בע"ה טז טבת התשעח
מישל בן שושן
ההתלבטויות של משה
שמות מנטו
מי החליט על סוף הגלות ולמה זה לקח כל כך הרבה זמן?
- העם
יש כמה פסוקים שמצביעים על סף מסויים של עינוי שהעם לא הצליח להכיל. העם צועק. הוא כבר לא יכול יותר.יכול להיות שהגלות היתה אמורה להימשך 400 שנה (ברית בין הבתרים), אבל , כבר כ70 שנה של שעבוד גורמים לעם ישראל להיות על סף התמוטטות.
אבל את הצעקות האלה אנו שומעים רק בעקיפין , כשה' מדבר אל משה:
שמות פרק ג :(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:
העם, אם כן צועק לישועה מהשעבוד. יכול להיות שזה מה שגרם לכל תכנית הגאולה להתחיל. אבל זה לא קורה מיד. למה?
- משה
סיפור לידת משה וגדולתו מאוד מעניינים: התורה מספרת ברוב פרטים שכל מה שקרה מסביב ללידת משה היה ניסי. כאילו יש יד מכוונת מלמעלה כי הנה "הגואל נולד"!! כאילו ה' שלח סוף סוף משהוא לגאול את ישראל. למשה אין, לכאורה שום "זכות" מעצמו. כאילו "נכתב מלעלה שהוא יהיה הגואל!
אבל זה לא כל כך מסתדר כי הרי התורה מספרת על צויי מה' אל משה רק אחרי זמן רב. מעמד הסנה קורה אחרי שלמשה קורים הרבה דברים. יש תיאור של תהליך ארוך של התוודעות למצב מצד משה! ואת זה, מניט מזמין אותנו ללמוד בהמשך.
- ה'
נראה שמאחורי הקלעים, ה' "ששמע את צעקת בני ישראל" החליט לעשות מעשה. והא זה שמכוון את לידת משה והוא זה שמצווה עליו לפעול ועושה את כל המופתים כדי להוציא את ישראל ממצרים.
אבל , למה זה לוחק כל כך זמן? מילדת משה ועד לגאולה עצמה עוברים 80 שנה!! גואל יכול כבר לפעול בגיל צעיר יותר. ניתן להניח שבגיל עשרים, בן אדם ממצוע הוא בשיא כוחו. ואם ה' מנחה אותו בכל השלבים ועוזר לו, משה יכול להתחיל בתפקידו כבר בגיל כזה. למה לחכות עוד 60 שנה??
לסיכום ביניים: נראה שיש בעצם שלושה גורמים ולא גורם אחד בהקדמת זמן הגאולה וביצועה:
- העם שזועק
- משה שזקוק לזמן כדי להגיע לבשלות מסויימת
- ה' שמוכן לגאול אבל איננו פועל עד שכמה תנאים יתמלאו!
ההתלבטויות של משה:
לידת משה היא פלאית. הוא נולד אחרי שישה חודשים. הוא ניצל מההריגה של כל בן זכר. בת פרעה מוצאת אותו בתיבה שעליה משגיחה מרים. ובת פרעה, במקום למסור אותו למיתה, מאמצת אותו. הוא גם זוכה להנקה של אימו הביולוגית (יוכבד). והוא נמסר בחזרה לבת פרעה כשהוא גדול. נתחיל את העיון בשלב הזה:
שמות פרק ב (י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:
פעמיים כתוב שמשה "גדל". פעם אחת הוא גודל פיזית, ובפעם השניה, הוא מגיע להיות כמעט סגן פרעה:
רש"י שמות פרק ב :יא) ויגדל משה – והלא כבר כתיב ויגדל הילד (פסוק י) אמר רבי יהודה ברבי אלעאי הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו:
אם התורה כותבת פעמים שהוא "גדל" זה אכן אומר דרשני. כאילו זה הדבר שכולנו מחכים לו: שהגואל יגדל ושיוכל למלא את תפקידו!
הבעיה היא שמשה איננו ילד רגיל. הוא אכן יוצא דופן אבל הוא בעל שתי זהויות!הוא גם עברי מלידה ומההנקה אבל הוא גם איש מצרי בזכות חינוכו ותפקידו.
יוסף -משה
מעניין לשים לב לשני הגיבורים של הפרשה שלנו:
בהתחלת הפרשה, אחרי שמספרים שכל בני ישראל, 70 נפש ירדו למצרים, מציינת התורה (כאילו לא ידענו זאת):
שמות פרק א(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:
יוסף הוא הגיבור הקודם. הוא זה שהוריד את ישראל למצרים. והוא מת. כך מתחיל הסיפור. מצד שני, נולד גיבור אחר, משה שאמור להוציא את ישראל ממצרים. אלה שני גיבורים מקבילים והפוכים:
| יוסף | מת בפרשה שלנו | גדל כעברי | הפך למצרי | נהיה לסגן פרעה | הוריד את ישראל למצרים |
| משה | נולד בפרשה שלנו | גדל כמצרי | הפך לעברי | נהיה לסגן פרעה | יוציא את ישראל ממצרים |
דרך אגב,, ביציאת מצרים, משה ייקח את עצמו יוסף עימו!
שמות פרק יג(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ …
אילו המהלך של יוסף (הירידה לגלות) היה נחשב לטעות כל כך גדולה, היינו מבינים שמשה , שבא לתקן את המהלך המוטעה, לא היה מתיחס בכבוד ליוסף! אבל זה בדיוק ההיפך שקורה! כאלו הגואל מכבד ו"נעזר" על ידי מי שגרם לגלות! זה מלמד ארוכות על חשיבות הגלות! אין גאולה ללא גלות. אי אפשר לצייר את הגלות ככולה שלילית. כי עצם הגאולה צומחת מהגלות לניזונה ממנה. ההיסטוריה של עם ישראל עשוי מצמדים "גלות-גאולה" ולמרת שתמיד צובעים את הגלות בצבע שחור ושלילי, יש בה נחיצות לבניין עם ישראל!
נחזור ללימוד שלנו:
:(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו
משה יוצא אל אחיו. ברור לנו שמדובר באחיו..העברים! אבל ייתכן שזה עדיין לא כל כך ברור עבור משה עצמו! אנו מכירים היום הרבה יהודים שחיים בארצות גלותיות שעדיין לא ברור מה היא הזהות האמיתית שלהם, גם עבור עצמם. האם משה הוא מרגיש מצרי או עברי או שניהם? והאם אפשר להחזיק בשתי הזהויות גם יחד?. היום, הרבה יהודים טוענים שכן, וזה אחת הסיבות של סירוב, או דחיית עלייתם לארץ!
כשהתורה מספרת סיפור כזה : איש מצרי מכה איש עברי. זה צריך להסכיר לנו יותר את המראות של הנביאים כמו ב:
ירמיהו פרק א :(יג) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה:(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
כלומר, המראה הוא מסמל מצב מורכב כולל ולא רק סיטואציה ספציפית זו.
אם כן, כשמשה רואה שהמצרי מכה העברי., הוא בעצם שם לב לחוסר המוסריות של שעבוד בני ישראל על ידי המצרים וזה לא נותן לו מנוחה.
יש לשים לב שמבחינת הטעמים, המילה "מאחיו" מנותקת מהמילה עברי. כך שעדיין אי אפשר להגיד שהעברי הוא מאחיו. אלא שהמצרי והעברי הם מאחיו. אבל הוא הולך להחליט מי הם באמת אחיו. מה הזהות שהוא יבחר בה.
(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
עכשיו משה החליט. הוא הורג את המצרי. סגן פרעה שהורג חייל, זה לא דבר נורא. זה קורה כל יום, שם. חשיבות הסיפור הוא שעבור משה, להרוג את המצרי, זה , כביכול להרוג את המצרי שיש בו! אם משה היה עד כה גם איש מצרי וגם איש עברי. עכשיו הוא הורג את האיש המצרי! הוא קורע את תעודת הזהות שלו! הוא החליט להיות בצד של העבירם!!
למה הוא החליט כך? בגלל כנראה הבעיה המוסרית .אבל בעיקר "כי אין איש". כלומר אין עתיד בתרבות הזאת. הוא מתאכזב מאוד מהתרבות המצרית והוא רואה שכבר אין איש. אין עתיד. הוא עושה את ההבחנה הנכונה ברגע הנכון: זה סופה של מצרים! אמנם בצרים היתה עד כה מרכז העולם. אבל זה הוא, היא פונה לסופה. ויש לעזוב אותה! מעט מאוד יהודים עשו את ההבחנה הנכונה הזאת, למשל, ערב מלחמת העולם השניה ועזבו את גרמניה. משה כן עשה האבחנה הנכונה.
אבל זה לא נגמר: הוא כבר לא רוצה להיות מצרי יותר, ואז הוא פונה אל הפן העברי שלו:
(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:
יש "יום שני". יש שלב ב'! משה גדל בשלבים. כמו יום השני לבריאת העולם. זה לאו דווקא למחרת, זה שלב שני.. הוא הולך לבחון את המצב של העברים כי עכשיו הוא עברי לגמרי!
ואז קורה אסון מבחינתו: הוא רואה ששם היהודים הם..רשעים!
לפי רש"י גם העברי המוכה הוא רשע:
רש"י: למה תכה רעך: רעך – רשע כמותך!
שוב אי אפשר להגיד שהמקרה של שני אנשים שרבים הוא מקרה בודד. משה בונה את ההבחנה שלו על מכלול דברים בתוך העם העברי וזה מה שמסמל את ההבחנה שלו. זה הטריגר שדוחף אותו להחליט.
הוא מנסה להשכין שלום בין העברים, הוא מפעיל את כוח המרות שיש לו והוא מקבל סתירה: סגן פרעה שהציל יהודי יום קודם, מקבל נזיפה מהעברים עצמם והם אפילו מלשינים עליו לשלטונות!! העביר המשועבד מתקומם נגד סגן פרעה שבא להצילו!!
(יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:
העברי איננו מקבל את מרותו של משה והחוצפה שלו מגיעה עד להלשנה על משה! עד כדי כך שמשה בורח
למה משה בורח?
לכאורה הוא מפחד מהתגובה של פרעה שיבין שהוא השליך את זהותו המצרית והתקרב לאויב העברי.
אבל משה עושה יותר: הוא בורח ממצרים ובוחר במדין שהיא נראית לא קרובה ממש. מדין, נמצאת בעבר השני של האי סיני. למה משה בוחר למדיין? כי הוא מיואש מעם ישראל!!! מי אומר זאת? רש"י שמצטט את המדרש:
אכן נודע הדבר – כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו: מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך?, אבל רואה אני שהם ראויים לכך!:
הסיבה שבגללה העברים רדופים כל הזמן, הן בימי משה, והן בימי המדרש והן בימי רש"י, זה בגלל שאין שלום ביניהם! הם רבים כל הזמן בניהם ולא מקבלים את מרות מי שמטיף להם מוסר! "מגיע להם" כל הסבל הזה!!! משה מבין שסיבת האנטישמיות , מקורה בעם ישראל עצמו!
וזה מה שמפחיד אותו מאוד:" וַיִּירָא מֹשֶׁה"!! נזכור שהוא סגנו של פרעה. בנו המאומץ של פרעה. הוא לא מפחד מהחיילים המצרים כמו שהוא מפחד מהמצב העגום של עם ישראל שמתגלה מול עניו!!
הוא לקח את ההחלטה לעזוב את המצריות כדי להתחבר לעבריות והנה העברים אינם מוסריים בעצמם!! הוא אבוד!!
כמה יהודים בהיסטוריה עשו דבר דומה! הם התאכזבו מהתרבות הגויה וכשנכנסו לבית הכנסת, לא קבלו אותם בסבר פנים יפות והם התאכזבו וברחו שוב לגלות אחרת!
איזו תרבות אחרת משה בחר בה? מדיין! למה מדיין?
מדיין הוא אחד מבניו של אברהם אבינו. היחיד מבני קטורה שלא הלך לארץ בני קדם, במזרח הרחוק. אחד שנשאר באזור! אולי משה מתכוון לבנות עם עברי חדש במדיין!!
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:
ה"ישיבה על הבאר" היא סימן לרצון ליצור עם חדש. בדיוק כמו שיעקב ישב על הבאר לפני הפגישה עם רחל.
רש"י
וישב בארץ מדין – נתעכב שם, כמו (בראשית לז א) וישב יעקב:
וישב על הבאר – לשון ישיבה, למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:
הוא בוחר במדין ויושב על הבאר. שני המאורעות, ביחד בסוף הפסוק שמתאר בריחתו, מנחים אותנו להבין שיש כוונה ברורה של משה ללכת דווקא למדין לבנות שם עם חדש.
הוא מתחתן שם ומוליד שני ילדים.הוא קורא לראשון גרשום: "גר הייתי בארץ נכרייה"!! זה מתאר בדיוק את ההרגשה שלו: מצרים היא ארץ נכרייה אבל גם מדין היא ארץ נכרייה גם שם הוא לא הרגיש נוח, הוא שם כ"גר"., ואז, אומר מניטו , הוא מוכן למעמד הסנה!
מעמד הסנה מעמיד אותו מיד על טעותו: ה' מלמד את משה שאין עם עביר אחר אלא רק מי שנמצא במצרים!! משה מבין ומקבל בסופו של דבר (אחרי הרבה שכנועים!!) ויצא לדרך.
לע"ד: האם העובדה שמשה ייפרד מאשתו ומבניו, הוא סימן שהוא עזב לגמרי את הרעיון ליצור גוי חדש?
יכול להיות שיותרו שמביא לו את אשתו ואת שניו בהר סיני מנסה להגיד לו שאין להגזים ושהם גם בניו!!
המבחן של משה
בחטא המרגלים (וגם בחטא העגל), ה' ינסה את משה:
דברים פרק ט (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:
"הרף ממני", זו הזמנה להיפך, להתפלל עבורם!. ה', כאילו רוצה לדעת אם משה באמת עזב את הרעיון ליצור עם אחר חוץ מעם ישראל! ומשה מגיב יפה ומתפלל עבורם ומוכן שימחו את שמו עבורם!
סוף המבחן
אבל המבחן האמיתי והסופי יקרה בסוף ימי משה:
במדבר פרק לא (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
לפני מותו משה חייב להרוג בעצמו את המדיינים! כדי להראות לעצמו ולכולם שהוא באמת עזב לגמרי את הנסיון ליצור עם חדש משם!!
לסיכום:
עכשיו אנו מבינים למה זה לקח כל כך הרבה זמן להוציא את ישראל ממצרים
- מהרגע שהעם זעק ושה' החליט להוציא אותם, היה צריך למצוא מנהיג שיהיה מוכן להוציא את ישראל ולהנהיג אותם! והיה גם צריך לחכות שהעם ירצה באמת לצאת!!
משה היה אז בן 20 שנה כנראה כשהוא ברח ממצרים למדיין.
- במדיין, במעמד הסנה, ה' מסביר לו שאין ליצור עם חדש במדיין אלא להיפך לחזור למצרים ולהציל את אחיו אלה.
- לפי הרב מידן והרב מנשה וינר, משה חזר למצרים, בהיותו בערך בין 40 שנה. ושם הוא נתקל בסירוב העם לצאת!! הם אמנם צעקו על הסבל אבל הם לא רצו במרותו של משה ולא רצו לעזוב את העבודה הזרה שלהם והדבקות שלהם בתרבות המצרית!!
- משה חזר למדיין ונשאר שם עוד 40 שנה. הזמן שיש לחכות שכל הדור של העברים הסרבנים ימותו. בדיוק הזמן שלקח לדור המדבר להתחלף כי סרבו להיכנס לארץ! אחרי 40 שנה במדיין, משה חוזר למצרים בפעם השנייה במצוות ה' "כי מתו כל האנשים..". ואז מתחילה היציאה שאנו מכירים, כשמשה הוא בן 80!!
0 20 40 80 120
לידת משה משה עוזב למדיין הנסיון הראשון וחזרה למדין הנסיון השני מות משה
ועוד על הפרשה:
- EXODUS .מעניין שהיוונים והנוצרים תרגמו את שם הספר במילה שמתארת עזיבת הבית לגלות. כי מדובר , עבורנו, בדיוק על ההיפך: עזיבת הגלות כדי לחזור הביתה!
2.שמות: כל הפרשה מדברת על שמות: שמות בני ישראל, שמות המיילדות. חוסר שמות של האבא של משה(איש מבית לוי) ושל האימא שלו(בת לוי). חוסר שמה של מרים (אחותו). שמו של משה שהם אותיות "השם". שמו של הקדוש ברוך הוא. שמות בני משה…
- שמות בני ישראל: לא שינו את שמם. מה שיזכה את בני ישראל להיגאל זה שנשארו עם זיקה לזהותם. לא העובדה שהם קבלו את התורה או קיום מצוות. רק העובדה שהם משפחה ועם. אין הגאולה תלויה בקיום מצוות אלא הפן הלאומי הוא הראשוני והעיקרי. רק אחר כך מדובר במתן תורה. המהרל שואל: למה לא נתנה התורה לאברהם? והוא עונה : כי היה צריך קודם כל לבנות עם שיקבל את התורה. אנו שייכים לעם לפני שאנו מקיימים את התורה! לכן, הישיבה במצרים והפיכת המשפחה לעם במצרים קדמה למתן תורה.
- ויוסף היה במצרים: רק יוסף היה יכול להיות במצרים! ולהישאר צדיק. כל מי שמנסה להישאר בגלות, מחכים לו שתי סכנות איומות: מבחוץ האנטישמיות והמוות ומבפנים ההתבוללות. רק יוסף הצליח להיות במצרים ממש.
כלומר, אסור לנסות להיות כמו יוסף! אין לסמוך על ..הנס הזה שיוסף היה במצרים.
5אלוהי אברהם: יש 18 פעמים בתורה המשפט "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. לכן יש 18 ברכות בתפילה!!
6 בארץ לא להם: בברית בין הבתרים, זרע אברם היה אמור לגלות "בארץ לא להם". מצרים היא ארץ כזו. היא לא שייכת ליושביה. כי כל השלטון הוא רודני והכול שייך לפרעה. יוסף גרם לעובדה הזאת שכל המצרים מכרו את בהמתם ואדמתם ואת עצמם לפרעה! כך שבאמת מצרים היא ארץ "לא להם"..למצרים! וכמובן גם לא להם לעברים!. זו הסיבה שמצרים נקראת "בית עבדים" כי אפילו המצרים הם עבדים בארצם!
- משה בן עמרם. משה איננו "אב". הוא מלך, הוא רב. הוא בנו של "עם רם". הוא שייך לעם. מנהיג אותו אבל הוא לא האב של העם. בניגוד ל"אברם" שהיה אב רם!
שמו של ה': (מניטו 1971)
שמות פרק ג (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
רש"י שמות פרק ג (טו) זה שמי לעלם – חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו:
וזה זכרי – למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר (תהלים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:
יש "הוא" ויש "שמו" ויש "זכרו". לכן אנו אומרים "ברוך הוא, וברוך שמו". אלה שני דברים שונים! וכן אומרים "ה' אחד ושמו אחד" כאילו אלה שני מוזגים שונים.
- הוא: אין לנו תפיסה בו בכלל.
- שמו: איך ניתן לנו להשיג אותו
- זכרו: עוד פחות משמו.איך תפיסת שמו נשארת בזיכרון שלנו, בכל הדורות.
כשה' עונה למשה על שאלת השם שלו הוא נותן שלוש תשובות:
- אהיה אשר אהיה= אני תמיד אהיה כאן
- אהיה= כדי לא להפחיד את בני ישראל שיהיו עוד צרות
- אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם….: זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור"
השם שה' נותן למשה , אמור בתנאי שיהיה נעלם! "לעולם" בלי וו כמו בהעלם!
אסור "לתפוס" את ה'! זו הגדרתו! בלתי נתפס. בוכל זאת הוא דורש להתגלות אלינו. לכן יש לו שם. אבל אסור להגיד את השם
הצורה היחידה שאפשר להגיד השם שלו זה בשם אדנות. כלומר שאנו מקבלים עלינו את אדנותו עלינו. זה הדבר היחיד שאנו מסוגלים להגיד
השם שלו אסור להגיד אותו באותיותיו.
"זה שמי לעולם"= זה השם שלי כדי שתעלים אותו!
לדור דור= רק לשלושה דורות: אברהם יצחק ויעקב. ולא דור רביעי. לא משה או דוד
למה לא אומרים "אלוהי משה"? או "אלוהי דוד"?כי אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב, אלה דברים שכבר התקיימו ושאנו יכולים להתבסס עליהם.אבל "אלוהי משה" עדיין לא! עד שאנו באמת נהיה לעם מאוחד ויבוא המשיח , רק אז אולי נוכל להגיד "אלוהי משה" או "אלוהי דוד"!.
עד אחרית הימים אנו נתייחס להיותנו בני האבות אברהם יצחק ויעקב.
התנאי ליציאת מצרים= שיכירו בני ישראל שה' נקרא בשם אדנות, כלומר שיקבלו עליהם מלכותו ומרותו.
שמי לעלם= להעלם
השם ניתן כדי להיות נסתר!
כמו הבגד: הוא מכסה אותי. אני נראה על ידי הבגד שלי אבל זה לא אני! הוא "בוגד בי"
כך השם הוא מגלה אותי אבל זה לא אני!. הוא בא בעצם להסתיר אותי בתוך זה שהוא מגלה כביכול אותי!
"ה' שמך לעלם ה' זכרך לדור ודור"
אם אני יודע מי הוא, אז אני שולט עליו ויכול לעשות בו שימוש!
לכן יש להעלים!
- אד= כוח, כמו "אדיר"
- אדם
- אדון= יותר מהאדם וזה שבזכותו קיים האדם.
למה משה מבקש את שם ה'?
כי הגאולה הוקדמה (הרבה לפני 400שנה). לכן, יש לדעת מי גואל, מה יש לדעת ולהכיר כדי להיגאל
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 