בע"ה א אלול התשע"ג
מישל בן שושן
שופטים מי
שופטים ושוטרים תתן לך
הרמ"י מפרש פסוק זה לגבי האדם הפרטי. (בחיי הגלות הנמשכים, רובי הפרשנים ניסו לתת הבט אקטואלי לחלקים רבים בתורה שדברו על מצוות הקשורות לישיבה בארץ.כשאין ארץ, אין שופטים ואין שוטרים ישראליים, נשאר להם לפרש מצוות אלה ואחרות באופן המוסרי, פנים נפשי של כל אדם)
שופטים = על האדם לחשוב טוב על כל מעשה . האדם חייב להציב "שופטים פנימיים" בכל צעדיו.
שוטרים= האדם חייב להציב מנגנונים פנימיים מיוחדים שימנעו אותו מלעבור עברות.
בכל שעריך= האדם צריך לדאוג שכל הדברים ש"נכנסים" לתוכו, יהיו מבוקרים. ה"שערים" של האדם הם עניו, אוזניו, פיו, אפו..דרכם הוא "מקבל" מהעולם החיצון
לשבטיך= האדם צריך לברר כל הפעילויות של האברים שדרכם הוא "משפיע" על העולם החיצון. ידיו, רגליו, גופו, דיבורו, ליבו, רגשותיו, ..(הרמ"י מונה אותם ומגיע למספר 12 כמו מספר השבטים!)
צדק צדק תרדוף
אתה רשאי לנסות לעשות את הדברים בקפדנות ולרדוף אחרי עשיית הצדק. אתה יכול להחמיר על עצמך בדבר, וזה אפילו רצוי. אבל, אין לכפות זאת על חברך!! "ולא יכעס על חברו שאינו מדקדק"!
תמים תהיה עם ה' אלוהיך
אם אתה תתפקד בתמימות כלפי ה' (כלומר, אתה עובד את ה' לא בגלל שזה מעניין, או כדאי, או משתלם, או כדי להתפאר מזה..אלה תעבוד אותו בטבעיות כי אתה נברא והוא הבורא), אז גם ה' יתנהג איתך בתמימות (כלומר, ה' לא ינכה מזכויותיך את מה שהוא מעניק לך). בדרך שהאדם מחליט להתנהג, כך ה' (החיים) יתנהלו איתו. אם הוא יעשה על כל דבר חשבונות, אז גם מה שיגיע לו יהיה בחבון. ואם הוא תמים, אז יוענק לו שפע בלי חשבון!
וכך אפשר להבין את הפסוק: תמים תהיה(אם תתנהג בתמימות, עם(ביחד) ה' אלוהיך (שיתנהג אף הוא איתך בתמימות). ולא כתוב "היה תמים". יש בפסוק משוואה בין האדם וה'. אחד-עם- השני.
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוהיך
- למה ה' שונא מצבות?
להקים מצבה, עבור הרמ"י, זה להציב משהוא שאוחזים בו בעקשנות בלי יכולת לזוז ממנו! וכמו שהרמ"י אומר:
" שלא יהי האדם בעקשנות בדבר, אף בעבודת ה'"
העבודה הזרה, מוגדרת כאן, כמו בהרבה מקומות אחרים אצל הרמ"י בצורה מיוחדת לעבוד אפילו את ה'! והיא כשהאדם עובד את ה' בצורה שהוא לא יכול לשמוע שאולי יש טעות במה שהוא עשה עד כה או שרצון ה' שונה ממה שהוא חשב עד כה. אם האדם איננו יכול לקבל שאדם אחר חושב אחרת בלי לחשוב שהשני טועה לגמרי. כשהאדם איננו מוכן להשתנות כהו זה מדבר שהוא אוחז בו בעקשנות. כל צורת ה עבודה הזו היא "שנואה" לה'! המצבה מסמלת הדבר הקשיח שהאדם מציב מעל לכל דבר. האדם חייב להיות פתוח ומוכן לשמוע, להיות קשוב לדבר ה'. וכל המצוות והדעות והפרשנויות הן משניות לרצון ה'!
- למה האבות עשו מצבות?
אברהם , יצחק ויעקב , לא רק עשו מצבות, אלא ה' קיבל אותם באהבה! איך אפשר להבין שינוי זה?
האבות, כל אחד בתחומו, ייסד תחום חדש בעבודת ה'. אברהם למשל ייסד את מידת החסד. ה"מצבה " שלו היא החסד. וזה היה מאוד רצוי כי זאת היתה עבודתו.
יצחק, מצדו, הציב מצבת הדין, הגבורה. וזה היה בסדר גמור
יעקב ייסד את מידת התפארת.
אבל מהרגע שבני יעקב לקחו על עצמם להיות "בני ישראל", כלומר בני שלושת האבות יחד, הם קבלו עם עצמם את איחוד המידות. איחוד המידות, שילוב בין שלושת המידות של שלושת האבות, מחייבת להפסיק לקחת מידה אחת ולעבדה כאילו היא יחידה. יש לעבוד את ה' במכלול המידות, ללא מצבה בכלל.
מי שמקים מצבה, שולל בעצם את המידות האחרות!
מינוי מלך:
ניסוח הדברים בתורה אינם החלטיים לכאורה. האם מצווה להקים מלך (שום תשים עליך מלך) או שמה זה תלוי בהחלטת היהודים(אשימה עלי מלך)? יש כאן לברר את העניין לעומק. יש בהמלכת מלך שתי בעיות עקירות:
- בעיה ראשונה= הגוון
עם ישראל בנוי מ12 שבטים ומ70 משפחות ומריבוי דעות והשקפות. זה תפקידו לייצג את מגוון הדעות שקיימות בעולם. ובנוסף, הוא חייב ליצור עם אחד שמאחד את הריבוי הזה. לכל אומה, יש מלך. כלומר, לכל אומה יש מידה מיוחדת שדרכה הוא עובד את הבורא. אבל עם ישראל עובד את ה' ישירות. מלך אחד מייצג גוון אחד משלל הגוונים הקיימים באמת. לכן, באופן אידיאלי, אסור שלישראל יהיה מלך!
אבל , מצד שני, קשה מאוד לחיות את הריבוי . מצוות האחדות (ללא אחידות) היא מאוד קשה. תמיד מחפשים "גאווה לאומית", דגל אחד- ולא 12 דגלים כמו שהיו. ייצוג לאומי, דמות אחת שאליה אנו מזדהים.
עדיף היה להגיע לאחדות מתוך כבוד הריבוי ללא הצבת מלך.
אבל אם קשה יותר מדי לעם. אם חוסר מלכות יגרום לאבדן האחדות והלאומיות. אם הלחץ הבינלאומי יגרום לנו להציב מלך, אז כפשרה כואבת, ניתן למנות מלך. אבל בתנאים מגבילים.
- בעיה שניה= ההתפשטות
המלך, בתקופה הקדומה היה יכול להחליט כל מה שהוא רצה. להחלטותיו היה תוקף רב. "דינא דמלכותא דינא"!
מצד האדם הפרטי, דמות המלך, היא עבורו סמל לשחרור מכל מגבלה. האם טוב שהאדם ירצה להיות "מלך" כלומר, שישתחרר מכל איסור ומכל מחויבות?
הרמ"י עונה בלי לפחד: כן! אבל.
העבודה באהבה היא העיקר. אבל היא מאוד מסוכנת כשהיא לא במסגרת היראה
"התפשטות" בלשון החסידים, היא ההתנהגות ללא מעצור, שחרור הרצונות והיוזמות.
ההתפשטות של האדם היא רצון ה'. אבל כל התפשטות מסוכנת ללא צמצום מקדים!
לכן, מינוי מלך, הוא יכול להיות דבר טוב, אבל הוא חייב להתבצע במסגרת היראה, הקדושה והצמצום. וזה מצדיק את הצמצומים של חופש המלך בתורה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 