17-02-08
מישל בן שושן
כי תשא העד
מחצית השקל (מח"ה)
בששת הפסוקים הראשונים, בקריאה מעמיקה , נראה שיש לפחות שתי גרסות של מחצית השקל. כמה פסוקים כפולים ושמות ומטרות לא ברורים . האם מדובר ב"כי תשא". "במקרה ותרצה למנות..אז יתנו כופר נפש" אז מה יקרה אם לא יספור אותם, אז לא יהיה כסף לאדנים או לקנות הקרבנות? למה פתאום קוראים למח"ה "כסף הכיפורים".. ועוד שאלות רבות. הנציב עושה סדר בפסוקים:
- שלושת הפסוקים הראשונים עוסקים בתרומת מח"ה שישראל יתנו כל זמן שהיה בית המקדש קיים לקניית הקרבנות ולהוצאות תחזוקת המקדש. תרומה זו, חייבת גם להינתן בזמן המשכן, לפחות בשנה הראשונה, כי הרי לא יהיו קרבנות אחר כך עד לכניסה לא"י. (לא היו צריכים קרבנות במדבר כי היו קרובים לה' ופרנסתם היתה מובטחת באופן ניסי). אז , יש צורך לגבות תרומה זו ,"תורמת הלשכה", בשנה הראשונה. אז, ה' אומר למשה שכדאי לגבות תרומה זו בשעת המניין. זו "הזדמנות" טובה לגבות התרומה הזאת. אם לא היה המניין, גם כן היו חייבים לתת אותה. אבל כדאי בשעת המניין. וזה "כי תשא". במקרה ואתה תרצה למנות את בני ישראל, אז כדאי לנצל הזדמנות זו ולגבות מהם מח"ה ללשכה. דרך אגב, המניין יכול להיות מבן חודש ומעלה ולא בהכרח מבן 20 שנה ומעלה!
- בשלושת הפסוקים האחרונים, המתחילים ב "כל העובר על הפקודים": כאן, מדובר על תרומת האדנים, החד פעמית. מח"ה זו אמורה לתת כסף ליציקת האדנים . גם היא, כדאי שתעשה בהזדמנות מניין. אבל מניין זה חייב להיות מבן 20 שנה ומעלה!. למה?:
האדנים מסמלים את התשתית של העולם. הבסיס, הרגלים העומדים באופן יציב על הקרקע, האדם הישר העומד בעולם הזה. מהרגע שישראל יתנו מח"ה עבור האדנים, זה יכפר על כל מני סטיות שעלולים לקרוא בהמשך ההסטוריה. כמו למשל בתקופת המן. (שם כתוב שה' הקדים מצוות שקלים –מח"ה- , מראש, כדי לכפר, להגן בפני השקלים שצווה המן לשקול מאת בני ישראל בשושן!. סמל לכל מני קטרוגים על ישראל בהיסטוריה. האדנים הם היסוד המוצק. ואפילו אם יהיו סטיות, היסוד מציל. לכן, כסף זה הוא "כסף הכיפורים". לכן המניין הוא מבן 20 שנה ומעלה, גיל של האחריות וכניסה לתוך האומה בפועל. ואפילו מי ש"עובר על המצוות" –קרי " העובר על הפקודים"! יינצל בזכות האדנים. ומי "שעבר בים" סוף גם הוא ינצל בהמשך על ידי האדנים. (ראה הירושלמי מסכת שקלים א-מו-א-א- ששם מפרשים "העובר על הפקודים"= או "מי שעבר בים סוף" או " מי שעובר על המצוות-על הפקודים").
כל זה מסתדר עם הפירוש של רש"י שכתוב בפסוקים שלוש פעמים "תרומה לה'" כי בעצם היו שלוש תרומות" הראשונה בהתחלת פרשת תרומה, ושתי האחרות כאן, תרומת מח"ה של האדנים ותרומת מח"ה של הלשכה.
אך את שבתותי תשמורו(לא-יג)
"שבתותי" ברבים כי מדובר גם על ימים טובים.
כי אות היא..:
כל פולחן, מקדש, או דבר שבקדושה הנראה לעיין יכול לגרום להתפעלות. וזה אפילו אצל הגויים. אבל בשבת, אין שום תופעה מיוחדת. זה יום רגיל כשאר הימים. ובכל זאת, באותם הימים, ישראל מתפעלים, וזאת ההזדמנות להבין יותר לעומק את מציאות הקשר בין ישראל לה'. השבת היא באמת האות של הברית.
לעשות את השבת
הברית, זאת האמונה. לכן החכמים קבעו שמי שלא שומר שבת הוא ככופר בכל.
** ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו(לא-יח)
הפסוק נראה מקוטע: היה צריך לכתוב "ככלותו לדבר איתו.. נתן למשה את לוחות.." ולא "ויתן..ככלותו לדבר..את הלוחות.."!
הנציב מופלא כאן: ה' נתן למשה משהוא עוד יותר גדול מלוחות הברית, הוא נתן לו את "ככלותו לדבר"! הוא מסר לו את האפשרות שה' ופסיק לדבר!. הוא מסר לו את האפשרות שמשה יוכל להמשיך חיות , אפילו כשה' לא ידבר יותר! לחיות עם הספקות, לחיות לבד, לחיות ולהמשיך ללמוד, לחדש, לחיות כאדם אחראי, ללא התערבות נגלית של הבורא.
זו באמת המתנה הכי גדולה שמורה יכול להעניק לתלמיד: האפשרות שהתלמיד ילמד בכוחות עצמו, שלא יהיה תלוי בו.
ואת זאת, הוא מסר יחד עם לוחות האבן…. וזה מאפשר למשה להיות כמעיין המתגבר, לקבל ולמסור את התורה שבעל פה, זה נתן תוקף לכל מה שכל תלמיד חכם יוכל לחדש בעתיד ובעיקר זה מעלה את האדם למעלה הרבה יותר בוגרת ואחראית.
כמו שאומר רש"י: זו סייעתא דשמיא שניתן למשה לעמוד על כוחה של התורה שאין לה קץ..
הרבה יותר יש בהפסק הדיבור מאשר בדיבור!
זה מזכיר את הפירוש של עמנואל לווינס על "וידבר ה' אל משה לאמר": "לאמור" =לא אמור!
וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר(לב-א)
חלק מהעם לא רצו לצאת ממצרים כי המשימה נראתה להם ענקית: מיוחד העובדה שהפרנסה שלהם תהיה תלויה במעשים ובזכויות שלהם. משה הוא זה ששכנע אותם לצאת ואף הוא זה שהיה אחראי על הנסים, כך שהתרגלו שהפרנסה שלהם באה באופן ניסי. עכשיו שהוא נעלם להם, אז פחדו להכנס למסלול של הפרנסה הטבעית התלויה בזכויותיהם. ובמיוחד במדבר! (אולי בארץ ישראל היו יותר מסכימים לעבור למישור הטבעי , אבל לא במדבר) . הם הרגישו חלל ריק. ולא יכלו להתמודד עם החלל הזה. הם בקשו למלא אותו על ידי העגל.
**ויהי כי בושש משה לרדת (לע"ד)
נדמה לי , שלא לחינם הוא התבושש! לא לחינם ה' גם כן אפשר או יזם את המצב שהוא יתבושש! כי הרי המטרה הסופית היא שהעם יוכל לחיות בלי משה. שהיו מספיק בוגרים כדי לקחת את עצמם בידיים. התורה , ובמיוחד הלוחות הראשונות, דורשת אדם בלתי תלוי , עצמאי ובוגר.
אולי ה"איחור" החצי מבוים של משה היה נסיון לבחון את יכולת העם לעמוד הלחץ הזה. או להוכיח שהם לא מסוגלים לזה ולשבור הלוחות (כי הרי ה' יודע שעשו את העגל, והוא בכל זאת מוסר אותם למשה, והוא הסכים שישברו ואפילו בירך אותו על זה!). הכל כאילו מבוים לצורך מבחן א ו הוכחה!!
פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם,בניכם ובנותכם (לב-ב)
- איך אפשר שאהרון יבקש מהם לעשות עבודה זרה?
הנציב מעיר שהאיסור על ע"ז מפורש של "אלוהי מסכה…" עדיין לא נאמר להם!. ברגע זה, הם רק שמעו את עשרת הדברות ולא את ההמשך!
הם שמעו "לא יהיה לך אלוהים אחרים ולא תעשה לך פסל" שפירושו: ה' הוא המשגיח בכוחו ללא אמצעי. ואסור לבקש עזרה מכוחות אחרים.
אבל ההסברים שבאו אחר מתן תורה מוסיפים: שאפילו אם האדם יבקש מה' עצמו, אבל דרך גוף שלישי, כמו העגל , גם זה אסור!
לכן העגל היה עדיין "כשר" מבחינת אהרון שעדיין לא שמע על האיסורים האחרים.והוא ביקש מהם "זהב" כי זו המתכת הנעלה ביותר , הקרובה ביותר אל האלוהים, והוא יהיה האמצעי שדרכו יוכלו לבקש מה' פרנסתם!
- אהרון אומר להם שהמצב שבהם הם שרויים עכשיו הוא מצב נחות , לא בוגר, מצב של ילדים, או מצב "מקבל" כאישה או ילדים שבדרך כלל אין הם דואגים ישירות לפרנסה. לכן הזהב בא מהנשים והילדים.
ויעשו עגל (לב-ד)
עשו אותו שור כי הוא אחת מארבע החיות שבכיסא הכבוד והוא הממונה על הפרנסה. העגל היה אמור לבקש עבורם פרנסתם אל ה'!
ויאמרו אלה אלוהיך ישראל
כמה אנשים האמינו שה' מסר את כוחותיו לעגל שהוא בעצמו יהיה כאלוהים. וזה עבודה זרה ממש.
ויקרא אהרון ויאמר חג לה' מחר
הוא הכריז בקול רם! שלא יחשבו שה' עזב אותם ומסר את כוחותיו לעגל, אלא , שעדיין ה' הוא השליט והעגל הוא רק אמצעי. לכן הוא אמר להם: חג לה' (ולא לעגל) , מחר (הוא עדיין כאן ולא ישתנה שום דבר מהיום למחר, עשיית העגל לא גרמה לשינוי כל שהו בהשגחת הבורא). וזה ביטל את דברי המעטים שהאמינו שה' עזב אותם ומסר את כוחותיו לעגל.
הוא עשה הכל לשם שמים. אבל אפילו הכי, מי שגורם לציבור לחטוא, אפילו לש"ש, הוא נענש במיתת בניו נדב ואביהו.
מצד שני הוא מנע מישראל לחטוא עוד יותר ועל זה הוא קיבל שכר הרבה.
לך רד(לב-ז)
"רד מגדולתך"! ולא רק מההר!
לא הצליחה דרכו של משה לבצע עבור העם כל הזמן ניסים. זה לא עזר להם בסופו של דבר. הם הפכו ל"תלויים" בניסים , ובשעת מבחן שמשה איחר, הם עשו עגל!. לכן ה' מאשים את דרכו של משה בעשיית נסים !
הוא מבקש ממנו לרדת למדרגה יותר טבעית. כי חייבים להרגיל את העם לדרך הטבע והאחריות.
כי שיחת עמך אשר העלית
אתה בחרת להעלות אותם למדרגת הניסים! אתה אחראי על התוצאות!!
הרי בדרך כלל משה הוא זה שביקש מה' שיעשה ניסים עבור העם. וה' צייט. אבל משה אחראי על הדרך הזו. הוא היה יכול להתמודד עם העם באופן שיתבגרו ויהיו אחראים יותר, עם פחות נסים!
לכן ה' מאשים אותו באחריות על התנהגות העם!
וכאן, שוב, הנציב מגלה גדולה בזה שהוא דוחה ההסבר הרגיל של הערב רב, ומחפש פשט פחות נעים אבל יותר נכון!.
*וינחם ה' על הרעה אשר דיבר (לב-יד)
הוא לא ביטל את כל הגזרה אלא הפחית אותה! והחליט להשמיד את כל הדור הזה תוך ארבעים שנות נדודים (כמו שהוא יעשה בסוף אבל בגלל חטא המרגלים) ורק הבנים יוכלו להכנס לארץ.
לכן משה היה צריך עוד לבקש סליחה על החלק הזה במשך ארבעים יום נוספים. וביום כיפור ה' הסכים לוותר על כל העונש בכללותו.
מזה ומזה הם כתובים
שאפשר לקרוא אותם מימין לשמאל ומשמאל לימין!! הם היו נסיים וזה היה נראה שהיו נסיים.
ולכן , כששבר אותם משה מול העם, כולם הבינו את חומרת המצב. וההתפעלות שהוא גרם לעם בשבירת הלוחות, אפשרה לו לשבור ולטחון את העגל בלי שיגיבו וכן לצוות להרוג את 300החוטאים. מה שהיה חסר לאהרון שלא הצליח להדפם.
ולתת עליכם היום ברכה(לב-כט)
הציווי ללויים להרוג את החוטאים, תגרום ללויים עצמם שתבוא להם ברכה ממעשה זה !!!!
בזכות המעשה העל טבעי להרוג איש את אחיו, מזה הם קבלו את כוח הפלפול, ברכה, כוח עיסוק בתורה ופרנסה!!!
ומזה גם כן הם יהיו המעלים שרים לה' במקדש!!
ויהי ממחרת(לב-ל)
הנציב לא מקבל פירוש רש"י שמשה היה ארבעים ימים האמצעיים בהר.אלא:
- ארבעים ימים ראשונים היה בהר לקבל לוחות ראשונים
- ארבעים ימים נוספים, נשאר למטה כדי לטפל בעגל ובעם
- וארבעים ימים אחרונים עד ליום כיפור היה שוב בהר.
בארבעים הימים האמצעיים , משה לא עשה תפילה מיוחדת עבור ישראל. אלא הוא "יתפלל שחרית מנחה וערבית כרגיל והכניס בהם תפילה קצרה לסליחת חטא העם"!
ולא שתו איש עדיו (לג-ד)
"עדי" הוא מין תכשיט. ומה העדי של ישראל? זאת ה"רוח הישראלית" (מילים של הנציב!). ומה היא הרוח הישראלית? היא מתבטאת בשני אופנים:
- אנשים פשוטים שמאמינים בהשגחת הבורא, בלי לקבל רוח הקודש או להשיג חכמות מיוחדות.
- אנשים שהם "גדולי ישראל" שמכינים עצמם להשיג רוח הקודש ומשיגים אותו באמת. והעדי שלהם לא אצלם תמיד. כי אם ברגעים מסויימים שכל אחד שרואה אותם אז, רואה דרכם גדולת עם ישראל והשגחת ה' .
אז, כשהיו כולם עצובים מחטא העגל, אז לא היתה אפשרות לקבל את רוח הקודש. כי אין היא באה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה. לכן הם איבדו את עדיים.
ומשה יקח את האוהל(לג-ז)
בתקופת ארבעים הימים האמצעיים, ישראל היו בהסתר פנים (ללא העדים) ולכן משה היה צריך לפגוש את ה' מחוץ למחנה והוציא לשם את אהולו.
*והיה כצאת משה יקומו כל העם…ונצבו איש פתח אהלו(לג-ח)
לפי הנציב היו 2 סוגי אנשים: אלה שכבדו את משה וקמו לפניו
אבל יש סוג שני של אנשים, שלא אהבו את משה , שרצו להקניט אותו! ואלה ,"ניצבו", זאת אומרת שחוצפה, אנשים עזי פנים , ניצבים, כמו דתן ואבירם ("יצאו נצבים").
- כל הסיפור הזה מובא כאן, לפי הנציב להראות כמה דברים:
- ראש הדור מוכרח להטריח את עצמו בעט שהעם מפורר וסר ממנו השלום , כמו עכשיו אחרי חטא העגל.משה נשאר לצורך טיפול זה, ארבעים לתקן מצב העם ,איתם, למטה.
- אין לראש העם להתעצב בגלל כמה אנשים עזי פנים שמצפצפים עליו, כמו האנשים ש"נצבו".
- אם יש תלמיד שלומד מראש הדור (יהושוע ממשה), אין לו לעשוק בשום דבר שיכול להיעשות על ידי אחרים, אלה להישאר צמוד לראש הדור. (יהושע לא ימיש..)
וראה כי עמך הגוי הזה(לג-יג)
משה אומר לה': תראה , אפילו כשהם נראים חוטאים ומסרבים לדרכך, הם עדיין קשורים אלך. הם עדיין עם ישראל! אפילו שהסתלקת בעת שהסירו מעליהם את עדיים, לא חזרו למצרים ולא אמרו שהם ככל הגויים. הם עדיין מחזיקים בזהות שלהם! הם קשורים בך !
*את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים(לד-א)
כתוב "אשר היו" ולא כתיב "אשר כתבתי "! והנה ה' הוא זה שכתב הלוחות הראשונות! אלה , "אשר היו" , לא מדובר על עשרת הדברות אלא על התורה שבעל פה שהיו כלולים בה!. למשל , היה כתוב "זכור " אבל במשמעות של "זכור ושמור בדיבור אחד". לכן עכשיו, נכתוב בלוחות השניים את מה שהיה בפוטנציאל בלוחות הראשונים. השניים יהיו פירוש התורה שבעל פה של הראשונים! והתורה שבעל פה "היו " בראשונים, אבל לא "כתובים".
אחר מעשה העגל, נתחזקה כוחה של תורה שבעל פה, והלוחות השניים מסמלים אותה!
ויקח בידו שני לוחות אבנים (לד-ד)
כתוב :"ויפסול..וישכם …ויעל…ויקח.." אבל הסדר נראה לא נכון כך! היה צריך לכתוב למשל:" וישכם..ויפסול..ויקח..ויעל"!
אלא כך עשה: יום לפני, הוא פסל הלוחות והניח אותם בתחתית ההר. למחורת , הוא קם, ועלה אל ההר, ושם לקח הלוחות שהיו מונחות שם, כדי להתכסות בהן כשירד ה' עליו והתייצב עמו שם! הלוחות הגנו עליו מפני מראה השכינה!
ואז אפשר לשאול: מה רצה משה לדעת כשהוא ביקש "הראני נא את כבודך"? הוא רק רצה לדעת מתי היא העת רצון להתפלל!
אבל לא רצה לראות משהו מיוחד. אלא הוא כיסה פניו, בדיוק כמו שעשה בסנה. כאן הוא התכסה על ידי הלוחות!
ורב חסד ואמת(לד-ו)
אצל בני האדם הם תרתי דסתרי אבל ה' , אפילו שהוא בעל החסד, הוא גם בעל האמת. הוא מתנהג בחסד עם ישראל, אבל יש לו גם מדת האמת, כלפי אומות העולם. לכן, לפעמים הוא נותן להם להתגבר עלינו!!
כמו שכתוב " כי גבר עלינו חסדו- (אבל , לפעמים)- אמת ה' לעולם"!
נוצר חסד לאלפים
למי שעובד את ה' באהבה, בדרך חסידות, אז הוא גומל לו לאלפי דורות.
ונקה לא ינקה
במידת הדין, הוא "לא מנקה" החטא. אבל בכל זאת, הוא עושה את זה לאט לאט, כאב המייסר את בנו , מעט מעט, ללא אכזריות, אלא לשם חינוך. וכך הוא "מנקה". זאת אומרת , הוא משלב מידת הדין עם הרחמים: מנקה ולא מנקה!
וימהר משה (לד-ח)
למה מיהר? כי הבין שבדיוק עכשיו זה הזמן של "עת רצון" לבקש ולהתפלל!
ונחלתנו(לד-ט)
את הטובות שאתה עושה עמנו, תן לנו אותם בירושה, בנחלה, שלא נצטרך לבקש עבורם שוב , אלא שיהיו מזומנות לנו לכל הדורות.
נגד כל עמך אעשה נפלאות (לד-י)
זה פלא!: הלה , ה' לא עשה להם שום ניסים גלויים שהיו יותר ממה שעשה להם עד כה! על מה הכוונה כאן?
הנציב אומר שזה הניסים שיהיו לישראל בארץ ישראל. ואפילו אם ישראל יעזבו אותה, והיא תישאר שממה, מיד כשיחזרו אליה, היא תפרח ותחזור להיות הארץ כמו שעזבו אותה ועוד יותר!!
כי בחודש האביב יצאת ממצרים(לד-יח)
מכאן שכל חודש האביב, חודש ניסן, מסוגל לגאולה. ולא רק בפסח. לכן האגדה שואלת "יכול מראש חודש…"
ואכן מראש חודש יש להתחיל ביותר תוקף לדרוש על הגאולה.
*כתב לך את הדברים(לד-כז)
הרמב"ן מפרש שמשה כתב ספר תורה על קלף.
הנציב לא מקבל זאת! ספר תורה נכתב, לדעתו רק בסוף ארבעים שנה, בפרשת האזינו :"כתבו לכם את השירה הזאת".ושם, משה כתב ספר תורה!
אלא, מדובר על כתיבה על הלוחות!! מבראשית ועד עד לעיני כל ישראל אבל בראשי פרקים, או בשמות מיוחדים שמסמלים את כל התורה כולה!! וכל זה היה חקוק בלוחות הראשונות וגם בשניות!
וכל זה לא כדי שילמדו הכתוב שם, כי הרי אף אחד לא קרא בם! אלא רק כדי שיהיו "חקוקים" בלב ישראל!
אבל יש ,לפי הנציב הבדל בין מה שנכתב בראשונות ובשניות (מלבד עשרת הדברים והשינויים בהם), בראשונות, הדברים היו כליים יותר. נכתבו עיקרי האמונה ולא יותר. בשניות, היו כתובים יותר פרטים, עם דקדוקים ואותיות. יותר מהראשונות!
ויכתוב על הלוחות
מדובר על ה' שכתב על הלוחות השניות את 10 הדברים. ומשה שכתב את השאר "מבראשית ועד הסוף" בראשי פרקים.
*כי קרן עור פני משה (לד-לה)
יש סתירה בפסיקים: האם משה השאיר המסווה כשדיבר עם העם או לא?
משה שם מסווה כי לא יכלו לראות פניו. אבל מצד שני, הם היו חייבים לראות את פניו כי כך לומדים וכך שומעים מפי רב: חייבים לראות פניו כשהוא מדבר.
אז הנציב מציע שמשה קיפל המסווה כדי שיוכלו לראות את פניו ומיד כשהפסיק לדבר , אז הוא החזיר המסווה. כי יותר חשוב לראות פני הרב מאשר להסתנוור מהקרינה. ובכלל יתכן שהקרינה לא הפריעה בעת הלימוד!
הקרינה של פני משה רק הוסיפה שמחה ואור לנפש, כמו שהשמש זורחת, אפילו אם קשה לראות אותו !
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 