וירא פי5

בע"ה טז מרח שוון התש"פ

מישל בן שושן

וירא פי 5

הנושאים:

  1. אלוני ממרא
  2. כחום היום
  3. הכנסת ארחים
  4. הצחוק של שרה
  5. עקידת יצחק
  6. בחירת אברהם
  7. אלוני ממרא (לע"ד)

בראשית פרק יח  (א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:

רש"י: באלוני ממרא – הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו

על איזו עצה מדובר? יש מדרשים שטוענים שממרא דיבר אתו על המילה מראש, לפני ציווי המילה. המדרשים מספרים שאברם התייעץ עם שלושת חבריו בקשר למילה. יש מדרשים שאומרים שהייתה אינטואיציה לאברם שאכן עליו למול את עצמו והוא התייעץ על האפשרות לחכות שד שיקבל את הצו האלוהי. .

נראה לי להבין המדרשים ואת המדרשים אחרת:

אברם היה אמור להיות "אב המון גוים", וכל משפחות האדמה אמורות להתברך על ידו. מטרתו היתה אוניברסאלית . והנה ה' מצווה לו שמול את עצמו וזרעו בלבד. כלומר, אברם אמור ליצור עם פרטיקולארי! ולכן הוא מתלבט בקשר שלו עם חבריו "הגויים"! מה יהיה טיב קשריהם מעכשיו. האם ימשיכו לקבל אותו?

ובתוך הסיפור הזה ניתן להכיל את התשובה של ממרא שאכן אין בעיה. הוא יישאר קרוב אליו למרות המילה. המילה לא תפריע למטרה האולטימטיבית של האוניברסלי. ובתוך המקום הזה שהוא נמצא, ה' מופיע אליו .

וזה יסביר את המדרש:

 

בראשית רבה פרשה מח ד"ה ט :  אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, הה"ד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא בשכינה וירא במלאכים,

 

אברם מצטער מאוד על האפשרות שהוא לא יקבל את האורחים הגויים! או שהם לא יבואו אליו יותר בגלל המילה או שיהיה אסור לו להתיידד איתם. ! ה' לא עונה לו שהדברים ימשיכו כרגיל. להיפך. ה' שולח לו שלושה מלאכים (ולא גויים!) כדי למלא את החוסר שנולד מההתבודדות שנכנס אליה על ידי המילה!!

 

  1. כחום היום (הרב מידן)

רש"י: כחום היום – הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:

ה' הוציא את השמש כדי לעזור לאברם. כדי שלא יצא החוצה כהרגלו. אבל ה' יוציא את אותה השמש כדי להחריב את סדום:

בראשית פרק יט (כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:(כד) וַיקֹוָק הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמָיִם:

אם כן, אותו האמצעי יכול לעזור או להחריב! הכל תלוי באדם המקבל! זה מזכיר את הגמרא:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ח עמוד ב דר"ש בן לקיש, דאמר: אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו'; ולא עוד, אלא שמתעדנין בה, שנאמר: +מלאכי ג+ ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק; והרשעים נידונין בה, שנא': +מלאכי ג+ הנה היום בא בוער כתנור וגו'.

על הפסוקים במלאכי:

מלאכי פרק ג (יט) כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף:(כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:

וכאן המקום לעשות השוואות: בין אברם שה' עוזר לו וסדום שנחרבת. בין אברם ללוט. ההקבלות בין אברם ללוט רבות ובכל זאת ההבדלים משמעותיים.

אברם לוט
יושב בהר, למרות עניות הקרקע יושב בכיכר בסדום העשירה והלא מוסרית
הכנסת אורחים מאוזנת הכנסת אורחים מופרזת שמסכנת את בנות לוט
דואג לכל באי העולם דואג לעצמו

 

  1. הכנסת ארחים וביקור חולים (הרב מדן)

 

בראשית פרק יח  (א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:

 

הפסוק איננו אומר מה היה התוכן של התגלות ה' אל אברהם. יש שתי דרכים לפרש את ההמשך:

  1. ההתגלות מסתכמת במילים המועטים האלה. "וירא אליו ה'".  ה' בא רק כדי לאשר את ביצוע המילה (הרמב"ן). או כדי לבקר את אברהם החולה ביום השלישי למילתו. ללא דיבור וללא מסר מיוחד.
  2. ההתגלות מתבצעת על ידי שלושת המלאכים שבאו. והתוכן של ההתגלות תתגלה מתוך דברי המלאכים (הרשב"ם). אם כן, המילים "וירא אליו.." הם הכותרת של כל הפרשה הבאה.

החכמים מדברים על שני מעשים טובים , של גמילות חסדים שמתגלים בסיפור:

  • ביקור חולים (של ה' אל אברהם
  • הכנסת אורחים (של אברהם כלפי המלאכים)

אבל שני הדברים יכולים להיות קשורים. כי כשמבקרים את החולה, החולה או בני ביתו מקבלים את האורחים שבאים לבקר. ויש כאן גמול מסויים בין שני המהלכים.

נראה לי שניתן להגיד שמול ההתלבטויות של אברהם בקשר לפן הפרטיקולרי של המילה ומה שימנע ממנו לקבל אורחים גויים כהרגלו, ה' בא כדי לתת לאברהם את ההסבר למעבר בין האוניברסליות לפרטיקולריות: לידת יצחק ולידת עם ישראל יהווה אמצעי למטרה האוניברסלית. לכן יש כאן חיבור בין בשורת לידת יצחק, הדאגה לסדום וה"רפואה" עבור הברית. הרפואה היא בעיקר ההרגעה לדאגות של אברהם על עזיבת הפן האוניברסלי!

 

4 . הצחוק של שרה (הרב תמיר גרנות).

 

המלאכים באם בעיקר עבור שרה. אברהם הוא השחקן משני. ה' כבר הודיע לאברהם על לידת יצחק בפרשה הקודמת. עכשיו, יש חשיבות רבה , בעיני ה', להודיע לשרה ושהיא תשתף פעולה נכון עם לידת יצחק.

הבן המובטח, ייקרא יצחק. ה' בעצמו קבע זאת:

בראשית פרק יז (טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:….

(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

למה השם הזה?

מדובר על לידה על טבעית.

שני ההורים הם עקרים. או לפחות הם מספיק זקנים כדי שהדבר ייחשב לפלא ובלתי הגיוני עבור כולם. לידת בן במצב הזה הוא ממש "צחוק"! כלומר דבר יוצא דופן . יצחק יהיה הילד הראשון מאז בריאת אדם הראשון, שישתייך לפרויקט האלוהי. הבורא ברא את האדם עם כוונות מיוחדות. למרבה הצער, הכוונות האלה לא התגשמו עד עכשיו. אברהם הוא הראשון שנראה מתאים. אבל הוא לא נולד כך. אברהם עבר תהליך שאפשר לו להגיע למצב שה' יכול לבחור בו. יצחק, יהיה הילד הראשון שכבר מלידתו, ישתייך למשפחה שמתאימה לפרוייקט האלוהי. חידתו חשובה עד כדי כך שכולם חייבים להבין שמדובר על מהפכה בתולדות האנושות. גם אברהם וגם שרה חייבים להבין זאת. להבין שמדובר בדבר יוצא דופן. זו לא לידה רגילה, ביולוגית גרידא. אלה לידה יוצאת דופן. לכן, חשוב שהיא תבוא במצב יוצא דופן. כשאברהם מצד אחד ושרה מצד שני "זקנים" ובאים בימים, כשלשרה "חדל להיות (לה) אורח כנשים".

בראשית פרק יח (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:

 

 

לכן, חשוב שאברהם יצחק. כך, הוא מגיע להבנה שמבקש ה' ממנוף הבן הזה יהיה יוצא דופן.

הפרשה שלנו ושליחת המלאכים, באה כדי לעבור לצד השני: שרה חייבת גם היא לצחוק!! כדי שהיא תבין על מה מדובר.

הבעיה היא שאברהם צוחק "בליבו". כלומר, במודעות מלאה. והוא אפילו מגיב מיד ומוציא את הפליאה של הצחוק בדברים. הוא שואל מה יקרה עם ישמעאל.

הבעיה של צחוק שרה, זה שהוא קורה "בקרבה". כלומר, עמוק בפנים, בלי שהדבר יהיה ברור עבורה. היא מרגישה יראה, מרגישה מוזרות אבל היא עדיין לא מבינה לגמרי. לכן ה' מתעקש שהיא תבין שהיא צחקה! שהיא תוציא את הצחוק מהקרביים שלה אל החוץ!

ולא זאת בלבד ה' רוצה. חשוב עבורו שאברהם יהיה מודע למה שקורה אצל שרה. וחשוב ששרה תבין מה קורה אצל אברהם!

לא יוולד יצחק עד שיקראו שלושת הדברים האלה:

  • שאברהם יצחק, יבין שדבר אל טבעי מתחיל
  • ששרה תצחק. שגם היא תבין ותביע את הפלא שיש בדבר
  • וששניהם יכירו את מה שמתרחש אצל השני

 

הסוף הטוב של כל התהליך יקרה כשגם אברהם וגם שרה יקראו לילד יצחק וששרה תשמח ותביע את מה שהיה טמון עמוק בקרבה שהצחוק הזה שנעשה לה.

 

בראשית פרק כא (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:(ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי:

 

הרב תמיר גרנות מסיק מהסיפור החשוב הזה ש ה' זקוק לשיתוף הפעולה של האדם גם כשהוא שופע עליו שפע גדול .כל זמן שאברהם ושרה לא הבינו ולא צחקו, הם לא היו מוכנים לקבל בצורה נכונה את לידת יצחק!! לכן זה לוקח כל כך הרבה זמן וסיפורים בתורה.

 

  1. עקידת יצחק (לע"ד- מתוך חידוש של הרב ברנהיים)

כשאברהם נותן שם לבנו, הפסוק משתמש בארבעה כינויים:

 

כא (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם   בְּנוֹ     הַנּוֹלַד לוֹ     אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה       יִצְחָק:

 

כשהאלוהים מבקש מאברהם לעקוד את בנו הוא גם משתמש בארבעה כינוים:

 

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ        אֶת יְחִידְךָ       אֲשֶׁר אָהַבְתָּ      אֶת יִצְחָק        וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

 

כשמלאך ה' בא להפסיק את מעשה אברהם, הוא משתמש בשני כינויים:

 

יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ      אֶת בִּנְךָ      אֶת יְחִידְךָ       מִמֶּנִּי.

 

כל כינוי חשוב. רש"י כבר ניסה להסביר את ריבוי הכינויים.

אבל, נראה לי שאפשר להוסיף(בעזרת חידוש ששמעתי מהרב גיל ברנהיים):

האלוהים מבקש מאברהם להעלות לעולה את ארבעת הכינויים:

  • את בנך: כלומר, תבטל את היחס הבלעדי, שלך עם הבן "שלך". הוא לא הרכוש שלך!
  • את יחידך: תבטל את ההרגשה שאתה והוא מהווים יחידה אחת. הוא יכול להיות שונה ממך!
  • אשר אהבת: אולי לאברהם יש אהבה מופרזת כלפי יצחק שעלולה להפריע להתפתחותו של יצחק
  • את יצחק: שמו של יצחק מראה שהוא יוצא דופן, לא רק בגלל שהוא נולד לך אחרי שהיית זקן אלא גם בגלל שאישיותו וחייו יהיו יוצאי דופן.

על ידי המעשה שהוא עשה עד רגע השחיטה, אברהם כבר קיים את שני השלבים הראשונים. הוא כבר "שחט" , ולא חשך את "בנו" ואת "היחידה" שהוא עשה אתו. אברהם למד לוותר על החלק (שלו, שהיה בו) שרצה להנחיל בכוח לבנו! וזה מספיק לגמרי עבור ה'!

מעכשיו, יצחק יוכל לפתח מידה שונה (הגבורה) או הפוכה מזו של אביו (החסד). ולראיה, כשהם אמורים לרדת מן ההר, אברהם לבדו מצוטט כיורד :

בראשית פרק כב (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ

ואין אנו יודעים מה קרה ליצחק! ליצחק יהיו מעכשיו חיים עצמאיים. הוא שייך לעצמו, או לה' .אבל לו לאביו באופן בלעדי! זו בדיוק היתה המטרה של הניסיון של אברהם!

6.עקדת יצחק (הרב תמיר גרנות- מי השילוח)

 

מי השילוח  עיקר הנסיון מהעקידה. מחמת שהיה מפורש לפניו הלאו לא תרצח ומה גם לשחוט את בנו, כי בפשיטות היה בנקל לפני אברהם אבינו לקיים מצות השי"ת בכל נפשו אף להעלות עצמו, ורק כאן שאיתא בזוה"ק (ח"א קכ.) שזה המאמר היה לו באספקלריא דלא נהרא, היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש, והיה נבוך בלבו והיה יכול לפשוט הספק לכל צד, שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן היה פושט לעצמו שלא יעלהו, שעמדו כנגדו מחשבות ודעות שונות והיה נבוך בהם וכדאיתא במדרש (בראשית רבה נו י) היה לי מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, וזה היה עיקר הנסיון.

לפי הרמב"ם, עיקר הנסיון בעקדה היה כדי להראות עד כמה אדם מאמין חייב ללכת כדי למלא את רצון הבורא. אפילו אם הוא מבקש למסור נפשך, ואפילו את נפש בנך, אתה צריך להיות מוכן לזה. לפי הרמב"ם, אברהם היה נביא. ובתור נביא, דבר ה' מדבר אליו באופן ברור ובלתי מעורער. בוודאות. אברהם, ידע בוודאות שזה מה שה' מבקש ממנו וזה מה שנתן לו כוח כדי לבצע את מה שה' ביקש ממנו.

 

בניגוד גמור לפירוש הזה, המי השילוח טוען:

  1. שלא כתוב שה' אמר לאברהם לשחוט את בנו. כתוב "והאלוהים ניסה את אברהם". ולפי הזוהר, זו "אספקלריא שאיננה מאירה". כלומר, לא "ה'" אמר לו זאת . יש לאברהם ספק עמוק. כי הדבר לא נאמר לו בבירור. יש לו הרגשה שכך נאמר לו, אבל, מכיוון שזה ה"אלוהים" ולא "ה'", נשאר ספק מסויים. וזה כבר ניסיון גדול עבור איש מאמין שחייב לנסות לדעת מה הוא רצון ה'. עליו לברר כל הזמן מה ה' רוצה. ייקח שלושה ימים לאברהם כדי לברר את מה שהוא חשב שעליו לעשות. בנוסף, "העלהו לעולה" יכול להיות בעל מובנים שונים. לא כל "עליה" דורשת שחיטה! אם כן אברהם בניסיון עמוק של נסיון להבין מה ה' רוצה בדיוק ממנו. במיוחד, כשזה מנוגד לכל מה שנאמר לו בברור עד כה. אסור להרוג את הנפש. ועוד יותר בנו. ועוד יותר הבן שה' הבטיח לו שממנו יקרא לו זרע!
  2. בכל זאת, אברהם מחליט , אחרי בירור ארוך, שזה מה שהוא צריך לעשות: להעלות את בנו כקרבן. הבירור, לפי המי השילוח חייב לכלול שלב מכריע: הסרת הנגיעות האישיות. אם יש רווח אישי במעשה, ייתכן מאוד שהדבר שחושבים שהוא רצון ה' איננו נכון! כי הנגיעה האישית מבלבלת את הבירור האמתי. וכאן, לכל הדעות, אין נגיעה אישית! זה נגד הרגשות וההיגיון של אברהם לשחוט את בנו. והוא הולך על זה!
  3. הניסיון החמור עוד יותר , זה שאברהם חייב לשמוע את דבר המלאך שאומר לו שאין לעשות דבר ליצחק! הפעם, זה לא "האלוהים" אלא "מלאך ה'"! (אם נמשיך את רעיון הזוהר, זה באספקלריא מאירה, בברור!) ואז זה אומר שאולי אברהם לא הבין טוב מה שה' רוצה בהתחלה!! עבור אדם מאמין (במיוחד בתקופה ההיא) יש כאן שני משברים: איך יכול להיות שה' מבקש ממני שני דברים הפוכים (כשהדבר הראשון היה כבר הפוך מציווים ברורים קודמים) ואיך יכולתי לחשוב בטעות מה ה' רוצה! הגבורה של אברהם עכשיו היא שלא לעשות לבנו מאומה!! כי בכך הוא מראה שהוא טעה! ובכל זאת, אברהם מצטט למלאך והוא לא עושה כלום. (מלבד שחיטת האיל, שזה סיפור אחר!). אבל מלאך ה' מרגיע אותו: אל תתרגז על עצמך על שחשבת שבקשתי ממך להרוג את בנך. אל תיכנס בדיכאון על זה שלא הבנת טוב! עשית מה שחשבת נכון לעשות לפי מה ששמעת, אחרי בירור כן ואמתי. עכשיו, עליך לפעול בכיוון הפוך, וזה בסדר!

כל איש מאמין נמצא בחייו מול החלטות . והוא חייב לשאול את עצמו: מה ה' רוצה שאני אעשה. ברוב המקרים, אין לו ידיעה ברורה וודאית על מה הוא רצון ה'. יש לו מצוות הכתובות בשולחן הערוך. יש לו דברי הנביאים. יש לו תלמידי חכמים שיכולים לייעץ לו. אבל, בסופו של דבר, הוא אחראי לבדו על מעשיו.

הוא חייב לפעול לפי שיקול דעתו אחרי בירור של חוסר נגיעות ועל סמך כל מה שהוא למד מהתורה ומהמצוות ומהחיים. והוא יהיה אחראי לגמרי על תוצאות מעשיו.

אבל, אם יתברר לו שהוא הלך בדרך לא נכונה, אין שום מניעה לשנות כיוון! ואין עליו להצטער על הדרך הקודמת שלו. לא דורשים מהאדם לדעת בברור מה הוא רצון ה'. אבל דורשים ממנו לנסות לחפש את רצון ה' כל הזמן ולדעת שהוא רק בן אדם. דרכים אחרות יכולות להיות נכונות אבל , למעשה, אני , בשלב זה, עושה את מה שנראה לי לנכון. ואם יתברר שיש לשנות, אז אני לא אשר "מקובע" בדרך הישנה רק בגלל שזה עלול לפגוע בכבוד העצמי שלי או בהרגלים שכבר נכנסו בחיי. האדם צריך להיות מוכן לשנות כיוון ולא להצטער על העבר. לשלם את מחיר התוצאות של מעשיו אבל לא לפחד לשנות כיוון!

      ברצוני להוסיף על ההסבר הזה הערה:

למה אברהם לא התפלל מול ה', ברגע שהוא חושב שה' מבקש ממנו להעלות את בנו לעולה, כמו שהוא התפלל עבור סדום? האם בכך הוא לא עשה את אותה הטעות שמיחסים לנוח שלא התפלל עבור דורו כדי שלא יהיה מבול?

נראה לי שהמלאך שבא בסוף הסיפור, הוא המלאך של אברהם. המלאך שבא לעזור לאברהם להתעשת! שאברהם יהיה אברהם! (ואולי זה המובן של הקריאה :אברהם אברהם!). אולי אברהם חשב שקשה להתפלל עבור הצלת בנו כי זו נגיעה אישית! אבל, מהרגע שהמלאך עצמו מצדד בכיוון השני, אז יש לו מיד את ההרגשה הנכונה: ללא ספק , עלי לא לשחוט את בני!

  • .הבחירה של אברהם (בעקבות רעיון של הרב יואל בן נון)

התורה איננה כותב את סיבת בחירת אברהם. היא מתחילה פשוט במילים "ויאמר ה' אל אברם..". בניגוד למה שכתוב, למשל בנח: "ונח מצא חן בעיני ה'" או  שנח היה "איש צדיק תמים.." אברהם איננו מכונה "צדיק".

אבל בפרשה שלנו יש כן נגיעה בנושא הבחירה של אברהם. אחרי ביקור המלאכים, ולפני השחטת סדום, כתוב:

 

בראשית פרק יח(יז) וַיקֹוָק אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:

 

ה' מחליט לשתף את תכניתו עם אברהם . למה? "כי ידעתיו", כלומר כי בחרתי בו במיוחד, אני מכיר אותו. הנה הסיבה שבחרתי בו ושאני משתף איתו את ההחלטה שלי: "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"

 

המצווה, בדר כלל, בתורה , הוא ה'. ה' מדבר אל משה ומצווה לו ומצווה את כל עם ישראל. כאן, המצווה יהיה אברהם עצמו!! והא, אברהם יצווה את בניו ללכת בדרך ה'!

ובגלל זה, על ה' לשתף אתו את התכניות שלו!. כי איך אברהם יוכל לצוות את בניו את דרך ה' אם ה' לא מדבר אתו על הפעולות שלו.

אבל הביחרה הזו, מסיבה זו, מחייבת כביכול את אברהם להתדיין עם ה' בקשר לעשיית צדק ומשפט!! זה מה שייתן לאברהם את הכוח, הלגיטימזציה, המחויבות, להתמקח עם ה'!!

הבחירה של אברהם תלויה בשיתוף האחריות לעשות צדקה ומשפט בעולם!! השותף נעשה בן שיחי ובר פלוגתא לה'!

אבל מי מבטיח לה' שאכן אברהם יצווה את בניו ואת בנו אחריו….??

אי אפשר לענות על השאלה על ידי "ה' יודע הכל, כולל מה שיקרה.." כי במישור הזה, מפסיקים לדון על הפסוקים האלה!

האמת, שאנו חייבים להגיד שה' עדיין לא יודע! הוא מהמר על אברהם!! "נראה" לה' שאברהם הוא כזה! שמה שהוא "יודע" עד עכשיו על אברהם, ומה שנראה לו, אברהם מסוגל להיות כזה. אבל כל ההוכחה על צדקת בחירתו תלויה באברהם עצמו! לכן, התורה לא מדברת על "זכות אברהם" בשעת בחירתו. היא היא עשויה לבוא רק בעתיד ורק מעשיו העתידיים ומעשה בניו העתידיים יצדיקו באמת את בחירתו(לע"ד).

 

למה להמר על אברהם ולא על אדם אחר?

הרב בן נון משווה את האמרות של אבימלך ושל איוב לאלהשל אברהם:

  • אבימלך:" ה', הגוי גם צדיק תהרוג?" (כ-ד)
  • איוב: "תם ורשע הוא מכלה?"(איוב ט כב)
  • אברהם::"האף תספה צדיק עם רשע?" (בראשית יח כג)

 

לכאורה זו אותה שאלה: מה פשר ההחלטות שלך בעולם? איך יכול להיות שצדיק ורע לו?

אבל , יש הבדל: אבימלך ואיוב מתפללים עבור עצמם  אבל אברהם מתפלל עבור האחרים הרחוקים ביותר ממנו.

 

נבואת אברהם היא היכולת להתפלל עבור האחר. להתדיין עם בורא העולם כדי להשיג צדק ומשפט עם העולם כולו.

 

אברהם פתח את דרך התפילה. כשהתפילה, מלשון "פל"ל", משפט, מנסה להעמיד את האדם וה' במשפט. האדם טוען את טיעוניו וה' את טיעוניו.

 

אחרי שהמשפט נגמר, מופיע שלב שני, שונה בתכליתו, והוא ה"תחנון". האדם מתחנן מול השופט העליון . ללא קשר עם הדין, הצדק, החוק היבש שכבר הוכרע, אנו, כבני אדם מתחננים מול ה' שיפעל במידת הרחמים והחסד.

לכן התחנונים באים אחרי התפילה ולא לפני!!

ולכן אברהם משתמש בתחנונים רק אחרי שהוא התדיין עם ה' בדין על הימצאות חמישים צדיקים בעיר ,והפסיד: אז נגמרה התפילה ומתחילה התחינה על מספרים מועטים מחמישים! התחנונים מתחילים :"אני עפר ואפר.."

 

 

 

וירא פי 4

בע"ה ג סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

וירא פי 4

האהל של אברהם-האהל של משה

מתוך השיעור של הרב תמיר גרנות

 

בראשית פרק יח (א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:(

 

הסיפור של שלושת המלאכים כל כך מוכר עד כדי כך ששוכחים לפעמים להעמיד אותו במבחן: למה התורה נותנת לנו כל כך פרטים על סיפור שמטרתו, לכאורה היא בשורת לידת יצחק לשרה? האם מדובר ב"אנשים", כמו שכתוב בפסוקים הראשונים , או מדובר ב"מלאכים" כמו שמסופר בסוף הסיפור?

למה אברהם יושב "פתח האהל", האם הסיפור הוא התיאור של המילים הראשונות: "וירא אליו ה'"? כלומר האם זו כותרת הסיפור, ה' התגלה לאברהם, והנה איך הוא התגלה: על ידי שלושה אנשים..

או שמה מדובר בשני סיפורים שונים: ה' נראה אל אברהם. אולי כדי לשאול בשלומו. ואחר כך, עוברים לסיפור אחר: סיפור שלושת המלאכים?. המחלוקת הזו קיימת בין כל המפרשים.נ ראה שעל ידי הניתוח הבא נוכל לתת תשובה די משכנעת ולהציע להכריע במחלוקת הזו.

 

הרב תמיר גרנות מציע ללמוד את הסיפור של אוהל משה. אמנם, מדובר בספר אחר, בפרשת כי תישא, אבל נראה שההשוואה כדאית מאוד:

אנו נמצאים באחרי מעשה העגל, כשמשה נמצא עדיין בהר סיני ומקבל את הלוחות הראשונים. ה' מודיע לו שלמטה, העם חטא והוא מתכוון להמית את כולם ולעשות ממשה עם חדש!:

שמות פרק לב (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר …(יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ …(יד) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: פ

משה מתפלל אל ה' ומשתמש בהבטחת ה' לאבות. וכך, משה משיג את הסליחה של ה' . עכשיו הוא יכל כבר לרדת:

(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ …(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:..

משה , עכשיו, כועס בעצמו! הוא שובר הלוחות, מעניש את החוטאים, וחוזר אל ה':

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה ..לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ….הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם:פרק לג (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה …. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ …(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:…

ואכן, משה מגלה שה' החליט להעביר את הנהגת העם על ידי "מלאך". ה' החליט להפסיק להנהיג אץת העם ישירות, אלא על ידי מלאך. זה מקפיץ את משה ואת העם. זה נראה אסון כבד. כאילו נקבעו גירושין בין ה' ועמו . כאילו אחד אומר לשני:" עכשיו אל תדבר איתי יותר, תדבר עם העורך דין שלי"!! זה ניתוק היחס המיוחד ויש סכנה ממשית למשבר עמוק וסופני!

איך משה יכל לתקן את המצב הנורא הזה?

ה' ביקש להרוג את כל העם ועכשיו שהוא הסכים לא להרוג את כולם בזכות תפילת משה, הוא החליט פשוט להתגרש מהעם!! משה נמצא אולי ברגע הכי קשה שלו בהנהגת העם. עד כה, העם רצה לנתק את הקשר עם ה' ותכניתו. אבל עכשיו ה' בעצמו מחפש, לכאורה, לנתק הקשר!

והנה מה שעושה משה:

(ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְקֹוָק יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:(ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:(ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה:(י) וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ: (יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: ס(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק ..וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:

משה מצא פתרון  גאוני:  הוא לוקח את האוהל שלו ויוצא מחוץ למחנה. שם, ה' יורד בעמוד ענן בפתח האוהל ושם, בפתח האוהל של משה הוא כן יכל לדבר עם ה' ואפילו כל אדם אחר שיעשה תשובה וירצה להתקשר עם ה' יוכל לבוא גם הוא באוהל הזה. האוהל הזה , נקרא על ידי משה "אוהל מועד", אוהל המפגש בין ה' והאדם!

מה פשר הדבר?

בעצם, משה משתמש ביחסים האישיים שיש לו עם ה' :אם נא מצאתי חן בעינך". כדי להתחיל לשחזר מחדש את הקשר בין ה' לעם!

 

האהל הזה, הוא "אלטרנטיבה " מצוינת  בשעת מצוקה.

במצב טוב, כשהעם עושה את רצון ה', ה' יכל לשכון "בתוך" המחנה. ושם, אפילו , לשכון בבית שיבנו לו ישראל, וייקרא בית זה "אהל מועד". כשאדם יוכל לבוא פנימה, אל האוהל של ה' ולפגוש אותו!. שם, כנראה , משה היה מדבר עם ה' בשעות הטובות של העם. אבל, במידה והקשר מתרופף. אם העם לא הולך בדרכו של ה', אז משה משתמש באוהל מועד האישי שלו, מחוץ למחנה, ומשם, הוא מתקשר ומנהלתקן הקשר עם העם כולו!!

האם האהל מועד האישי הזה נמשך כל שנות הנדודים במדבר או שמה הוא שימש רק בזמן המשבר הזה ועד לבניית המשכן?

רש"י שמות פרק לג   ושב אל המחנה – לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, …, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:

רש"י סובר שהאהל מועד הזה שימש רק עד בניית המשכן.. פרשנים אחרים סוברים אחרת. והרב תמיד גרנות מביא ראייה די משכנעת לדבריהם: בספר במדבר, הרבה זמן אחרי בניית המשכן, מרים ואהרון מדברים לשון הרע על משה:

במדבר פרק יב (א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח://(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם..(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ …(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת

 

ה' כועס ומבקש משלושתם "לצאת" (כנראה, מן המחנה) אל אהל מועד (האהל של משה שנמצא מחוץ למחנה). שם, הם נכנסים באוהל. ואז ה' מבקש ממרים ואהרון לצאת מהאוהל אל "פתח האהל". בדיוק כמו שקראנו בפרשת כי תישא. ושם, בפתח האוהל, יורד עמוד הענן ומדבר עם מרים. ברור שלא מדובר באוהל מועד שבתוך המשכן במרכז המחנה! ברור שמדובר כאן באוהלו של משה. הוכחה נגד רש"י והאהל שימש הרבה זמן אחרי הקמת המשכן.

אדם שחווה הפסקת חשמל ומצא לו גנרטור שיספק לו חשמל בשעת המשבר, לא ימהר לזרוק את הגנרטור אחרי שהחשמל חזר! שמה תהיה עוד הפסקת חשמל!! כך אוהלו של משה, הוא שימש כאוהל מועד בשעת משבר!

 

הקשר עם אברהם

יש הרבה מילים ומשפטים דומים בין שני הסיפורים

  1. משה מדבר אל ה' "פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו". בדיוק מה שקורה בין אברהם לה': דרך "שלושה אנשים", אפילו לא "מלאכים"! אברהם קורא להם "אדני"! כאילו הוא מדבר עם ה' בעצמו. וכן, נראה על ידי פירוש זה, שאפשר להכריע את המחלוקת: "ויראה ה' אליו" היא כותרת של הסיפור. כלומר, "הנה איך ה' נראה אל אברהם: על ידי אנשים שבאים אליו!!" כמו איש אל רעהו!! "פה אל פה"! בהתחלת הסיפור , האנשים האלה נמצאים מעל אברהם ("שלושה אנשים ניצבים עליו") אבל, בסוף הסיפור אברהם עומד עליהם (והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו") האכילה הוא סימן האנושיות. אברהם איננו אוכל! כמו שמשה לא יאכל ארבעים יום. והמלאכים כן אוכלים! כדי לסמל שאברהם התעלה כביכול מעל למלאכים מול ה'. הרבה מדרשים מספרים שגם משה התעלה מעל למדרגת המלאכים, כשעניין האוכל משמש כמבחן. מי שאוכל נמצא "מתחת" מ שלא אוכל!
  2. בסיפור משה, כתוב :" וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:". למה לציין זאת כאן? אולי כדי להזכיר לנו שכתוב בסיפור של אברהם:" איה שרה אשתך? ויאמר הנה באהל". הרבה קשרים יש בין יהושוע לשרה. כדי לחזק הקשר, החכמים מספרים שהיוד שנלקח משמה "שרי", הוסף על "הושע" כדי להפוך ל"יהושוע". שרה היא הלבנה מול אברהם השמש, כמו שיהושוע נמשל ללבנה מול שמשו של משה
  3. אברהם איננו גר בתוך העיר, עם כל בני חת באלוני ממרי. אין לו "בית", יש לו אוהל שהוא מציב הרחק מהעיר .שם, בטח, אברהם מתקשה להעביר את דעת ה'. דבר שיקשה לו למצוא קבורה עבור אשתו. כי הוא גם במקום וגם מחוץ למקום. בדיוק כמו שמשה עשה עם האהל שלו: מחוץ למחנה, הרחק מהמחנה.
  4. אברהם אומר "אם נא מצאתי חן בעיניך", בדיוק מה שמשה יגיד לה'.
  5. אברהם מדבר על זה שהמלאכים "יעברו": "אל נא תעבור מעל עבדך". בדיוק הפועל שחוזר על עצמו בסיפור משה: "ויעבור ה' על פניו", כעבור כבודי….

 

 

 

 

לסיכום:

האהל משתמש, בעצם, כאמצעי של המפגש בין ה' לאברהם "פתח האוהל"! ומשה משתמש באמצעי הזה כדי להזכיר לה' את הקשר שלו עם האבות. הקשר האישי של משה יציל את העם, כמו שהקשר האישי בין ה' לאברהם אפשר לידת עם ישראל.

בעצם, משה עונה להצעה של ה': אתה הצעת להמית את העם ולעשות ממני "אב" חדש לעם חדש. אבל תזכור מה שקרה עם אברהם: אתה הבטחת לו לעשות ממנו "גוי גדול", מזרעו. הוא חשב שיהיה קשה! הוא חשב שעדיף לעשות דת על ידי שכנעו מאמינים, תלמידים(כמו למשל על ידי אליעזר). ואתה סירבת! אמרת שיהיה בסדר, ובקשת שדווקא מזרעו, מאשתו שרה, משם תבוא הישועה! קשה מאוד לעשות דת עם אנשים שלא השתכנעו אחד אחד, אלא מאנשים שנולדו בתוך העם. כי הם יכולים להאמין או לא, הם יכולים ללכת בדרכך או לא! וזה מה שקרה, הנה העם הזה עם קשה עוף!

לכן,

(יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים …(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא

התפילה של משה עקרונית: לא בחרת בעם הזה בגלל דרכיו אלא בגלל שהוא זרעו של אברהם. לכן, עליך להמשיך לאהבו אותו למרות הכל. כי העם הזה הוא העם שלך, הוא הגוי הגדול שהבטחת לאברהם!

אני משה "לא הריתי את העם הזה"! משה לא רוצה להיות ה"אב" אלא "הרב".

 

ייתכן שהרעיון לקחת את האהל, בא מה' עצמו: כשהוא מציע לו למחות את העם ולעשות אותו האב של גוי חדש, הוא אולי מרמז לו את סיפור האבות עצמם. ייתכן שמההצעה של ה' (שהוא סירב אליה) בא לו הרעיון להוציא את האהל.

 

ייתכן ששני הסיפורים מלמדים אותנו עוד משהוא לגבי כל אחד מאתנו:

 

הצלת קהל רב, עם שלם, או כל העולם, תלוי , לפעמים, במעשה הנכון של אדם אחד!

 

 

וירא מ

בע"ה יג מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

וירא מ

 עקידת יצחק מניטו(1995)

 

  1. "הנסיון":חידוש הרשב"ם

 

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם

 

יש הרבה פירושים למילה "ניסה". המהר"ל מונה שלושה:

  1. מלשון נס, כמו דגל גבוה שמעלים בספינה להיראות מרחוק. כמו" להעלות על נס". הפירוש הזה מסביר שבעצם ה' ידע הכל על אברהם, הוא רק רצה, על ידי הנסיון, שכל העולם ידע גם כן! כלומר שידעו מי הוא אברהם, מה הוא מסוגל לעשות. ואולי גם עבור אברהם עצמו: שיכיר בדברים שהוא בתוכו מסוגל לעשות ושהוא עדיין לא מודע אליהם. ה' , בהסבר הזה, מגלה דברים שהוא כבר יודע, לאברהם, ולסביבה שלו. הוא "מעלה על נס" את תכונותיו של אברהם.
  2. מלשון נסיון, כלומר, ה' רוצה להציב אברהם במצב קשה שממנו נדע אם הוא אכן יכול או לא לעמוד בנסיון. זה כמו מבחן. זו בדרך כלל המשמעות שאנו נותנים למושג הזה. הוא בעייתי מהרבה בחינות אבל אי אפשר להתכחש שיש פן כזה בפשט הפסוקים. אבל, המובן הזה מוסבר בגמרא (ברכות ה): ה' מעלה את אברהם למדרגה יותר גבוה. אברהם היה במדרגה אחת ועל ידי הנסיון, אברהם יעלה למדרגה עליונה יותר.
  3. מלשון נס, פלא, יוצא מגדר הטבעי.
  4. אבל הרשב"ם מוסיף הסבר רביעי: נס מלשון "קינטור", קרוב ל"עונש"! אי אפשר להתכחש לעובדה שכל נסיון הוא קשה. זה דורש מהאדם התמודדות וקושי שאנו לא יודעים מראש איך והאם יצא מזה! אם כן, יש פן של "עונש", דבר לא נעים בכל המובנים שהמהר"ל מתאר לעיל. אפילו אם זה לטובת האדם, אפילו אם זה כדי לפרסם את האדם, מעטים האנשים שיקבלו הנסיון מאהבה מראש! אם כן מה העונש שיש בנסיון הזה של העקדה? אפילו אם נקבל את כל המובנים החיוביים, למה זה קרה עכשיו ובצורה הזאת דווקא לאברהם? מה קרה לפני? מה סיבת ה"עונש"?

הרשב"ם קורא את החתלת הפסוק: " אחר הדברים האלה". ומה קרה לפי העקידה? אברהם כורת ברית עם אבימלך ומבטיח לו שהוא מעניק לו את כל חבל ארץ פלישטים! פשוט אברהם מוותר על חבל ארץ גדול! בנוסף, הוא נותן הרבה מתנות לאבימלך וגם כשיש בניהם סכסוך על גניבת באר מצד עבדי אבימלך, אברהם נותן עוד מתנה לאבימלך (שבע כבשות). כל זה רק כדי להשיג שלום.

הרשב"ם טוען שזה מנוגד לגמרי להבטחת ה' על הארץ. אברהם אמור לקבל את כל הארץ, לו ולזרעו.

אם כן, וויתור על הארץ, גורם לה' לבקש ממנו חזרה את הזרע שנתן לו!!

ה' נתן לו ארץ וזרע (שקשורים אחד בשני). אברהם מוותר על חבל ארץ, אז ה' דורש ממנו בחזרה את הזרע!! תחזיר לי את הבן שנתתי לך! הבן שהיה אמור לרשת את הארץ!!!

 

  1. ניסה את אברהם

לא כתוב שזה ניסיון ליצחק! כאילו עבור יצחק, אין נסיון כל כך למסור את נפשו! כי יצחק הוא ממידת הדין. ומידת הדין אמנם קשה אבל ברורה: אתה נולדת "בחינם"(לא היתה צריך להיוולד בכלל!) אז תחזיר את החיים לבורא העולם! עבור אדם ממידת הדין, אין בעיה לקיים מצוות האלוהים אפילו אם זה כרוך במיתה!האלוהים לא מעוניין במות יצחק אלא במוכנות שלו למות. (יצחק מוכן ואפילו שמח למות בשביל המצווה! כמו מתאבדי חמס! אם יצחק לא היה בנו של אברהם, יצחק הוא באמת מוסלמי דתי הדוק)

אבל זה באמת נסיון עבור אברהם שהוא ממידת החסד!להרוג את בנו!

 

  1. לך לך אל ארץ המוריה

המילים האלה ,לך לך,מזכירים  לנו את המילים הראשונות בפרשה שקדמה:"לך לך מארצך.." כאילו ה' אמר לאברהם כבר בחרן או באור כשדים :"לך לך.." תתחיל את התהליך שמטרתו הסופית היא להעלות את יצחק על הר המוריה! כלומר, עקדת יצחק היא המטרה העליונה שחשב עליה האלוהים עבור אברהם. וכשהוא התחיל להגיד לו "לך לך" זה כדי להכין אותו ל"לך לך" השני. כל המהלכים שקדמו היו הכנות למהלך העיקרי של עקידת יצחק!

  1. מטרת העקדה:

אנו ידועים שזהות ישראל בנויה משילובם של מידות הפוכות: החסד והדין.

אבל אין שוויון מלא בין חשיבות שתי המידות האלה: החסד חייב לגבור על הדין!

ובאופן סמלי, אברהם(החסד) צריך לעקוד (להתגבר, לעלות על) את יצחק(הדין).

בריאת העולם, החיים של בן אדם, מתחילים עם החסד והיא המידה העיקרית. אבל , כדי שלחסד תהיה מסגרת, באה מידת הדין. אבל ה' תמיד מתה כלפי חסד. החסד קדם לדין בכל המובנים.

  1. הנסיון השני:

בתוך סיפור העקידה עצמו, יש שני שלבים בנסיון:

הנסיון הראשון היה להעלות את יצחק על הר המוריה.:

 (א) וַיְהִי …. וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא ..אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

היה בטח מאוד קשה עבור אברהם אבל בסופו של דבר הוא הכין את עצמו לזה ואולי התלהב לקיים את המצווה הזאת אחרי שהוא שכנע את עצמו שזה מה שיש לעשות.

הנסיון השני, (אולי עוד יותר קשה עבורו) התחיל באותם המילים:

(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי …

יש הוראה חשובה עבור כל אדם "דתי": אין להשתעבד אפילו לא להתלהבות לעשות מצווה! חייבים לשמור אפשרות לעצור וללכת בכיוון ההפוך במידת הצורך. כשדתי מתלהב לעשות מצווה, הוא צריך לשאול את עצמו האם ההתלהבות משרתת את המצווה או שמה היא משרתת אותו!? אסור להשתעבד, אפילו לא למצווה עצמה! צריך לשמור על מרחק מסויים שמאפשר להיות עירני בפני המעשה שלנו, אפילו אם הוא מצווה! נדב ואביהו מתו בגלל ההתלהבות העיוורת שלהם.

הנסיון השני הוא הדרישה מאברהם לא לשחוט את יצחק! ואפילו לא ר

לעשות לו "מאומה". המדרש טוען שאברהם ביקש "לפחות" להוציא ממנו טיפת דם אחת כדי שיהיה "משהו"! וה' אוסר זאת עליו!

יכול להיות שאברהם הגיע למוכנות העקידה על ידי שמחה ואפילו "חסד". האיסור להרוג את בנו היא עוד יותר לימוד של מידת הדין: אתה הכנתה את עצמך לעשות מצווה. עכשיו אני אוסר לך לעשות אותה!

 

  1. ההשפעות על אברהם

אברהם היה בעל מידת החסד. הוא גילה זאת בהרבה מקרים. הוא התחיל להכנסי מידת הדין לתוכו על ידי גירוש הגר וגירוש ישמעאל. כאן, בעקדה, הוא גם לומד להכניס במידת החסד שלו , מידת דין קשה. על ידי שני הנסיונות האלה. עד כדי כך שהוא מגיע למדרגה "ירא אלוהים".

המלאך אמר לו להפסיק התהליך כי הגיע למטרה המדרשת: הוא הגיע למעלת "ירא אלוהים":

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה

אחרי שהוא הראה שהוא צדיק במידת החסד (אירוח המלאכים, תפילה עבור סדום…)

אחרי שהוא הראה שהוא יכול להיות צדיק גם ממידת הדין (גירוש ישמעאל)

הוא הראה בעקדה שהוא צדיק מבחינת שילוב המידות החסד והדין וזה :"ירא אלוהים".

העקדה הוא הניסיון העשירי והאחרון של אברהם. הוא הגיע אל השלב האחרון שאליו הוא היה אמור להגיע: להיות צדיק שילוב המידות!

 

  1. הקרבת הבן

יש תמיד לזכור שיצחק לא מת בסופו של דבר! אבל אברהם התבקש להיות מוכן להקריב את בנו. באמת.

זה מזכיר את ירושת הארץ רק למי שמוכן באמת להיות בגלות!

הזרע מובטח למי שמוכן לוותר עליו! לא בגלל הזלזול בזרע אלא בגלל שיודעים שהוא בא מהאלוהים!

כשאנו מוכנים להכיר שהקניין שלנו הוא בעצם לא שלנו אלא של הבורא, אז יש לנו סיכוי לזכות בקניין באמת!

 

  1. ההשפעה על יצחק

עד העקדה, החיים נתנו בחינם ליצחק. אחרי העקדה, אחרי שיצחק היה מוכן למסור נפשו בחזרה, אז הוא זוכה בחייו באמת!    יצחק נקרא "עולה תמימה".

ליצחק יש שלושה דברים שלא קרו לאבות האחרים:

  1. היה לו שם אחד: יצחק. לאברהם וליעקב היו שינוי שמות (אברם-אברהם, יעקב-ישראל)
  2. היתה לו אישה אחת רבקה (ולא הגר וקטורה לאברהם, וארבע נשים ליעקב)
  3. הוא גר בארץ אחת. הוא לא יצא לחוץ לארץ בניגוד לאברהם ויעקב.

זה מצייר את החד כיווניות, היושר, החדות, הבלעדיות החד כיוונית של זהותו. בשלושה מישורים: במימד של בין אדם לעצמו (השם) בין אדם לחברו (אישה) ובין אדם למקום (ארץ ישראל)

אם לכל אדם יש כיוון אנכי ואופקי, ליצחק היה רק כיוון אחד: כיוון האופקי. הוא היה קשור לה'  . הוא בנה ציר בין העולם הזה ועולם הבא, ציר ישיר. הוא זכה לקשר המיוחד הזה עם העולם העליון אחרי העקדה, אחרי שהוא היה מוכן למסור את נפשו לגמרי. אם כן אפשר להגיד שהוא באמת "עלה"! על אחת הערים! הוא עלה לעולה!!

 

 

  1. מים – מום

עולם הבריאה הוא עולם ה"מה". המציאות, מה שאנו רואים, מה שקיים.

ברבים, המה הוא "מים"

היוד של המילה מים, מתארכת לוו כשיורדים בעולמות התחתונים.

והאפשרות של הטעות, של החטא, של ה"מום" מופיעה עם הירידה אל עולם המציאות. ה"מים, הופכים ל"מום".

(שה קשור, בקבלה, לשתי האותיות שיש בשם ה'. היוד והוו. היוד הוא עליון, בעולם האידיאל, בעולם הכוונה העליונה והוו בעולם התחתון כשנכנסים לבריאה ולעולם המציאותי שבו חי האדם.

 

  1. ההשפעות על עם ישראל

כשמקריבים קרבן, הקרבן חייב להיות ללא מום. למה? כי בתיקון העולם, בנסיון לצור קשר עם העולם העליון, מי שאין לו מום יכול לעלות בחזרה אל הש"מים".

לכן קרבן העולה איננו יוצא מחוץ למקדש. קרבן העולה אוסר שיהיה בו מום.

כמו יצחק אבינו, ללא מום. ללא פשרה. ללא חטא. כולו מוכן למסור נפשו.

אסור לעשות לו "מאומה" (כל מום).

יצחק, אחרי העקדה, מקשר בין עליונים ותחתונים!

בזכות עקידת יצחק יש לנו אפשרות לכפר על כל החטאים ולזכור את האפשרות להתחבר שוב לשמים אידיאלים!!

(לעד):"ברוגז עקידה תזכור". בראש השנה, בשעת נפילת אפיים כל בוקר, אנו מבקשים מה' לזכור לנו את עקידת יצחק: כש אנו יורדים לעולם המום, אנו צריכים לזכור את הקר שהיה אפשרי על ידי יצחק שלא היה בו מום, שהיה קשור בקלות לעולם העליון, לשמים. הוא גרם לתיקון להיות אפשרי!!

 

11 לימוד של הרב גיל ברנהים:

אברהם התבקש בהתחלה "להעלות", להקריב ארבעה עניינים:

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא

  • אֶת בִּנְךָ
  • אֶת יְחִידְךָ
  • אֲשֶׁר אָהַבְתָּ
  • אֶת יִצְחָק

וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

מה הוא מבקש להקריב?

  • את "בנו", כלומר ההרגשה שהוא הבן ,שלו", הקניין שלו. ההמשך הביולוגי שלו. את זה יש להקריב כדי לתת מקום ליצחק להיות בן אדם עצמאי ששיך לבורא העולם, או במילים אחרות ששיך לעצמו!
  • את "יחידו", כלומר את זה שהוא היה רוצה לעשות יחידה אחת. לפתח מידה אחת. אותה המידה. כמו שהוא עשה עם ישמעאל: מידת החסד. אכן, בכל ההליכה להר המוריה הם הולכים שניהם "יחדיו". עד שאברהם מקריב את היחדה הזו ונותן ליצחק חופש מהיחדה הזאת. לא יודעים מה קרה עם יצחק בסוף העקידה. מסופר שאברהם חזר לביתו יחד עם שני הנערים שהלכו איתו ועפ החמור אבל יצחק כבר עצמאי!
  • אשר "אהבת". לפעמים, האהבה המופרזת בן הורה לבנו יכול לחנוק אותו וגם את זה יש להקריב!
  • את יצחק. בעצמו

בסוף הסיפור, המלאך מתאר את התוצאות:…

(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה

וְלֹא חָשַׂכְתָּ :     אֶת בִּנְךָ …..אֶת יְחִידְךָ ..מִמֶּנִּי…. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ  אֶת יְחִידֶךָ:

לפחות שני דברים מתוך ארבעה אברהם כן הקריב: את בנו ואת יחידו!!!

יצחק יכול להוליד מידה שונה מזו של אביו ויכול לפתח מימד אחר של הזהות הישראלית בזכות העקידה!

 

על המושג "אל שדי"

 

כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי

האם ה' "ידע" או לא ידע מה יקרה לפני העקדה?

הפסוק הזה נותן לחשוב שה' לא ידע מה יקרה או מה יש בנפשו של אברהם ורק אחרי העקדה הוא ידע!

זה מציב את שאלת הידיעה אצל ה' והבחירה אצל האדם יחסית לידיעה הזאת.

נעלה שתי אפשרויות:

  • אפשרות ראשונה:

" הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים" כלומר, האדם יכול ללמוד את כל המידות מהאלוהים. כמו שהוא רחום אז כך יש להיות רחום, וכ'ו. אבל יש דבר אחד שהאלוהים לומד מהאדם: יראת שמיים!

כלומר יש גבול ליכולת הידיעה של האלוהים, והיא הבחירה של האדם! ואת זאת ה' לא יכול לדעת לפני העקדה : מה תהיה התגובה של אברהם

  • אפשרות שניה:

בעל העמק דבר: איננו מסכים עם האפשרות הראשונה ! יש מקום להגיד שאפילו תגובת האדם האלוהים יודע!

אם כן מה מקום הבחירה של האדם? .כדי להבין, נסביר את המובנים השונים שנותן המדרש למושג "אל שדי":

1.אל שדי= משדל המערכות.(ה' הוא יותר גדול ממה שהוא ברא והוא יכול לשנות הכל בבריאה שלו) הוא גיבור אמיתי כי הוא יכול לכבוש את יצרו שלו.

  1. אל שדי=מי שיש לו דאי כדי לתת! הוא יכול לקיים את כל ההבטחות שלו.

3.אל שדי= מי שאמר לעולמו די. יש גבול שה' מונע עצמו מלפעול מעברו.כאילו הבורא מגביל את עצמו כדי לתת לבריאה מקום.יש לו יראת שמיים כלפי הבריאה! יראת שמים של האדם= כיבוד המידות.

המידות הן חשופות, פגיעות ויש לאדם אפשרות לפגוע בהן. מי ששומר עליהם הוא "ירא שמים".

הטבע מוגן על ידי חוקי הטבע. אם אני פוגע בטבע, אני משלם את המחיר מייד. אבל המוסר, המידות, אינן מוגנות. ואם יש עונש ותוצאות לפגיעת המוסר והמידות,משלמים את המחיר לא מיד.

יראת אלוהים= הפחד מהעונש (יראת העונש)עד הפחד מלחטוא(יראת הרוממות?)!

יראת שמים= ה' שם גבול ליכולת שלו כדי לאפשר לעולם להתקיים. בתור אל שדי. הוא הגיבור.. ה' לא רוצה לעשות רע לעולמו, אז הוא מגביל את עצמו!יש לשים לב, שבניגוד למהלך הזה,  כל פעם שה' מתערב בעולם, מתרחש אסון! במבול, בפלגה, במכות מצרים…(אולי בשואה). אז ה' מפר את היותו "אל שדי" כדי להתערב בהיסטוריה. בכל רגע, אנו מתפללים שהאפשרות הזאת לא תתרחש ושנהיה מוגנים על ידי "אל שדי". לכן אנו צועקים "אל שדי" או "רבי שמעון בר יוחאי" כשעומד להתרחש אסון!

לסיכום:

ה' הוא "אל שדי" בזה שהוא מגביל את עצמו! הוא גורם לעצמו לא לדעת כדי לתת מקום לבחירה של האדם! כדי לתת חיים לאדם!!  אילו ה' היה מתערב בכל כוחו, כל הזמן, בכל דבר בעולם, לא היה מקום לעולם ולאדם!! זו הסיבה שכל פעם שה' כן מתערב בהיסטוריה, קורא אסון! אם כן, הכוח שמונע מה' לפעל בהיסטוריה באופן כוחני, הוא "אל שדי": המגבלות שהוא בעצמו שם לעצמו, כדי לאפשר חיים ואחריות

לה' יש כבוד רב לבריאה ולאדם. והוא מעניק לו חופש פעולה.

לכן אפשר להגיד שה' "לא ידע" מה יעשה אברהם לפני העקדיה. רק זה נותן מקום וזכות למעשה אברהם.

אם כן למה ה' מנסה את אברהם? אם זה לא כדי לדעת? מה משמעות "עתה ידעתי.."?

ה' מנסה את אברהם כי הוא יודע שהוא יכול לעמוד בנסיון הזה! ה' לא מנסה כל אחד אלא את מי שהוא יודע שיכול לעמוד ולהתעלות בניסיון. אז למה ה' מנסה אותו? כדי להודיע זאת לעולם!! = כמו "נס".

"ניסה את אברהם"= הראה מי הוא אברהם לעולם.

מה יש להודיע? שאברהם מוכן להקריב את הבן שכל כך ייחל לו ושהובטח לו!.

 

למה אברהם צריך להגיע למדרגת "ירא אלוהים" על ידי עקדת יצחק?

כי הוא צריך ללמוד מיצחק את מידת הדין ולהיות האבא שלו: כשמידת החסד שלו עוקדת את מידת הדין של יצחק בנו.

 

במקום השה, יש אייל שהוא הסמל של מצרים. ביציאת מצרים: יש להקריב את מצרים כדי שישראל יגאלו!

 

נתתי לך בן. החזר אותו! ורק כשתהיה מוכן להחזיר אותו הוא יחיה!

צריך שמידת החסד תהיה רגישה לצרכים של מידת הדין!

אצל עבדי עבודה זרה, להיות דתי זה למות בשביל האלוהים. אצלנו לא!!

וירא פי2

בע"ה יג מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

וירא פי 2

המלאכים אצל אברהם   הרב מנשה וינר

בראשית רבה פרשה מח ד"ה יד ויקח חמאה  והוא עומד עליהם, הכא את אמר והוא עומד עליהם ולהלן אמר נצבים עליו אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו, כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליהם

כשהמלאכים מגיעים הם נמצאים מעל אברהם:

בראשית פרק יח(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו

אבל אחרי שהוא נותן להם לאכול, הוא נמצא מעליהם:

(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:

 

השאלה היא: מה היחס בין בני האדם והמלאכים? מי גדול ממי?

באופן תיאורטי, המלאך, הוא עליון. הוא האדם האולטימטיבי! אין לו שום דבר שיגרום לו לחטוא! אין לו גוף, הוא לחא אוכל, אין לו יצר הרע! אם כן, מבחינה מסויימת המלאך עליון! הוא עומד גבוה יותר מהאדם.

אבל החידוש של התורה הוא שאם האדם יודע להשתמש נכונה בחומר, ביצר הרע, בגוף שלו, ואפילו באוכל, אז הוא עולה על המלאכים! כי הוא מקדש את החומר!

אדם עלול לטעות ולחשוב שכדי להיות בסדר, הוא צריך להיפטר מהחומר כדי להיות דומה למלאך. זה מה שעשו הרבה אנשי דת שונים. החידוש של היהדות זה שזו טעות חמורה. היצר הרע, הגוף, העולם "התחתון", הם יכולים מקפצה לעולם עוד יותר עליון מאשר עולם האידיאל, כביכול של המלאכים!!

 

אברהם הבין זאת מזמן. הוא עוזב את ה' בעצמו כדי ללכת ולרוץ לטפל ב..אנשים. זרים. עבורו, הכנסת אורחים חשובה יותר מאשר הדיבור עם ה' בעצמו! הרי כתוב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא……וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וירא וירץ לקראתם..

לגבי השאלה האם המלאכים אכלו או רק עשו כאילו, הרב נביא את מדרש דבי אליהו:

אליהו רבה (איש שלום) פרשה יג ד"ה ישמור אדם דבריםלמדנו מאברהם שעשה לחם למלאכים ונהנו ממנו,….כל האומר לא אכלו מלאכי שרת אצל אברהם אבינו לא אמר כלום,

אכן, אוכל כזה, אוכל של גמילות חסדים, אוכל שהוכן עבור הכנסת אורחים, אוכל שמקדש את החומר והגוף, אוכל שמגלה את השגחת ה' בעולם, אוכל כזה בטח שהמלאכים אוכלים אותו כי הוא גבוה מהם! אם אומרים שמלאכים אינם אוכלים זה בגלל שהאוכל הוא נמוך ממדרגתם! הם מעל לזה! אבל אוכל כזה שמציג להם אברהם, הוא גבוה מהם ויש להם מה ליהנות ממנו!!

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד ב רבי יוחנן אמר: דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים (רמח). – מחספס (רמח) – טובא הוי! – אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. תנו רבנן:

הלחם הוא יכול להיות לחם אבירים שנבלע ברמח אברים, כמו רמח מצוות עשה. לחם שהמלאכים אוכלים אותו!

 

המן

לא לחינם המסורת משווה בין העוגות ששרה לשה עבור הארוחה הזאת והמן עצמו שהוא לחם מהשמים!:

  • "שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת"
  • במדבר פרק יא (ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא … שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ .. וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת ..

המן הוא הלחם מן השמים. בכניסתם לארץ, המן הפסיק לרדת. הם נדרשים להוציא את הלחם מן הארץ. ובכל זאת, על בני ישראל לברך על הלחם שבא מהארץ על ידם, ,המוציא לחם מהארץ". ייתכן והם ברכו על המן "המוציא לחם מן השמים" וזה היה נכון וברור. אבל להגיד שהלחם היוצא מהארץ הוא מה', זו הגדולה האמיתית! לחבר בין שמים וארץ בין החול והקודש. לקדש את החול: להכיר שהלחם שיוצא מהארץ הוא בעצם יוצא בעזרת ה'! בדיוק כמו המן היורד מהשמים. רק אז ניתן להגיד שהאדם מתעלה מעל למלאכים!

לא לחינם הגמרא אומרת שהמן קשור לאוכל שנתן אברהם למלאכים:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב בשכר שלשה זכו לשלשה,

  • בשכר חמאה וחלב – זכו למן,
  • בשכר והוא עמד עליהם – זכו לעמוד הענן,
  • בשכר יקח נא מעט מים – זכו לבארה של מרים.

 

 

מה הקשר בין מעשה האבות והבנים?

אברהם בונה את הזהות הישראלית. כשאברהם בונה את המימד הראשון בזהות הזאת, החסד, הוא מכניס אותה בתוך הנפש היהודית. וזה עובר מדור לדור. כשה' מגלה את המידה הזאת בעמו, הוא מציל אותם ומעניק להם מתנות יחסית לגמילות החסדים שהם מסוגלים להוציא לפועל .

בעצם, בהיסטוריה, ה' נותן הזדמנות לעם ישראל להוציא לפועל את המידות שנקבעו בזהותם על ידי האבות!

זה מלמד את בני ישראל להסתכל על הדברים בצורה קדושה:

האוכל איננו סתם אוכל. היחס של האדם לאוכל קובע אם הוא ראוי או לא. אם הוא ייחשב כעליון למלאך או נחות מהבהמה.

 

 

 

לושי

ברשימה של המסעות של בני ישראל, בפרשת מסעי, מופיעים כמה שמות שונים מאלה שהכרנו בסיפור יציאת מצרים. למשל, כשמגיעים למקום שאנו יודעים שהוא נקרא "מדבר סין", התורה מוסיפה תחנות: דפקה ואלוש. "אלוש"! למה?

בראשית רבה פרשה מח ד"ה יב וימהר אברהם רבי יונה בשם ר' חמא בר חנינא היא מדבר סין היא מדבר אלוש מאיזו זכות זכו ישראל שניתן להם המן? מהעוגות שאמר אברהם לשרה:"לושי ועשי עוגות.."!!

מה הקשר?

מעשה הלישה הוא ערבוב הקמח היוצא מהאדמה והמים היורדים מהשמים. פעולת הלישה היא פעולת הערבוב בין השמים והארץ. בין החול והקודש. בין הנשמה והגוף. ובעצם, הלישה מאפשרת ליצור הלחם שממנו אפשר להינות בצורה אנוכית או לשתף בו את העני והרעב. אם אוכלים את הלחם כבהמה, אז אנו קשורים לאדמה בלבד. אם אוכלים הלחם עם העני והגר ומברכים עליו "המוציא לחם מהארץ", אז אנו זוכים להיות גבוהים מהמלאכים!!

במדבר סין ניתן המן! כשמגיעים לכניסה לארץ, אז אנו מתבקשים להבין שבעצם גם הלחם שיצא מהארץ ולא מהשמים, הוא מהשמיים! אם יודעים ללוש בין השמים והארץ, אז גם הלחם מהארץ הוא כמו המן מהשמים!

הלישה של שרה היא מעשה קידוש החומר שבעזרתו זוכים למן! באלוש!

דרך אגב, לא רק הלישה היא חיבור. הלחם עצמו הוא יכול ל"הלחים" לחבר! בין אנשים!

 

העץ

אברהם מבקש מהמלאכים להישען תחת העץ.

בזכות זה, היהודים בשושן ניצלו!:

אסתר פרק ה (יד) וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רנו כתיב יעשו עץ גבוה חמשים אמה ..מה אני עושה לאברהם והוא עומד עליהם תחת העץ .והיה המן מבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בביתו שהיה בנו פרשנדתא נסר א' מתבתו של נח

בשושן היהודים אכלו מסעודתו. של אחשווראש. הם רשעים! המן מתכוון לתלות את מרדכי על עץ, העץ של 50 אמה שנלקח מתיבת נוח. נח שלא הצליח להציל את הרשעים בדורו. העץ של תבת נח מסמל את ההצלה של הצדיק בלבד והשמדת כל הרשעים. המן משתמש בו כדי להשמיד את היהודים הרשעים. עד כאן הכל נראה הגיוני.

אבל, אין רק העץ של תיתב נח יש גם העץ של אברהם! העץ של גמילות החסדים שהוא טבוע בתוך נפשות היהודים. היכולת שלהם לעשות חסד. מעבר לרשעות הרגעית, יש בהיהודים זכות אבות, פוטנציאל אדיר של גמילות חסדים!

בזכות העץ של אברהם, הפך העץ של תבת נח, העץ של המן, העץ שהיה אמור לקלב את מרדכי עליו, להיות העף שבו תלו את המן עצמו!

 

 

 

 

 

 

ההבדל בן אברהם ללוט

 

התורה מתארת את בוא המלאכים אל לוט באותם מילים כמעט שהשתמשה בהם כדי לתאר את בואם אל אברהם.

 

אברהם לוט
כחום היום בערב
והוא יושב פתח האוהל וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם
והנה שלושה אנשים (בתור סתם אנשים) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה(הוא יודע שהם מלאכים)
וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה
אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם
יוח נא מעט מים וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם
והוא עומד עליהם..ויאכלו וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ

 

 

אבל בשינויים קטנים שעושים את כל ההבדל!

לוט עושה חסד מופרז. הוא מוכן לתת את שתי בנותיו כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים

הוא מכניס אותם בתחת "קורתו"(כאילו הוא רוצה להתפאר בביתו שעשויה מעץ שהוא בנה יפה! זה הקורה שלו! בואו לראות כמה הבית שלי יפי! יש גאווה בהענקת החסד שהיא לפעמים פוסלת את זכות החסד עצמו!

 

לוט איש חסד אל חסד לא מבורר. מלא סתירות וסיגים

 

יהיה אסור להתחתן עם בניו עמון ומואב בגלל חוסר החסד שגילו מול בני ישראל בכניסתם לארץ:

על אדר לא קדמו אתכם בלחם ובמים….

 

אבל הבירור יעשה במשך הזמן עד שתצא ממואב ..רות שעשת חסד אמיתי עם חמותה ועם בועז

עד שיצא ממנה דוד .

 

 

הערה לגבי החלב ובקר

אנו בדרך כלל מופתעים מהימצאות בשר וחלב באותו התפריט.

אבל גם אחר מתן תורה, בפרשת האזינו שניהם כלולים , לפחות באותו פסוק:

 

דברים פרק לב  (יג) יַרְכִּבֵהוּ עַל <במותי> בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר:(יד) חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה …(טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:

הצחוק ישמעאל והעקידה

בע"ה טו מרח שוון התשע"ז

מישל בן שושן

 

וירא פי

יצחק ישמעאל והצחוק

עקדת ישמעאל

(מתוך רעיון של הרב חנוך וקסמן)

הרב מציע שנסתכל על הסיפור של גירוש הגר וישמעאל מזווית שונה. אנו רגילים לקרוא הסיפור כהגשמה של רצון שרה. היא רצתה לגרש האמה ובנה וכן נעשה. אבל התורה מאריכה בסיפור יותר מזה. היא לא מסתפקת בפסוק אחד כמו למשל "ויגרש אברהם את הגר וישמעאל". אלא היא מתעניינת מאוד במה שקורה להם עד אשר הגר תמצא לבנה אישה. למה התורה עושה זאת? הרי היא לא סתם מספקת מידע היסטורי . אנו, הקוראים בכל דור אמורים ללמוד מהפסוקים והסיפור הזה לגבנו.

הרב מציע שהתורה רוצה להשוות בין ישמעאל ליצחק. לתת לנו להבין למה יצחק נבחר על פני ישמעאל. אם כן, נקרא שוב את הסיפור של גירוש ישמעאל, בהשוואה לסיפור אחר באותה הסדרה: עקידת יצחק.

בשני הסיפורים, אברהם מתבקש להיפרד מהבן שלו. בשני הסיפורים התורה מספרת את הסיבה לגרוש, המסע של ההורה עם הנער, היא מתארת "הסכנה" (מות הנער) , היא מספרת ההצלה על ידי מלאך ה' והברכה שהנער וההורה מקבלים. אם כן יש כמה נקודות דומות אבל יש גם נקודות שוני. הנה טבלה עם סיכום נקודות השוואה ושוני:

 

ישמעאל יצחק
שוני דמיון דמיון שוני
מצחק סיבת הגרוש סיבת העקדה: יצחק  (ראה מאמר הבא)
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ …. אברהם מתבקש להיפרד מבנו אברהם מתבקש להיפרד מבנו כב-:(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק
..לחם וחמת מים כא-יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח… כב-ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר ..וַיִּקַּח… ….המאכלת
משוטטים ללא מטרה: וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע מסע של הילד עם הורה אחד מסע של הילד עם הורה אחד וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה
 (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת הילד נמצא בסכנת חיים במהלך המסע הילד נמצא בסכנת חיים במהלך המסע (ו) .. וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
 וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק וילכו שניהם יחדיו
וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר  הילד ניצל בעזרת ה', ומובטח לו כי הוא יהפוך ללאום.  הילד ניצל בעזרת ה', ומובטח לו כי הוא יהפוך ללאום. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם … וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה.
(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם ..ַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר: פתרון והצלה פתרון והצלה (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל .. וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ..

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר ..

ברכת ה' ברכת ה' (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ ..
וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עיסוק בנישואין הקשורים לעתיד הילד עיסוק בנישואין הקשורים לעתיד הילד (כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה

 

 

נציין כמה נקודות מתוך הטבלא:

  • לאברהם ויצחק יש נחישות, החלטיות ואומץ, אמונה ואחדות בניהם כל הזמן. לעומתם,התנהגותה המיואשת של הגר במסעה אינה נחושה או אמיצה. בנוסף לכך, היא תועה במדבר, כלומר משוטטת חסרת מטרה או כיוון – בניגוד מוחלט ל"מקום" שאברהם הכיר מיד, למרות שלאנאמר לו לאן ללכת.
  • לישמעאל (בן ה16 ), יש תגובה הפוכה מזו של יצחק: הפסיביות שלו בסיפור אינה איפוק אמיץ , אלא התפוררות נפשית ורגשית.
  • אברהם ויצחק הולכים תמיד ביחד בזמן שהגר וישמעאל נפרדים
  • דרך ההצלה של הנערים שונה ומבטאת השוני בניהם: הצלתו של ישמעאל נובעת מ 'שמיעתו' של ה', בהתאם לשם שניתן לו "ישמע-אל". אנו נמצאים מול מצב מוכר בכל דת: האלוהים שומע צעקת הדלים שמתפללים אליו ואז הוא מושיע אותם. "צעקת עניים אתה תשמע, זעקת הדל תקשיב ותושיע", זהו הוא המודל "הכללי" בהשגחת ה' בעולם.
  • ההצלה של יצחק, לעומת זאת, היא הרבה יותר מוזרה. יש מהפך על מהפך: ה' שהבטיח "כי ביצחק יקרא לך זרע" מבקש להקריב אותו. זו כבר הפתעה לא מוסברת. ואחרי שאברהם מוכן כן להקריב את בנו, אחרי שהוא כבר עקד אותו ולקח את המאכלת והרים ידו, רק אז המלאך מתערב כדי להפסיק המהלך! ושוב מהפך ברצון ה' כביכול. ההצלה של יצחק היא הפתעה שנייה, קיצונית בהקשרה – ההצלה פשוט לא אמורה לקרות לאברהם. ה"הפוך על הפוך" הזה מפתיע ומבלבל;
  • אם כן, סיפור גירוש ישמעאל והצלתו רווי בצפוי, בנורמאלי ובמובן – התבנית האוניברסאלית של "צעקת הדל תקשיב ותושיע". ישמעאל נולד בטבעיות, גדל בטבעיות. קורא לו אמנם סיפור לא נעים אבל מובן ומתקבל על הדעת. תגובת האלוהים מובנת ומקובלת. לעומתו, סיפור הצלת יצחק, מאופיין על ידי מהפכים בלתי צפויים ולא מובנים. ה' מסתיר כוונותיו ואף מתעה את אברהם. יש בהצלה זו מודל חדש של הצלה – הצלה בלתי מובנת; ההיפוך המביא לאסון, ולאחר מכן – ההיפוך הגורם לרווח ולהצלה.
  • כבר מלידתו, יצחק היה "ניסי", בלתי צפוי. בחירתו מול אחיו הבכור היא גם כן מפתיעה ולא מקובלת, לפחות לא טבעית.

נראה שיש כאן תיאור של שני סיפורים שמגדירים היטב את בחירתו של יצחק: מיצחק יצא עם "מוזר", בלתי צפוי, שאיננו עונה על חוקי הטבע הרגילים. ההיסטוריה של העם הזה והחוקים הקובעים את מהלכיו אינם צפוים, אינם "טבעיים" אינם רגילים. ישמעאל הוא הרגיל, יצחק היוצא דופן.

  • דרך אגב, בכל תרבות, קיימים טקסים שבהם הנער חייב להסתכן, לעבור אתגרים, לפעמים מסוכנים מאוד, כדי שיזכה למעבר למעמד של מבוגר. הטקסים של :"מסע- סכנה- הצלה" הם מתארים את ההתבגרות והמעבר של "הנער" שזוכה בסוף הטקס לברכה. ההיפרדות מהילדות ומההשגחה הצמודה של ההורים, הם מהלכים תמיד טראומטיים ודרמאטיים. כאן, לא רק הנערים מתבגרים, אלא גם ההורה מתבגר! אברהם ילמד להקריב חלק מעצמו. הוא היה רוצה שהילדים שלו יהיו כמוהו והנה שה' מבקש ממנו שיהיה אחרת! שהבן הנבחר לא יהיה זה שהוא חשב לכתחילה (ישמעאל) ואפילו הוא (יצחק) יהיה שונה בתכלית מאביו. אברהם בעל החסד נותן ליצחק להיות בעל מידת הדין ההפוכה!. אכן, שני מהלכי ההתפרדות האלה הם לא רק נסיונות עבור הנערים עצמם אלא גם עבור אברהם עצמו.
  • עקידת ישמעאל מאפשרת עקידת יצחק כי הוא חייב להעלות את הבן "היחיד" שלו. כלומר צריך שישמעאל יצא מהמשחק כדי שעקידת יצחק תקבל משמעות חזקה.

סיכום ביניים:

מתוך סיפור ההיפרדות מישמעאל לומדים

  1. ה' מעוניין שמשהוא שונה יצא מאברהם. מידת החסד (אברהם) חייבת להוליד מידת הדין (יצחק) כדי שבסופו של דבר יעשה איחוד המידות על ידי יעקב ובניו.
  2. ישמעאל "לוקח" את "הקליפה של החסד". הוא ימשיך את האפשרות של החיים מזוויתו הבלעדי של החסד אברהם חייב להבין שיצחק שונה מישמעאל. אם לא היה נולד ישמעאל, היה אברהם יכול להתבלבל ולעשות מיצחק ילד כמו ישמעאל. כך נראה לי להסביר בפשטות את העניין של הקליפה: הקליפה מאפשרת את יצירת הפרי ושמירתו אבל יש להיפרד ממנה כדי להגיע לפרי. ישמעאל ימשיך לחיות עם זרע גדול מאוד כדי להמשיך ללמד לזרעו של יצחק את ההבדל ביניהם והייחודיות של יצחק כלפיו. אפילו אם אברהם נפרד מישמעאל, אנו לא נפרדים ממנו. הגויים שיצאו ממנו ימשיכו להוות זרם מרכזי במשפחות הגויים. עבור זרעו של יצחק, הוא ימשיך להיות עדות חייה למידת החסד המוגזמת. בהמשך, ה' יעניק למשפחת ישמעאל "דת" שתאזן את המידה המוגזמת של החסד. זו תהיה הדת של מידת הדין המוגזם, האסלאם. זה התיקון שלו. כדי להגיע בסופו של דבר לאיחוד המידות.
  3. לומדים שיצחק וזרעו מעידים על קיום מימד "אחר", שונה ממה שנראה לעיין. יש השגחה מסוג אחר. יש חוקים אחרים מהחוקים הטבעיים שמנהלים את העמים. לומדים את יציאת הדופן של עם ישראל דרך ההפרדה מהנורמאליות של ישמעאל. לידת יצחק תהיה לידת האדם הראשון שאליו מתכוון הבורא עבור יצירת עם ישראל.

 

הצחוק

 

אני מזמין אתכם לקרוא את הפסוקים שמדברים על הצחוק בפרשות שלנו. מתוכם, נגלה עוד יותר את ה"מוזרות" וה"אל טבעיות" שתאפיין את יצחק אבינו, וזרעו:

 

בראשית פרק יז :(יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:(יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:

(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

 

מי שצוחק ראשון בסיפור הוא דווקא אברהם עצמו! אם הצחוק היה דבר שלילי, ה' היה מגיב כבר כאן. וה' לא היה מצווה לקרוא לבנו בשם החטא הזה!. מכאן, כבר בפרשת "לך לך", לומדים שאין שום בעיה בזה שצוחקים על בשורת לידת יצחק.

נראה לי להציע ההיפך: המטרה של האלוהים היא להביא לעולם את יצחק. איש שיגלה מימד שונה מכל מה שהיינו רגילים אליו עד כה. איש ששמו, תפקידו ותפקיד זרעו יהיה ללמד לעולם לצחוק: כלומר לקחת פרספקטיבה שונה על מה שקורה. לחשוב אחרת. להתייצב במימד שונה ממה שרגילים להיות בו. יצחק אכן יבטא את ההסתכלות הזו. לכן, ה' רוצה שהוריו של יצחק (אברהם ושרה) יבינו זאת לפני לידתו. כדי שיצחק יוולד מהורים שיבינו מה תפקידו וייעודו.  לכן לידת יצחק, התנאים שמובילים ללידתו מאפיינים את מהותו העתידית של הילד הזה! לכן השלב הראשון הוא שאברהם יצחק! שיבין שזה דבר לא טבעי, מוזר . ואכן אברהם צוחק וזה מצויין.

 

בראשית פרק יח :(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:

למה מלאכים באים אל אברהם? הרי כבר ה' בעצמו הודיע לאברהם בפרשת לך לך על לידת יצחק בשנה הבאה??. המטרה העיקרית היא: ששרה גם היא תצחק!!  לכן המלאכים שואלים "איה שרה אשתך?" כנראה שאברהם לא הודיע לה על הבשורה! המלאך בא כדי ששרה תצחק!!

(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:

 

לא רק אברהם ושרה צריכים לצחוק, אלא גם הקורא בעצמו. התורה מדברת אל הקורא: אתה יודע שההורים האלה זקנים . הם הרי לא יכולים להביא ילדים ! אז תצחקו גם אתם, תגלו המוזריות שיש בדבר!

 

(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:

 

שרה מצחקת רק "בקרבה" .רק באופן תת מודע. היא עדיין לא מבינה לגמרי משמעות הדבר.

 

(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:

(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:

 

ה' לא מדבר אל שרה אלא אל אברהם: הוא דורש מאברהם לשים לב ששרה צחקה!! זה השלב השלישי. ארחי שאברהם צוחק, אחרי ששרה צוחקת חייבים כל אחד להבין הששני צוחק! אברהם היה נוכח כששרה שמעה את המלאך עכשיו אברהם חייב לדעת ולהבין שהיא צחקה ולדבר איתה על זה.

 

(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם:

 

סליחה, יש עוד דבר!: שרה איננה מודעת לגמרי שהיא צחקה בקרבה. יש להודיע לה שבאמת היא צחקה ושהיא תפנים את הצחוק לגמרי . שרה בנויה ממידת הדין. היא ,יראה". קשה לה מאוד לקבל את הצחוק הזה, קיום של מימד שונה, מחוץ לחוקי הטבע. מהרגע שהיא תפנים זאת, אין למלאכים סיבה להישאר עוד דקה. הם סיימו את תפקידם: שרה צחקה, אברהם מבין זאת, הוא דיבר איתה והיא הפנימה שבאמת היא צחקה.

 

משמעות הדברים עד כאן:

ה' רוצה שיבוא לעולם אדם שיעיד על קיום מערכת שונה . מחוץ לחוקי הטבע הרגילים. כל חייו הוא יצביע על המימד הזה. כדי שילד כזה ייוולד, חייבים הוריו להבין זאת . לכן, חשוב מאוד שהם יגלו את המוזריות והנס שיש בדבר. כל אחד יצחק וכל אחד יכיר בצחוק של השני. ה' כבר תכנן מכבר לקרוא ליצחק כך. הוא רק מחכה שאברהם ושרה יבינו זאת כדי שיולידו בן כזה.

 

יצחק (בעתיד) או מצחק (בהווה)?

 

אבל יש מימד אחר,לא פחות חשוב:

מתי נוכל לצחוק באמת? מתי נוכל להבין שכל מה שאנו חיים בעולם הזה הוא בעצם מנוהל על ידי הבורא לטובה? מתי נבין שכל מה שאנו סובלים עליו ולא מבינים אותו, יתברר שזה היה לטובה? מתי נבין את חוקי המשחק שאנו חיים?

  • יצחק = לצחוק בעתיד. נדע זאת רק לעתיד לבוא!! "אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". לא עכשיו.
  • מצחק= בהווה.כל מי שצוחק כבר עכשיו,חושב אולי שהמשיח כבר הגיע, טועה בגדול! הוא מסתפק במה שקיים ותו לא. הוא לא פונה אל עתיד טוב יותר. הוא תסתפק באושר השטחי של הרגע. אין לו ראייה אל העתיד. אמנם הוא רגוע מאוד כי הוא חי את הרגע אבל אין לו את חיי העולם הבא!.

יצחק נמצא "במתח"!! הוא חי עבור העתיד. בנתיים הוא ירא, הוא מול מידת הדין. הוא לא מרפה את עצמו. הוא רציני מאוד כל הזמן. כי אין סיבה בנתיים לצחוק. אבל הוא יודע שבעתיד כן נצחק.

 

ישמעאל מצחק

סיבת הגרוש של הגר וישמעאל היא :

בראשית פרק כא :(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק😦י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:

 

ישמעאל "מצחק". בהווה! לא בעתיד כמו "יצחק"! זו הסיבה של הגירוש האכזרי של הגר וישמעאל: הוא יקלקל את יצחק! הוא יוציא אותו מהמתח! הוא ירגיע את יצחק ויראה לו שיש ליהנות בעולם הזה ולא לחשוב על העתיד! הוא יכניס חסד מופרז בתוך יצחק! זה אסון עבור התכנון של האלוהים! כדי לתת ליצחק להמשיך בדרכו יש לשמור על המתח שבו הוא נמצא. רבקה אשתו (בעלת חסד) תשאיר אותו כל הזמן במתח! היא תשמור עליו, שיישאר תמיד יצחק! אבל ישמעאל מסוכן בשבילו

 

גרוש לוט

יש עוד בן משפחה שאברהם מגרש: את לוט! גם לוט מצחק בהווה. הוא מחפש ההנאה המיידית הוא בוחר בסדום כי כולה משקה. הוא מחפש החיים הטובים. הוא  לא חושב יותר מדי על העתיד. את זה, אנו נגלה בפסוק הבא:

 

בראשית פרק יט :(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו

 

לסיכום:

אכן עם ישראל הוא עם יוצא דופן. הוא "מוזר" בעיני העמים. זה תפקידו! להיות מוזר, להראות דרך שונה. לחשוב אחרת. להיות עד לקיום מימד אחר בעולם: השגחת אל אחד שברא את כל הבריאה ומשגיח עליה. עם זה מצפה לישועה שתבוא בעתיד . אז נגלה את סודות ההשגחה שלוותה אותנו במשך העולם הזה.

עם ישראל, שאיפתו היא להיות "בן העולם הבא". לצפות למשיח שעדיין לא הגיע. להאמין שיהיה טוב. להאמין שנצחק בעתיד.

יצחק הוא אבינו במידת הדין. היראה. אנו בני יעקב שיעשה איחוד המידות בין הדין והחסד. ההרגעה שלנו עוברת רק דרך איחוד המידות ולא דרך ההרגעה השטחית של אושר מסולף של צחוק רגעי בהווה.

לכן, יש להיפרד מלוט, מישמעאל שצוחקים בהווה. הם מצחקים. הם מחפשים האושר כאן ועכשיו בלבד.

 

הערה:

מעניין ללשים לב שיצחק אוהב תמיד ללכת למקום שקוראים אותו בתורה "באר לחי רואי". זה מקום מושבו של ישמעאל! יש פיתוי כזה להתחבר אל ישמעאל כדי להירגע! לצחוק כבר עכשיו.

ואכן יצחק וישמעאל יתאחדו בקבורת אביהם אברהם.

כנראה שהגירוש  של ישמעאל היה הכרחי בהתחלת דרכו של יצחק. אחרי שהוא כבר בנה אתעצמו, החיבור עם ישמעאל איננה מזיקה כל כך.

 

 

 

 

וירא מוש

בע"ה טו מרח שוון התשעו

מישל בן שושן

וירא מוש

למה המסורת חתכה בין שתי הפרשות "לך לך" ו"וירא"?

אחרי הברית מילה, אברהם הוא אדם שונה. במיוחד בכל מה שנוגע להשגתו, איך ומה הוא יכול לראות בעולם. אברהם הרגיש לפני הברית מילה, שהוא אדם שלם. הוא השיג את מה שהוא השיג, הוא הסביר זאת לכל העולם. אבל "שלמות" זו לא אפשרה לו להתקדם. כדי שיהיה "קשוב" יותר, ברית המילה מחסירה ממנו משהוא והוא נהיה "חסר". עד כה, ביחסים עם אשתו למשל, הוא זה ש"השלים" אותה. מעכשיו, היא זאת שמשלימה אותו!! היא משלימה את מה שנחסר לו בברית מילה!.

ברית המילה "פתחה" את אברהם לעולם. הוא עכשיו מרגיש שהוא לא מושלם. לכן הוא זקוק לאחר. לאשתו, לה', לאנשים, לעולם. הוא לא רק המשפיע על העולם אלא הוא מוכן גם לקבל מהעולם. הוא גם מוכן להשתנות! והשינוי הזה יבוא מאשתו דווקא.

בפרשה שלנו, ה' "נראה" אל אברהם, לראשונה, כשאברהם חסר. וזה מאפשר לאברהם לראות אנשים שאולי הוא לא היה רואה. פעמיים נכתב :,ויישא עניו וירא", "וירא", "והנה"..לפני כן, אומר המדרש, המלאכים לא רצו לפגוש אותו, הם אפילו לא הסכימו שה' ידבר איתו! כי הוא לא היה מהול! אפשר לתרגם המדרש ולהגיד שהוא גם כן לא היה יכול לראות אותם! לפחות לא בצורה שהוא רואה אותם היום. לפני כן, ה' דיבר איתו "במחזה".(לפי המדרש הנעלם, זו מילה ארמית, כדי להסתיר מהמלאכים את ההופעה של ה' אל אברהם!)

לסיכום:

כל מה שיתרחש מעכשיו, שונה לחלוטין ממה שקדם, בזכות היכולת החדשה של אברהם לראות ולהשיג דברים שהוא לא ראה אותם. בזכות הברית מילה, הוא נפתח לעולם ולהפשרות השינוי גם בתוכו.

מכאן, יהיה עכשיו אפשר להוליד את יצחק. בתנאי שהוא ישים לב יותר לאשתו שרה.

"אייה שרה אשתך" שואלים המלאכים. לא כדי לדעת איפה היא אלה לדרבן אותו להיות יותר קשוב למה שמתרחש אצלה. כי היא, ממידת הדין, תוליד ממנו ילד שיה בעל מידת הדין. ועל זה, אברהם זקוק עוד להרבה נסיונות- שלבי התקדמות- בדרך ל"קבל" שינוי כל כך דרמאטי.

  • עבור המאור ושמש, "וירא אליו ה'", מתורגם על ידי ראיית שלושת האנשים. המלאכים באים לפרט את ההתגלות שמדובר עליה בפסוק הראשון. וזאת, בניגוד לרש"י שלטענתו, אלה שני מאורעות שונים: המאורע הראשון הוא הביקור חולים של ה' אל אברהם אחרי מילתו והמאורע השני הוא הביקור של שלושת האנשים. המו"ש אומר שהמאורע השני הוא תוצאה מההכרזה הראשונה.
  • עבור המו"ש, לא רק ה' מתגלה אל אברהם , אלה אברהם מתגלה לעצמו מחדש! כי ההתגלות של ה' יכולה לבוא מכל אבר בגופו של האדם (מבשרי אחזה אלוה) ועכשיו שהוא "תוקן" על ידי הברית מילה, יש לו התגלות חדשה של ה'. ולכן כתוב "וירא אליו" כאילו זה בא מאליו, מגופו, מאבריו.

ה' פקד את שרה

שרה לא היתה יכולה להביא ילדים בצורה טבעית, ביולוגית. ה' רצה שהיא תרגיש זאת, הוא רצה שהילד שיצא ממנה יבוא לעולם בצורה אל טבעית. עם ישראל ייוולד, כביכול מעל לחוקי הטבע.

זה גורם להרבה קטרוגים מכל צד! (ועד היום אנו סובלים מקטרוגים אלה)

לכן, כדי לבצע זאת, בורא העולם הוציא, כביכול, את שרה מחוקי הטבע והעלה אותה לעולם אחר, עולם המחשבה, העולם שמאחורי הקלעים, שבו ה' חושב ומתכנן את ניהול העולם. שם, הוא ביצע את הנס ששרה תוכל להוליד בן. מתי זה קרה? ביום שבו עולם המחשבה תכנן לברוא את העולם. בראש השנה. יום הרת העולם. באותו היום, ה' פקד את שרה, הטמין אותה מהקטרוגים והעלה אותה לעולם המחשבה והתכנון מחדש, והחזיר אותה לעולם. לכן, באותו היום, נפקדה שרה וגם רחל וגם חנה. ואנו קוראים את סיפורם באותו היום.

בראש השנה, אם כן, יש מקום נדיר בשנה, לעלות אל מקור הבריאה, אל עבר חוקי הטבע, כדי לבקש שה', שבדרך כלל נותן לעולם להתנהג במידת הדין, בחוקי הטבע, לשנות דברים להתנהג עמנו במידת החסד! כי עם ישראל זקוק למידת החסד כדי להמשיך לחיות כי הוא הרי חייב לחיות מחוץ לחוקי הטבע!

אבל גם בני האדם האחרים, חיים עם בעיה דומה, אמנם פחות חריפה מהיהודים, והם גם כן זקוקים למידת הרחמים.

עקידת יצחק

(בעזרת הפירוש של מניטו ז"ל על המאור ושמש, בספר "יצחק אבינו- חלק ה- דפים 95 והלאה)

  1. אברהם ויצחק

הם צדיקים של מידות מנוגדות והפוכות: החסד והדין. כל אחד חושב שהעולם חיי בלהתנהג רק לפי המידה שלו. לכן, כל אחד חושב שהשני טועה ועתיד העולם תלוי בזה. אברהם חושב שרק על ידי מידת החסד העולם יכול להיות מתוקן (בערך איך שהנצרות- העולם המערבי – חושב היום) ויצחק חושב להיפך, שאם העולם יתנהג על פי מידת הדין, כל אחד יפחד מהעונש וכולם ישמרו על המוסריות והחוק. כל סימן של חסד או חולשה, תהרוס הכל ויהיה בלגן! על סדר וחוק טובים לעולם.

המו"ש טוען שה"עולה" שהם חייבים להביא, היא באה על הרהורי עברה של אברהם נגד יצחק ויצחק נגד אברהם. כי בלבו, כל אחד חושב שהשני טועה!

שלושה ימים הם מתלבטים בשאלה הזאת: מי צודק מבין שניהם?. אולי יש להרוג אחד מהם? אולי זה מה שה' דורש? ייתכן שזה מה שחשב אברהם, שיש "להקריב" את בנו. אבל ה' לא עזר לו ולא היה ברור כשהוא אמר לו "העלהו לעולה". זה משפט שיכול לרמז על הרבה דברים, כמו להרוג את יצחק או , להיפך, להעלות אותו למדרגה גבוה!! למה ה' לא היה ברור ונתן לאברהם לחשוב שיש להורג את יצחק???

  1. אברהם צודק!

מה שקרה באמת, זה שאברהם החליט שהוא צודק! שיש למידה שלו , החסד, יתרון על המידה של יצחק, הדין. וזאת משתי סיבות:

א. העולם התקיים כבר עשרים דורות, כשרוב האנשים היו רשעים, ובכל זאת, ה' "האריך אפו" ולא השמיד את העולם יותר מפעם אחת. אם כן, אברהם שם לב שה' מתנהג עם עולמו במידת החסד!

ב. בסיפור המפורסם של הירח, המדרש מספר שהיו בהתחלה שני מאורות גדולים, שווים בערכם ובכוחם. ואז הירח בא והציע לשנות מצב זה כי לא ייתכן שיהיו שני שליטים. ה' מיד גוזר על הירח להמעיט את עצמה. זו מידת הדין ! אבל מיד אחר כך, ה' מתחרט ודורש מבני האדם לכפר על הטעות שלו. הוא דורש שנביא, כל ראש חודש, קורבן חטאת על זה שהוא המעיט את הירח!! כאן, הוא מגלה מידת החסד. ןהנה אנו נמצאים מול בעיה מאוד דומה למה שמתרחש בין אברהם ויצחק: שניהם חשובים אבל אחד מהם חייב להמעיט עצמו! מידת הדין של ה' גוברת ומיד אחר כך, מידת החסד של ה' משתלטת! מכאן, אברהם מסיק מסכנה ברורה: יש לחסד עדיפות על הדין!

  1. אברהם עוקד את יצחק

העקדה, היא הקשירה, ההגבלה של יצחק. מה שקרה באמת, זה שאברהם קשר את יצחק. מידת החסד מגבילה את מידת הדין מלהפריז. כלומר, אין להרוג את מידת הדין. אבל יש להגביל אותה. יש להתנהג במשפט אבל "מטה כלפי חסד". החסד עוקד הדין! זו התוצאה הסופית ולכן קוראים לכל הסיפור "עקידת יצחק" כי זה מה שקרה באמת.

  1. וילכו שניהם יחדיו

אחרי שלושה ימי התלבטות, אברהם החליט שהחסד יגבר ויצחק מסכים איתו.

  1. מה עם יצחק?

יצחק מקבל על עצמו האפשרות שהוא ימות! הוא מוסר את נפשו! יצחק מקבל עליו את הדין ומתנהג בחסד עם אביו אברהם!! בעצם יצחק עובר ניסיון הרבה יותר קשה כי הנסיון שלו הוא "קיומי" הוא זהותי. לא מדובר רק על ניצחון של מידות אלא האם הוא יצא חי או מת מהסיפור!

העובדה שהוא מוכן, כדי הדין והחסד יוכלו לחיות ביחד, למסור את נפשו, תישאר הסנגור הגדול ביותר עבור בני ישראל לאורך כל ההיסטוריה!. בטור בעל מידת הדין (כמו קטגור) הוא מסוגל לסנגר באופן אמיתי (יותר מאשר סנגור) עבור מידת החסד!! לכן, משתמשים בו בראש השנה כדי לעורר את מידת הרחמים. בזכות מסירת נפש יצחק עבור השילוב בין החסד והדין, אנו מתפללים שה' יתגבר על מידת הדין ויתנהג עמנו במידת החסד.

  1. התוצאות:
  • אברהם השתנה באופן בלתי הפיך: הוא רכש את מידת הדין . "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" אברהם איננו עובד את ה' רק על ידי מידת החסד אלא הוא עשה איחוד מידות וצירף מידת הדין על ידי זה שהוא מצליח גם להיות מוכן להקריב את בנו, ואולי יותר בגלל שהוא מסכים לא לשחוט את בנו, אחרי שהוא הכין את עצמו לגמרי לשחוט אותו.
  • יצחק השתנה וקיבל על עצמו מידת החסד. הוא קיבל שמידת הדין צריכה להיות מוגבלת על ידי מידת החסד.
  • שום מידה לא מתבטלת. אלא נקבע הסדר : הדין הוא העיקר אבל יש להטות המשפט כלפי החסד. החסד מגביל את הדין.
  • על ידי ברית המילה, אברהם נפתח למשהו אחר , לאפשרות לצרף מידה אחרת על מידתו החסד. העקדה תרגמה את זה באופן מעשי ומוחלט.

לך לך אה

בע"ה יג מרח שוון התשע"ב

מישל בן שושן

וירא אה

וירא אליו ה' באלוני ממרה ….

מטרת ההתגלות אל אברהם לא מפורש כאן. אולי נתן במילה "וירא אליו" את תוכן ההתנלותף מעכשיו, אחרי הברית מילה, יש לאברהם אפשרות שה' ידבר אליו ישירות, ללא הכנה מוקדמת. כאילו הברית מילה העלתה את אברהם למוכנות תמידית לקבלת התגלות ה'. המילה "אליו", ובמיוחד העובדה שהיא מופיעה לפני המילה "ה'", מחזקת את הרעיון הזה. זה כבר לא ה' שנראה..ואברהם מקבל המראה. אלה " וירא אליו" במילים צמודות, ורק אחר כך מודיעים לקורא שמדובר בה' שנראה אל אברהם!

לע"ד: יש במילה "חוסר" שנקבע בגוף האדם. אין אדם יכול ליצור קשר אמיתי עם הזולת רק מתוך הרגשת חוסר ואי שלמות. לכן, המילה מאפשרת לאברהם להיות כל הזמן במוכנות לקבלת מראה ה'!

וישא עניו וירא והנה שלושה אנשים ..

"וירא והנה" אברהם ראה שהם מלאכים. ואחר כך הוא הופתע לראות, "והנה!", שהם באו מלובשים בצורת אנשים! הוא היה רגיל לראות מלאכים אבל מפתיעה אותו הצורה שהם לקחו. אם הם באו "כאנשים" זה כדי ללמד לו דבר מיוחד.

לע"ד: אברהם לומד מזה שיש דרגה עוד יותר גבוה בהתגלות האלוהים: כשההתגלות היא ניסית והיא באה בצורה על טבעית, זו מדרגה קטנה יחסית. הגדולה כאן היא לדעת לקבל התגלות כשהיא באה דרך הטבע עצמו.

…נצבים עליו…

הוא הבין שלכל אחד משלושת המלאכים יש תפקיד ולימוד עבורו אישית. הם ניצבים בתפקידם "עליו". זה חשוב כי , למשל, המלאך גבריאל שבא להרוס את סדום, אין לו לכתחילה סיבה לבוא לאברהם! ומכאם הבין אברהם שיש לו תפקיד בהריסת סדום: המלאך ייתעקב אצל אברהם עד שאברהם יסיים לטעות טענותיו להצלת סדום! ומכאן הוא הבין שיש לו לפעול בנושא סדום!!

וירא וירוץ לקראתם

בפעם שנייה כתוב בפסוק "וירא"! בפעם הזאת, אברהם ראה שרפאל ריפא אותו ממכאובי המילה. וזה איפשר לו לקום ולרוץ לקראתם מפתח האוהל!

וישתחו ארצה

אברהם מודה על רפואתו למלאך רפאל!

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך…

הוא מדבר בלשון יחיד (בעיניך) כי הוא פונה עכשיו אל מלאך גבריאל שבא עבור סדום ולא ישירות עבור אברהם. לכן, הוא מזמין אותו אישית כדי שיצטרף לשני המלאכים האחרים שבאו עבור אברהם.

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם…כי על כן עברתם על עבדכם

אם באתם בצורת אנשים, זה כדי לבחון אותי האם אני יודע לקבל את מסרים ה"רוחניים" דרך מהלכי הטבע. אז הנה , אני יודע שכל הדברים הגשמיים, יש להם ערך רוחני עליון. ואני יודע שהדרך לבחון את האדם במסירות נפשו לאלוהים היא דרך התנהגותו המוסרית של האדם כלפי עולם הטבע וכלפי שאר בני אדם!!!

ויאמרו איה שרה אשתך

מטרת הביקור של מלאך מיכאל, היא אך ורק עבור הבשורה לשרה ולא עבור אברהם!

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך..(יח-י)

למה פעמיים "שוב אשוב"? כי המלאך מיכאל ישוב בעקידה כדי למנוע את הריגת יצחק. כך הוא ייתן ליצחק שוב את החיים, בנוסף לחיים שהוא נותן לו עכשיו. הוא ישוב לפעול ללידתו. עכשיו הוא ייוולד בנשמה נקבית ובעקידה הוא ייוולד שוב בנשמה זכרית!

למה זה צחקה שרה לאמור האף אומנם..

למה ה' הקפיד על צחוק שרה ולא הקפיד על צחוק אברהם שקדם.? כי שרה לא צחקה מייד. היא צחקה רק כשהיא התחילה לקבל "עדנה"! רק כאשר אמרה "אחרי בלותי היתה לי עדנה" רק אז היא הבינה והיא האמינה והיא צחקה! ההקפדה של האלוהים היא על איחור התגובה!! לכן יש לשים לב למילים:"למה זה" דווקא "זה " ולא צחוק אברהם! והמילה "לאמור" רק העובדה שאמרה שהיא קבלה ווסת וחזרה לה הנערות גרמה לה לצחוק.

לע"ד: אין בעיה בצחוק. להיפך, ה' בעצמו ביקש לקרוא לבן יצחק! כי עיקר יצחק היא בזה שהולדתו היא ניסית ועצם הווייתו היא פלאית. לילד כזה חיקו עשרים דורות! יש בצחוק גם שמחה וגם הפתעה, לקיחת מרחק עם המציאות. לדעתי, אפילו אם אברהם ושרה לא היו צוחקים היו קוראים לו יצחק כי זה מאפיין אותו!!

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ (יח-יח)

החידוש כאן היא במילה "בו", כלומר "בגוי" ולא באברהם!! כאן השינוי הגדול:

לע"ד: בהתחלה, המטרה היתה שאברהם יפיץ את דעת ה' בכל העולם, לכל העמים. אברהם היה אמור להיות אדם אוניברסאלי. ולכן הוא קיבל הברכה: ונברכו בך כל משפחות האדמה".

אבל ה' שינה את הטקטיקה! כדי להגיע לאותה התוצאה הרצויה מהתחלת הבריאה (שכל עמי הארץ ידעו כי ה' הוא האלוהים…), אי אפשר לעשות זאת ישירות מאברהם לשאר האומות ואי אפשר לעשות זאת בדור אחד. הטקטיקה החדשה היא ליצור עם נפרד שייצג אמנם את כל העמים, אבל יהיה מובדל ועוסק בעצמו בלבד, והוא "ישראל". ממנו תבוא הבשורה לכל עמי הארץ במשך היסטוריה ארוכה. ודרכם, "נברכו בו כל גויי הארץ"

לאברהם היה קשה להבין זאת. היה לו קשה לקבל שרק הוא וזרעו יקיימו את ברית המילה ולא כל באי העולם. היה לו קשה שמישמעאל לא יצא ה"זרע" המובטח. וכאן, ה' מודיע לו בפירוש שזרעו יקבל עליו את התפקיד שניתן לו "ונברכו כך כל משפחות האדמה"!!

ארדה נא וארה הכצעקתה(חי כא)

למה ה' צריך  "לרדת"? המשפט האלוהי רוצה לקחת בחשבון את הטענות של בני האדם. הוא לא רוצה להיות מנותק מטענות בני האדם הנשפטים מלמעלה! ואכן, ה' "יבקש" את התערבות אברהם במציאת טענות להגנת סדום. הוא אפילו יחכה לראות איך יקבלו אנשי סדום את האנשים שהוא שלח להם.

לכן ה' שלח מלאכים בצורת "אנשים" גם לסדום. כי הוא רצה לבחון את התנהגות אנשי סדום לאורחים! ורק אחרי שבלילה, אנשי סדום באו כדי להציק לאורחים, הוא ראה שאין אפשרות לדון אותם לזכות. ה' ירד לדון אנשי דור הפלגה. ה' ירד על הר סיני ה' יבקש ממשה "לך רד כי שיחת עמך.."…

אולי יחסרון שם…

כדי להציל את סדום, אברהם טוען שאם נמצאים 50 צדיקים אז אי אפשר להשמיד את סדום. ואחר כך הוא יורד במספר עד ל10. למה?

50: למה אברהם נוקט במספר הזה? כי יש 5 ערים. והוא מבקש רחמים בזכות 10 צדיקים בכל עיר. סה"כ 50

45: אם חסר צדיק אחד בכל עיר (9X5=45ׂ אולי זכות ה' בעצמו תגן והוא "ישלים מניין איתם"!

40: אברהם וה', שניהם ימלאו את החוסר (8X5=40ׂ)

30: אם יהיו שלוש ערים בעלי 10 צדיקים כל אחת, אברהם וה' יגינו בזכותם על שתי הערים שאין בהם אף אחד!

20: אם יהיו רק שני ערים בעלי 10 צדיקים, וה' יגן בזכותו על שני ערים נוספות ואברהם על עיר אחת!

10:  בסה"כ בכל הערים עשרה צדיקים שיגנו על כולן. וגם זה לא נמצא.(לוט ומשפחתו לא נחשבו צדיקים ורק בזכות אברהם ניצול לוט)

נמצא שבכל המשא והמתן, בסיס ההתחשבנות היא שהמינימום הוא עשרה אנשים שיצליחו להגן על הציבור כולו.

ויתמהמה , ויחזיקו האנשים בידו…(כ-טז)

למה כתוב "ויחזיקו" ברבים? הרי רק מלאך אחד בא להציל את לוט, המלאך רפאל. ולמה המלאך גבריאל מחזיק גם הוא את ידי לוט? כי הוא מעוניים שלוט יברח מהר כדי להפוך את סדום. נוכחות לוט מעקבת את משימתו שלו!

לע"ד: אין לוט ניצל אלה אם הוא עושה מעשה שיציל אותו. ה' דורש ממנו שיעזור לו לעזור לו! בכל הסיפור, ה' מחכה שבני האדם יעשו מעשה כדי להציל אותם.

אל תביט אחריך…

כי אם לוט יסתובב, יראו אותו המשחיתים שבאו להפוך את העיר וידרשו להמית אותו גם כן. כי אין לו שום זכות להינצל! מידת הדין תדרוש את דמו! ופני האדם מביעים את זכותו וחטאיו. אם יסתובב, אין אפשרות להציל אותו מידי המשחיתים!! וזה מה שקרא לאשת לוט!

ויאמר אליו האלוהים בחלום גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אתך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה(כ-ו)

לע"ד: הפסוק הזה בא ללמד אותנו עד לאן מגיעה השגחת ה' ואיך היא פועלת!

  1. מדבר אל אבימלך! גוי ! ומשגיח עליו! ה' משגיח על כל אחד מיצוריו.
  2. ה' דן את מעשיו ואת מחשבותיו ב"שידור חי" ופועל מיד. אבימלך לא התכוון לרע, אז ה' מחליט לעזור לו שלא יחטוא!!
  3. ה' מונע פיזית מאבימלך מלהתקרב אל שרה, לא רק כדי להגן על שרה, אלא גם כדי להגן על אבימלך שמה יחטא !!

יש לנו המון מה ללמוד מפסוק זה שבא לספר לנו על דרכי ההשגחה במפורש!!

כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה..(כ יח)

כל המתפלל על חברו, נענה תחילה גם עבור עצמו!

שרה היתה עדיין עקרה. אברהם מתפלל עבור נשי אבימלך וה' פותח את רחמן. תפילת אברהם עבור האחרים, עוזרת לו ושרה אשתו נפקדת!!

וה' פקד את שרה כאשר אמר…(כא-א)

כאן, מודיענו הפסוק, שאפילו אם לא היה אברהם מתפלל עבור אבימלך, שרה הייתה נפקדת מכל מקום כי כן אמר ה' כבר. וזה פירוש "כאשר אמר".

ויעש ה' לשרה כאשר דיבר

המילה,דיבר" היא לשון קשה. מה קשה בדבר??

יצחק ייוולד עם נשמה "נקבה" ורק בעקידה , תינתן לו נשמה "זכרית".

וזאת בגלל שני חטאי הוריו:

  1. אברהם, היה מסתפק בישמעאל! והוא אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך". לכן ה' ענה לו שיש לו לעבוד עוד הרבה כדי להבין שיש להביא את יצחק. ובינתיים הוא נותן לו בן רק מצד שרה, מצד הנקבה, וזה מה שאמר לו "אבל שרה אשתך יולדת בן"
  2. שרה חטאה כשהיא צחקה רק אחרי שראתה שיש לה עדנה.והקפיד ה' עליה וזה גרם לה למות מיד אחרי העקידה. מיד אחרי שיצחק קיבל את הנשמה הזכרית.

ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו..(כא-ב)

"לזקוניו" ברבים! כי בעצם אברהם יוליד פעמיים את יצחק! פעם אחת, בלידה הביולוגית, עם נשמה נקבית, ופעם שנייה , בעקידה, כשיצחק קיבל נשמה זכרית!!

אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור הנה ילדה…

כל הסיפור הזה בא ללמד על לידת רבקה אחרי שיצחק קיבל את נשמתו הזכרית בעקידה.

ולמה הוזכרו כאן לידות כל הילדים האחרים?? כי הם היו הקליפות של רבקה! הם היו צריכים להיוולד כדי שרבקה תצא נקייה מכל קליפות הרשעות של המשפחה !!