3-12-06

ויצא בעד

הרב בן עזרא

אין פרשיות בפרשה!

מהרגע שיעקב יוצא לגלות עד שהוא חוזר, אין רווחים בטקסט של התורה. אין לא פרשיות פתוחות ולא סתומות. כאילו בגלות אין התקדמות, אין לתת רווח כדי להתבונן. כמו תעלה חשוכה שעוברים עד לגאולה.

ערבית רשות או חובה?

רבי שמעון בר יוחאי עמלה את הקושיה הזאת.מעניין לציין כי: כמו יעקב שתיקן תפילת ערבית,גם תקופתו היתה יציאה לגלות.

ננסה לברר קושיה זו:

אברהם תיקן תפילת שחרית. מתחילים בשחרית כי זה השלב הראשון של מהלך התפילה: האדם צריך "לעמוד". הוא צריך לקחת אחריות על עצמו, לדעת להתייצב מול הבורא. מצב העמידה זה מה שתיקן אברהם. זה תיקון ה"אני" העומד . זה קורא בהשכמת הבוקר.

יצחק תיקן תפילת מנחה: עניין השיחה. ("לשוח בשדה לפנות ערב") . השלב השני של מהלך התפילה הוא קושר השיחה, ההדברות עם הזולת. זה תיקון נושא ה"אתה" שעומד מולי. זה קורא כבר באמצע היום .

יעקב תיקן תפילת ערבית: זה עניין הרבה יותר עליון: יש בזה צד נבואי. יעקב מתפעל מאוד מהחלום, מתפעל מההתגלות, הוא נסער כולו. זה אפילו גורם מהפכה בתוכו (ראה פירוש המשך חכמה בפרשה זו). זה קורא בלילה. זה קורא ביציאה לגלות. אלה מצבים עדינים, אפילו מסוכנים. רק גדולים יכולים להניב תוצאות חיוביות ממצבים כאלה. זו המטרה של התפילה, לפגוש את הבורא. ? זה שלב ה"הוא". כך יש לנו:" אני"," אתה"," ו"הוא": אברהם יצחק ויעקב!

אבל האם זה מצב שאפשר לכפות על כל אדם או זה מצב שהאדם המוכן לפגישה מבצע מרצונו כשהוא מרגיש מוכנות זאת השאלה האמיתית! השלב החשוב ביותר צריך להיות רצוני לגמרי כדי להצליח. אז האם לכפות אותו או לא?

זה מזכיר לי חידוש שעליו חשבתי לפני כמה שנים על בסיס פירוש בעל ה"בית גנזי": תפילת שחרית היא כמו מצווה לחבק את אהובתו ביד ימין. תפילת מנחה, מצווה לחבק ביד שמאל. ואחר כך.. אתה אמור לדעת לבד מה לעשות!. כשה להגיד לך מה לעשות הלאה. אפילו , ובמיוחד בגלל שזה העיקר!, מה שקורא אחר כך זה תפילת ערבית! רשות או חובה?   זה העיקר אבל קשה לכפות אותו , הוא צריך לבוא מתוך הרצון הפנימי!.

לאה היא הראשונה שהודתה לה' בתורה!!

ודווקא בלידת יהודה!. הבן הרביעי!!

"ותעמוד מילדת" : הלידה הזאת, העמידה אותו על רגליה!

אם נסקור את סיפורי התורה מבראשית, היו 2בנים: קיין והבל. זה לא כל כך הצליח. 10 דורות, כדי להגיע לשלושה בנים, שם חם ויפת. כנען מנע את לידת הבן הרביעי מנח.

היו לנו שלושה אבות. ועכשיו, רק עכשיו מגיע הבן הרביעי: יהודה. יש להודות לה' על זה. מידת המלכות המצליח להשלים את התמונה. סימן לדוד המלך היוצא מיהודה שיהיה הרגל הרביעי של כיסא  המרכבה.

בע"ה ז כסלו התשעא

מישל בן שושן

ויצא לעד

פרשת ויצא כתובה בספר תורה כפרשה אחת. היא ארוכה מאוד וחוסר "מרווחים"  בין הפסוקים נותנים הרגשה של "מחנק". זה המחנק של הגלות!!

ועוד סימן לכניסה ויציאה מן הגלות:

• הפרשה המכניסה את יעקב לגלות היא… סתומה
• והפרשה שמוציאה אותו משם היא…. פתוחה!!

אפילו אם אין פרשיות באמצע, החכמים חלקו אותה לארבעה פרקים.

(נא לשים לב שמדובר על הפרקים של המסורת היהודית ולא הפרקים של המסורת הנוצרית שלצערנו הגדול עדיין בשימוש כמעט בכל החומשים היום!)

המעבר בין פרק אחד לשני הוא ..תגובת ה' ! ביחס ללאה, לרחל וליעקב !

יש שלושה מעברים בין ארבעת הפרקים של הפרשה:

• וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה..
• ויזכור אלוהים את רחל וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה
• ויאמר ה' ליעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עימך..

כאילו "נכנסים" עמוק בתוך סיפור הנפשות הפועלות: לבן, יעקב, לאה, רחל… וכש"מוציאים את הראש " מהסיפור, לשמוע שה' פועל בתוך הסיפור, אז משנים פרק!

"פרק" אחד של החכמים מהווה מן "פרשה" בזעיר אנפין! ואפילו אם אין מרווחים ופרשיות בתוך סדרת וייצא, החכמים הכניסו "אתנחתאות" על ידי הפרקים במקומות האלה!

הפרק הרביעי מסתיים בסוף פרשת ויצא. כאן יש לנו מעבר הרבה יותר דראסטי!: היציאה מהגלות והכניסה לארץ ישראל. מה קובע את המעבר הזה??

לפי המסורת הנוצרית (שהיא לצערנו בתוקף עד היום הזה ברוב החומשים) המעבר מתרחש שלושה פסוקים לפני סוף פרשת ויצא:" וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו…כאילו , בשביל הנוצרים, ההפרדה בין לבן ליעקב כשכל אחד הולך לדרכו הוא סוף הגלות.

אבל, עבור המסורת היהודית, המעבר מתרחש בסוף פרשת ויצא:כשיעקב קורא למקום שהוא הגיע אליו :"מחניים"!. הפרשה (והפרק עבור המסורת היהודית) מסתיימים במילה הזאת "מחניים". למה? כי הוא מזהה בדיוק אותו הדבר שהוא זיהה בהתחלת הפרשה: החלפת משמרות בין המלאכים של חוץ לארץ ושל ארץ ישראל.שם, בחלום הסולם, היו המלאכים של ארץ ישראל עולים השמיימה ומלאכי חו"ל יורדים לשמור אותו. כאן,  יעקב פוגש גם כן שני סוגי מלאכים וקורא למקום על שם שני המחנות שלהם. בדיוק במילה הזאת, "מחניים", פרשת ויצא מסתיימת ופרשת וישלח מתחילה!

החלפת המשמרות בין המלאכים מגדירה עבורו את סוף הגלות והכניסה לארץ, לגבי ההבטחה.

כאן המקום להביא  את הפירוש של בעל העמק דבר:

ה' הבטיח ליעקב שישמור אותו בעת גלותו אצל לבן :.."ושמרתך בכל אשר תלך והשיבותיך …"

יש ליעקב "ביטוח נסיעה לחו"ל! אבל ,כשיחזור לארץ,בדיוק במקום הזה,"מחניים", פג תוקפו של הביטוח הזה !! בארץ ישראל יעקב חייב להוכיח את זכיותיו במעשים ובמוסריותו!

לכן , בהגיעו לארץ, כשהוא ניתק מהגלות, יעקב מתחיל לחשוש!! ובגלל הפחד הזה הוא מתחיל להתכונן מול האיום העיקרי שלו: עשיו!! לכן , בדיוק אחרי "מחניים" הוא שולח מלאכים…!