19-12-07
מישל בן שושן
ויחי העד
ויחי יעקב
זה מראה שהוא חי טוב במצרים. חיים פירושם חיים טובים ומתוקנים. והשבע עשרה שנים האלה הם השנים הכי טובות עבור יעקב.
ה"הרחב דבר" ממשיך ואומר שזה סימן לזרעו : ישראל יחיו בגלות עיקר חיותם ורוב שנותיהם יחיו בגלות!!!
ויעקב הוא האב טיפוס של עם ישראל. יותר מאברהם ויצחק. וזה הפירוש" יעקב אבינו לא מת" : כל עם ישראל לדורותיו ממשיכים לחיות במידותיו, בתכונותיו, ואפילו משחזרים את סגנון חייו!!!!
(מפתיע !! במיוחד כשיודעים שהנציב היה ציוני ומורו של הרב קוקו!)
ויהי ימי יעקב שני חייו(מז-כח)
המשפט נראה לא מסודר. ימי שני חיי יעקב היה צריך לכתוב!
אלא "ימי" פירושו תמיד בתנ"ך "תהפוכות הזמני", תקופות שונות בחיים של בן אדם אחד.
ליעקב היו הרבה תקופות בחייו. הוא עבר ממצבים רעים ליותר טובים ולהיפך. הוא חי הרבה מצבים שונים. אולי הוא חי את כל המצבים האפשריים שיעברו עם ישראל. והקדוש ברוך הוא תכנן את חייו כך שהכל "יכנס" בחיים שלו, בתוך 147שנים!
ויהי ימי יעקב= כל התקופות השונות והמרובות שלו..
שני חייו= נכללו בתוך חייו , בתוך 147 שנה.
וכן מה שאומרים בתהלים- בהלל: "ובימי אקרא" =אפילו בגאות, אפילו בשפל, בכל מצב, אני אקרא אל ה' ונהלל אותו!
ויקרבו ימי ישראל למות
שם ישראל מורה שהוא ידע שהוא ימות לא בגלל היחלשותו או מחלה , אלא ברוח הקודש שהשיג בהתעלות. כל התעלות שלו מקנה לו שם ישראל.
ויקרא לבנו ליוסף
- בנו הוא יוסף! הוא זה שימשיך בדרכו: אהבת השלום ורצון שישראל ישבו לבדם במקום מרוחק מהגויים. (יעקב תמיד ישב במקום מחוץ לעיר . מחוץ לשכם, מחוץ לבאר שבע..) וכן יוסף דאג שיגורו בגושן לבדם..
- -בנו יוסף שיש לו את הכוח לבצע ההבטחה להוציא אותו ממצרים ולקבור אותו במכפלה
הפרשה של ההבטחה על קבורה במערת המכפלה היא לא קשורה , במכוון, לברכות של הבנים. יעקב לא רצה לקשור הקבורה לברכות כדי שלא יחשבו שהברכות הם תגמול על החסד שיעשה איתו בקבורה. לכן , הפרשה הבאה מתחילה ב :"ויהי אחר הדברים האלה, …יעקב חולה" שאז באמת היה נראה לכל שהוא מתקרב למות והתחיל סיפור חדש עם הברכות.
אנכי אעשה כדברך(מז-ל)
יוסף לא רצה לעשות מה שביקש יעקב!! הוא סירב לשים ידו תחת ירכו!!
על כן יעקב מבקש ממנו להישבע .. לאלוהים. ויוסף מסכים לעבור דרך שבועה לאלוהים. יוסף משתמש במילה "אנוכי" כדי להגיד שזה לא מכבודו לשים ידו תחת ירך אביו!!!
ויעקב במכוון השתווה על ראש המיטה , מול הקדוש ברוך הוא ולא מול יוסף שעמד בצד השני. כדי שיוסף ידע שזה לא ה"פריבילגיה " שלו להיות קשור לאלוהים!
למה יוסף מסרב????
נראה לעניות דעתי ש:
יוסף מאוד קשור לתכניות הבורא. הוא בסוד הבורא. קשה לו לרדת לרמת יחסי אנוש ממשיים. יעקב מרגיש את זה ומנסה להוריד אותו לרמה האנושית. הוא מבקש ממנו הסכם, הבטחה, חוזה שעושים בין בני אדם. יוסף לא מסכים כי הסכם, שבועה , עושים רק עם האלוהים או עם ציווי אלוהי. המתיחות הזאת בין יוסף ויעקב , כבר התבטאה בפרשה הקודמת כשיעקב נזף ביוסף שאילץ אותו להשתחוות לפניו כשיוסף מחופש לפרעה ולא להשתחוות ליוסף בתור יוסף. יוסף אז היה נחוש בדעתו לקיים את החלום. התכנית האלהית. לכן הוא נוקט בכל אמצעי כדי לממש זאת, אפילו אם זה מעליב את אביו!! ואבין גער בו. ויוסף התנצל ובכה פעמיים בגלל זה.
גם בהמשך הפרשה שלנו נראה כמה מתיחויות כאלה בין יעקב ליוסף על אותו רקע.
ואמר ליוסף הנה אביך חולה (מח-א)
ויגד ליעקב (מח-ב)
בשני המקרים, יוסף ויעקב מדברים דרך שליחים! והכתוב מציין את הבעייתיות של המצב: הוא לא אומר ששליח מדבר (הוא לא מציין מי בדיוק אומר ליוסף או מי בדיוק מגיד ליעקב) אבל מצד שני גם נותן להבין שיעקב הוא זה שמדבר ויוסף הוא זה שמגיד. שוב קיים המתח בינהם!
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך..(מח-ז)
למה יעקב מתנצל על קבורת רחל בדרך, דווקא עכשיו, בעת ברכת אפריים ומנשה?. למה לא בכל השנים שהוא חי עם יוסף, למה בפרשה הקודמת שבה הוא מבקש להיקבר במערת המכפלה? שם היה יותר הגיוני לכתוב זאת: סליחה את רחל הייתי חייב לקבור בדרך , אבל אני רוצה שתקבור אותי במערה!. לא הוא מתנצל כאן! למה?
הנציב מאיר שבמתנת 2 חלקים ליוסף: שני שבטים לבניו, הוא גם מחסיר משהוא מיוסף עצמו: השם "יוסף" לא יופיע כשם של שבט ושם של חבל ארץ!!. אפילו הילדים שנולדים ליוסף בנוסף למנשה ואפרים יקראו על שם אחיהם ולא על שם אביהם יוסף!! למה יש את החיסרון הקטן הזה?
הנציב מסביר ש"אחוזה", נחלה, חלקת ארץ ששייכת למשהו, קשורה לעניין הקבורה בחלקה הזאת. (ייתכן שהאדם החי יכול לנוד ממקום למקום ושייכותו על הארץ משתנה, אבל הקבורה היא נצחית, לכן אפשר להקיש מה"קבורה" ל"אחוזה").
בנוסף לזה, הנציב מסביר שמערת המכפלה, היא המרכז של כל ארץ ישראל. כל מי שקבור שם, מקנה לבניו אחוזה בכל חלקי ארץ ישראל!!
לכן, ילדי לאה אוחזים בחלקי הארץ בשמם וללא עוררין.
לרחל יש בעיה: מכיוון שהיא נקברה מחוץ לחברון , אז יש גרעון מסויים באחוזת בניה. ושם "יוסף" לא יופיע בנחלות!
השאלה המתבקשת היא:" מה עם בנימין?" .על זה מסביר הנציב:שיש אמירה מפורשת מהאלוהים ליעקב להקנות לבנימין נחלה מיוחדת בפסוק : גוי וקהל גויים.." בהבטחת הארץ.
ומה עם בני השפחות שלא נקברו במערה? הם מצורפים ליעקב כי בלהה וזלפה לא נקראו "אמהות". והילדים נקראים עם שם אביהם!
ויאמר מי אלה(מח-ח)
בטח שיעקב הכיר את בני יוסף!
אלא שיעקב עשה כל מני הכנות כדי שיוכל לברך אותם ברוח הקודש ובאהבה. ברכה מחייבת להכיר את האדם שמברכים ולאהוב אותו.
אחת מן ההכנות היתה כבר בפסוק:"ויתחזק ישראל וישב.."
עכשיו הוא רוצה שהילדים יוצגו על ידי יוסף עצמו כבניו. חשוב שיוסף יגיד " בני הם". חשוב שהברכה תיעשה בתקן בני יוסף, ולא לאפרים ומנשה בזכות עצמם בלבד. לכן הוא דורש מיוסף שיגיד בפה שלו מי הם ומה שמם. וכאן , שוב הפתעה, יוסף לא אומר את שמם מייד. הוא אומר :אשר חנן לי אלוהים בזה". שוב התייחסות של יוסף לאלוהים כשיעקב מבקש ממנו ההיפך: התייחסות אישית, הכרה אישית, בלי לעבור דרך האלוהים!
ועיני ישראל כבדו מזוקן
כדי לברך צריך גם לראות את המתברך. הראייה של האדם מאפשר להכניס אותו לתוך הלב כיד להתחיל לאהוב אותו. גם אמירת השם הפרטי של המתברך חשובה מאוד.
כאן, יעקב (כמו אביו יצחק באותו מצב) נהיה עיוור! אז הוא לא יכול לראות. אז הוא צריך תחליף בשביל הברכות: חוש המישוש. :"קחם נא אלי ואברכם".
שכל את ידיו(מח –יד)
יעקב לא שם את מנשה בשמאלו. הוא השאיר אותו בימינו ובחר לשכל את ידיו, למה?
כי יעקב רוצה שמנשה ימשיך להיות הבכור בכל מה שקשור לארציות, לחומריות. לכן הוא משאיר אותו על יד רגלו הימנית (הרגל מסמלת את החומריות), אבל יעקב רוצה שאפריים ינהיג בעולם הרוחניות , לכן הוא שם ידו הימנית (סמל לרוחניות) עליו. וכל פעם בתנ"ך, כשהעניין הרוחני חשוב יותר , כתוב "אפריים ומנשה". אבל להיפך, כשהמישור הארצי חשוב, כתוב "מנשה ואפרים"!
ויקרא שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק
אלוהי אברהם = מי שמגן מפני האויבים- עולם התורה
אלוהי יצחק= מי שמביא פרנסה לעם ישראל- עולם העבודה
אלוהי יעקב= מי שמשכין שלום, ודואג לגמילות חסדים. עולם הגמ"ח.
ובני יעקב היו יותר מצוינים בגמילות חסדים מאשר בתורה ועבודה. לכן הוא מקדים שמו, יעקב לשם אבותיו אברהם ויצחק בברכתו.
וישם את אפריים לפני מנשה(מח-כ)
בכל זאת, יעקב קובע שעולם התורה עולה על עולם ההנהגה.
ואגידה לכם את אשר יקרא לכם באחרית הימים(מט-א)
הנציב מפרש בפשטות "אחרית הימים" זה רק העתיד הקרוב . לא בסוף ההסטוריה!. מה שיש מאחורי הימים האלה.
בשדה המכפלה (מט-ל)
יש שלושה כינויים בתורה למערת המכפלה:
- שדה עפרון אשר במכפלה
- שדה המכפלה
- מערת המכפלה
"מכפלה"= כאילו לוקחים את כל ארץ ישראל ומקפלים אותה ושמים אותה מתחת למכפלה. וכן האבות: בחיים תורת היתה מופשטת בכל העולם. אבל אחרי מותם, כאילו קפלו את קדושתם וגנזו אותה שם.
אברהם , קדושתו היתה מאוד מופשטת בעולם והוא דאג להפיץ תורתו בכל העולם, לכן הגניזה של קדושתו היתה עוד יותר בצמצום, אל תוך המערה ממש .וכתוב בקבורתו "במערת המכפלה"
בשרה ויעקב,שלא דאגו לכל העולם ודאגו יותר למשפחתם, כתוב "שדה המכפלה" כי זה דורש פחות צמצום.
ויעקוב נתן לבניו סימנים על מקום הזה: זה מקום שיש בו הרבה רוחניות וכדאי מאוד להיקבר שם. ומכאן למדו רבותינו שטובה קבורה בארץ ישראל יותר משאר הארצות
ועוד אמר להם שקנה אותה אברהם: ללמד שטוב להיקבר במקום קנוי.
לסיכום:
ליוסף יש ראייה של האלוהים מבחינת הדין
ליעקב, כמו ליהודה יש ראייה של הקדוש ברוך הוא שונה, מצד הרחמים, ראייה יותר גבוהה של ה' שעוברת דרך היחסים הבין אנושיים.
ולדעת הרב אפשטיין, זאת אחת הנקודות המרכזיות בכל ספר בראשית: בין שתי התפיסות של אלוהים-מידת הדין
לשם הוויה ה', יותר מכוון אל האדם
כמו שכתוב :"בראשית ברא אלוהים"- בפרק הראשון
ושם ה' בפרק השני בבריאת האדם.
בע"ה א שבט התשע"א
מישל בן שושן
ויחי לעד
מי שאפשר את השעבוד במצרים, הוא …יוסף עצמו!!
הוא זה שקנה את כל מצרים עבדים לפרעה והשליט ירכיה כזו שבקלות פרעה הצליח להכתיב השעבוד גם על העברים!
כמובן שאי אפשר להאשים את יוסף בכוונת זדון
אבל כל טובה שעושים עם הגויים יכולה להפוך לרועץ כלפינו!
ייתכן מאוד ששנאת העברים נבעה מזה שהעברים לבדם (יחד עם כהני מצרים) לא היו עבדים לפרעה! כי הנה הפסוקים מודיעים לנו שכל המצרים היו עבדים לפרעה! בזכות יוסף!!
למה שהעברים יצאו דופן? במיוחד כשיוסף כבר איננו כדי להציל אותם
המעמד של העברים נבע משילטון יוסף בלבד
לכן, אין שום סיבה שזה יימשך אחרי מותו
בעצם, אחי יוסף פחדו על גורלם לאחר מות יעקב
אבל האיום הגדול היה על מה שיקרה אחרי מות יוסף עצמו!!
בע"ה יב טבת התשע"ב
מישל בן שושן
ויחי לעד
1 שתים עשרה שבטי ישראל:
יש פלורליזם אדיר בעם ישראל . שבעים הנפשות מקבילות לשבעים האפשרויות להיות בן אדם, שבעים אומות, שבעים פנים לתורה. והם נובעות משתים עשרה אבי טיפוס. ( במדבר ישראל פוגשים 12 מעינות מים שמהם צומחים 70 דקלים!) כל השבטים האלה יוצרים עם אחד.
אבל הרכב השבטים בצורה זו או אחרת, מביע גם הוא תמונה כללית מיוחדת.
לכן, יש 16 פעמים שבהם שתים ערה השבטים מתוארים בתורה. וכל פעם בסדר מיוחד ושונה. אף פעם לא מופיעים השבטים באותו הסדר!
זה דומה ל"הרכב הממשלה" או הרכב הכנסת. תלוי בהבדלי הכוחות בכל מפלגה. התדמית של ישראל תלויה בהרכב המיוחד בזמן נתון של כל הכוחות המרכיבים אותו!
כמו בקלאידוסקוף. הרכב האבנים משתנה וכל התמונה הכוללת!
אם כן יש ריבוי זהויות ויש ריבוי הרכבים מהזהויות האלה!
זו הברכה הגדולה ביותר שהיה יכול לברך בה יעקב את בניו:
כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם (בראשית מט-כח)
2 הקשרים בין הפרשה לבין ההפטרה
ההפטרה לקוחה מספר מלכים א פרק ב:
- -דוד מברך את שלמה בנו
- הוא מצווה לו שלושה דברים מיוחדים:
- להרוג את יואב בן צרויה
- לעשות חסד עם ברזילאי הגלעדי
- להרוג את שמעי בן גרא
- דוד מת ושלמה מלך
מה יכולים להיות הקשרים האפשריים בין הפרשה וההפטרה שבגללם החכמים בחרו בהפטרה הזאת עבור הפרשה שלנו? נראה ארבע אפשרויות:
"ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור" הוא מקביל להפליא עם הפסוק בהתחלת פרשת ויחי:"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף...". יעקב מת ומצווה את בנו. דוד מת ומצווה את שלמה .אם נקח את ארבעת הפסוקים הראשונים של הפרשה, ההקבלה מצוינת ומספיקה. הבעיה היא המשך הסיפור! איך יכול להיות שדוד מצווה על הריגת שני אנשים אלה? למה הוא לא הרג אותם בעצמו ? מה הוא פירוש המצווה ,לא תיקום ולא תיטור?
יעקב אבינו לא מת ודוד חי וקיים. ההקבלה בין שני האישים מאוד רחבה מהרבה בחינות. טבעי הוא שמותם יבואו בהקבלה גם כן, במיוחד כשלשניהם סיפור המיתה הוא בעייתי. על יעקב לא כתוב שהוא מת. ועל דוד אנו אומרים שהוא חי וקיים!לות בין הפרשה וההפטר
ובכל זאת, נחפש עוד הקבלות בין הפרשה וההפטרהף
במסכת ברכות ח-א- אומר רבי חייא ששמעי היה רבו של שלמה! ומהרגע ששלמה הרג את שמעי בצו אביו, שלמה התחיל לסטות מדרכו . הוא מיד מתחתן עם בת פרעה ומשם מתחילה סוף מלכות בית דוד כתקנה! זאת אומרת שצוואת דוד היתה השגיאה הגדולה ביותר! הריגת שמעי, אלה היו דבריו האחרונים של דוד, זה מה שיכשיל את המשך מלכות בנו ויגרום לחלוקת העם ולחורבן!!!
- ימיו האחרונים של יעקב הם העיקר בחייו: רק בזכות 17 שנים הטובות של יעקב, אפשר להגיד שהוא הצליח את חייו! רק הם יכולים לתת משמעות לכל 147 שנות חייו 0פירוש האור החיים) יעקב הצליח את משימתו בזכות אחרית ימיו המוצלחים! המטרה היתה להביא לעולם 12 בנים שונים, ושכולם יצליחו לשבת יחד בשלום. רק ב17 שנות חייו האחרונים הוא זכה לזאת. זה הצדיק את כל מהלך האבות מאברהם ועד בני ישראל. יעקב ביסס לתמיד את זהות עם ישראל.
- דוד, בסוף ימיו, קלקל את הכל! הוא ייסד מלכות לתפארת והרס הכל במילותיו האחרונים!!
- מסכנה: מה נשאר לנו ממלכות דוד? התקווה שזה יצליח באחרית הימים! אנו נשארים עם הזהות היהודית שיסד יעקב אבל המלכות עם כל הקשיים שמלווים אותה (תכסיסים, רציחות…) היא בהתהוות מתמדת. המכשולים גדולים . עיקר המהלכים הגדולים האלה טמון בסוף. אפשר להרוס חיים ומפעל שלמים ברגע אחד, במיוחד בסוף החיים כשאין דרך תקנה יותר!
לעניות דעתי, ניתן אולי לעשות הקבלה נועזת יותר:
יעקב "הרג" את יוסף כמו שדוד הרג את יואב!!
- יוסף הוא זה שהשלים את מפעל חיי יעקב. יוסף יכול היה להיות האב הרביעי. יעקב מנע זאת ממנו. הוא לקח לו את שני ילדיו והוא מנע ממנו להיות ראש שבט בשמו. יוסף היה מוכן לשכב על הגדר כל ימיו. הוא היה מוכן ללכת להרג עת ידי אחיו בשכם במצוות אביו. הוא היה מוכן לכל דבר כדי שמשימת אביו תצליח. ובסוף הוא מוכן להיעלם מהמפה בלי שיזכירו את שמו בין השבטים וששני ילדיו יקראו על שם יעקב ולא על שמו. חייבים להיות שלושה אבות –לא פחות ולא יותר. אם יוסף יקבל מעמד, יהיה מעמדו כאב רביעי וזה בלתי אפשרי.
- יואב עשה אותו דברת כמו יוסף: הוא ישב על הגדר בכל חיי דוד כדי להציל את מלכותו. יואב הוא הצל של דוד, איש יד ימינו. בדיוק כמו שיוסף הוא צילו ויד ימינו של יעקב. ודוד מבקש להרוג את יואב כמו יעקב שמבקש מיוסף לבטל את מעמדו עבורו, כדי שיהיו רק 3 אבות ולא ארבעה. דודו מבקש את מות יואב כדי ששלמה יוכל לרשת את המלוכה.!!
בע"ה טו טבת התשע"ג
מישל בן שושן
ויחי
למה בני יעקב לא חזרו לארץ כנען? (הרב זאב ויטמן מקור ראשון)
הם ירדו בהתחלה עם הרצון שבת שם, אומנם יותר מ5 שנים של רעב אבל לא להשתקע שם! אמנם למדנו בפרשת ויגש שהם קבלו הזמנה של 5 שנים מיוסף והזמנה לא מוגבלת בזמן מאת פרעה. יש להם האישור להישאר שם קצת יותר על ידי הבטחת ה' ליעקב בבאר שבע. אבל האם אין מצב ביניים בין שתי העמדות? והעיקר הוא לא להשתקע!
הכלי יקר טוען שאכן טעות היתה בידם שהם השתקעו שם יותר מהנדרש בברית בין הביתרים. לכם הם נענשו ונשארו שם 30 שנה יותר (430 שנה) מהמקסימום שנקבע.
"כמעשה ארץ מצרים " לא תעשו= אל תישארו יותר מדי זמן בגלות!
"וכמעשה ארץ כנען." אל תעשו= אל תמאסו בישיבת ארץ כנען כמו שעשיתם ביישובכם במצרים!
אם ה' היה צריך "יד חזקה " כדי להוציאם זה יותר נגד רצון ישראל להשתקע במצרים מאשר נגד מצרים להשאיר אותם אצלם!
ייתכן שזו הסיבה של השבועה שמבקש יעקב מבניו לחזור לקבור אותו במערת המכפלה! כדי שלא ישכחו לאן לחזור! יעקב מבחין בתהליך ההתבוללות וההשתקעות במצרים!
לכן יעקב מספר את כל השבועה של מתן ארץ כנען והפריית עם ישראל שחייבים לגור בארץ כנען. ואולי זו הסיבה שהוא מבטיח שני חלקים בארץ לבני יוסף!!
לע"ד: ייתכן שהמכות על מצרים באו כדי להמאיס את מצרים על בני ישראל!! כדי לשכנע אותם שאין יותר טעם להישאר שם מכיוון שמצרים נחרבת!
למה פרעה לא רצה לשלח את בני ישראל מארצו?? (לעניות דעתי)
בהיסטוריה היהודית, נדיר מאוד שהבעיה של ישראל היא שרוצים לשמור אותם במדינה! בדרך כלל הם גורשו באכזריות רבה!
אם משווים את שעבוד מצרים לכל הגלויות, ההתחלה מובנת: ההתבוללות וכפיית הטובה נגד אלה שהגבירו את יכולות הכלכלה המקומית. הסוף דומה: ה' מוציא את בני ישראל ביד חזקה.
אבל הסיפור של פרעה שאיננו רוצה לשלח את בני ישראל מארצו תמיד הקשה עלי מאוד.
נראה לי שהתשובה היא שלא פרעה רצה לשמור על ישראל אלא שישראל רצו להישאר במצרים! וכל הסיפור בא כדי לח גן על שמם הטוב של בני ישראל! כאילו פרעה רוצה לשמור עליהם אבל זו המצריות שבתוך היהודים שלא רצתה לתת להם לצאת ממצרים!!
פרעה מהווה בעצם סמל למצריות !
כשאומרים ש"פרעה לא ידע את יוסף", אני מציע לתרגם שישראל שכחו את ההמלצות של יוסף ! יוסף רצה שיישארו בארץ גושן והם התפשטו לכל ארץ מצרים. יוסף רצה שיישארו זמן מוגבל והם השתקעו וכך נולד השעבוד האמיתי, כלומר ההשתקעות בגלות!
כשה' מצווה לדבר אל פרעה כדי שישלח את בני ישראל מארצו, נדמה לי שזה גם משל לצורך לדבר אל הפרעה שיש בתוך היהודי לתת לו לצאת מהגלות
והרבה יותר קשה להוציא הגלות מישראל מאשר להוציא ישראל מהגלות!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 