בע"ה א תמוז התשע"ב
מישל בן שושן
קרח אה
טענות קרח:
- אחת הטענות של קרח היא שמשה בחר באליצפן בן עוזיאל כנשיא משפחת הקהתי, למרות שעוזיאל איננו הבכור של קהת ואליצפן הוא לא הבכור של עוזיאל. אם כן, אין הבכורה קריטריון לנשיאות. אז למה לבחור בעמרם (בכור קהת) ובאהרון (בכור עמרם) לכהונה ולא בקרח??!!
לוי
גרשון קהת מררי
לבני שמעי עמרם יצהר חברון עוזיאל מחלי מושי
יחת לאל? אהרון משה קרח נפג זכרי מישאל אליצפן סתרי לבני מחלי אביחיל?
זמה אליסף אלעזר אתמר אביסף אסיר אלקנה שמעי שמר צוריאל
יואח פנחס אחיטוב אסיר עזה בני
…… …… …….. ……. ……
אסף צדוק אביתר הימן (תקופת דוד המלך) איתן
- דרך אגב, שאר הנשיאים :אליסף בן לאל נשיא בני גרשון וצוריאל בן אביחיל נשיא משפחת מררי אינם שייכים לשום שם מוכר, לא בתורה ולא בדברי הימים (שמביאה את כל שמות בני לוי עד לתקופת דוד המלך!! מי הוא אביחיל? בן מי הוא? מי הוא לאל ובן מי הוא?? רק אליצפן משתייך עם שם אביו וסבו ללוי!!
- רשמתי בטבלה הזאת את שמות בני לוי עד לדורו של דוד המלך כמו שהם מופיעים בדברי הימים (בדילוג כמה דורות) כדי להגיע לארבעה אישיים מרכזיים בתקופת דוד המלך:
- צדוק הכהן – מצאצאי אלעזר בן אהרון שהיה אחד משני הכהנים הגדולים
- אביתר הכהן שהיה מצאצאי איתמר בן אהרון שהיה הכהן הגדול השני!
- אכן! דוד מינה שני כוהנים גדולים כי כנראה היתה יריבות גדולה בן שתי המשפחות ודוד רצה לאחד את כל העם מאחוריו ולכן הוא מצא הפתרון המקורי הזה. דרך אגב, זה בדיוק מה שעשתה הרבנות הראשית לישראל אחרי הקמת המדינה, היא מנתה שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי!!
- אסף, הימן ואיתן: הם היו שלושת הלויים המשוררים _הם אלה ששרו יחד עם דוד את הפזמון הידוע "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו .." שקוראים בכל בוקר. שלושת הלויים האלה נבחרו כנראה בגלל שהם מייצגים את שלושת המשפחות גרשון, קהת ומררי! כך שגם אצל שאר משפחת הלויים דוד רצה לפייס את כולם וכך הצליח לשלוט על כלל העם. אסף, הימן ואיתן מוכרים גם בכתיבת מזמורי תהילים על שמם.(יש גם ידותון שאינו מופיע כאן)
- טענה נוספת של קורח:
- אם כל העם קדושים, למה יש היררכיה? למה משה נשיא ואהרון כהן? ("כולם קדושים")
- השכינה שורה בישראל לא בזכות אהרון אלא בזכות העם כולו. ("ובתוכם ה').
וישמע משה ויפול על פניו
וישמע משה= הוא הבין את הכוונות העמוקות שלהם למרות שהם לא אמרו אותם בברור
ויפול על פניו= הוא קיבל זאת קשה. "זה נפל עליו!" והתגובה הטבעית שלו היתה להיות עוד יותר עניו! הוא נפל ארצה כאילו הוא עפר ואפר. מול טענות קרח שהוא משתמש בשררה כדי לשלוט היא כל כך לא נכונה (כי הוא לא רצה בתפקיד הזה מההתחלה ובכל הדרך הוא בקש מה' לפטור אותו מתפקידו) עד כדי כך שאין לו מילים! אם הוא היה מתווכח , זה היה מציב אותו מול טענות קרח. השתיקה שלו וביטוי הענווה מביעים יפה שאין מחלוקת בינו לבין קרח אלה בין קרח ..והאלוהים , בין קרח לעצמו!
לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'..(טז-יא)
משפט זה אינו מובן כי חסר לו הפועל! כך קורא הא"ה אותו: אתה וכל עדתך, בעצם נועדים לא עלי אלא על ה'! הוא בעצם שם פסיק בין המילה נועדים והמילה על ופוטר הבעיה הדקדוקית!
ויאמרו: " לא נעלה"!
דתן ואבירם מסרבים לקבל את הגדולה שמציע להם משה. משה , רצה מרוב ענווה לכבד אותם למרות המחאה. הוא קרא להם,הוא "קם" עבורם מרוב ענווה! והם טוענים שהגדולה הזו היא…שוחד!! הם הופכים טובה לרעה ומסרבים את הצעת משה שהעלה אותם בחשיבות! "לא נעלה"= לא מקבלים את השוחד שאתה מציע לנו!!
ויאמר משה אל תפן אל מנחתם..(טז-טו)
למה משה מתפלל אל ה' כדי שלא יקבל את מנחתם של העדה של קרח??
כי לכל אדם יש זכויות!! אפילו לרשעים ביותר יש זכות אחת לפחות שיכולה להציל אותו ברגע מסוים!! אפילו במצב הזה שהעדה ניצבת מול משה, לא בטוח שמידת הדין לא תגן על הרשעים בזכות זכותם!! ומשה חייב להתפלל כדי לקבל תגובה הולמת במקרה הזה !! (זה מזכיר את הצורך בתפילת הכהן הגדול ביום כיפור "שלא תתקבל תפילת עוברי דרכים שמבקשים שלא ירד גשם"!!)
אלוהי הרוחות לכל בשר (טז-כב)
משה , בתפילתו אל ה' כדי להציל את שאר העם מהמגפה, מזכיר לו שהוא מעוניין שהרוחות (הרוחניות) תשרה בעולם הגשמי –בכל בשר! החיבור בין הרוח והבשר קשה מאוד. אל תכלה את הבשר בגלל שלא הצליחו לעשות את הקשר הזה! אל תמית את כל העם בשם הרוחניות, כי הם בשר-ודם וחייבים לעשות פשרות כדי לאפשר לחיות ולנסות לחבר בין הרוח והבשר!, לכן, אין מקום למידת הדין , במיוחד שלא כולם חטאו ויש לדחות את מידת הדין שיוצאת מהביטוי "ועל כל העדה תקצוף".
ריקועי פחים למזבח (יז-ג)
ה' מצווה שיקחו את המחתות שהקריבו עדת קרח , על ידן, את הקטורת, ולעשות מהם כיסוי מתכתי מנחושת למזבח.
- כי אין חטאם בהקרבה פגעה בקדושת המחתות עצמן!
- וכדי שיזכרו כל ישראל את טעות קרח ועדתו כל פעם שיבואו אל המזבח!! נראה לי שיש סכנה בעבודת המקדש, ובמיוחד בהקרבה על גבי המזבח, לחשוב שלעבודה יש תכלית בפני עצמה ! כאילו העבודה היא לא חלק מתהליך שאין סופו ידוע מראש! אולי כדי להרחיק את עניין הקוסמות מעבודת המזבח! הקרבן הוא לא מטרה בפני עצמו ולא קסם אלה הוא דורש עבודה נוספת ונמשכת מהאדם עצמו! כמו התכלת, הנחושת הזאת על המזבח תזכיר את עניין "התהליך" שבו האדם נמצא (ראה קובץ:"קרח קלוד בירמן").
ויאמר משה ..קח את המחתה..(יז-יא)
מאיפה משה למד שהעברת המחתות בעם יפסיק המגפה?? הרי אסור להוציא קטורת מחוץ למקדש ואסור להקריב קטורת שלא בזמנה!! הגמרא במסכת שבת פ"ט אומרת שמשה למד זאת ממלאך המוות- כשהוא עלה בהר סיני!!
(משה שאל את המלאכים האם) יצר הרע יש ביניכם,… מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר….. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר :" ויתן את הקטרת ויכפר על העם" ואומר "ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה – מי הוה ידע?
ויכול נביא להורות הוראת שעה שמנוגדת להלכה כמו אליהו בהר הכרמל!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 