05-03-09
מישל בן שושן
תצווה שם
שמו של משה לא מופיע בפרשה
המדרש מספר שבעקבות התערבותו של משה להציל את ישראל מכליה אחרי חטא העגל, אחרי שמשה הציע "מחני נא מספרך אשר כתבת",
- ה' סלח לישראל
- (אבל) שמו של משה "נמחה" מפרשה אחת בתורה. פרשת ואתה תצווה.
השם משמואל מסביר שלא מדובר בכלל בנזיפה למשה אלה העלאת דרגה מאוד גבוה עבור משה!!:(זאת אומרת שאין "אבל" במשפט הקודם, אלה , להיפך, "ובנוסף, שמו לא מופיע בפרשה"!)
לכל אדם, יש חמישה מימדים:
- שלושה "פנימיים": נפש, רוח, נשמה (=נר"ן). . והם כלולים בתוך גוף האדם.זאת אומרת שהאדם יכול להיות מודע אליהם.
- ושני חלקים "חציונים" לגופו: החיה והיחידה..הם מקיפים את האדם. למשל, אלה הם מטרות שנקבעו עבור האדם ללא ידיעתו, או השראה שהוא יכול להעניק לסביבה שלו , ללא מודעותו או כוונתו. ..
השם של האדם מורה על הקשר בין גופו לנפש, רוח ונשמה שבו. השם לא כולל את היחידה והחיה. אין חיוב לאדם להיות מודע לשני המימדים המקיפים אותו. אלה תחומים שהם מעבר לתחומו, למרות שהם קשורים מאוד אליו. הם אפילו קשורים לאופן שבו הוא משתמש בגופו ובכל החלקים הפנימיים. אבל הידיעה של התחומים האלה אינם בהישג יד כל אדם ואין צורך שהם יהיו בהישג ידו. זה אפילו יכול לבלבל אותו כי יש להם חוקים שונים מהחוקים הגלויים של שלושת החלקים ה"פנימיים". לפעמים "מקובלים", בעלי השגה עליונה , יכולים להרגיש אותם ולהבין את דרכם, אבל אין עולם ההלכה מתעסק בכלל בזה.
אז מה קרה באופן כרונולוגי?
- עם ישראל חטא. חטא העגל.
- ה' מחליט להרוג את כולם כי הם "לא ראויים" לפי מעשיהם.
- משה, "רואה", מבחין , בדברים שהם סמויים בעם ישראל, החלק המקיף שלהם, "היחידה והחיה שלהם", העובדה שיש לעם ישראל זכויות וסגולות סמויים אפילו להם עצמם. וה"זכויות" האלה , הם מצדיקים את הישארותם חיים . הם מצדיקים המשך ההסטוריה עם בחירתו של עם ישראל, למרות העיוותים הגדולים בהתנהגותו הרגעית! נכון שנראה שישראל אינם ראויים, אבל , משה מבחין שיש להם זכויות סמויות, בחלקים המקיפים שלהם, שהם בעצמם לא מודעים אליהם, ושהם מצדיקים בהחלט בחירתו והמשכיותו.
- משה מוכן למסור את נפשו כדי שישראל לא ימותו.
- ה' שמח לראות שמישהו אכן השיג את "גדולת" ישראל וחיוניותו בהיסטוריה. יש משהו, (משה) שאפילו מוכן "למסור נפשו" עבורם. מסירת הנפש, מאוד קשור, דרך אגב , ליכולות של ישראל להגיב לפעמים ברוממות רוח שמצדיקה את בחירתם ואת תפקידם.
- ה' סולח לישראל כי יש משהו (שהוא גם האחראי עליהם, המייצג אותם, הכולל אותם,והוא משה רבם) שהשיג את סגולתם. הוא יוכל להמשיך את ההשגה הזאת (ראה למטה , בעזרת הדלקת המנורה).
- משה זוכה להשגת היחידה והחיה שלו עצמו!. משה משיג שיש דבר כזה, אפילו בו עצמו. ולכן, כבר לא צריך לקרוא לו בשמו! אפשר לדבר אליו ועליו מעל למדרגת "שמו" (שמו קשור לגופו ולשלושת החלקים הפנימיים שלו) .
- פרשת תצווה מתייחסת למשה , אבל במדרגה העליונה ביותר האפשרית: בלי הזכרת שמו. ה' מדבר אליו, והמילה הראשונה מתייחסת למשה כ"נוכח", "ואתה…" וכבר לא כגוף שלישי "וידבר ה' אל משה..". וכל ענייני הפרשה קשורים לתפקידו הבלעדי. החל בהדלקת המנורה וכלה בבגדי הכהנים!
נשאר לנו להבין למה העלאת משה לדרגה כל כך עליונה מתרחשת דווקא בפרשתנו.
הסדרה שלנו עוסקת בהדלקת המנורה. ומשה הוא זה שצריך לקשר בין עם ישראל שמביאים את השמן לבין אהרון שידליק את המנורה.
היחס בין הכלי, השמן והאש , הם אותם היחסים שיש בין
- גוף האדם (הכלי),
- החלקים הפנימיים שלו, הנר"ן שלו, (השמן)
- והחלקים החיצוניים, האור המקיף שלו (האש, האור)
מה תפקיד האדם? כבר אמרנו שאין עליו לדעת מה קורא עם החלקים המקיפים אותו. אבל עליו לדאוג לזכך את כל מה שהוא מודע אליו ושולט עליו. גופו, מעשיו, מחשבותיו ככל שניתן. הוא צריך לזכך את השמן ככל שאפשר. על ישראל לדאוג להביא שמן זית זך כתית.
למה להביא את השמן, דווקא למשה?
כי הוא יודע מה התכלית. הוא יודע שיש אור מקיף לישראל. הוא עשה את הקשר בין הגוף (הכלי), הנר"ן (השמן) והחלק המקיף, האור שלמעלה מהכלי.
למה אהרון ידליק את המנורה ולא משה בעצמו?
משה הוא "חד מעמי". משה ימות והמטרה זה שישראל יוכלו להיות קשורים לה' ללא מתווך כמו משה. לכן, עליו להכניס את ההשגה שלו: הקשר בין הגוף לאור המקיף, לעבודה יום יומית שלהם. או יותר מדויק למי שעושה את העבודה עבורם (הכהן).
הכהן, איננו מודע למה שמשה השיג. הכהן, אהרון הכהן, יותר קרוב לעם , לגופם, לדאגותם האינטימיות, הפנימיות. ועל משה להודיע לאהרון כי עליו לעשות פעולה שמסמלת ההקשר העליון בין ישראל לאור המקיף שלהם! בין ישראל לסגולתם העליונה.
לכן כתוב "ואתה..הקרב אליך את אהרון אחיך" זאת אומרת, מקרב אותו להשגה שלך, כדי שיבין במה מדובר. לכן, אהרון הוא זה שידליק את המנורה. וזאת כל יום. עבור כלל ישראל. אבל יעשה את זה בצנעה, בתוך ההיכל שאין אדם רואה אותו. אבל כולם יודעים שדבר כזה קיים. כולם יודעים שיש אור מקיף. אבל אין להם להיכנס לתוך הידיעה המעמיקה בקשר לנבחני אור זה.
מתברר שהמעלה שהשיג משה , ושבזכותה ה' סלח ומחל לישראל. המעלה שהתבטאה בהעלמת שמו של משה בסדרה שלנו, דווקא קשורה למצוות הדלקת המנורה: החיבור בין הגוף והאור. העלאת הנרות. העלאת האדם ליחידה שלו!. לכן, לא רק בגלל שמשה נפטר בשבוע זה , ב7 באדר, פרשתנו היא זאת שנבחרה להעלאת מדרגת השגתו. (כי הרי אנו קוראים את הסדרות האלה בסדר הזה , בקצב הזה, ובעיתוי הזה, רק לאחרונה בהיסטורית המסורת!). אלה, בגלל שפרשת הדלקת המנורה היא ביטוי להעלאת דרגת משה בהשגתו.
לכן משה הוא זה שאחראי לחינוך הכהנים בתכלית העבודה. רק משה שהשיג את מעלת עם ישראל יכול להנחות את אלה שיעבדו בקשר המקרב את העם לה'. וזה מאוד קשור לבגדי הכהונה:
בגדי הכהן
הכהנים עובדים את ה' באהבה. הם מלאי חסד ורחמים. בגלל זה, הם זקוקים להגנה גדולה.
כי סכנת האהבה הגדולה היא שלא ישתמשו בה לצרכים רעים. וכל הכוחות הלא רצויים, יונקים משפע האהבה הזו. לכן, חייבים להגביל את החסד לתוך יראה. היראה היא לא המטרה אלא האמצעי לאהוב כמו שצריך.
הבגדים הם מסמלים את הגבולות של האדם. הבגדים מסמלים את היראה. לכן יש הקפדה שדווקא האנשים שעובדים באהבה, יתלבשו באופן מסויים. שהאהבה שלהם תהיה במסגרת היראה של בגדיהם.
הלויים, הם עובדים ביראה, לכן, אין הקפדה על בדגיהם!
משה הוא זה שצריך "להלביש" את הכהנים. משה יודע מה הן ההשלכות בתחומים הרחוקים. הוא יכול לתת הנחיות , להלביש, את הרצונות והאהבה של האנשים.
ביום כיפור, הכהן מלא כבר ביראה. לכן, הוא לובש בגדי לבן. בכניסה לקודש הקודשים, היראה כל כך גדולה שהיראה של בגדי הזהב איננה צריכה .
שמן זית זך
למה החלק של ישראל בכל הסיפור הזה הוא רק להביא שמן זית?
המדרשים מרבים להשוות את עם ישראל לזית.
כדי להוציא את השמן מהזית, יש לכתוש אותו, ללחוץ עליו, להעמיס עליו שק אבנים,,,
כך עם ישראל, צריכים לפעמים לעבור ייסורים כדי להסיר מעליהם את כל הקליפות המפריעות לטוב שבהם לצאת לפועל!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 