בע"ה ו מרח שוון התשע"ד
מישל בן שושן
לך לך נה
לך לך
לך, "על אחריותך"! כמו שאומר רש"י בפרשת "שלח לך" ("אם אתה רוצה ,שלח. אני,(ה'), אינני מצווה עליך"!). גם כאן, רש"י אומר בעצם שה"לך" הוא "לטובתך ולהנאתך"!! ואני מתרגם זאת, בעקבות פירושו של הנ"ה, :"על אחריותך"! למרות שתרגום זה נועז, נראה לי שזה הכוונה של הנ"ה.
כי אם לא, מה הוא ה"ניסיון"? אם מדובר על הבטחה שהכל יהיה בסדר, ואולי עוד יותר טוב עבור אברהם,איך אפשר לקרוא למהלך של ההליכה לכנען "ניסיון"?
הקושי, עבור אברהם, הניסיון האמיתי, הוא לקחת אחריות על המהלך!!!
הנ"ה אומר זאת במילים שלו:"ה' מסיר מאברהם את הדבקות שהייתה בין אברהם לה' כדי שאברהם יוכל לעבור את הניסיון הזה". עבור החסידים, הדבקות היא המעלה הגבוה ביותר שמצפים מהחסיד להגיע אליה. להיות בדבקות עם ה', זה לאהוב אותו כל כך, עד שכמעט מתבטלת הבחירה החופשית של האדם ועושים הכל בציות מושלם.
כאן, זה בדיוק ההיפך שמתרחש: ה' מבקש מאברהם שיתנתק (לפחות לרגע) מהדבקות הזאת, שלא יעשה המהלך של ההתנתקות מתוך ציות עיוור, אלא שייקח אחריות על המהלך. ה"מצווה" הופכת אם כן ל"עצה טובה"!
מכאן, נראה לי לפרש את כל הקושי של המהלך שמתבקש מאברהם (לעזוב את העולם הנוח והמוכר שלו לקראת עולם לא מוכר, רחוק, ועדיין לא מוגדר לגמרי) הוא לקבל עליו אחריות על המהלך . בניגוד גמור לנוח, אברהם הוא האדם שה' יכול לצפות ממנו קבלת אחריות כזו.
בניגוד לכל הקריאות הרגילות של הפסוקים, אברהם איננו מתבקש כאן לציית לה' באופן עיוור. אלא להיפך!
ממולדתך
לעניות דעתי, ייתכן שצריך לפרש מילה זו, כמו שאנו מתרגמים אותה בסוף ספר בראשית (כשיעקב מדבר אל יוסף)"ומולדתך אשר הולדתה אחריהם לך יהיו" כלומר, הילדים שאתה יוסף ילדת אחרי מנשה ואפרים, יכנסו לתוך שבטי מנשה ואפרים ולא יהיה להם שבט אחר משלהם. שם, המילה "ומולדתך"= הילדים שהולדת.
אם כן, גם כאן, אין סיבה לא לפרש "מולדתך"= הילדים שכבר הולדת! כלומר, ייתכן מאוד שלאברהם היו כבר ילדים באור כשדים או בחרן. ואותם, אברהם צריך לעזוב, כמו שהוא מצווה לעזוב את כל שאר משפחתו חוץ מאלה שהכתוב מדבר עליהם (שרה ולוט).
אל הארץ אשר אראך
לע"ד, כאן ה' מגדיר את ארץ כנען כארץ "אשר אראך". זו ההגדרה של הארץ הזאת! אני לא חושב שה' אומר לו ללכת אל ארץ בלתי ידועה, שה' יראה לו אותה בהמשך הדרך. כי כבר תרח יצא לדרך לכיוון ארץ כנען ("וילכו ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן"). ברור לכולם, לה', לאברהם, שמדובר בארץ כנען. כאן, ה' מגדיר לו את ארץ כנען ואומר לו שהיא ארץ "אשר אראך". כלומר, היא ארץ מיוחדת שבה, האדם יוכל לראות את ה'. שבה, ה' יוכל להתראות אל האדם. שם, בארץ הזאת, שום דבר איננו מתרחש לפי תכניות או תחזיות. כל דבר יכול להשתנות. כל יום נחיה שם כשנאמר "נראה!" הכל תלוי בהרבה גורמים: בהתנהגות האדם, בהשגחה האלוהית,..הכל תלוי בהרבה דברים והכל מתרחש לפי התנהגות הגורמים המשותפים בה: האדם והאלוהים! לכן, ארץ זו דורש פתיחות ואחריות מצד האדם החי בה. שום דבר לא "מובטח" (בניגוד להגדרה הגרועה לענוית דעתי "הארץ המובטחת"). הכל, שם, בהתהוות. הכל תלוי. הכל יכול להתרחש בכל רגע .
מכאן הקושי של המהלך שמתבקש מאברהם: עזוב את כל העולם שבנית כאן לקראת עולם שבו שום דבר איננו מוגדר ומקובע מראש!
על איזו דרך מדובר?
רש"י אומר שה' מבטיח לאברהם שלושה דברים :בנים, ממון ופרסום שמו. למה? כי הדרך גורמת למיעוט שלושת הדברים האלה. נראה לי שה"דרך" שאברהם ילך בה, היא לא רק הדרך מחרן אל אלון מורה בארץ כנען. אלה זו דרך ארוכה מאוד שאיננה מסתיימת עבורו אלא בעקידת יצחק (הניסיון האחרון שלו) ושתסתיים עבור זרעו, רק באחרית הימים! כלומר, הדרך הזו שאברהם מתחיל בה, היא הדרך של תיקון העולם. מהלך ארוך מאוד, מהלך כל ההיסטוריה האנושית!
אכן, ה"דרך" הזו, יש המון קשיים. ישראל ימצאו במצב לא נעים. הם יהיו כל הזמן בדרך. כמו ביציאה מדירת קבע לקראת ישיבה בדירת עראי בסוכות, המהלך הזה נראה ממעט את הביטחון והשיגשוג הכלכלי.
לכן, ברכת ה' חשובה מאוד: אכן נראה לעיני כל שמצב ההליכה בדרך, הוא מהלך מסוכן , אבל אני ה' מבטיח לך שהמהלך הזה יביא לך ולזרעך ברכה, שגשוג, אושר, הרבה יותר אמיתי מאשר החיים המקובעים והבטוחים כביכול של העמים האחרים!
והיה ברכה
אומר המדרש: "והיה בריכה". כאילו אברהם יהפוך להיות בריכה שבו טובלים אנשים להיטהר!
כלומר, המהלך הזה שאתה יכול לחשוב שהוא "ממעט" ביטחון ושגשוג, המצב הזה הלא בטוח, ה"דירת עראי" הזו שאתה מתבקש לצאת אליה, היא באופן פרדוקסאלי תבטיח עוד יותר יציבות ! יציבות כזו שאפילו כל העמים האחרים שנראים בטוחים בעצמם, יבואו להיטהר בתוכך! הארעיות שלך תהפוך למקום בטוח יותר שבו ניתן יהיה להיכנס (כמו בתוך בריכה) ולקבל כוחות מחודשים משם!
לחם ויין
מלכי צדק נותן לאברהם (שחזר ממלחמת המלכים) יין ולחם . המדרש אומר שזה כנגד המנחות (שבאים מהצומח כמו היין והלחם) שיקריבו בני ישראל בבית המקדש.
למה מלכי צדק לא נתן לו לאכול בשר כנגד הקורבנות?
זה מעסיק מאוד את הרב. הוא נותן כמה הסברים שונים ומשלימים. נסכם אותם:
- אברהם בא, בעצם, להציל את..דוד המלך! כי הוא ראה שדוד יצא מלוט. הצלת לוט היא הצלת דוד המלך שיצא מרות ביתו של לוט. דוד המלך הוא אדם שהרגיש תמיד שהוא "עני". המדרש אומר שאפילו את חייו הוא קיבל במתנה מאת אדם הראשון. כלומר, דוד היה צריך להתפלל אפילו על עצם חייו. החיים של דוד לא היו מובטחים. היה צריך שמשהוא ייתן לו אותם במתנה! דוד אם כן נלחם על חייו. (ואכן בחייו , רוב הזמן הוא ישרוד מול שאול וכל מני יצרים רעים בתוך תוכו). דוד מסמל את עצם החיים. המנחות הם באים מהצומח. סמל החיים. בלי להתחשב, בשלב זה, על הנשמה, על הרוח. רק גוף שחי! כמו הצמחים! זהו שלב מאוד ראשוני שעליו האדם לא חושב בדרך כלל (חוץ מרגעי מחלה קשה ל"ע). לכן, מה שאברהם מקבל אחרי שהוא מציל את לוט-דוד, אלה מנחות, מן הצומח, שהם סמל ההקרה של מתנת החיים עצמם.
- במהלך הזה, אברהם עזב לרגע את מידת החסד שלו. הוא התנהג במידת הגבורה והוא יצא למלחמה שהוא מהלך אמיץ ואלים. כאילו כאן, אברהם השתמש במידת בנו יצחק!. קרבן המנחה הוא סמל עירבוב המידות. תפילת המנחה , זמנה ב"בין הערביים". כמו בין הזמנים. בערבוב המידות של החסד ושל הדין.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 