בע"ה כב אלל התשעז
מישל בן שושן
ניצבים פי
מתוך רעיונות של הרב מנשה וינר
- הטוב והרע
דברים פרק ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:
זו הפעם היחידה בתורה שהבחירה ניתנת בין הטוב והרע. בדרך כלל, מדובר על הקללה והברכה. בין השמיעה למצוות והלא שמיעה.
הרב וינר גילה שבספר דברים, השורש "טוב" מופיע הרבה פעמים. בכל מקרה שהספר חוזר על נושא שכבר נדון בספרים האחרים, בספר דברים יש תוספת של השורש "טוב" שאיננו מופיע במקור בסרים הקודמים.
(בסוף המאמר, למי שזה מעניין, הבאתי דוגמאות רבות)
הוא גילה גם כן שמהפסוק הזה ועד סוף התורה, השורש "טוב" כבר לא מופיע בכלל.
הרב מציע הסבר המבוסס על סיפור עץ הדעת טוב ורע בגן עדן:
- ה' שם את האדם בגן שבו יש הרבה עצים (עצות) ובינהם, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
עץ החיים= לגשת אל החיים בצורה פשוטה, טבעית. באמונה . באהבה ללא תמורה. בברכה.
עץ הדעת טוב ורע= האפשרות לגשת אל המציאות דרך השכל. זה פיתוי גדול מאוד הניצב מול כל אדם: לקבל רק את מה שהוא מבין. לחקור כל דבר ולהציב תנאי למציאות: שכל האדם. הדרך הזו היא אפשרות אבל ה' מציע לאדם שלא לבחור בה. כי זה רק יסבך אותו וזה יציב מולו את הדיכאון של רעיון המוות העורב מאחרי הפינה. מהרגע שהאדם יאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא ייכנס בעולם של הסתבות ובילבול בין הטוב והרע, ובעיקר במחוייבות של הידיעה וההבנה. (נראה לי שזה מקור הקביעה של הפילוסוף DESCARTES: "אני חושב, אז אני קיים". הקיום הם תוצאה של הדעת.
- אחרי שהאדם אכל מעץ הדעת טוב ורע, ה' מגרש אותו מגן עדן כדי שלא יאכל מפרי עץ החיים. למה? עץ החיים היה מותר מלכתחילה והוא היה האופציה הרצויה. אבל מהרגע שהאדם כבר אכל מעץ הדעת, אם יאכל מעץ החיים, הוא יימחק לנצח את האפשרות לגשת אל החיים בצורה טבעית. הוא יתנה את החיים לדעת. אם כן, המטרה היא שהאדם יחזור לגן עדן אחרי שיתקן את האכילה מעץ הדעת ויוכל שוב לאכול מעץ החיים! כלומר, הגירוש מגן עדן אמור להגן על האדם כדי לאפשר לו לשוב בתנאים טובים ולאכול מעץ החיים.( זו "שליחות" של האדם. לכן כתוב "וישלחהו מגן עדן" לפני שהוא "מגרש" אותו משם).
3 כל ארבעת ספרי התורה הראשונים הם הכנה לשלב שבו האדם יחזור לגן עדן. היא ארץ ישראל. יש לחנך את האדם להתמודד עם החזרה: להחזיר לו את החופש, החירות, השליטה בעצמו. לתת לו דרכי חיים…
- עם ישראל הגיע לשלב של תיקון חטא עץ דעת כשהוא אמר "נעשה ונשמע" בהר סיני. העשייה הפשוטה, האמונה הטבעית, ביטול הספקות ושלטון הדעת. זה היה שבל מאוד חשוב וכמעט מושלם. עד שהגיעה הנפילה הגדולה בחטא העגל. כשמשה חסר, עם ישראל הרגיש שהוא אבוד והוא חזר לצורך הידיעה: כי זה משה האיש, לא ידענו מה היה לו". הנפילה העיקרית היתה החזרה לתלות בידיעה. הרבה יותר מאשר עניין של עבודה זרה. שאר הסיפור עסק בתיקון הנפילה הזו. על ידי בניין משכן, והדרכה צמודה של ידי המון מצוות.
4 ספר דברים הוא השלב של החזרה אל הארץ ממש. לכן, המטרה של הספר היא ללמד להבחין בכל דבר את הטוב. לצאת מהבלבול של הטוב והרע. לכן, הנושא העיקרי הוא להסביר אל האדם שהכל לטובה! שהארץ טובה. לשמוח מכל הטוב. לבחור בטוב…. זו עבודה קשה וארוכה שיש לבצע בארץ הטובה. לתקון את אכילת עץ הדעת טוב ורע.
5 השלב האחרון, הוא שלב מאוחר יותר שבו יש לאכול את עץ החיים! לחזור ליהנות מהברכה, מהחיים, באופן טבעי ורגוע. בלי שהכל יעבור דרך השכל והדעת. לכן, אחרי הפסוק שלנו שבו יש הזמנה לבחור אחת ולתמיד בטוב ולהשאיר מאחור את הבלבול בין הטוב והרע, כבר לא מדברים על זה כי הנושא הוא הברכה, השמחה, החיים.
מטרת התורה, הכוללת את חמשת החומשים היא להחזיר את האדם לגן עדן (ארץ ישראל) כדי שיאכול למעץ החיים. לכן התורה נקראת "עץ חיים " למחזיקים בה.
דרך אגב, זה מסביר את שאלת הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נד עמוד ב רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? ….
כי פשוט בעשרת הדברות הראשונות, שנמצאות בארבעת הספרים הראשונים, התורה איננה מתעסקת בעבודה של בירור הטוב. רק בספר דברים, בדברות בפרשת ואתחנן, יופיע מושג זה (למען ייטב לך). כאילו הדברות הראשונות ניתנו כשהיה נדמה שעם ישראל תיקנו את חטא עץ הדעת. הן נתנו לאלה שמוכנים לאכול מעץ החיים. אבל , אחרי הנפילה של חטא העגל, היה צריך לעבוד קשה כדי לתקן חטא עץ הדעת ולהסיבר את הצורך בטוב, בספר דברים.
השלב האחרון של ספר דברים, מחזיר אותנו ללוחות הראשונות וכבר אין צורך בבירור הטוב אלה רק בהנאת השמחה של החיים והברכה.
- חוטבי העצים ושואבי המים
משה מכנס את כל העם כדי להכניס אותם לברית. הוא מפרט את כל אלה שמוזמנים וייכנסו לברית. לכאורה, זה מיותר כי אנו חושבים שאם כל עם ישראל נמצא מולו, אז אין צורך לפרט את הקטגוריות השונות. בדרך כלל אם מפרטים , זה בגלל שהיה ספק לגבי חלקים מהעם, האם ייכנסו או לא לברית!
אני מציע לחשוב לרגע את הסיטואציה שבה היום, משה רבנו יבוא ויזמין את כולם לכותל כדי להגיד משהוא מאוד חשוב לכל היהודים.
מי מוזמן? לכאורה "כולם". אבל, נודה שהרבה שאלות של "מי יהודי" יצוצו ברגע זה! האם הרפורמים מוזמנים? האם הרוסיים שאינם יהודים אבל ששירתו בצה"ל מוזמנים? האם הגרים שהרבנות לא הכירה בגיורם מוזמנים?. ואלה רק שאלות מעטות לגבי הוויכוחים האין סופיים שעלולים לצוץ! אנו עדים היום לוויכוחים דומים בהזדמנויות שונות. השאלה היא בעצם "מי הוא יהודי"? או ליתר דיוק: מי נכנס לברית.
מה ההבדל בין שתי השאלות?
נראה לי שזה ההבדל בין שתי הבריתות:
ברית סיני הכניסה את הקריטריון של הדת. מי שמוכן להגיד "נעשה ונשמע" הוא נכנס לברית. מי שמקבל את התורה הוא נכנס לברית
אבל ברית ערובת מואב שונה בזה שהקריטריון הוא כרב לא התורה אלא הכניסה לארץ. הכניסה להיסטוריה של העם היהודי. מי שמוכן לקחת על עצמו את הברכות (וזה כבונן מאוד קל) אבל גם הקללות שבאות יחד עם הזהות היהודית! האנטישמיות, המלחמות, כל מה שכרוך בלהיות יהודי. ולאו דווקא הדת.
כשבני ישראל יצאו ממצרים, הקריטריון היה ברור: מי ששם את הדם על המשקוף! מי שמוכן לצאת מהגלות הוא יהיה ישראל!
כאן, הקריטריון ברור: ברית ערבות מואב היא הכניסה בערבות של שייכות לגורל של העם בכניסתו לארץ. בזה, הברית מחדשת ושונה לגבי ברית הר סיני.
נראה זאת דרך פרט קטן:
דברים פרק כט (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
רש"י מחטב עציך – מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע. וזהו האמור בגבעונים (יהושע ט, ד) ויעשו גם המה בערמה, ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים:
רש"י מביא את המדרש שמספר סיפור שהתורה איננה מספרת: היו כנענים שבאו להתגייר בימי משה. ומשה קיבל אותם . אבל המוטיבציה שלהם היתה בספק. כמו שהגבעונים, בימי יהושוע היתה לא אמיתית. לכן, משה הכניס אותם לתוך עם ישראל אבל הוא השאיר אותם בקבוצה נפרדת של "חוטבי עצים ושואבי מים". בהמתנה. עד שיתבררו המוטבציות האמיתיות שלהם. בדיוק כמו שעשה יהושע עם הגבעונים:
יהושע פרק ט (ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי: (ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה (כז) וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר:
העובדה שכתוב בגבעונים "ויעשו גם המה" רומזת שסיפור כזה כבר קרה קדם לכן. ועל זה מסמך המדרש יחד עם הזהות של המקצועות של שתי הקבוצות.
התורה מסתירה הסיפור הזה ורק רומזת עליו כי יש וויכוח גדול לגבי השאלה הזאת.
וויכוח זה היה עוד יותר סוער בין משה והקדוש ברוך הוא בקשר לערב רב: משה הוציא ממצרים כל הגוים שהיו מוכנים להצטרף למהלך. ה' הזהיר אותו שזה יגרום להמון קשיים (החטאים במדבר , ברובם, נקשרים בערב רב) . ה' היה אפילו מוכן למחוק את העם בגלל הקושי הזה (שחט עמך אשר הוצאת ..) משה עמד על האופציה של הכנסת עמים זרים בתוך העם למרות הקשיים.
כנראה שגם כאן, משה בחר באופציה של ההכלה עם הכנענים שבאו להתגייר.
למה?
ברור שה' הוא האלוהים שברא את העולם , כולל את כל בני האדם. כוונת הבורא בבריאת האדם נשארה כדבר עיקרי מאוד. יצירת עם ישראל לא בא כדי להחליף את בריאת האדם. ה' לא מחק את כל משפחות האדמה וברא עם במקומן. להיפך: כוונתו של הבורא היתה ליצור עם שישמש אותו ככלי חינוכי לגבי שאר האומות. עם ישראל משמש כ"מעבדה" של רצון ה' כדי שיהיו עדים במשך כל ההיסטוריה לגבי רצון ה' לגבי מה שהבורא מצפה מהאדם בעולם. עם ישראל להיסטוריה שלו הם כלי לדרבון שאר העמים להגיע לבשלות מסויימת לגבי כוונתו לברוא את האדם.
אם כן, השאלה היא חשובה: מה היחס של עם ישראל לגבי אומות העולם שמוכנים להצטרף אליו? האם הוא צריך לסגור את עצמו בצורה הרמטית ולהיות אור לגויים ללא קשר אליהם או שמה יש להתחשב בשילובם של משפחות האדמה להיסטוריה של עם ישראל. הלה החכמים מדברים על השבת "ניצוצות הקדושה" שהתפזרו בעולם. והם אפילו הפכו את כל מהלך הגלות כסיבה העיקרית לכך!
האם עם ישראל עצמו איינו אוסף של עמים?! אולי עם ישראל הוא בנוי מכל עמי הארץ! כולנו גרים! ולכן יש צורך בבריתות מידי פעם!
כשה' קרע את ים סוף, התגובה של כל אומות העולם מאוד מעניינת את התורה:
שמות פרק טו (יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: (טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן:
ההשפעה של מה שקורה לעם ישראל על אומות העולם היא חשובה!
הרב מנשה וינר מדבר על שלוש אפשרויות
- 1. עמלק:
זה סמל הגוי שאיננו מוכן בשום פנים לקבל את מציאות עם ישראל. לא בא בחשבון כל התקרבות לעם ישראל. הוא מחפש רק להשמיד את ישראל.
- יתרו ורחב:
הוא סמל הגוי שמכיר בגדלות ישראל ובא להתגייר. כמו כן, רחב הזונה, הכנענית, מכירה בגדולת עם ישראל, מצטטת מפסוקי קריעת ים סוף ובאה בכינות להתגייר:
יהושע פרק ב (ט) וַתֹּאמֶר(רחב) אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם:…(י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם …. כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:
ויהושע לא מהסס התחתן עם רחב!!
יהושע פרק ו (כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: פ
רד"ק :ויש בו דרש כי יהושע לקח רחב לאשה וזהו החיה
משה התחתן עם בת יתרו. יהושוע התחתן עם רחב. אלה לא דברים של מה בכך!! יש המשכיות בין משה ליהושוע ברורה: כן יש להתחבר עם גויים שבאמת באים להתגייר. זו אפילו מטרה עליונה!
אבל יש כל האפשריות באמצע:
- הגבעונים
לא הכל לבן או שחור! יש אנשים שכוונותיהם לא ברורה, שרוצים להתחבר לעם ישראל. היחס אליה מסובך. הם לא מתגיירים אבל מצד שני הם לא נדחים על הסף. העובדה שעושים מהכנענים בימי משה ובגבעונים בימי יהושוע חוטבי עצים ושואבי מים, מצביעה על המורכבות הזאת. הם נשארים נפרדים משאר העם על ידי מקצועות שונים אבל הם כן נכנסים לברית!!! וזה דבר לא פשוט בכלל!
ייווצרו הרבה בעיות עד היום. התורה איינה חותכת לגמרי את הנושא לכאן או לכאן. יש גרים. גרי צדק, גרי תושב. וכל מיני התייחסויות שונות לגבי הגויים. יש מואבים, עמונים, מצרים, כנענים, אדומיים, עמלקים … לגבי כל אחד ההתייחסות שונה ומורכבת.
אבל סיפור הגיור קשור לבעיה הזאת.
אם כן, כשמשה מדבר על "גרך" "אשר בקרב מחניך" "מחוטב עציך עד שואב מימך". הוא מכניס ביודעין כמה קבוצות לעם ישראל, לתוך הברית. וברור שהקריטריון איננו אך ורק הקבלה של התורה אלא גם שותפות הגורל בהיסטוריה של עם ישראל, כולל הקללות והקשיים האדירים שיפגשו מיד אחרי הכניסה לארץ!!
מקורות לגבי ה"טוב" בספר דברים:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נד עמוד ב רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. אזל לגביה, א"ל: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל. א"ר יהושע: הרואה טי"ת בחלומו – סימן יפה לו. מ"ט? אילימא משום דכתיב טוב, אימא: +ישעיהו י"ד+ וטאטאתיה במטאטי השמד! חד טי"ת קאמרינן. אימא: +איכה א'+ טומאתה בשוליה! טי"ת בי"ת קאמרינן. אימא: +איכה ב'+ טבעו בארץ שעריה! אלא, הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמבראשית עד +בראשית א'+ וירא אלהים את האור לא כתיב טי"ת.
דברים פרק א (יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
דברים פרק א (כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
דברים פרק א(לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:
דברים פרק א (לט) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:
דברים פרק ג (כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:
דברים פרק ד (כא) וַיקֹוָק הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:
דברים פרק ה (טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
דברים פרק ה (כד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:(כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:
דברים פרק ו (י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ
דברים פרק ו (יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:
דברים פרק ח (ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
דברים פרק ח (יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ:
דברים פרק ח (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:
דברים פרק ט (כא) וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר:
דברים פרק י (ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם:
דברים פרק יב (כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
דברים פרק יב (כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
דברים פרק טו (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:
דברים פרק יט (יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ:
דברים פרק כח (יא) וְהוֹתִרְךָ יְקֹוָק לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:(יב) יִפְתַּח יְקֹוָק לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:
דברים פרק כח (מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:
דברים פרק כח (סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
דברים פרק ל (ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:
דברים פרק ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:
וזו פעם האחרונה שמופיע השורש "טוב"
בראשית פרק ב (ט) וַיַּצְמַח יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:
לגבי סוף הגמרא, בעיניין מי שחולם על האות "ט' ":
כל מספר יש לו חשיבות סמלית:
למשל: אחד= אחדות, 2 =שניות.. 6 = טבע. 7= קדושת הטבע,8 מה שמעבר לטבע, 10 =השלמות
אבל מה לגבי ,תשע=?
9 זה רגע לפני השלמות! הפתח אל השלמות. התשוקה כלפי השלמות.. ההריון(תשעה חודשים) שמאפשר הלידה לישועתך קיוותי ה'. פתחו לי שערי צדק: זה השער. ההשתוקקות היא האות ט
ט =טוב?. לא רק! אלא ט=9!
הטוב זה רגע לפני הסוף. מעכשיו מגיעים לעץ החיים.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 