בע"ה יד כסלו התשעז
מישל בן שושן
וישלח פי
שלושה רבדים בסיפור אחד
אחרי שהמלאכים חוזרים ליעקב, הם אמורים לדווח לו על כוונות עשיו כלפיו. אבל בעצם, הם משאירים אותו בתוך ספק! הם אומרים לו:
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:
אמנם רש"י ורמב"ן סבורים שהמלאכים אומרים שעשיו בא להילחם ביעקב אבל רשב"ם טוען להיפך!:
- רש"י באנו אל אחיך אל עשו – שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו:
- רמב"ן עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה.
- רשב"ם (ז) באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך
אבל גם יעקב נשאר בספק ומתכונן לשתי האפשרויות:
- או שעשיו בא להילחם. זה גורם ליעקב לחצות את המחנה שלו לשניים ולהתפלל .
- או שעשיו בא לקבל את פניו בחיבה ושלום, ואז הוא מכיר מתנות. נקרא את הפסוקים:
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא
וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:(טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר:(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:
יעקב עובד על שתי האפשרויות בו זמנית. בכך הוא מלמד אותנו, זרעו, להתכונן בשני המישורים מול כל מצב: להיות אופטימי ולפעול לפי האופציה האופטימית. אבל בו בזמן, להתכונן לאופציה הפסימית יותר.
הרב מנשה וינר הבחין ברמזים בולטים בטקסט שמבליטים את שתי ההכנות האלה:
הקטע הראשון, מתייחס לאשרות הפסימית של עשיו שבא למלחמה. הקטע הזה מסתיים במידע המוזר :"וילן שם בלילה ההוא". גם הקטע השני מסתיים בלינה של יעקב. למה התורה מודיעה לנו שיעקב לן? אין הסבר, לכאורה בפשט הפסוקים!. וזה מדליק אצל הרב מנשה וינר(ישיבת מעלות) נורה אדומה: האם המילים האלה "וילן שם בלילה.." הם לא רמז שמזמין אותנו לקרוא את שני הקטעים במקביל? כאילו התורה רוצה לספר שיעקב התכונן לאופציה הראשונה וגם לאופציה השנייה! ובכל פעם, התורה מציינת שהוא לן. כאילו הכל קורה באותו הלילה!
יש רמז נוסף:
- בקטע הראשון של האפשרות למלחמה, המילה "מחנה" מופיעה ארבע פעמים. "מחנה" מצביע על ההסתכלות הצבאית והארגון לקראת עימות.
- בקטע השני, של הכנות למתנות, המילה "מנחה" מופיעה ארבע פעמים! מנחה מול מחנה! אותם אותיות בסדר שונה! אותו מצב שניתן להסתכל בו משני צדדים הפוכים!
דרך אגב, באופן מסורתי אנו רגילים לרש"י המפורסם במקום שמסביר שיעקב התכונן לשלושה דברים: דורון(מתנות) תפילה ומלחמה (יצירת מחנות). אבל הרב מנשה וינר מציע לראות כאן שתי אופציות: מלחמה ופיוס. המלחמה כוללת בתוכה גם יצירת המחנות וגם התפילה להגנה במלחמה. לכן, חציתי את הקטע הראשון לשניים. אמנם הוא עוסק כולו במלחמה, אבל החצי השני שלו עוסק בתפילה עבור המלחמה. וכדי להראות שבאמת מדובר על עניין אחד(מלחמה ותפילה), הנה טבלה שבה החלק הראשון, המלחמה מקביל לחלק השני, התפילה עבור המלחמה:
| מלחמה | תפילה |
| וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ | וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת |
| אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ .. | פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי |
| וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ | כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ |
ואז בא הקטע השלישי: המאבק עם המלאך.
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ:(לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
הקטע מתחיל במילים המוזרות האלה :" וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא.." אבל, אחרי מה שקראנו לעיל, זה כבר לא מוזר כל כך. הנה ההכרעה בין שתי האופציות! באותו הלילה, שבה יעקב הכין את עצמו לשתי האפשרויות (מחנה ומנחה), יעקב פוגש את עשיו במישור אחר. מישור הלילה, אולי בחלום, אולי בשמים. בכל אופן, לא מדובר על המפגש הארצי שיחול מיד אחר כך אלא על מפגש עם איש- שיעקוב יקרא לו "פני אלוהים", מלאך ממש!
ההכרעה של המאבק ביו יעקב למלאך יכריע את המפגש עם עשיו למחרת!! יעקב יוצא מנצח. צולע אבל מנצח. זה מקנה לו זכות להיקרא ישראל (כי שרית עם אלוהים ותוכל) ולפגוש את אחיו באופציה הרצויה עבורו: מפגש של שלום ואחווה!
נסכם עד כה:
- התורה מספרת איך יעקב מכין את עצמו לאופציה שלילית- ואז כותבת :" וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא"
- התורה מספרת איך יעקב מכין מתנות לאופציה החיובית- ואז מסיימת :"וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא"
- התורה מספרת איך הדבר הגיע לידי הכרעה בסיפור שלישי שמתחיל ב:" וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא.."
- ואז התורה מספרת את המפגש בין יעקב לעשיו שמתרחש בבוקר, אחרי ש:" וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ "!
לפי האופציה השנייה האופטימית, בזכות המאבק של יעקב במלאך והניצחון שלו במאבק!
כאילו הלילה מסמלת את העולם המוסתר שבו מתרחשים ההכנות, הכוונות, התכנונים, ההתלבטויות. היום, לעומתו, הוא תיאור המציאות בעולם הגשמי.
נראה שהתורה רוצה לספר שני סיפורים:
- מה שקורה בפועל על האדמה, בחי העולם שלנו
- ומה שקורה בעולם מקביל, בשמים, למעלה, במימד אחר.
החידוש הוא :עולם אחד משפיע על העולם השני!
- העולם העליון, עולם המלאכים, אלוהים שמתכנן, כוונות בורא העולם, החלטות מידת הדין, עולם נסתר מעיני אנוש., בו הכל נסגר למעלה וחייב להתרחש למטה..
- ועולם תחתון שבו הכל גלוי, זו המציאות שבה אנו חיים, שבה, האלוהים מסתכל ומצפה שאנו נתנהג בבחירה חופשית. מה שעושה האדם משפיע עמוקות על ההחלטות של האלוהים. לכן, יש מקום לתפילת האדם שיכול לשנות דברים. יש מקום להתנהגות המוסרית של האדם שמשנה את התגובה האלוהית.
- שני העולמות, כפי שתיארתי אותם לעיל, הם עולמות מקבילים שאינם נפגשים. כל עולם נראה משפיע על השני. החידוש העיקרי של הפרשה שלנו (זה המסר הכללי של התורה אבל בפרשה שלנו זה בולט במיוחד), זה השילוב בין שני העולמות. ההשפעה של עולם אחד על העולם השני.
- בסיפור התורה רעיון זה מתגלה על ידי כמה דברים:
- יעקב נפגש עם מלאכים! רק עובדה זו היתה צריכה להיות מפתיעה ומספיקה לחדש לנו את כל הרעיון.
- הסולם מחבר בין שמים וארץ
- עולם החלום , השייך בדרך כלל לעולם נסתר, עולם הדמיון, ה"לא ריאלי", מפרשת ויצא ועד סוף ספר בראשית, גובר בחשיבותו ובהשפעתו על החיים הרגילים
- התורה מספרת את מה שמתרחש בראשו של יעקב (פחד- נחישות- הכנות) וגם מה שהוא עושה בפועל.
- התורה מספרת מפגש לילי עם מלאך שיכריע את תוצאות המפגש הפיזי למחרת ביום..
אילו יעקב לא היה מנצח את המלאך, ספק אם המפגש עם עשיו היה מסתיים כפי הסתיים!. בלי ההכנות לשתי האפשרויות, ייתכן שהמפגש עם המלאך היה שונה, או אולי לא היה מתרחש בכלל.
מה גרם לעשיו לחבק את יעקב ולא להרוג אותו? האם זה היה מתוכנן מלמעלה? האם יעקב השפיע על ההחלטות בשמים וכך הכריע שהמפגש יצליח? האם התייצבות יעקב מול דילמות וההכנות הפיזיות שלו השפיעו על ההחלטות מלמעלה? אם התורה משאירה אותנו בספק על כוונות עשיו, כמו שהמלאכים (שאמורים לדעת הכל) משאירים בספק את יעקב (והוא לא שואל אותם יותר שאלות, אלא מקבל את דבריהם הסתומים), האם זה לא חלק מהמסר העיקרי של התורה?
האדם נמצא בעולם הזה בעולם של ספקות. עליו לקבל המון החלטות.
קל מאוד לחשוב שהכל "מכתוב"(כמו המוסלמים) מלמעלה ואין לאדם שום יכולת לשנות שום דבר, זה מנקה אותו מכל אחריות.
מצד שני, נפוצה הדעה היום שהאדם הוא "כל יכול" ומה שקורה איננו קשור לתכנון או החלטות "בשמים".
התורה מתארת שילוב בין שתי הגישות האלה: האדם חייב להתנהג כאילו הכל תלוי בו. והאדם חייב לדעת שיש אלוהים למעלה שמכוון את הדברים. אבל החידוש העצום הוא שעולם אחד משפיע על השני ,בשני הכיוונים!!
הניצחון של יעקב על המלאך משפיע על המפגש עם עשיו!
המפגש עם עשיו, הפחד ממנו, ההכנות לקראתו, משפיעות על מה שמתוכנן למעלה!
שמו של יעקב "ישראל" ניתן כי "שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". הניצחון של יעקב על האלוהים הוא זה שנותן לנו את השם ישראל!! הניצחון הזה בא מהשילוב בין שני העולמות!
שמות של המקומות
יש מילים שחוזרות הרבה פעמים בכל הסיפור:
- כבר ראינו את המילים :"מחנה"- "מנחה". ארבע פעמים בכל קטע . גם רבקה, אימה של שני הילדים צפתה מראש על זה כשהיא אמרה ליעקה לברוח לחרן..( פרק כז (מב) …. וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ) המתנחם צריך להתגשם על ידי מחנות (מלחמות) או מתנות (פיוס)? כבר הודיעו לה שהמאבק בין שני התינוקות בבטנה היא בעצם ההתמודדות הנצחית של עם ישראל מול זרעו של עשיו 😦 פרק כה(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר). לא לחינם יעקב יקרא למקום :"מחניים"!!
- יש עוד מילים דומות-שונות שחוזרות על עצמן: מאבק וחיבוק. המלאך ויעקב נאבקים. עשיו ויעקב מתחבקים. שני המילים דומות. כששני אנשים נאבקים, הם נראים אולי, כמתחבקים. ואולי קשור שם המקום שבו זה קורא: נחל "יבוק".
- יש פסוק מעניין שבו המילה "פני, פניו מופיעה הרבה. לא לחינם יעקב יקרא למקום "פנואל". כי הוא ראה אלוהים פנים אל פנים!
| מלחמה | דורון | מקום |
| אבק | חבק | נחל יבוק |
| מחנה | מנחה | מחנים |
| פני | פניך | פניאל |
שם המקום, אם כן, משקף את מישור ההתמודדות של יעקב מול עשיו.
השתיקה של יעקב במיתת רחל
מתוך רעיון של הרב אלחנן סמט-(ישיבת הר עציון)
כששרה מתה, התורה פרתה את התגובות של אברהם בעלה. בכי, הספד…
אבל כאן, רחל, אשתו האהובה והצעירה של יעקב מתה בלידתה את בנימין והתורה לא מספרת שיעקב הגיב. או שהוא לא הגיב או שהתורה לא מספרת את התגובה. אבל חוסר התגובה זועק השמימה! עלינו להבין מה משמעות השתיקה של יעקב. נקרא את הפסוקים:
(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
זו טרגדיה ממש:
רחל צעירה. היא האהובה. היא לא תזכה לקבורה יחד עם בעלה. ברגע הכי משמח עבורה, לידת הבן השני המיוחל, היא מתה בצער רב ובכאב. היא נקברת בדרך ולא מחכים עוד כמה קילומטרים בודדים עד חברון כדי לקבור אותה!! אלא בו במקום קוברים אותה לבדה. ננסה לעיין בכמה נקודות:
- 1. למה היא נקברה כאן?
מבחינת ההלכה, אין להעביר את גופת אישה למקום אחר בגלל כבודה. ועוד יותר אם מדובר ביולדת שמתה. הנה כמה מקורות:
מסכת מועד קטן דף כז עמוד א : אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד. ….
ולא של נשים לעולם מפני הכבוד, אמרי נהרדעי: לא שנו אלא חיה. אבל שאר נשים – מניחין. רבי אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים, דכתיב +במדבר כ'+ ותמת שם מרים ותקבר שם – סמוך למיתה קבורה
אבל ברור שההשגחה גרמה לזה שהיא תמות כאן ותיקבר כאן! למה?
נראה לי שרחל היא זו שתהיה אחראית על הבנים שנמצאים בצער בגלות. היא בדרך כדי לסמן את הדרך. לא לשכוח את אלה שעדיין לא הגיעו. את אלה שסובלים. היא מבכה את בניה ואין מנחם לה. בתיקון חצות, תיקון רחל הוא מלא קינות, ווידוים, בכי וצער ..על הטרגדיות שפוקדות את העם היהודי! רחל מסמלת את החלק שעדיין לא הושלם בהיסטוריה. הכאב של תלתולי ההיסטוריה היהודית. מניטו זצ"ל היה משווה בין מיתת רחל לשואה!
- למה רחל מתה?
יש כל מיני הסברים. זה מציע שזה קרה בגלל קללת יעקב על גנבת התרפים. זה טוען שזה בגלל הקנאה שלה לאחותה. זה יטען שזה בגלל גניבת התרפים….וזה וטען שהיא לא רצתה שיעקב יחיה בארץ ישראל נשוי לשתי אחיות! (רמב"ן שסובר שרק בארץ האבות שמרו על התורה) אבל התורה איננה נותנת שום טעם!
זה מזכיר את הנסיונות להסביר למה יש אסונות בעולם. למה היתה שואה בעם ישראל. יש הרבה פרשנים שמנסים לתת "הסברים". כאילו אי אפשר לחיות בלי להסביר למה! נראה לי שעלינו להתמודד עם הטרגדיות והכאב שלהם אפילו אם אין הסבר! ובמיוחד שאין הסבר! זה הגדרת הטרגדיה!
- 3. שתיקת יעקב
בדיוק כאן, נראה לי ששתיקת יעקב היא הביטוי לרעיון הזה. בדיוק כמו שאהרון שתק במיתת ילדין. כך יעקב שותק מול הטרגדיה הנוראה מכל. לא בגלל אדישות אלא מתוך כאב עמוק, ללא הסבר.
- 4. המצבה
יש תגובה של יעקב והיא הצבת מצבה על קבורת רחל:
הרב סמט מציע לשים לב לארבע מצבות שיעקב טיפל בהן:
- פרק כח (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל ..
בהתחלת הסיפור, כשיעקב יוצא מהארץ לקראת חרן, הוא קורא למקום בית אל ומציב של מצבה.
- פרק כט (י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר …
אחר כך, יעקב מגיע לחרן, ומול הבאר הוא פוגש לראשונה את רחל, מה שדוחף אותו להרים את האבן הענקית מעל פי הבאר.
- פרק לה (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:
כשיעקב חוזר לארץ, הוא שוב עובר דרך המקום "בית אל" הוא שוב קורא לו כך ושם הוא שוב מקים מצבה. כאילו מהלך נסגר. מצבה ביציאתו ומצבה בכניסתו ארצה.
אבל איפה מסגירת המעגל עם האבן שהוא הרים מפי הבאר כשהוא פוגש את רחל?
- וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם
הנה סגירת המעגל, סגירת הגולל ,שחיפשנו! המצבה על קבורת רחל היא סגירת הבאר שהוא פתח כשהוא ראה אותה!!
נראה שהמשמעות של המצבה הזו שיעקב שם על קבורת רחל, היא לא רק פיצוי על זה שהיא לא נקברת במערת המכפלה כמו כולם. הוא מכניס את מות רחל בהיסטוריה קולקטיבית של העם. מות רחל, הטרגדיה הזו תהיה "אבן פניה" חשובה בהיסטוריה היהודית. לא מדובר במקרה פרטי, מצער ככל שיהיה. אלא בעניין שיילווה את כל עם ישראל בכל הדורות. יש פן כזה בהיסטוריה. יש מחיר לשלם , בדרך, לקראת הישועה האחרונה. ויש לתת את הדעת על זה. המצבה הזו איננה שונה מהמצבות שיעקב שם בבית אל בפגישתו עם האלוהים, ההבטחות והמשימות החשובות. גם מיתת רחל בדרך היא אבן פינה בחיי העם הזה.
5 בנימין
קשה להבין שיעקב איננו מכבד את רצונה של רחל לקרוא לבן הנולד כפי שהוא בחרה "בן אוני".
וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין
אבל בעצם, ייתכן שיעקב לא שינה את השם! הוא רק בחר בין שתי האפשרויות שכלל השם הזה
- "און" יכול להיות צער, אוון,
- אבל הוא גם יכול להיות כוח. "ראשית אוני".
אם כן, בשם שרחל נותנת יש שתי משמעויות. אחת אופטימית ואחת פסימית יעקב לא מת. הוא חי והוא אחראי על החיים של העם. הוא מעדיף לפרשן השם בצד האופטימי.
- ימין= כוח. ימין ה' עושה חיל. ימין ה' רוממה!
אם כן "בנימין"= בין הכוח, בין האון. יעקב בוחר בחיים ומצווה את החיים!
רש"י מציע עוד פירוש: ימין= הדרום. כשיעקב בא מחו"ל בצפון, הוא מגיע אל ארץ ישראל, בדרום.
בנימים הוא הבן היחיד שנולד בישראל. הוא מסמל את ארץ ישראל שנמצאת בדרום, בימין.
בנימין הוא כמו בן ציון! ואכן, כשאנו קוראים את הפסוק :"אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני", אנו מזכירים את העניין הזה של קריאת שמו של בנימין: ירושלים היא עבור עם ישראל התקווה לישועה.
במידה ונשכח את ירושלים, נאבד את התקווה ונישאר עם הפירוש "בין אוני" השלילי.התקווה לחזור לירושלים מונעת להסתכל על ההיסטוריה של ישראל רק כטרגדיה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 