בע"ה ח מרח שוון התשעו
מישל בן שושן
לך לך מוש
לך לך (לעד)
נראה לי שיש כאן שני ניסיונות:
- הנסיון הראשון,ה"לך" הראשון" הוא המצווה ללכת. כלומר לא להסתפק בעבודה שהוא כבר עשה אלה להיות כל הזמן בחיפוש. זו הפרשנות של המו"ש. אברם, לטענתו, חקר מי יכול להיות השליט בעולם , וברגע שהוא מצא, הוא הפסיק את חקירותיו. האלוהים בא כדי לעורר אותו ולדרבן אותו להמשיך ולחקור כל ימי חייו.
- הנסיון השני, ה"לך" השני" , הוא יותר קשה לדעתי: הוא דורש מאברם לקיים את ה"צו" האלוהי, אבל גם לדעת שזה לטובתו ולא רק לטובת האלוהים המצווה. יש קושי מסויים לקיים צו. אבל הרבה יורת קשה לקיים אותו , לא כדי לרצות המצווה, אלה כי זה טוב לי! למשל, כשהורים מחייבים ילד ללמוד, הוא יכול לעשות זאת כדי לרצות ההורים. או בגלל פרס או סתם כי הוא אוהב אותם ורוצה לצטט להם. אבל אם הם יגידו לו : "תלמד, אבל זה לא בשבילנו, זה בשבילך, זה לטובתך", זה דורש בגרות והבנה עמוקה מצד הילד! ילד יוכל להגיד, תודה אבל אני יודע מה טוב לי! זה מזכיר שהזוהר מתרגם את המילה "מצווה" במילה "עצה"! רק אדם מבוגר מאוד יכול להתמודד עם התרגום הזה! לקיים מצווה , כשהמצווה אומר בפרוש שזה רק לטובתי ולא לטובתו, זה ממש קשה עבור רוב בני האדם. לכן, כשה' דורש מאברם ללכת, להמשיך לעשות מאמצים רבים, ובנוסף, לדעת שזה טובתו ולעשות זאת בעיקר כי זה טוב לו (רש"י: לטובתך ולהנאתך), זה הרבה יותר מאתגר!!
וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'"
"וילך אברם" לא מספיק. כי זה היה אומר שהוא הלך, בכוונה הראשונה בלבד. הליכה פיזית. אבל הוא גם הבין את מטרת ההליכה והאתגרים העומדים לפניו, ולכן כתוב "כאשר דיבר איתו האלוהים"
האבות
הברכות אל אברם הם ברכות גם ליצחק וגם ליעקב. בעצם זו הצהרת התכנית השלמה של בניין הזהות הישראלית על ידי שלושה אבות האומה:
- אברם
הוא בעל החסד, האהבה. הוא המעיין המגבר. ממנו התחיל הרעיון. בתור בעל חסד, הוא האבא של הרבה ילדים. לו נאמר" ארבה הרבה את זרעך"
- יצחק
הוא יהיה הצינור: הוא ינקז המים המרובים היוצאים מהמעיין לכיוון מסויים, עם גדרים, עם חוקים. לכן הוא יהיה בעל מידת הדין. כמו איש כלכלה שבא אליו אדם שהמציא פטנט. איש הכלכלה, יגיד האם זה כלכלי, הוא יפסול דברים, יראה מה כדאי, מה אפשר, הוא יכניס הרעיונות הגדולים לתוך היישום , במציאות. זה יצמצם הרבה את כוח ההפריה של היזם אבל מצד שני זה ייתן לו אפשרות להתגשם!בזכותו השפע יתורגם לעושר (מאה שערים)עליו נאמר :"ואברכך" -בממון.
- יעקב
הוא הבריח התיכון. הוא אורג החוטים. כמו שעושים פתילה: מלשון "גודלין את הפתילה".
עליו יגיד "ואגדלה שמך"- כמו שמגדלים פתילה, באריגת חוטים שונים.
- חותמים באברהם
בברכה הראשונה של העמידה, מזכירים "אלוהי אברהם, א' יצחק וא' יעקב ובכל זאת מסיים רק עם אברהם:" ברוך א' ה' מגן אברהם". למה? כי הוא זה שהמציא הפטנט! הו הנקודה הראשונה, היקרה מכולם: התשוקה !
| הרבה ארבה את זרעך | השפע, המעיין, החסד והאהבה | אברהם |
| ואברכך | בממון, בעושר, על ידי הצינור, מידת הדין | יצחק |
| ואגדל שמך | הבריח התיכון – המארג את החוטים- מאחד המידות | יעקב |
| והיה ברכה | סיום הברכה הראשונה בשמונה עשרה | אברהם |
המסעות של אברם:
המסעות הגיאוגראפיים, מסמלים מסעות רוחניים: כל תחנה (אלון מורה, בית אל, הנגב..) הם שלבים בהשגה של אברם. ואומר המו"ש: שארץ כנען היא ארץ מיוחדת שמאפשרת השגות גבוהות שאין כל ארץ יכולה לאפשר! סתם הישיבה בארץ הזאת, מה שקורה בה, המאורעות והאווירה הכללית, מאפשרים השגות גבוהות מאוד. הסיבה פשוטה: בכל ארץ אחרת, יש "שר" שאחראי על הארץ והעם היושב בה. אפשר לתרגם המושג "שר" כמידה מיוחדת שהעם הספציפי מפתח, תרבות מסויימת, שאיתה העם גדל והוא מרגיש נוח איתה ומפתח אותה.
ארץ ישראל, מיוחדת בזה שאין לה "שר". כלומר, ה' עושה הכל כדי שלא תהיה "מידה אחת" שתשלוט במקום הזה. כל מי שייקח על עצמו מידה אחד, צד אחת של האמת ויחשוב שזו האמת, מיד ירגיש זר במקום הזה! כי המקום דורש שיקירו על ריבוי המידות ואחדות המידות המרובות. לזה, חכמים קוראים :"השגחת ה' ישירה, בלי שרים". לכן ארץ כנען מאתגרת מאוד. היא דורשת הכרה של כל הפנים של המציאות. זו הסיבה שהיא תהיה הארץ של עם ישראל שהמיוחדות שלו היא נסיון לאחד בין כל התרבויות והמידות.
הירידה למצרים
אברם בחיפוש של החכמה. מה היא החכמה?
נראה לי שהחכמה היא ההכרה הרחבה של יריעת החוכמות הכלל אנושיות. נזכור שהמנורה בעלת שבעה קנים, קני החכמה הכלל אנושית. הנר המרכזי הוא החכמה הישראלית שעושה אחדות בין החכמות.
ההליכה אל הנגב, אל הדרום, היתה , עבור אדרם, ההליכה אל עבר החכמה. "מי שרוצה להחכים ידרים". הדרום הוא סמל החכמה.
אחרי שהוא ראה שיש "רעב בארץ", אברם יורד למצרים. למה?
המו"ש טוען שלא מדובר ברעב ללחם אלא שאברם מצא קושי לגייר את יושבי ארץ כנען. הוא גייר הרבה נפשות כשהוא היה באור כשדים ובחרן. שם, האנשים יותר קלים. אבל כאן, הכנעני בארץ הוא עם מאוד קשה , כל אחד בטוח במה שהוא עושה וחושב במאה אחוז. לא מקבלים בקלות הרצאות של אברם. זה הרעב עבורו!
אברם יורד למצרים, כי הוא מחפש ללמוד למה קשה לו בארץ? אולי יש חוכמות שהוא עדיין לא השיג. מצרים היא הארץ שבה, בזמן ההוא, שיא החכמה מתבטאת. זה "המקום" שבו הכל מתרחש. כמו ניו יורק היום, בנושא תרבות או מחול!. לכן, הוא יורד למצרים, כדי להשיג משם חוכמות העולם, ואולי להביא אותן לארץ כנען.
המו"ש אומר משפט שאני לא מבין עד הסוף אבל הוא חוזר על זה כמה פעמים, לכן אני מביא אותה כאן:
"אברם רצה לעלות את המלכות (שרי) לחכמה (מצרים)". זו המטרה העליונה.
המלכות היא הספירה האחרונה והחכמה הראשונה אחר הכתר. המשיכה של הספירות מלמטה כלפי מעלה, החיבור, מהווה האתגר העליון.כשאברם אמור לשרי להגיד שהיא אחותו "למען ייטב לי בעבורך", ההטבה היא הצלחה לחבר בין המלכות לחכמה. הוא יצא ממצרים עם חצי תאוותיו בידו, אומנם ברכוש (רוחני ) גדול, אבל בלי שהצליח לגמרי
אברם, כנראה, נכשל חלקית. הוא אפילו איבד כמה נקודות בהשגותיו. לכן, כשהוא מגיע עד בית אל- "אל המקום אשר היה בו בתחילה", הפסוק מרגיע אותנו, אברם החזיר לעצמו את מה שהוא איבד במצרים!
מלכי צדק
הוא טעה כשהוא חשב שה' מאוד אוהב את הגבורה, כוח המלחמה של אברהם שהרג הרבה אנשים במלחמת סדום. לכן, נלקחה ממנו הכהונה וניתן לו רק הלוויה. "וייתן לו מעשר מכל", כמו שלוי נותן מעשר לכוהן.
למה אברהם לא קיבל רכוש ממלך סדום?
המו"ש טוען שלמלך סדום היתה "צרות עין"! ולכן אברהם לא רצה לקבל ממנו.
לפרעה היתה עין טובה ונתן הרכוש לאברהם בלב שלם, לכן אברהם קיבל ממנו.
ברצוני להזכיר את הפירוש של ה"מי השילוח": אברהם לא היה בטוח שמלוט יצאו רק דברים טובים. ואכן, יצאו ממנו עמון ומואב שיהיו אויבים מרים לישראל אבל תצא גם רות שתביא את דוד!
וכיש לעשות בירורים, הדבר הראשון הוא לסלק את הנגיעות! ולכן אין לקח כסף כי זה יכול לעוות את הבירור. דרך אגב, הבירור יימשך הרבה שנים, על ידי ישראל שישימו תפילין וציצית, סימן לשרוך הנעל ולחוט שאברהם סירב לקחת ממלך סדום!
למה לא אליעזר?
ה' לא מקבל שאליעזר יהיה היורש של אברהם. למה? כי אליעזר היה "דולה ומשקה מתורת רבו" (הנוטריקון של "דמשק אליעזר"). אליעזר היה אחד מהגרים הנאמנים של אברהם בחרן- דמשק-. הוא היה יכול לצטט כל אימרה של אברהם. אבל זה לא מה שמחפש ה': הוא רוצה שיצא ילד מאברהם "ממעיך", שיהיו לו הגנים של אברהם, שיהיה , מטבעו בעל חסד, אבל שיחדש משהו לגמרי שונה מאברהם, למשל מידת הדין! כדי שיהיה אב מעצמו! ה' לא רוצה ב"אברהם.2"! הוא רוצה יצחק שימציא מידה חדשה ובאותו הזמן, שיהיה בעל מידת אברהם בגנים שלו!
דרך אגב, גם ישמעאל ייפסל מסיבה דומה: ישמעאל לא בא משרה (מידת הדין) ישמעאל יהיה כמו אליעזר , תלמיד טוב של אברהם ולא ימציא דרך חדשה!
לאברהם היה קשה להבין זאת.
קשה לו להבין למה לא מספיק עם ישמעאל
ה' מבקש מאברהם להיפתח לשרה אשתו כי רק ממנה יבוא יצחק.
ממדת החסד האמיתית, קשה להבין שיש צורך במידת הדין! ובכל זאת זה מה שיידרש מאברהם להבין!
מידת אליעזר שדולה ומשקה מתורת אברהם, פסולה כי הוא לא מחדש דבר, הוא רק מעתיק! וזה לא מה שנדרש מצדיק אמיתי!!
הרב מזהיר מהתופעה הפסולה של החסידים שרוצים להתדמות לרבי שלהם "כמצוות אנשים מלומדה" כמו קופים שמלמדים אותם לעשות פעולות מסוימות. הוא דורש מכל תלמיד לחשוב מכוחות עצמו מה היא האמת עבורו!!!
הצמצומים
האור הגדול של האלוהים צומצם, התגשם, התלבש בלבושים שמכסים אותו. יש 10 לבושים כאלה והם הספירות. על האדם להשתוקק להסיר הלבושים האלה ככל יכולתו.
ההתגשמות הפסיקה את פעולתה בערב השבת בראשית כי אם העולם היה מתגשם (מתכסה בלבושים נוספים), אי אפשר היה לגלות יותר האור המכוסה. זה היה יותר מדי. לכן הבורא אמר "די" ללבושים והפסיק התכסות האור הגדול. לכן הוא נקרא "שדי": כי אמר לעולם שהתגשם, "די".
עבודת האדם היא להשתוקק ולחזור לאור הקדמון. זה פירוש המילה "ויכולו השמים והארץ" על ידי השבת, יש הזדמנות להשתוקק לאור העליון כי באותו היום ה' הפסיק ההתגשמות!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 