13-05-09
מישל בן שושן
בהר שם
שמיטה ויובל(שלז)
השמיטה והיובל הם שני צדדים הפוכים של מטבע אחד:
- הם שני ה"ה" בשם ה'
- שמיטה היא כנסת ישראל,( והיובל הוא הבינה) המשתוקקת להידבק לה' ("מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה" -) לכן כתוב "ושבת הארץ שבת לה'" ויש בה שמיטת כספים כי "כסף" הוא מלשון "נכסוף נכספתי" אהבה, תשוקה, רצון עז, חום. ומוכנה להפסיק כל עבודה כדי להידבק לה'.
- אבל השכל הוא בחינה אחרת: המוח, הקור של השכל. אבל יש לו אפשרות מהצד שלו להגיע גם הוא לרצון ה': כשהוא "מאיר". יש לשכל כוח לבצע מהפך אצל האדם כדי שימשך אחרי רצון ה'. כשמדברים על "אור" זו המעלה שמגיע אליה השכל ומשם יכול לבצע מהפך בדומה למה שהלב יכול לבצע באופן אחר לגמרי. אבל כאן, אין התלהבות, אין רגש, "כסף" (אין שמיטת כספים ביובל!)
- השמיטה היא פעולה ממטה כלפי מעלה. האדם משתוקק להידבק למעלה. בעוד שהיובל הוא מלמעלה למטה: אורות עליונים נפתחים לאדם ומאירים את שכלו להתקרב אל ה'. העבדים, אחרי שש שנים (הדומים לשמיטה) "נשלחים" על ידי האדון. אקטיבית יש פעולה מהאדם. אבל ביובל, העבד "יוצא" כאילו מאיליו, מצו עליון, לא מיוזמת האדון!
- שמיטה ויובל הם כמו פסח ושבועות: פסח הוא מלמטה למעלה: ישראל צעקו בצר להם, נקשרו בעבותות של אהבה והתלהבות ביציאה, ב"עליה" ממצרים (האדם עולה) וממשיכים לעלות עד שבועות. אבל בשבועות התהליך הוא הפוך: מלמעלה כלפי מטה. ה' יורד על הר סיני. כי אחרי 50 יום, ישראל, על ידי התשוקה , נעשים כלי שיכול לקבל מה שנותנים מן השמים! ההארה האלוהית. אורייתא. התורה, האור השכלי!
- לע"ד: למה נקרא החג "שבועות"? כי כל העבודה היא ההכנה להיות כלי, העבודה במשך השבועות והשבועות עצמן. מהרגע שאנו כלי, מייד השפע זורם. אין תהליך ארוך של ירידת השפע, להיפך: כל העבודה היא רק ההכנה לקבל ואין עבודה של הנותן לתת! לכן, למרות שביום שבועות, מקבלים, נקרא החג על שם ההכנה למוכנות לקבל שהם השבועות.
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?- וציוותי ..את הברכה…(שמג)
יש שתי ברכות, שתי דרכים להורדת השפע אל האדם:
- בתמימות, כשהאדם מתנהג בתמימות, ביטחון, אמונה.. ואז הברכה היא אין סופית, והיא יכולה להתרבות מעמה כל הזמן. זה המצב הרצוי שהתורה מדברת עליו מההתחלה.
- אבל יש מצב שני, שבו לאדם יש פחדים, ספקות, חוסר אמונה, חוסר ביטחון, קטנוניות החשבונות והתחזיות. השכל ההגיוני משתלט ומעמיד אותו מול המציאות ומפסיקה את התמימות שלו. אז, יש לה' מערכת גיבוי נוספת: בכל זאת הברכה תבוא, אבל זה יהיה דרך הציווי של ה', צריך התערבות מיוחדת של ה', אולי זה יהיה עכשיו תלוי גם בזכויות של האדם, כמות ואיכות העבודה.. ברכה מסוג ב' ! והפסוק הזה מדבר על האפשרות השנייה הזאת.
- כל השאלה היא איך האדם מתייצב מול החיים? בתמימות או בחשבון? ולפי מצב נפשו הוא מקבל את השפע בצורה אין סופית וטבעית או בחשבון. לפי מצב פתיחת הדלתות שלו, האדם יקבל .
בדרך כלל האדם מורכב משתי התפיסות המנוגדות האלה גם יחד, והתורה כנראה דוחפת יותר תמימות לתוך הנהגת האדם, בלי לשכוח שהדרך השניה היא גם רצויה והכרחית!
בעצם, השמיטה היא באה כדי לבחון וכדי לחנך אותנו איך להיתנהג בכל השנים הרגילות:להחדיר אמונה, תמימות , קדושה , מרחק ביחסנו לארץ , לפירותיה ולבני האדם. ללא המרחק הזה, הקשר "מת" מאיליו. לכן חייבים להפיח בקשר "תמימות".
- רבי בונם מפשיסחה אומר ש"כל עני צריך לתת את הדין על זה שהוא עני" !! בעצם, השם משמואל מסביר שמדובר על האדם בכלל: כל אדם עני במובן זה או אחר, האדם חסר. השאלה היא מה עושה האדם מול החוסר? בדרך כלל האדם "מתלונן" על מצבו. "מגיע לו". רבי בונם הופך את המצב ופונה לאדם : אתה צריך לעבוד! לעבוד על עצמך כדי לדעת איך לפתוח את הדלתות של נפשך. השפע הוא נתון לך, אתה צריך לדעת לקבל אותו! זה כמובן לא יפתור את כל הבעיות, זה לא יהפוך עני לעשיר מיד! אבל זה מוסר השכל חשוב מאוד , שהאדם יהפוך את התלונות כלפי העולם החיצון ויתחיל לפתוח את עצמו לשפע העולם!
חוסר שמיטה גורם לגלות(שמז)
עניין השמיטה היא לא העבודה במשך שנת השמיטה בלבד! אלה היא הקניית ערכים מסויימים של הסתכלות נכונה על נושא ה"קניין" , קניין הארץ, קניין הפירות, היחס של האדם בינו לבין קנייניו, בינו לבין הארץ, בינו לבין זולתו, וזאת במשך כל ימות ששת השנים:
אין הקניין שייך לי אלא אם אני מוותר עליו!
אם אני קונה דבר בהרגשה שזה שלי לעולמי עד, שאין שום דבר שאני צריך לעשות או לחשוב בקשר לדבר הזה שהוא "שלי" , אז הקשר שלי עם הדבר הזה מתבטל והדבר כבר לו שייך לי!!
רק המרווח ביני לבין הקניין "מקנה" אותו אלי!
זה עניין הקדושה, המרחק, המרחב תמרון ביני לבין העולם. בתוך המרחק הזה יכול להיווצר קשר פורה. בין שני בני זוג, החלק הלא ידוע, היכולת להפתיע, הסודות, כושר החידוש אלה הם הערובה שהקשר יכול להיות פורה. זו הקדושה בזוגיות.
כמו כן, בין העם והארץ, צריכה להיות קדושה: מרחק מסויים: הרגשה שאני צריך לזכות בה כל רגע ושהיא לא "נקנית" לי לעולם ללא מאמץ.
לכן, חוסר שמיטה, זאת אומרת, חוסר פתיחות כלפיה , חוסר מרחק ביני לבינה, מבטל את הקשר שלי איתה ואז הגלות היא תוצאה טבעית מחוסר הקשר בעל משמעות עי ישיבה בארץ ישראל דורשת כל הזמן משמעות וקדושה. לכן היא "ארץ הקודש".
הגלות היא לא עונש אלה תוצאה מחוסר קשר נכון.
הקשר עם הארץ(שמח)
רבי שמעון בר יוחאי אומר שבשלושה דברים ישראל " מאסו" בימי ירובעם.
לכן , רק בהקניית שלושה דברים אלה בחזרה, כשהם "יבקשו" הם יוכלו לשוב אליה:
- מלכות שמים—-בשכל
- מלכות בית דוד—בגוף
- בבית המקדש—-בנפש
"מאסו" אמר רבי שמעול בר יוחאי . ולא "מרדו". הווה אומר שהבעיה הייתה בחוסר חשק בדברים האלה. יכול להיות שהם "קיימו" את הדברים האלה אבל עשו זאת, ללא חשק, ללא התלהבות, ללא התחדשות. הם עשו אותם "כדי לצאת ידי חובה" , כמצוות אנשים מלומדה"!
"ואין הם נגאלין אלא עד ש"יבקשו" (ברצון וחשק)
חשק בגוף, בנפש וגם בשכל.!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 