וזאת הברכה פי

בע"ה ו תשרי התשעח

מישל בן שושן

 

וזאת הברכה פי

מתוך שיעור של הרב מנחם ליבטאג

 

סדר השבטים

 

בתורה יש 16 פעמים, רשימה של 12 השבטים. בכל פעם, הסדר שונה. כאילו הסדר של השבטים וכמוט האנשים המרכיבים כל שבט הם פסיפס של צורה אחרת להסתכל על העם היהודי. או, לפי ה"מי השילוח", צורה שונה להשיג מציאות אחרת של הבורא עצמו. (16 הסדרים השונים מקבילים ל16 המילים המתארים את ה' עצמו : "אמת ויציב, ונכון וקיים וישר…") בפרשה שלנו, זו הפעם האחרונה שהשבטים מסודרים. משה מברך כל אחד מהשבטים.

הרב לבטאג מחפש הגיון בסדר המיוחד של השבטים כאן והוא מציע שהסדר עונה לשלושה קריטריונים:

  1. יש הפרדה בין בני נשי יעקב :הגבירות (לאה ורחל) והשפחות (זילפה ובלהה).
  2. יישכר וזבולון נמצאים בסדר הפוך מסדר לידתם, כמו שהם הפוכים בברכת יעקב
  3. משה מתאר את השבטים לפי ההתנחלות בארץ. גם תוכן הברכות קשור להתנחלות של כל שבט.

 

הסדר בפרשה שלנו חלוקה פנימית הסדר לפי הלידה
1 ראובן בני הגבירות 1
2 יהודה 4
3 לוי 3
4 בנימין 12
5 יוסף 11
6 זבולון 6
7 יששכר 5
8 גד בני השפחות 9
9 דן 7
10 נפתלי 8
11 אשר 10

 

ראובן:

משה מתחיל בראובן.

  • אולי כי הוא הבכור? לאו דווקא. כי הרי הסדר כולו לא שומר את סדר הלידה
  • כדי להבטיח שראובן לא נמחק מהרשימה. כי אחרי שיעקב נזף קשות בו אולי נשאר ספק לשמירת ראובן כשבט בכלל. ואכן, הברכה של משה מאשרת הישארותו בעם ישראל :"יחי ראובן ואל ימות"
  • אבל ייתכן יותר שהבחירה בראובן בהתחלת הרשימה היא פשוט כי ראובן הוא הראשון שהתנחל (בעבר הירדן המזרחי! והברכה שלו "אל ימות, והיא מתיו מספר" מתייחסת לסכנה הגדולה שיש בהתיישבות מעבר לירדן. שם סכנות המלחמות וההתבוללות גדולות יותר.

יהודה:

הוא הראשון שמוכן לכבוש את החלק שלו.

שופטים פרק א(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ:(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:

שמעון:

משה אנינו מזכיר את שמעון בברכותיו. ניתן להסביר זאת על ידי העבודה שנחלת שמעון היתה מובלעת בתוך נחלת יהודה. כמו שכתוב בהרבה מקומות

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן:

 

 

 

 

לוי

אין לו נחלה. אבל "נחלתו" היא עבודת המקדש הנמצא בין נחלת יהודה ונחלת בנימין. לכן, מקומו נמצא בין יהודה ובנימין בברכות משה.

 

בנימין

כשעולים צפונה מנחלת יהושוע פוגשים את בנימין . גם ברכתו מתיחסת לנחלות שכוללת חלק מבית המקדש "ועל כתפיו שכן"

 

יוסף

כשעולים עוד יותר צפונה, פוגשים את שני שבטי יוסף אפרים ומנשה. ברכתו מדברת על שפע רב כאילו יוסף ימשיך להיות המשביר של כל א חיו גם בארץ כנען!. נחלתו היא עצומה יחסית.

 

זבולון

כשעולים עוד יותר צפונה, פוגשים את נחלת זבולון במערב,בחופי הים התיכון. זבולון הוא בנההאחרון של לאה וממוקם כאן לפני אחיו הגדול ממנו יישכר. שומרים על הסדר שקבע יעקב בברכתו בסוף ספר בראשית.

זבולון מגבל גם הוא ברכה הקשורה לנחלתו." שמח זבולֻן בצאתך" כי הוא עסוי להילחם נגד הפולשים דרך הים ולהיות במגע עם כל הארצות מסביב לים התיכון

 

יששכר

הוא נמצא יותר מזרחה מאחיו. בעמק יזרעאל. שם עוברים הדרכים החשובות שמובילות סוחרים ממסופוטמיה לכיוון מצרים

 

גד

עוברים עכשיו לבני השפחות. גד מתנחל מעבר לירדן. ולכן הוא הראשון המוזכר ברשימה.ייתכן שיש בברכתו רמז לקברו של משה מעבר לירדן, בנחלתו: "כי שם חלקת מחֹקק ספון"

 

דן

כשעולים צפונה, פוגשים את דן שיתנחל יותר מאוחר בגולן ("הבשן"). ועד קרית שמונה ותל דן של היום.

 

נפתלי

נחלתו נמצאת מערבה ודרומה מדן. לכן כתוב בברכתו: "ים ודרום ירשה" כלומר מערבה ודרומה.

 

אשר

נחלתו נמצאת בצפון הארץ, באזור הלבנון. זו חבל ארת משופעת בעצי זית ובמשאבי טבע רבים: "טֹבֵל בשמן רגלו.."

 

אשר

דן               נפתלי

/

 

 

.

יששכר         זבולון

 

מנשה       מנשה        אפרים

 

גד                 בנימין

 

 

ראובן

יהודה

 

שמעון

 

וזאת הברכה אה

בע"ה ח תשרי התשע"ב

מישל בן שושן

 

וזאת הברכה אה

 

וזאת הברכה…

מה משמעות הוו' במילה הראשונה?

  1. הוא בא כדי להגיד שהברכה של משה באה בהמשך ישיר לברכות האבות
  2. בסוף פרשת האזינו, הכתוב חוזר על סיבת המיתה של משה: בגלל בני ישראל, בסיפור הכאת הסלע. משה היה יכול לכעוס על ישראל ! לא רק שהוא לא כעס, אלא הוא אפילו בירך אותם!

 

…אשר ברך משה איש האלוהים…

משה נקרא איש האלוהים בזכות העובדה שהוא בירך את ישראל!! מי שמסוגל לברך את כל ישראל, כלומר, לדעת להגיד דברים שיעזרו לכל אחד, זו מדרגה מיוחדת שמזכה לתואר "איש האלוהים"!

 

…את בני ישראל…

רק עכשיו היו מסוגלים ישראל לקבל את הברכה של משה. לפני כן, הם לא היו עדיין בשלים לזה.

 

….לפני מותו.

עכשיו, למשה יש יותר ברכות לברך. כי הברכות הם פרי הנסיון האישי שרוכש האדם בכל חייו, כדי לעזור לאחרים. משה התעלה כל יום מעלה מעלה. ויום מותו , משה היה במדרגה הגבוה ביותר כדי לברך אותם.

מכאן ששני תנאים יש לברכה: המברך צריך להיות מסוגל לברך, והמתברך צריך שיהיה מסוגל לקבל הברכה!!

 

ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:

יש כאן כמה לימודים:

  1. אין המלך יכול להתמנות אלא על ידי ראשי העם, כלומר 71 זקני הסנהדרין שמייצגים את כל שבטי ישראל.
  2. המינוי צריך למצוא חן בעיני כל העם!! (
  3. כמן דמוקרטיה לפני העת!)

 

מעונה אלוהי קדם….ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד- וישכון ישראל בטח בדד…

מצירוף המילים "השמד- וישכון ישראל בטח" לומד האור החיים שיש תנאי לישיבת ישראל בטח בארצו והוא השמדת הגויים הגרים בה!!

והוא ממשיך בקו הזה ואומר שצירוף המילים "בטח בדד" פירושו גם כן שהביטחון בא רק כשישראל בדד!! ללא זרים וללא הסכמים עם השכנים!!!

 

ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב..

אבל אחרי מות אהרון כתוב "ויבכו כל בית ישראל.."

כלומר, ישראל בכו יותר את אהרון מאשר את משה!!

  1. הסבר אחד: מיתת אהרון התלווה בהסתלקות ענני הכבוד ומלחמה עם הכנעני מייד. במקום זאת, מיתת משה התלווה בכניסה לארץ המיוחלת!
  2. הסבר שני: מיתת אהרון הייתה בהפתעה. בניגוד לה, משה הודיע על מיתתו כמה חודשים מראש. לכן הכאב היה מועט.
  3. הסבר שלשי: כשאהרון מת, ישראל רצו להראות למשה שכואב להם והם רצו לכבד את משה שהיה אבל על אחיו. אבל כשמשה מת, לא היה לו אח או אב כדי לכבד ולהראות הכאב בבכי גדול!
  4. הסבר רביעי: לאהרון לא היה מחליף וענני הכבוד הסתלקו. למרות זאת, מיד עם מות משה , יהושע בן נון החליף אותו. ולראיה, הפסוק אומר :"ויבכו…ויהושע בן נון…"

וזאת הברכה מי

בע"ה ז תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

וזאת הברכה מי

 

משה איש האלוהים

ה' מסר בידי משה את האפשרות לברך את ישראל, כלומר, לפי הרמ"י,"כפי מה שיברך וכפי מה שיסדר את מה שיעבור על ישראל עד סוף כל הדורות". וה' הסכים לכל מילה שאמר משה. ה' הסכים, אפילו לפני שהוא שמע את משה! כאילו הוא נתן לו ייפוי כוח על כך. וזה דבר מדהים ! כביכול ה' יהיה מעתה כפוף לחיזוי של משה עבור ישראל!

נראה לי שכדאי ללמוד מכאן שהאידיאל של התורה הוא משה רבנו. והאידיאל הזה הוא לא אדם שעושה בדיוק מה שאמרו לעשות, לא אדם רובוט, אלא אדם שיוזם ומקבל אחריות על חידושים משלו. אדם כזה הוא "איש האלוהים"! בדומה לאברהם שהיה עדיף על נוח כי הוא "התהלך לפני ה'" ולא "אחרי ה'", משה , בסוף ימיו במיוחד, תופס תעוזה ויוזמות מהתחלת ספר דברים ועד לשיא בפרשת וזאת הברכה כשהוא מברך בעצמו את ישראל.

 

אף חובב עמים

רש"י מסביר ש"עמים" הם השבטים. הרמ"י הולך אחריו ומעיר שהמילה "חובב" קשורה גם ללשון חיבה וגם ללשון חובה. כאילו החיבה של ה' אל ישראל איננה באה בלי חובות! חיבה מחייבת משני הצדדים!

 

והם תוכו לרגליך

כשה' כפה על ישראל את ההר כגיגית, במקום לברוח משם, ישראל דחקו עצמם להיכנס מתחת להר! זו הוכחה שישראל מקבלים בחיבה את החובות!

 

אשר נתן לנו , נותן התורה

בברכות התורה , משתמשים בשני זמנים שונים על מתן תורה:

"אשר נתן לנו את תורתו.." בעבר, ה' נתן את התורה. מדובר על כל החלק שהאדם מקבל עליו . מהאבות עד לרגע הזה. כל המסורת, כל מה שנאמר וכל מה שהתקבל בהידות. כל זה האדם מקבל.

"ברוך אתה ה' נותן התורה" בהווה. כאילו האדם מקבל עכשיו את התורה לידיו. אחר שהוא מקבל את כל התורה שניתנה בעבר, הכל מחקים לדעת מה הוא יעשה עם זה עכשיו. כמו שחקן כדור רגל שמקבל את הכדור! כולם מחקים מה הוא יעשה בכדור! כל המשחק תלוי במהלך שיעשה! כל מה שנעשה עד כה יכל לקבל פנים חדשות על ידו! כל אדם מישראל מחוייב להתיחס למסורת שהוא מקבל כאילו הוא עכשיו אחראי עליה ועל מה שיעשה איתה. החידושים שיחדש, הראייה המיוחדת שלו, מה שיוסיף, איך הוא יתרגם אותה וימסור אותה לבאים אחריו. זה ה"נותן" בהווה את התורה לכל אחד מישראל!

 

העיגול והיושר

העיגול מסמל מעגל שבו כל נקודה היא שווה לחברתה כי היא רחוקה באותה מידה למרכז.

היושר, להיפך, מסמל ההדרגה שיש בן כל נקודה . אחת יותר עליונה מחברתה. יש כאן מדרגות בין האנשים.

כתוב שלעתיד, ה' יעשה מחול לצדיקים. שנבין שכולם שווים! (זה יהיה קשה להם בעיקר!)

כשאדם מקבל את המסורת לידיו, כל מי שקדם לו הוא מבחינת העיגול.

אבל כל מה שהאדם יחדש, זה מבחינת היושר. כי הוא חייב להרגיש שאין אף אחד יכול לחדש את מה שהוא יחדש! הוא מיוחד ויש לו כוח שאין לאף אחד אחר לפניו! (אפילו לא רש"י או רבי עקיבא!) הוא, ורק הוא אחראי על חידוש התורה בעת הזאת וקבלת התורה ברגע זה. הוא "יוצא מהעיגול" לקראת יושר. הוא פורץ גדר!

אבל העיגול שה' מעוניין בו הוא לא עיגול פאסיבי, מת. אלא עיגול חי. עיגול שפורצים ממנו כל הזמן חידושים וקווים משיקים (TANGENTES) העיגול שעשוי ממשיקים יכול ליצור אליפסה או עיגול גדול יותר. אבל העיגול הוא כבר לא פאסיבי אלא עיגול בתנועה מתמדת! זה סוד ריבוע העיגול!

הרמ"י מפרש כך הפסוק :"ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" אפילו אם ישי מלך, וכולם ביחד, בעיגול, נשארים כולם שבטי ישראל בריבוי, כל אחד במשיק שלו מסיב לעיגול ומתניעים אותו!

כך ממשיכים לקבל את התורה מבחינת "אשר נתן", בעיגול. ומחדשים בה כל הזמן מבחינת "נותן התורה", ביושר המשיק

 

יחי ראובן ואל ימות

למה צריך משה להגיד שראובן לא ימות? כי יעקב בברכתו נזף קשות בראובן!

בעצם משה משקם את ראובן, הוא "מחייה" אותו!

 

וזאת ליהודה

מיד אחרי ראובן משה עובר ליהודה והמילה "וזאת" מתורגמת על ידי הרמ"י: שהברכות שברך את ראובן חלים גם על יהודה והנה עוד ברכות. כאילו הוא אמר "זאת ועוד" עבור יהודה בנוסף לראובן.

למה משה עושה זאת? כי אחרי שיקום ראובן, היינו חושבים שהבכורה והמנהיגות שניטלה ממנו על ידי יעקב והועברה ליהודה תבוטל וראובן יחזור להיות המוביל בין האחים!

לכן, מיד אחרי שמשה משקם את ראובן, הוא מציין שיהודה נשאר בכל זאת המנהיג העליון. יהודה מקבל את ברכות ראובן ואת ברכותיו שלו וכך הוא עליון על כולם.

 

שמע ה' קול יהודה

במילה "שמע" מרומזת ברכת שמעון. ייתכן שמשה כועס עדיין על שמעון בגלל מה שעשו בבנות מואב. אבל הוא שם אותם תחת חסות יהודה.

 

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (לעד)

ידיו רב לו= יש בו כוחות עצומים שיוכל לפתח.

אבל מאיפה יהיו לו כוחות נוספים שאין בו? מצריו!

"עזר מצריו תהיה"= מההתנגשות עם צריו, עם כל הייסורים, עם המכשולים, נגד האויבים מבית ומחוץ, הוא ישאב כוחות חדשים שלא היו לו מראש או שהיו בו אבל לא היו ידועים לו!

זאת העזרה שה' יוכל להוסיף לו מעל לכוחות ידיו!

 

תריבהו על מי מריבה

בברכת שבט לוי, מזכירים את חטא מי מריבה. למה אהרון נענש בסיפור הזה? הרי רק משה אמר את מה שאמר ואהרון לא עשה כלום!

אהרון אהב מאוד את משה והוא היה מוכן לקבל איתו גם את הנזיפות!! כמו שכתוב במדרש רבה(חקת יט ה) על מלווה שבא לקחת את הגורן מהלווה שלא החזיר לו את הכסף. והוא לקח גם את הגורן שלו וגם הגורן של חברו שהיה מעורבב איתו! החבר ניזוק מזה שהיה מחובר אל חברו!

אהרון אהב את משה עם היתרונות וגם עם החסרונות והוא היה מוכן לקבל עליו הכל! "שלו ושל שכנו"!

 

וזאת הברכה שלה

בע"ה ה תשרי התשע"א

מישל בן שושן

 

וזאת הברכה שלה

 

"…ה', מסיני בא וזרח משעיר למו.."

 

השלה מסביר את המשמעות הסמלית של שתי האותיות א' וב' המרכיבות את המילה "בא":

האות א':

היא האות הראשונה של המילה "אור". ה' ברא אור גדול וגנז אותו. על האדם לדעת למצוא את האור הגנוז הזה דרך החיים הגשמיים בעולם הזה, דרך ה"חושך" היחסי השורר בעולמנו.

לכן, אות א' היא כל כך גבוה שהיא נגנזה. (הגניזה שלה מתבטאת גם בחוסר קול מיוחד בהתבטאות שלה!)

האוב ב':

בניגוד לאות כ', יש לאות ב' קוץ קטן בקו התחתון שלה היוצא ממנה ומצביע על האחוריים שלה,על מה שקדם לה. ומה שקודם לאות ב' , זה האות א'!! זאת אומרת, שמשמגלה לנו האות בית, נובע בעצם מהאות א' הגנוז! וזה מה שהאות ב' "אומרת" לנו על ידי הקוץ שלה!. האוב ב' היא האות שמתחילה את התורה במילה "בראשית". והמדרש המסביר למה היא זכתה לכבוד הזה, מתחיל עם אותיות ת', ש',… וכולן נפסלות במועמדותן לזכות ולהתחיל את התורה , כי כל אחת מתחילה מילת גנאי. המדרש מגיע כך לאות ב' שמתחילה את המילה "ברכה" וכך היא נבחרת!

המדרש היה יכול למצוא מילות גנאי שמתחילות בב' ! והוא לא עושה זאת. הוא גם היה יכול לשאול מה לגבי אות א'! והוא לא עושה זאת!

המדרש רוצה לקשר את אות ב' עם המילה ברכה. ומצד שני, הוא עושה כאילו אין אות א'!!

 

השלה מסביר:

  • אות א' היא אות התורה שבכתב! והתורה שבכתב היא הכוונה של הבורא. הסוד של הבריאה. דברים הנוגעים לאותו האור הגנוז.
  • אות ב' לעומתה, מסמלת את התורה שבעל פה: התורה שהאדם מגלה . כל מה שאפשר לאדם לגלות בעולם הזה, על ידי התבוננות בתורה שבכתב, על ידי חיפוש, לימוד, ועמל.

כדי לחיות, האדם איננו יכול להיות במחיצת אור גדול. אמת אבסולוטית. מצב שבו אין ספק והכל ברור כשמש. לכן, פעולת הבורא בגניזת האור הגדול הזה, אפשר בעצם לאדם לפעול כאדם. הוא העניק לאדם מרחב תמרון שהוא "החושך", שבו הוא יכול לפתח את מחשבתו, יצירתיותו, דמיונו, שיקול דעתו, רצונותיו, ייחודיותו….כל זה הם גילוי האור הגנוז!

החיפוש הזה אחרי האור הגנוז, הוא ..הברכה!! זה בדיוק עיסוקה של התורה שבעל פה.

מה שמשה קיבל מסיני (בנוסף לתורה שבכתב) זה הדרך הזאת לפעול כדי להשיג את התורה שבעל פה. והוא מסר אותה ליהושע וכן הלאה, דור אחרי דור. : כל מה שמקבלים מהדור הקודם מהווה בסיס, "תורה שבכתב" עבור הדור הבא. הדור הבא חייו ללכת ברכי התורה שבעל פה, ולעמול בחיפוש אחרי האור הגנוז, עוד יותר ממה שהתגלה עד כה.

 

בראשית- ואנכי

בעזרת ההגדרה הזאת (שהיא ממני בלבד ולא מהשלה) שלפיה:

  • התורה שבכתב היא מה שנתן על ידי הבורא וגם מה שהתגלה על ידי הדורות הקודמים.
  • והתורה שבעל פה היא כל מה שנדרש מהאדם שקיבל את התורה שבתכב, לפתח, לדרוש, לחדש, במילים אחרות..להחיות!

ניתן להבין ששני המושגים האלה הם יחסיים אחד לגבי השני:

כל ארבעת החומשים הם "תורה שבעל פה" יחסית לשני לוחות הברית שהם "תורה שבכתב"!

ארבעת החומשים הם "תורה שבכתב יחסית לספר דברים שהוא "תורה שבעל פה" (לפי ההסבר של ה"עמק דבר") כי הוא פירושו של משה לכל מה שהוא קבל לפני כן.

חמשת החומשים הם תורה שבכתב יחסית לשאר הנ"ך שהם מבחינת תורה שבעל פה.

כל התנ"ך הוא תורה שבכתב יחסית למשנה , לגמרא שהם התורה שבעל פה (דבר זה נקבע במסורה ובבתי הספר של היום)

אפשר להגיד היום שגם התלמוד הוא "תורה שבכתב" יחסית לכל הפירושים שנעשו עליו כולל רש"י, תוספות..

אפשר להגיד שכל מה שכבר כתוב ומודפס ומקובל על ידי כל עם ישראל, כולל רש"י ותוספות, הם התורה שבכתב  שעליו כל דורש ותלמיד מפתח את התורה שבעל פה שתימסר לדורות הבאים..

 

לכן, אות א' שמתחילה את לוחות הברית, היא מתחילה (וזה כבר הגדרת השל"ה עצמו) את התורה שבכתב! כי היא סמל התורה שבכתב!

והאות ב', מתחילה את התורה שבעל פה שהיא "בראשית ברא…"

 

אבל, יש תמיד קשר הדוק בין שתי התורות. התורה שבעל פה באה תמיד לפרש, לגלות את הסודות הטמונים..בתורה שבכתב. כך שהמסורת מתחדשת כל הזמן. וזו בדיוק הגדרת ה"ברכה"!!

 

כמו שאור הירח,(האות ב') מאיר בחידושו, ומצביע לנו על מקור האור שלו : השמש (אות א')!

 

חיבור שתי האותיות האלה, הא' והב', שתי התורות, מהווה את המילה שעליה התחלנו את המאמר: ה' מסיני…בא!

החיבור בניהם, מהווה בעצם את חיבור שתי התורות. האור הגנוז וגילויו. סך שתי האותיות מהווה מספר שלוש. המספר של מתן תורה! (בחודש השלישי, ביום השלישי….)

יש לשים לב לע"ד שיש שתי אפשרויות לחבר את אותיות א' וב':

  • אב= מהתורה שבכת לכיוון התורה שבעל פה: מהאב לבן! מהא' לב'
  • בא= מהתורה שבעל פה לכיוון התורה: המהלך שרק ה' יכול לעשות, לחבר את כל מה שלתלמיד עתיד לחדש למקור! לכן אולי כתוב "ה'..בא"!!

 

נסכם הכל בטבלא קצרה:

 

א' תורה שבכתב הנסתר אור הגנוז אנכי ה' אלוהך אור השמש איש זה (ספר התורה) תורת ה'
ב' תורה שבעל פה הנגלה הברכה בראשית ברא .. אור הלבנה אישה זאת (התורה אשר..) תורת משה-תורת האדם

 

 

 

 

בן- תלמיד חכם:

למה תלמידי חכמים אינם מולידים, בדרך כלל, בנים תלמידי חכמים??. הגמרא עונה (נדרים פא-א) בין שאר תשובות, "בגלל שלא ברכו בתורה תחילה"!!

התשובה הזאת ניתנת להרבה שאלות אחרות. ויש להבין מה פירוש האימרה הזאת:

השלה מסביר שהברכה לפני התורה , זה המרחק שיש לשמור מול התורה:

התלמיד חכם שרגיל לדרוש בתורה, שהוא עשה מדרשותיו , כמעט "מקצוע". הוא "מומחה לדרשות"!! עבורו, התורה היא חומר גלם שממנו הוא רגיל מדי לעבד. אין לו כבר את ההתלהבות, השאלות, הספקות,.. עבורו, התורה הופכת לכתב ישן, שהוא מכיר בעל פה. וזה מונע קריאה חדשה, מחודשת, נלהבת. לכן, הוא לא משאיר מקום לבן שלו כדי שזה יגלה דברים משלו. התורה הופכת למשא כבד, סגור, מעובד עד הסוף, שאין מה להוסיף עליו!

לבן, צריך מרחב תמרון, שדה בר שהוא יכול לעבוד באופן עצמאי. ללא קשר עם עבודת האב! אם האב תפס את כל המקום, הבן יפנה למחוזות אחרים!

הברכה לפני קריאת התורה, מסמלת את המרחק הדרוש לגבי התורה. יש לקרוא אותה כאילו היא נתנה לי מחדש היום!! הברכה היא ההתפעלות, השמחה האמיתית לגלות טקסט חדש לגמרי!

אם האב לא ידע להשאיר לבן את הרעננות הדרושה, להשאיר לו מרחב חידוש ופרשנות עצמית, אם הוא לא "ברך בתורה תחילה", אז, רוב הסיכויים שהבן לא ימצא את עצמו מספיק חפשי כדי לרצות להיות בעצמו "תלמיד חכם". זה כבר "נשרף" על ידי אביו!!

(בדרך כלל, נמצא בדור השלישי, נכד שכן ירצה לחזור למסורת הסבא, כי אין לו את העול הכפייתי שהיה על אביו!!

 

 

…"וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן…"

 

שעיר= עשיו

פארן= ישמעאל

המדרש מפרש הפסוק כך: ה' הקדים את מתן התורה לישראל, בהצעה לבני עשיו ולבני ישמעאל. שניהם סירבו מסיבות שונות. רק אז הוא הלך להציע אותה לישראל שקיבלוה ב"נעשה ונשמע".

השלה נותן שתי סיבות למהלך הזה של הקדוש ברוך הוא:

  • סיבה אחת: לטובת העמים האלה, ה' רצה שיהיה להם קשר כל שהוא עם התורה. ההצעה לתת להם התורה עשתה בהם רושם !! יש להם, מאז, קשר כל שהוא עם התורה. (ואכן, גם הנצרות וגם האיסלם מכירים בתורה בצורה זו או אחרת). וכל זאת למה? כדי שיהיה להם קל להתגייר לעם ישראל!!!
  • הסיבה השנייה: כדי שיהיה קל לישראל כשהם יגורו בארצות הנצרות והאיסלם: שם , יהיה להם על מה להתווכח עם הגויים האלה. הם יתנגדו לקריאה של הגויים, הם יתגוננו , הם יחלקו דעות שונות , הם יחדדו את קריאתם לעומת הקריאה של הנצרות והאיסלם.. כל העיסוק הזה (לפעמים מאוד אלים וקטלני) ישאיר אותם בסופו של דבר בחיק היהדות!! אם הם יגלו אצל גויים שאין להם שום קשר עם התורה, ההתבוללות תהיה קלה מאוד!!

 

 

 

"..וללוי אמר תומך ואורך לאיש חסידך.."

 

למה כתוב כאן "תומך ואורך" בסדר הזה, הפוך מהסדר הרגיל "אורים ותומים"?

  • אורים= האותיות שעל האבנים מעל לחושן היו נדלקות כדי להביע את תשובת ה' לשאלת האדם השואל באורים ותומים.
  • התומים= האותיות שנדלקו, היו מסתדרות והופכות למילים.

האותיות הן "הנגלה". הדברים שהאדם רואה. הם החומר גלם.

ה"סוד" הוא הכוונה שמאחורי האותיות האלה. המילה היא הסוד כי היא היא הכוונה!

לכן, עבור האדם, יש להתחיל לגלות את הגלוי ביותר, ומשם, ללכת לנסות את הכוונה שיש מאחורי הנגלה, לקראת הסוד הגנוז מאחוריו. האדם הולך מהנגלה אל הסוד. כלומר, מה"אורים" אל "התומים". ולכן האדם קורא להם "אורים ותומים".

אבל, לגבי ה', זה ההיפך: הוא מכיר את הסוד. והוא עושה פעולה כדי לגלות לנו אותו על ידי דברים גלוים. לגביו, הסוד קודם לנגלה. הוא קורא להם "תומים ואורים", בסדר הזה!!

וזאת הברכה העד

ה12-10-08

מישל בן שושן

וזאת הברכה העד

 

 

וזאת הברכה(לג-א)

למה כתוב "וזאת"?

כי היו הרבה ברכות לפני כן: של יעקב  ושל בלעם. אבל זאת עולה על כולם באשר היא באה מ"איש האלוהים" וחשיבותה עולה על כולן.

 

איש האלוהים

הנציב כבר הסביר בהתחלת פרשת "וילך" , שלמשה התמעטה האור ולא היה מדבר ה' מתוך גרונו בחוזק שהיה לפני כן.(כדי לתת ליהושוע אפשרות לצמוח בכוחו המיוחד). ואף שירת האזינו, היה צריך לכתוב אותה ואחר כך לקרוא אותה מהכתב . אבל, בדקות האחרונות לפני מותו, משה שוב קיבל חיזוק (אפילו עוד יותר גדול ממה שהיה לו תמיד ) וה' דיבר מתוך גרונו ביותר כוח וצלילות. כי זה באמת היה "לפני מותו" , וברגעים האחרונים של החיים, כמו נר הנכבה, יש הגדלה משמעותית של הכוחות. לכן כתוב "לפני מותו" כי אז הוא היה באמת איש האלוהים עוד יותר מתמיד!

 

ה' מסיני בא וזרח משעיר למו (לג-ב)

העולם עומד על תורה- עבודה וגמילות חסדים.

אבל לפני שישראל באו לעולם, בני שעיר החזיקו בעבודה שלמדו מיצחק. ובזכותם התקיים העולם. אבל מהרגע שישראל קבלו את התורה, אז גם עניין העבודה עבר לידם, ובזכות ה"עבודה" שלהם העולם מתקיים. כי לא דומה מי שעובד ללא תורה ומי עובד ה' עם התורה. לכן כתוב שה', הנהגתו, העתיקו את הנהגתם מבני שעיר לישראל בשעת מתן תורה בסיני.

 

הופיע מהר פראן

אותו הדבר בעניין הגמילות חסדים שהיתה נתונה בידי בני ישמעאל (שישבו בהר פראן). הם קבלוה מאברהם. אבל מהרגע שישראל קבלו את התורה, העולם מתקיים מהגמ"ח של ישראל. לכן כתוב שה' , הנהגתו, שנתה את מקור יישובו מישמעאל לישראל בקשר לגמ"ח, וזאת במתן תורה בסיני.

 

ואתה מריבבות קודש

דבר שלשי קרא בהר סיני: עד אז, כל ברייה היתה מושגחת ישירות דרך מלאך מיוחד. אפילו עשב קטן היה לו מלאך שדאג לו.

אבל מאז מתן תורה, כל ההשגחות עוברות דרך התנהגותם של ישראל! ומאז, אין אומות העולם מתברכים אלא בשביל ישראל! נמצא שה' הגיע (אתה)  לישראל משרי מעלה (ריבבות קודש).

 

אש דת למו

"דת למו" אותיות "תלמוד" (הגאון מווילנה). שהתלמוד הוא דומה לאש שמנר מדליקים נר אחר וכן הלאה ללא סוף. כך התלמוד : עניין מביא לעניין אחר ללא סוף!

 

 

אף חובב עמים

ה' מחבב את כל בריותיו, את כל העמים שהם יצורי כפיו., אבל הוא מחבב יותר  את אלה מתוך העמים שפרוש מעבודת אלילים ומכיר באלהותו והם "כל קדושיו", כמו המושג "חסידי אומות העולם" של היום.

תורה ציווה לנו משה מורשה(לג-ד)

התורה שציווה לנו משה היא היתה כבר המורשה של העם מאז ומתמיד! אפילו לפני משה. משה הוא רק גילה לנו אפשרויות לימוד וחידושים. לכן, אין כל כך ערך לגוי שלומד תורה כי היא לא ירושה לו!

 

ויהי בישורון מלך

כאן הנציב פורש את פירושו הרחב על שתי ההנהגות האפשריות: אחת לפי חוקי הטבע,ומתוך עיסוק בטבע, עובדים את ה' וזה מבחינת "מלכות"

והשנייה, מעל לחוקי הטבע, דבקות  בבורא , וזה נקרא "תפארת".

"ויהי בישורון מלך" = אחרי מות משה, יבוא יהושוע ויתחיל ההנהגה החדשה של "מלכות", מה שלא היה קיים עד אז כי היה משה מתנהג לפי התפארת, מעל לחוקי הטבע.

"ישורון" = הכינוי העליון של ישראל.

לא שיהושוע היה "פחות" בזכויותיו ממשה, אלא, שהוא התנהג כך בגלל צורך הדור המיוחד שלו של הכניסה לארץ, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל"  (לע"ד):יש החלפת הנהגות מההנהגה של חו"ל להנהגה של ארץ ישראל.עוברים מתפארת למלכות וזה לא בגלל ירידת המעלה אלא בגלל התאמה למצב החדש. "והכל הולך לפי הדור!!"

 

תומך ואורך לאיש חסידך(לג-ח)

הברכה לשבט לוי פונה לשתי ההנהגות האפשריות שיש ב"חסידות" (במובן הישן של החסידות):

  1. יש חסידים בדבקותם ואהבתם לבורא. בתמימות הם תולים הכל בהשגחת הבורא ומקבלים עליהם את הדין בשמחה. זאת "תמימות" ולכן הם "תומך"
  2. ויש  חסידים במעשיהם, לפי לימוד מעמיק של התורה (אורך). וישנם שני סוגים: אלא שעושים מעשים נפלגים ואלה שעושים מעשים גם לצורך הרבים ולא רק לעצמם. שתי הדרכים הם הפלגה בעשייה מעבר לעשייה הרגילה.

כל הלויים הם "חסידים"! יש מהם במחשבה ויש מהן במעשים.אלה "אוהביו" ואלה "שומרי מצוותיו".

 

יורו משפטך ליעקב(לג-י)

משה בירך את שבט שיהיו מורים טובים וילמדו את ישראל את התורה.

אבל היתה להם הוראה כזאת כבר מהחלת תפקידם כלויים כשאהרון הסמיך אותם. אבל כאן זה תפקיד חדש:

עד אז היו יכולים ללמד את מה שנלמד עד כה.

מעכשיו הם יכולים לחדש בעצמם וללמד איך לחדש בלימוד התורה .

 

ולבנימין אמר (לג-יב)

למה נסמכה ברכת בנימין לברכת לוי?

יש להבין את ההבדל שיש בין יהודה לבנימין:

בנימין סבור שככל שה' עושה נסים גלויים לישראל, טוב יותר.

יהודה חושב שלהיפך, ככל שממעט ה' לעשות ניסים גלויים ונותן לטבע להתנהג כדרכו, כך עבודת הבורא יש לה ערך גדול יותר.

לכן יש מדרש שאומר שבקריעת ים סוף, בנימין רצה מייד לקפוץ בים ושיקרא נס גלוי (בדיוק מה שקרא בסוף)

אבל יהודה טענו שה' הכין הכל כדי שהטבע יפעל. הנה ה' הזמין רוח קדים והנה הים מתחיל להתייבש, נחקה עוד כמה שעות ויהיה אפשר לעבור את הים ללא קריעתו הניסית וכך יגדל שם ה' , ללא נס גלוי!

אבל בנימין קפץ ראשון וקרא מה שקרא.

בעצם, ה' מכין את שתי האפשרויות: או על ידי נס או על ידי השתדלות האדם. אם דרך אחת א מצליחה , יש את הדרך השנייה שמוכנה. הכל לפי האמונה וההשתדלות של אותו דור.

לכן, ליהודה נתנה המלכות (ההנהגה הטבעית) ולינימין , בחלקו נבנה בית המקדש המשופע בניסים גלויים כל הזמן!

נמצא שלבנימין יש קרבה השקפתית לשבט לוי: הם אוהבים לפעול בדרך העליונה מהטבע, כמו החסידים של שבט לוי. לכן משה הסמיך את ברכתם .

עוד ראיה , מביא הנציב משאול המלך שהיה משבט בנימין:

לא הצליח דוד לגבור על גוליאט אלא בזכות שאול!

מיד כשמת שאול, דוד לימד את שבט יהודה את חוקי המלחמה. למה? כי אין להם יותר את זכויות בנימין מעם שאול וחייבים מייד לפנות לדרך הטבעית וללמוד את חוקי הקשת והמלחמה!

לע"ד:

מעניין לראות שיש אנשים שמתנהגים לפי הניסים,בביטחון מופלג בה', ואז קוראים להם ניסים!   ויש שאינם מאמינים שזו הדרך הנכונה, ואז לא קוראים להם ניסים והם חייבים לפעול כאמונתם!!!

 

וממגד תבואות שמש(לג-ד)

ארצו של יוסף מבורכת בגשם וגם בגידולים שונים ומרובים. יש בארצו אפשרות לגדל גידולים כמעט מכל זני העולם, מה שאי אפשר בכל ארץ. אפילו עשבי מרפא (מראש הררי קדם) וגידולים מיוחדים שגדלים במקומות מרוחקים בעולם (וממגד גבעות עולם)

וכל זה בזכות שיוסף דאג לכלכל את כל העולם כשהיה במצרים (תבואתה לראש יוסף) והיה בעל חסד גדול.

 

שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך(לג-יח)

כל פעם שיוצאים למלחמה, היו יוצאים איתם  אנשים מיוחדים שלמדו תורה והתפללו באוהלים מיוחדים!

 

נפתלי שבע רצון(לג-כג)

הוא יהיה עשיר בשני האפנים: גם עשיר בכסף (מלא ברכת ה')

וגם שמח בחלקו (שבע רצון)

 

ברוך מבנים אשר(לג-כד)

היו להם בנות יפות מאוד! והיו מתחתנות עם כהנים!

אולי כי היו אוכלים הרבה זיתים והיו להם שמן לעדן את הבשר !וכל כך היה להם שמן עד שלא סכו את רגליהם בשמן אלא טבלו אותם בשמן!!(וטובל בשמן רגלו).

 

ברזל ונחושת מנעלך(לג-כה)

הנציב לא מסביר למה, אבל כך הוא מפרש "מנעלך"= מקום שבו מתקבצים לתפילה! וזה כוח עצום אצל ישראל שאם הם מתקבצים ביחד להתפלל, יש לתפילתם כוח של ברזל ונחושת!

 

אין כאל ישורון(לג-כו)

"ישורון" הוא כינוי גבוה לישראל. ישנם, לפי הנציב שלושה עניינים שהם חשובים לאדם: הפרנסה- הגנה מאויבים- הנהגה טובה בקרב הכלל.

ושלושת הפסוקים הבאים מפרטים אותם:

  • "רוכב שמיים…".=על הפרנסה
  • "מעונה אלוהי קדם…."=הגנה מאויבים
  • "וישכון ישראל בטח בדד.."=הנהגה טובה בקרב הכלל: מידת יעקב שהיא אהבת הבריות והיכולת להושיב אתם ביחד בשלווה. "בדד"= בטוחים ושלבים ביחד.אבל כשישראל חטאו וגולו בקרב הגויים, אז ה"בדד" הזה הפך משמעות  ל"איכה ישבה בדד"! שאף אחד לא בא בעזרתם!

אשר חרב גאוותך(לג-כט)

לאחוז בחרב זו גאווה!!

אשרך ישראל מי כמוך (לג-כט)

שיש לך זכותם של שלושה אבות:

  1. מגן עזרך =אברהם שנאמר לו "אנוכי מגן לך"
  2. אשר חרב גאוותך= יצחק שעלתה עליו החרב בעקידה
  3. ויכחשו אויבך לך= זכות יעקב שניצל מעשיו ומלבן

מכאן שלכל אחד הצלה ממקור אחר ומסוג אחר!

 

אשר על פני יריחו(לד-א)

להר העברים היו שני עברים! אחד השייך למואב והשני פונה ליריחו שייך לישראל .וביקש ממנו ה' ללכת לצד של מואב כדי למות שם (ראה פסוק ה')

הגלעד עד דן=צפון הארץ- נפתלי=הגליל התחתון–  ארץ אפריים ומנשה= הגליל העליון–ארץ יהודה = הדרום מעמדתו מול יריחו—

 

מול בית פעור(לד-ו)

כדי להגן על מעשה פעור משה נקבר במקום הזה: זכותו של משה הוא זה שמגן על ישראל בפני הפיתוי לעבוד עבודת פעור והזנות שמלווה אליו.

 

ולא ידע איש את קבורתו(לד-ו)

שלושה דברים מבקש צדיק על קבורתו:

  1. שיהיה מקום קנוי
  2. שיהיה במקום הזה זכות (ארץ ישראל או מקום תורה)
  3. שיהיה קרוב לקבורת משפחתו ואנשים שהכירו אותו בחייו

ושלושת הדברים האלה לא קיבל משה אלא בצורה יוצאת דופן:

  1. קברו היה מוכן מאז מעשה בראשית- לכן לא היה צריך לקנות אותו
  2. קבורתו מגינה על ישראל ממעשה פעור ואין זכות גדולה מזו
  3. לא ידע איש את קבורתו כי היה מובדל  משאר בני אדם גם בחייו

במותו לא כהתה עינו..(לד-ז)

הנציב מסרב להבין כמו רש"י שהוא המשיך לראות אחרי מותו ! הנציב מסביר שרק צורת האישון שלו לא השתנתה אבל הוא הפסיק לראות..!

 

לעני כל בני ישראל(לד-יב)

שאר הנביאים נבאו עבור האנשים מסביבם, לבני הנביאים, אבל משה ניבא לכל אחד ואחד.  ומחמת זה היתה אהבת ה' אליו! כי הוא הראה לכולם שה' ברא את העולם ובידו לשנות כל דבר בו ולהשגיח על כל פרט, וזהו תכלית הבריאה: לדעת כי "בראשית ברא אלוהים…".