ויגש פי5

בע"ה ד טבת התש"פ

מישל בן שושן

 

ויגש פי5

 

נציג כאן את הקריאה המעניינת מאוד של הרב תמיר גרנות של סיפור יוסף ואחיו. נעשה זאת דרך ארבע שאלות:

  1. מה המשחק שמשחק יוסף , מטרתו, מניעיו והצלחותיו?
  2. האם הנאום של יהודה בהתחלת הפרשה משנה את התכניות של יוסף ולמה?
  3. מה פשר ההתגלות ליעקב?
  4. למה התורה מספרת לנו באריכות את התכנית הכלכלית של יוסף במצרים?

 

  1. מה חושב יוסף?

מאז שיוסף חלם שני חלומות, הוא מנסה להבין את פשרם.

 

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו …

 

בניגוד לחלומות שבהם כתוב במפורש "וידבר אלוהים אל…. בחלום", החלומות של יוסף, אינם כתובים עם חתימת האלוהים או דיבור נבואי כל שהוא. נראה לעניות דעתי, שזה אפילו  ההגדרה של ההבדל בין ה"אבות" וה"בנים". לאבות, ה' מדבר באופן גלוי. לבנים לא. לפחות זה כך בספר בראשית. אם כן, לבנים לא נשאר להישען אלא על:

  • מסורת האבות
  • הבנתם של המציאות והמשמעות שהם נותנים לה.

החלומות הם גשר בין עולמם של האבות שאליהם ה' מדבר בברור ועולם הבנים שהוא לא קיים בברור. החלום בא כדי לתת תמונות שמזעזעות את החולם ומדריכות אותו בחייו. ככלי עזר לדעת מה הוא הייעוד שלו בעולם. יוסף איננו נביא. אבל הוא חולם והוא מספיק חכם כדי לקחת את החלומות ברצינות.

 

כשיוסף חולם, הוא בן 17. הוא צעיר מאוד. הוא לא בהכרח מבין מה משמעותם. כשהוא מספר החלומות לאחיו ולאביו, ייתכן שהוא מבקש מהם עזרה למשמעות החלומות. האחים מפרשים אותם "לרעה". אביו מפרש החלומות בצורה אחרת שהיא לא בהכרח הנכונה. לאף אחד אין את "הפתרון האמתי". מה שיפתור את החלומות, אלה החיים עצמם! לאחים, יש שנאה והם פועלים לפיה. אין להם הסבלנות לחכות מה פשרם. אבל בהמשך, כן הם ינסו להבין החלומות של יוסף אחרת. גם יעקב יבין אותם מאוחר יותר.

 

יוסף מתחיל להבין חלקים של החלום הראשון שלו (האלומות) כשפרעה מספר לו חלום השיבולים. כשיוסף מציע את עצמו לתפקיד המשביר של מצרים, יש לו , מאחורי הראש, דרך אפשרית לפתרון חלומותיו. הנה שמציעים לו להיות זה שכולם יבואו אליו כדי לבקש ממנו אוכל.

 

ואכן, כשהאחים מגיעים אליו ומשתחווים לו, הוא מבין עוד חלק מהחלום הראשון שלו: האלומות שלהם משתחוות לאלומה שלו! הן לא משתחוות לו אלא לאלומה שלו. כלומר, בזמן שהאלומות משתחוות, הן לא יודעות שמדובר ביוסף אלא בתפקיד שלו כמשביר, כאלומה. לכן הפסוק אומר בדיוק:

בראשית פרק מב (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ:

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם:

לא כתוב שיוסף זוכר את הרעה שעשו לו אחיו. כתוב שהוא זוכר..את החלומות. כלומר הוא מוסיף להאיר את משמעות החלומות שלו. ברור לו שעכשיו המשימה שלו היא לתת לחם לכל אחיו.

 

 

 

אבל הוא נזכר גם בחלום השני:

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

כל המשפחה, כולל אביו, משתחווים לו. בדרך כלל, "צבא השמים משתחוים לה'" לבורא עולם! יוסף תופס בחולומו את תפקיד האלוהים!.

ידועה במשפחה הבטחת בין הבתרים. אמורה להיות גלות ושם, בארץ "לא להם" המשפחה אמורה להפוך לעם ולהתעצם. מתי תתחיל הגלות הזו? יעקב חשב אולי שהגלות שלו אצל לבן היא הגלות שעליה דובר. ולכן, בחזרתו ממנה, הוא רצה לשבת בשלווה!:

בראשית פרק לז וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף …

רש"י ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף ….

יוסף מבין שעליו לממש את ההבטחה ולא הדור של אביו. הוא חייב לבנות את התנאים שיאפשרו לאחד את כל המשפחה מסביבו, כולל אביו, בארץ זרה (כנראה מצרים!), כשהוא השליט העליון, ליצור את כל התנאים הטובים ביותר כדי שהם יהפכו לעם רב. זה מה שיגיד , יותר מאחר לאחיו:

בראשית פרק נ (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

הוא אף פעם לא רוצה "להתנקם" על אחיו. הוא רק מונחה על ידי החלומות שלו.

הרמב"ן מציע שהוא רוצה להחזיר אותם בתשובה ומחכה שהם יגלו ערבות מלאה כלפי בנימין כדי להתוודע אליהם.

אבל הרב גרנות מציע לראות יותר את ההגשמה של החלומות כמשימה העליונה.

 

כל הרצון של יוסף, מהרגע שהוא רואה את אחיו, זה להביא למצרים את כל המשפחה באופן קבוע, לגלות ארוכת ימים עד שהם יהפכו לעם רב.

הבעיה העיקרית היא להביא את יעקב למצרים. יעקב שלח את הבנים לקנות אוכל. הוא לא צריך לבוא בשביל האוכל. אז הוא חושב על בנימין: יעקב לא יכול להפרד מבנימין. אם יבקש להביא את בנימין, יעקב יבוא איתו! אבל זה לא מה שקורה. בנימין בא ללא יעקב. יעקב היה מוכן להיפרד מבנימין ובלבד שלא ירד למצרים.

לכן, יוסף תכנן לשמור על בנימין כבן ארובה ולשלוח האחים כדי לשכנע את יעקב לבוא למצרים לפדות את בנימין.

אבל התכנית שלו נפסקה פתאום על ידי הנאום של יהודה בראש פרשתנו:

 

  1. נאום יהודה.

 

בראשית פרק מד (יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:…

יהודה בא כדי להציל את בנימין. הוא מספר את כל הסיפור מההתחלה מנקודת האחים. הוא מנסה שיוסף יסכים לקחת אותו כעבד במקום בנימין. אבל, בלי לשים לב, יהודה מוסר מידע מאוד חשוב ליוסף שיוסף לא ידע אותו: אביו חשב שהוא מת!

:(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי:(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:

הרב יואל בן נון טוען שזו הסיבה שבגללה יוסף לא חיפש להודיע ליעקב שהוא חי במשך כל התקופה הזו: יוסף ראה שאביו לא אהב את חלומותיו. הוא ראה שאביו שלח אותו אל אחיו כשהם שונאים אותו. הוא חשב שאביו יודע שהוא נמכר. והוא שואל את עצמו: למה אבא שלח אותי לצרה הזו? האם הוא שינה את דעתו כלפי והוא חשב שאני חייב להיעלם מהמפה כמו שנעלמו ישמעאל ועשיו? למה אבא שלי לא שלח אנשים לחפש אותי במצרים הרי כולם ידעו שאורחת הישמעאלים שנמכרתי היתה בדרכה למצרים. השליחות היחידה של אבי למצרים היתה לקנות אוכל ולא לחפש אותי!! לכן הוא "כיבד" את הדחייה של יעקב כלפיו! הוא כעס מאוד ולא רצה לחזור הביתה. כשיהודה מודיע ליוסף שאביו תמיד חשב ש"טרוף טורף", אז יוסף חוזר בו מהכעס ומההבנה המוטעית שהייתה לו. ולכן הוא מתוודע לאחיו.

הרב גרנות איננו חושב כך. עבורו, הגשמת החלומות חשובה יותר מכל דבר אחר. הדרך החידה שדרכה הוא יצליח להביא את יעקב היא דרך בנימין.

עכשיו שיהודה מדבר ושובר את ליבו, יוסף שהצליח להתאפק עד כה, יוסף ששלוש פעמים יצא לחדר צדדית כדי לבכות, לא יכול יותר להתאפק והוא שובר את התכנית שלו בגלל הרגשות שלו!

כאמור לעיל, הרמב"ן טוען שנאום יהודה הראה ליוסף שכל האחים חזרו בתשובה ולכן הוא מתוודע אליהם עכשיו. אבל זה לא מסביר למה כתוב שהוא "לא יכול להתאפק" אם המטרה (החזרה בתשובה) הושגה ,אין סיבה להתאפק.

לדעת הרב גרנות נאום יהודה אכן שיבש את התכנית של יוסף לגבי הבאת יעקב למצרים .

מי יכול להשלים, במקום יוסף את המשימה הזו?…

  • פרעה נכנס לתמונה! : הוא דורש שיעקב יבוא!!
  • אבל חוץ מפרעה גורם הרבה יותר משמעותי ישלים את המשימה: ה' בעצמו!

 

 

  1. יעקב בבאר שבע

יעקב לא יורד למצרים מיד. הוא מוכן לפגוש את יוסף. בשמחה רבה, אבל לא לבוא למצרים כדי להתיישב שם. או שיוסף יבוא בעצמו או שהוא ילך לביקור קצר למצרים אבל, לא יישאר שם. יוסף צדק, המשימה קשה מאוד. יעקב לא יבוא בקלות למצרים.

יעקב חושב הרבה על אביו יצחק. יצחק לא עזב את ארץ כנען. יעקב יודע שיש משמעות עצומה להישאר בארץ כנען. הפעם היחידה שהוא יצא לגלות בעצמו, זה בשליחות אביו יצחק. לכן, יעקב בא לבקש מה לעשות אל "אלוהי אביו יצחק" . זה שאסר לו לרדת למצרים. והא בעצמו, "אלוהי אביך" בעצמו, דוחף את יעקב לרדת למצרים ולהשתקע שם כדי לבנות את העם רב שיוסף חלם עליו. לא מדובר על ביקור קצר לראות את יוסף. לא מדובר על חמש שנות הרעב שנשארות. מדובר בגלות ארוכה שתאפשר לבנות שם את העם!!:

בראשית פרק מו (א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

"ישראל" הארץ ישראלי חייב לדעת לחזור למצב של "יעקב" הגלותי! כי הסיפור לא נגמר עדיין! יש גלות כדי לבנות העם, ורק אחר כך נחזור לארץ!!

ה' בעצמו משלים את תכנית יוסף הוא זה שדוחף את יעקב למצרים!!

ה' מתגלה ליעקב בבאר שבע. יעקב

 

  1. התכנית הכלכלית

רבים מהפרשנים חפשו תשובה לשאלה: "למה התורה מאריכה בפירוט התכנית הכלכלית של יוסף לגבי מצרים?"

  • אחדים רצו לראות כאן חזון כלכלי של התורה עבור עם ישראל. מס "החומש" שקבע יוסף (מסים של 20אחוז) ישמשו את החכמים לחבור המעשר הראשון  למעשר השני כדי להגיע לאותם 20 אחוז, "החומש"!
  • אחרים ראו בכך תורת הקומוניזם.
  • הרב מידן הציע שזה היה כדי להפחית סיכוי התמרדות העם ויצירת אינפלציה גבוה לספקולציה .

הרב תמיר גרנות טוען שהמטרה היתה אחת: יצירת התנאים הטובים ביותר לרווחת עם ישראל במצרים:

 

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה: (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

 

כל המצרים הפכו לעבדי פרעה, כולם עזבו את אדמתם והוגלו לקצה השני של הארץ. לאף אחד לא היה יותר כסף או מקנה משלו. חוץ משני מגזרים: כוהני מצרים ובני ישראל!!

למה? כדי ליצור עם רב ועצום במצרים!

בארץ כנען, בני יעקב היו עניים, גרים, מנודים מבני המקום. הם היו כל הזמן חייבים לחתום על הסכמי שלום שלא לטובתם. הם היו מיעוט חלש. כדי לכבוש את הארץ עכם חפשי וחזק, הם חייבים להיות קודם כל עם  מגובש. אחר כך, עם גדול ורב (מ70 נפש לשישים ריבוא) ולהבין מה היא ארץ עויינת ומצב העבדות, כדי לרצות להיות מסוגלים לאהוב את החרות , האחריות, ולהצליח בכוחות עצמם להשטלת על ארץ כנען.

יוסף לא רצה שעם ישראל יישאר במצרים לנצח. להיפך, הוא אמר להם שיום אחד יש לחזור הביתה!

נכתב בסוף בראשית:

(כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:(..(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(

ובכן, בהתחלת ספר שמות חלום יוסף , שהמשפחה של 70 הנפשות יהפוך לעם רב ועצום, מתגשם:

שמות פרק א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם:

יש רק בעיה בלתי נמנעת: אחרי יותר ממאה שנה, בני ישראל כל כך התעצמו עד שזה גרם לאנטישמיות חמורה. :

פ(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

הרב מידן תולה את האנטישמיות לפיזור עם ישראל במצרים. דבר שהיה מנוגד לתכנית יוסף שרצה שיישארו בארץ גושן. האם השעבוד היה דבר בלתי נמנע, האם זה היה "נגזר" בברית בין הבתרים, או שמה ה' מדבר אל אברם על "אפשרות של שעבוד" ולא שעבוד הכרחי? ננסה להשיב ב"ה כשנגיע לספר שמות!

 

מקץ פי5

בע"ה כט כסלו התש"פ

מישל בן שושן

מקץ פי5

 

חלומות פרעה

מוזר מאוד שהתורה מספרת לנו אל חלום פרעה לפני שפרעה עצמו מספר אותו. כאילו היא עושה זאת באופן "אובייקטיבי". כדי שנוכל (אנחנו הקוראים) להשוות עם הגרסה ה"סובייקטיבית" שפרעה ייתן ליוסף.

ליוסף אין את הגרסה האובייקטיבית. ובכל זאת, הוא מצליח להבחין מה , בתוך חלום פרעה כשהוא בעצמו מספר אותו, הוא לא חלק מהחלום . מה הוסיף פרעה. למשל "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע ". זה משפט שמסגיר רגשות פאניקה. או כשפרעה אומר שהפרות הרזות אכלו הפרות השמנות, הוא מוסיף שלא נראו "כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחילה" זה גם משפט שפרעה הוסיף. אבל התופעה הזאת לא מופיעה בחלום האובייקטיבי ואין דבר דומה לגבי השיבולים (מה שמרמז ליוסף שזו תוספת של פרעה).

יוסף יודע לשמוע. הוא יודע להבחין מה בא מהחלום ומה בא מפרעה עצמו. מכאן, הוא "מפענח" את החלומות.

יוסף מבין שהבעיה העיקרית היא המבוי הסתום שמתארים החלומות. פרעה מבין שהחלומות באים מכוח עליון. הוא מבין שהם עוסקים במצב הכלכלי של מצרים אבל הוא חסר אונים מול מה שהוא רואה כ"מכתוב".

החידוש של יוסף הוא בפתרון של המבוי הסתום: למרות שיוסף מאמין גם הוא שזה בא מהאלוהים, הוא מאמין שהאלוהים איננו סותם את הגורל בפני התגובה של האדם. להיפך, האלוהים דורש מהאדם לפעול כדי שמה שנראה גזרה מהטבע או מהאלוהים ,לא יקרה , או לפחות לא יפגע בבני האדם. מה שחסר זה האומץ להתמודד עם הגזרה ולשנות את התוצאות שלה. זה החידוש הגדול של יוסף העברי מול מצרים.

  • המצרים "מאמינים" יותר מדי ב"אלוהים". כלומר , עבורם אי אפשר לשנות את גזרות הכוחות העליונים. ואם כן, זה רק על ידי "ריצוי" (קרבנות , תפילות,,) אבל אין קשר דו צדדי בין האדם והאלוהים
  • האמונה של יוסף העברי שונה: האלוהים מעוניין בטובת האדם ומעוניין בשיתוף הפעולה איתו מול המציאות

לכן, יוסף מציע את הפתרון של החלום (מינוי איש נבון..)כחלק מהחלום עצמו. פרעה לא ביקש ממנו, לכאורה להציע לו מה לעשות. יוסף חושב שזה מה שהחלום אומר: תמצאו פתרון מצדכם כי הנה מה שעלול לקרות.

 

למה יוסף מתעלל באחיו?

טעות לחשוב שיוסף , סתם מתעלל, מתנקם, כנקמה על העובדה שאחיו רצו להרוג אותו. כתוב במפורש:

ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.  ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

כתוב "ויתנכר" , כלומר הוא היה "נכרי" עבורם. ולא כתוב  "וינקום".

כתוב שהוא זכר את החלומות ולא כתוב שהוא זכר מה שהם עשו לו

כתוב שהוא דיבר אתם קשות. אבל, כנראה שזה חלק מהתוכנית שלו : לממש את החלומות שלו! אפילו אם כואב לו להיות קשוח מולם.(הוא בוכה , מתאפק, סר אל חדר אחר כדי לפרוק המתח..) . זה חלק מהתפקיד שהתיל עליו יעקב אביו , ומה שהתיל עליו האלוהים .

עכשיו הוא מתחיל להבין מה פשר החלומות שלו:

החלום הראשון שלו עם האלומות (שדומה מאוד לחלום השני של פרעה): אלומות האחים משתחווים לא "לו" אלא משתחווים לאלומה שלו. כלומר, בזמן ההשתחוויה, האלומות לא יודעות שהוא יוסף. הם רק משתחוות לאלומה שאמורה לתת להם אוכל אבל לא משתחוות ליוסף עצמו.וזה מה שקורה: האחים משחווים לאדם שאמור לתת להם אוכל אבל הם לא משתחווים ליוסף בתור יוסף כי הם לא הכירוהו. יוסף מתחיל לראות את החלום הראשון שלו מתגשם ואז הוא הולך עם החלום בכיוון הזה. כל האחים חייבים לבוא להשתחוות לאלומתו, כולל בנימין. והוא אמור לספק להם אוכל, מחיה. לאפשר הישרדותם.

החלום השני, שונה: כולם, כולל אביו באים להשתחוות "לו" ממש, כשכולם יודעים שהוא יוסף. ואז, המטרה שונה: יוסף אחראי על אחדות המשפחה בתור מנהיג מוכר ומוערך. והוא אחראי גם על יצירת האחים לעם אחד בחי בשפע במצרים ומתרבה. זה מה שיוסף ישתדל לעשות עד סוף ימיו.

חלומות יוסף הם תעלומה . במיוחד עבורו. לכן הוא סיפר אותם לאחיו ולאביו: כדי לנסות להבין מה הם אומרים באמת. כל אחד נתן את הפתרון שלו לחלומות. אבל זה נשאר בגדר השערה בלבד. רק המציאות עצמה תאשר את ההשערות האלה. יוסף התחיל להבין החלומות שלו כשפרעה מספר לו חלומותיו. במיוחד בסיפור השיבולים שמזכירים לו האלומות. וכשמסתבר שפרעה זקוק לאיש נבון וחכם שישלוט על מצרים, אז הוא ממשיך להבין החלומות שלו. כשהאחים לא מכירים אותו, הוא ממשיך להבין שזה בדיוק מה שקרה בחלום (מה שהסברתי לעיל לגבי האלומה –עלומה – שלו!)

וככל שהסיפור מתגלגל הוא יבין יותר חלקים מהחלומות שלו.

למה יוסף איננו מודיע לאביו שהוא חי?

יוסף נמכר בגיל 17. הוא עובד אצל פוטיפר ונשלח לכלא עד גיל 30. מיד הוא מקבל סמכויות ויכול כבר לשלוח מסר למשפחתו. במקום זאת הוא מחכה 8שנים (שש שנים של שבע ושנתיים רעב). ואפילו כשהאחים מגיעים הוא לא מודיע לאביו שהוא חי. למה? האם הוא לא מכבד את אביו? האם הוא אכזרי כל כך?

הרב יואל בן נון מציע הסבר: יוסף איננו יודע שהאחים סיפרו ליעקב שהוא מת. יכול להיות שהוא חושב שאביו יודע שהוא חי .

יכול להיות שיוסף חושב שיעקב רצה במצב הזה. כי הרי הוא עצמו שלח אותו אל אחיו כשהם שונאים אותו. יכל להיות שיעקב תכנן את כל המהלך ולכן אין מה להודיע לו.

אבל נראה לי הסבר אחר: יוסף מכבד מאוד את אביו. אביו שלח אותו כשהוא מבקש ממנו להביא לו את "שלום" האחים. אביו גם מינה אותו כמנהיג של כל המשפחה (כתונת הפסים). לכן, זה המשימה שלו: לכבד את רצון אביו. כל עוד הוא לא סיים את כל המשימות, הוא לא חוזר לאביו!  כל זאת, בתנאי שאביו עדיין חי! (ולכן הוא שואל "העוד אבי חי " בכל שלב). קשה מאוד ליוסף להתאפק כל הזמן הארוך הזה אבל הוא ממשיך לכבד את רצון אביו! הוא מוכן לסבול את הבדידות והניכור . הוא מוכן לשחק את המשחק , ההצגה שהוא תכנן (ואולי ההצגה שתכננו החלומות שלו) כדי להגיע למטרות העליונות שביקש ממנו אביו:

  • להנהיג את כל המשפחה, כשכולם מקבלים עליהם ההנהגה שלו
  • לספק לכל המשפחה אוכל, חיים ,ולאפשר התרבות המשפחה בתנאים שיאפשרו יצירת עם.

 

הגביע

סיפור גנבת הגביע , שבה, יוסף "מנחש", מזכיר מאוד את גנבת הטרפים של לבן על ידי רחל.

האם בכך, רצה יוסף להשיב את כבוד אמו מול בני לאה שאולי קטרגו על רחל על הגנבה? אם האחים היו מגיבים אחרת, למשל, כאילו "בנה של הגנבת גנב גם הוא!", אז הם היו נכשלים במבחן! במקום זאת, האחים שמים את עצמם כערבים לאח , למרות שהוא בנה של רחל, בנימין!

 

הערבות:

בהתחלה, האחים מוכנים שיהרגו את הגנב וששאר האחים יהיו עבדים. ההצעה הזו תשתנה כמה פעמים.

כולם מוכנים להיות עבדים. יוסף מציע שרק בנימין יהיה עבד וכולם חופשיים.

ערבות כשכל הקבוצה ערבה, הרבה יותר קלה מאשר ערבות כשרק אחד משלם את המחיר עבור אח אחר והוא לא נשאר עבד עם האחים. עד לשלב הזה מגיעים. יהודה עשה תשובה ממש. כי הוא מוכן לערבות המקסימלית הזאת. וזה מספיק עבור יוסף. ייתכן שהוא תכנן עוד שלב אבל הוא לא הצליח לממש אותו כי הוא לא יכל להתאפק.

 

ראובן ויהודה (הרב תמיר גרנות)

אפשר לנתח את התגובה של ראובן מול זו של יהודה בכל השלבים של המכירה כדי להבין למה ראובן איבד את המנהיגות מול יהודה:

בשלב המכירה: לראובן  יש אמנם כוונות טובות. הוא רוצה להציל את יוסף וליהודה יש כוונות רעות, הוא מחפש בצע במכירה. ובכל זאת, יש ליהודה התנהגות של מנהיג. הוא מתכנן, הוא משתף את האחים בתכנית והוא סוחף אחריו את כולם. ראובן לעומתו איננו סוחף האחרים מאחורי התכנית שלו. הוא פועל לבד . הוא לא יכל להיות מלך!

בשלב השני, מול יעקב, ראובן מציע ששני בני ימותו אם יקרה משהוא לבנימין. אין זו דרך נאותה למרות הרצון הטוב והמוכנות הרגשית והמוסרית. מנהיג לוקח על עצמו אחריות (ולא מקבל על עצמו האשמה).

בשלב השלישי, ראובן אומר לאחים ראיתם! אמרתי לכם! ולא שמעתם! זה לא דיבור שמקדם את העניינים. זה דיבור של אדם רגיש, שצדק, שהיו לו כוונות טובות. אבל לא התגובה של מנהיג. מנהיג הוא זה שמציע מה עושים עכשיו כדי לפתור הבעיה ולא בוכה על העבר!

חנוכה פי 5

בע"ה כט כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

חנוכה פי5

 

למה כה' בכסלו?

לכאורה התאריך של ה25 בכסלו לא נבחר אלה זה היום שבו "נחו" מאויבהם. יום גמר המלחמה. אלא שעייון במקורות עתיקים מורים אחרת.

מכבים א בעיקר ב', קדמיוניות היהודים ועיון בפרק ב' של הנביא חגי מלמדים ש:

25 בכסלו , שלוש שנים לפני הניצחון, בחרו היוונים על יום זה כדי לטמא את המקדש. הם הכניסו בו פסלים והקריבו על המזבח חזיר. לכן, למרות שהניצחון אירע ימים רבים לפני כן, חיכו החשמונאים לתאריך הזה בדיוק כדי לטהר את המקדש. יום שבו הוא נטמא על ידי היוונים. למרות שמצווה להקריב קרבנות כשאפשר, ולמרות שאפשר היה, טכנית, לחנוך המזבח לפני, הם העדיפו לחכות ל25 בכסלו כדי לסמן את הניצחון על היוונים שטמאו אותו ב25 בכסלו שלוש שנים לפני כן.

 

אב למה היוונים בחרו בתאריך זה דווקא?

כנראה שזה  היה היום שכולם ידעו שהוא "יום הולדת בית המקדש השני" כי בתאריך זה ממש, התחילו להקריב בו קרבנות מאתיים שנים לפני כן, אחרי בניין המקדש השני.

ובדיוק בתאריך זה, ניבא חגי שבעוד כמה זמן יחנכו את המקדש. הוא קיבל נבואה מאת ה' שהבטיח שיש ביום זה להתחיל בבנייתו ובתאריך זה יחנכו אותו בסוף בנייתו.

וזה אף יסמן את סוף הבצורת שהיתה אז, במיוחד בעניין הזיתים!

 

ולמה בחרו' בו לחנוכת המקדש השני?

כנראה כי היום הזה סימן את סיום תקופת הבאת הביכורים מעץ הזית. כמו שחג הסוכות הוא חג סיום הבאת הביכורים של התירוש והיצהר, כך חנוכה היתה החגיגה של השמן, יום האסיף של הזית.

 

יש מחכמנו הקושרים עוד לפני ,את התקופה הזו.

אדם הראשון ראה שהימים פוחתים באורכם והוא חשב שזה בגלל החטא שלו. והוא התאבל שמונה ימים. עד שהוא ראה שהימים מתחילים להתארך בחזרה, ואז הוא חגג שמונה ימים! חנוכה היא התקופה המחברת בין החושך והאור!

 

למה שמונה?

אין ספור פירושים ניתנו למספר שמונה. בדרך כלל קושרים אותו לנס פך השמן. אבל יש לזכור שבספר מכבים, בספר יוסיפוס, אין אזכור בכלל לנס פך השמן. הנס הזה מוזכר רק במגילת תענית.

עבור המקורות הקדמונים מה פשר המספר שמונה?  הם מיחסים אותו לשמונת ימי חג הסוכות. מכבים ב' מתאר אפילו לקיחת לולבים בחנוכה כדי לחגוג כמו בסוכות. וחג חנוכה נארך שמונה ימים כחג הסוכות.

כאילו חנוכה היא עבור הזית ושמן הזית, מה שסוכות היא עבור התירוש והיצהר (כנאמר לעיל)

אבל לסוכות אין שמונה ימים אלה שבעה!

היום השמיני, שמיני עצרת הוא גם שייך לסוכות וגם נפרד ממנה.

אבל חנוכה מחבר ממש בין השמונה לשבעה. כאילו הוא מציין את המטרה העליונה של כל מחזור הגחים

כל החגים מסמלים את הקדושה שיש בטבע. והשמיני, המתחיל לבצבץ בסוכות, מופיע ממש בחנוכה.

 

ח- שמונא-ים

כל עניין החנוכה, והחשמונאים, הוא סימן למשיחיות. האפשרות לגאולה שלמה. העצמאות המדינית היא זו שחוגגים בחנוכה. הדלקת הנרות היא סמל לניצחון הצבאי, העצמאות המדינית והתרבותית.

כל החגים שמתארת "מגילת תענית" היו קשורים לבית השני. אבל כל החגים האלה בוטלו מהרגע שבית המקדש חרב. בכל זאת , פורים (שלא היה קשור ממש לבית המקדש) וחנוכה, נמשכו גם לאחר חורבן הבית. למה?

כי חנוכה מסמן את האפשרות שתבוא גאולה לישראל גם אחרי הגלות הארוכה! האור מתוך החושך, זה הסמל של התקווה היהודית לאורך הגלות שיום יבוא ונחזור לעצמאות מדינית ארצנו.

המצווה העיקרית היא ההלל. לכן, יש להגיד ההלל ביום העצמאות, כדי לכבד את התקווה של דורות שאמרו הלל בחנוכה בגלות!

וישב פי5

בע"ה כב כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

וישב פי5

 

  1. דבר ה'.

"פרשת קו המים" של ספר בראשית, היא בפרשת וישב. בגלל סיבה עקרונית: עוברים מסיפורי האבות לסיפורי הבנים. יחד עם המעבר הזה, וכביטוי שלו, ה' כבר לא מדבר אל בני האדם ישירות. עד סוף ספר בראשית, רק פעם אחת ה' מדבר, אבל הוא עושה זאת אל יעקב. אבל כלפי הבנים, אין דיבור ישיר ומפורש.

עד כה, בני האדם "קבלו" הודעות מאת האלוהים, בין בדיבור, בין במראה, בין על ידי מלאכים, בין על ידי חלומות מפורשים (נסביר בהמשך משמעות המילה הזאת).

מכאן ואילך, אם בן אדם רוצה לדעת מה הוא רצון ה', הוא יכול להישען רק על מה שהוא רואה במציאות (והמשמעות שהוא, האדם, בוחר לתת לזה)  או , על ידי חלומות.

החלומות, כביטוי של עולם מקביל, שאיננו עונה לכללי המציאות של הערנות, היווה תמיד, אצל כל העמים, מקור לנגיעה ישירה אל עולם נסתר, עליון או תחתון שממנו ניתן לדעת יותר ממה שהמציאות עצמה מאפשרת .

אם ננסה לבחון את החלומות שכבר קראנו עליהם בתורה עד כה, נראה לי שאפשר להכניס אותם לשלוש קבוצות:

  1. החלומות הברורים לגמרי:

אלה חלומות, שהתורה עצמה כותבת כי ה' מדבר אל החולם. החולם עצמו יודע שה' מדבר אליו בוודאות וכשהוא מתעורר , אין לו ספק על מה שנאמר לו מאת האלוהים. הנה שתי דוגמאות:

  • חלום אבימלך:

בראשית פרק כ (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:…(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא …(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת …(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ ….(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ …

 

  • חלום לבן:

בראשית פרק לא (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

  1. חלומות שאינם ברורים לגמרי:
  • חלום הסולם:

בראשית פרק כח (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ..(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם ….(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ ….(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ….(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה ….(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר ….(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל …. נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים:

כתוב שה' אומר "אני ה'". אבל לא כתוב בשני החלומות לעיל "ויבוא אלוהים" באופן אובייקטיבי לגמרי. ליעקב נראה שה' ניצב עליו. הוא שומע שה' אומר לו אני ה'. אבל התורה עצמה לא כותבת לנו שזה מה שקורה באמת. היא מספרת לנו שליעקב יש את ההרגשה הזו. זה מסביר למה יעקב יגיד שאם באמת מה שהוא חלם אמיתי, אז…ה' יהיה לו לאלוהים! כי יעקב מאמין רק לאמת המוחלטת. יעקב מזועזע. הוא מרגיש שמשהוא קרה אבל הוא נשאר ספקני לאמיתות ההתגלות.

  • יעקב חולם אצל לבן:

בראשית פרק לא (י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:  (יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:(יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל …..:

 

יעקב חולם משהוא (העתודים עולים על הצאן). אבל הוא לא מבין לגמרי מה אמיתות הראייה שלו. עד שבא אליו מלאך ה' (וזה, התורה כותבת כדבר החלטי עבור הקורא) ומסביר שמה שהוא ראה בחלום, זה בא מהאלוהים ונותן לו הסבר על החלום. אם המלאך בא, זה , כנראה כי יעקב היה זקוק לאישור המראה הראשון שלו והסבר נלווה אליו שיהיה יותר ברור ואמתי.

 

  1. חלומות ללא דבר ה'

בניגוד לחלומות האלה, שדי ברור שה' מתגלה דרכם, בין אם כתוב זאת במפורש , בין אם רק החולם הוא זה שמרגיש שה' דובר אליו, אנו נכנסים לפרשות שבהם, החלומות יהוו חלק מרכזי ומרתק. אבל בכל החלומות הבאים (חלומות יוסף, חלומות השרים וחלומות פרעה) החלום איננו מלווה בשום ציון שה' מדבר דרכם אל החולם. "פתרון החלום" נשאר כולו בידי החולם , בידי איש אחר שיעזור לו לפתור את החלום, או בידי הקורא את התורה!

העובדה הזו, שהתורה החליטה לספר לנו את החלומות הבאים כשהיא במכוון איננה אומרת שה' מדבר בחלום, היא העובדה המרכזית שעלינו לקחת בחשבון, לעניות דעתי.

מעכשיו, הכל תלוי ב"פתרון" שהחולם או האיש הפותר ייתן לחלום. רק בני אדם יחליטו אם זה חלום חשוב , אם זה חלום שיש לתת לו משמעות כאילו האלוהים מדבר דרכו, ומה המשמעות הזו.

 

אפשר לראות במעבר בין דבר ה' ברור לדבר ה' שיש לחפש אותו מעבר למציאות או מעבר לחלומות לא ברורים דיים, "ירידה". כאילו יש הסתלקות של מציאות ה' ברורה בעולם. ה' מפסיק להתגלות בברור. הספק נכנס בלב האדם. אחריות התנהגות ופרשנות רצון ה' נשארת בידי האדם. זה אכן מצב יותר קשה כי זה דורש מהאדם לקחת על עצמו אחריות כבדה וספקות אינם קלים לשום אדם שחפצו לעשות את "מה שצריך" כשלא אומרים לו זאת בברור!

בדומה להרגשה שמאז שהנבואה פסקה בהיסטוריה, יש ירידת הדורות ואנו חיים בערפל ותפילתנו לחזור לימים כקדם.

 

ובכל זאת, נראה לי שניתן לראות במעבר הזה (בין התחלת ספר בראשית לסופו) (או בין תקופת הנבואה ותקופת היעלמותה) מקום לגדלות! ה' נותן לאדם יותר חופש, בחירה, ואחריות. כמו שהורה מעניק לילד שלו יותר סמכות, כך הוא מכבד ומגדל אותו עוד יותר!

 

נראה לי שהמטרה העליונה היא ללמד את הבנים לחיות בלי שה' ידבר אליהם ישירות ובברור.

אם ה' דיבר אל האבות, זה כדי ללמד עקרונות אל הבנים. המטרה היא הבנים האבות הם האמצעים!

מה שאירע לאבות, צריך להאיר את עיני הבנים. אבל המבחן האמתי הוא מעשה הבנים

 

מעשה הבנים, שדבר ה' כבר לא נמצא אצלם בברור כמו אצל האבות, מכריח אותם להתנהג בהססנות, לטעות, ליפול ולהתרומם בחזרה. לקחת אחריות מלאה על הפרשנות שלהם.

 

העובדה שאנו מעניקים לחלומות כוח מנבא, דבר ה' סמוי, מהווה כמין גשר בין הנסתר לגמרי לבין הגלוי לגמרי. אבל, לאט, הגשר הזה ייטשטש. רק יוסף פוטר חלומות! כלומר, יש ליוסף כוח שדומה לזה שהיה לאבות! ובזה, יוסף הוא כמן גשר בין האבות ובין הבנים. הוא "אב" קטן כי בניו יהוו לשבטים בעצמם .

 

המדרש מספר שיצחק היה עדיין חי כשיוסף נמכר. יצחק ידע שיוסף חי אבל הוא לא אמר זאת ליעקב בנו! למה? האם זו אכזריות לשמה?! נוכל להבין אי גילוי האמת רק באופק שתיארנו: חייבים יעקב בניו ויוסף לחיות בערפל מלא ומתוכו לגלות את האמת!

בדומה לזה, נוכל גם להבין למה יעקב , בעומדו לגלות לבניו "את הקץ", איבד פתאום את כוח הנבואה ונעלם ממנו? כי זה תפקיד הבנים לחיות בלי הנחיות ברורות, כדי שיהיה להם מרחב תמרון, אחריות, ומקום לעבוד על עצמם!

 

מה חושב כל אחד?

על רקע הפסקת דיבור ברור מה', עלינו לנסות להבין איך כל אחד מהגורמים רואה את תפקידו, או במילים אחרות, מה לדעתו, הוא רצון ה'.

  • יעקב

הוא אהב את רחל. עבורו, יוסף הוא הבן היורש. והוא מעדיף שמראש הדברים יהיו ברורים. חייב להיות ראש לכל האחים ובכור רחל הוא הנבחר.כתונת הפסים הוא סמל הפגנתי להמלכת יוסף כיורשו.

הערה: הפעם הנוספת היחידה שבתנ"ך מדובר על כתונת פסים היא הכתונת המלכותית שתמר בת דוד מסירה מעליה אחרי האונס:בספר שמואל ב'פרק י"גפסוקים א'ל"ז

ז וַיִּקְרָא, אֶת-נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ.  יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים; וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.  יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה.

 

 

 

 

כך יעקב מבין את החלומות של יוסף ורואה בהם אישור על החלטתו למנות את יוסף כמנהיג אחיו. כך, כנראה יעקב חושב שיש מקום לשלוח אותו לשכם לראות את שלומם.

האם יעקב טעה? כן ולא!

  • כן, כי התוצאות המידיות הם קנאה שנאה מאת האחים ואבל שבו ייכנס עשרות שנים עד שיפגוש את יוסף במצרים. יוסף לא יהיה , בסופו של דבר, המלך במשך כל ההיסטוריה. יהודה יתפוס המנהיגות ודוד יצא ממנו. יעקב מסרב להתנחם על "מות יוסף". לא רק בגלל שהוא לא רואה מולו את הגופה של יוסף והוא לא בטוח לגמרי שיוסף מת , אלא בעיקר כי הוא מרגיש אשם על זה שהוא שלח אותו למותו! ואולי כי הוא הרגיש כי הוא טעה . יעקב היה בטוח שיוסף הוא המנהיג הבא ובינתיים, כשמודיעים לו שהוא מת, הוא רואה את כל עולמו מתרסק. עולמו וחלומו! קשה מאוד ליעקב להכיר שה "פתרון" שהוא נתן למציאות ולחלומות של יוסף אינם נכונים! זה מונע ממנו להשלים עם האבל. בזה הוא באמת מרגיש שהוא טעה.
  • לא, כי יוסף יהפוך למנהיג ! אמנם רק לתקופה קצרה, אבל הוא זה שינהיג את האחים למצרים, דבר שהיה מתוכנן בברית בין הבתרים. יעקב מרגיש בסוף ימיו שהוא צדק! הוא מת כשיוסף הוא המנהיג!
  • האחים:

השנאה והקנאה שלהם מובנת. הם לא מקבלים עליהם את מרותו של יוסף. הם , ברובם, בני לאה המודחת. כל ספר בראשית מנסה להגיע למצב שהאח או האחים יקבלו את מרותו של אחד מהם .לא בכוח אלא בקבלה אמיתית לצורך הגשמת הייעוד הלאומי.

התורה איננה מסתירה לנו שיעקב אהב את יוסף "מכל אחיו". כמו שהיא לא מסתירה שלאה היתה שנואה. אם כן, התורה מתארת את כל הסיבות שבגללם האחים שנאו את יוסף:

  • יעקב מעדיף אותו
  • יעקב עושה לו כתונת פסים
  • יוסף חולם חלום שמתאים לכל מה שהם מרגישים מיחס להעדפת יעקב
  • יוסף , מספר להם את החלום שלו וזו שיא החוצפה מטעמם.
  • יוסף שוב חולם חלום עוד יותר מפורש
  • יוסף מספר להם את החלום וגם לאביו כאילו הוא דורש שהוא יתערב באישור המינוי מול כולם

בכל דור, היה בן שהודח. ישמעאל (למרות שאברהם העדיף אותו). עשיו (למרות שיצחק העדיף אותו). לכן, יש מקום לחשוב שהבן המועדף על ידי אביו הוא הבן שיש לדחות אותו כדי להמשיך בשושלת! הדחת יוסף, הוא, לדעת האחים הפתרון להמשך הסיפור! זה כנראה, להבנתם, "רצון ה'"!! צורת הדחת יוסף נשארת במחלוקת בין האחים. הריגה (עמדת שמעון ולוי) מכירה (עמדת יהודה) או סתם השלכה לבור (עמדת ראובן שרצה להציל אותו ולהחזיר אותו ליעקב חי –אולי עם תנאי של הדחה). התורה איננה ברורה לגבי מי באמת העלה אותו מהבור ומי מכר אותו. האחים או הישמעאלים..), אבל זה לא משנה הרבה.

  • יוסף:

"שמעו נא החלום..". "נא" הוא לשון בקשה. הוא מבקש מהאחים לעזור לו להבין את החלום, להגשים את המשימה שאביו התיל עליו. יש מקום לראות את יוסף כאיש תמים! החלומות הם עבורו אישור מאת האלוהים למה שאביו חושב עבורו. החלומות הם גם שקף ממה שהוא חווה ביום, וגם נבואה לעתיד! יש רק לקבל את האישור של האחים לתכנית והכל יוכל להתחיל!

יוסף מתנהג כמו יצחק סבו כשאברהם לקח אותו לעקדה. הוא מוכן לכל דבר שנגזר מלמעלה. הוא אומר "הנני" כשאביו שולח אותו לאחיו השונאים אותו. וגם כשיהודה מציע "וידנו אל תהי בו" זה מזכיר לנו את דבר המלאך "אל תשלח ידך אל הנער". יוסף מרגיש כל חייו שהוא שליח האל. לכן, הוא יודע לפתור את החלומות. הוא בטוח שהוא קרוב לאלוהים!! את מה שהאלוהים עושה הגיד ל.. יוסף!

כשהוא מגיע לגדולה אצל פוטיפר, הוא מרגיש לראשונה שהנה הגשמת החלום . כשהוא נזרק לבור, הוא היה יכול לשנות כיוון ולהתייאש. להבין שהוא טעה בכל הדרך. ולא היא! הוא ממשיך לכוות לצאת משם ולהגשים החלום בצורה אחרת. ואכן, כל חלומותיו יתגשמו והוא יממש את חלומו של יעקב אביו.

ייתכן שהוא לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד, כי הוא חייב , קודם כל, להשיג את המטרה שהתיל עליו אביו "להביא שלום בין האחים". כל עוד המשימה העליונה הזו לא הושגה, הוא נותן לסיפור להתקדם עד להשגת היעוד.

 

  • לסיכום:

לכל אחד יש פרשנות משלו לגבי מה הוא רצון ה'. ה' מסתיר את עצמו . כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון למען הגשמת התכנית האלוהית. למרות שאנו רואים שכמעט כולם טעו בשלב זה או בשלב אחר. ה' משאיר כל אחד, תחת האחריות שלו עצמו ובהנהגת הפתרון שהוא מעניק לחייו!

ובמקביל, ה' מנהיג את הדברים לכיוון מסויים

זה הפרדוקס הענק של האמונה היהודית!!

 

  1. הירידות

אחרי שהנחנו לעיל שהכל תלוי בקבלת ההחלטות של בן האדם, עלינו להבין איך התורה מתארת את המסלולים של כל אחד שיצדיקו את המשך הסיפור.

שני הסיפורים הראשים הם זה של יהודה , מנהיג האחים מצאצאי לאה (אחרי שראובן שמעון ולוי הודחו כל אחד מסבה שלו) ושל יוסף, הבכור מרחל.

יש הרבה דברים מקבילים בשני הסיפורים  ( ההתנהגות מול אישה, תקבע העתיד…) ואחד מהם מעניין במיוחד: שניהם יורדים!

  • בראשית פרק לח (א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו
  • בראשית פרק לט (א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה
  1. יהודה:

ייתכן מאוד שהאחים הרגישו שהם הגזימו במכירת יוסף. המשפחה עומדת להתפרק. הם התחילו ל הרגיש שאולי הם טעו בהערכת המצב שלהם. יהודה, המרגיש אשם יותר מכולם בתור מנהיג, "יורד" מאת אחיו. הרב מידן מדבר על ייאוש, על דיכאון. או שהאחים הורידוהו מהנהגתו כאחראי על המחדל או שהוא עצמו ירד מגובה ההר שבו כולם היו גרים (חברון) אל העמק, כאות ייאוש עמוק.

הירידה היא התחלת הדרדרות חמורה:

  • הוא מתחתן עם אישה כנענית. אחד הדברים הידועים במשפחה , כפוסל מהירושה בברכת אברהם !
  • שני בניו מגשימים את ההתדרדרות. הן רעים, אגואיסטים, וה' הורג אותם.
  • הבן השלישי שלה, נולד בכזיב. אשליה ואכזבה!!
  • יהודה פונה אל אישה זונה, אות להתדרדרות מוסרית נוספת

ואז , כשמגיעים לתחתית הבור המוסרי והנפשי, משם, יהודה עושה תשובה אדירה:

הוא מודיע לפני כל עם ועדה שהוא אשם. לא רק אשם בהיותו מי שהכניס את תמר להריון, לא רק בזה שהוא עמד להרוג חפת מפשע, אלא הוא גם מודה על הטעות שלו כשהוא סירב לתת את תמר לבנו השלישי שלה.

מנקודת תפנית זו, יהודה ילך ויעלה :

  • הוא מוכן להיות ערב על בנימין מול יעקב
  • הוא מובן להיות עבד ליוסף במקום כל שאר האחים
  • והוא מעז לגשת מול יוסף כדי להציל את כולם.

זה סוף התהליך שאליו התורה, האלוהים, ויוסף (בתור נציג האלוהים ) שאליו חיכינו. תשובה על מעשה הניקור נגד האח. קבלת ערבות אישית על אח אחר, וקבלת מרות של  אח אחד על האחרים. מרגע זה יוסף מתוודע אל אחיו, כאילו הוא מסיר את מסך המציאות שהיתה תלויה ומכסה את כוונת האלוהים מאחוריו.

יהודה חייב שעיר עיזים לתמר (מחיר אתנן זונה) ונותן לה , במקום זאת, עירבון.

  • השעיר מסמל את השעיר שהוא שחט וטבל בו כתונת הפסים, סימן לעוונו!
  • לעירבון, הוא יהפוך בעצמו, מול יעקב ויוסף , וזה יהיה תיקונו!
  1. יוסף

יוסף הורד בעל כורחו. אבל בגלל התנהגותו. הוא לא מתלונן על מה שקורה לו אף פעם. הוא תמיד דבק במשימה שהותלה עליו מאת אביו. משימה זו היא משימה אלוהית. הוא מקבל על עצמו כל דבר ופועל למען המשימה. המעשה היחיד שהיה לו להתמודד איתו  בעזרת כוחות נפש אדירים, זה הסירוב לשכב עם אשת פוטיפר. זה אכן מבחן קשה והוא עמד בו. אבל שאר המבחנים שלו הם רק ללכת כל הזמן בדרך שמוביל אותו האלוהים. אין לו ספקות! הוא בטוח בפתרונות שלו על החלומות ועל המציאות.

 

  1. התורה:

למה התורה מספרת לנו את הירידות האלה? כמובן שהתורה איננה מספרת "כל דבר" רק בגלל שהוא התרחש. היא בוחרת לספר דברים משמעותיים עבור האנשים שחווים אותם ועבור אנחנו, הקוראים.

כנראה, שכל מנהיג חייו להראות שהוא מסוגל לעבור את הירידות! יש לכל אחד ירידות, מכל הסוגים. רק מי שמסוגל להתמודד איתם ולעלות בחזרה מסוגל להיות מנהיג!!

מה היה קורה אם יהודה היה מסתיר את העובדה שהוא שבעל את תמר? אולי כבודו ומעמדו היו נשמרים באותו הרגע. אבל הוא לא היה עולה לגדולות וממנו לא היו יוצאים שושלת המלך דוד והמשיח.

מה היה קורה אם יוסף היה שוכב עם אשת פוטיפר? אולי הוא היה מגשים לרגע את החלום שלו והיה הופך לשליט על בית פוטיפר ועולה משם לגדולות. אבל הוא לא היה "יוסף הצדיק" !! וייתכן שהדברים היו מתדרדרים במהרה.

התורה משאירה את ההחלטות האלה בידי האנשים הפועלים. ה' היה מצליח להביא את ההיסטוריה לכיוון שהוא היה רוצה בדרכים אחרות. אבל ההיסטוריה איננה יכולה להתקדם ללא אחריות בני האדם העושים אתה!

 

ויצא פי5

בע"ה ב כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

ויצא פי5

 

המקום והאבנים

 

בראשית פרק כח (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:(…(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

 

אילו התורה רצתה לציין את שם המקום שאליו הגיע יעקב, היא היתה עושה זאת לכתחילה. במקום זאת, היא מכנה את המקום "המקום". עם ה' הידיעה מצד אחד ובלי לציין מה הוא. התורה, בספר דברים, תעשה זאת גם לגבי המקום בארץ כנען , בו ה' יבחר לשכן שמו שם. כמה מפרשים (ובניהם רש"י, ניסו לתת שם למקום. להגיד שמדובר בהר המוריה (כי הוא נקרא "המקום" בפרשת העקדה). קריאת המקום , על ידי התורה עצמה בשם שנותן לו יעקב "בית אל", או לוז , כשם הקדום, איננה פוטרת אותנו מלקרוא את  המילה "המקום" שישה פעמים בפסוקים מעטים. העובדה ש"המקום" הוא אחד מהכינוים של הקב"ה בעצמו מרחיבה את השאלה.

נראה לי שהתורה רוצה לציין שמה שחשוב בסיפור הוא לא שם המקום אלא מה שמתרחש בו. כלומר, אם יעקב זוכה, בפעם הראשונה בחייו להתגלות ה', איננו קשור לזה שהוא מגיע דווקא במקום הזה אלא למצב שבו שרוי יעקב בעצמו. בנקודת הזמן המיוחדת והמצב הנפשי שלו ברגע זה. וזה היה יכל להתרחש בכל מקום אחר!!

לראיה, יעקב אבינו קורא למקום בשני שמות:

  • בית אל
  • שער השמים

שער השמים, הוא התרגום בעברית ל "באב אילו", בלשון בבלית, הדלת, השער  , לשמים! לכן קראו למקום ההוא "בבל" או, באנגלית "בבילון" , באב אילו.

כאילו יעקב קובע ששער השמים שאנשי בבל חשבו שהם יקבעו אותו על ידי בנייה אנושית, במגדל בבל, על ידי אבנים הנעשים מחמר ולבנים, איננו תלוי ב"מאגייה" של מקום מסויים אלה מתוך רצון אלוהי כלפי אדם מסוים במצב מסוים, וההתגלות היא תןויה אך ורק ברצון האלוהי ולא במקום. מה שמביא המדרש להגיד:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קיז ויפגע במקום למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו,

בית האלוהים, הוא בכל זאת מקום. וניתן, דרך מימד המרחב, על ידי אבנים, ובכל מקום לעבוד את ה' דרכם. זאת הרוחניות היהודית: ליצור קשר עם ה' דרך העולם עצמו. (הרב תמיר גרנות).

הרב סמט רואה בהשוואה הזאת בין מגדל בבל וסולם יעקב וקריאת שם המקום "שער השמים" הצדקה וקשר עם מה שעתיד יעקב לחיות בהמשך הפרשה: המפגש שלו עם אנשי בני קדם, בחוץ לארץ, שתרבותם עדיין נגועה מחטא מגדל בבל.

האבנים:

  1. האבנים מראשותיו של יעקב שיהפכו לאבן אחת שתהפוך ל"בית אלוהים"
  2. האבן מעל פי הבאר שיעקב מצליח לרומם על ידי כוח האהבה לרחל
  3. האבנים שיהפכו לגל עד בברית בין יעקב ללבן בסוף הפרשה

העובדה שבכל הפרשה יעקב ייפגש עם אבנים שיציינו כל אחת, את שלבי הסיפור הגדול, מורה על שני עניינים חשובים לעניות דעתי:

  1. אבן= אב-בן: יעקב הולך להקים משפחה. הוא גם בנם של אברהם וצחק וגם האב השלישי שיקים את בית ישראל: מה שנראה נצחי, הוא יותר האבן מאשר האדם. האבן עומדת כמעט לנצח, יחסית לאדם שחי שנים מועטות. ובכל זאת, יש דבר שהאדם יכול ליצור שיהיה אף הוא נצחי, אולי יותר מהאבנים עצמם: זה הקשר בין האב והבן שלו. המשכיות, מסר, תולדות, תיקון מתמשך בין הדורות, מסורת…כשהקשר בין האב והבן מצליחים, כלומר, כשהם מסוגלים להמשיך מדור לדור במשמעות ובהתקדמות, אז הקשר הזה הופך לממשי ונצחי, כמו אבן!
  2. אבנים= ממשיות עולם הזה. הרוחניות היהודית איננה מתעלמת מכל מה שהוא גשמי. להיפך. העולם הפיזי הכרחי. יש לגלות שקיימים, מעבר לעולם הממשי הזה, משמעות וכוונות. לא להיתפס לאבנים כאלילים (זו הסכנה מהקצה השני) אבל להבין שמאחורי האבן יש בורא עולם. ושדרך האבנים, דרך העולם הטבעי והממשי, ניתן לעבוד אותו ולגלות רוחניות אמיתית.

הסולם: (השמת אמת- הרב תמיר גרנות)

 

ויקרא רבה פרשה כט אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה

א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה לט) מארץ רחוקה ….. ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא אימתי בחדש השביעי.

 

המדרש הזה הוא פלא! רבי מאיר, מגובי על ידי רבי שמעון בר יוחאי ואחרים, שיעקב חטא בזה שהוא לא עלה על הסולם! ולא רק זה, טוען רבי מאיר, אלא שבגלל חטא זה , ישתעבדו בניו בארבעת המלכויות!!

אם ה' מראה סולם ליעקב, זה כדי שיעלה עליו! ויעקב מפחד!

הסולם, מסביר השפת אמת, מסמל את האמונה. האמת המוחלטת נמצאת רחוק מאוד בשמים! אין אנו יכולים להשיג את האמת כולה על הארץ. כדי לזכות, אולי, להיות בדרך אל גילוי האמת הנמצא בשמים, עלינו להאמין, לעלות על הסולם, אל עבר הלא נודע. רק בזכות ההבטחה והאמונה בחיים ובאמת הנמצאת אי שם.

יעקב הוא איש האמת. עבורו, ייתכן שהאמת היא כאן! ואין צורך לעשות עבודה נוספת כדי להשיג אותה.

יעקב הוא איש האמת:

ה' מתגלה אל יעקב ומבטיח לו כל מני דברים נפלאים. מה עושה יעקב? הוא נודר שאם באמת זה יקרה, אז ה' יהיה לו לאלוהים!. לכתחילה זו סתירה אל עבר ה' בעצמו! מה זאת אומרת "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני…אז והיה ה' לי לאלוהים"??. כאילו יעקב מאמין רק במה שמתרחש באמת. ולא בעתיד בסופק!! ה' מכיר את יעקב, איש האמת. הוא לא כועס עליו על דבריו כי הוא יודע מאיפה הם באים. אבל, על יעקב ועל כל זרעו להתחיל תהליך שונה לגמרי מהנקודה שבו נמצא יעקב. על יעקב להבין שעליו כן לעלות על הסולם. שעליו ובמיוחד על בניו, כן להאמין. כי המציאות שונה מהאמת. יש פער אדיר בין האמת (למה שהאדם לומד, בתיאוריה, שזה מה שאמור לקרות. מה שחייב להיות כי זו האמת) והמציאות בה חי האדם! האדם חי עם  רשע שטוב לו וצדיק שרע לו. האדם חי בעולם שבו לא נראית האמת. ובכל זאת, מתבקש מהאדם, מבני יעקב, להאמין באמונה שלמה שכן קיימת אמת בשמים. ולעלות בסולם החיים האנושיים. כי רק כך ניתן להיות בדרך אל האמת האמתית!

מה עושים האומות בסולם?

אם אנסה להמשיך את רעיון ה"שפת אמת", אגיד שארבעת הגלויות, כן עולות על הסולם, כי כל אחת מאמינה באמת שלה. הבעיה היא שהאמת שלה היא לא האמת האמתית. היא אולי רק חלק מהאמת. אבל כל אימפריה בטוחה בעצמה לגמרי שזו האמת. האמונה של כל אימפריה היא שלמה. היא חזקה. אולי יותר מהאמונה של ישראל! אבל, האמונה החזקה והבלתי מעורערת, יש לה דופי: היא לא לוקחת בחשבון שאנו רק בדרך אל האמת! ויש לקחת בחשבון תמיד שאולי יש פנים אחרות לאמת!! ולכן, יש להם תקומה ויש להם נפילה. הם אכן עולים אבל הם גם יורדים!

המדרש לעיל , שם בפי ה' הבטחה ליעקב שאם הוא היה עולה , שוב לא היה יורד. אבל , כדי להגן על יעקב, נגיד שהוא לא פחד להאמין, אלה הוא פחד להאמין יותר מדי!, להאמין כמו אומות העולם, בעבודה שאולי תהיה זרה לגמרי לרצון ה'!. אני רוצה להבין שטוב עשה יעקב שלא עלה. אבל טוב שהראה לו ה' שיש כן לעלות!

כל ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל נגזרת, לפי המדרש מאי העלייה של יעקב. אכן, כל ההיסטוריה תלמד את היהודים שהאמת הרבה יותר מורכבת ממה שנראה . הם יאספו את כל חלקי האמת הקיים בכל אומות העולם כדי לעלות לאט, אבל בסולם הנכון, אל עבר ראשו בשמים, שנגיע אליו במהרה בימינו!!

 

 

 

רחל ולאה (הרב תמיר גרנות):

 

  1. שמות הבנים (לע"ד)

כמעט כל השמות שנתנו לבני יעקב, קשורים ליחסים הכעורים בין רחל, לאה ויעקב. איך ייתכן ששמות שבטי יה, שיישארו כשמות לעתיד של כל שבטי ישראל, יקבעו את האיבה , הכעס, התקוות, והניצחונות של לאה נגד רחל ולהיפך? נראה שהמחלוקת העמוקה בין שתי האחיות, היא גולשת מעבר לסיפור משפחתי אישי והיא מגלמת את המורכבות של הזהות ,ובכך, מגדירה את תפקיד כל העם בהיסטוריה שלו!

  1. לאה מולידה:

בראשית פרק כט (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

לאה נכנסת להריון בגלל, או בזכות שהיא שנואה!! ובאותה סיבה, רחל לא מולידה!! מה ההיגיון בפסוק הזה ובמעשה ה'במקרה  הזה?  האם יש להעניש את האהוב ולתת פרס למי שסובל? זה נראה יותר מדי נוצרי!!

הרב תמיר גרנות מבקש להבין שיש שני תפקידים שונים שניתנו לאישה בסיפור בריאת העולם:

  • א. בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ …

בפרק א', האישה והאיש , הזכר והנקבה, נבראו כדי לפרות ולרבות. כדי להוליד. כדי לשלוט ולסדר את כל העולם החי מסביבם.

  • ב. בראשית פרק ב (ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:..(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

בפרק ב', האישה והאיש משלימים זה את זה. כאן, הזוגיות היא המטרה. להיות עזר כנגדו, לדבוק בזולת. כאן, ניתן להכניס את הפן הרומנטי, הזוגי שקיים בין בני זוג.

לאה איננה אהובה, אבל היא מולידה. היא שייכת לפרק הראשון של ספר בראשית. ממנה ייוולדו רוב בני יעקב. אבל, מצד שני, לאה משתוקקת להיות גם האישה של פרק ב'. היא מחפשת את אהבת בעלה. הילדים הם אמצעי כדי שבעלה יאהב אותה, יילווה אליה.

רחל, מצד שני, היא האישה של פרק ב'. היא אהובה ועבורה יעקב עבד ארבע עשרה שנים. אבל היא לא מולידה! וכל מהוויה היא להוליד! להיות האישה של פרק ב'!!

המתח הקיים בין שני פרקי הבריאה מתגלה כאן דרך שני הפנים שיש בכל אישה, ובכל זוג: האהבה וההולדה. ואם אפשר, החיבור ביניהם. המתח הזה הוא בעל מרכיבים שונים . וכל ילד יגלם פן אחר. כך שעם ישראל יהיה מורכב בכל הפנים האפשריים של המתיחות בין קצוות המציאות והאמת.

 

ניתן לראות ששם "אלוהים" המופיעה בפרק הראשון בסיפור הבריאה, מופיע בלידות כל פעם שמדובר בלידה ולאו דווקא באהבה. והשם ה', המופיע בפרק השני, מופיע בקשר לאהבה (או לשנאה) בין בני הזוג. למשל:

וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה…

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ

  1. הקנאה של רחל (מי השילוח – הרב גרנות)

בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:

"ותקנא רחל באחותה". מי אומר זאת? התורה האובייקטיבית! ייתכן שרחל עדיין לא מודעת לקנאה הזאת. זה קורה "בקרבה" של רחל, כמו ששרה צחקה בקרבה ולא היתה לגמרי מודעת בצחוק הזה. כל הסיפור הוא לגלות לה את מה שמתרחש בתוכה ולברר אותו. מי השילוח אומר שכשלא מצליחים להשיג דבר, יש לעבוד על עצמנו וברר בתוכנו את הסיבות שעבורם אנו רוצים להשיג זאת, איך, למה, עבור מה, ..ורק בירור כזה יכל לפתוח את השערים שיביאו להגשת הדבר. "יגעת ולא מצאתה, אל תאמין" אתה התפללת ולא קבלת? זה בטח בגלל שלא יגעת מספיק. ומה היא היגיעה האמיתית? הבירור הפנימי!

על רחל לעשות בירור פנימי. למה היא ורצה בנים? האם זה בגלל סיבה לא ראויה של קנאה ואגואיסטיות? האם זה כדי שהיא תהיה אם בישראל? האם זה כדי להביע , דרך ילדים את ההשקפה המיוחדת שלה בתוך הזהות היהודית…

לכן יעקב כועס עליה: הוא לא יכל לעשות את הבירור במקומה!!

ואכן, רחל עושה את הבירור ומוכנה לתת את בלהה ליעקב. וזה אחד השלבים שילבנו את המניעים הטהורים שלה ויביאו לה ילדים!

  1. סיפור הדודאים

רחל חשבה שדודאים, כלומר אמצעי חיצוני, מאגי, יכול לעזור לה במקום הבירור הפנימי. אבל הדודאים לא עזרו לה בכלל. אבל, הם עזרו לגלות שלאה רצתה בעיקר את אהבת בעלה: "לכן ישכב איתך הלילה..". לאה רוצה לא להיות ה"מולידה" בלבד אלה גם האישה המוערכת והאהובה. זה סיפור שמסביר היטב את שני העניינים שלמדנו לעיל.

  1. רחל ולאה בזוהר

רחל היא מעולם הנגלה ולאה היא מעולם הנסתר. שני העולמות האלה הם הפוכים ומשלימים. עולם דאתגליה, הוא עולם שבו הכל יפה, חיצונית הכל מושלם. ועולם דאתכסיא, הוא עולם של הצל, של השנוא, של המכוער, של העורמה, זה שבא שלא בהסכם ובכוונה תחילה.  ועל שני העולמות להכיר אחד בשני ולהשלים בניהם!

 

נישואי שת אחיות (הרב מידן)

אפשר להניח שאף פעם לא נחשב נישואים בין שתי אחיות ל"עריות", בזמן הקדום. ייתכן שהתורה אסרה על זה רק בגלל הסיפור של רחל ולאה שהביא לבעיות ביניהן! הרי כל העריות הכתובות בתורה , אסורות בין בחי האישה הראשונה ובין אחרי מותה. אסור להתחתן עם אשת אביו גם אחרי מות אביו.. אבל, לגבי האחות, אין איסור להתחתן עם האחותה אחרי מות אשתו. ראיה שזה לא עריות לכתחילה. אם כן, לפני שהתורה אסרה על זה, זה לא נחשב כעריות ויעקב היה מותר לו להתחתן עם אחיות. רק בגלל הבעיות שנבעו מהחתונה הזו אסרה זאת התורה אחר כך. וכן לגבי הבכור בן השנואה, וכן כמה איסורים שנגזרו מסיפורי האבות (ולא להיפך!)

 

מרחב התמרון (הרב מידן)

למה יעקב קבע שבע שנות עבודה עבור רחל?

ייתכן שזה נקבע רק אחרי משא ומתן ארוך. אבל למה בכל זאת המחיר כה גבוה?

בניגוד לעבד אברהם שהיה לו לקחת אישה מארץ מולדת אברהם, ליעקב ביקשו הוריו לקחת אישה במנות לבן! כך שהיה לו מרחב תימרון מאוד צר!

העבד היה יכול להעמיד כתנאי שהאישה חייבת לבוא מיד אל ארץ כנען. ואם לא, אז הוא היה יכול "לפנות ימין או שמאל"! כלומר, אם אתם לא רוצים שרבקה תבוא אל ארץ כנען מיד, אני הולך, אין עסקה.

תנאי כזה לא העמיד יעקב. או שהוא לא יכל להעמיד אותו, כי הוא היה מוגבל. הוא חייב לקחת מבנות לבן ולכן הוא חייב להישמע לתנאים של לבן. לכן הוא לא יכל לעזוב בקלות את לבן. כי זה לא היה תנאי מפורש שהוא ייקח אותם לארץ כנען. ייתכן שלבן היה מודע למגבלה הזו ולאור הסיפור של העבד, הוא התנא שהבנות לא יעזבו בינתיים אל ארץ כנען, דבר שגרם לאיחור רב של יעקב אצלו!

 

למה להישאר עוד שש שנים (הרב מידן)

נניח שהבננו שיעקב היה חיי להישאר 14 שנים עבור לאה ורחל. אבל למה להישאר עוד שש שנים??

בתום 14 השנים, נולד יוסף. ואז רחל התפללה שייתן לה ה' בן נוסף.

לכן, יעקב חיכה בסבלנות שרחל תכנס להיריון. כי כבר זה היה מסובך עד עכשיו, אין סיבה לסכן הריון על ידי מסע ארוך. אבל לידת בנימין איחרה שש שנים!.

במשך ששת השנים, ייתכן שלבן שינה כל שנה את התנאים (ואכן יש שישה גוונים שונים של הצאן והכבשים)

 

למה רחל גנבה התרפים? (הרב מידן)

הפרשנים הציעו שני כיוונים:

  1. כדי שאביה יפסיק לעבוד עבודה זרה
  2. כדי שלבן לא ישתמש בתרפים כדי לנחש שיעקב עוזב ולאן הוא בורח

הרב מידן מוסיף הסבר אפשרי שלישי: מצאו הארכאולוגים שבתוך האלילים של התקופה הזו, היו חורים שבהם החביאו את ההסכמים החשובים. כאילו האליל, שומר על ההסכם. בין בתור ערב, בין בתור איסור לגנוב דבר שבקדושה. אם כן, ייתכן שהסכם בין לבן ויעקב שימנע מיעקב לעזוב ללא רשות לבן היה חבוי בתוך התרפים של לבן. גנבת התפרים אפשרה להעלים בכך הסכמים מגבילים אלה!

 

הגלעד (הרב מידן)

ההסכם שבברית לבן ויעקב אוסר על יעקב לעבור את היבוק ולכבוש את צפון הגלעד. למרות זאת, רואים שבני ישראל כן כבשו ארצות אלה. איך ייתכן שהם הפרו את ההסכם עם הארמים?

הבר מידן מצא שגלעד, בן מכיר, בן מנשה, נולד מאימה ארמית! כנראה בתקופת שלטון יוסף במצרים, מנשה התחתן עם ארמיה ועל ידי נישואים אלה, כבש לעצמו, ועבור שבטו את הארצות הארמיות האלה משני עברי היבוק:

דברי הימים א' ז- יד: בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות נוספים:

 

הרוחניות: מקום- אבן

 

בראשית פרק כח (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:

(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים:(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

 

בראשית פרק כט ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה ….וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:(……….(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:

 

בראשית פרק לא (מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל:(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד…

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:

 

רש"י בראשית פרק כח ויצא יעקב מבאר שבע – .. מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה

(יא) ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:

דברים פרק יב (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:

בראשית פרק יא (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

 

 

 

הסולם: האמונה והאמת

 

שפת אמת :רמז החלום סולם מוצב ארצה כו' הוא בחי' דרך ארץ קודמת לתורה וזהו מוצב ארצה. ואח"כ זוכין לתורה שהוא בחי' ה' נצב עליו. ואיתא כי יעקב אבינו לא רצה לעלות על הסולם. ואמרו חז"ל ר"מ הי' דורש בכל זאת חטאו כו' על יעקב שלא האמין ולא עלה. הרמז הוא כי יעקב הי' אמת. כמ"ש תתן אמת ליעקב. והוא בחי' התורה אין אמת אלא תורה. ובחי' אמונה הוא קודם שזוכין אל אמת. והוא בחי' מוצב ארצה כנ"ל… אבל יעקב שהי' מתקן החטא נתדבק בעץ החיים. והקב"ה שאמר לו עלה הי' כדי שיכין לנו דרך בבחי' אמונה כדאיתא בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי'. אבל יעקב שלא הי' זז ממדריגת האמת. לכן חטאו בנ"י אח"כ באמונה וזהו הרמז שע"י שיעקב לא עלה לכן חטאו ולא האמינו ונחשב לו לחטא כי אם הי' עולה הי' מכין לנו דרך האמונה בשלימות כנ"ל:

ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתתמה ממנו.

 

 

רחל ולאה

 

בראשית פרק כט (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:

(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:

(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:

 

בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:(ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:(ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:(ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי:

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:(י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן:(יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:(יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:(יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:(יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב:(כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

 

 

 

מי השילוח :ותאמר הפעם אודה את ה'. איתא בגמ' (מגילה ו:) אמר ר"י אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין. והנה בגמ' ודאי לא בשופטני עסקינן שזה האומר יגעתי ולא מצאתי איירי שאנו רואין שיגע הרבה ולא מצא וכן האומר שלא יגע ומצא וא"כ איך שייך לאמור אל תאמין. אך עומק העניין הוא מבואר ברחל ובלאה, כי בטח אמנו רחל כמה תפלות וכמה בקשות בקשה שיושיע לה ה', אך מפני זה לא הועיל לה לפי שנאמר ותקנא רחל באחותה, והוצרכה הקנאה להתברר אם הוא קנאת סופרים שהוא לש"ש או קנאה בעלמא כפי דרך הטבע ח"ו, והנה התנהגות הש"י עם האדם אשר באותה הטובה שנחן בהמדה בהמדה הזאת עצמה ברא בו חסרון, ע"כ לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו וקודם שיתרפא החסרון לא יועיל כמה תפלות וסיגופים להאדם עד שיתרפא חסרונו ואז יושע. ע"כ לפי שרחל הוצרכה להתברר במדות קנאה וקודם שנתבררה בזאת לא הועיל לה שום תפלה וכל יגיעתה, וע"כ כאשר בקשה מיעקב אבינו שיתפלל בעדה חרה אפו עליה. ולהבין זאת כי הלא כדין עשתה, כי מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכן הקשה הרמב"ן ז"ל, אך מחמת שכתוב קודם ותקנא רחל ע"כ ויחר ליעקב מחמת שמקודם היתה צריכה להתברר קנאתה, אך כשאמרה ליעקב תנה אמתי לפניך כו' ואבנה גם אנוכי ממנה, מזה נראה שכוונתה היתה לש"ש הרי הכניסה צרתה לתוך ביתה. וזה פירוש יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אף שאנו רואין שיגע את עצמו, מ"מ לא היה במקום הראוי לפניו להתייגע. כאדם הרוצה לכנוס לבית ודופק שלא במקום הפתח אפילו ידפוק כל היום לא יועיל לו, אבל כשיבא למקום הפתח וידפוק אז מיד יפתח לו.

תולדות פי5

ב"ה א כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

תולדות פי5

 

נושאי הפרשה:

  1. לידת יעקב ועשיו
  2. מכירת הבכורה
  3. יצחק ואבימלך
  4. עשו מתחתן עם בנות כנען
  5. גנבת הברכה
  6. משלחים את יעקב וברכת אברהם ליעקב

 

מה נמכר בבכורה?(הרב גרנות)

כשעשיו מגלה שיעקב גנב לו את הברכות, עשיו פורץ בזעם ואומר:

בראשית פרק כז (לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:

 

לכאורה, אנו חושבים שיש קשר הדוק בין הבכורה והברכה המיועדת לבכור. נניח זאת לרגע.

לפי הנחה זו, עשיו טועה באמירתו מול יצחק. הוא בעצם מגלה לו שהבכורה נמכרה ליעקב וזה מצדיק את העובדה שיצחק ברך את יעקב. כי הוא כבר קנה הבכורה!.

לפי הנחה זו, יעקב היה צריך לבוא אל אביו ולהגיד לו מראש שהנה עשיו כבר מכר לו, כדת וכדין את בכורתו, ולכן הוא זקוק עכשיו לברכת הבכור! וזה היה הרבה יותר יעיל ולגיטימי , במקום כל התחבולות והשקרים שלו!

 

אם כן, אנו חייבים לחשוב אחרת ולהניח שאין קשר בין הבכורה והברכה!!. אם כן מה היא הבכורה שעשיו מכר ליעקב? ייתכן מאוד שזו הירושה של הבכור. היה , כנראה נהוג בעולם אז שהבכור מקבל כפול משאר הבנים בירושה. (אין התורה מחדשת דבר בנידון בספר דברים, היא רק מאשרת מנהג קדום זה). אם כן, יעקב היה אמור לקבל שליש מארץ ישראל ועשיו שני שליש מארץ ישראל.

 

למה עשיו מכר הבכורה? התורה אומר שהוא "בז" על הבוכרה . ייתכן שהוא , כאיש של ההנאה המיידית, של העכשוויות, איננו מעוניין בכל דבר שקשור לעתיד. הוא מרגיש שהוא יוכל, במידה ויבוא הזמן, לכבוש את כל הארצות שהוא רוצה. הוא לא מעוניין בהטחה הזו של הארץ וכל הכרוך בירושה הזו (הבריתות בין אברהם וה' מחייבות מאוד את מי שיירש את הארצות האלה).

כמה הוא שילם יעקב עבור הבכורה? לא יודעים! לא בטוח שרק נזיד העדשים הם המחיר שהוא שילם. יכל להיות שהוא שילם בכסף נוסף!. סיפור נזיד העדשים מראה את טבעו של עשיו שהוא רוצה הכל מיד, בכל מחיר! כדי לבשל עדשים, צריך זמן וסבלנות. יעקב מוכן לבשל אוכל איטי . עשיו מומחה באוכל המהיר של הציד הורגים, צולים ואוכלים. הוא עייף (רעב) אז הוא רוצה אוכל מיד. זה מסביר לנו למה עשיו איננו מעוניין בבכורה.

כשיצחק יברך את יעקב במקומו, עשיו צועק: הוא כבר לקח לי שליש מהירושה (החלק המיועד לבכור) ועכשיו, הנה הוא לקח ממני את השליש האחרון! כלומר הוא לקח לי הכל!

הסבר קטן:

עשיו היה אמור לקבל בתור בכור שני שלישים מהירושה ויעקב שליש אחד

הבכורה שיעקב קנה ממנו זה היה השליש של הבכור, כלומר שאחרי המכירה, עשיו היה אמור לקבל שליש ויעקב שני שלישים.

עכשיו שיצחק "ברך" את יעקב, הוא כביכול נתן לו את השליש האחרון ולעשיו לא נשאר כלום!!

 

מה היתה הברכה שיצחק רצה לברך את עשיו?

את זה, ניתן לראות במפורש בתורה: את מה שיצחק אומר ליעקב, כשהוא מתחזה לעשיו, אלה, כנראה, המילים שהוא התכוון להגיד לעשיו:

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

הברכות האלה, אינן הברכות של אברהם. (הברכות של אברהם, יצחק יברך בהם את יעקב אחר כך, כשהיה בטוח שהוא יתחתן עם נשים מבית לבן). בינתיים, יצחק התכוון לברך את הגדול מבניו, הבכור, עשיו, בברכה השייכת לבכור. כלומר הברכה של השפע החומרי שאליו זקוק הבכור. וגם השליטה על שאר בני המשפחה. כי בתור בכור, הוא חייב להגן על שאר בני המשפחה והם חייבים לציית לו. במילים של התורה, הם חייבים לעבוד אותו ולהשתחוות לו. ברכה כזו, קיבל, למשל יהודה מאביו יעקב:

בראשית פרק מט (ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:

וזה לא גרם לשום בעיה. יהודה קיבל אתת ההנהגה על שאר אחיו. וכל אח קיבל מה ששייך לו. יוסף, יקבל ירושה כפולה (כמן בכור) , שתי נחלות, כי שני בניו (אפרים ומנשה)יהפכו לשני שבטים בדין היירושה.

עכשיו שיצחק נתן ליעקב (בתור עשיו) שני שליש מהירושה על הארץ, לא נשאר לעשיו כלום! כי השליש הראשון כבר מכר לו והנה שני השלישים האחרים הוא גנב לו ! וזה מסביר את מה שעשיו אמר לעיל:

"ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח (השליש המיוחד שלי) והנה לקח את ברכתי (השליש האחרון שהיה נשאר לי)"

 

מה חשבה רבקה? (הרב תמיר גרנות)

 

רבקה היא היחידה שקבלה נבואה ברורה מאת ה' בעצמו:

כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

העובדה שכתוב: "והנה תומים בבטנה", אומר שכולם הופתעו לגלות זאת מסביבה! אנחנו, קוראי התורה , יודעים שהיא הרגישה זאת בבטנה כבר בהריון, ושה' אפילו הסביר לה למה יהפכו שני התאומים האלה. אבל, ה' אמר רק "לה". ולא לבעלה. וכנראה שהיא לא אמרה זאת לבעלה! אם ה' לא אמר ליצחק, היא חושבת, זה בגלל שאין להגיד לו! כולם מופתעים בלידה ש"הנה" יש תאומים! ורבקה שמרה את כל הנבואה בסוד.

היא יודעת , על פי הנבואה שהצעיר יגבר על הגדול. כלומר, שיש היפוך הטבע. הבכור איננו הבכור! לכן, כנראה, היא לא משתתפת במתן השם "יעקב" ליעקב:

:(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

רבקה ויצחק נותנים לעשיו את שמו .("ויקראו אותו..") כי הוא באמת שעיר.

אבל יעקב, נקרא רק על ידי אביו יצחק ("ויקרא" ) בשם זה. הוא הילד השני! הוא עוקב אחרי הראשון. ועובדה היא שידו אוחזת את רגל אחיו. רבקה לא משתתפת במתן השם כי היא יודעת שהוא לא יישאר השני, בגלל הנבואה.

 

רבקה שומרת סוד. והסוד מאוד מאיים! שני האחים התאומים יגדלו בתחרות מסוימת. והשני חייב להיות המוביל! לכן, כשרבקה שומעת שיצחק רוצה לברך את עשיו, היא מרגישה שזו טעות. אבל היא לא מדברת עם בעלה על הטעות. היא מעדיפה שהכל ייעשה במרמה.

אבל טעות בידה: יצחק לא התכוון לברך את עשיו בברכת אברהם! הוא רק רצה לברך אותו בברכת הבכורה!

 

מה היא ברכת אברהם?

בראשית פרק יז (א) … וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:.. (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

ברכת אברהם (זו שהוא קיבל בברית המילה), נאמרת בשם שדי. היא כוללת את הירושה של הארץ, של המשכיות הזרע המיוחד ליצירת המשפחה המיוחדת שתיצור את עם ישראל.

אותם המילים, שהם ברכת אברהם, יעקב יברך את יעקב בנו , ללא שום קשר עם גנבת הברכות!:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם😦

 

ברכת אברהם ניתנת רק למי שלא יתחתן עם בנות כנען!! זה המפתח של כל הסיפור!!

עשיו התחתן עם בנות כנען. וזה פסל אותו מלהיות הממשיך של יצירת עם ישראל. זה פוסל אותו מלקבל את ברכת אברהם. אברהם עשה הכל כדי שיצחק לא יתחתן עם בת כנען. אם כן, מהרגע שהפסוק אומר שעשיו לקח לו מבנות כנען, זה נגמר מבחינתו. גם מצד אביו יצחק. עשיו ממשיך להיות הבן הגדול שזקוק לברכת השפע של הבן הגדול וזה בדיוק מה שהתכוון יצחק לתת לו. אבל, אף פעם לא התכוון יצחק לתת לעשיו את ברכת אברהם!!

לכן, אחרי שרבקה מזכירה לו שעשיו לקח מבנות כנען ושיש כעשיו לתת את ברכת אברהם למשהו אחר, הנה שיש צורך לשלוח את יעקב לקחת אישה אצל לבן! וזה מה שיאפשר לו לקבל את ברכת אברהם!! זאת , ללא קשר עם גנבת הברכות או מכירת הבכורה!!

לכן, יצחק קורא, בנחת, ליעקב בנו. הוא לא מדבר אתו על גנבת הברכה. הוא לא מדבר אתו על בריחה מעשיו. כאילו כלום לא קרה בנידון. הוא רק אומר לו שעליו ללכת לקחת בנות לבן כדי להיות הנושא את ברכת אברהם!!!

 

נראה שיש מקום לשאלה:

מה היה קורה אם יעקב לא היה גונב את הברכות של עשיו??

כנראה שהוא לא היה מפסיד בכלל את ברכת אברהם!

ייתכן שרבקה היתה יותר מדי לחוצה והיא טעתה בכמה נקודות:

  1. היא לא דברה עם יצחק. יכול להיות שהיא חשבה שהוא לא יכול להבין דברים חשובים (וראינו שכן יצחק מאוד יודע את מה שהוא עושה!)
  2. היא חשבה שיצחק ייתן את ברכת אברהם לעשיו, דבר שלא היה נכון
  3. היא גרמה הרבה צער ליעקב שנאלץ לגנוב ולשקר
  4. היא גרמה לעשיו לכעוס ולרצות להרוג את אחיו, דבר שיהיו לו השלכות איומות עד לימים אלה
  5. היא טעתה כשהיא הבטיחה ליעקב שילך ללבן רק "ימים אחדים". הוא נשאר שם יותר מ20 שנה
  6. היא טעתה כשהיא אמרה שהיא תראה אותו שוב. כנראה שהיא מתה בינתיים ולא זכתה לראות את יעקב שוב:

בראשית פרק כז (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

 

יש לשים לב לעובדה שכל סיפור גניבת הברכות נכתב בין שני פסוקים שנראים ממשיכים אחד את השני:

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

……סיפור גנבת הברכות………

בראשית פרק כז (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

לא רק שהתורה ממשיכה בדיוק בנקודה שהיא הפסיקה בה: עשיו מתחתן עם בנות כנען, וזה גורם למורת רוח להוריו ולדיבור (סוף סוף) בין הוריו, אלא שנראה כאילו לא קרה כלום בינתיים! כאילו כל סיפור הגנבה לא קרה בכלל!

כאילו התורה עצמה מציעה לבחון את הסיפור של הגנבה מחדש. יהיו לו כמובן הלכות רבות מאוד. אבל מבחינת הברכות החשובות שמקבל יעקב מאביו, ברכת אברהם, אין לזה שום השלכה!

אם כן, הדעה הקדומה שרבקה היא זו שהצילה את המצב ושיצחק היה עיוור ולא מבין בכלל מהמתרחש, איננו כל כך נכון!!!

 

יצחק עיוור (המי השילוח- הרב תמיר גרנות)

המי השילוח אומר שכשם שיצחק היה כל חייו בארץ ישראל והוא היה עיוור, כך משה לא נכנס לארץ בכלל והוא כן "ראה" טוב מאוד!!

מה פירוש האמרה הזו?

שתי הדמויות האלה, יצחק ומשה הם נראות הפוכות לגמרי

משה חושב . הוא רואה , כלומר הוא יודע להתרחק מהמצב כדי להבין, להסתכל בדברים מרחוק כדי להבין. הראייה שלו מאוד חדה ברורה וחשובה מאוד. אבל, זה מחייב אותו להישאר מחוץ לדברים עצמם! היא מתרחק מהאישה, הוא לא נכנס לעובי הקורה של ארץ ישראל.

יצחק איננו רואה. הוא ממשש. הוא אוכל. הוא מריח. הוא מפעיל את כל החושים שמפגישים אותו עם המציאות עצמה! הוא עושה בדיוק ההיפך ממה שעושה משה! הוא בתוך ארץ ישראל שהיא המציאות. יצחק הוא איש הדין בזה שהוא מוסר את נפשו לדין. הוא מקבל עליו את הדין. זה מה שגורם לו להיות איש הדין. לא שהוא איש אכזרי,או עצוב. להיפך הוא שמח. הוא מצחק. אפילו עם אשתו הוא מצחק. הוא חושני, ושמח. הוא שמח כי הוא מקבל את מה שקורה. הכל בא מאת האלוהים. ה' נתן לו את חייו במתנה אחרי שהוא היה מוכן להחזיר את נשמתו. מאז, הוא שמח לחיות ולקבל כל דבר. כשעשיו אומר לו שיעקב התברך בטעות, הוא אמנם צועק אבל מיד אחר כך, הוא מקבל עליו את הדין :"גם ברוך יהיה". כאילו ה' רצה כך, כן יהיה! הוא רואה שיעקב יוצא שני, אז הוא קורה לו העוקב. הכל פשוט! עשיו מתחתן עם בנות כנען, אז הוא נפסל מלקבל ברכת אברהם. נשאר יעקב, אז שהוא ילך להתחתן עם בת לבן ויקבל ברכת אברהם! גם מול אבימלך הוא מתנהג כך.

יצחק ואבימלך (הרב תמיר גרנות)

הסיפור של ביקור יצחק אצל אבימלך מפתיע משתי סיבות:

1 הוא נראה חוזר על אותו הסיפור שקרה עם אביו אברהם

  1. אנו לא מבינים מה תרומתו לרצף הסיפור הקודם של הברכות והבכורה.

כמו אצל אברהם, הסיפור מכיל שני חלקים. ההבדל הוא שאצל אברהם שני החלקים נפרדים אחד מהשני (בניהם יש לידת יצחק) בעוד שאצל יצחק שני החלקים רצופים אחד אחרי השני:

  1. החלק הראשון:

יצחק יורד דרומה בגלל הרעב, ה' נראה אליו ומברך אותו

היחס של אבימלך אליו איננו ידידותי. ובכל פעם שאבימלך מגרש אותו, יצחק מתרחק עוד יותר. עד שהוא מגיע לרחובות ושם, כבר לא רבים על הבאר שהיא חופר:

…(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

היינו מצפים שהסיפור ייסתים כאן. הגענו סוף סוף לרגיעה שאין בה מריבות ואנטישמיות. ולא היא! יצחק חוזר צפונה אל המקום הראשון שלו: באר שבע!

  1. החלק השני:

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע:(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק:(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:

השלום שמושג בסוף הסיפור שונה מאוד מה "שלום" שבו הוא היה שרוי ברחובות. ברחובות, זה היה מצב של אי לחימה קרה. הוא התרחק מאוד וזה מה שקנה לו שקט. עכשיו, קרה דבר חדש לגמרי: אבימלך והרמטכ"ל שלו באים כדי לבקש ממנו הסכם שלום, ברית. זה מאוד מפתיע את יצחק. אבל הוא מבין שזה המצב החדש!

מה גרם לשינוי הזה?

  • הרב מידן, טוען שזה בסכות עשיו! הוא התחיל לנקום באויבים והוא הפחיד אותם על ידי הצבא שלו. עשיו חי את צעירותו בפחד מהאנטישמיים שכל הזמן מציקים ומשפחה. וכשגדל עשיו, הוא מקים צבא ומגן בחוזקה על האינטרסים של אביו. לדעת הרב מידן, זה בדיוק הסיבה שיצחק אוהב את עשיו! הוא לא רק מביא לו אוכל אלא הוא מעניק לו ביטחון צבאי!!
  • הרב תמיר גרנות מציע הסבר אחר: יצחק מבין שיש להתמודד עם הבעיות ולא לברוח מהן. חזרתו לבאר שבע, מסמלת המוכנות שלו להתמודד עם הבעיות. לכן, ה' נגלה אליו שנית. ואז יש שינוי בתגובה של יצחק: הוא מקים מזבח (מה שלא עשה בפעם הראשונה) והוא "קורא בשם ה'" כלומר, הוא לוקח על עצמו את המטרות שעבורם אברהם נלחם כל חייו. הוא מקבל על עצמו את התפקיד של המשכו של אברהם בזירה החיצונית. לקרוא בשם ה' זה להביע עמדה נחרצת מול הזרים. והשינוי הזה הוא זה שגורם לאבימלך  לכבד אותו ממש! כשיצחק היה נכנע ובורח, אבימלך נלחם בו הציק לו. כשיצחק מקבל על עצמו אחריות על זהותו ומשימתו, אז האויבים מכבדים אותו ויראים מפניו!! והם אפילו מצביעים על הסיבה שעבורה הם באים לבקש ממנו ברית שלום: "אתה עתה ברוך ה'"! לפני כן, הברכה של ה' היתה חומרית, ראו שהוא מצליח במעשיו. אבל רק כשהוא קורה בשם ה', הם באמת מוכנים לעשות אתו שלום !

מה מוסיף הסיפור הזה לקונטקסט? כנראה שהוא שהוא מצביע על הדבר העיקרי: יש להמשיך את ברכת אברהם, לקרוא בשם ה', ולא רק להסתפק בברכת השפע. זה ההבדל בין הברכה אל הגדול (השפע) והברכה אל הבכור, בתור ממשיכו של אברהם, המקבל את ברכת אברהם!

 

עשיו איש ציד (הרב מידן)

נמרוד היה איש ציד ורש"י מוסיף שנמרוד היה ציד בפיו. כמו עשיו. היתה להם היכולת לאסוף מסביבם אנשים ולשלוט עליהם.

  • וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה …:(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו
  • (ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק: בראשית פרק י .רש"י (ט) גבור ציד – צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום:

כאשר תריד (הרב סמט)

יצחק איננו מברך את עשיו. הוא רק "עונה לו" שירושת ה ארץ ניתנה כבר ליעקב אחיו. נשאר לו רק לבחור לו ארץ אחרת, חוץ מארץ כנען. ורק כשילך לשם (יריד- מלשון ללכת) הוא יוכל להצליח! (משמני הארץ= רחוק משמני ארץ ישראל!)

חיי שרה פי5

בע"ה כה מרח שוון התש"פ

מישל בן שושן

 

חיי שרה פי 5

 

הרעיון המרכזי:

אברהם קיבל בהתחלת דרכו משימה אוניברסלית, להיות "אב המון גויים". אבל בהמשך, נודע לו שבן אחד מתוך זרעו יהיה לעם פרטיקולרי, לאומי, מבודל. שתי המשימות נראות הפוכות. ובכל זאת, הן תתגלינה כמשלימות אחת (הלאומי) את השנייה (האוניברסאלית).

הפרשה מתחלקת לשלושה חלקים שמתארים את שתי המשימות והשילוב בניהן:

  • קבורת שרה וקניית אחוזה בארץ כנען (הפן הלאומי המצומצם שעיקרו העם היהודי בארץ ישראל)
  • אישה ליצחק.(יצחק הלאומי מתחתן עם אישה שבאה "משם")
  • הולדת בנים מקטורה ושליחתם אל עבר הארצות המקיפות, הרחוקות, ..לשם! (הפן האוניברסלי)

 

קבורת שרה יצחק ורבקה בני קטורה
הפן הלאומי המצומצם חיבור בין הפן הלאומי -יצחק ורבקה שבאה מהארץ המורחבת, הפן האוניברסלי הפן האוניברסלי

 

 

קבורת שרה:

"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"

אברהם מגיע (מאיפה?) . כנראה שהוא לא היה ברגעים האחרונים של שרה, על ידה. בחברון. יכול להיות שזה במקרה. אבל יכל להיות שזה מבטא באמת את הפער האידיאולוגי בין אברהם לשרה. אברהם איננו עוסק ביישוב חלקי הארץ הקשים שבהם יושבים גויים מקומיים. הוא בעל חסד, מחפש שלום ואחווה בין העמים. שרה, לעומתו, היא מה שהיינו קוראים היום "קנאית". היא גרה דווקא בחברון. מרכז הארץ. שבה התושבים אוחזים בקנאות על אדמתם. היא זו שדאגה שייוולד בן כמו יצחק, שיהיה קשור לארץ כנען ולא יצר ממנה. במותה, היא כאילו מכריחה את אברהם לבוא לחברון ולהתעסק עם קניין קבורה דווקא שם.

אברהם נענה למשימה. והוא אכן קונה לא רק קבר אלא שדה ועצים, אחוזה ממשית בארץ, גרעין להתנחלויות הבאות. ורק אחר כך קובר את שרה. כאילו הכבוד למת (הקבורה המידית) נעשה, במקרה של שרה, על ידי הגשמת רצונה: המתנה עד שתתבצע קנייה של כל השדה וכל העצים (ובאופן משני, מערת קבורה!). ייתכן שכל קבורה אחרת היתה דורשת שאברהם יסכים מיד לכל קבר כדי לקבור "את מתו מלפניו". אבל עבור שרה, כבוד המת הוא כאן הגשמת רצונו העמוק: קניית שדה בארץ כנען לאחוזה!

עד לקבורתה, שרה השפיעה על אברהם בצד חיזוק הפן הלאומי שלו.

 

רבקה:

יש לשים לב לפרט חשוב: אברהם לא ביקש מהעבד למצוא אישה "מבית אביו".:

בראשית פרק כד (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

אלא מ"ארצו וממולדתו"

נכון שהעבד , לאחר מעשה, כשהוא מתפעל שהאישה היא ממשפחת אברהם, יגיד ללבן שאברהם ביקש ממנו להביא אישה מבית אביו, כלומר ממשפחתו:

בראשית פרק כד (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ:(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי:

למה העבד עושה זאת? כנראה שזה כדי לשכנע את משפחת לבן ולהראות שהכל מגיע מהאלוהים. אבל, התורה איננה אומרת שאברהם ביקש זאת.

מה באמת רוצה אברהם?

  1. שהאישה לא תהיה כנענית
  2. שהאישה תהיה בעלת מידות כדי להתאים ליצחק
  3. שהאישה תבוא מהארץ של אברהם, משם, מרחוק.

כל מה שהוסיף העבד, זו טקטיקה חכמה כדי להביא את רבקה.

מה היא "ארצו" של אברהם? אור כשדים, או חרן, או…הארץ שה' נשבע לתת לו: הארץ מנהר פרת ועד מצרים!

למה לא אישה מכנען? אברהם איננו מסביר. אצל יצחק ורבקה, הם הסבירו למה הם לא אוהבים את בנות כנען אבל אברהם לא מסביר. האם אישה בעלת מידות טובות כנענית איננה טובה יותר מבת לבן הארמי? המבחן של אליעזר למצוא אישה בעלת חסד קובע שהאישה חייבת להיות בעלת מידות. אבל ייתכן שאישה כזו קיימת גם בכנען. התנאי של אברהם שאין לקחת אישה כנענית אלא אישה "משם", (בלי לבקש שזו תהיה ממשפחתו), יכול להיות סימן (לעניות דעתי בלבד) שהוא דורש שליצחק תתחבר אישה "משם" ולא מכאן. יצחק הוא האיש של ארץ כנען. אסור לו לצאת ממנה. הוא קשור במהותו לארץ כנען ולמשימת הזרע הלאומי, הפרטיקולרי. מנגד, אברהם מבקש למצוא לו אישה "משם". אולי כדי לעגן בתוך העם היהודי את הפן האוניברסלי. ואכן, למרות שרבקה תדאג ליעקב, הבן היהודי, יותר מאשר לעשיו, הבן שיצא מהעם היהודי, היא תבקש ממנו ללכת אצל לבן ולקחת, גם הוא נשים משם! ואכן בני ישראל ייוולדו , ברובם, בחוץ לארץ. ועם ישראל ייוולד במצרים, בחוץ לארץ. וימשיך הקרב הזה בין הלאומיות והאוניברסליות להמשיך להתקיים בין יוסף ויהודה, עד ימנו!

 

בני קטורה:

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ:(ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים:(ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

למה אברהם "מוסיף" ומוליד שישה ילדים נוספים. לזכור שאחרי לידת ישמעאל, הוא הרגיש לגמרי מרוצה והבשורה על לידת בן נוסף (יצחק) הצחיקה אותו כאדם זקן כבר , ישמעאל מספיק לו לגמרי. יצחק כביכול "נכפה עליו". אם כן, למה ללכת לחפש עוד ילדים בגיל כל כך מופלג?

הרב מידן מציע לזכור את מה שה' אמר לאברהם בהתחלת דרכו:

בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

המטרה היא להיות "אב המון גוים" לברך את כל משפחות האדמה כולן.

בברית בין הבתרים ה' נותן לו את הארץ. אבל זו ארץ רחבת ידיים: מנהר מצרים ועד הפרת:

בראשית פרק טו (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

בניגוד להבטחה הזו, ה' מבטיח לאברהם, בברית המילה, הבטחה שונה: ארץ מצומצמת יותר:

בראשית פרק יז (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

ארץ כנען היא ארץ קטנה הרבה יותר. היא ארץ שבעת העמים וכבר לא ארץ עשרת העמים של ברית בין הבתרים. ארץ כנען מתוארת כארץ בין הים לירדן ומהלבנות ועד מדבר מצרים. הארץ שבני ישראל יכבשו אחרי יציאת מצרים. אבל מה קורה עם כל הארץ הרחבה שהובטחה לאברהם?

בעצם, כמו שאמרנו בהתחלת המאמר יש שתי משימות לאברהם:

  1. להיות המברך את כל משמחות האדמה
  2. להיות אב לעם ישראל המצומצם בארץ מצומצמת : ארץ כנען.

אחרי שאברהם דאג למלא את מבוקשה של שרה, אחרי שהוא קנה אחוזה בארץ, אחרי שהוא דאג לאישה ליצחק, אברהם חייב לדאוג למשימה הראשונה שלו. הוא מבין שיש קשר הדוק בין "הארץ" ו"הזרע".

לכן, עבור הארץ  המצומצמת, הלאומית, יש לו זרע: יצחק

אבל עבור הארץ הרחבה יותר, ישמעאל לא מספיק ויש לעשות עוד ילדים!

זה מה שדוחף אברהם ללכת ו"להוסיף" לקחת אישה אחרת ולהוליד שושלת רחבה נוספת.

 

המשימה האוניברסלית המשימה הלאומית
ונברכו בך "כל" משפחות האדמה כי ביצחק יקרא לך זרע
הארץ = מנהר מצרים ועד נהר פרת הארץ= ארץ כנען
ישמעאל ובני קטורה יצחק, בן משרה
אברהם נותן "מתנות" ליצחק אברהם נותן "כל אשר לו"
חיבור בין שתי המשימות:

יצחק הלאומי ורבקה שבאה "משם"

אברהם נקבר על ידי יצחק, וישמעאל

כל בני אברהם חייבים בסוג של ברית מילה כדי להדגיש השייכות לאברהם

רק כך אברהם יכול להיות "שבע".

לעם ישראל יהיו שתי משימות אלה: לדאוג לעצמם ולהיות אור לגוים

לסיכום:

 

המטרה העליונה, כנראה, היא להודיע לכל עמי הארץ שה' הוא האלוהים.

אחרי עשרים דורות של ניסיונות כושלים, ה' בחר בטקטיקה שונה. במקום לרצות להודיע לכל העמים את כוונת הבריאה של האדם, ה' בוחר ליצור עם קטן, מיוחד, על ארץ קטנה ומיוחדת שתפקידו להיות עד, לכל אורך ההיסטוריה, מול כל העמים שקיים אל אחד והוא ה', הוא האלוהים.

העם הזה יצטרך למלא את שני התפקידים גם יחד.

אברהם, אבי האומה דואג לשתי המשימות והוא מוליד את יצחק, שממנו תמשיך המשימה הלאומית של יצירת עם שיראל, אבל הוא גם מוליד זרע אחר , ישמעאל, שינחיל את כל הארץ הדרומית מארץ כנען, עד לנהר מצרים, עם הצו להיפרד מיצחק. אבל הוא גם מוליד בני קטורה שהוא גם "משלח" מיצחק בנו, אל עבר המזרח, כדי, אולי , למלא את הארץ הגדולה שהובטחה לו בברית בין הבתרים, עד לנהר פרת. אברהם מודע לצורך להרחיק את הילדים שלו מיצחק כדי לאפשר ליצחק לפתח את בית יצחק דרך יעקב.

 

אפשר להתרשם מצדקת התיאור הזה על ידי כמה עובדות:

 

  1. כשעם ישראל מגיע לכבוש את ארצו ביציאת מצרים, אסור לו להילחם עם העמים ה"בני דודים" שלו שגרים מעבר לירדן. ה' נתן להם את הארצות האלה ויש לכבד זאת.
  2. בני קטורה וישמעאל באים ביחד כדי לכבד את ארונו של יעקב בגורן האתד:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א :א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, דכתיב: +בראשית נ+ ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד? א"ר אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.

  1. כשמרגישים כבוד לגבי עם ישראל, כל העמים, בני הדודים, באים לכבד אותם ומתייחדים סביב האב יעקב. ישמעאל הכיר כבר את תפקידו המיוחד של יצחק והוא בא לקבורת אברהם, כשיצחק מקדים אותו :

בראשית פרק כה (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:

  1. נראה לי מעניין שהמילה המתחילה את סיפור בני קטורה היא "ויוסף". כאילו התפקיד הזה יתמלא בעתיד על ידי הבן הנוסף, יוסף. זה שיוצא לעזור למצרים ולהיות אור לגוים.
  2. הרמב"ם מזכיר את בני קטורה כזרעו של אברהם החייבים בברית המילה:

רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ח אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה.

רק עכשיו, אחרי שהוא מילא את כל התפקידים שלו, אברהם יכול למות:

בראשית פרק כה  (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

אבל הוא נקבר במערת המכפלה! העיקר אצלו הוא התפקיד כאב הראשון של עם ישראל:אשתו העיקרית נשארת שרה אמנו!

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ: