בראשית שם

27-10-08

מישל בן שושן

בראשית שמ

שם משמואל

לפי האר"י חטא אדם הראשון הוא שלא המתין בזיווגו עד שבת!

אפילו אם בפרוש הפסוקים מתארים החטא כאכילה מעץ הדעת! למה?

כך מפרש ה"שם משמואל":

השבת היא בעצמה עץ החיים.

אילו היה אדם נכנס לתוך השבת לפני חטא עץ הדעת,הוא לא היה יכול בכלל לחטוא! אבל אחר החטא, הוא מנע מעצמו ומכל אדם אחר שיבוא אחריו ליהנות מקדושת השבת בשלמות!

הבעיה המרכזית של אדם זו היתה הפזיזות! הוא היה צריך אורך רוח כדי לחכות עד השבת (גמר הבריאה – גמר ישרותו הוא!). אבל מהרגע שלא המתין, נפל ממדרגת הישרות שבה הוא נברא וכשל.

התיקון  שבחר בו אדם לעשוק בו , אחר החטא , זה היה לקחת "פסק זמן" של 120 שנה . המדרשים אומרים שהוא פרש מאשתו 120שנה: זו תשובת משקל לחוסר ההמתנה! מתינות נגד מהירות!

פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים

"שליחת יד"= מעשה שמנוגד לנטייה הטבעית של האדם. נאמר על אברהם בעקידה "אל תשלח ידך אל הנער"= תלך לפי ההרגשה הטבעית שלך שאין להרוג ילד! האדם הוא ישר בטבעו ואבריו נמשכים למעשים טובים. הליכה בניגוד לטבע היא "שליחת יד".

ה' הרחיק את אדם הראשון מגן עדן , לא כעונש, אלא כדי להרחיק אותו ממעשה לא נכון עבורו , שליחת יד ואכילה מעץ החיים. כי זה לא היה טוב לאדם!

  למה זה לא טוב להישאר בגן עדן?:

לאחר שאכל מעץ הדעת, "נכנסו בו כוחות חיצוניים" ו"רוחות רעות" שהיו מאלצים אותו לעשות דברים שהוא לא רצה בהם בעצם, והם לא לטובתו!. הם אלה שיכולים לגרום לו "לשלוח ידו" ולעשות פעולות לא רצויות עבורו!

היציאה מגן העדן, החלישה את כוחות הרע האלה והחזרו לו את חופש הפעולה! לפי השם משמואל , ברור באין עונש על שם עונש. מה שנראה כ"עונש" הוא רק טראומה שה' גוזר על האדם כדי לתקן אותו או כדי לתת לו אפשרות לתקן את עצמו .

וישמעו את קול ה' א ' מתהלך בגן לרוח היום

ה' עבר באזור! ואז הוא הבחין באדם וחווה במצוקה ועזר להם! וכך נבין עוד יותר שאין עונש כאן אלא הצעה לתיקון!

ונוח מצא חן בעיני ה'

מה מצא חן בעיני ה'? זה שנח חשב שהוא לא ראוי ! הענווה האמתית של נוח היא זו שמצאה חן בעיני ה'!

כי , אם נבחן חטא הדור ההוא  כמו שהוא מתפרש בפרשה הבאה, הם התקדמו ללא הרף לכל מני כיוונים, ללא מעצורים. "ללא מנוחה". כך שהם לא קלטו את מושג השבת בבריאה: לקיחת פסק זמן בריצה המטורפת, מנוחה לצורך חשיבה מחודשת על הדרך ועל האמצעים. שמירת מרחק בין המעשה לבין הכוונות. נוח לעומתם, הוא כן הבין עניין השבת בהגדרתו הבסיסית. הוא לקח מרחק כדי להעריך את מצבו מול מה שנדרש ממנו כאדם ואז הוא הרגיש בבעיה. שאר העולם, רץ ללא מחשבה. נוח שבת. לכן שמו , נוח, מזכיר אחת מפעולות ה' בשבת "וינח ביום השביעי".

את השמים ואת הארץ (שנת תרע"ב)

מי נברא תחילה? המחלוקת בין בית שמאי (השמיים נבראו תחילה) לבית הלל (הארץ נבראו) מבהירה לנו שבעצם לא מדובר בפסוק רק על הארץ והשמיים אלא על נושאים יותר כוללים, בכל העולמות

במימד הזמן: השמים הם השבת, הארץ הם ששת ימי המעשה. מי משפיע על השני? האם השבת מאפשרת חידוש כוחות לששת הימים שלאחריו או ששת הימים מכינים את קדושת השבת שלאחריו? שניהם נכונים ביחד , תלוי איך מסתכלים על זה יאמר רבי יוחנן.  לפי הבריאה, השבת הוא אחרון. לפי האדם, השבת הוא היום הראשון שהוא מגש!

במימד נפש האדם, השמים הם השכל והארץ הם הלב. מי משפיע על מי? השכל על הלב. אבל גם הלב על השכל! ולב רע יראה הכל מעוות. לב טוב יראה הכל יפה וחיובי!, ..

השמיים הם המשפיעים, והארץ המושפעים. אבל האם למושפעים אין השפעה על המשפיעים? כמובן שכן, והראייה של רבי שמעון בר יוחאי, רואה הכל נעשה ביחד כי עבורו הכל , גם החטא , גם התיקון, גם הלב וגם השכל, הכל נברא מראש על ידי הבורא!

(המאמר ארוך ומעניין מאוד ויש בו הרבה יותר עניינים מהסיכום המצומצם הזה)

בראשית לעד

בע"ה כו תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

 

בראשית לעד

בהשראת איזבל כהן אקדם

 

אם נשים לב רק לפשט, האדם לא נראה "מטרת הבריאה". אכן הוא נברא אחרון. אבל מדברים עליו כאל אמצעי שיכול לעבוד את האדמה או להוריד גשמים. וגם הפסוק "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" די מקטין את חשיבות האדם. האדם הוא רק חלק אחד מ"כל צבא השמים והארץ"!

לעומת זאת, גולת הכותרת של הבריאה נראית דווקא..השבת!! היא נבראת אחרונה!. היא מקבלת ברכת ה' וה' מקדש אותה. היא מסיימת את מערכת הבריאה.

אם כן  מה הוא מקום האדם בסיפור?

 

הבורא הפסיק לברוא ביום השישי.("כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ")

אבל נשאר הגעגוע אצל הבריאה.="ויכולו השמים והארץ" (אור החיים)(ויכולו= התגעגע, כמו כלתה נפשי לאלוהים) ומתוך הגעגוע הזה, באה ברכת ה' אל השבת שהוא תכלית הבריאה. ה' נתן נפש לשבת ("וינפש") כדי שימשיך את הבריאה בעצמו (אור החיים).

 

איך השבת תוכל למלא תפקיד זה של המשך הבריאה?

איך הבריאה תוכל למלא את הגעגוע לאלוהים שהסתלק מבריאתו?

ה' "ברא" את העולם.. המילה "ברא" מתארת מהלך של יצירה מחוצה לבורא. "ברא" בארמית, משמעותו "חוץ". כמו ש"בר" הוא הבן שיוצא מהוריו.גם בלטינית EXISTEבא מהשורש EXIT, לצאת אל החוץ. כלומר, תהליך הבריאה הוא יצירה של דבר אל חוץ הבורא.

הבורא , אם כן ברא את השמים ואת הארץ בהסתלקות , או יותר נכון , בצמצום נוכחותו בנקודה אחת של המציאות כדי לאפשר לעולם להתהוות. הסתלקות זו של הבורא, היא זאת שיצרה את הגעגוע של הבריאה.

 

בדומה להורים שנותנים לילדים שלהם לגדול, מתנתקים קצת מהם כדי לאפשר להם התבגרות והוויה מלאה מחוץ להורים. זה חסד גדול שעושים ההורים לטובת הילדים. זה רצון ההורים ותפקידם.

כמו כן, המהלך של צמצום הבורא הוא רצון הבורא לטובת הבריאה. זה חסד גדול מאוד, עבור הבריאה.

 

נחזור לשאלה שלנו: איך הבריאה, ובמיוחד השבת, יוכלו למלא את החסר הזה. איך הם יוכלו ליצור קשר עם הבורא אחרי סיום הבריאה?

התשובה פשוטה: על ידי עזרת הברייה היחידה שנבראת "בצלם אלוהים", כלומר האדם!

אם בן, החיבור בן האדם והשבת יכול לקשור את הבריאה לבורא בחזרה!

הקשר הזה, יוכל אפילו לגרום לעולם להמשיך ולהתקיים ולהתחדש. זה מובן המטרה המוצהרת של ברכת השבת על ידי הבורא:

"אשר ברא אלוהים לעשות".

המילה האחרונה של סיפור הבריאה הוא "לעשות". כלומר, הנחייה להמשיך ולפעול בעולם!

מוזר שהשבת, שמוכר כיום שבו מפסיקים לעבוד, בא כדי לאפשר דווקא עשייה!

 

האדם ששומר את השבת, מעיד על בריאת העולם על ידי הבורא. הוא ממליך את הבורא על הבריאה וכך נעשה הקשר שאבד בין הבורא ועולמו בתודעה של הבריאה כולה.

השבת גם עוזר לאדם לקבל מרחק מהעשייה היום יומית שלו, כדי לאפשר לו קשר רוחני, חשיבה בלתי "מכורה" לעבודה שהוא עמל בה כל השבוע. המרחק הזה הוא ה"קדושה" שזקוק לה האדם כדי להכניס קשר אנכי בעולם אופקי.

 

בהקשר לברית מילה שארעה בבית הכנסת בשבת זו:

ברית המילה היא "תיקון הטבע". כלומר, התערבות האדם במעשה בראשית. לכן, הוא חל ביום השמיני, שהתאפשר על ידי שיתוף הפעולה בין השבת והאדם, כדי להמשיך, לשכלל ולחדש את הבריאה לכיוון קשר עם הבורא!

 

02-03-09

מישל בן שושן

 

עזר כנגדו לעד

 

כשאדם רואה שהשני מטפל בנושא, אז הוא נוטש את הנושא הזה, ומטפל בנושא אחר.

 

כך נולדים הקיצוניות בחברה:

מהרגע שה"חרדים" מטפלים בדת, אז החילונים מטפלים בגשמי. ומהרגע שהחילונים התחילו לטפל בבניית הארץ, אז החרדים נולדו.

אילו , למשל, תופעת החרדים תעבור מן העולם, אז ייתכן מאוד שהחילונים ירגישו צורך לחפש תוכן ועניין ביהדות

אם מדינת ישראל תפסיק להתקים בגלל שאף אחד לא יהיה יותר מעוניין לקיים אותה פיזית, אז החרדים יתחילו לעבוד ולבנות אותה מחדש!

 

כך בזוגיות

אם אחד מקפיד בדבר, השני יעזוב לו את הנושא הזה, ויטפל בנושא ההפוך.

 

זה יוצר מתחתים , כל אחד כועס על זה שהשני לא מטפל בנושא שהוא עוסק בו, הוא מאשים האחר בשוניות, בטיפשות.

אבל, בעצם, בתת מודע, כל אחד "בחר" בנושא השני ועזב את הראשון.

 

בסופו של דבר זה מנגנון שמאפשר לאדם לתפוס בשני הקצוות של החיים! החיים דורשים מהאדם לקיים נושאים נגדיים ומשלימים. והעבודה הזוגית הזו, מאפשרת הקלה בעומס!

 

זה כנראה אחד הסודות של קיום החברה האנושית בכלל ואת החברה הישראלית בפרט: 12 השבטים, מתמחים בקצוות הפוכות של הקשת, ובכל זאת מקיימים עם אחד!

 

זו העזרה שהאדם מקבל מהנגדי לו!

 

2-03-09

מישל בן שושן

 

 

עץ הדעת לעד

 

 

ביום אכולך ממנו מות תמות:

 

1 ולא כתוב "אם תוכל ממנו", אלא "ביום אכלך"!

זאת אומרת שאכן, ה' תכנן שיום אחד,האדם יוכל ממנו!

(כמו שאומר האר"י ז"ל ומובא בשם משמואל פרשת תרומה)

החטא הוא בלתי נמנע. כמו חטא העגל היה בלתי נמנע.

ייתכן שזמן ביצוע החטא לא מתוכנן,

אבל עצם תכנון המשכן בפרשיות תרומה תצווה, לפני ביצוע חטא העגל, מורה על הכנת תרופה (משכן) למכה (חטא העגל).

האדם אנושי והחטא הוא בלתי נמנע

אבל יש צורך בהצבת אידיאל כל שהוא (המגדיר את החטא כ"חטא") כדי שלאדם תהיה  מטרה להשיג, או לפחות לשאוף אליה כל חייו.

לכן חייבים להציב בפניו את החטא כדבר שיש למנוע אותו בכל דרך.

אבל עיקר התורה הוא להדריך את האדם החוטא, זאת אומרת האדם האנושי.

 

2חטא אכילת עץ הדעת, הוא כניסה לתוך עולם הדעת, האחריות: מרגע שהאדם יוכל מפריו, אז תכנס בו הידיעה שהוא ימות יום אחד. והפחד מהמוות יתחיל ל"הרוג" אותו!

בניגוד לבהמה שלא יודעת , לא מפחדת מהמוות וחייה את חייה בלי להתחשב מההשלכות של היותה בעל תמותה, האדם, אחרי החטא, חי בחרדה של המוות.

לכן, הפסוק מתאר מצב ולא מתאר עונש על האכילה:

ביום שתוכל ממנו, אתה תרגיש, תדע , שיום אחד "תמות" וזה סוג של מוות כבר! כבר באותו יום, אתה תמות. או "תמות מזה שתמות".

בראשית נה

בע"ה יט תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

 

בראשית נה

נאות הדשא

בריאת האדם

רבי אברהם בורנשטיין רואה מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם בעניין בריאת האדם.

  • הרמב"ן טוען שהאדם נברא כמו כל החיות וה' הכניס בו נפש ורוח מיוחדות שעושות אותו שונה.
  • הרמב"ם טוען,( יחד עם הגמרא במסכת נידה) (והנאות דשא מצדד בעמדה זו)שכל אברי האדם, כל כוחותיו , אפילו הכוחות הבהמיות, הם יצירה מיוחדת. למה להבליט מחלוקת מסוג זה?

כדי שהאדם ישתמש בכל אבריו ובכל חלקיו הבהמיות בתור "בן אדם" ולא יחשיב את חלקו הבהמי כאל דבר מנותק ממחויבותו כבן אדם!

זו גם הסיבה, לדעת הנ"ה, שהתורה מספרת בריאת העולם בששה ימים: ה' מחליט כל יום מה יעשה יחסית למה שנעשה עד כה! יש שלבים. יכול להיות שהם לא כולם מתוכננים מראש! לפי מה ש,רואה" הבורא ממה שנעשה ביום הקודם, אז הוא מחליט לשפר דבר קיים, לחלק גוש קיים, לברוא דבר חדש, …לפי תגובת הבריאה!

כך האדם צריך להרגיש בחייו: בכל רגע הוא והבורא המשגיח דנים את העבר ומחליטים על העתיד יחסית לתגובת העולם שנברא אתמול! שום דבר לא קבוע ומקובע. הכל תלוי במה שאני אעשה היום!

 

ליסטים אתם

רבי יצחק שהתורה התחילה בבריאת העולם, כדי שיהיה לישראל נימוק להציג בפני אומות העולם שיטענו שאנו ליסטים ושארץ ישראל שייכת להם ולא לנו.

הנ"ה מצרף לעניין זה הפסוק :"המחדש בכל יום מעשה בראשית": למה לציין שהבורא מחדש את הבריאה כל שעה? הרי כל חוקי הטבע הן קבועים ולא רואים שום חידוש!

אלא זה בא ללמד את האדם שבכל רגע, הבורא יכול לשנות את החלטותיו ואת תוכניותיו לגבי העולם,  לפי ההתנהגות המוסרית של בני האדם!

אם כן, רבי יצחק בעצם מלמד את ישראל, שהיישוב שלהם בארץ כנען היא לא דבר מובן מאליו. להיפך! כמו שהוא החליט לקחת אותה מכנען ולתת לנו אותה, כך הוא יכול לקחת אותה מאתנו! במידה ואנו לא נתנהג כפי מצוותיו!! בעצם, "שאלת הגויים " היא שאלה שאנו שואלים את עצמנו: איך לא להיות ליסטים? בהתנהגות נאותה!!

אסור לאדם (ובמיוחד ליהודי) לחשוב שמה שקיים, מה שניתן לו, הוא "מובן מאליו". להיפך, עליו לזכות בכל דבר כל הזמן מחדש! ולכן, מספרת התורה את השתלשלות ההחלטות של הבורא, יחסית להתנהגות הבריאה.

יש לבורא כוונה, אבל הבריאה והאדם בוחרים לעשות דברים אחרים. בעקבות מעשה האדם, ה' משנה את החלטותיו ומכוון הבריאה יחסית למעשי בני האדם.

כך הבורא מגיע לנוח, לאברהם, לעם ישראל…ורק אחר כך, הוא מצווה לעם ישראל את המצווה הראשונה ,החודש הזה ראש חודשים.." בספר שמות. אם אנו לא מבינים שיש סינרגיה בין מעשה הבורא למעשה בני האדם, לא נבין כראוי את טעם המצוות!!

 

למה ה' מקבל את מנחת הבל?

  • כי היא נתנה ב"טובת עין". בכל מתנה, העיקר הוא טובת עיין הנותן. קין הקריב קרבן כדי להשיג משהוא. כדי להראות שהוא יכול לתת! כי הוא עשיר.
  • הסבר שני (ומשלים) נותן הנ"ה: קין חשב שהוא מושלם. הבל ,לעומתו, חושב שהוא בתהליך לשלמות ולא הגיע לשלמות. הבל מביא "גם הוא". הוא מנסה. הוא בתהליך. קין שמביא בתור אדם שהצליח בחיים, שהגיע למעמד גבוה שבו הוא "מביא קרבן", כי הוא הגיע למצב שהוא יכול להביא קרבן, והוא מרוצה מעצמו. הוא רוצה להראות לכולם שהוא הגיע! הוא הושלם! לכן מתנה זו היא לא בטובת עין ולא התקבלה על ידי האלוהים!