בע"ה כב אב התשעו
מישל בן שושן
דברים מר
- שמע ישראל///והיה אם שמוע.
למה שתי הפרשיות העיקריות האלה נפרדות בתורה? אחת בפרשת ואתחנן והשנייה בסוף עקב?
- מקורות לחיבורן
כתוב במסכת ברכות יב . שאחרי הקרבת קרבן התמיד היו קוראים במקדש את עשרת הדברות ושמע והיה. אם כן יש מקור קדום שבמקדש שתי הפרשיות נקראו ביחד.
כתוב במסכת סוטה מא.שבהקהל, המלך קורא את ספר דברים עד שמע ישראל ואחר כך פרשת שמע ואחר כך פרשת והיה אם שמוע…כלומר גם כאן שתי הפרשיות מחוברות
כמובן, שתי הפרשיות נמצאות גם במזוזה כי בשתיהן מוזכרת מצוות המזוזה
ושתי הפרשיות נמצאות בתפילין כי בשתיהן יש מצוות תפילין
- ההסבר של הרב מנחם ליבטאג
בהתחלת פרק ו, אחרי שמשה הסביר למה הוא מדבר (כי העם פחד מהאש של מעמד הר סיני) הוא מבשר "וזאת המצווה והחוקים והמשפטים…" (פרק ו פסוק א). יש כאן הכרזה שיהיו שני נאומיםף אחד על המצווה והשני על החוקים והמשפטים.
ואכן,בסוף הנאום הזה, הוא אומר "כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת.." (פרק יא פסוק כב)
אם כן, כל הקטע מהתחלת פרק ו ועד סוף פרק יא , מדברים על "המצווה". ומה היא המצווה הזו? אהבת ה'!!
אחר כך, בפרק יב, משה מוסר את החלק השני שהם "החוקים והמשפטים"(פרק יב פסוק א) וזה נמשך עד סוף פרק כו.
אם כן, נאום ה"מצווה" של משה מתחיל ב"שמע ישראל" ומסתיים ו"והיה אם שמוע". כל נאום האהבה יכול להסתכם בפתיחה ובסייום שלו. אם כן, חיבור שני הקטעים התוחמים האלה מסכם כל הנאום כולו.
- ההסבר של הרב מאיר שפיגלמן
שני הפרקים מופיעים אחרי סיפור מתן לוחות הברית. ,שמע ישראל" מופיע אחרי עשרת הדברות ו"והיה אם שמוע" מופיע אחרי מתן הלוחות השניות!(פסול לך) ושתיהן באות אחרי תיאור הארץ "ארץ זבת חלב ודבש" (כאילו זה מובא רק כדי לחבר בין הפרשיות)ושתיהן באות אחרי הבטחת אריכות הימים .
במסכת ברכות, יב., כתוב שהיו אומרים ארחי הקרבת התמיד עשרת הדברות ושמע. בגלל המינים, הפסיקו להגיד עשרת הדברות בגבולין והשאירו שמע ישראל. אם כן, שתי הפרשיות של שמע באות להזכיר את עשרת הדברות! שתי הפרשיות מקבילות ללוחות הראשונות וללוחות השניות:
בדברות הראשונות אין עדיין חטא העגל. וכן בפרק הראשון, שמע, אין קללות. יש רק ברכות. לעומת זאת, בלוחות השניים אנו אחרי החטא ויש מערכת של עונש וקללות בפרשה השנייה "והיה אם שמוע"
- הרב אורי שרקי
גם הוא סובר שאחד ההבדלים הבולטים בין שתי הפרשיות הוא שאהבת ה', בפרשה הראשונה היא תוצאה מהכרת ה'. ובשנייה יש מערכת של שכר ועונש. אם שמוע ..לאהבה..
- האם משה התפלל לפני או אחרי שבירת הלוחות?
בפרשת כי תישא, סדר הדברים הוא כך:ה' מודיע למשה על מעשה העגל. משה מתפלל על עם ישראל ואחר כך הוא יורד, שובר הלוחות, מטפל בעובדי העגל ובעגל ומתפלל אל ה' ועולה לקבלת לוחות שניות.
בפרשת עקב, הסדר שונה: ה' מודיע למשה על העגל. משה יורד בלי להתפלל , שובר הלוחות, מטפל בעגל וארח כך מתפלל ארבעים ימים ועולה לקבל לוחות שניים.
אם כן, יש מקום לשאלה האם הוא התפלל לפני או אחרי שבירת הלוחות וטיפול בעגל?
- רבי אברהם אבן עזרא טוען שמשה לא התפלל מיד. כי לא ייתכן שמשה יתפלל בעוד העגל קיים. הוא ירד, טיפל בעגל ורק אחר כך התפלל. כמו שכתוב בפרשת עקב.
- הרמב"ן טוען אחרת: משה התפלל שתי תפילות. אחת, מיד, כמו שכתוב בפרשת כי תישא. כי היה צורך מיידי לבטל הגזרה להשמיד את העם. אחר כך הוא ירד וטיפל בעגל ואחר כך הוא התפלל שנית כדי לבקש סליחה וכפרה על החטא.
המחלוקת יכולה להיות עקרונית: האם באמת ה' חשב להשמיד את ישראל? האם זו היתה אופציה או לא? האם הקשר של ה' עם ישראל הוא בלתי שביר. או שמה, האיומים אמיתיים ויש סיכון כזה, לכן משה הרגיש צורך להציל את המצב מיד אפילו לפני שטיפל בבעיה.(הרב אמנון בזק).
- איזה עדיפה: מצרים או ישראל?(הרב מנחם ליבטאג)
מצד אחד, ארץ כנען מתוארת כ:
"כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים… ארץ חטה ושערה… ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה"(ח'; ז-ט).
אבל מצד שני כתוב:
"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים הִוא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך… והארץ אשר אתם עֹברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעֹת – למטר השמים תשתה מים" (י"א; י-יא).
לפי התיאור השני, מצרים עדיפה כי אין בעיה של השקיה. למרות זאת,ארץ ישראל היא תלויה במטר.
אכן יש הבדל ענק בין שתי הארצות.
ארץ ישראל זקוקה לתפילות, להתנהגות מוסרית. כדי לקבל מים יש להתפלל. זו ארץ שחוקי הטבע תלויים בקשר של האדם עם האלוהים!!
אלה שתי השקפות שונות:
או עושר ונוחות טבעית ללא קשר עם אלוהים
או קשר עם אלוהים אבל צריכים לשלם את המחיר במידה ולא מתנהגים יפה!
אותה המחלוקת היתה בין לוט ואברהם
אברהם הציע ללוט להיפרד :או הצפון או הדרום. לוט, שהוקסם , כנראה מהעושר של מצרים, בחר באופציה שלישית: מזרח. ארץ סדום כי "כולה משקה היא".
אותה המחלוקת יש בין הפרק הראשון בספר בראשית לפרק השני:
בפרק הראשון, הבריאה תלויה על חוקי טבע.
בפרק השני, סיפור הבריאה מכניס מימד שונה: בלי אדם אין מים להשקות את הארץ . תפילות האדם, התנהגותו משפיעות ישירות על מה שמתרחש בעולם.
בארץ ישראל, המטר מסמל הקשר בין האדם לאלוהים. תלות, מוסריות.
- האם יש אלוהים רבים? (הרב אורי שרקי)
כשאנו פוגשים את הביטוי "אלוהי האלוהים, אדוני האדונים", יש שתי אפשרויות
- מדובר על "אלוהים" שמוגדרים כך על ידי אומות העולם .הם טועים ואין אלוהים חוץ מה'. ה' הוא גדול מכל מה שהעמים הטועים חושבים. אין אלוהים כאלה. אלה רק טעויות של הגויים.
- אבל ישנם מקובלים שטוענים דבר שונה:. כמו רבי יוסף ג'יקטליא בספר שערי אורה:
"ואין לך להאמין דברי ריקות של כמה ריקים שאומרים שאין כוח באלוהי העמים ואינם נקראים א-לוהים. אבל יש לך לדעת שה' יתברך נתן כוח וממשלה ושבט ביד כל שר ושר משרי האומות לדון ולשפוט את עמו ואת ארצו. ונקרא שם השר 'אלוהים' לפי שהוא שר ושופט את בני ארצו".
העמדה של המקובלים עומד,לכאורה כסתירה להלכה מפורשת שבני נוח אסור להם לעבוד עבודה זרה!
כותב רבני בחיי: (דברים לא):
"לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בעניין עבודה זרה כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעובדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה".
ה' משגיח על אומות העולם דרך שרים ומשגיח על עם ישראל ישירות. אם כן, אין אומות העולם, בני נוח מצווים לעבוד את ה' ישירות, ללא תיווך, רק בארץ ישראל בלבד. אבל בחוץ לארץ, בני נוח יכולים, בתור "תינוק שנשבה"(כי אף נביא לא אמר להם אחרת) לעבוד אלוהים אחרים!! אבל ולעתיד לבוא, כולם יודו שה' הוא אלוהי האלוהים שלהם.
- ארץ ישראל בזכות או לא?(הרב אורי שרקי)
כתוב בפרשה שה' נותן לנו הארץ לא בזכותנו וביושר לבבנו אלא ברשעת הגוים.איך אפשר להבין הסתירה הזאת? הכניסה לארץ היא לא תלויה בזכות אלא ה' בוחר מי ומתי נכנס. אבל ההישארות בארץ תלויה בזכות היושבים בה .
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 