בע"ה א מרח שוון התשעו
מישל בן שושן
נח מוש
לעד:
מה מקשר בין המבול, הקשת ומגדל בבל?
שלושתם הם תוצאות של אי הבנה של הגדרת "השמים"
השמים נקרא כך על ידי הבורא אחרי שהוא החליט להפריד בין המים התחתונים והעליונים.
לחיות במים התחתונים בלבד, זה לחיות את החיים כפי שהם, בצורה חייתית.לפעמים, בלי להתחשב במוסר הבסיסי
לחיות במים התחתונים עם ידיעה שיש מים אחרים מעל. לשאוף למים אחרים, זה לחיות עם רוחניות, עם מוסריות.
האוויר הקיים בין שני המימיים האלה, הוא מרחב התמרון של האדם.
- אחרי כשלון דור המבול, בגלל חוסר המוסריות, הבורא שוב חיבר בין שני המימיים.כמין מידה כנגד מידה.
הנס הגדול, ארע אחרי המבול, זה שהוא הפריד שוב ביניהם. שוב נוצר האוויר שבו האדם יוכל לחיות בעולם הזה עם שאיפה לעולם אחר, עליון יותר.
- בקשת, מופיע כשיש גשם (מים שיורדים) אבל לא יותר מדי, כדי להשאיר מקום לאדם. זה אמור להזכיר לו את ההפרדה של השמיים והצורך להיות מוסרי. על זה העולם יעמוד מעכשיו.
- מגדל בבל נעשה כדי לחבר את הארץ עם השמים, פיזית. זו גם טעות חמורה כי המטרה היא לא לחיות בעולם הבא אלא לחיות בעולם הזה, באוויר, עם שאיפה רוחנית לעולם עליון, בעולם הזה. חיבור העולם העליון לתחתון , איננו חיבור פיזי כי אז מבטלים את שני העולמות.
הקשר בין נוח ,אברהם ומשה:
בשלושתם, ה' מספר להם שעוד מעט הוא יחריב את העולם/ רשעים/ עם ישראל.
נוח לא מגיב
אברהם מתפלל עבור סדום
משה מתפלל כדי להציל את ישראל.
בשלושתם, ה' הציע להם שהוא יתחיל את האנושות מחדש דרכו.
נוח מקבל
אברהם מקבל ,אבל ממשיך להתפלל
משה מסרב
נוח, אם כן, איננו מגיב . אריכות הסיפור (120 שנים בין החלטה להביא מבול למבול עצמו) לא משפיע עליו מספיק. כל המאמצים של ה' לעורר אצל נוח תגובה ורצון להציל מעצמו את העולם, נכשלים. אבל אולי הם יצליחו בזה שייוולד בסופו של דבר איש כמו אברהם.
- אישה מזרעת תחילה= כשהאדם מחפש, משתוקק לקבל השפע הזכרי האלוהי, כמו אברהם או משה, אז היא מולידה את השפע הזכרי, היא מולידה זכר, וה' נענה.
- איש מזריע תחילה= כשאין התעוררות של הנקבה לקבל, והזכר (האלוהים) רוצה להשפיע טובה, אז המקסימום שיכול לקרוא זה שהוא יוליד, בסופו של דבר, נקבה. נוח הוא לא הנקבה שאליה הוא ציפה. אבל אולי אברם הוא הנקבה שבסופו של דבר הוא הוליד. אברם מיוחד , בכל שלשלת האנושית עד כה, בזה שהוא חיפש, השתוקק לדעת, להבין. הוא יזם ואפילו התפלל למרות הגזרה האלוהית.
ההגדרה של ה"צדיק"
ה"מאור ושמש" הוא אחד החסידים הראשונים, מהדור השלילי של החסידות. הוא נחשב ל"שולחן ערוך של החסידות". לכן, ההגדרות שלו על המושג "צדיק" חשובה מאוד כי זה אחד העקרונות החשובים בחסידות.
לדעתו, יש שני סוגי "צדיק" "הצדיק התמים" ו"הצדיק" האמיתי שנקרא "צדיק" בלי המילה "תמים".
- צדיק תמים.
"הולך בתמימות בתורה ותפילה ומעשים טובים ואינו יודע להעמיק בחכמה, רק הולך בפשטות בלמודו ותפלתו. צדיק כזה, איננו יכול להתחבר עם בני אדם כלל וכלל. זה יבלבל אותו מעבודתו. אין לו שכל גדול לקרב בני אדם לעבודת ה' מחמת ששכלו בעבודתו קטן מאוד והולך בתמימות שלו לבדו, בהתבודדו, בלי חברת בני אדם"
ההגדרה ברורה: צדיק תמים מקושר לה' אבל קשה לו להתחבר אל כלל בני האדם כי הם שונים ממנו וזה יבלבל אותו! אין לו הכוח והחכמה להיות אמפאתי לבני אדם אחרים, שונים ממנו. וממלא הוא לא יכול לקרב אותם לבורא.
- הצדיק הרצוי
"הצדיק ממדרגה זו, הולך בחכמה ובדבקות. הוא מקיים "בכל דרכך דעהו". הוא כן יכול להתחבר עם בני אדם, מחמת שהילוכו בקדושה ובחכמה בדביקות גדולה. וגם שהוא מתחבר עם בני אנשים, הם לא מבלבלים מחשבתו כי הוא קשור בחכמה עליונה ודביקות בבורא. הצדיק הזה אינו נקרא "תמים". הוא הולך נגד היצר הרע לקרב רחוקים.."
ברור שהוא רואה את עצמו כצדיק מהסוג הזה ולא מהסוג הראשון. עבורו זה האידיאל: לא להסתפק בקשר עם האלוהים אלא לקחת סיכון ולהתחבר אל האנשים האחרים במטרה לנסות לקרב אותם.
"הדבקות" זה הקשר החזק שיש לצדיק עם האידיאולוגיה, האמונה שלו. ככל שהוא קשור בדבקות, כך הוא יוכל להרשות לעצמו לסכן את עצמו ולהתחבר אל אנשים שאינם חושבים כמותו ואינם מתנהגים לפי דרכי חייו.
ברור שהחיבור עם אנשים רבים שהם שונים, מבלבל, מסוכן מהרבה בחינות, במיוחד אם האדם איננו לגמרי בטוח בנפשו ובעמדותיו (דבקות).
- עמדתי לגבי "הצדיק"
קשה לי אישית , הנושא של הצדיק המתווך בין האלוהים והאדם. בחסידות, "הצדיק" הוא מחליפו של משה רבנו עלי אדמות. יש צדיק אחד עבור החסידים שלו והוא המתווך. אני מכבד המוסד הזה. אני יודע שהוא קיים גם מחוץ לחסידות, למרות ההתנגדויות הפומביות, גם הליטאים, היום, שואלים את הרב שלהם בכל עניין. הם אומנם טוענים שזו שאלה "הלכתית" אבל בעצם, הם פונים לרב הפוסק , לא פחות ממה שהחסידים מתקשרים לרבי שלהם!
גם לספרדים יש את הרבנים, חיים או מתים, מקובלים פחות או יותר, שהם נזקקים לעזרתם ולעצתם.
בכל זאת, אני מרגיש שזו דרך לא נכונה ושהיא טובה רק בשעות מצוקה נפשית.
לכן, אני מקבל את כל מה שנכתב על ידי החסידות בקשר ל"צדיק", כמו אצר ה"מאור ושמש", כאל "אידיאל אנושי". כלומר, כל אדם, יכול לשאוף להיות צדיק. כל אדם יכול לנסות לדאוג להיות מחובר אל האלוהים לא פחות מאשר לבני האדם הסובבים אותו. גם אני חושב שלהיות צדיק מהסוג הראשון זה פחות טוב מאשר להיות צדיק מהמעלה השנייה. אבל יש כוחות שונים בזמנים שונים, יש מצבי חולשה, יש מצבים שבהם האדם איננו יכול להיות צדיק! והוא מסתפק בלהיות "צדיק תמים". התמימות תגן עליו אולי לתקופה מסויימת עד שימצא כוחות להיות צדיק אמיתי. על ידי ההסתכלות הזו, אני מוכן לקבל את הגדרותיו של הצדיק . אני שולל את הרעיון שיש רק צדיק אחד בכל דור ושהוא גלגולו של משה רבנו. דרך אגב, ה"מאור ושמש" לא טוען טענה כזאת במפורש כאן.
הצדיק נוח
ה"מאור ושמש" שם לב שבפסוק הראשון, כתוב שנוח הוא איש "צדיק תמים" אבל, בפסוק אחר (ז-א) ה' מדבר אליו כשהוא משמית התואר "תמים":"כי אותך ראיתי צדיק בדור הזה". רש"י טוען שמכאן שאין להגיד רק מקצת משבחו של האדם בפניו. עבור רש"י, "תמים" היא מעלה. אבל המו"ש, אמר במפורש שיש לו עמדה שונה מזו של רש"י בעניין הזה. עבורו, "תמים" הוא חסרון, כמו שהוסבר באריכות לעיל.
נוח התחיל את דרכו כאדם תמים שאיננו דואג לשאר העולם. הבורא פונה אליו ומנסה לעניין אותו בשלום העולם. אולי הוא יצליח לעורר אצל נוח אמפתיה ודאגה לשאר בני אדם. אבל זה לא קורה. נוח נשאר אדיש.
ייתכן שהמצווה לבנות תיבה, בזמן ארוך כל כך, המצווה לדאוג לחיות העולם, כל זה בא כדי לעורר אצל נוח רגישות ורצון להציל את העולם. יכול להיות שנח זז טיפה מעמדתו והא, בסופו של דבר , מתחיל להיות איכפתי לגבי הצלת העולם מכליה, ולכן ה' קורא לו "צדיק", אחרי התהליך הארוך של בניין התיבה. אבל ברור שנוח לא הפך לצדיק גמור, איך שכולם (ה', המאור ושמש והאנושות כולה) היו רוצים לראות אותו.
התיבה
למה להציל את נוח על ידי תיבה בתוך מים?
ייתכן שהסמל הזה של האדם שדואג רק לעצמו, החי בבועה אנוכית, בא לידי ביטוי על ידי נוח בתה שניצל לבדו. כאילו ה' אומר לו: מה? אתה באמת מוכן שיצילו רק אותך? מה? אתה חי בבועה?
יהיה עוד מציל שישימו בתוך תיבה במים ויצילו אותו מהמים, וזה משה רבנו! משה הוא אדם אכפתי מאוד בניגוד לנוח. הוא התיקון של נוח!
המבול (לעד)
בסיפור הבריאה, הרקיע הבדיל בין המים התחתונים והמים העליונים. לו, קרא האלוהים "שמים" כדי להפנות בני האדם לעובדה שקיימת מציאות אחרת מזו שהוא חווה. יש מים מעבר למסך שנקרא שמים. אליו יש להפנות את צומת הלב. המצווה להיות מוסרי נובעת מקיום השמים. מקיום ההבדלה בין המים התחתונים והעליונים.
המבול הוא בעצם ביטול הרקיע, חיבור בין המים העליונים והתחתונים!הפיכת הבריאה לקדמותה! מידה כנגד מידה. האדם לא רצה להבין שמשהוא אחר מחייב אותו חוץ מהמים התחתונים, אז הוא יישא בצואות החיבור מחדש בין שני המים האלה.
הנס הגדול מופיע כש הבורא מפסיק את המבול. כאילו הוא חוזר ובונה הרקיע ונותן הזדמנות חדשה לאנושות.
אבל הסיפור חשוב לכל בני האדם החיים עד היום: אתם אחראים על הבריאה כולה. המוסריות שלכם היא תנאי לקיום העולם ולתפקודו!!
אישה מזרעת תחילה יולדת זכר
האמרה הזאת שהמפרשים מביאים בהתחלת פרשת "תזריע", דורשת הסבר. המו"ש מציע:
- נקבה= הצד המקבל
- הזכר= הצד המשפיע
אצל כל בן אדם, יש צד משפיע וצד מקבל. כל אחד בפרופורציה שונה לפי מינו וטבעו.
כשיש רצון ומוכנות לקבל, כשהצד המקבל זועק לשמים כדי לקבל, אז יש השפעה. הנקבה מולידה זכר! הרצון לקבל מוליד השפעה!
מסכנה לגבי נוח:
העולם הולך לאיבוד. ה' רוצה להציל אותו. הבורא רוצה להשפיע ולשלוח הצלה. אבל הוא זקוק לאדם שרוצה לקבל. אדם שדואג לשלום העולם ומחפש פתרון. אברהם עדיין לא נולד. אברהם היה יכול להיות האיש הזה שהאלוהים מחפש. אבל הוא מוצא רק נוח. נוח איננו מעוניין בהצלת העולם. מקסימום, הוא יעשה מה שיגידו לו לעשות אבל רצון, תשוקה, דאגה אמיתית, אין לו!!
נוח איננו מספיק "נקבה".אברהם כן היה "נקבה". אברהם חיפש, שאל, דאג, התפלל אפילו עבור אנשי סדום, אפילו אחרי שה' החליט להפוך את סדום! משה היה גם כן נקבה (את עושה לי) הוא התפלל עבור ישראל למרות ההתחלה להרוג את כולם. הוא הרג את המצרי, הוא יזם. אבל נח לא!
אריכות הסיפור, 150 שנות בניית התיבה, כל הדיבורים בין ה' לנוח באים כדי לנסות ולעורר אצל נוח את התכונה הזאת של הנקבה, של ההתעוררות מלמטה!
האם ה' הצליח? כמעט ולא! אולי מעט מאוד. הרי נוח ידאג לפחות לחיות! הוא יאכיל אותם, ידאג לשלומם, זה כבר התקדמות! כדאי שהאנושות שתבוא מנוח תתקדם בכיוון הנכון, בכיוון הדאגה לאנושות ולעולם! ולא תהיה אדישה!
השמחה
"עיקר עבודת ה' שיהיה תמיד בשמחה"
"לפעמים, כשהאדם רוצה לעבוד את ה' באמת, יש לו מעט עצבות! כי מעשיו אינם ישרים בעיניו. יש לו תמיד ההרגשה שהוא "לא מספיק" עובד את ה' באמת"
"לכן, יש להתחזק נגד מידה זו ולהיות תמיד בשמחה"
זה קורה עוד יותר כשהאדם שוקד בעבודת ה' באמת "והולך בתום"! והוא רואה שבני דורו לא הולכים בדרך ישרה וזה מעציב אותו עוד יותר!
צהר תעשה לתיבה
נראה לי שכל מעשה התיבה מורה על בניית האדם. בדיוק כמו המשכן, לא מדובר רק על בנייה פיזית של כלים אלא הוראה על בניין נפש האדם. כי מה לנו ולכל הדקדוקים של מידות התיבה אם לא מדובר בבניית מידות האדם.
במקרה של נח, נראה לי שה' מעוניין לעורר אצל נח מדות של אכפתיות ושל רצון לפעול לטובת העולם.
המו"ש עושה הקבלה בין אותיות המילה "רצה" ל "צהר". האור שיכנס לתיבה הוא האור שצריך להיכנס בתוך האדם. הפתח המאיר הזה, זקוק , מצד האדם לעשייה ממש. פתיחת לב האדם חייבת לבוא מעצמו. אפילו אם הוא יפתח פתח כחודו של מחט, זה יספיק כדי שמלמעלה יפתחו לו פתח של אולם.
מכיוון שהכל בידי שמים, חוץ מהרצון, הבחירה החופשית, ה"יראת שמים", אז הקדוש ברוך הוא עושה הכל כדי להשפיע על נוח, לחנך אותו, לשים אותו במצבים שעשויים לעורר בו את הרצון הזה.
הצדיק יוכל אז להפוך כל "צרה" ל "צהר"!
החיות
יש אזה שהוא תיקון שיש לעשות דרך העולם החי
הרי כל ברייה מכילה את העולמות התחתונים
הצומח מכיל גם צד של דומם
החי מכיל גם צד של שומח וצד של דומם
האדם מכיל גם צד חייתי, גם צד של צומח וגם דומם.
האכילה מעלה את הדבר הנאכל מעולם הצומח לעולם החי, למשל.
כשנח מתבקש לדאוג להציל ולהאכיל את החיות, זו דרישה של תיקון האדם נוח עצמו. אם הוא לא רגיש לסבל בני האדם, שיתחיל עם הדאגה לחיות!
נוח הגדיל לעשות בכיוון הזה, עוד יותר מאדם הראשון
אדם הראשון דאג רק לתת שמות לחיות. לכן, נאסר עליו לאכול בשר
נוח, עלה במדרגה על אדם והאכיל והציל את החיות, לכן הותר לו אכילת בשר. כי אכילת בשר צריכה להעשות בכבוד רב כלפי החיות ולא לסיפוק תאווה בלבד. "אסור לעם הארץ לאכול בשר"
הקשת
היא האות שמזכירה את ביטול הגזרה.
הצדיק יכול גם הוא לבטל גזרות ה'!כמו שכתבו במסכת מועד קטן דף טז עמוד ב :
אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי – צדיק. שאני גוזר גזרה ומבטלה.
איך צדיק מבטל גזרה של ה'? על ידי ההתחברות שהוא מחדש בין בני דורו למה שה' מצפה מהם. כך הו אמבטל את הסיבה לגזרה.
הקשת, אמור להחזיר בתשובה את בני האדם. איך? נראה לי שהקשת מזכירה לבני האדם את מה שקרה בבריאת העולם: ההפרדה בין המים העליונים (חיוב המוסריות) והתחתונים (החיים החייתיים). המבול חיבר את המים העליונים והתחתונים בגלל שבני האדם אבדו כל מוסר.
הקשת בשמים, מפנה את צומת לב האדם לסכנה שמרחפת על העולם במידה ואין מוסריות והאדם לא דואג לעולם. הקשת היא שילוב בין אור ומים. כשהחלל(בין המים התחתונים והעליונים, אוויר העולם) מאפשר החיבור הזה.
(המו"ש מגלה מובן נוסף בקשת: מלשון "הקש", חיבור.)
יש סדר בעבודת ה':
קודם כל האדם חייב לזכך את גופו ואת מידותיו
רק אחר כך הוא יכול להשיג רוחניות ואחדות ה'.
ייתכן שזו היתה טעות אנשי הפלגה: הם רצו אל השגת האלוהים(בניין מגדל שמגיע אל האלוהים) ודילגו על המידות הבסיסיות והדרך ארץ! זו טעותם.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 