בע"ה יג סיוון התשע"ח
מישל בן שושן
נשא פי2
- על ברכת כהנים
נעיין במשפט אחד בגמרא שבת :
שבת דף קיח עמוד ב: … ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן. אם אומרים לי חברי עלה לדוכן, אני עולה…..
רבי יוסי איננו כהן ובכל זאת הוא עולה לדוכן בברכת כוהנים??! רק בגלל שהחברים שלו אומרים לו לעלות! ומי הם החברים האלה שאינם מקפידים על מצוות התורה??ולא זאת בלבד אלא שהוא עשה זאת באופן קבוע! ("אני עולה")
הרבה ניסוי להבין מה פשר גמרא זו. המשך חכמה מצא למשל תירוץ (דחוק): רבי יוסי עלה לדוכן ולא בירך ! סתם עלה עם הכהנים. אבל יש עוד בעיה הלכתית שאין לעמוד מאחורי הכהנים כדי לקבל ברכתם. ועל ידם הוא גם לא מקבל ברכתם.
הסבא של הרב מנשה וינר היה כהן (רבי יצחק הכהן) ותירץ כך:
יש משנה באבות פרק ב משנה ה:
חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הם:
- רבי אליעזר בן הורקנוס
- ורבי יהושוע בן חנניה
- ורבי יוסי הכהן
- ורבי שמעון בן נתנאל
- ורבי אלעזר בן ערך.
הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד.. רבי יהושוע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד…..
והנה הפתרון: רבי יוסי היה כהן! אבל הוא היה חסיד . בתור חסיד, הוא הרגיש שהוא איננו ראוי לברך את העם באהבה. כי צריך להיות לכהן "עין טובה". אבל אבריו, שהיו כולם רבנים ותלמידי חכמים, דחפו אותו לעלות לדוכן ולהתגבר על הענווה והחסידות שלו.
רבי יוסי אומר שהוא יודע שהוא בעצמו "לא ראוי לברך את הקהל בתור כהן" אבל הוא עשה זאת רק בגלל שהוא רצה לרצות את חבריו!
ייתכן שזה הסבר המנהג שבבית הכנסת , כולם קוראים בקול רם "כהנים!" לפני שמתחילים הכהנים לברך. כאילו כולם רבי יוסי. חסידים ומרגישים לא ראויים. אבל כל הקהל, החברים שלהם, דוחקים בהם! ולפחות בזכות זה שהם שומעים לחבריהם בקהל, הם כן מברכים אותנו בתור כהנים!
האמת היא שאין ההלכה דורשת מהכהנים שום דבר מיוחד כדי לעלות אבל, מכיוון שמדובר במצווה שצריכה להיעשות בעין טובה ובאהבה, מבטלים את הטענות החסידיות של ענווה מוגזמת שעלולות לצוץ. כאילו כל הכהנים כן מרגישים לא ראויים ואנו מפצירים בהם לברך אותנו!
- הקשר בין כל חלקי הפרשה
הפרשה כוללת הרבה נושאים שנראים ללא קשר , לא בניהם ולא עם הנושה הכללי שהוא ארגון המחנה לקראת הנסיעה מסביב למשכן! הנה הנושאים:
- המשך נשיאת ראש משפחות הלויים (בני גרשון ובני ממרי)
- שילוח הטמאים מהמחנה
- מעילה וגזל הגר
- תרומות לכהנים
- אישה סוטה
- נזיר
- ברכת כהנים
- קרבן הנשיאים
ייתכן שהפתרון נמצא במילה אחת בפסוק הראשון של הפרשה
נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם…..
בסוף הפרשה הקודמת (במדבר) , ה' ביקש כבר ממשה :
פרק ד –ב: נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי…….
אכן, ללוי היו שלושה ילדים. קהת גרשון ומררי. למה לחלק ביניהם ולכתוב את בני קהת בפרשת במדבר וגרשון ומררי בפרשה אחרת בנשא?
התשובה של ה"מי השילוח" מסבירה:
בפרשת במדבר ה המחנה היה מאורגן למופת. כל השבטים עומדים על משפחותם, על דגליהם, במקומם, מסביב למשכן. הכל מושלם. גם בני קהת הם המושלמים מבני לוי: הם נושאים על כתפיהם את כלי המשכן החשובים. הם מוכנים לסכן את עצמם כי אם הם יסתכלו או ייגעו בכלים האלה , הם מיד ימותו. ובכל זאת, "על כתף יישאו" הם לוקחים על עצמם את האחריות ומוכנים להסתכן.
בכל דור יש חלק מהעם שמוכנים לקחת על עצמם את החידושים והמעשים הנועזים שעדיין לא נכנסו לגמרי להלכה ולמסורת כי מטבעם הם חדשים ונשארים, בחלק מהעם בספק. בני הקהתי הם היהודים הנועזים האלה.
אבל פרשת נשא מכניסה במחנה גם את אלה שהיינו חושבים שהם פחות ראויים.
בני גרשון: הם נושאים את יריעות המשכן. הם, לפי מי השילוח, היהודים שמאוד מפחדים , יראים, חרדים. הם יעשו רק את מה שעשו אבותם, ולא מסכנים את עצמם בחידושים. הם מסתכלים למעלה על היריעות והם "ירא שמיים" במובן שהם לא לוקחים כל סיכון. הם פחות נעלים. ולכן, הם לא מופיעים בפרשת במדבר.
וכאן, ה' מצווה לשאת את ראשם "גם הם"!!
גם בני מררי, הנושאים את "הפרזול": הקרשים והברגים: הם המסורתיים! הם רוב העם הממלא את בתי הכנסת ואוכלים כשר אבל הם לא כל כך לומדים ולא כל כך מחדשים. גם הם יש לקחת בחשבון!!
וכך כל שאר הנושאים בפרשה: מדברים על כל מני אנשים בחברה שיש לקחת בחשבון, יש לטפל בהם, ובדרך כלל הכהנים הם אלה שחייבים לטפל בהם, כדי להכניס את כולם בחשבון. כי המחנה איננו מחנה של מלאכים אלא מחנה של אנשים!
שילוח הטמאים
המחנה חייב להיות קדוש. אין מקום למצורעים ולזבים ולטמאי מת. אבל מדברים עליהם שולחים אותם מהמחנה אבל אנו יודעים שהם בחוץ. הם ייכנסו אחרי שייטהרו. יש לדבר על הטמאים ולשים אותם במקום הראוי. דווקא כדי שהאנשים שבתוך המחנה ירגישו שהחברים שלהם טמאים והם מצב של טהרה , בחוץ, אבל הם מתהלכים יחד איתם , אפילו שהם בחוץ
גזל הגר
כן יש אנשים שגוזלים, שמשקרים. כל פגיעה בחברו, נחשבת כפגיעה בה' עצמו. לכן, גניבה מאדם אחר נחשב כ"מעילה" (מילה שמצביעה על גניבה מאת ה' ומאת קדשי המקדש). יש גנבים ויש לקחת בחשבון הטיפול בהם. בפרשה שלנו, מחדשים פרט אחת למצווה הזו שכבר טופלה בספר ויקרא פרק ה פסוק כ-כח): אם גנבו מגר. כשרוצים להחזיר לו אבל הוא כבר מת ואין לו יורשים, אז למי לתת את הכסף? לכהן! שהוא אחראי על הטיפול בגנבים וחזרתם בתשובה!
תרומות לכהן
כמעט כל נושאי הפרשה (מלבד אולי קרבן הנשיאים) מסובבים מסביב לכהנים. הם האחראי על קדושת המחנה ועל כל חלקיו. . מתנות כהונה באים כדי ליצור הקשר מצד העם אל עבר הכהנים: הם המתווכים בין ה' ובין האדם ובין האדם לבין ה'. אבל ה"תיווך" הזה הוא רק אמצעי כדי לתווך בין כל חלקי העם עצמם!
סוטה
אי אפשר לקיים עם ומחנה קדוש בלי לטפל בבעיות המשחתיות הפנימיות ביותר. גם כאן, מדובר ב"מעילה" (אישה כי תמעול מעל..") כאילו בעיית אימון בין בני זוג משפיעה לרעה בקשר בין העם וה' עצמו. כשהבעל מקנא, זה מזכיר שגם בעלה של כנסת ישראל, ה' יכול גם הוא "לקנא" "כי אל קנא שמו.."!
גם כאן, הכהן הא הכתובת והוא ינסה להחיר האימון בין איש לאישתו
הנזיר
הוא אדם שרוצה להיות כהן!! הוא רוצה להיות יותר מסתם אדם! יש הרבה הלכות שדומות לכהן:
"נזר על ראשו, לא מטמא למתים,….אבל רק לזמן מוגבל.
התורה איננו אוהבת שיהיו נזירים. הם אפילו חושדים בהפרעה נפשית! אבל אין מה לעשות, יש לטפל "גם בהם"! ושוב הכהן הוא זה שמטפל בו.
ברכת כהנים
לכוהנים יכולה להיות תדמית של "שוטר" בחברה! מי שמתקן אחרים ומי שמטפל בבעיות, יכול להיות לפעמים מאוס על ידי העם. הם נחשבים "מורמים מעם". לכן יש חשיבות רבה שהם דווקא יתקנו את הרושם הזה ויברכו בעצמם את בני ישראל באהבה. זה גם מתקן ההסתכלות של העם כלפיהם וגם מתקן את הראייה של הכהנים עצמם כלפי העם הבעייתי הזה!
ולבסוף הכל מסתיים במילה החשובה ביותר: השלום.
השלום נעשה בין כל חלקי העם, בכללות ובפרטות. וכל זאת תנאי לשלמות המחנה שאמור לנסוע בפרשה הבאה.
קרבנות הנשיאים
למרות שאין יותר צורך בקרבנות או במתנות, הנשאים רצו לתת עוד מתנות וקרבנות.
ה' אומר למשה קבל את המתנות האלה! כלומר, היתה אפשרות שלא לקבל אותם! אבל, יש לכבד את הנשיאים כי דרכם מכבדים כל שבט באשר הוא.
בנוסף, אנו מופתעים שכל אחד הביא בדיוק אותו קורבן של חברו. סימן לאחדות מושלמת למרות השוני ביניהם! ובמקום לכעוס על אריכות הפרשה, אנו יכולים להתפעל כל פעם שהנשיא הזה הביא….בדיוק מה שהביא חברו משבט אחר!!
- העגלות
הנשיאים נותנים שש עגלות
2לשבט גרשון (עבור היריעות)
וארבע לשבט מררי (עבור הקרשים)
ולא נותנים כלום לשבט קהת כי הם לוקחים הכל על הכתף.
זה יכול להסביר את השאלה בהתחלת הפרשה שבה קהת מופיע בפרשה הקודמת וגרשון ומררי בפרשה שלנו. כאילו הפרשה שלנו עוסקת בנשיאת ראש האנשים שלא נמנו בפרשה הקודמת!
- הקרבנות
אני שואל את עצמי: האם ל"מתנות" (העגלות והפרים) יש אותו הסטטוס כמו הקרבנות שהם מביאים? כלומר האם הקרבנות היו מתוכננים או שמה הם גם היו חלק מההתנדבות של הנשיאים וה' הסכים לקבל אותם?
ברור שהמתנות לא היו, לכאורה מתוכננים כי ה' אומר למשה "קח מיאתם"
אבל מה עם הקרבנות?
לסיכום:
אם כן "נשא", הוא באמת הפרשה ש"נשיאת ראש" כל איחד, אפילו הרחוקים והבעייתיים ביותר, לכלל מחנה ישראל. כי קדושתו איננה קדושת המלאכים המורמים מהגשמיות ומבעיות העולם הזה, אלא דווקא עם שיודע לחבר בין כל חלקי העם ובין שמים וארץ.
וזה, מגלה את הפן החדש של תפקיד הכוהנים בתוך העם. הם לא מסוגרים בעבודת קודש במשכן אלא אחראים על קדושת כל המחנה כולו.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 