שופטים גז

בע"ה ה אלול התשעה

מישל בן שושן

 

שופטים גז

משפט-אמת-שלום-צדק

כל המילים האלה נראים מאוד חיוביים ואנו מוצאים אותם בכל מני פסוקים, כשהמקרא מחבר בין שנים או שלושה מהם. אבל יש בעיה עקרונית בחיבור בין, למשל, האמת והשלום. האמת, אמורה לענות על עקרונות מוצקים, החלטיים, עליונים, לא תלויים באנשים אלא בעקרונות. לשלום, יש מטרות אחרות לגמרי. השלום מנסה ליישב סכסוך כי המטרה היא שישכון שלום בין האנשים. ובכל זאת אנו מוצאים חיוב לעשות שלום (משפט שלום שפטו בשעריכם) ולדון באופן מוחלט (דין אמת- צדק צדק תרדוף)

בעל הגלילי זהב מגדיר את המטרה: כל משפט, מטרתו היא השלום!!!

המשפט הוא כלי כדי ליצור שלום.

אין "אמת" אבסולוטית שיש להגיע אליו. כי הרי לכל אדם יש את ה"אמת שלו"!

הפיתרון נמצא במשפט :"לדון דין אמת לאמיתו"

  • השלב הראשוני הוא לחקור היטב את כל העובדות. לחקור עדים, להגיע , ככל הניתן לחקר האמת. זה "דין אמת".
  • אבל השלב השני יותר חשוב: יש להעביר תהליך, שיכול להיות ארוך,, שבו שני האנשים הניגשים אל המשפט, ישנו את הכרתם של הדין. כל אחד יכיר את האמת של השני, כל אחד יגלה מה היתה הבעיה בעמדתו. כשכל אחד יבין שיש גוף שלישי, שלבי תלוי שחודר לפרטים ויודע את העובדות, שופט טוב הוא זה שיהיה פסיכולוג טוב כדי ששני האנשים יצאו מרוצים מהמשפט. או לפחות, פחות כועסים. וזה יהיה ה"דין לאמיתו"

כי המטרה היא לעשות שלום בין האנשים. וזה יהיה "אמיתו של הדין". לכל משפט יש אמת משלו שהוא תהליך שיביא ככל הניתן שלום בין המתלוננים.

הפשרה, שנראית לפעמים כסותרת את רעיון הדין,במיוחד בציוויליזציה המערבית, היא המטרה העליונה בדין תורה!!!.  משפט צדק, יודע לעשות גם צדקה (חסד) בתוך הדין.

בחיבור הקשה בין האמת והשלום, המטרה היא השלום ולא האמת!

מי שדין דין אמת לאמיתו (בחיבור החסד והדין, בחיבור החקירה והפשרה), נעשה ממש שותף לבורא עולם כי הרי גם בורא העולם היה חייב לצרף את החסד עם הדין כדי לברוא אותו. וכדי להמשיך להחזיק את העולם, האדם חייב להמשיך את פעולות הבורא כשהוא עושה משפט שלום. השותפות בין האדם והבורא היא הכרחית. הרי כל שותפות היא בעייתית. לא יוצרים שותפות רק אם אי אפשר אחרת. יש המון בעיות שנוצרות בגלל שותפות. אם כן, למה הקדשו ברוך הוא זקוק, כביכול ב"שותפים"? כי הוא לא פועל ישירות בין בני האדם. הוא מעוניין מאוד בהצלחת מפעל הבריאה. לכן, הוא דורש מהאדם לעזור לו לקיים את העולם על ידי חיבור החסד והדין ולעשות משפט שלום.

הנה כמה משפטים מתוך ה"גלילי זהב":

"במקום שיש משפט אין צדקה, ובמקום שיש צדקה אין משפט, אלא אזיהו משפט שיש בו צדקה, הוי אומר הביצוע (הפשרה)"

"תכלית המשפט אינו כי אם השלום"

האמת גורמת לכמה קטטות ומריבות ואין העולם יכול להתקיים"

"ושפטו את העם משפט צדק, זו פשרה"

"רק בזכות האחדות והשלום, נזכה לחיות על הארץ", זה פירוש "למען תחיה וירשת את הארץ..,"

 

מי אחראי על צדקות המשפט?

העם אחראים למנות שופטים. אבל אסור להתעלם מאיכות השופטים, גם אחרי המינוי שלהם. "ושפטו את העם משפט צדק" וגם "צדק צדק תרדוף", מופנים, לדעת הרב, כלפי העם שאחראים על התפקוד התקין של השופטים. לא מדובר על ביקורת תמידית ושיפוט השופטים. הרי כתוב "תיתן לך", תן עליך. אל תשים את השופטים מתחתך! אבל, בכל זאת, אין להיות "ראש קטן" ולהטיל את כל אחריות רשעות השופטים על ראשם בלבד. יש לקחת יוזמות ולהקים מערוכות בקרה שיפקחו על צדקות השופטים!

 

 

 

 

שישים ריבוא

יש ראשי תיבות מעניינים, לא בגלל שהם "מקור" לרעיון, אלא בגלל שזה מגלה את העמדה של החכמים:

כי תבוא אל הארץ ו"רישת"= יש שישים ריבוא  תושבים בארץ ישראל. כלומר, מי שעושה את הישיבה על הארץ זה העם עצמו, עם סכום מינימאלי של 60 ריבוא. זו הסיבה שאחרי כל משבר, ספרו את העם כדי לוודא שיש לפחות 60 ריבוא ואפשר להמשיך .

שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'

לא מספיק שמים לב לעובדה שכתוב , לא רק לגבי בית המקדש, אלא גם לגבי המלך שה' יבחר אותו.

מה פירוש בחירת ה'? הרי בסופו של דבר, העם קובע את המקום ואת האישיות שתמלוך!

לגבי בית המקדש ומיקומו בהר המורייה, אולי יש מקום לטעון שכבר שם היתה עקדת יצחק. שם האלוהים נראה אל אברהם ואל האבות, .. אז שם המקום "כבר" נבחר מראש. יש רק לבני האדם לגלות אותו בחזרה. אם כן, למה המקום איננו גלוי בתורה? (השומרונים טוענים שהמקום הוא הר גרזים!) .

לגבי המלך, יש עוד יותר שאלות: במי ה' בוחר?? האם ה' מסכים עם הבחירה של האדם?

הרב מסביר ששמואל דחה את רצון העם במינוי מלך, בגלל שעדיין לא הגיע הזמן למנות את דוד.

כאילו ה' בחר בדוד ובזרעו אחריו. כל עוד דוד איננו מלך, כל מלך, אפילו אם הוא נמשח בשמן המשחה, אפילו אם כל העם קיבל אותו והוא התמנה על ידי נביא ה' (שמואל הנביא), איננו המלך שה' בחר בו.שאול, אם כן, היה לא רצוי לכתחילה. ההיסטוריה גילת לכול , בסופו של דבר, שרק דוד עמדו בצפיות. והמלוכה נשארה בבית דוד לעולם. כל הזמן שהתורה מצווה להמליך מלך, היא מתכוונת על בית דוד. כל פעם שיש הסתייגות , כמו בספר שמואל, זה בגלל שזה לא מבית דוד.

מסכנה: כשהתורה מדברת על "בחירת ה'", בין בעניין מקום המקדש ובין במלך, היא משאירה את היוזמה לבני האדם אבל, היא מצפה שהם יעשו את הבחירה הטובה! שהם יכוונו לכוונת ה' בעצמו!!

נמצאים כאן במפגש בין ההשגחה העליונה, התכניות האלוהיות והבחירה החופשית של האדם.

  • הרב שואל:"איכה נדע שבחר בו (במלך), ה' ??"
  • הרמב"ן: "כל מושל , מאת ה' הוא"!! כי הרי הכל מאת ה'! אז בדיעבד, יודעים שזה היה מאת ה'!!
  • הרב אינו מסתפק בהסבר של הרמב"ן: "בכל זאת, כתוב "אשר יבחר ה'" כלומר שהאדם (המלך) או המקום (ירושלים) כבר נבחרו , ידועים ומוחלטים!"

קובע הרב שמימי יהושוע ועד דוד, ה' לא רצה שימלוך מלך. אולי כי העם לא היה בשל אולי כי דוד עדיין לא נולד, ולכן קבע להם שופטים מושיעים. לכן שמואל כעס ולא רצה להמליך שאול לפני דוד.

  • נראה לעניות דעתי שיש לשים לב שהפועל "בחר" נכתב בזמן עתיד "אשר יבחר". כאילו ה' עדיין לא בחר! מתי יבחר?אולי אחרי שהאדם יבחר בעצמו. אז נראה אם הרצונות תואמים! ייתכן שהפועל "לבחור" שונה , בתורה , מהמובן שלה היום, לבחור בן מועמדים שונים ולהחליט על אחד מהם. לא היו קוראים לבית המקדש "בית הבחירה" רק משום שהמקום נבחר בין שאר המקומות. נראה לי שיש בנוסף, הטלת מסימה על מי שנבחר. עם ישראל "נבחר", המלך "נבחר", ירושלים "נבחרת", לא בשביל הסגולות שלהם בעבר, אלא על מה שעתידים לגלות. הבחירה מכבידה על הנבחר. היא דורשת ממנו לזכות בבחירה שלו על ידי דברים מיוחדים שיעשה בעתיד.

תפקיד הכהנים

  1. בעגלה הערופה

למה יש להביא את הכהנים במעמד העגלה הערופה? מביאים כבר את זקני העיר הקרובה, את השופטים, מורידים מירושלים ומביאים את כולם למקום מציאת הגופה. מה הצורך בכהנים? ובמיוחד שהפסוק אומר "ונגשו הכהנים בני לוי" כאילו הכהנים עומדים למשפט!  אכן, הכהנים עומדים למשפט! הם צריכים להרגיש שהם נכשלו בתפקידם שהיה להשכין שלום בכל עם ישראל. הם "עובדי הציבור" . עליהם מוטלת החובה לדאוג כל הזמן לשלום בין האנשים. אם קרא רצח, הם האשמים העיקריים!!

  1. רוצח בשגגה

הרוצח בשגגה יצא מעיר המקלט "במות הכהן אשר משח אותו..". כל יום, הרוצח מתפלל שהכהן הגדול ימות!.

מי משח את הכהן הגדול? רש"י מוסיף מילה: "המושח אשר משח אותו" אבל פשט הפסוק ברור: הרוצח הוא זה שמשח את הכהן הגדול. לא בפועל, אלא שמן המשחה חייב להיות נתרם על ידי כל אחד מבני ישראל. כולל האיש הרוצח. הכהן הגדול איננו מעל כולם. הוא המשרת כל אחד מבני ישראל. הוא משרת גם את הרוצח בשגגה.את זה, שבמימון כספו, (הכלול בכל כספי הציבור), נקנה השמן שממנו התמנה הכהן! הכהן לא עשה את עבודתו! הוא לא עשה די כדי למנוע את הרצח הזה. הכהן אשם!!לפחות כך הוא צריך להרגיש!

  1. מסכנה גם אצל הכהן, וגם אצל השופט, המלך, הנביא, יש אחריות כבדה על כל משרתי הציבור להרגיש שאינם מעל לעם אלה משרתי העם. הם חייבים לתת דין וחשבון לעם על תפקידם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.