בע"ה י ניסן התשעז
מישל בן שושן
פסח פי
נוסח ההגדה
מה אומרת המשנה על נושא ההגדה?:
מסכת פסחים דף קטז עמוד א משנה. מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו… מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה.
- יש לשאול שאלות
- אחר כך יש לספר "בגנות", כלומר לספר כמה היה רע לעם ישראל
- ואחר כך לסיים "בשבח", כלומר איך היה טוב לישראל אחר כך
- אחר כך יש לדרוש את הפסוקים שאומר החקלאי הישראלי שמביא ביכורים לבית המקדש. זה בעצם סיפור ההיסטוריה היהודית שהוא מזכיר לעצמו ומכריז על עצמו שהוא ממשיך אותה. הפסוקים האלה כתובים ב ספר דברים פרק כו :(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:…(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס
שתי הגדות (הרב אורי שרקי)
כשמתבוננים על התחלת ההגדה שלנו, מופיעים שתי התחלות: התחלה "לאומית" והתחלה "דתית":
אכן, כדי לענות על הבקשה של המשנה, יש להתחיל בשאלות, בגנות ובשבח.
ההתחלה הראשונה (הלאומית)
- ארבע שאלות= מה נשתנה הלילה הזה…
- הגנות= עבדים היינו….= השעבוד הלאומי, הפיזי, במצרים
- השבח= ויוציאנו ה' משם..= הגאולה הלאומית, יציאת מצרים.
התחלה שניה (דתית)
- ארבע שאלות =(ארבע בנים, החכם ,הרשע..)
- הגנות= מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותנו= הגנות מבחינה דתית
- השבח= ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו….= השבח מבחינה דתית
הרב אורי שרקי טוען שהיו שתי גרסאות של ההגדה. אחת דתית ואחת יותר לאומית. כל אחת עם ההתחלה שלה. לפי דעתו, שתי הגרסאות אוחדו לגרסה אחת בתקופת הסבוראים (הם חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים )סוף המאה ה5-) ועד לתקופת הגאונים אמצע המאה ה-6 או ה7).
אם כן, ההגדה שלנו היום מכילה את שתי ההתחלות האפשריות מבחינת שתי המימדים: הלאומי והדתי!
| הגדה ראשונה (לאומית) | הגדה שנייה (דתית) | |
| שאלות | מה נשתנה | ארבעה בנים |
| גנות | עבדים היינו | מתחילה עובדי ע"ז |
| שבח | ויוציאנו ה' | ועכשיו קרבנו לעבודתו |
הרב אורי שרקי מסביר שדווקא בחלק הלאומי, שואלים שאלות דתיות (ארבעת הקושיות על מעשים, מצוות)
ודווקא בחלק הדתי יותר, שואלים שאלות לפי המימד הלאומי, האישי (ארבעה בנים): מכנים כל אחד לפי השתייכותו הנפשית והחברתית!
לאור ההקבלה הזאת, ניתן לחפש בהקבלה בין ארבע השאלות של "מה נשתנה" לבן ארבע השאלות של ארבעת הבנים
הקשר בין השאלות:
| חכם | רשע | תם | שאינו יודע | הבן החמישי | |
| ארבעה בנים | מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-להֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן | מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם .. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:
|
מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
|
אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
|
|
| מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילות?
|
שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין בֵּין יושְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין – הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין".
|
"שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין שְׁאָר יְרָקות – הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרור | "שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה – כּלו מַצָּה | "שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת – הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים | "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלי".
|
החכם והשאלה על ההסבה
כדי להחכים, לעיין ולחשוב, יש לשבת בנוח , מסביב לשולחן ואז לחשוב. קשה לחשוב על בטן ריקה. כמו שהחכמים שישבו "מסובין" לדון בבני ברק על אמצעי הגאולה של אז, גם החכם זקוק להיות "בהסבה"
הרשע והמרור
המרור הוא המרירות של הגאולה (הרב קוק)!!
למה הגאולה עלולה להיות מרה? כי לכל אחד יש את החלום לגאולה לפי צרכיו והשקפת עולמו. אבל הגאולה האמיתית באה כדי להוציא את האדם לעולם חדש! יהיו הרבה מהפכות בגאולה! זה הקושי האמיתי של הגאולה! יהודי שיושב בברוקלין חושב על גאולה לפי אורח החיים שלו שם. עבורו, לעלות לארץ איננו בא בחשבון כי זאת לא הגאולה שעליו הוא חולם. למרות זאת, הוא מתפלל בכל כוח על הגאלה! היהודים שישבו במצרים אולי חשבו על גאולה לפי ראות עיניהם. היציאה ממצרים והכניסה לעולם חדש היה מאוד טראומתי עבורם! זו מרירות המרור!
הרשע מכונה כך כי הוא מסרב לקבל את המרירות הזאת. הוא לא רוצה גאולה שתשנה לו את הפרדיגמות!
הערה על " הכהה את שיניו"(לע"ד): נראה לי שהרשע הוא רשע כי הוא לא מקבל אפשרויות חדשות. הוא לא מקבל האפשרות שצריך אולי לחשוב אחרת. הוא לא מקבל החידוש. שיניו חדות כי הוא חד בדעתו ונושך כל מה שזר לו. הגאולה דורשת ממנו לחשוב אחרת. לקבל דעה אחרת. בשביל זה היא חייב לקבל פשרות, לעגל הפינות. לכן מכהים את שיניו!
התם והמצה
התם שואל את השאלה הכוללת ביותר. "מה זאת" דורש לראות את התמונה בכללותה. המצה מסמלת את כל התהליך ולא רק חלק ממנו. המצב שבו אנו בגלות (לחם עוני) והדרך שבה אנו יכולים לצאת( בחיפזון, בלי להחמיץ הרגע)
שאינו יודע לשאול והכרפס
שתי פעמים טובלים: פעם בחרוסת ופעם ראשונה בכרפס. הכרפס בא כדי לפתוח את התיאבון. אנו בני חורין ולכן אנו רוצים לאכול. מצוות האכילה היא עיקרית בליל הסדר. עני מחפש איך לסתום את התיאבון. העשיר רוצה לפתוח לעצמו את התיאבון כדי לאכול ככל שיהיה אפשר.
בסדר אנו פותחים את התיאבון לשאלות ולחקירות. למי שלא יודע איך, פותחים לו את התיאבון!
דרך אגב:
כשמעיינים בקטע של התורה שאנו דורשים בהגדה (הפרשה הקטנה שמובאת למעלה, פרשת הביכורים), אנו לא מוצאים את מתן התורה! כאילו ההיסטוריה של עם ישראל מאז אברהם שיצא מאור כשדעים ועד לכיבוש הארץ לא מכיל את ה"פרט ההיסטורי" הזה! כאילו המימד הלאומי הוא הרבה יותר חשוב ועקרוני בהגדה של פסח מאשר המימד הדתי. עם ישראל נולד ביציאת מצרים ולא בקבלת התורה. ואת לידת עם ישראל אנו חוגגים. את התעודת הזהות של היהודי, מקבלים בהשתייכות אל האבות ובלקיחת חלק בגאולה ולא בקבלת התורה.
לא מי שמקבל את התורה הוא יהודי אלה רק מי שנולד יהודי ועבר את ההיסטוריה של העם היהודי וממשיכה
הבן החמישי
נעיין שוב במשנה שמצווה על ההגדה של פסח. בה אנו מוצאים את ארבעת השאלות של מה נשתנה.
פסחים דף קטז עמוד א :מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,
- שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה?
- שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור?
- שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי?
- שבכל הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו) [מטבילין] פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?
מגלים שיש שאלה נוספת על אכילת הקרבן פסח דווקא "צלי"
ומצד שני אין לנו את השאלה על "מסובין"!
כאילו השאלה של מסובין מחליפה השאלה על הקרבן פסח.
זה מובן במידה ואנו חיים בתוקפה שאין בית מקדש ואין קרבן פסח ואי אפשר שהבן ישאל על דבר שאיננו רואה.
אבל בהגדה של הרמב"ם יש חמש שאלות!
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ב :ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות
- שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים,
- שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה,
- שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי,
- שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים,
- שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.
יש בליל פסח עניין לחשוב על העתיד, על הגאולה השלמה שתבוא. על מי שאיננו כאן איתנו. על בית המקדש שעדיין לא בנוי. לכן יש מקום לבן החמישי שאיננו איתנו (וזה מסמל את כל מה ומי שחסרים לנו) ויש מקום לאליהו הנביא (שמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם) שיבשר על הגאולה האחרונה
אחד עשר כוכביא
מה עניין האחד עשר הכוכבים ב"אחד מי יודע?" האם בחרו בסיפור של חלום יוסף רק בגלל המספר הזה? הרי יכלו לבחור את 11 הסמנים שיש בקטורת!
הרב אורי שרקי מציע לדרוש:
לפני הסיפור של יוסף, ראובן חטא עם בלהה והיה קטרוג כלפיו. ונשאלה השאלה האם ראובן יישאר כאחד משבטי ישראל או שיורחק בגלל חטאו. אבל חלום יוסף שחלם על 11 אחים, הראה שההשגחה כללה את ראובן בתוך הבנים! אם כן, זו בשורה טובה וניתן להמשיך עם 12= שבטיא!
חג המצות או חג פסח?
הרב מנחם ליבטאג
העניין המרכזי:
יש שני חגים שונים:
- ה' ציווה על עשיית קרבן פסח במצרים, לפני היציאה. אסור לאכול חמץ עם הקרבן הזה.החג הזה חל ביום 14 בניסן, יום שחיטת הקרבן והוא נמשך מעט בלילה של ה15 , זמן אכילת הקרבן. זה הוא "חג הפסח". זה חג על ההודאה שה' לא הרג אותנו במצרים במכת בכורות.
- אחרי היציאה, ה' ציווה לחגוג לדורות שבעת ימי חג אחר: חג המצות. זה חג שלא חגגו במצרים אלה אחרי היציאה. החג הזה הוא החג על עניין היציאה מעבדות לחרות. האיסור העיקרי הוא איסור אכילת חמץ. הרבה יותר מאשר אכילת מצה. החג הזה נקרא "חג המצות" והוא חל מה15 עד ה21 בניסן.
למה אוכלים מצות? זכר לדבר סמלי שקרה ביציאה: לא היה להם זמן לתת ללחם להחמיץ ואכלו, אחרי היציאה, כשהיו בסוכות (מחוץ למצרים), מצות. לא קבלו מצווה על אכילת מצות כשהיו במצרים מלבד מצוות אכילת מצות יחד עם קרבן פסח. וזאת, נראה בלימוד הבא:
מעניין לקרוא את פרק 12 בספר שמות. בו כלולים כמעט כל ענייני יציאת מצרים ופסח.
שמות פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ..(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים ..(ה) שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן …(ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: …
(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:… וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק:..(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק:… וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם ..(יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי:(טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ ..(יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:(יח) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:(יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:(כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: פ
(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:
..(כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם:..(כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת:(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:(כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: ס
- (כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיקֹוָק הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ …..(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם:..
(לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה …(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:
(מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:…..
(מג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:(מד) וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: ..:(מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:… וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ ..
(נ) וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: ס
(נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: פ
מרוב שאנו מכירים את הפרטים, אנו לא שמים לב לכרונולוגיה של הדברים:
- 1. פסוק א'..:ה' מדבר אל משה ביום 1 בניסן, בארץ מצרים ומצווה על קידוש החודש
- 2. פסוק ה'….הוא מצווה לקחת שה ביום ה10 לחודש ניסן (בעוד 10 ימים) ולשחוט אותו ביום 14 בניסן. השה שנשחט ביום 14 יאכל בלילה, ערב ה15. הוא יאכל עם מצות ומרור. הוא יאפשר הצלה של ישראל ממכת בכורות.
3.פסוק יד': הקרבן הזה ייעשה גם לאורך כל הדורות זה יהיה יום חג (חג הפסח)
- פסוק טו: מצוות אכילת מצות 7 ימים: מהיום ה15 ועד יום 21 בניסן, בכל דור, יש לאכול מצות ולא חמץ שבעת ימים. " כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
נשים לב למשפט הזה. מתי הוא נאמר? הפועל "לצאת " הוא בעבר. "הוצאתי" כלומר, לא מדובר על מצווה שנתנה למשה יחד עם כל שאר הפרשה של קרבן פסח. אלה פסוקים שנאמרו למשה אחרי יציאת מצרים. זה הגיוני כי בני ישראל לא אכלו מצות שבעת ימים במצרים.מדובר על מצווה לדורות בלבד .
- 5. פסוק כא והלאה:משה מוסר לכל העם את מצוות ה' לשחוט הקרבן פסח. ואכן כתוב אחר כך " וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ" כלומר הם שחטו הפסח ביום 14 ואכלו אותו בלילה של 15. כלומר, הקטע חוזר לימים שלפני יציאת מצרים, אחרי ה1 בניסן, ולפני ה10 בניסן.
- 6. פסוק כט: יציאת מצרים
- 7. פסוק לז: הם מגיעים לסוכות ושם הם אוכלים מצות כי לא הספיק בצקם להחמיץ.
- פסוק מג:חודרים לחוקת הפסח. חייבים לעבור ברית מילה לפני שאוכלים הקרבן. כנראה שמדובר בהוראה שניתנה לפני היציאה כדי שיעשו המילה לפני ה14 בניסן. ומסיימים עם היציאה שוב.
מסקנה:
יש בלבול בסדר הכרונולוגי בתוך הפרק. שמתי חץ עגול ארוך שמבקש להחליף את שני הקטעים אחד עם השני:
- מצוות אכילת מצות לדורות נתן אחרי יציאת מצרים (חג המצות שבעת ימים החל מה15 בניסן)
- מצוות קרבן פסח, כולל ברית המילה שחייבים לעשות לפני, קראה לפני יציאת מצרים (חג פסח שחל ב14)
הנה טבלה מסכמת על שני החגים האלה:
| שם החג | מתי? | נאמר | שייך | מטרה | סיבה | קרא | משמעות | ב.ב.ה |
| חג הפסח | 14 ניסן | לפני היציאה | למצרים ולדורות | תודה על הצלה ממכת בכורות | ה' פסח | במצרים | נכונות למלא אחרי ה' | ברית מילה |
| חג המצות | 15-21ניסן | אחרי היציאה | לדורות | לזכור יציאת מצרים הכנה רוחנית | לא היה זמן | במדבר | הסרת השפעות שליליות | 430 |
- חג הפסח הוא החג על ההצלה. זה הסימן שאנו נכנסים תחת השגחת הקדוש ברוך הוא .
זה מזכיר לי את הבר מצווה שמודה להורים שלו על כל מה שעשו בשבילו עד עכשיו. אם הבר מצווה מגיע לבגרות מספקת כדי להכיר בתודה שהוא חייב להוריו, זה אומר שהוא לוקח על עצמו את האחריות על החיים שלו! הוא כבר לא טוען "למה הולדתם אותי! זו האשמה שלכם שהבאתם אותי לעולם, אז תטפלו בי!" הוא מרגיש עכשיו שההורים בעצם עשו לו טובה על זה שהביאו אותו לעולם ועמלו כדי לחנך אותו. זה לא דבר פשוט. זה דורש המון בגרות ואופטימיות.
זו בדיוק אותה הבגרות שנדרשת מעם ישראל בקרבן פסח: תודה על זה שלא הרגת אותי במצרים, עם כולם! כלומר, תודה על זה שאני יהודי. זה מזכיר את הברכה של הבוקר "ברוך…שלא עשני גוי" למרות שאנו יודעים שהרבה יותר קשה להיות יהודי מאשר גוי! זו קבלת אחריות על עצמנו ועל הזהות שלנו.
אנו נדרשים לקבל אחריות זו כל שנה כי זה לא דבר פשוט להמשיך להיות יהודי גאה ולקבל על עצמנו התפקיד!
- חג המצות, לעומת זאת, היא מסמלת התהליך שבו אנו מוכנים להיכנס כדי להיות ראויים לתפקיד.
זה המוכנות להסיר את העבודה הזרה, את התרבות המצרית מעלנו ולקבל עלינו את עול התפקיד להיות יהודי
לכן, זה דורש שבעת ימים. זה דורש אורך רוח. זה דורש זמן והרגל.
אבל זה גם דורש זריזות: הכניסה לעול מצוות בחיפזון= אין לתת לתפקיד להחמיץ! אין לתת לזמן, לכבדות החיים להוציא אותנו מהריכוז המיוחד של התפקיד. הכל, בחיים, נעשה כדי שלא נהיה יהודים. הגויים לוחצים, זה קשה מכל הבחינות. הרבה יותר קל להיות גוי. קל להפסיק להיות יהודי. הסכנה היא ההרפיה. אם נרפה לעשות מאמצים! אם ניתן לבצק להחמיץ! אז אנו מפספסים את התפקיד!
אכילת מצות ולא חמץ היא המוכנות להישאר על המשמר. בחג המצות, אנו עושים תרגיל חרום. ויש לחזור על התרגיל הזה מדי שנה. כמו כל תרגיל חרום!
כשה' אוסר לאכול חמץ עם קרבן הפסח, זה לא קשור לתהליך של אכילת מצות שבעת ימים. זה בגלל שאי אפשר לקבל תעודת זהות יחד עם העבודה הזרה ביד. החמץ מסמלת העבודה הזרה בעניין הזה.
לאכול חמץ יחד עם קרבן פסח זה כאילו אני מגיע כדי לקבל תעודת זהות מיד אחת וביד השנייה יש לי בקשה להאריך הזמן שבו אני אמשיך לחשוב אם אני רוצה או לא לקבל הזהות!
לכן האיסור לאכול חמץ ניתן כבר לפני היציאה עבור ליל היציאה, הקשור לאכילת הקרבן.
- חג הפסח היא הכניסה לברית, קבלת תעודת הזהות שלנו (נעשה ביום אחד)
- חג המצות היא קבלת התהליכים שיאפשרו לעמוד במשימה (נעשה לאורך שבעת ימים, יחידת זמן הרגל)
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 