18-01-09
מישל בן שושן
וארא שמ
השעבוד שאחרי השעבוד!
שאלות:
- אם השעבוד נגמר, והגיע זמן הגאולה, אז למה מהלך הגאולה מתחיל שחידוש השעבוד בשעבוד יותר קשה? למה ה' שלח את משה להציל את ישראל אם הוא התכוון שהעבודה תכבד והעינוי יתגבר??
- משה שאל את ה' בסוף הפרשה האחרונה, למה שליחות משה התחילה לפני תום הזמן? האם השעבוד נגמר או עדיין לא?
השם משמואל מחדש:
תהליך הפנמת הערכים והמידות שהאבות יצרו, לתוך עם ישראל, דורש "מירוק" של העם במצרים. השעבוד במצרים, מטרתו לגלות בתוך עם ישראל את כל מימדי הזהות שלהם.
המדרש אומר שהשכינה היתה שוכנת בארץ לפני חטא אדם הראשון. ובגלל החטאים, השכינה עלתה , רקיע אחר רקיע עד לרקיע השביעי, כשהשגת הבורא היתה כמעט אפסית בעולם.
מאברהם, השגת הבורא התחילה לשוב לארץ. שישה צדיקים, מאברהם ועד לעמרם, הורידו את השכינה מהרקיע השביעי עד לרקיע הראשון.
כל ההישגים האלה , הושגו על ידי צדיקים פרטיים בלבד!
השעבוד במצרים, נועד לגלות ההישגים האלה על ידי כל העם.
זה שלב ה"מירוק". הייסורים שעוזרים לגלות ולברר חלקים של זהות בתוך כלל העם. ועד עכשיו, אכן רוב העבודה הזאת הושגה .
אבל נשאר עוד שלב חשוב מאוד: צריכים להוריד את השכינה מהרקיע הראשון עד לארץ ממש! השלב השביעי הזה , זו המשימה של משה עצמו! הוא הצדיק השביעי בשרשרת הצדיקים מאברהם ועד עמרם.
במה שונה עבודתו של משה לשאר האבות?
ששת האבות הקודמים גילו שמתחת לטבע יש השגחת הבורא.
משה יגלה שאפשר לדחות את הטבע עצמו על ידי הבורא! הבורא הוא לא רק "מתחת לטבע" הוא אפילו שולט "מעל לחוקי הטבע"!.
ההשגה שה' פועל "מתחת לטבע", שה' "משדל" את מערכות הטבע, הוא שם "שדי". לכן ה' אומר שהוא "התגלה על ידי האבות "בשם שדי".
משה יגלה שם ה' בהווה כוללת "שם ה'":
משה יגלה , על ידי ניסים גלויים שישנו את חוקי הטבע לצורך הבורא ועל ידי "ידיעת ה'" שהבורא הוא שולט על כל הבריאה. וזו , השגה אחרונה שמאפשרת לאדם להיות מודע למציאות ה' בעולם התחתון בכל התחומים. זו הירידה האחרונה של השכינה , אפילו מהרקיע הראשון , למטה על הארץ!
העבודה הזו של משה, צריכה להתגלות על ידי העם, בדיוק כמו שכל ההישגים הפרטיים של האבות התגלו לעם על ידי השעבוד עד כה.
גילוי השלב הזה על ידי העם , דורש עוד שיעבוד, מסוג אחר! זה השלב האחרון שעליו משה שואל "מה קורא"?. ה' מסביר לו שיש לו לא רק להוציא את ישראל ממצרים, אלא גם להכניס בתוך תודעתם את השגה שביעית שלא השיגו עדיין, לא אבותיו ולא העם.
לכן , תהיה עבודה אישית והסברתי, של משה . כלפי עצמו, וכן כלפי העם. והתחדשות השעבוד החדש והקשה הנוסף, בא למטרה זו!!
- לכן, כתוב שבשם "שדי" "נראה". אבל לא "נודעתי" להם. כי בשם זה אין ידיעה. יש ידעה רק על ידי שם ה".
מה תוכן ההשגה המיוחדת של משה ?
- יש הקבלה בין ששת ימי המעשה וההשגה של ששת האבות מאברהם ועד עמרם.
- כמו כן,יש הקבלה בין ההשגה של משה והשבת.
במשך ששת ימי המעשה, האדם הולך בעולם חשוך ומתייגע בו.
בשבת, הוא עושה בדיוק ההפך. הוא מתיישב, נהנה, מתכנס לתוך פנימיותו. לומד, חושב, וניתוק עצמו מעולם המלאכות מקנה לו נפח רוחני ובעיקר מרחק עם שיעבוד עצמו לריצה שלו בתוך עולם המלאכה.
השם משמואל מסביר שלולי ששת ימי המעשה , אין האדם יכול ליהנות מאור השבת באופן מלא. אין אפשרות לקיצור דרך. במילים אחרות, השלב האחרון של השעבוד, השלב הנוכחי של משה, לא היה יכול לקרוא ישירות מההתחלה. השעבוד עד כה עזר לשלב האחרון.
עד עכשיו, מצרים (העם המצרי) עינו את ישראל. מעכשיו, ידובר הרבה יותר על פרעה.
- השלב שבו משה מברר הכרה מושלמת על הימצאות הבורא בעולם, פונה לוויכוח בין משה לפרעה עצמו.לכן, בסוף פרשת שמות, פרעה הוא זה שבעצמו יזם את השעבוד הנוסף האחרון. פרעה יבקש לדעת מי ה' , מה שמו, למה, איך. זה שלב הדעת. כדי שמשה ידע, כדי שפרעה ידע, כדי שכל עם ישראל ידע. "למען תדע"," למען ידעו דורותיכם.."…
- בשבת, ניתנת הזדמנות לאדם לתת תוכן לכל החלקים של השבוע. יש "התכללות", נתן לחבר , להכליל. וזמידת הדעת שיש בשבת.
- בשבת מתבקשים לעשות כאילו כל העבודה כבר עשויה. לא רובצת על ראשנו שום מלאכה לגמור. ולכן, סוג השעבוד שהוטל על ישראל , בהיפוך לזה, כדי לעזור להם לגלות מידה זו, הוא "הכבדת העבודה", כדי שלא "ישעו בדברי שקר". עבודה כדי שלא יוכלו לחשוב. בדיוק ההיפך מהשבת: להפסיק לעבוד כדי שיוכל האדם לחשוב!
- המדרשים מתארים עניין זה כשהם מספרים שהיתה לישראל אפשרות לשבות ומשה דווקא הסביר להם עניין השבת. והשעבוד החדש שמטיל עליהם פרעה, הוריד להם אפשרות זו. השעבוד החדש בא נגד השבת!
- בשבת, ממליכים את ה' עלינו. עניין המלוכה חשוב בשבת. שבת בעצמה היא ה"מלכתא". "לקראת שבת המלכה". וכאן, מי שגוזר לבטל את השבת הוא דווקא "מלך מצרים", פרעה.
- לכן, כנראה, שבת תהיה מוגדרת כהיפך ממצרים: זכר יציאת מצרים!
- האבות התחברו אל ה' מלמטה כלפי מעלה: דרך עבודה של כל אחד. אבל משה, ההתגלות באה מלמעלה למטה,אליו. למשה יש "רק" להיות מוכן, בהתבטלות עצמית, כדי לקבל את ההתגלות. ששת ימי המעשה קודמים לשבת: קירבת האדם לבורא קודמת לקרבת הבורא אל האדם.
- ה"גאולה" היא עדיפה על ה"גלות" בזכות ה"א"(גאל-גלה). המהר"ל מסביר שהאלף, המאחד, המחבר, נותן כוח לגאולה. לכן, רק משה, מבחינת הדעת המחבר את כל עם ישראל, יכול להיות הגואל. כמו שכתוב :"ואתה לכה ואשלחך אל פרעה" אם אין אתה גואלם , אין אחר גואלם!!
- הדעת מחברת: אפילו בין חלקיו השונים של האדם: רגשותיו, אבריו, נטיותיו, … האדם מפוזר מאוד. רק כוח הדעת שלו, יכול לחבר איך שהוא את החלקים האלה. ייתכן, שזה דורש התעלות מסוימת על נטיות הגוף ואולי בגלל זה משה פרש מאשתו, כדי להתמסר למידת הדעת באפן מלא וקיצוני.
- השעבוד הרביעי הפונה אל הדעת, דווקא דרש מישראל שלא יסופק להם תבן, כדי להטריד את כל חושיהם,בבהלה ובמהירות כדי שלא לתת לדעתם לפעול יותר!
| גילוי השכינה
|
||||
| האבות | השעבוד עד
שמשה נכנס לפעולה |
בתוך הטבע
בשם שדי |
ששת ימי המעשה-
3 הרגלים |
גילוי האור הגדול הטמון בחושך |
| משה | הכבדת השעבוד , ביטול השבת.
המשא- ומתן עם פרעה |
באופן כולל אפילו מעל לחוקי הטבע
בשם ה' |
השבת | גילוי אור נוגה של השבת |
ארבע לשונות של גאולה
| 4 שעבודים | גאולות | ארבע גלויות | עניין | ||
| בחומר ובלבנים | והוצאתי | בבל (הבה נלבנה לבנים) | עירוב טוב ורע |
ה א ב ו ת
|
3
ה מ ו ע ד י ם |
| אם בן הוא והמיתן אותו | והצלתי | פרס ומדי (להשמיד להרוג ולאבד) | השמדה | ||
| וכל הבת תחיון | גאלתי | יוון (אישה תבעל לטפסר תחילה) | שיעבוד הבית | ||
| תכבד העבודה | ולקחתי | אדום (נתלה מהם שמחה) | עצבות | משה | נתן להם השבת והתורה |
- השלב הרבעי כולל את כולם.
- השעבוד במצרים איפשר לעם ישראל להפנים, לברר, לעבוד על, המידות שיצרו האבות. המידות האלה, חלוקים לפעמים לשבעה (במאמר הראשון) או לשניים (האבות ומשה- במאמר השני) או לארבע (במאמר הזה).
המידה האחרונה, שמשה רבנו פיתח, כוללת את כל המידות שקודמות לה. היא מידת ה"דעת".
בירור המידות הזה לא מסתיים בשעבוד מצרים. הוא ממשיך בכל המכות ובקריעת ים סוף, הוא ממשיך בכל דור, הוא ממשיך בהיסטוריה על ידי 4 הגלויות שכל אחת מבררת לעם ישראל מימד אחר. הגלות האחרונה, הקשה מכולן, גלות אדום היא גם הכוללת את כולם. גלות זו , מרוב קשיותה, נלוות עם שמירת השבת בקפדנות ולימוד התורה כמעוז כמעת יחידי של העם, כדי להבין (לדעת) מה קורה, ולהפיח בו כוח הישרדות. לכן, משה , (המקביל לגלות הזו), הוא זה שייתן לעם ישראל את השבת (כבר במצרים) ואת התורה.
עד ליציאת ישראל לגלות אדום ,אחרי חורבן בית שני, התורה לא היוותה העניין המרכזי של עם ישראל!. התורה תפסה את מרכז החיים היהודיים בעיקר בגלות אדום!
האדם הפרטי גם הוא יכול לעבור את אותם הבירורים בכל שבוע, במשך ששת ימי המעשה ויום השבת. וכן בכל שנה עם שלושת המועדים (פסח שבועות וסוכות) והשבת.
נראה שהשעבוד במצרים והמאורעות המתוארים לגביו הם אב תיפוס לכל מה שיקרה לישראל כעם וכפרט במשך ההיסטוריה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 