בע"ה כג סיוון התשעו
מישל בן שושן
קרח מוש
מה רוצה קורח?
הוא רוצה, לפי המאור ושמש, שהעולם יתנהג לפי מידת הדין.
תפקיד עם ישראל הוא להראות שאיחוד המידות אפשרי. הוא למד לחבר בין החסד והדין. אבל יש עקרון בחיבור הזה בין החסד והדין: החסד צריך לשלוט בדין.ולא להיפך. הדין הוא האמצעי. החסד הוא המטרה.
קרח הוא בן לוי. ובתור לוי, הוא מבצע את תפקידו במידת הדין. אבל הוא לא טוען שאפשר לנהל הכל על ידי מידת הדין. למשל, הוא חושב שיש תשובה לכל בעיה. הוא מסכים שיש בעיות מורכבות שאי אפשר להעלים בהרף עין. עבורו, הכל פתיר. הכל לוגי. הכל צריך להתנהל ביעילות , בהיגיון, באופן מסודר וסיסטמתי. אין מקום לדמדומים, אין מקום לספקות, אין מקום לבעיות בלי פתורות. הכל צריך להתנהל לפי הדין. מי שלא עומד בקריטריונים, פשוט מסלקים אותו.החיים אכזרים אבל אלה החיים. יש חוקים ותו לא.
למה יעקב לא רצה להימנות כסבא רבא של קרח?
"קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" ולא כתוב "בן יעקב"!. זו השאלה של רש"י! (האמת, שלא ציפינו שיכתבו לנו את כל השושלת שלו! אף פעם לא עולים גבוה בשושלת!). ואז רש"י מביא מדרש שטוען שיעקב התפלל שלא ייזכר כסבא רבא של קרח. זה מוזר. האם הוא פחד שזה "ילכלך" את שמו הטוב?
כנראה שזו לא הבעיה. ה"מאור ושמש" מסביר:
אברהם ייסד מידת החסד. יצחק מידת הדין ויעקב פועל כדי לאחד את שתי המידות ההפוכות האלה. אבל תנאי הוא שמידת החסד תהיה שולטת על מידת הדין. (בלשון הזוהר, החסד הוא בימין והגבורה בשמאל. ותמיד הימין שולט על השמאל). קרח רצה, לפי הזוהר לשים את הדין בימין!
אם קרח מצליח, יעקב לא יכול לעשות את המלאכה של האיחוד!!
כלומר, הצלחת יעקב היא כרוכה בכישלון קרח!! ולהיפך!! לכן המדרש מספר לנו על התפילה הזו של יעקב: אל תקשרו את שמי עם קרח! כי זה יעקב את העבודה שלי!! יעקב חייב לשים החסד בימין כדי לעשות ייחוד.
טלית תכלת
המדרש, רוצה להסביר לנו מה היא טענת קרח. הוא מספר שקרח התעטף בטלית שכולה תכלת והלך לשאול את משה האם בכל זאת יש לשים פיל תכלת בציצית?. ומשה ענה לו שכן. וקרח התלוצץ עליו. מה העניין?
התכלת, תמיד מסמל את מידת הדין. (התכלת הוא צבע הים שמזכיר את השמים וכיסא הכבד. יש להיות "ירא שמים" והפתיל תכלת מסמל זאת.
הפתילים הלבנים מסמלים את מידת החסד.
יש הרבה יותר לבן מאשר תכלת בציצית. (1מול 7) כי הלבן צריך להיות העיקר והתכלת במיעוט.
כשקרח מתעטף בטלית כולה תכלת, הוא אומר שעבורו, העולם חייב להתנהג לפי מידת הדין ורק לפי מידת הדין.
משה עונה לו שיש לשים גם חוטים לבנים, וגם תכלת במיעוט.
מה עונה משה לקורח?
כלום! הוא "נופל על פניו"! כי אין מה להשיב לקרח. הוא צודק! אין שום דבר שיכול להתנגד למידת הדין! הטבע בנוי על חוקים. אמנם אכזריים, אבל אין מקום לחסד מצד חוקי הטבע. האריה לא יחמול על הצבי. הוא חייב לאכול והוא לא שואל שאלות של חסד. אין מקום לחסד בעולם! מי שהכניס את החסד, זה הצד האלוהי שבאדם! המוסר האלוהי או האנושי. אבל, מול טענות של הגיון וחוק, קשה לענות. משה נופל על פניו!
והוא אומר מילה :"בוקר.." כלומר, ייתכן שאחרי שתעבור לילה, אתה תרד מהעמדה שלך. אולי האור הבהיר של היום נותן לך הרגשה שהכל אפשרי וכדי לפטור כל בעיה "יש רק לעשות כך וזה הוא!".
בלילה, האדם נוגע במורכבות של הדברים, בדמדומים, בחולשות, בחלומות, בספקות. אולי זה יעזור לקורח להתאושש ולחזור מטענותיו.
אבל הטענה היחידה שיכולה באמת להכריע, זה לשים את הדברים בידי בורא עולם. הוא זה שרצה שהעולם יתנהל לפי מידת הדין! "בוקר ויודע ה' את אשר לו"! רק הוא יכול להכריע!
העונש
בדרך כלל , העונש, בתורה , מתאים לעברה. למה הארץ פותחת את פיה?
כנראה, כי אי אפשר להתעמת עם קרח! זה או הוא או הבריאה!! אם רוצים שהעולם ימשיך להתקיים על פי כוונת הבורא (החסד גובר על הדין), אז אין מקום (אולי בנתיים?) לקרח. לכן, הוא "נבלע" חי. יש לו מקום מתחת לאדמה אבל לא מעל לפני האדמה.
אהרון וקרח
הלויים הם מידת הגבורה(הדין) והכהנים מידת החסד.
הלויים שומרים את המשכן מכל נגיעה. הם ה"שוטרים".
הכהנים, מברכים את העם "באהבה", דואגים לכפר על לטאות העם, מטפלים בנגעים האישיים. הם רודפי שלום.
בתפקידם, הכהנים והלויים מגשימים את שתי המידות : דין (לווים) וחסד (כוהנים).
אבל, הלווים "נתונים, נתונים" בידי הכהנים. זו מצווה מן התורה שהלויים משרתים את הכהנים. לא כעבדים, אלא שמידת החסד חייבת לגבור תמיד על מידת הדין.
לכן קרח מאיים על הכהונה.
מי יגן על הכוהנים? הם אמורים להיות בעלי חסד, להיות נחמדים. הלויים הם יותר תקיפים. אם כן, מי יגן על הכהנים מפני הלויים? במיוחד כשהכוהנים אמורים להיות "מעל " ללויים?
זאת, כנראה בעיה רצינית שלא פשוט למצוא פתרונה.
ייתכן שכל סוף הפרשה שלנו, העוסקת במתנות כהונה והמצווה של הלויים לתת מהמעשר שנותנים להם, תרומת מעשר לכוהן, באים כדי להבטיח , לאורך זמן, שהכהנים הם מעל ללווים.
אבל בסיפור קורח, מי שיוצא להגנת אהרון הוא..משה! הוא גם לוי וגם היה כהן גדול והוא גם אחיו של אהרון וגם מנהיג העם. על ידו התמנה אהרון. לכן, נבואתו ותפקידו מוטלים בספק על ידי קרח.
אהרון נבחר רק בזכות הענווה העצומה שלו.
גם משה נבחר בזכות הענווה שלו.
בלי הענווה שלהם, קרח היה יכול להצליח בטענותיו. כי כל העדה כולם קדושים. אין מי שיכול להתעלות על העדה. אבל אם כולם שווים זה יוצר בלגן עצום! חייב להיות מנהיג. אבל אם המנהיג מנצל המעמד שלו לרעה, כל הטיעון מתמותת . לכן חשוב מאוד שמשה ואהרון יהיו מאוד ענווים. וה', בסופו של דבר הוא הקובע הבחירה של משה ואהרון על ידי ניסים גלויים.
כולם קדושים
עניין שוויון המעלה ושוויון הזכויות הוא ערך חשוב בזמננו. היהדות פעלה רבות כדי להעלות את תדמית הגר, הזר והעני. כשעם ישראל עמד מול הר סיני כולם היו שווים. וזו טענה מוצדקת מאוד של קרח.
האם זה מבטל הצורך במנהיגות?
אך ורק אם המנהיג מתנשא, מתגאה, משפיל את האחרים. אבל אי אפשר, בנתיים, לנהל חברה או קבוצה בלי מנהיגות. לכן, הטענה של קרח ש"כולם קדושים, למה תתנשאו על קהל ה'" היא בעייתית משלוש בחינות
- משה ואהרון הם אנשים מאוד ענווים שסירבו באמת למלא תפקידם.
- ייתכן מאוד שקרח רצה לתפוס את השלטון ואז הוא לא מבטל המנהיגות אלא הוא מחליף אותה
- ייתכן שהטענה הזו היא דמגוגית גרדה. כלומר, לא ישימה אבל היא מוצאת חן בעיני השומעים המתוסכלים.
הנטייה היא לקחת ברצינות את טענותיו של קרח ולא לזלזל בו ולדחות את עמדותיו בהרף יד, כשאנו אומרים שהוא "רשע", או רצה רק להיות "מנהיג במקום המנהיג". הוא מקנא, נעלב על שלא מונה לראש השבט או דברים כאלה. נראה לי שטענות אלה יכולים להיות נכונות אבל אין לקחת אותם לכתחילה כהסבר היחידי. כי התורה היא יותר עמוקה מסתם סיפור של איש רשע מקנא ויהיר.
הירח
לכן, המאור ושמש מביא כאן הסיפור של הירח שטען שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. והבורא הציע לה למעט את עצמה. אכן, לכתחילה, ה' ברא שני מאורות גדולים. היה שוויון בין כולם. אבל, מה לעשות שהמציאות דורשת מנהיגות והיררכיה. על זה ביקש ה' להביא קרבן חטאת! על שמיעט הירח! יש להביא קרבן על העיוותים שהמציאות מאלצת, אפילו את הבורא לבצע בבריאה שלו!
מיעוט הלבנה דומה לנפילת אפיו של משה מול קרח!
הרומו מתוך העדה
ה' מבקש מממשה ואהרון: "הרומו מתוך העדה"= תרימו עצמכם למעלה מהם ולא תקשרו עצמכם עמהם ועל ידי כן "ואכלם אותם כרגע".
המנהיג יכול, לפעמים, לרדת למדרגת האדם הפשוט כדי להתחבר אליו ולעלות אותו בחזרה איתו. בדרך כלל, אומר המאור ושמש, זו התכונה הנדרשת מה"צדיק": לדעת להיות אמפאטי עם כל אחד מהחסידים שלו כדי לעודד אותו, להבין אותו, ולהרימו בחזרה. אבל כאן, ה' מבקש ממשה ואהרון שלא לעשות זאת! כי זה יפיל אותם!!
לכן, יש מצבים שמסוכן מאוד לרדת מטה עם אנשים מסוימים . ואם משה ואהרון לא היו מרימים את עצמם, אולי הם היו ניזוקים עם קרח ועדתו!!!
כשמשה "נפל על פניו", היתה סכנה אמיתית שהוא לא יוכל להתרומם מזה!! ולכן ה' מבקש ממנו להתרומם!!
המטה
קח מאיתם מטה, מטה לבית אב.
המו"ש עושה משחק מילים בין המילה "מטה"= מקל. לבין המילה "מטה" ההיפך ממעלה.
מי ששם את המטה שלו, למטה, הוא עניו מאוד. בו אני אבחר!!
שם אהיה
זה שם ה' שמורה על התשובה:
כי האדם אומר "אהיה יותר טוב". הבעל תשובה הוא זה שתמיד מנסה להשתפר. הוא לא מקבע את עצמו בעבר. הוא משתנה עבור העתיד. הוא יהיה. הוא דואג לאיך הוא יהיה. הוא לא מרוצה ממה שהוא או ממה שהוא היה.
ולכן זה תלוי באדם!
ה' אומר שלמי ש"מטהו יפרח", הוא יבחר בו. בתוך המילה "מטה", יש מ"ט שערי התשובה
לכן לא כתב שמטה אהרון יפרח. כי כל עוד אהרון איננו עושה את העבודה להיות כל הזמן בתשובה, "מטהו" לא פורח. הכל תלוי באדם. ה' בוחר באדם שפועל בצורת בעל תשובה.
פרפראות לחכמה
יש ארבעה שמות של ה' ידועים :עב-סג-מה-בן. בגימטרייה 72-63-45-52 (בסה"כ 232)
"ועבד הלוי הוא" מה עושה המילה "הוא" כאן? היא מסמלת את עבודת ה' בארבעת הכינויים שלעיל.
"ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב"
גרן (253)-דגן(57)=196
יקב(112)-מלאה(76)= 36
36+196=232=72+63+45+52
כלומר, עבודת הלויים מרומזת במילים הסתומות האלה "דגן מן הגורן והמלאה מן היקב!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 