שבר במצרים מ

בע"ה כח כסלו התשעח

מישל בן שושן

שבר במצרים

מקץ – מניטו

בראשית מב

פסוק א: וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

פסוק ב: וַיֹּאמֶר–הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

 

יעקב מקבל את ההחלטה לרדת למצרים בגלל ..שיש שבר במצרים! אכן, כשיש רעב, מובן מאוד שהולכים למקום שיש בו אוכל.

אבל למה לקרוא לאוכל הזה "שבר".ישנם הרבה מילים כדי לדבר על אוכל, על לחם, על חיטה, על מצרכים חיוניים.

מניטו מסביר שהמובן של "שבר" הוא פשוט שיברון. או אפילו משבר. והוא מסביר מהלך עמוק יותר שיתרחש בכל הגלויות:

 

כל תרבות, כל עם, כל ארץ, מכילה בתוכה דברים טובים וחשובים. (ניצוצות קדושה) אבל הם טמונים ומכוסים בקליפות.

מגיע זמן מיוחד שבו הדברים החשובים והטובים האלה "מתנפחים".

יש בעם ישראל סגולה מיוחדת לאפשר לקליפות המכסות את הקדושות האלה , להתפוצץ, להישבר! ואז כל העולם כולו יכול ליהנות מהם. וגם עם ישראל נהנה מהם ונכניס אותם לתוכו.

העבודה המיוחדת הזו של עם ישראל מתגלה , כאמור, בגלות. והיא מיוחדת לתפקידו של יוסף.

 

בכל הגלויות קרו דברים דומים. עם ישראל היה נוכח במדינות שבהם "היה שבר" והיהודים גילו לעמי הארצות האלה את האוצרות שהיו מכוסים בקליפות. היהודים פשוט גילו את מה שהיה טמון בעם שבהם הם חיו בגלות.

 

אם כן, למשל, סגמונד פרוייד גילה את מדע הפסיכואנליזה באוסטריה בזכות חכמתו אבל בעיקר בזכות העובדה שהדבר הגדול הזה היה טמון בארץ הזו בעת ההיא והוא איפשר גילויו.

וכך כל התגליות המדעיות, הכלכליות, האומנותיות שהיהודים "המציאו" בעולם: זה התאפשר בזכות המצב המיוחד שבאליו הגיעה התרבות המיוחדת הזו בזמן הזה.

היהודים בעצם, הם כמו "קטאליזר"(catalyseur) כדי להוציא מהכוח אל הפועל החכמה הטמונה אצל הגוים.

 

כאילו היהודים "מילדים" את החכמה המיוחדת, אצל הגויים!!

הרעיון הזה "מחזיר לקיסר את מה ששיך לקיסר" רק שהיהודים הם אלה שאפשרו את גילויו!

לכן יש לתת קרדיט לא רק ליהודים, ליוסף, אלא גם לעובדה שהגילוי נעשה בגלות אצל גויים שהדבר היה טמון בתוכם.

האם אלברט  אינשטיין היה מגלה את מה שהוא גילה בלי המדע היווני והחכמות של הגוים של תקופה זו? האם מרקס היה מגלה את תורת הקומוניזם ללא האווירה והחכמה ששרתה אז בעולם? האם יוסף היה יכול לתת לחם לאחים שלו ללא מצרים? הרי גם אברהם ירד למצרים לשבור משם אוכל! ללא פרעה מלך מצרים אולי אברהם לא היה כל כך מתעשר, במובנים השונים של המילה. אולי לא היתה לו הגר, וישמעאל , ואולי הוא לא היה יכול לעשות את הבירור של זהותו האמיתית בלי הירידה למצרים ואצל אבימלך!!

 

ועכשיו נפרש הפסוקים:

יש שבר במצרים= יעקב ראה שיש הרבה כוחות טובים בתוך מצרים שאפילו המצרים לא מודעים אליהם. והוא מחליט לרדת למצרים כדי חשבור את הקליפות ולהוציא משם את המיטב.

אכן יוסף יעשה זאת: הוא יגלה את הכוחות המצריים. הוא יארגן אותם והוא יאכיל על ידם גם את מצרים, גם את כל העולם וכמובן גם את העם שלו.

"ואחרי כן יוצאים משם מרכוש גדול ומשאירים את מצרים כמצולה אשר אין בה דגים יותר!!

המהלך הזה הוא אב טיפוס לכל שאר הגלויות.

לכן, יש באמת מקום לדרשת חז"ל "רדו", כמניין 210 שנה שיהיו שם. כאילו יעקב החליט כמהלך חיובי על הגלות של בניו במצרים, בעקבות יוסף.

 

המהלך הזה הוא כל כך בסיסי ועמוק שאפשר לראות אותו כבר בהוראה הראשונה שנתנה לאדם בבריאת העולם:

"ורדו בדגת הים ובעוף השמים". הירידה אל העולם היא מהלך אמנם של גלות (כמו גלות הנשמה בעולם הזה) אבל המטרה היא להעלות משם את הטוב שטמון בו.

"רדו" יכול להתפרש, בשני אופנים: שליטה או ירידה מתחת.

אם האדם זוכה, אז הוא יכול להיות "רודה" שולט על הבהמות, להיות יותר מבהמה!

אבל אם הוא לא זוכה, אז הוא פחות מהבהמה! הוא יורד מתחתיה!

אם כן הירידה היא מבחן מסוכן מאוד בעוד שהוא הזדמנות ענקית. יוסף ראה בירידה לגלות הזדמנות והוא יצליח למקסם אותה. אבל האחים יודעים שזה מהלך מאוד מסוכן והגלות נשארת, בתודעה היהודית, בסופו של דבר דבר מאוד שלילי שבא בגלל עונש ושכולנו מתפללים לסיומו.

 

נראה לענות דעתי שכאן סוד "המיילדות העבריות":

"המיילדות" הם העם היהודי שמילד את מצרים כדי להוציא ממנו את ניצוצות הקדושה בשבירת הקליפה החיצונית שלהם

 

השבר הוא כמובן גם הלחם.

כל מה שהוציאו בני ישראל ממצרים הוא השבר המתוקן שהם הצליחו להוליד במצרים.

יוסף חלם לתת לחם לכל העולם ולאחים שלו.

הוא אכן האכיל את כל העולם ואת המשפחה שלו, בלחם, בזכות החלומות.

עבור החיטה והלחם ירדו למצרים וכיעלו משם, נזכור את המצות שהם אכלו במצרים כי הלחם המצרי מנופח מכל מני סיגים ועל היהודים לקחת רק את מה שטוב במצרים. להוציא מהלחם את המצה הכשרה ולהכניסה לתוך המסורת היהודית, אפילו אם זה ידרוש ניפוח מחדש של המצה עד שנעשה ממנו לחם יהודי!

פרעה חולם

ועכשיו נבין את הדבר הפלאי הזה שפרעה חולם. לא מדובר רק בחלום סתמי אלא חלום שהתורה מספרת עליו. עד כה רק יהודים חלמו בתורה. וכל חלום הוא ביטוי לתכנית עמוקה ומשמעותית ביותר.

פרעה חולם כמו שיעקב חלם! פרעה מתחיל לחלום כמו עברי!

העובדה שהוא לא מוצא אצל חרטומי מצרים את הפתרון הנכון מצביע על כך שפרעה מחפש פתרון עברי לחלום שלו! ה' הנכיס בפרעה מלך מצרים את הרגשה העמוקה שיש שבר במצרים! ויש לשבור את הקליפות ולהעלותם משם! פרעה, מלך מצרים , מרגיש גם הוא שיש שבר במצרים. הוא מתקרב לרעיון שיש משהוא חשוב מאוד שהולך לקרוא והוא יודע שהפתרון איננו נמצא רק במצרים אלא שהיא זקוקה למשהוא עברי שיבוא להציל את השבר הזה!

 

בהרבה גלויות, יהיו גויים שיבינו שהימצאות היהודים אצלפ מעשירה אותם ומוציאה לאור את הפוטנציאל הגנוז בתרבות שלהם. לא כולם הבינו זאת. לא כולם הבינו זאת בזמן הנכון אבל זה מהלך שאכן קרה בהרבה גלויות.

 

למה יוסף לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד כשהוא יכול לעשות זאת?

 

אנו יכולים להבין שכל עוד יוסף היה עבד או אסיר, היה נמנע ממנו להודיע לאביו שהוא חי. אבל למה ההוא לא עושה זאת , למשל, כשהוא התמנה לסגן מלך מצרים עם כוחות אדירים??.

השאלה הזאת והתשובה אליה הם הכרחיים כדי להבין את משמעות הסיפור:

 

יש להבין מה קרה בדיוק כשיעקב שלח את יוסף לשכם,לראות את אחיו:

א וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.  יב וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  יגוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.

נשים לב למה שקורה:

יעקב רואה שהאחים מקנאים ביוסף. שהם אפילו שונאים אותו . ובכל זאת, יעקב שולח את יוסף לתוך הסכנה הגדולה ביותר: לשכם, רחוק מהבית, אצל האחים שמבקשים רק להרוג אותו!!

זה נראה מהלך לא הגיוני . מסוכן מאוד . מיותר ובלתי הולם.

הפתרון מפשוט: יעקב חייב להגיע למצב שיהיה שלום בין בניו. כשאומרים שיעקב הוא האב השלישי והאחרון, זה בגלל ש"מיטתו שלמה" כלומר, אין יותר דחיו בין האחים. יש שלום בניהם. רק אז, כל המהלך שהתחיל עם אברהם יכול להצליח. כמו שיעקב בעצמו יבקש מה' אחרי חלום הסולם:

פסוק כ"א: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.

כל עוד אין שלום בין האחים, חי ייעקב בתור אבי האומה, אינם חים!!

לכן הוא שולח את יוסף לעשות שלום עם האחים. כי זו המטרה העליונה

הוא מוכן לקחת על עצמו סיכון עצום: מות יוסף!

זה מזכיר מאוד את עקדת יצחק. גם כאן יוסף עונה "הנני"! כמו שאברהם ויצחק היה מוכנים לעשות דבר נורא, בשביל המטרה הנשגבה, גם כאן יעקב ויוסף מוכנים למסור את נפשם למרטה עליונה שהיא השלום בין האחים.

 

אבל יש להבין אזה שלום דרוש כאן

יעקב היה יכול להזמין אצלו באוהל את כל האחים ודורש מהם לעשות "סולחה" מולו. זה לא שלום. זה שלום מזוייף!

השלום האמיתי הוא יגיע כשכל אחד לא יוותר על עמדתו, אבל הוא גם יכיר בחשיבות עמדת השני. לא מדובר על וויתורים. לא מדובר על מחיקת הבדלים. לא מדובר על ניצחון עמדה על השנייה.

מדובר על ההכרה האמיתית של כל אחד בשוני, בחשיבות קיום עמדת האחר, בעמידה בעמדה של עצמי ובכל זאת, בעשיית שלום בין העמדות כשכל אחת תופסת את מקומה הנכון בלי וויתורים ובלי תשתושים

 

לכן השלום כל כך קשה להשיג אותו

אבל , כגודל חשיבות המטרה, כך גדול הסיכונים שיש לקחת כדי להגיע אליה.

 

יעקב מוכן לאבד ח"ו את יוסף אם אין שלום.

אמנם יש לו את ההבטחה שזה יצליח. יש לו את חלומות יוסף שמראים שזה אפשרי. הרי יעקב "שמר את הדבר" כשהוא שמע את חלומות יוסף. "שמר את הדבר" פירושו , לפי מניטו, הוא המתין לראות איך זה יתגשם. הוא שם את זה בתמונה בזכרון שלו והוא פעל להגשימו. לכן הוא שולח את יוסף.

 

אם כן, כל עוד לא יהיה שלום בין האחים, יוסף עדיין לא יכול לחזור אל אביו!

יוסף חייב ללכת לשאול את שלום האחים ולהשיב "דבר" אל אביו.

 

אין לשבור את העלילה המיוחדת שתביא את השלום המיוחל בין האחים עד השגת המטרה העיולנה.

 

ואכן, אחרי שהאחים יעבור ייסורים קשים, אחרי שהם יבינו את חשיבות כל אח במשפחה. אחרי שהם יתחרטו על מכירת יוסף,

אחרי שיוסף עצמו יבין שעמדת יהודה חשובה לא פחות משלו (בפרשת ויגש)

כשיוסף יבין גם הוא שעליו לתת מקום לאחים ולא רק למשול עליהם ולהביא אותם לעשות תשובה. אחרי שגם יוסף יעשה תשובה, רק אז יוסף מפסיק את העלילה ומתוודע לאחיו ומודיע לאביו שהוא חי!!

 

נראה לי שעכשיו ניתן  להבין את המדרש שאומר שאת העגלות ששלח יוסף לקחת את יעקב אביו ולהביאו למצרים, הם היו רמז לסוגייה שלמדו ביחד כשיעקב שלח אותו לשכם: מצוות עגלה הערופה.

 

מצוות עגלה הערופה היא מצווה מיוחדת שמגבירה אצל כל יהודי את האחריות האין סופית שיש לו כלפי יהודי אחר אפילו אם הוא לא מכיר אותו. יהודי שמת, זה דבר נורא שחייב כל יהודי אחר להתאבל עליו ולא לעבור עליו לסדר היום.

זה בדיוק מה שיעקב ביקש מיוסף: "לך נא ראה את שלום אחיך". זו מצוות עגלה ערופה!

ורק כשזה הצליח, אז יכל יוסף לשלוח לאביו "עגלות"! רמז להצלחת המהלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.