תולדות מוש

בע"ה ד כסלו התשעו

מישל בן שושן

תולדות מוש

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.

פסוק זה זועק וצועק באוזני כל קורא ! במקום להגיד בפשטות "אלה תולדות יצחק, עשיו ויעקב". הוא חוזר פעמיים על מידע לא חדש, פעמיים! המאור ושמש, נתן לפסוק שלושה פרשנויות משלימות:

  1. בלי אברהם, יצחק לא היה יכול להוליד ילדים!

יצחק הוא בעל מידת הדין. ומידת הדין איננה יכולה להוליד, להביא ילדים. בשביל זה, צריך אהבה, רחמים, פשרות, לעבור על מידת הדין, לא רק כדי להביא ילדים אלא גם כדי לגדל ילדים. לכן, אין יצחק יכול להביא ילדים.

רק בזכות זה שיצחק הוא בנו של אברהם, יצחק מיתן את מידת הדין הקשה , הטבעית שלו,למידת דין רפה. הוא שילב בתוך מידת הדין שלו את החסד של אביו אברהם. רק בזכות זאת, יש תולדות ליצחק. וזה מה שהפסוק בא ללמדנו: אלה התולדות של יצחק בן אברהם. בזכות אברהם, יש ליצחק תולדות.

  1. יעקב היה צריך להיות בנו של אברהם!

כשאברהם היה באור כשדים, נמרוד הכניס אותו בכבשן אש. מספר המדרש. ואז, ה' הציל את אברהם מהאש ויצא משם בנס. מאיזה זכות אברהם ניצל? לא בגלל שהוא יהיה בעל מידת החסד. זה לא דבר מספיק חשוב כדי לעשות נס כזה ולהציל את אברהם. רק עבור דבר אחד אברהם ניצל: כי יש אפשרות אחת, והיא שהוא יביא לעולם בן כמו יעקב. ועל זה כתוב "יעקב אשר פדה את אברהם". ללא יעקב, אברהם לא היה נחשב בכלל!

אם כן, המטרה העליונה היא להביא לעולם את יעקב.

אבל יעקב איננו יכול לבוא רק משילוב של חסד ודין. כדי לבנות את המידה שלו, הרחמים, או האמת, או התפארת, הוא חייב להיות הבריח התיכון המקשר בין שתי מידות קיצוניות שקדמו לו. לכן, יש לעבור דרך אברהם (החסד) ויצחק(הדין) כדי להגיע ליעקב. וכך קוטע הפסוק המו"ש:

אלה תולדות יצחק בן אברהם: אברהם!

כלומר אברהם, הזכות קיום של אברהם, נולדה מיצחק. התולדות של יצחק, זה יעקב שהוא ההצדקה של חיי אברהם!!!

ועוד אפשרות לקרוא את הפסוק, באותו הכיוון:

אברהם הוליד את (עם) יצחק את יעקב.

את= עם

אברהם הוליד את יעקב עם יצחק בנו! יצחק עזר לאברהם ואברהם השתמש ביצחק כדי להביא את יעקב!!

3 יראה ואהבה

יש שלוש מעלות בעבודת הבורא:

  1. המעלה התחתונה היא "יראת העונש". הפחד מהאלוהים שיכול להעניש אותנו.
  2. המעלה הגבוה יותר היא "האהבה". כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלוהיך". לא מתוך יראה אלא מתוך אהבה אנו עובדים את ה'.
  3. המעלה הגבוה ביותר היא "יראת הרוממות". אין כאן יראה של עונש כל שהוא אלא פחד ,מרוב אהבה, שהקשר יתנתק! יש כאן כבוד עצום,ואהבה מהולה ביראת כבוד.

אברהם עבד את ה' באהבה

יצחק מתוך יראה

הדרך הטבעית כדי לחנך ילד לעבודת ה' היא בסדר הנכון:

  1. קודם כל יראת העונש
  2. ואחר כך אהבה
  3. ואחר כך יראת הרוממות

כמו שרואים, הסדר הכרונולוגי בעבודת ה', הוא לא הסדר של הופעת אבות האומה. אולי כי אי אפשר לייסד אומה או זהות על פחד. והאהבה היא העיקר. בכל אופן, הסדר הוא כך:

  1. אלה תולדות יצחק – יראת העונש
  2. בן אברהם- אהבה
  3. אברהם הוליד את יצחק- האהבה מולידה יראת הרוממות

 יצר הרע ויצר הטוב

רש"י על הפסוק שלנו מפרש: יעקב ועשיו האמורים בפרשה". המו"ש מסביר: אם יש שינוי בסדר הדברים לעיל ויש להתחיל ביראה לפני האהבה, זה בגלל שיש באדם יצר הרע! לכן יש קודם כל להשתיק היצר הרע על ידי היראה ורק אחר כך לעבוד מתוך האהבה. "יעקב ועשיו" הם הסמל לשני היצרים האלה.

 

לנוכח אשתו

המדרשים אומרים שיצחק היה מתפלל עבור רבקה ורבקה עבור יצחק.

המו"ש מסביר שזו התקרבות של כל אחד לכיוון השני. יצחק, ממידת הדין היה מפנה תפילותיו ונקשר למידת החסד של רבקה. ורבקה, ממידת החסד, התקרבה למידת הדין של בעלה. שתי התפילות האלה, הם בעצם שינויי תפיסות עולם שעזרו לקרב את יצחק לרבקה וכך הצליחו להביא ילדים!

 

וידו אוחזת בעקב עשיו

עשיו עשוי כולו ממידת הדין הקיצונית.

מידת הדין מסומלת על ידי השם "אלוהים".

אלוהים=86= הטבע (כוחות הטבע, מידת הדין שיש בחוקי הטבע האכזריים)

כשמכפילים השם, כלומר, הדין שבדין, 86X2 = 172= עקב!!

כלומר עשיו, במידת הדין הקיצונית שלו , שווה למילה "עקב" זה הוא "עקב עשיו"!!

המטרה של יעקב היא למתן את הדין. המיתון מתרחש על ידי הוספת ה"יוד"(האות, בשם ה' שהוא מקור הרחמים).

לכן, היוד של יעקב אוחזת בעקב של עשיו. "ידו"= יוד.

  • גם האות "ו" מורה על רחמים בגלל הסמל לחיבור ולפשרה של הוו.

ו- ידו- (על ידי הוו ו"היוד"), יעקב אוחז ומנסה למתן את ה"עקב" של עשיו!!

 

למה יצחק רצה לברך את עשיו?

יצחק ידע כי יעקב ראוי לברכות. אבל הוא גם רצה שעשיו יטפל ביצר הרע בעולם. הוא ידע שעשיו יכול לטפל בעולמות התחתונים. הוא "איש שדה". גם יצחק תמיד חיפש דרכים לטפל ב"שדה" (ויצא יצחק לשוח בשדה).

יצחק ידע שהברכה שייתן לעשיו תחול עליו על ידי מידת הדין: אם עשיו יזכה אז הברכה תחול ואם עשיו לא יזכה, אז אין הברכה תשרה עליו! לכן הוא ביקש מעשיו שיעשה לו "מטעמים כאשר אהב" כלומר, דברים חריפים, כמו מידת הדין שלו עצמו יצחק. כלומר, הנה אני הולך לברך אותך על אוכל חריף, שאני ואתה אוהבים. אבל, דע לך שהברכות יחולו בתנאי מידת הדין כמו המטעמים עצמם!

זה מסביר למה רבקה בחרה לבשל ליצחק "שני גדיי עזים-טובים-" היא הוסיפה המילה "טובים" כלומר לא חריפים. יצחק אוהב "עיזים" מלשון "עז". רבקה בישלה "עיזים טובים" כלומר דין שנמתק על ידי הרחמים.

 

 

מה הפריע לעשיו?

עצם הברכות של יצחק ליעקב לא הפריעו לו כמו התוכן שלהם:" הוי גביר לאחיך". וגם יצחק שם לב לזה אחר כך ואמר "הן גביר שמתיו לך" כלומר, יחולו הגבורות על עשיו!!

 

איך מתפללים?

"מדרך הצדיקים להלביש התפילה בדברים אחרים כדי שלא יהיו עליה קטרוגים"

זה דומה מאוד ל"עין הרע" כאילו לא מתפללים על הנושא בעצמו, ישירות אלא עושים מעקף, כדי להגן על התפילה מפני קטרוגים למשל, מי שצריך ילדים, יתפלל על עשירות כדי למלא צורכי בניו (העתידיים).

כמו כן, בדברים אחרים של עבודת ה', בזמן בית המקדש, היו מקריבים קרבנות. ברור שה' איננו זקוק לקרבנות. זו רק דרך להלביש את העבודה שהאדם צריך לעבור דרך הקרבת הקרבן. למשל, הוא יראה מה קורה עם הגוף והאברים של הבהמה והוא ירגיש דברים בגופו שיש לתקן.

וזה פירוש "רצון יראיו יעשה" ה' מכיר את הרצון הפנימי. והרצון הפנימי הוא זה שייענה על ידו. לכן, לא חשובה כל כך צורת הבקשה והלבוש שהעבודה לוקחת. ה' שומע ללבות ולרצון הפנימי!!

לכן מדובר הרבה בברכות של יצחק על מלבושים, על מטעמים, על ריחות, על כל מיני דברים שנראים לא קשורים לעצם הברכות . כל אלה רק מלבושים כדי להעביר את המסרים העיקריים ולהסיר הקטרוגים מעל הברכות.

 

יתן ויתן

בברכה של יצחק ליעקב כתוב:"וייתן לך האלוהים.." ורש"י מסביר את הוו: ייתן לך וייתן לך שוב ושוב

כאילו כל יום זו נתינה חדשה. נתינה חדשה כדי שהאדם יתחדש כל יום. מתנה של ה' ביום מסויים איננה כבר יעילה ליום שלאחריו כי כל יום יש צורך בדחיפה וכוחות מיוחדים לאותו היום. לכן יש צורך בחידוש המתנות מהאלוהים בכל יום מחדש!

 

 

לעניות דעתי

השמן והחכמה

בהרבה מקומות יש הקבלה בין החכמה והשמן.

נראה לי שיש מקום להבין זאת כך:

כדי שהחכמה תפעל באדם, יש לשים בשכל "שמן" כדי למנוע שהשכל יתקע. יש לשמן המוח. זה מה שמביא לחכמה!

 

ההבדל בין הברכה והבכורה

הבכורה= היא לא , כאן, העובדה שהבן נולד ראשון. על זה אין וויכוח שעשיו הוא הבכור ויישאר תמיד הבכור. אי אפשר לשנות עובדה זו. אלא שהבכורה היא התפקיד של הבכור. יש לבכור תפקיד מאוד חשוב של דאגה לפתוח האמצעים הגשמיים כדי שהילדים האחרים יוכלו להכניס תכנים במרווח שנפתח. הבכור צריך לטפל בעניין התולדות. הוא צריך לדאוג לרווחת האחים האחרים, באופן גשמי ורוחני.

עשיו טוען שהוא "הולך למות" כלומר, הוא לא מעוניים במשימות האלה של התולדות ושל בניין העתיד של האחים והדורות האחרים. לכן, עשיו איננו מעוניין ב"בכורה" במובן של התפקיד הזה.

יעקב מסכן! כי הוא זקוק לעבודת הבכורה של אחיו. אם לא, אין מקום עבורו לעבודה של הילד השני. הוא לא יכול לעבוד בשקט על התכנים הרוחניים כל עוד אף אחד לא דואג לעבודת הבכור במשפחה. לכן, הוא חייב לקחת על עצמו את שני התפקידים גם יחד: התפקיד של הבכור והתפקיד של השני.

 

הברכה= היא לא אמירה מאגית שבאה מלמעלה ללא עבודה מלמטה. להיפך, הברכה היא כלי מיוחד עבור התפקיד הדרוש. ברכה עבור בכור תהיה שונה לברכה עבור ילד שני. לכן, יצחק ייתן ליעקב ברכה כפולה: אחת עבור הידיים של עשיו והשנייה עבור הקול של יעקב.

 

הברכה שעשיו דורש, היא ברכה סתמית, כמו שחילונים הולכים לבקש "ברכות" אצל מקובלים, בלי שהם יאמינו באלוהים או בחזרה בתשובה. הם רק רוצים משהוא מאגי שיעזור בחיים. כאלה ברכות רצה , כנאה, עשיו.

 

 

אשתי אחותי

היחס בין איש ואישה , מסתובב בעיקרו על הקשר המיני.

היחס בין אח לאחות, מסתובב מסביב לדברים אחרים. יותר משמעותיים, רוחניים. קשרי אחווה.

יש שלושה סיפורים שבהם האבות קוראים לנשותיהם "אחותי".

 

  1. כשאברהם נוסע למצרים, הוא רוצה להפיץ את הרעיון הזה שיש לקיים, עם אשתו, לא רק יחסי מין אלא גם יחסי זוגיות משמעותיים, רוחניים, קשרי אחווה. לכן הוא דורש מאשתו שרה להגיד שהיא גם אחותו.

 

  1. אחרי כן, הוא מנסה להכניס את המסר הזה אצל יושבי הארץ. הוא נוסע לאבימלך והוא מנסה אותו הדבר. הוא לא כל כך מצליח כי לאבימלך אין דרך ארץ. מיד כשהוא רואה אישה הוא לוקח אותה!

 

  1. לכן, יש צורך בעבודה נוספת , והיא נעשית על ידי יצחק: הוא ישלים את העבודה של אברהם: אבימלך יותר נימוסי. הוא לא לוקח את האישה מיד. ולכן, יצחק מצליח יותר להביא את עניין האישה אחות אליו. דרך אגב, רבקה מוכנה לעבודה הזאת. היא נקראת, בידי לבן, "אחותי". כלומר, היא מומחית בתפקדי האחות.

בחיי האישיות של היהודים, יש תקופה בה האיש והאישה יכולים לפתח קשרים מיניים אבל יש תקופות (נידה) שבהן הם מוכרחים לפתח קשרים של אחווה !

ועל זה מברכים בחופה: אהבה – אחווה- שלום ורעות!

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.