7-01-09

מישל בן שושן

 

ויחי שמ

 

 

 

פרשה סתומה (שיח)

 

פרשת ויחי סתומה בגלל הגלות! השם משמואל עושה הקבלה בין לימוד התורה להימצאות בגלות!

המרווח בין הפרשיות אמור לתת רווח , מקום שקורא התורה יוכל להפסיק לקרוא ! כדי שיוכל להתבונן במה שקרא כבר. או שיתבונן על מה שלא כתוב ,שכתוב ב"לבן" בין האותיות השחורות. מהמקומות האלה, המרווחים, ניתן להשיג את "סתרי התורה"!

היכולת הזו לתפוס מרחק עם זרם הכתב כדי להתבונן, יכולת לצאת מכפיית הקריאה השוטפת, כדי לחשוב, כאנשים עצמאיים, אחראיים, על מה שמסתתר מתחת לכתוב, וגם על מה  שיש מעל לכתוב. היכולת הזו, פונה לאנשים הגרים בארץ ישראל בלבד!! בגלות, התורה נשארת סתומה!!

למה?

1. כדי לא להזין את כוחות הרשע הקיימים בחוץ לארץ. (ואני חושב שאל לנו לתרגם מייד שכוחות הרע הם שייכים לגויים בלבד!!, אלא גם אולי לכוחות הרע הקיימים בכל לומד תורה שדר בחוץ לארץ בגלל היותו גר בחוץ לארץ!)
2. כי רק בארץ ישראל יש "יראת שמיים"!!.

אכן, יש לנו לתרגם מחדש את מושג "יראת שמים":

כדי להבין קביעה זו של השם משמואל: אנו יודעים שבארץ ישראל, "עיני ה' בה, מראשית שנה ועד אחרית שנה". אנו יודעים שבארץ ישראל, אין "שר" שמתווך בין העם לבורא העולם. יש התערבות מיידית, בלתי אמצעית בין ההשגחה לבין העם היושב בארץ ישראל. זה גורם מתח אצל היושבים בארץ, החיים את המאורעות החיצוניים והפנימיים של "המציאות הישראלית". זו , לעניות דעתי ה"יראת שמיים" האמיתית. והיא חלה לא רק על "לומדי התורה" אלא על כל יושבי ארץ ישראל!! ולכן אומרים החכמים שמי שגר בחו"ל אין לו יראת שמיים! כי לא מדובר על הדתיים בלבד, מדובר על יראת ההשגחה, אפילו אם היראים לא יודעים את מי או את מה הם יראים, אבל הם מרגישים שזה בא מ"השמיים"!!. ה"יראת שמיים" שמפתחים הדתיים בחו"ל היא אמורה לגרום להתקרב במשהו ליראת השמים הטבעית שחלה בארץ ישראל!

יראת  השמים היא מאפשרת לגשת לסתרי התורה!

ללא יראת שמים זו, אי אפשר ל"תפוס" את הדברים האמיתיים.

• ברצוני גם להציע הגדרה מחודשת של המושג "סתרי תורה".

ה"סוד" הוא לא בהכרח דבר מוסתר. רוב הזמן הוא דבר גלוי ופשוט ביותר. אבל האדם רוב הזמן אינו קשוב אליו, אין לו את הכלים להבין אותו אפילו אם הוא כתוב בפרוש מול עניו. אנשים מבוגרים, למשל, יכולים להגיד דברים מאוד חשובים ועמוקים באזני ילדים . אבל אין הילדים את הכלים לתפוס אותם עדיין. יש לנו לעבוד על ההתבגרות שלנו בלימוד , הרבה יותר מאשר על חיפוש "סתרים" מדומים ש"מקובלים" מכסים לנו  כביכול בסתרי  בתיהם וספריהם. הכל גלוי ופשוט. ההבנה שלנו היא זו שהיא סתומה! כמו שאומר רש"י "נסתמו עיניהם וליבם של ישראל" בגלות שנקראת תמיד "עבדות".

ה"יראת שמים" היא אחד מכלי ההבנה הנחוצים להבנת המציאות. להבנת סתרי התורה. בתוך היראה הזו יש גם ענווה, קטנות, הכנעה, אבל לא פחות מזה קבלת אחריות ותעוזה להתמודד עם סתרי התורה, זאת אומרת, אמיתת המציאות ורצון הבורא והשגחתו.

• ביום שבת, יש לאדם יותר יראת שמים. לכן זה יום מיועד יותר ללימוד סתרי תורה. זה יום שאנו תופסים "רווח" בין הפרשיות של ימי המעשה!

 

 

 

מנשה ואפרים

 

1-למה יוסף רוצה שמנשה יתברך לפני אפריים ויעקב להיפך?(שיט)

 

1. מנשה= שם של התכנסות האדם על עצמו. "כי נשני ה' את עמלי". הוא מקביל לשם "אסף ה' את  חרפתי" שנתנה ליוסף רחל אימו. הוא מסמל את ה"צמצום" של האדם. זה מקביל לעניין ה"שמור" של השבת. (מצוות לא תעשה, יראה,..)
2. אפריים= שם של התפשטות האדם. "הפרני אלוהים", "יוסף ה' לי בן אחר". עניין ה"זכור " שיש בשבת. (מצוות עשה, עבודה מתוך אהבה..)
   • לדעת יוסף, יש קודם כל להיות בצמצום כדי שיוכל אחר כך להתפשט. היראה קודמת לאהבה. השמור קודם לזכור. ואכן, בשבת, מתחילים בערב בעניין ה"שמור", בלילה יש פחד, אמונה, התכנסות, יראה..ונושא ה"זכור" יורחב רק למחורת, ביום, זמן האור וההתפשטות. לדעת יוסף, מנשה קודם לאפרים. ואכן, הוא, יוסף , הקשור כל כך לעניין השבת במהותו, צודק .
   • אבל, לא לכולם יש את המדרגה של יוסף!לא כולם צדיקים. לא כל אדם יכול לעבור את התהליך הקשה של הצמצום מהתחלת דרכו. ויעקוב יודע זאת. "ידעתי בני ידעתי"! יעקב הוא האבא של כולם. הוא דואג לצד האנושי, לצד המשותף בכל האחים. ואצל האדם, קשה מאוד להתחיל בצמצום כשהוא הולך לעבודה כל שהיא. הוא חייב ל"טעום" קצת מההתפשטות . לכן, יש לשים טיפת "זכור" כבר בערב שבת, באמצע ה"שמור"! ואכן יש לקדש על היין בער שבת מתוך ה"זכור"! יש, לפי יעקב להטעים את האדם את טיב ההתפשטות לפני שמבקשים ממנו להתחיל בצמצום. לכן, יעקב יברך קודם כל אפריים ואחר כך מנשה . לפי יעקב יש התפשטות זעירה,ואחר כך  צמצום גדול, למען התפשטות גדולה בסוף "גם הוא יהיה…."

 

2 שני שבטים חדשים(שכג)

 

כשיעקב מבקש לברך את מנשה ואפרים ולהעניק להם זכות להיות שני שבטים כמו שאר בניו, הוא אומר:

"ועתה, שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אלך מצרימה לי הם אפרים ומנשה , כראובן ושמעון יהיו לי.."

למה אריכות הדברים הזאת? כולם הרי יודעים שהם נולדו במצרים ושזה קרא אחרי בואו של יעקב למצרים! הוא היה יכול לאמר "ועתה, מנשה ואפרים, כראובן ושמעון יהיו לי"!!

אלא שיש להבין עניין חשוב מאוד בלידת השבטים: הם נולדו (פרט לבנימין)

אצל לבן, שם יעקב שהה כאדם בודד, בתוך סביבה מאוד עוינת כלפיו. שם , הוא לא התערבב עם אנשי המקום. הוא לא עשה כמו סבו אברהם "נפשות בחרן". יעקב פיתח אישיות חזקה שיכולה לחיות לבד, ללא צורך באחרים!! כך כל אחד מבניו נולדו עם ההרגשה הזאת והיכולת הזאת: כל שבט יכול לחיות לבד, ללא עזרת השני. לכל אחד יש את הכלים לראות את העולם ולעבוד את ה' , לבד. כל אחד פיתח את מידתו כאילו היא היחידה הנכונה!!

ועל ידי כל השבטים החזקים והבודדים האלה, נעשה עם אחד שידע לחיות ביחד!!!! זה כל הקושי של הבריאה: למצוא את האחדות בתוך ההתפלגות החזקה מאוד. ובמשך כל ההיסטוריה, השבטים יהיו, בציווי אלוהי, מובדלים אחד מן השני, מבורך בנפרד, גר במחנה נפרד, עם ראש שבט נפרד, תחת דגל מיוחד ותהיה לו חלקה בארץ ישראל משלו. ובכל זאת הכל בונה עם אחד. וזה יהיה ה"מוטו " שלהם: "שמע ישראל, ה' א' ה' אחד"!!

למנשה ואפרים, זכות להיות שבטים , דווקא בגלל שהם נולדו בסביבה דומה: סביבה עוינת (מצרים) וללא נוכחות יעקב והאחים! הם , כמו דודיהם, פיתחו אותה היכולת להיות שבט כל אחד בפני עצמו. לכן יעקב מציין כי גם הם "הנולדים לך, בארץ מצרים" לפני "בואי אלך מצרימה":יכולים להיות כראובן ושמעון!!(גמטרייה של  ראובן ושמעון =מנשה ואפרים !- (תודה נלי !))

 

ועוד שני עניינים בנושא מנשה ואפריים שמביא השם משמואל:

• מי הם הילדים "הנולדים לך" , האחרים שהוליד יוסף?(שכד): ייתכן שהם ה"טיפין" שירדו ממנו בסיפור אשת פוטיפר כשהוא "לא יכול להתאפק" לכן לא היו להם המעלה של אחיהם והם נכנסו לתוך שבט אחיהם!
• ויאמר יעקב "מי אלה ?". הרי הוא ידע שהם מנשה ואפרים! אלא, המדרש מסביר שהוא ראה שמהם יצאו אנשים רשעים: ירבעם ואחאב מאפרים ויהו  ממנשה! ואז רוח הקודש פרחה מיעקב!

למה? כי הוא פחד שהרשעות הזאת "תעלה" מבן לאב ותדבק את השורשים האחרים של זרעו! ויוסף הרגיע אותו והבטיח לו שהרשעות הזאת יכולה רק ל"רדת " ולא לעלות, ולא ל"זהם" את הענפים האחרים של משפחת יעקב, ואז, חזרה רוח הקודש ליעקב (הוא כבר לא היה עצוב- ואין רוח הקודש שורה אלה מתוך שמחה) ואז יעקב יכל לברך אותם!

 

 

 

 

 

עץ הדעת ועץ החיים (שכ)

עץ הדעת טוב ורע הוא היכולת לנוע בין הטוב והרע כל הזמן. זה כולל ירידות ומעלות. חוסר יציבות. זה מה שאדם וחווה איבדו.

עץ החיים , הוא להיפך מלא יציבות. איתנות.

לכן, כשהם אכלו מעץ הדעת, הוציא אותם מגן עדן, שמה יוכלו מעץ החיים (המייצב כל דבר בקביעות) (לא בגלל עונש אלא מתוך דאגה) שמה, הדרך הזאת של עץ הדעת ,תקבל עכשיו "קביעות" אצלם ולא יוכלו לחזור בתשובה ולתקן!

הלימוד הזה עוזר לשם משמואל להשיב על השאלה הבאה כשיעקב  הוא "עץ החיים"

 

למה יעקב ירד למצרים?(שכב)

 

שתי תשובות:

 

1 —כדי לחזק את בניו במצרים: במצריים שוררת "השכחה"! זו ארץ , אולי בגלל הרצון להתקדם כל הזמן ולהיות יעילים, יש להם כוח להשכיח מהאדם את המסורת, את המידות האנושיות, את הערכים, כקרבן לקידמה שלא פוסקת!!. ישראל אמורים להישאר במצרים הרבה שנים . יעקב, הוא איש "עץ החיים" כמו שמבואר למעלה. יעקב איתן במידותיו וישיבתו במשך 17 שנה, (השנים  השלמות והפוריות ביותר עבורו), יחזק מאוד את ה"זיכרון" של הזהות הישראלית בבניו. ואכן, למרות התבוללות כמעת מוחלטת שם, תישאר אצלם זיקה כל שהי לזהותם, ובעזרתה, יוכלו לצאת משם. לולי ישיבת יעקב במצרים עם בניו בתקופה זו, לא היו יכולים לשרוד 210 שנים! לכן, יעקב היה צריך להיות בשיא קושרו בשנים האלה ואכן כן היה.

 

2—-הסיבה השנייה של הישארותו במצרים 17 שנה נובעת מברית בין הבתרים: התכנית של יצירת עם, מצאצאי אברהם שיוכלו להנחיל את הארץ, כוללת 4 שלבים מפורטים :

1. זרע אברהם חייב להיות תקופה מסוימת "גרים ". אפילו בארצם הם, אבל ללא שליטה פוליטית. זה מה שקרא מלידת יצחק ועד לכניסה למצרים במשך 190 שנה.
2. הם צריכים לחיות "בארץ לא להם" , אפילו אם יחיו שם כבני מלכים, אחי המלך יוסף. וזה קרא במשך 17 שנה בחיי יעקב במצרים.
3. הם צריכים לחוות שעבוד :"ועבדום". עבדות גרידה ללא עינויים. הם חוו זאת בהדרגה. מאז מות יעקב, ועד למות יוסף ועד למות לוי, אחרון השבטים, ועד למות כל הדור ההוא. וזאת למשך 77+30=107שנים.
4. הם צריכים לעבור תקופה של עינויים. העינוי שונה מהעבדות בזה שאין בעינוי הנאה לאדון (חוץ מהאדונים הסדיסטיים!) אלא עינוי לשם עינוי, ללא קשר לשירות העבד שהוא להנאת האדון. וזאת חוו ישראל במשך 86 שנה

כל תקופת שהות ישראל במצרים הייתה של 210 שנה. מאז שנולד יצחק , 400 שנה כנאמר בברית בין הבתרים. ואם נחשב השנים מאז ברית הבתרים עד להולדת יצחק, 30שנה, סך הכל יהיה 430 שנה כמו שכתוב במקור אחר מאוחר יותר בתורה.

לסיכום הדברים, יעקב היה חייב לעבור תקופה זו של 17 שנה ב"ארץ לא להם", במצריים כדי למלא את השלב הנחוץ הזה עבור צאצאיו.

 

	ה' אמר לאברהם	כך התקיים בזרעו		400שנה
		מהיציאה מאור כשדים עד לידת יצחק 30 שנה	2018-2048
1	גר יהיה זרעך	משנולד יצחק עד ירידה למצרים	2048-2238	190
2	בארץ לא להם	מירידה למצרים עד מות יעקב	2048-2255	17
3	ועבדום	ממות יעקוב עד מות לוי עד מות כל הדור	2255-2332 2332-2362	77 30
4	ועינו אותם	עד ליציאת מצרים	2362-2448	86

 

בע"ה ח טבת התשע"ד

מישל בן שושן

 

ויחי נה

 

 

1. למה ראובן איבד את הבכורה לטובת יוסף?

הרב מסביר את הטעם שלפיו, הבכור זכאי לשני חלקים בירושה:

הבכור בונה את עצמו לבד! אין לו על מי להסתמך. לכן הוא נקרא "ראשית". וזה מקנה לו את הזכות לקבל שני חלקים בתור בכור.

 

ראובן איבד את הבכורה כי הוא חטא במעשה בלהה. וכשהוא עשה תשובה, יהודה עזר לו להיבנות מחדש. אם כן, ראובן איבד את הבכורה , לא רק בגלל שהוא חטא, אלא בגלל שהוא לא הצליח לעשות תשובה בכוחות עצמו. הוא היה זקוק לעזרת יהודה אחיו. למרות שתשובת ראובן היתה שלמה, והחכמים הגדירו את תשובתו כ"אם כל התשובות"!, העובדה שהוא היה זקוק ליהודה כדי להיבנות מחדש, גרמה לו לאבד את הבכורה שלו!

 

יוסף, לעומתו, כן בנה את עצמו לבד! אפילו שהיו לו הרבה אחים לפניו, הם שנאו אותו ומכרו אותו והוא היה מוכרח לבנות את עצמו בכוחות עצמו, לבד, במצרים. זה מה שמקנה לו, לדעת הנ"ה את הבכורה שהוא מקבל מיעקב: שני החלקים שהוא יקבל בתור בכור, הם מינוי שני בניו לאבות שני שבטים בישראל.

 

זה מסביר את הפסוק:

"ועתה שני בניך הנולדים לך עד בואי אלך מצרימה, לי הם. כראובן ושמעון יהיו לי."

אכן הפסוק הזה תמוה: יש הרגשה שהעובדה שמנשה ואפרים נולדו לפני בואו של יעקב למצרים, היא זו שמקנה להם להיות שבטים בעצמם! אכן כן, כך סובר הנ"ה: אם בני יוסף היו נולדים אחרי בוא יעקב והאחים למצרים, הם היו נולדים מיוסף אחר! יוסף אחרי בוא האחים הוא לא אותו יוסף שהיה לבד. אפשר להגיד שהאחים עוזרים ליוסף להמשיך "ולהיבנות" כשהם מגיעים אליו. כל ה"זכות" לבכורה של יוסף , באה לו רק משום שהוא "בנה את עצמו לבד". לכן, שני בניו שנולדו לו במצב מיוחד זה, הם אלה שיכולים לזכות במתנת הבכורה של אביהם!

 

2. למה אפרים מועדף על ידי יעקב?

יוסף נותן לשני בניו שמות ומסביר את פשר השמות:

• מנשה= "כי נשני אלוהים מכל עמלי". כלומר, יוסף מודה לה' שהוא הוציא אותו מכל הצרות שעברו עליו. הולדת מנשה השכיחו לו את כל הצרות שעבור עליו.
• אפרים= "כי הפרני אלוהים.." כלומר, בשלב שני, אפרים מסמל את ריבוי הטובה שיוסף קיבל מהאלוהים.

 

במילים אחרות, מנשה הוא עזיבת הרע ואפרים הקניית הטוב.

 

במושגים של השבת, מוצאים אנו את שתי הבחינות האלה:

• שמור= מצוות לא תעשה של שבת
• זכור= מצוות עשה.

 

הבחינה של הזכור (עונג השבת, המנוחה, האושר הגשמי והרוחני של השבת) היא החשובה ביותר אבל היא חייבת להיות ממוסגרת על ידי כל מיני הלכות מגבילות (כל האיסורים של השבת)

 

כמו שהיראה ממסגרת את האהבה , כך ה"שמור" ממסגר את הזכור. היראה באה תמיד לפני האהבה. למרות שהאהבה היא העיקר. אם ניגשים אל האהבה ללא יראה, היא יכולה להוביל לאבדון.

לכן, מתחילים, בכניסת השבת, בלילה, עם השמור. זה הזמן של הפסקת המלאכות, ומרגישים יותר את האיסורים של מצוות לא תעשה של שבת, בלילה.

אבל, למחרת, אחרי שהשמש זרחה ואנו כבר נמצאים בתוך המסגרת של השבת, ניתן להתענג ולפתח את המימד של הזכור של השבת.

אם כן הסדר ברור: קודם כל שמור בלילה ורק אחר כך זכור ביום.

 

זו דעתו של יוסף: יש קודם כל לסור מהרע ורק לאחר מכן לעשות הטוב.

לכן, הוא קרא לראשון מנשה, לסור מהבעיות והצער, ורק אחר כך, לקרוא לשני אפרים, הפריה בתוך הטוב .

 

אבל, יש בעיה שאליה רגיש יעקב: למה אדם יעזוב הרע כדי להתחיל את הטוב? הוא זקוק למשהו שימשוך אותו אל עבר המהלך! הוא צריך להרגיש את הטוב, או לפחות את ההבטחה של הטוב, להיות נמשך לתוך המהלך של עזיבת הרע! לכן, יעקב מבקש שנתחיל עם משהוא בטוב! יעקב רוצה שיהיה לאפרים מקום בהתחלה כדי לתת לנו רצון ותשוקה להתחיל את המהלך.

בעצם, בחירת אפרים לפני מנשה, דורשת להתחיל את השבת, כבר בלילה , עם עונג וקיום ה"זכור". וזו סיבת עשיית הקידוש של ערב שבת!!

מתחילים ב"משהוא" שייתן לנו את הרצון והחשק. ואחר כך, ממשיכים בלילה של שבת לחוות את ה"שמור" שיוביל אותי ל"זכור".

אכן, אפרים יקבל את הברכה בהתחלה, כמו שאנו מקדשים על היין בכניסת השבת.

ואחר כך, משנה יוכל לקחת את מקומו ולאחר מכן אפרים יוכל להמשיך עוד יותר להפרות ולרבות.

 

ואכן, אנו מוצאים שמנשה יקבל בסופו של דבר את המתנות של הבכורה שלו: יהיו לו שני חלקים גדולים בשבטו. שבט מנשה יהיה מספיק גדול עד כדי שיחולק לשני חלקים. בני מכיר ובני יאיר יקבלו שני חלקים, אחד מעבר לירדן (עם ראובן וגד) וחלק בתוך הארץ.

 

אם כן, ההבדל המחשבתי בין יוסף לאביו הם בדרך ליישם את התכנית:

• עבור יוסף, יש לעבוד לפי הספר! וזה מה שהוא תמיד עשה בחייו! ה"סור מרע" קודם ל"עשה טוב"
• אבל עבור יעקב, יש להיות פרגמאטי יותר. יש ללכת לפי לבו של האדם. אי אפשר לדרוש ממנו להיכנס לתוך מהלך קשה וארוך בלי לתת לו חשק בהתחלה! יש להתחיל עם משהוא מהטוב!

19-12-07

מישל בן שושן

 

 

ויחי העד

 

 

ויחי יעקב

זה מראה שהוא חי טוב במצרים. חיים פירושם חיים טובים ומתוקנים. והשבע עשרה שנים האלה הם השנים הכי טובות עבור יעקב.

ה"הרחב דבר" ממשיך ואומר שזה סימן לזרעו : ישראל יחיו בגלות עיקר חיותם ורוב שנותיהם יחיו בגלות!!!

ויעקב הוא האב טיפוס של עם ישראל. יותר מאברהם ויצחק. וזה הפירוש" יעקב אבינו לא מת" : כל עם ישראל לדורותיו ממשיכים לחיות במידותיו, בתכונותיו, ואפילו משחזרים את סגנון חייו!!!!

(מפתיע !! במיוחד כשיודעים שהנציב היה ציוני ומורו של הרב קוקו!)

 

 

ויהי ימי יעקב שני חייו(מז-כח)

המשפט נראה לא מסודר. ימי שני חיי יעקב היה צריך לכתוב!

אלא "ימי" פירושו תמיד בתנ"ך "תהפוכות הזמני", תקופות שונות בחיים של בן אדם אחד.

ליעקב היו הרבה תקופות בחייו. הוא עבר ממצבים רעים ליותר טובים ולהיפך. הוא חי הרבה מצבים שונים. אולי הוא חי את כל המצבים האפשריים שיעברו עם ישראל. והקדוש ברוך הוא תכנן את חייו כך שהכל "יכנס" בחיים שלו, בתוך 147שנים!

ויהי ימי יעקב= כל התקופות השונות והמרובות שלו..

שני חייו= נכללו בתוך חייו , בתוך 147 שנה.

וכן מה שאומרים בתהלים- בהלל: "ובימי אקרא" =אפילו בגאות, אפילו בשפל, בכל מצב, אני אקרא אל ה' ונהלל אותו!

 

 

ויקרבו ימי ישראל למות

שם ישראל מורה שהוא ידע שהוא ימות לא בגלל היחלשותו או מחלה , אלא ברוח הקודש שהשיג בהתעלות. כל התעלות שלו מקנה לו שם ישראל.

 

ויקרא לבנו ליוסף

• בנו הוא יוסף! הוא זה שימשיך בדרכו: אהבת השלום ורצון שישראל ישבו לבדם במקום מרוחק מהגויים. (יעקב תמיד ישב במקום מחוץ לעיר . מחוץ לשכם, מחוץ לבאר שבע..) וכן יוסף דאג שיגורו בגושן לבדם..
• -בנו יוסף שיש לו את הכוח לבצע ההבטחה להוציא אותו ממצרים ולקבור אותו במכפלה

הפרשה של ההבטחה על קבורה במערת המכפלה היא לא קשורה , במכוון, לברכות של הבנים. יעקב לא רצה לקשור הקבורה לברכות כדי שלא יחשבו שהברכות הם תגמול על החסד שיעשה איתו בקבורה. לכן , הפרשה הבאה מתחילה  ב :"ויהי אחר הדברים האלה, …יעקב חולה" שאז באמת היה נראה לכל שהוא מתקרב למות והתחיל סיפור חדש עם הברכות.

 

אנכי אעשה כדברך(מז-ל)

יוסף לא רצה לעשות מה שביקש יעקב!! הוא סירב לשים ידו תחת ירכו!!

על כן יעקב מבקש ממנו להישבע .. לאלוהים. ויוסף מסכים לעבור דרך שבועה לאלוהים. יוסף משתמש במילה "אנוכי" כדי להגיד שזה לא מכבודו לשים ידו תחת ירך אביו!!!

ויעקב במכוון השתווה על ראש המיטה , מול הקדוש ברוך הוא ולא מול יוסף שעמד בצד השני. כדי שיוסף ידע שזה לא ה"פריבילגיה " שלו להיות קשור לאלוהים!

למה יוסף מסרב????

נראה לעניות דעתי ש:

יוסף מאוד קשור לתכניות הבורא. הוא בסוד הבורא. קשה לו לרדת לרמת יחסי אנוש ממשיים. יעקב מרגיש את זה ומנסה להוריד אותו לרמה האנושית. הוא מבקש ממנו הסכם, הבטחה, חוזה שעושים בין בני אדם. יוסף לא מסכים כי הסכם, שבועה , עושים רק עם האלוהים או עם ציווי אלוהי.  המתיחות הזאת בין יוסף ויעקב , כבר התבטאה בפרשה הקודמת כשיעקב נזף ביוסף שאילץ אותו להשתחוות לפניו כשיוסף מחופש לפרעה ולא להשתחוות ליוסף בתור יוסף. יוסף אז היה נחוש בדעתו לקיים את החלום. התכנית האלהית. לכן הוא נוקט בכל אמצעי כדי לממש זאת, אפילו אם זה מעליב את אביו!! ואבין גער בו. ויוסף התנצל ובכה פעמיים בגלל זה.

גם בהמשך הפרשה שלנו נראה כמה מתיחויות כאלה בין יעקב ליוסף על אותו רקע.

 

ואמר ליוסף הנה אביך חולה (מח-א)

ויגד ליעקב (מח-ב)

בשני המקרים, יוסף ויעקב מדברים דרך שליחים! והכתוב מציין את הבעייתיות של המצב: הוא לא אומר ששליח מדבר (הוא לא מציין מי בדיוק אומר ליוסף או מי בדיוק מגיד ליעקב) אבל מצד שני גם נותן להבין שיעקב הוא זה שמדבר ויוסף הוא זה שמגיד. שוב קיים המתח בינהם!

 

ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך..(מח-ז)

למה יעקב מתנצל על קבורת רחל בדרך, דווקא עכשיו, בעת ברכת אפריים ומנשה?. למה לא בכל השנים שהוא חי עם יוסף, למה בפרשה הקודמת שבה הוא מבקש להיקבר במערת המכפלה? שם היה יותר הגיוני לכתוב זאת: סליחה את רחל הייתי חייב לקבור בדרך , אבל אני רוצה שתקבור אותי במערה!. לא הוא מתנצל כאן! למה?

הנציב מאיר שבמתנת 2 חלקים ליוסף: שני שבטים לבניו, הוא גם מחסיר משהוא מיוסף עצמו: השם "יוסף" לא יופיע כשם של שבט ושם של חבל ארץ!!. אפילו הילדים שנולדים ליוסף בנוסף למנשה ואפרים יקראו על שם אחיהם ולא על שם אביהם יוסף!! למה יש את החיסרון הקטן הזה?

הנציב מסביר ש"אחוזה", נחלה, חלקת ארץ ששייכת למשהו, קשורה לעניין הקבורה בחלקה הזאת. (ייתכן שהאדם החי יכול לנוד ממקום למקום ושייכותו על הארץ משתנה, אבל הקבורה היא נצחית, לכן אפשר להקיש מה"קבורה" ל"אחוזה").

בנוסף לזה, הנציב מסביר שמערת המכפלה, היא המרכז של כל ארץ ישראל. כל מי שקבור שם, מקנה לבניו אחוזה בכל חלקי ארץ ישראל!!

לכן, ילדי לאה אוחזים בחלקי הארץ בשמם וללא עוררין.

לרחל יש בעיה: מכיוון שהיא נקברה מחוץ לחברון , אז יש גרעון מסויים באחוזת בניה. ושם "יוסף" לא יופיע בנחלות!

השאלה המתבקשת היא:" מה עם בנימין?" .על זה מסביר הנציב:שיש אמירה מפורשת מהאלוהים ליעקב להקנות לבנימין נחלה מיוחדת בפסוק : גוי וקהל גויים.." בהבטחת הארץ.

ומה עם בני השפחות שלא נקברו במערה? הם מצורפים ליעקב כי בלהה וזלפה לא נקראו "אמהות". והילדים נקראים עם שם אביהם!

 

ויאמר מי אלה(מח-ח)

בטח שיעקב הכיר את בני יוסף!

אלא שיעקב עשה כל מני הכנות כדי שיוכל לברך אותם ברוח הקודש ובאהבה. ברכה מחייבת להכיר את האדם שמברכים ולאהוב אותו.

אחת מן ההכנות היתה כבר בפסוק:"ויתחזק ישראל וישב.."

עכשיו הוא רוצה שהילדים יוצגו על ידי יוסף עצמו כבניו. חשוב שיוסף יגיד " בני הם". חשוב שהברכה תיעשה בתקן בני יוסף, ולא לאפרים ומנשה בזכות עצמם בלבד. לכן הוא דורש מיוסף שיגיד בפה שלו מי הם ומה שמם. וכאן , שוב הפתעה, יוסף לא אומר את שמם מייד. הוא אומר :אשר חנן לי אלוהים בזה". שוב התייחסות של יוסף לאלוהים כשיעקב מבקש ממנו ההיפך: התייחסות אישית, הכרה אישית, בלי לעבור דרך האלוהים!

 

ועיני ישראל כבדו מזוקן

כדי לברך צריך גם לראות את המתברך. הראייה של האדם מאפשר להכניס אותו לתוך הלב כיד להתחיל לאהוב אותו. גם אמירת השם הפרטי של המתברך חשובה מאוד.

כאן, יעקב (כמו אביו יצחק באותו מצב) נהיה עיוור! אז הוא לא יכול לראות. אז הוא צריך תחליף בשביל הברכות: חוש המישוש. :"קחם נא אלי ואברכם".

 

שכל את ידיו(מח –יד)

יעקב לא שם את מנשה בשמאלו. הוא השאיר אותו בימינו ובחר לשכל את ידיו, למה?

כי יעקב רוצה שמנשה ימשיך להיות הבכור בכל מה שקשור לארציות, לחומריות. לכן הוא משאיר אותו על יד רגלו הימנית (הרגל מסמלת את החומריות), אבל יעקב רוצה שאפריים ינהיג בעולם הרוחניות , לכן הוא שם ידו הימנית (סמל לרוחניות) עליו. וכל פעם בתנ"ך, כשהעניין הרוחני חשוב יותר , כתוב "אפריים ומנשה". אבל להיפך, כשהמישור הארצי חשוב, כתוב "מנשה ואפרים"!

 

ויקרא שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק

אלוהי אברהם = מי שמגן מפני האויבים- עולם התורה

אלוהי יצחק= מי שמביא פרנסה לעם ישראל- עולם העבודה

אלוהי יעקב= מי שמשכין שלום, ודואג לגמילות חסדים. עולם הגמ"ח.

ובני יעקב היו יותר מצוינים בגמילות חסדים מאשר בתורה ועבודה. לכן הוא מקדים שמו, יעקב לשם אבותיו אברהם ויצחק בברכתו.

 

וישם את אפריים לפני מנשה(מח-כ)

בכל זאת, יעקב קובע שעולם התורה עולה על עולם ההנהגה.

 

ואגידה לכם את אשר יקרא לכם באחרית הימים(מט-א)

הנציב מפרש בפשטות "אחרית הימים" זה רק העתיד הקרוב . לא בסוף ההסטוריה!. מה שיש מאחורי הימים האלה.

 

 

בשדה המכפלה (מט-ל)

יש שלושה כינויים בתורה למערת המכפלה:

• שדה עפרון אשר במכפלה
• שדה המכפלה
• מערת המכפלה

"מכפלה"= כאילו לוקחים את כל ארץ ישראל ומקפלים אותה ושמים אותה מתחת למכפלה. וכן האבות: בחיים תורת היתה מופשטת בכל העולם. אבל אחרי מותם, כאילו קפלו את קדושתם וגנזו אותה שם.

אברהם , קדושתו היתה מאוד מופשטת בעולם והוא דאג להפיץ תורתו בכל העולם, לכן הגניזה של קדושתו היתה עוד יותר בצמצום, אל תוך המערה ממש .וכתוב בקבורתו "במערת המכפלה"

בשרה ויעקב,שלא דאגו לכל העולם ודאגו יותר למשפחתם, כתוב "שדה המכפלה" כי זה דורש פחות צמצום.

ויעקוב נתן לבניו סימנים על מקום הזה: זה מקום שיש בו הרבה רוחניות וכדאי מאוד להיקבר שם. ומכאן למדו רבותינו שטובה קבורה בארץ ישראל יותר משאר הארצות

ועוד אמר להם שקנה אותה אברהם: ללמד שטוב להיקבר במקום קנוי.

 

לסיכום:

ליוסף יש ראייה של האלוהים מבחינת הדין

ליעקב, כמו ליהודה יש ראייה של הקדוש ברוך הוא שונה, מצד הרחמים, ראייה יותר גבוהה של ה' שעוברת דרך היחסים הבין אנושיים.

ולדעת הרב אפשטיין, זאת אחת הנקודות המרכזיות בכל ספר בראשית: בין שתי התפיסות של אלוהים-מידת הדין

לשם הוויה ה', יותר מכוון אל האדם

כמו שכתוב :"בראשית ברא אלוהים"-  בפרק הראשון

ושם ה' בפרק השני בבריאת האדם.

 

 

 

בע"ה א שבט התשע"א

מישל בן שושן

 

ויחי לעד

 

מי שאפשר את השעבוד במצרים, הוא …יוסף עצמו!!

הוא זה שקנה את כל מצרים עבדים לפרעה והשליט ירכיה כזו שבקלות פרעה הצליח להכתיב השעבוד גם על העברים!

כמובן שאי אפשר להאשים את יוסף בכוונת זדון

אבל כל טובה שעושים עם הגויים יכולה להפוך לרועץ כלפינו!

 

ייתכן מאוד ששנאת העברים נבעה מזה שהעברים לבדם (יחד עם כהני מצרים) לא היו עבדים לפרעה! כי הנה הפסוקים מודיעים לנו שכל המצרים היו עבדים לפרעה! בזכות יוסף!!

למה שהעברים יצאו דופן? במיוחד כשיוסף כבר איננו כדי להציל אותם

המעמד של העברים נבע משילטון יוסף בלבד

לכן, אין שום סיבה שזה יימשך אחרי מותו

 

בעצם, אחי יוסף פחדו על גורלם לאחר מות יעקב

אבל האיום הגדול היה על מה שיקרה אחרי מות יוסף עצמו!!

 

בע"ה יב טבת התשע"ב

מישל בן שושן

 

ויחי לעד

 

 

 

1 שתים עשרה שבטי ישראל:

 

יש פלורליזם אדיר בעם ישראל . שבעים הנפשות מקבילות לשבעים האפשרויות להיות בן אדם, שבעים אומות, שבעים פנים לתורה. והם נובעות משתים עשרה אבי טיפוס. ( במדבר ישראל פוגשים 12 מעינות מים שמהם צומחים 70 דקלים!) כל השבטים האלה יוצרים עם אחד.

אבל הרכב השבטים בצורה זו או אחרת, מביע גם הוא תמונה כללית מיוחדת.

לכן, יש 16 פעמים שבהם שתים ערה השבטים מתוארים בתורה. וכל פעם בסדר מיוחד ושונה. אף פעם לא מופיעים השבטים באותו הסדר!

זה דומה ל"הרכב הממשלה" או הרכב הכנסת. תלוי בהבדלי הכוחות בכל מפלגה. התדמית של ישראל תלויה בהרכב המיוחד בזמן נתון של כל הכוחות המרכיבים אותו!

כמו בקלאידוסקוף. הרכב האבנים משתנה וכל התמונה הכוללת!

אם כן יש ריבוי זהויות ויש ריבוי הרכבים מהזהויות האלה!

זו הברכה הגדולה ביותר שהיה יכול לברך בה יעקב את בניו:

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם (בראשית מט-כח)

 

 

2 הקשרים בין הפרשה לבין ההפטרה

 

ההפטרה לקוחה מספר מלכים א פרק ב:

1. -דוד מברך את שלמה בנו
2. הוא מצווה לו שלושה דברים מיוחדים:
   1. להרוג את יואב בן צרויה
   2. לעשות חסד עם ברזילאי הגלעדי
   3. להרוג את שמעי בן גרא
3. דוד מת ושלמה מלך

 

מה יכולים להיות הקשרים האפשריים בין הפרשה וההפטרה שבגללם החכמים בחרו בהפטרה הזאת עבור הפרשה שלנו? נראה ארבע אפשרויות:

 

• הפסוק הראשון

"ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור" הוא מקביל להפליא עם הפסוק בהתחלת פרשת ויחי:"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף...". יעקב מת ומצווה את בנו. דוד מת ומצווה את שלמה .אם נקח את ארבעת הפסוקים הראשונים של הפרשה, ההקבלה מצוינת ומספיקה. הבעיה היא המשך הסיפור! איך יכול להיות שדוד מצווה על הריגת שני אנשים אלה? למה הוא לא הרג אותם בעצמו ? מה הוא פירוש המצווה ,לא תיקום ולא תיטור?

• דוד ויעקב

יעקב אבינו לא מת ודוד חי וקיים. ההקבלה בין שני האישים מאוד רחבה מהרבה בחינות. טבעי הוא שמותם יבואו בהקבלה גם כן, במיוחד כשלשניהם סיפור המיתה הוא בעייתי. על יעקב לא כתוב שהוא מת. ועל דוד אנו אומרים שהוא חי וקיים!לות בין הפרשה וההפטר

ובכל זאת, נחפש עוד הקבלות בין הפרשה וההפטרהף

 

• שמעי בן גרא

במסכת ברכות ח-א- אומר רבי חייא ששמעי היה רבו של שלמה! ומהרגע ששלמה הרג את שמעי בצו אביו, שלמה התחיל לסטות מדרכו . הוא מיד מתחתן עם בת פרעה ומשם מתחילה סוף מלכות בית דוד כתקנה! זאת אומרת שצוואת דוד היתה השגיאה הגדולה ביותר! הריגת שמעי, אלה היו דבריו האחרונים של דוד, זה מה שיכשיל את המשך מלכות בנו ויגרום לחלוקת העם ולחורבן!!!

• ימיו האחרונים של יעקב הם העיקר בחייו: רק בזכות 17 שנים הטובות של יעקב, אפשר להגיד שהוא הצליח את חייו! רק הם יכולים לתת משמעות לכל 147 שנות חייו 0פירוש האור החיים) יעקב הצליח את משימתו בזכות אחרית ימיו המוצלחים! המטרה היתה להביא לעולם 12 בנים שונים, ושכולם יצליחו לשבת יחד בשלום. רק ב17 שנות חייו האחרונים הוא זכה לזאת. זה הצדיק את כל מהלך האבות מאברהם ועד בני ישראל. יעקב ביסס לתמיד את זהות עם ישראל.
• דוד, בסוף ימיו, קלקל את הכל! הוא ייסד מלכות לתפארת והרס הכל במילותיו האחרונים!!
• מסכנה: מה נשאר לנו ממלכות דוד? התקווה שזה יצליח באחרית הימים! אנו נשארים עם הזהות היהודית שיסד יעקב אבל המלכות עם כל הקשיים שמלווים אותה (תכסיסים, רציחות…) היא בהתהוות מתמדת. המכשולים גדולים . עיקר המהלכים הגדולים האלה טמון בסוף. אפשר להרוס חיים ומפעל שלמים ברגע אחד, במיוחד בסוף החיים כשאין דרך תקנה יותר!

 

• יואב בן צרויה

לעניות דעתי, ניתן אולי לעשות הקבלה נועזת יותר:

יעקב "הרג" את יוסף כמו שדוד הרג את יואב!!

• יוסף הוא זה שהשלים את מפעל חיי יעקב. יוסף יכול היה להיות האב הרביעי. יעקב מנע זאת ממנו. הוא לקח לו את שני ילדיו והוא מנע ממנו להיות ראש שבט בשמו. יוסף היה מוכן לשכב על הגדר כל ימיו. הוא היה מוכן ללכת להרג עת ידי אחיו בשכם במצוות אביו. הוא היה מוכן לכל דבר כדי שמשימת אביו תצליח. ובסוף הוא מוכן להיעלם מהמפה בלי שיזכירו את שמו בין השבטים וששני ילדיו יקראו על שם יעקב ולא על שמו. חייבים להיות שלושה אבות –לא פחות ולא יותר. אם יוסף יקבל מעמד, יהיה מעמדו כאב רביעי וזה בלתי אפשרי.
• יואב עשה אותו דברת כמו יוסף: הוא ישב על הגדר בכל חיי דוד כדי להציל את מלכותו. יואב הוא הצל של דוד, איש יד ימינו. בדיוק כמו שיוסף הוא צילו ויד ימינו של יעקב. ודוד מבקש להרוג את יואב כמו יעקב שמבקש מיוסף לבטל את מעמדו עבורו, כדי שיהיו רק 3 אבות ולא ארבעה. דודו מבקש את מות יואב כדי ששלמה יוכל לרשת את המלוכה.!!

בע"ה טו טבת התשע"ג

מישל בן שושן

 

ויחי

 

 

למה בני יעקב לא חזרו לארץ כנען? (הרב זאב ויטמן מקור ראשון)

 

הם ירדו בהתחלה עם הרצון שבת שם, אומנם יותר מ5 שנים של רעב אבל לא להשתקע שם! אמנם למדנו בפרשת ויגש שהם קבלו הזמנה של 5 שנים מיוסף והזמנה לא מוגבלת בזמן מאת פרעה. יש להם האישור להישאר שם קצת יותר על ידי הבטחת ה' ליעקב בבאר שבע. אבל האם אין מצב ביניים בין שתי העמדות? והעיקר הוא לא להשתקע!

הכלי יקר טוען שאכן טעות היתה בידם שהם השתקעו שם יותר מהנדרש בברית בין הביתרים. לכם הם נענשו ונשארו שם 30 שנה יותר (430 שנה) מהמקסימום שנקבע.

"כמעשה ארץ מצרים " לא תעשו= אל תישארו יותר מדי זמן בגלות!

"וכמעשה ארץ כנען." אל תעשו= אל תמאסו בישיבת ארץ כנען כמו שעשיתם ביישובכם במצרים!

אם ה' היה צריך "יד חזקה " כדי להוציאם זה יותר נגד רצון ישראל להשתקע במצרים מאשר נגד מצרים להשאיר אותם אצלם!

ייתכן שזו הסיבה של השבועה שמבקש  יעקב מבניו לחזור לקבור אותו במערת המכפלה! כדי שלא ישכחו לאן לחזור! יעקב מבחין בתהליך ההתבוללות וההשתקעות במצרים!

לכן יעקב מספר את כל השבועה של מתן ארץ כנען והפריית עם ישראל שחייבים לגור בארץ כנען. ואולי זו הסיבה שהוא מבטיח שני חלקים בארץ לבני יוסף!!

 

לע"ד: ייתכן שהמכות על מצרים באו כדי להמאיס את מצרים על בני ישראל!! כדי לשכנע אותם שאין יותר טעם להישאר שם מכיוון שמצרים נחרבת!

 

למה פרעה לא רצה לשלח את בני ישראל מארצו?? (לעניות דעתי)

בהיסטוריה היהודית, נדיר מאוד שהבעיה של ישראל היא שרוצים לשמור אותם במדינה! בדרך כלל הם גורשו באכזריות רבה!

אם משווים את שעבוד מצרים לכל הגלויות, ההתחלה מובנת: ההתבוללות וכפיית הטובה נגד אלה שהגבירו את יכולות הכלכלה המקומית. הסוף דומה: ה' מוציא את בני ישראל ביד חזקה.

אבל הסיפור של פרעה שאיננו רוצה לשלח את בני ישראל מארצו תמיד הקשה עלי מאוד.

נראה לי שהתשובה היא שלא פרעה רצה לשמור על ישראל אלא שישראל רצו להישאר במצרים! וכל הסיפור בא כדי לח     גן על שמם הטוב של בני ישראל! כאילו פרעה רוצה לשמור עליהם אבל זו  המצריות שבתוך היהודים שלא רצתה לתת להם לצאת ממצרים!!

פרעה מהווה בעצם סמל למצריות !

כשאומרים ש"פרעה לא ידע את יוסף", אני מציע לתרגם שישראל שכחו את ההמלצות של יוסף ! יוסף רצה שיישארו בארץ גושן והם התפשטו לכל ארץ מצרים.  יוסף רצה שיישארו זמן מוגבל והם השתקעו וכך נולד השעבוד האמיתי, כלומר ההשתקעות בגלות!

 

כשה' מצווה לדבר אל פרעה כדי שישלח את בני ישראל מארצו, נדמה לי שזה גם משל לצורך לדבר אל הפרעה שיש בתוך היהודי לתת לו לצאת מהגלות

והרבה יותר קשה להוציא הגלות מישראל מאשר להוציא ישראל מהגלות!