4-10-06

 

סוכות פצ

 

 

מאמר ה: השמחה

ישנם  שלושה סוגי שמחה. לכן  כתוב שלוש פעמים "שמחה" לגבי סוכות, בתורה. וכן, בתפילת ראש השנה וכיפור, מזכירים את שלושת השמחות האלה , כל אחת בהגדרתה.

 

הצדיקים, יראי השם, שמחים מתוך היראה, ואכן סוכות באה אחרי הימים הנוראים. זאת השמחה שיצחק ישמח בה אחרי חיים של יראה . זו שמחה מינימאלית, פחותה, לכן מקביל לה המוסג :"והייתה אך שמח". "אך " בא בדרך כלל למעט .

 

הישרים, הם ה"ישרי לב" ("ולישרי לב שמחה), הם הצליחו להעביר מליבם העיוותים והרע. כמו יעקוב , השמחה אצלם נובעת מהרגשת הטהרה והיושר. סוכות מגלה גם את הצד הזה כי היא המשכו של יום הכיפורים, שבו בקשנו מה' שיטהר אותנו. וכן אנו נעשה בהושענא רבא. בתורה כתוב לגבי שמחה זאת "ושמחת בחגך". החג שלך, אחרי שעשתה בתוכך עבודת ניקיון הנפש, והשמחה באה מהרגשה אישית זו.

 

החסידים, מגלים את השמחה מתוך דבקות בה'. השמחה של  "הפגישה", היא הגבוה ביותר.סוכות היא האחרונה בשלושת החגים . במיוחד בשמיני עצרת, ישראל שמחים יחד עם ה' כי הם סוף סוף "ביחד", נפגשים. בתורה שמחה זו באה עם לקיחת 4 המינים :"ושמחתם לפני ה'": ביחד עם כולם, בפגישה של כולם, פוגשים את הבורא.

 

בסוכות יש את שלושת המרכיבים האלה של השגת השמחה באופנים שונים. סוכות היא גם המשך של יום הדין והיראה שהוא ראש השנה, גם המשכו של כיפור שבו מבקשים "הושע נא". והמשך סדרת החגים המשתייכות ליציאת מצרים ויחס עם הבורא, במיוחד עם שמיני עצרת, גולת הכותרת .

 

 

ובכן…	השמחה באה מתוך	לגבי סוכות כתוב	סוכות היא	כנגד
צדיקים יראו וישמחו	יראה	והייתה אך שמח	המשך הימים הנוראים	יצחק
וישרים יעלוזו	ישרות הלב	ושמחת בחגך	הושענא המשך של כיפור	יעקב
וחסידים ברינה יגילו	קשירה לשורש	ושמחתם לפני ה' אלו'	השמחה המעולה זמן שמחתנו	(אברהם)

 

 

 

 

מאמר א: יעקב בנה סוכות:

יעקב הצליח לנצח את שרו של עשיו. זה הקנה לו השם "ישראל". אבל האם באמת הוא ניצח אותו לגמרי?. כנראה שלא, כי הוא פגע בכף ירכו, וכל צאצאיו חייבים לזכור את החולשה של יעקב באיסור אכילת גיד הנשה.

בכל זאת, יעקב הצליח להתגבר גם על חולשה זו והגיע "שלם" לשכם. זאת אומרת שיעקב בסופו של דבר כן הצליח להשיג השלמות. הוא היה יכול לבנות בית עבוד עצמו. הבית מסמל את הקביעות בקדושה.  אבל מה יהיה עם הילדים והצאצאים שלו? האם השלמות שהוא קנה לעצמו , תועבר אוטומטית לזרעו אחריו?. כנראה שלא. על כל אחד לעשות את העבודה הפרטית שלו כדי להגיע אולי למדרגתו של יעקוב.  אין שלמות זו עוברת בירושה!  בכל זאת, יעקב רוצה להקנות לזרעו , אמצעים חייוניים כדי שיוכלו להשיג את השלמות. הוא  "בנה למקנהו..סוכות". "מקנהו" אלה ילדיו וזרעו אחריו. הסוכות הם הסוד כדי שיוכלי ילדיו  לעבוד כדי להשיג את השלמות שהוא השיג.

הסוכה היא מקום ארעי שמרגשים בו את הארעיות של האדם בעולם, ואז , יש מקום לחשוב על הדברים האמתיים באמת . אם יעקב היה בונה להם בתים, אז הם לא היו תופסים את ערך הבית. הם היו נתפסים להבלי העולם שנראים כדברים חשובים כדברים ה"קבועים". אבל באמת מה שקבוע , איננו מה שנראה קבוע. להיפך, דווקא מתוך הסוכה, הארעית, הפתוחה, מרגישים את הערכים שעליהם אפשר לסמוך באמת. כל אומות העולם בנו להם ארמונות, מגדלים, פסלים, ואחרי כמה דורות הם עברו מן העולם. ישראל לעומתם, עדיין קיימים בהיסטוריה  בזכות הסוכות.

 

הסוכה היא "צלא דמהמנותה". הצל של האמונה. עוד דברים לא "ממשיים" לא "קבועים", לא "בטוחים". אבל מצטבר שאלה דווקא הערכים שאפשר לבטוח בהם והם אלה שיכולים להבטיח המשיכוית במשך הדורות

 

לכן, התורה מצווה לעשות סוכות:"למען ידעו דורותכם.." אותכם, זה לא רלוונטי כי אתם כאן ומבינים, כמו יעקב.

הבעיה הגדולה היא :"דורותכם": איך מעבירים הלאה את ידיעת הערכים.

איך יעקב יעביר הלאה את המוסג של בית?

הם חייבים להכנס לסוכה, ומשם להבין מה פירוש "בית" אמיתי. לא בונים "בית יעקב" כמו שבונים בית רגיל. הבית של יעקב מושטת על עקרונות הסוכה. כך גם ארץ ישראל: אם מרגישים בה כבעלי בית, ללא הרהורים, ללא צורך במאמצים לזכות כל יום בה מחדש, אז מאבדים אותה ח"ו. רק הרגשת הארעיות מקנה באמת. "ולמקנהו..עשה סוכות"!

"..כי בסוכות הושבתי את בני ישראל..":

אין כאן מצווה "לזכור" את הנס של ענני הכבוד. כמו שאין מצווה לזכור את המן או את הבאר. אלא מצווה כדי ש"ידעו" . דעת  הוא חיבור. הוא הפנמה אל תוככי הלב של החוויה. ומה היא החוויה? זה שהכל בידי שמים, ורק ה' מגן עלינו. והוא לא מגן על ידי קירות של בטון, אלא עם עננים! הדבר החלש ביותר בעולם. כמו הסוכה שלנו מגינה על נשמותינו הרבה יותר מכל ארמון מבטון.

ואחרי שהפנמנו את זאת, עלינו לחזור להיכנס לתוך הבית. אסור להוסיף יום אחד נוסף בישיבה בסכה. המטרה היא הבית, אבל לא בית רגיל, אלא..בית יעקב.!