בע"ה יח אלול התשעה
מישל בן שושן
כי תבוא גז
פטור ממצוות
מצוות ביכורים, וכן מלחמה נגד עמלק, וכן כל המצוות התלויות בארץ (חוץ ממצוות חלה), כתוב בהם שהם חלות רק אחרי כיבוש הארץ וחלוקתה. כל תקופת הכיבוש והחלוקה, התורה "וויתרה" על המצוות התלויות בה.
- יש לשים לב שחלוקת הארץ, אורכה בדיוק כמו אורך שנות הכיבוש והמלחמות (7שנים על כיבוש ו7 על החלוקה). אם כן, החלוקה איננה מכילה רק החלוקה בפועל אלא היישוב, סידור השלטון וההתיישבות המלאה. היא לא כוללת המלחמות. ובכל זאת , בתקופת החלוקה וההתיישבות, לא חלות מצוות התלויות בארץ כמו תרומות מעשרות ביכורים..
- למה התורה "מוותרת" על מצוות אלו? אם אדם כבר כבש חלקת אדמה וכבר זרע וקבל יבול יפה, למה לוותר על המצוות התלויות ביבול הזה? למה לחכות שכל עם ישראל יסיים את המפעל ההתיישבותי והמלחמתי? נראה לי שכאן ברור שיש סדר עדיפות: העוסק במצווה, פטור ממצווה אחרת. וכיבוש הארץ וסידורי ההתיישבות חשובים הרבה יותר מהמצוות האחרות הקשורות בארץ!! כמו שחתן פטור מקריאת שמע כי הוא עוסק במצווה הרבה יותר חשובה. הטרדה של המצווה החשובה מבטלת הצורך בקיום מצווה זוטרה.
- נראה לי שהרעיון החשוב הזה, יכול לשמש, סנגוריה עבור עם ישראל שמפנה את רוב כוחותיו ליישוב הארץ ולמלחמות הכרוכות בכיבוש והקמת המדינה, מיום הקמת המדינה ועד והשכנת שלום ובטחה בארץ.
בראשית
ב= ביכורים (מראשית כל פרי האדמה)
ר= תרומה (ראשית עריסותיכם)
א= אישה (שנקראת ראשית)
ש= שנה (מראשית שנה ועד אחרית שנה)
י= ישראל (ראשית תבואתה)
ת= תורה (ה' קנני ראשית דרכו)
כל המילים האלה, נקראו "ראשית" ועבור כל אחד מהם, נברא העולם, "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". מצוות הביכורים, היא המצווה שאסור להיות ישראלי בלי להיות יהודי!! ישראלי, שנולד ,חי בארץ, חייב לדעת למה הוא כאן. הוא חייב לוודא שהוא שייך לעם מסויים, שיש כוונה מיוחדת לתפקיד העם הזה על הארץ הזו. לכן, נראה לי, "בשביל הביכורים,שנקראים ראשית, שהם הכוונה העיקרית, נברא העולם". העולם לא נברא סתם. יש כוונה ראשונה בבריאת העולם. לפני שניגשים אל העולם, יש לזכור מה היא הכוונה. רק כך ניתן לשמוח וליהנות מהארץ הזאת.
שמעתי בקול ה' אלוהי
בווידוי מעשר, אחת לשלוש שנים, כל חקלאי עושה את הדוח המסכם של כל מה שהיה חייב לתת בתרומה ומעשר. בער פסח של השנה הרביעית, הוא צריך לאפס את החשבונות שלו כלפי הכהנים, הלוויים והעניים. והשאר הוא מבער. ואז הוא קורא את הפסוקים הכתובים בפרשה שלנו, שהם "ווידוי מעשר". במילים האלה, הוא אומר, בין השאר "שמעתי בקול ה'". ה"גלילי זהב" טוען שהמילה "קול" מציינת את העובדה שיש להפסיק לתת, אחרי כמות מסויימת. כלומר, יש לתת ויש להפסיק לתת!
- מצאנו עניין דומה בהבאת התרומות לבניין המשכן. הם הביאו יותר מדי והיה צריך להעביר "קול" במחנה כדי להפסיק התרומות.
- ראינו זאת במבול: גשם זו ברכה, אבל כשהגשם יורד בלי מידה, זה הרס העולם!
3 ראינו זאת בעקידת יצחק: הנסיון האמיתי של אברהם, היה שהוא לא ישחוט את בנו. בתור זה שהיה מוכן לשחוט את בנו, הוא היה "אברהם בעל מידת החסד". אבל, כדי שמידה זו תקבל כל הערך הדרשו, הוא היה צריך להראות שהוא גם "אברהם בעל מידת היראה" כלומר, לדעת ללכת בכיוון ההפוך של המהלך שהיה בו.
להיות מלא התלהבות ואהבה עד כדי כך שמוכנים להתאבד או לשחוט בני אדם עבור האלוהים, זו עבודה זרה ממש. למה? כי מפריזים במידה אחת. רוב הדתות הישנות, וגם חלק מהדתות היום, דוגלות בהריגת בני אדם עבור האלוהים. קרבן אדם היה שיא הדתיות וסמל לאהבת האלוהים.
הנסיון האמיתי של אברהם היה, אחרי שהוא היה מוכן ועומד להרוג את בנו, שלא לעשות לו מאומה!!! כך הוא הראה את איחוד המידות. הוא הראה שמה שחשוב, זה לשמוע בקול ה' ולא ללכת אחרי התלהבות או שגעון נפשי כל שהוא. "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חסכת את בנך (מלהישאר בחיים)" נקרא אברהם ירא ה'.
4 מסכנה:
בכל מהלך חיובי, יש להיות מוכן לעשות את המהלך הנגדי, במידה והוא רצון ה'!! רק זה, יכול לתת ערך אמיתי למהלך הראשון. הנתינה צריכה להיות מלווה בהפסקת הנתינה בשלב מסויים.זה מאמת השמיעה ב"קול" ה'!!
היום נהיית לעם
בערבות מואב, רגע לפני הכניסה לארץ, עם ישראל הופך להיות עם. עד עכשיו הוא לא היה באמת עם. למרות שקראו לו עם, זה היה כינוי בהשאלה בלבד.
ה"גלילי זהב" מסביר שיש שלושה דברים שמגדירים עם:
- השפה
- הדת
- הארץ (שהוא העיקר)
כשיצאו ממצרים, היתה להם שפה משותפת.
בהר סיני קבלו התורה, הדת
בארץ, הם מקבלים סוף סוף השלב המכריע. נכון שבכל שלב קודם, הם נקראו עם, אבל רק עכשיו הם מצדיקים את הכינוי הזה. לולי הכניסה לארץ, הם לא היו נקראים "עם".
כמו כן, מוצאים אותו רעיון בעניין השמחה בחגים:
השמחה בחגים
בפרשת ראה, כשמחפשים את המילה "שמחה", נמצאה ש:
- בפסח (חג השפה- פסח- חג החירות על ידי שפה ומנהגים משותפים) לא כתוב בכלל המילה שמחה!
- בשמועות, חג מתן תורה, כתוב "שמחה" פעם אחת בלבד.
- בסוכות, חג של ארץ ישראל, כתוב בה שלוש פעמים "שמחה" (ושמחת בחגך, והיית אך שמח, ושמחת אתה ובתיך). אז, השמחה מתגלה למפרע עבור כל שאר החגים. כל זמן שלא הגענו לסוכות, אין הצדקה לשמחה. בסוכות שמחים עכשיו על כל החגים מההתחלה.
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך
היה צריך לכתוב ההיפך! אדם , נמצא בביתו ומתחיל ביציאה ואחר כך הביאה!
לכן יש הרבה אפשרויות להסביר החלפת הסדר הזה.
- רש"י מדבר על הביאה לעולם (הלידה) והיציאה ממנו (המוות). כמו שנולדת בברכה, בלא חטא, כך תמות בלא חטא.
- הגלילי זהב מציע לפרש זאת בביאה אל בית הכנסת. תהיה ברוך בבואך לבית הכנסת. והברכה שאתה מקבל בבית הכנסת, שתלווה אתך גם כשאתה יוצא מבית הכנסת. שתמשיך את חיי הקדושה בחוץ!
תחת אשר לא עבדת את ה' ,בשמחה
כשאדם עושה עברה ושמח לעשות העברה, קשה לו לעשות תשובה. אבל אם אדם עושה עברה ומיד מרגיש רגשי אשמה, מקבלים את התשובה שלו מיד.
לכן, הקללות באות כשהאדם "לא עבד את ה'" בשמחה! אז, הוא התרחק ממש מה'!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 