קרח פי

בע"ה כז סיוון התשעז

מישל בן שושן

 

קרח פי

 

התלונות:  (הרב שפיגלמן):

 

יש שתי קבוצות שונות בעם ישראל שמתלוננות בסיפור הזה:

  1. 250 איש (אנשים חשובים, נשיאים, אנשי שם) שלא מבינים למה רק הכהנים נבחרו לשרת את ה'. ולמה אהרון בלבד יכול להיות כהן גדול. המניעים שלהם, נראים לכתחילה טהורים וגם טענותיהם מוצדקות לכאורה: הרי לפני כמה פסוקים (סוף פרשת שלח) קראנו את פרשת ציצית:

פרק טו (לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:

לבישת הטלית אמורה להפוך כל יהודי למן "כהן  גדול"  קטן: " הציצית" הם כמו ה"ציץ| שנמצא על מצח הכהן הגדול ,ופתיל התכלת שמחזיק את הציץ בא בציצית עצמם. והכל בא כדי שנהיה כולנו (לובשי הציצית) "קדושים לאלוהיכם". אם כן, טענתם ,שכולם יכולים להיות כוהנים ,נראית מאוד נכונה.

  1. דתן , אבירם, און..הם עוררים על המנהיגות של משה ועל בחירת שבט לוי. הרי הם בני ראובן, הבכור. ונשארת בתוכם הטענה הישנה הזאת: למה ראובן איננו המנהיג ולמה נבחר שבט לוי במקומו.
  • כל קבוצה, לבדה, לא היתה מעיזה להביע את הדרשות שלה. דתן ואבירם חושבים זאת כבר במצרים (הם, לפי המדרש, שני העברים הניצים שרצו להלשין על משה שהרג המצרי). והנשיאים גם כן לא היו מעיזים לפתוח במרד לולי גיבש זאת קרח.
  1. קרח: הוא בעצם השתמש בשתי הטענות של שתי הקבוצות כדי לעורר מרד. כך, הוא השתמש בהם והוא שינה אפילו את אופי התנגדותם. 250 האנשים, "תומרנו" על ידי קרח.

כשהפסוק אומר "ויקח קרח" ולא מפרטת מה הוא בעצם לקח, הוא , נראה לי, רומז על כך שקרח לקח את שתי הקבוצות ועשה מזה מרד אחד.לכן, טענת קורח היא שילוב של הטענות של שתי הקבוצות.

לכן, אנו לא יודעים ,למשל ,איך מת קרח (אם מכלל!). פסוקים אחדים נותנים לחשוב שהוא מת עם הקבוצה הראשונה, נשרף בסיפור המחתות. פסוקים אחרים נותנים לחשוב שהוא נבלע באדמה עם דתן ואבירם.

 

כשאנו קוראים את הסיפור בתורה, ומנתחים את הפסוקים, מגלים ששני סיפורים שונים (של שתי הקבוצות וטענותיהן) משולבים אחד בתוך השני. מי שילב בניהם? קרח עצמו! התורה מספרת על השילוב הזה.

אבל אם אנו רוצים לגלות מה הן הטענות, נמצא ארבע:

  1. האם אפשר להפוך לכהן אפילו אם לא נולדים כהן? (טענת ה250)
  2. למה אהרון נבחר לכהן גדול (טענת ה250)
  3. למה שבט לוי נבחר מכל השבטים (טענת דתן ואבירם)
  4. למה משה נבחר למנהיג (טענת דתן ואבירם)

לקרח ארבעת הטענות גם יחד.אבל מאחורי הטענות האלה,ננסה לגלות בלימוד הזה מה הם המניעים העמוקים של קרח. אי אפשר להסתפק באמירה גורפת שקרח הוא רשע. לא נכון, לדעתי, להשחיר את קרח ולבטל אותו ואת טענותיו. התורה לא היתה מקדישה פרשה שלמה עבור איש רשע שאין בו שום לימוד.

החכמים עצמם ,מציינים שלקרח היה צאצא חשוב מאוד: שמואל הנביא! התורה בעצמה מציינת ש"בני קרח לא מתו". כלומר, יש בקרח דברים טובים מעורבים עם דברים רעים. הוא נענש וכך נידונים הצדדים האפלים שלו אבל יש גם לגלות את הצדדים הנכונים והטובים שבאו לביטוי אצל זרעו המפואר.

 

לפני כן, ננסה לראות איך משה מצליח להדוף את ארבעת הטענות של המרד:

  1. כדי לבדוק האם אדם שאיננו כהן יכול להפוך להיות כהן, משה מציע את מבחן הקטורת. לכתחילה, לא היתה כוונת משה שכל מקטירי הקטורת יהרגו. נראה שמשה באמת מציע מבחן אמיתי. ה' יבחר לו אנשים חשובים, כשהוא יקבל את הקטורת שלהם. :

במדבר פרק טז (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:

  1. אבל מהר מאוד משה מגלה שיש מניע אחר:למה אהרון נבחר?. את זאת הוא לומד מדתן ואבירם שמסרבים לקבל הנהגת משה וכל ההחלטות שלו, כולל מינוי אהרון, לכן, משה משנה את המבחן שהוא הציע כמה פסוקים למעלה ונותן פקודה שונה:

במדבר פרק טז (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ:

אהרון נכנס בתמונה! גם אהרון צריך להקטיר קטורת! זה לא היה מתוכנן בהצעה הראשונה. למה? כי מתברר שמינוי אהרון בספק והוא רוצה שהמבחן יעזור לקבל אישור מהאלוהים שאהרון הוא הנבחר על ידי ה' בעצמו.

  1. לגבי הטענות נגדו, משה שם את עצמו במבחן: הוא תולה את אמיתות היבחרותו בנס שיקרה מול כולם:

במדבר פרק טז (כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי:(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק:

ואכן זה קורה, הארץ פותחת את פיה ובולעת את האנשים שהפיצו ספק שהבחרותו.

  1. נשאר למשה לבטל את הטענה האחרונה: האם שבט לוי נבחר מכל שבטי ישראל. והוא יעשה זאת על ידי מטות הנשיאים. כל שבט שם מקל ושם נשיא השבט על המטה. 12 המטות מונחות באוהל מועד ורק מטה אהרון (המייצג את שבט לוי) פורח. הבחירה של שבט לוי מוכח סופית.

אם כן, משה כן משיב על כל אחת מהטענות שהועלו נגדו. אלה כנראה טענות שיצוצו עוד ועוד במשך ההיסטוירה. אי אפשר להתכחש אליהם. אם יש ספקות בעם, יש להסיר הספקות האלה.

זה מאפשר גם לקבוע סופית שהכהנים והלויים הם משרתי ה' ולכן, הפרשה מסתיימת בתפקידים המיוחדים שלהם והמתנות שהם יקבלו מהעם בתמורה.

 

 

הפילוסופיה של קורח

 

הוא טוען שכולם שווים. לא רק בזכויות אלא גם בתפקידים , בערכים, בהיררכיה.  הוא בעד אחדות עד כדי אחידות. הוא נשען על האידיאל של התורה: גילוי האחדות בעולם. כולם קדושים. אכן, זו המטרה העליונה של התורה. עבור קרח, זו לא מטרה, זו הנחת יסוד מוגמרת.עבורו, הגענו כבר מזמן אל המטרה הזו של השוויון.

הטענה הנגדית לקרח (נקרא לה טענת משה) טוענת שלמרות שהאחדות היא ערך עליון, אנו חיים בעולם הזה, עם נתונים בסיסים שונים. בעולם הזה יש ניגודים. יש זכר ונקבה, יש מידות שונות: יש אנשים שיפתחו יותר רגישות למידה זו ויש שיפתחו רגישות ויכולות בעולם מידה שונה. ישנם פרצופים שונים, דעות שונות, 70 שמים, 12 שבטים, מלכים, כהנים,.. כל מני תפקידים שונים כדי להפגיש את הניגודים ומתוכם לגלות אחדות. אם ה' היה אחד ורצה לגלות את אחדותו בעולם, הוא היה בורא בני אדם שווים, זהים. הוא היה גם בורא רק אדם אחד. אבל ריבוי הברואים, ריבוי המשפחות, הדעות, העמים, בא כדי לאפשר ריבוי אין סופי ומתוך הריבוי הזה, אחדות שתתגלה, היא בעלת ערך הרבה יותר עמוק.

 

המלכות והכהונה

ברצונו לשוויון, קרח רוצה לאחד את הפוליטי והדתי, המלכות והכהונה, משה ואהרון.

בעצם, למה יש חלוקה בין משה ואהרון?

היתה חלוקה כזו בין יעקב ועשיו. עשיו וויתר על תפקידו ויעקב קיבל על עצמו את שני התפקידים.

יותר קרוב לקרוח, אנו מוצאים את יצהר (אביו של קרח). יצהר מסמל את השילוב בין המלך והכהן! איך?:

הכהן והמלך משוחים על ידי שמן. אותו השמן (המשחה) מקדש את הכהן הגדול ואת המלך.

זכריה הנביא מדבר על המלך והכהן הגדול החוזרים מבבל וקורא לשניהם "יצהר":

זכריה פרק ד (יא) וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ:(יב) וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב:(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי:(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:…זרובבל (המלך) ויהושוע (הכהן הגדול).

 

 

בסמלה של מדינת ישראל, המנורה באמצע מוקפת מימינה ומשמאלה על ידי שני עצי זית שמדבר עליהם זכריה הנביא. הדת והפוליטיקה. נפרדים זה מזה אבל משלימים זה את זה, מכבדים זה את זה.

זו בדיוק הבעיה של קרח: הוא מנסה להחליף את אביו יצהר. לקחת את מקומו. ולהפוך את ה"שילוב" בין המלכות לכהונה עם ביטול הכהונה והמלכות. חיבור ביניהם שבעצם מבטל אותם!

 

 

 

 

הקרחת

השם "קרח" , כמו כל השמות בתורה, מביע משמעויות שכדאי לבחון כדי להבין יותר את הפנים השונות של הדמות המקראית הזאת.

יש מדרש שמדבר ישירות על קרחתו של קרח:

במדבר רבה פרשה יח ד"ה ד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויקח קרח לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו כשאמר הקב"ה למשה קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער על כל בשרם מיד עשה כן לקרח התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירין אותו אמרו לו מי עשה לך כך אמר להם משה עשה בי ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מעשר לכהן כ"ד מתנות לכהן מיד ויקהלו על משה מיד ויאמרו אליהם אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח עדתו ואמר להם הרביתם עלינו משוי יותר משעבוד מצרים טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם ובקשו לסקלו לפיכך וישמע משה ויפול על פניו

אכן, כל הלויים עברו אותו ה"טיפול": הם גילחו את כל שערותם (גם משה כנראה היה קרח!).:

במדבר פרק ח (ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:(ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:

בניגוד ללויים, הכהנים הם בעלי שער!

ויקרא פרק כא :(ה) לֹא  יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:

 

למה יש הבדל בין הכהנים והלויים בפרט הזה? מה מסמלים השערות? הם אמורים לסמל את השפע המגיע אל האדם.נראה לי לתרגם זאת כך:

בין האדם והשפע, יש דרכים שונות ומרובות. כדי לקבל את מה שמגיע לו, כדי להשיג מטרותיו, האדם חייב לחפש, לעבוד כל הזמן, לקחת דרכים שונות ומרובות. שום דבר איננו בא מאליו ישירות, בצורה חלקה. על האדם לעבוד בכל הכיוונים בכל חייו. השערות הם סמל דרכי העבודה המרובים והלא ברורים שהאדם חייב לקחת כדי להשיג מטרותיו.הקרחת, החלקת הראש והגוף, ביטול השערות, מסמלים אנשים שמייצגים את האידיאל. המטרה שאיליה אנו מנסים להשיג.

 

הבעיה היא כשחושבים שכבר הגענו למצב האידיאלי. זה מבטל כל צורך בעבודה, בשיפור, בחיפוש. כל דמגוג משתמש בכלי הזה: לתת לאחרים אשליה שניתן להשיג את השלמות מיד. השלמות היא בהישג יד. יש רק לבחור ולמנות את הדמגוג והוא יפתור את כל הבעיות מיד.

יש דמגוגים שמשתמשים בזה לרעה, ביודעין. הם יודעים שזה רק אמצעי כדי להשיג את השלטון.

אבל, נראה לי, יש אנשים שבאמת מאמינים בזה. החיים הם יותר מדי קשים והרצון למצוא פתרון אחד לכל הבעיות אחת ולתמיד מפתה כל אדם.

נראה לי שלאשליה הזאת מזהירה התורה.

דווקא התורה, שאנשים רבים מחפשים בה פתרונות קלים לפתור את כל השאלות, היא בעצמה מזהירה אותנו על האשליה הזאת!

כל דת, כל כת, כל אידיאולוגיה  פוליטית מציעים פתרונות לכל הבעיות. בכל דור, כל עם שואף למצוא פתרונות כאלה. ההצע רב כי החיפוש לוחץ עוד יותר!

 

לכן עמדת קורח היא מאוד חשובה עבור התורה: דעו שמתוך הדת עצמה, מתוך האנשים החשובים ביותר, יצוצו הצעות לפתור את כל בעיות החיים אחת ולתמיד. הם ישתמשו בפסוקים, ברעיונות שהתורה עצמה משתמשת בהם.

אבל העיקר הוא לעשות הפרדה גמורה בין

  • המטרה העליונה שיש לשאוף לעבוד כל הזמן לקראתה
  • והדרך הארוכה מאוד שבה אנו נמצאים בעולם הזה!

 

הבעיה היא שקרח הוא לוי!

למה מגלחים את הלויים? כי הם אמורים לייצג את האדם האידיאלי! הם מלמדים את התורה, הם עובדים במקדש. הם מפיחים תקווה . הם מייצגים את המטרה העליונה.

אבל, וכאן אבל גדול, אסור שהם , או אחרים יחשבו שהמטרה הושגה!! יש להישאר מאוד עניו מול המצב הזה.

קרח הוא לוי. מהמשפחה הגדולה ביותר. מנושאי הארון. הקרחת שלו "עלתה לו לראש"! במקום להישאר מטרה, זה הפך אצלו לעובדה מוגמרת!

 

 

 

 

הענווה

אכן, המפתח הוא הענווה:

אם יעקב הצליח לקבל עליו את שני התפקידים  גם יחד, זה בזכות הענווה שלו! ההכנעה שלו. יעקב חי חיים קשים ולא היה לו זמן להתגאות במצבו! הוא היה חלק, כמו שיהיו הלויים. אבל הוא היה מאוד עניו.

 

עם ישראל גם הוא עלול להתגאות ב"בחירה" שלו. הוא עלול לחשוב שהוא עליון על כל הגוים. שהוא "קדוש". שזה פותר אותו מלעבוד!

לכן, נראה לי,ה' שם את עם ישראל במצבים לא נעימים כל הזמן. כדי להילחם נגד האשליה הזו שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

גם הקשר עם ארצו מאלצת כל הזמן לעבוד על עצמו ולבטל כל נסיון של גאווה.

ארצו נקראת ארץ "כנען" מלשון הכנעה! ארץ שמאלצת יושביה להיות ענווים!. ארץ שמבטלת כל אפשרות לגאווה!

 

גם הנביאים עלולים להיות גאוותנים! הם שומעים את קול ה'!. לכן, יש להם שערות! הבזיון הגדול ביותר עבור נביא זה להיות קרח! אלישע הנביא מאוד כועס על ילדים שמכנים אותו "קרח קרח". כי זה במטל את נבואתו! אליהו הנביא, המורה שלו היה בעל שערות!

 

השערות מבטאים את מורכבות החיים. הקרחת מבטאת רעיון שהפתרון לכל הבעיות הוא מאחורי הדלת. "יש רק לעשות כך וכך והכל ייפתר"

אי אפשר לענות לאדם כמו קורח. הוא מבטא את האידיאל! והוא מושך אחריו כל אדם! משה לא עונה לו . הוא נופל על פניו! קרח מת על ידי שרפה או בליעת האדמה! כאילו הוא צודק, אבל לא בעולם הזה! הוא לא שייך לעולם הזה!

 

קרחת שערות
קרח=מים קפואים מים סוערים, שוערים
יעקב, איש חלק עשיו איש שעיר
הלויים: מעבירים תער על כל בשרם כהן: לא יקרחו קרחה בראשם
אלישע הנביא: קרח קרח! אליהו הנביא בעל שער

 

 

 

קרח-חרק-קחר-חקר-רחק-רקח (הרב מנשה וינר)

את כל העניינים האלה , ניתן למצוא כשמתבוננים על האותיות שמרכיבות את שמו של קרח.

  1. 1. קרח

כבר למדנו את משמעות הקרחת וביטול השערות

לגבי המובן של הקרח, המים הקפואים, הם גם כן מסמלים מצב קפוא, בניגוד לשערה של המים החיים. והסערה, שכתוב לפעמים שערה, דומים לשערות המסעירים, ההולכים לכל כיוון עם הרבה כיוונים מרובים, כמעט אין סופיים. קרח מציע מצב נקי, סטרילי, קפוא!

  1. 2. רחק

אחד מהמילים החשובים בפרשה שלנו היא הקירבה. כמה ניתן להתקרב וכמה אסור להתקרב. כולם רוצים להתקרב. להיות לווים, להיות כהנים. אבל יש גבולות. לכל אחד המקום המתאים שלו. המטרה של הלויים היא להרחיק את האנשים מלנגוע ולהתקרב יותר מדי אל המשכן! קרח התקרב יותר מדי אל המטרה עד שהוא טוען שכולם הגיעו לקדושה ולמטרה. חסר לו המרחק בין האדם העובד למטרה הנשגבה והבלתי נתפסת בעולם הזה.

  1. 3. חקר

החקירה , זה מטרת עץ הדעת. האדם רוצה לדעת. זה לגיטימי. אבל אסור שהדעת תבטל את החיים עצמם! אילו אדם וחווה היו אוכלים מעץ החיים קודם, מותר היה להם לאכול מעץ הדעת. אבל כשמתחילים עם הדעת, אז אין יותר מקום לחיים האמיתיים! כי מציבים את הידיעה כנקודת התחלה. אם אני לא יודע , אם אני לא מבין, אז אני דוחה את הדבר. המדע נהיה האלוהים העליון. אני קודם כל חושב ואחר כך אני קיים. זה בדיוק חטא אכילת עץ לפני עץ החיים! כשהדעת מבטלת את האמונה! הסדר הנכון הוא אמונה. חיים. ורק אחר כך חקירה.

קרח שם את אשליית החקירה כאמצעי לפתור כל דבר.

במובן הזה, קרח מייצג את האדם המודרני!

 

  1. 4. חרק

בתנ"ך, הפועל הזה מופיע רק במובן אחד: הרשעים שחורקים שיניים! העמדה של קרח היא אלימה. היא הורסת. מאוד קשה להעמיד את עמדת משה, קל מאוד להרוס אותה על ידי קרח.

הרשע הוא זה שהורס בניין שעמלנו הרבה זמן לבנות אותו. הרשע אלים והרסן. השיניים של הרשע מסמלות את האלימות שלו. בהגדה, מבקשים להכהות את שיניו.

עמדת קרח איננה תמימה. היא יכולה בקלות רבה להסית עם מאמין והופכת אותו לעם חוקר שזורק את התינוק יחד עם המים. החקירה יכולה להרוס את האמונה ואת עמודי ההוויה עצמה!

  1. 5. רקח

הקטורת היא האמצעי כדי לבחון האם ניתן להפוך לכהן. הכהן הוא המקריב את הקטורת. הכהן והמלך הם משוחים על ידי השמן.

שני הדברים האלה: הקטורת ושמן המשחה, עשויים בצורה מאוד מדויקת: על ידי מעשה רוקח. "רוקח מעשה רוקח". הדרך של משה היא מורכבת מאוד ויש לשים לב למינון המדויק לכל מרכיב בעבודת האדם. לא כל אדם יבוא וימציא מתכון לעבודת האדם. זה דורש המון דייקנות חכמה וענווה. לא כל כמות ולא כל חומר יכול להיכנס בהרכב של מעשה המרקחת של עבודת הכהן.

6.קחר=קח-חר

קרח לקח את מקומו של חור!

חור, בנה של מרים, היה אחד הממונים החשובים ביותר במלחמת עמלק וגם במתן תורה. המדרש טוען שהוא נהרג בחטא העגל. אבל חור הוא מייצג את היהודי הרגיל

  • אהרון= מייצג הכהונה
  • משה= מייצג הלווייה
  • חור = מייצג את ישראל

חור הוא האדם הממוצע, המייצג את כל אדם רגיל. קורח תופס את הדמות של חור כדי שיבחרו בו כמנהיג האולטימטיבי במקום משה ואהרון.

 

 

 

קרח לוקח את מקומו של יצהר אביו

למעלה טענתי שקרח רצה לקחת מקומו של אביו יצהר. הנה ראייה מן התורה:

משפחת לוי:

 

לוי

 

גרשון                                   קהת                                                                   מררי

 

 

לבני שמעי             עמרם                     יצהר          חברון                  עזיאל            מחלי      מושי

משה ואהרון           קרח  נפג  זכרי                 מישאל אלצפן סתרי

 

בפרשת פנחס, אנו קוראים את המשפחות בדור השלישי:

במדבר פרק כו (נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם:

יש לבני, עמרם, חברון, מחלי ומושי. ובמקום יצהר, כתוב "משפחת הקרחי" כאילו קרח בא במקום אביו!

 

זה יכול להיות פתרון לקושיה :"מה לקח קרח?":

"ויקח קרח: בן יצהר בן קהת בן לוי" מה הוא לקח? הוא לקח את מקום אביו כבן קהת בן לוי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.