מטות מי

בע"ה כה תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

מטות מי

 

הנדר הוא ההשלמה של התורה

התורה , תרי"ג המצוות, הן קיימים לכל דור ולכל אדם. אבל כשהאדם יודע לנדור על עצמו, הוא מתאים את עצמו לחוקים האלה. האדם איננו יכול להסתמך רק על הכללים של התורה כדי לעשות את רצון האל בכל רגע. הוא גם צריך להשתתף בהתאמה אישית למצב המיוחד הנוצר בזמן המסוים.

"לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". הרמ"י מסביר:

הלחם= הכללים הקבועים וקיימים של תרי"ג המצוות והתורה.(תורה שבכתב)

מוצא פי ה'= רצון ה' המשתנה כל רגע. האדם צריך להיות קשוב לרצון ה'. הוא לא יכול להסתפק בכללים. הוא חייב להכין את עצמו, לנסות לקלות את המסרים שנתנה לו התורה ושנותנים לו המציאות כדי לנחש מה הוא רצון ה'. כי פי ה' מדבר כל הזמן! והאדם חייב לחיות לא רק על הכללים אלא גם (ובעיקר) על מוצא פי ה'. איך לשמוע את מוצא פי ה'? זו כל החכמה והקושי. הלימוד של התורה , העמקת כל התורה שבעל פה, והרצון לא להסתפק בכללים, הרבה ענווה. מוכנות לשנות כיוון במידה וחושבים שטעינו…כל זה יוצר התלהבות והשתתפות עצמית בחיפוש אחר רצון ה' והגשמתו.(מוצא פי ה'= תורה שבעל פה!)

 

זה הדבר

כל הנביאים התנבאו ב"כה". עלה עליהם משה שהתנבא גם ב"זה הדבר".

המעלה של משה על פני הנביאים האחרים היא לא נובעת מ"דיוק" של דברי ה' יותר גדול. לא שהנביאים התנבאו "בערך" ומשה התנבא "בדיוק"! אלא, לפי הרמ"י, הנביאים התנבאו לזמנם, עבור הנסיבות ה מיוחדות שהעם מולם היה נמצא. אבל משה התנבא עבור כל דור ודור . ואיך הוא עשה זאת? כשהוא מסר להם את תורת הנדרים! כי על ידי הנדרים ניתן לאדם לעדכן, לעדן, להתאים את מצבו ואת מצב העם כולו לרצון ה' בכל עת ובכל זמן. יוצא מכאן, שהנביאים עצמם התנבאו מכוח נבואתו של משה! על ידי ה"זה" של משה, הם יכלו להתנבא ב"כה"!

כי ה"זה הדבר" הוא מחייב את האדם להתעדכן כל רגע לרצון ה' המופיע בתורה. זה הפתח לתורה שבעל פה! בזה, יהיה ניתן לעשות "בדיוק" את רצון ה' כי זה מותאם לרגע ולנסיבות המיוחדות שבהם נמצא כל אדם.

 

למה לא כתוב "וידבר ה' אל משה לאמור?

כדי להדגיש שהעניין של הנדרים הוא יוזמה אנושית. ומשה זה הוא שחינך אותה! הנדר הוא התגובה האנושית לתורה שנתנה לו. אם התורה נתנה לבני שיראל, זה כדי שיוכלו להחיות אותה ולחדש אותה בכל רגע על ידי , למשל, הנדרים.אבל הנדרים הם אב טיפוס לכל התורה שבעל פה בזה שהיא נותן לאדם את האפשרות להגיב ולהשתתף במערכת החוקתית. ולכן משה פה המדבר כנציג בני האדם ,ולא ה'.

 

נקם את נקמת מדיין

המצווה האחרונה שה' נותן למשה היא המלחמה נגד מדיין. כאילו זו מצווה שרק משה יכול לבצע.

מדין הוא מלשון דמיון. במובן שהדמיון הוא זה שיכול לבלבל את לב האדם בחיפושו אחר רצון ה'.

הרמ"י מגדיר כך את המילים חכמה ובינה:

החכמה= האדם מנסה על ידי חשיבה, לימוד ומערכת שכלית להחליט על הדרך הנכונה שבו הוא צריך ללכת בה.

הבינה= האינסטינקט של האדם. "הלב של האדם". שאומר לו מה לעשות.

באופן אידיאלי, הבינה עדיפה על החכמה. אבל, כשאין בינה, כשיש בלבול והאדם מסתבך על ידי הדמיון, אז הוא זקוק לחכמה, כלומר לכללים ולחוקים, שינחו אותו.

כדי לתת לבינה להנחות את האדם באופן טבעי וספונטאני, יש להילחם נגד ה"דמיון". אז, לא נצטרך יותר לחכמה ולמושכלות כדי לעבוד את ה'!

מכיוון שמשה חידד את חכמתו במדיין, הוא מסוגל להשלים את מלאכתו בזה שהוא ייתן לעם ישראל את הכלים להגיע לבינה!, בלי להיות תלויים בחכמה.

המטרה היא שישראל יוכלו "לכוון לרצון ה' אף בלי דעת וחכמה"!!

מטות שם

15-07-09

מישל בן שושן

 

מטות שם

 

לא יחל דברו

הפה של האדם יכול להיעשות כלי קודש! כמו מחתה בבית המקדש. שכל דבר שנשים בתוך המחתה, יהפוך לקדוש בעצם הימצאותו בכלי קדוש! כך דיבורו של האדם, הנמצא בכלי קדוש שהוא הפה, הופך לדבר קדוש .ומרגע שהדיבור יצא מפיו הקדוש, יש לו תוקף של דבר קדוש, כמו דבר תורה! כמו מצוות ה'!

איך הופכים פה לקדוש?

באופן תיאורטי, כשהאדם שומר על פיו מלשון הרע, מדברים טמאים , הוא מקדש את פיו.  ודברים הופכים לקדושים.

אבל , ההלכה לא מגדירה נדר בתנאי שהאדם "שומר פיו" !

אלא: האפשרות התיאורטית שהאדם יכול לשמור את פיו ויהפוך אותו לכלי קדוש, העובדה התיאורטית הזאת, מעניקה לאדם, לכל אדם באשר הוא, לנדור! האפשרות שיכול להיות אדם כזה ששומר את פיו , מעניקה לכל אדם את הגדלות להפוך את פיו לכלי קדוש ולדברו להיות קדוש!

ולמה רק הפה יכול להפוך לכלי קדוש?

כי מטרת הבריאה היא שהאדם יספר בתהילות ה' :

"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"

הפה הוא כוח הישראלי המיוחד.

מהפה יכולים לצאת הדברים הנלוזים וההרסניים ביותר , אבל גם הדברים הגדולים ביותר כמו שה' השתמש בדבור כדי לברוא את העולם, האדם יכול לברוא. אבל גם להרוס.

הנדר יעזור לאדם לגשר בין שתי האפשרויות האלה:

הנדר יעזור לכל אדם, להתאים את עצמו. גדלות האדם היא שהוא יכול  להכיר את חולשותיו. הוא יכול להשתמש ברגעי הגדלות שלו כדי להשפיע על רגעי הקטנות שלו

 

אל ראשי המטות:

  • רש"י אומר שני דברים:
    1. כל פעם שמשה דיבר אל ישראל, הקדים ודיווח לנישאים קודם.
    2. למה הידיעה הזו נלמדת רק פה, בפרשת נדרים? כי, כדי להתיר נדר צריכים מומחה. ונשיאי ישראל הם בגדר מומחה!
  • אבל אביו של השם משמואל טוען שלנשיאי ישראל  יש קשר הדוק לנדרים עצמם ולא רק להתרת הנדרים. כי אם לא כך , הזכרת הנשיאים היתה מוצדקת רק בקשר להתרה ולא כבר בהתחלה,בקשר לנדרים עצמם! המאמר הבא בא כדי להסביר הקשר בין "נשיאים" לנדרים:

האם נדר זה לא הוספה על מצוות התורה  ועברה על "לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו"?

לא! כי הרי מצווה אי אפשר להפר או להתיר לעולם. נדר כן! ולכן , נכון שלנדר יש אותה קדושה ואותו כוח עבור האדם , כמו שיש למצוות התורה. אבל העובדה שאפשר להתיר נדר ולא מצווה, מבדיל מהותית בין מצווה לנדר ומאפשר "להוסיף" נדרים על מצוות .

יוצא מזה: עצם אפשרות הניתנת לאדם לנדור, באה מהאפשרות להתיר הנדר! זאת אומרת, שה"גדולה" המוענקת לאדם לקדש את דברו כמו דבר ה' בעצמו, תלויה ב"קטנות" של האדם שמכיר שהוא עלול לא להצליח לעמוד בדיבורו ולצורך בהתרת נדרו!!

אילו לאדם לא היה אפשר להתיר, אז דיבורו היה נחשב ל"אלוהי", וזה היה סותר את המצווה של בל תוסיף, זה היה משווה אותו לאלוהים, וזה היה אסור לגמרי!!

הנדר הוא אנושי!

לנדר יש מימד של השקה לאלוהות, אבל בו זמנית, יש לו מימד של הכרה בקטנות האדם, באנושיותו!

לכן אי אפשר להפריד בין אפשרות לנדור והאפשרות להתיר הנדר.

 

הנשיאים:

הם מסמלים את גדלות האדם. אדם יכול לראות אדם גדול ולהימשך אחר גדלותו ולשאוף לגדלות . אדם יכול להרגיש בזמן מסויים "גדול", זך, התרוממות רוח. ולפעמים, הוא יכול להרגיש שפלות ונמיכות רוח.

הנדר, בא בדרך כלל ברגעים של גדולה, שבהם האדם מנסה לקחת החלטות טובות עבור עצמו, וההחלטות האלה, ה"נדר" יעזור  לו בעת שפלות , לעמוד בהחלטתו הטובה בעת גדולה. למשל, אדם הגיע להחלטה להפסיק לעשן. זו זמן גדלות עבורו. הוא יכול לנצל גדולה רגעית זו, כדי לנדור , למשל "שהוא לא יעשן יותר". הנדר הזה , יכול לעזור לו בזמן חולשה, שהתאווה גדולה ממנו, ואז הוא יזכור הנדר, הוא יזכור שהיה לו רגע של גדלות וזה יכול לעזור לו לא לעשן אפילו ברגעים של חולשה!

נמצא, שמטרת הנדר היא לקבוע דבר, בעת "גדלות" שתעזור בעת "שפלות"! אדם "גדול" יכול להוות לאדם כוח לגדול בעצמו. כמו שרגעים גדולים בחייו של האדם עצמו, יכולים לתת לו כוח ברגעים של שפלות.

תפקיד ה"נשיאים" כאן , ברורה: תוקף הנדר בא מהגדלות. ובהכרה שיש קטנות! ולכן הגדולה תעזור לקטנות.

מצד שני, יש הכרה של קטנות. יש אפשרות להתיר נדר. הכרה שעובדה שהאדם הוא אנושי. וההכרה הזו היא זו שמאפשרת לגדלות שלו , להיות גם היא אנושית! ולא אלוהית!! העובדה שהנשיא, הגדול, יכול להתיר, זה אומר שהנדר הוא לא אלהי אלא אנושי . ובתור שכזה, הוא מותר ומותאם לאדם, בגדלותו ובשפלותו.

"נשיאים" כתוב ולא "נשואים". הם לא מנושים מעל לאנשים האחרים. הם משיאים את האחרים. "נשיאים" הם "משיאים". הגדלות שלהם נמדדת ביכולת שלהם למשוך מעלה את האחרים.

תפקיד הגדלות היא -רק- לרומם את רגעי הקטנות.

תפקיד הנדר הוא לעזור לרגעי הגדלות להתרומם ברגעי הקטנות.

 

מטות:

מלשון "הטיה": מטה משה היא האפשרות של משה להטות את האלהות כלפי מטה. להטות את הגדלות כלפי הקטנות

מטה אהרון , מטרתו להטות את האדם כלפי האלוהים. להטות את הקטנות כלפי הגדלות.

ראשי המטות: הם ראשים, גדולים, שמצליחים להטות את קטנות האדם כלפי גדלותו.

ייתכן ששמה של הסדרה :"מטות" מקורה ברעיון שנתן לאדם להטות את עצמו משפלות לגדלות וגם לא לחשוב שגדלותו הופכת אותו לאלוהים! הוא נשאר אדם.

 

פרשת הנדרים לפני כניסה לארץ(לע"ד)

למה פרשת הנדרים נאמרה כל כך מאוחר, רגע לפני הכניסה לארץ?

הסבר השם משמואל הוא שיש רצף בין פרשיות שלח-קרח-חקת- בלק-פנחס-מטות : הכל מסובב על עניין הדיבור!

לעניות דעתי, נראה לי שהכניסה לארץ דורשת אחריות הרבה יותר גדולה מצד כל אדם מישראל. הנדר הוא צעד אחראי של אדם הלוקח על עצמו אחריות על עצמו ועל דיבורו.

בנוסף לכך, בארץ ישראל, נדרש מהאדם לעסוק בכל התחומים. הגשמיים והרוחניים. ה"קטנוניים" וה"גדולים" ביותר. אדם שירצה להישאר בתחומים הגדולים והנשגבים של הרוחניות, לא הבין את משמעות הכניסה לארץ ישראל. הנדר הוא הסמל של העיסוק בתחומים הגדולים והקטנוניים , על ידי האדם הגדול והקטן, האדם האנושי!

 

אותם ואת פנחס (שצב)

רש"י מסביר שפנחס היה צריך להשתתף במלחמת מדין כי הוא היה צאצא מיוסף והיה צריך לנקום מכירת יוסף על ידי המדיינים!!

  • שאלה ראשונה= מאיפה פנחס הוא צאצא של יוסף? הוא כבר הסביר לנו שאמו של פנחס היא בת יתרו! איך הוא יכול להיות גם הבן של בת יוסף?

אפילו אם אביו, אלישבע היא משבט יהודה (אחות נחשון בן עמינדב).

נראה לי שאפשר לתרץ כך: המדרש שאמר שפנחס הוא בן בת יתרו נסמך על האמרה שבני ישראל היו מרננים אחרי פנחס ואומרים: ראו בן פוטי זה שפיטם אבי אימו עגלות לעבודה זרה.."

פוטי הוא יתרו כי קוראים לו פוטיאל.

אבל אפשר גם להגיד ש "פוטי", זה פוטי- פרע כהן און!. יוסף אכן התחתן עם אסנת בת פוטי פרע. וההוא היה עובד עבודה זרה. כך שייתכן שפנחס בא מאסנת בת פוטיפר !! ונבין יותר שבני ישראל היו משמיצים פוטיפר ולא יתרו בפיטום עגלים לעבודה זרה!!

  • שאלה יותר חשובה על רש"י: מה הקשר בן מכירת המדיינים לחיוב בלחימה עליהם לפני הכניסה?? ובכלל למה בבראשית מסופר שהמדנים מכרו את יוסף?

מטרת כניסת העם על ארצו היא שהעם ימצא אחדות.זה יקרה ממש רק בסוף ההסטוריה. בינתיים יש כוחות נגדיים וכוחות בונים.

הכוחות הנגדיים הן מסומלות על ידי מואב ומידיין!

יוסף היה האח המאחד. אחיו לא הבינו זאת ורצו להיפטר ממנו כי חשבו שהוא רוצה להשתלת עליהם.

  1. כוחות מואב מנסים להעביר את ישראל ממידותיו על ידי שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.
  2. מדיין רוצים למנוע מישראל את אחדותם. הם נגד המוסג "כנסת ישראל" הם נגד המוסג "קהל". לכן הם פחדו "עתה ילחכו הקהל.."
  • כשצאצא אחד ממואב, מהצד הטוב שלהם, שלמה בן דוד בן רות המואבייה בנה בית המקדש, הוא ניצח את כוחות מואב והבית הראשון החזיק מעמד על ידי שמירת שלושת המצוות ש"ד, ע"ז וג"ע. אבל מיד כשישראל חזרו ועברו על שלושת החטאים האלה, נחרב הבית.
  • כשישראל ראו את הצורך שוב להתכנס ולחזור לארצם אחרי גלות בבל, המושג של "כנסת ישראל" גבה בליבם. לא שמירת המצוות או חכמה יתרה או צדקות מופרזת זיכתה אותם לבניין הבית השני.

אבל מייד כשגברה שנאת החינם חרב הבית השני.

 

הווה אומר ,שכל הזמן, אנו מנסים להילחם נגד שתי הבעיות האלה: המימד המוסרי -ערכי שלנו (קליפת מואב-הדת) ואחדות העם (כליפת מדיין).

**אבל יש אי שוויון בין שני המישורים האלה: הרבה יותר קשה להשתחרר מקליפת מדין מאשר מקליפת מואב!! לראיה, הגלות אחרי חורבן ראשון נמשכה רק 70 שנה. בעוד שהגלות אחרי הבית השני נמשך 2000!

 

אחי יוסף, במקום להרוג את יוסף, מכרו אותו. כך הם המתיקו את קליפת מואב. כי הם לא עברו עבירה גדולה מדי.

אבל לגבי האחווה, הם לא עשו כלום, הם מכרו אותו כדי להרחיק אותו לנצח. ולכן, קליפת מדיין לא תוקנה. להיפך, במכירה , הם נתנו תוקף לקליפת מדיין. וזה מה שרוצה הפסוק לאומר: והמדנים מכרו את יוסף"

המדנים, הם המדיינים, מלשון ריב ומדון, קליפת שנאת חינם, היא זאת שעומדת ומקטרגת על עם ישראל.

לכן, לפני הכניסה לארץ, יש צורך קיומי לאפשר התחלת פיתרון בעיית מדיין!

לכן, מתבקש משה בעצמו, שהוא סמל אחדות העם, להילחם נגד מדיין ועד אז הוא יוכל להיאסף אל עמיו.

התערבות פנחס במלחמה נגד מדיין מוסברת על ידי זה שהוא גם צאצא מיוסף והוא זה שצריך לטפל במכירה של סבו על ידי בעיית קליפת מדיין!

בסוף ההיסטוריה, לפני בניין בית שלישי, יהיה שוב צורך לטפל בבעיית מדיין, זאת אומרת לטפל באחדות עם ישראל, שעם ישראל ירגיש שהוא עם אחד ושהעיקר היא "כנסת ישראל" (הרבה יותר מאשר בעיית מואב, הדת ) ולכן, אליהו הנביא הוא זה שיטפל בבעיה זו. כמו שפנחס – הוא אליהו- התחיל לטפל בה בכניסה לארץ בפרשתנו!

 

 

 

 

מטות נה

בע"ה חי תמוז התשע"ד

מישל בן שושן

מטות נה

 

הנדרים והמטות

הנ"ה מסביר כך את הקשר שיש בין ההוראה אל "ראשי המטות" לבין מצוות השבועות והנדרים.

ההגדרה של נדר , תלויה באפשרות לבטל אותו. כלומר, אין נדר תקף אלא אם יש אפשרות לבטל אותו על ידי מומחה. אם לא היה כך, אז הנדר היה עובר על האיסור להוסיף מצוות על אלה שיש כבר בתורה. ההבדל המהותי בין נדר שאדם נודר עבור עצמו ובין מצוות התורה היא שהמצווה אי אפשר לבטל. בזמן שנדר אישי כן.

אם כן, הנדר תלוי בכוח שיש לדיין מומחה לבטל אותו. ראשי המטות הם הדיינים האלה.

אם כן, המרחב תמרון שניתן לאדם, לנדור נדרים על עצמו, תלויה בקיום של ראשי  מטות!

זה נראה פרדוקס שמערכת היררכית (ראשי מטות)היא זאת שמאפשרת מרחב תמרון של החופש האישי.

 

מטות

למה נקראים ראשי השבטים "ראשי המטות"?

מטה, הוא מלשון הטיה. כי כל שבט, מטה לכיוון אחר.

הארי ז"ל אומר שלתפילה של כל שבט יש שער מיוחד בשמים. כאילו ההבדל בין השבטים הוא מהותי ולכל אחד שער משלו! כל שבט מטה את ההסתכלות על העולם מהצד שלו.

לכן, אולי, משתמשת התורה במילה "מטות", כאן, כשהצורך האישי, שמתבטא על ידי הנדר האישי,גדול מההכללה לקבוצות גדולות.

 

פנחס ויוסף

יש מדרשים שקושרים בין פנחס ליוסף:

אומרים שפנחס הוא מצאצאי יוסף מצד אימו.

אבל יש הרבה יותר קשרים מהותיים בין שניהם:

  1. יוסף נמכר על ידי מדינים. פנחס מנתק את הקשר בין ישראל ומדיין
  2. יוסף הוא זה ש"עמד" בפיתוי אשת פוטיפר. הוא גיבור הברית מילה. הוא שומר הברית . בקבלה, מידתו היא מידת היסוד ששורה בברית המילה. כמו כן, פנחס דקר את זמרי וכזבי באותו המקום. פנחס נמצא בכל ברית מילה. המדיינים מלו את עצמם (אמנם בלי פריעה) כי היו צאצאי אברהם אבינו.
  3. אותיות שמו של יוסף נמצא בשמו של פנחס.

אני מציע: יוסף נמכר פעמיים: הוא היה בשתי גלויות: הוא נמכר למדיינים והם מכרו אותו למצרים. לכן, הוא היה זקוק לשתי יציאות מהגלות. משה, הוציא אותו ממצרים ("וייקח משה את עצמות יוסף עימו"). ופינחס הוציא אותו מגלות מדיין. ולכן אולי המדרש מקשר ביניהם: "פנחס קינא את קנאת יוסף מהמדיינים שמכרו אותו"

  1. כשם שיוסף היה נמצא, בעיני האחים , בגבול המשפחה, כמעט מחוץ למשפחה, כך פנחס היה נחשב על ידי בני ישראל, כאדם זר, בין מדיינית. ובזכות מעשיהם, נכנסו בפרסום רב ,בדלת המרכזית למשפחה. הם אפילו קבלו בונוסים בכניסתם למשפחה(יוסף -שני שבטים, ופינחס-ברית שלום).
  2. יוסף ופינחס בחנו את הגבולות של הקשר עם הגויים. כמה לקחת מהם, כמה לתת להם, וכמה להתרחק מהם.

מטות לעד

05-08-08

מישל בן שושן

 

מטות לעד

דבר תורה שלי בבית הכנסת

 

שאלות

  1. למה התורה מתערבת בתחום הרשות שלנו?
  2. למה הפרשה נקראת "מטות"?
  3. מה הקשר עם המשך הפרשה בבני גד ובני ראובן?
  4. "זה הדבר" ,למה בזה נתעלה משה?
  5. למה מצוות הנדרים ניתנת דווקא עכשיו, רגע לפני הכניסה לארץ?

 

תשובה

  1. המצוות הם עצות מבורא העולם כדי לעזור לכל עם ישראל במילוי תפקידם כבני אדם וכיהודים. אין האדם יודע תעלומות נפשו ולכן ה' עוזר לו במתן הנחיות שיעזרו לו והם המצוות. אבל האדם עצמו, יכול להכיר את עצמו, ויכול לדעת מה יעזור לו להיות יותר קרוב לרצון ה'. בין במניעה יתירה כלפי חולשות היצר שלו, בין במעשים חיוביים שהוא יודע שהוא מסוגל לבצע אבל צריך מסגרת מחייבת שתעזור לו להמשיך ולעשות מעשים טובים. התורה משווה בין העצות הכלליות שנתן ה', לבין המצוות הפרטיות שהאדם מחליט על עצמו. כולן פועלות לאותה מעלה נשגבה של עזרה לאדם שרוצה לקיים את רצון הבורא.

ככל שנדר אמיתי הוא דבר רצוי מאוד, כך נדר שאיננו פונה לשיפור האדם בכיוון הטוב הוא מתועב על ידי התורה.

 

  1. "מטות" מורה על השבטים, שכל אחד יש נטייה משלו, לכל שבט יש מידות מיוחדות לו. הנדרים פונים גם כן לפרטיות, למיוחדות, לשוני בין בני האדם. כשם שהשוני בין השבטים מבורך ולכל אחד התפקיד שלו, כך, כל אדם פרטי יש לו את הנטיות שלו והאפשרות לנדור נדרים משלו.

 

  1. בני גד ובני ראובן, מציעים חידוש עצום. זה יעזור להם להיות יותר טובים. כמו הנדר, הם מבקשים שתחול עליהם "מצווה " פרטית. זה יכול להיות נדר טוב (מטרה עליונה לשפר עבודתם כלפי הבורא) או נדר רע (סתם רצון להיבדל מהעם, הנאה פרטית ,כוונות רעות..). לכן מתבצע בירור מקיף מאת משה וה'. מהרגע שמתברר שהנדר הוא חיובי, הוא בהחלט מבורך. ואפילו משה משתמש באותם המילים של התחלת הפרשה בנדרים: "היוצא מפיהם יעשו"!!

 

  1. "זה הדבר" לפי מי השילוח, המעלה של משה בנבואה הזאת, בניגוד לנבואת שאר הנביאים ב"כה אמר ה'", היא בזה שמשה ידע כל הזמן מה ה' מבקש ממנו בדיוק. שאר הנביאים לא ידעו "בכל רגע" מה רוצה ה'. הם יודעים מה הם הכללים , מה הדרך, מה הכיוון הכללי .

לא כן משה, הוא כל הזמן מעודכן.

כוח משה להיות "על הדופק" של רצון ה', זה דבר שצריך להיות מנחה כל אדם כל הזמן: להיות מוכן ומזומן כל רגע  להיות קשוב לרצון ה' המשתנה כל רגע. וכך, האדם בעצם יכול להיכנס לתוך הנדרים. הם מצוות מיוחדות שהאדם רואה נכון לעצמו כדי לענות על צורך אישי לקלוע לרצון ה' ברגע מסויים, שלא כלול ברשימת המצוות הכלליות שנכונות לכולם ולכל זמן.

 

  1. נדר אמיתי ו"כשר" , יכול להיעשות על ידי אדם בדרגה גבוהה מאוד: הוא צריך להכיר טוב את עצמו, לדעת איך הוא בנוי, מה הנטיות שלו, מה הכוחות והחולשות שלו, מה הוא רצון ה' כלפיו, והיות ברמה גבוה של אחריות כלפי עצמו. כל אשר יצא מפיו הוא חייב לעשות כמו מצווה מן התורה.

רמה כל כך גבוהה של בגרות, הכרה עצמית ואחריות, יכולה להופיע כדרישה רק בסוף כל התהליך של התבגרות בארבעים שנות מסעי המדבר. מהיציאה מהעבדות לקראת בגרות של כניסה לארץ , בני ישראל עברו חינוך של בגרות ואחריות שפסגתו הוא האפשרות להקים בעצמם מצוות עבור עצמם שהם הנדרים! ולהיות אחראים עליהם!

וכך פוגשים יוזמות בסגנון הזה: בנות צלופחד, בני גד ובני ראובן, בני יוסף…כמו שמצאנו  כבר יוזמת פסח שני בהתחלת הדרך.

לכן, נראה לי שהנדרים הם המצוות האחרונות לפני הכניסה לארץ האחריות.

נראה לי שלא רק שהנדר שווה למצות התורה ("ככל אשר יוצא מפיו יעשה") אלא הוא עולה על ערכם של המצוות כי הרי האדם שיוזם מעשה לקיום רצון ה', עולה על הכפייה מלמעלה לעשות זאת.

כמו שאנו מזכירים שאוכלים מצות בפסח כי "לא הספיק בצקם להחמיץ" שזה מעשה בני האדם, ולא מזכירים המצווה שקדמה למאורע (נתנה כבר בראש חודש ניסן, 14 ימים לפני כן) על אכילת מצות. מהרגע שמעשה האדם קולע לרצון ה', הוא עולה על הציווי של ה' שקדמה לו!

כך גם הכרזת המדינה על ידי בן גוריון, ביום שבחר בו, נהפך ליום טוב כי הוא קולע לרצון ה' על חזרה לארץ בדיעבד! והוא עולה על כל דבר אחר!

 

 

בנות צלפחד

ב"ה טז תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

בנות צלפחד

מתוך שיעורו של מרק אלן ווקנין באקדם

 

לעניות דעתי: המילה המקשרת כל נושאי הפרשה היא :קירבה לפני או לעיני

  1. סיפור זמרי: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל.." (סוף הסדרה הקודמת,בלק ,כה-ו). חטא זמרי הוא, לפי הפשט, להקריב "לעיני" בני ישראל את כזבי! לא כתוב במפורש שהוא שכב איתה. פנחס הוא זה ש"רואה" (וירא פנחס..).
  2. המניין וחלוקת הארץ מסתיימים בבנות צלפחד:"ותקרבנה בנות צלפחד..ותעמודנה לפני משה.."(כז-א)  והתגובה של משה : " ויקרב משה את משפטן לפני ה'"(כז-ה)
  3. מות משה:"עלה (כמו קרבן עולה) אל הר העברים ..וראה את הארץ…להקדישני במים לעיניהם.."
  4. מינוי יהושוע:" ויקח את יהושוע ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה"(כז-כב)
  5. קרבנות : "את קרבני לחמי…."

הקרבן הוא גם קירבה וגם  "העמדה לפני". ההעמדה למשפט. !…

יש הבדל בין הקירבה "לעיני" (פסולה) לקרבה "לפני" כשרה.

 

בנות צלפחד יקבלו שלושה חלקים:

שני חלקים כי צלפחד היה הבכור של חפר ולו מגיעים שני חלקים בין אחיו. אבל הן יקבלו עוד חלק שלישי!:

כמו שכתוב )כז-ז): "תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם (החלקה השלישית) והעברת את נחלת אביהן (שני חלקי צלפחד בתור בכור) להן"  סה"כ שלוש חלקות!

כן

כן בנות צלפחד דוברות. "כן" כמו "ויהי כן". נכון. הדבר עומד על רגליו.

המילה כן היא בגימטרייה 70 כמו המילה "סוד". כנראה שיש סוד כמוס בדבר!

 

שמות בנות צלפחד:

הרשימה של חמשת השמות מופיעה פעמיים בסדרה שלנו ופעם שלישית בסוף ספר במדבר

  • "..ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה" (כו-לג)
  • "ותקרבנה בנות צלפחד …מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה" (כז-א)
  • "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דודהן לנשים "(לו-יא)

 

מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה
מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה
מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה

 

ההלכה

סיפור בנות צלפחד מראה שהחוק משתנה לפי הנסיבות. וה' מסכים ומשנה אף הוא את החוק לפי מצב האדם. כשזה צודק. ההלכה איננה מקובעת. ובתוך התורה שבכתב עצמה, בלי לחכות לגמרא, יש שינויים שנובעים מהגישה הצודקת והאכפתית של האדם. כמו פסח שני או בני גד וראובן..

 

בנות איוב

בסוף ספר איוב, שלפי הגמרא נכתב על ידי משה, לאיוב יש 7 בנים ושלוש בנות.

וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: (איוב פרק מב פסוק טו ).  אם משה אכן כתב את ספר איוב, זה מראה כמה הוא הבין את משמעות שינויי ההלכה.

 

פינחס מי

בע"ה יח תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

פינחס מי

בנות צלפחד

 

למה משה איננו יכול לענות להם?.

  • אולי כי הוא לא ידע את ההלכה.
  • אולי (וזו סברת הרמ"י) כי הוא ידע מה היא ההלכה לגביהן (שמותר להן לקבל את נחלת אביהן) אבל הוא לא ידע אם הוא ראוי לתת להם את ההיתר הזה..

 

אם כן ,מה היה הספק של משה לגבי עצמו?

צלפחד היה המקושש עצים. במעשיו צלפחד פגע בשמירת השבת. לא רק בשמירת שבת פרטית, אלא הוא מנע שכלל ישראל ישמרו שתי שבתות רצופות (מה שהיה מכניס בליבם את ההבנה העמוקה של השבת- ראה למטה). אבל מעלת השבת היא המעלה של משה רבנו. כמו שאנו מתפללים בשבת בבוקר "ישמח משה במתנת חלקו.." בפגיעה חמורה בעניין השבת, צלפחד פגע במשה!

האם משה הפגוע (מצלפחד) יכול- צריך- או חייב- לנקום בצלפחד ובבנותיו??

זו שאלה שנראית מוזרה מאוד אבל היא נשאלת לאור גמרא :

 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב

+שמואל א' יג+ בן שנה שאול במלכו. אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה? אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש. הדר חזא סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל. אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול – מפני שלא היה בו שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרין לו: חזור לאחוריך. אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול – מפני שמחל על כבודו, שנאמר +שמואל א' י+ ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב +שמואל א' יא+ ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו'. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם  שאינו נוקם ונוטר כנחש – אינו תלמיד חכם. – והכתיב לא תקם ולא תטר! – ההוא בממון הוא דכתיב. דתניא: איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? נקימה, אמר לו: השאילני מגלך, – אמר לו: לאו. למחר אמר לו הוא: השאילני קרדומך! – אמר לו: איני משאילך, כדרך שלא השאלתני – זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: השאילני קרדומך! – אמר ליה: לא. למחר אמר לו: השאילני חלוקך! – אמר לו: הילך, איני כמותך, שלא השאלתני – זו היא נטירה. – וצערא דגופא לא? והא תניא: הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהן הכתוב אומר +שופטים ה'+ ואהביו כצאת השמש בגברתו! – לעולם דנקיט ליה בליביה. – והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו – מעבירין לו על כל פשעיו! – דמפייסו ליה ומפייס.

 

משה, בתור תלמיד חכם היה חייב לנקום בצלפחד במידה והוא פגע בו בצורה בלתי הפיכה.

המצווה לאסור הנקמה והנטירה ,  לפי הגמרא, חלה רק על דברים שהם בר תיקון. כמו "צערא דממונא" כלומר פגם בדברים חומריים שאפשר לשחזר אותן.

אבל, כשהפגם הוא בדברים בלתי הפיכים. כשהפגיעה היא בלתי ניתנת לתיקון, ב"צערא דגופא", אז כן יש חיוב לנקום!! במידה והאדם לא בא לבקש מחילה "דמפייס ליה ומפייס".

 

משה היה בספק: האם הפגיעה של צלפחד לגבי השבת – ולגבי משה שהוא מסמל את עניין השבת- היתה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה- צערא דגופא. או שהפגיעה של צלפחד היתה יכולה להיתקן בהמשך ההיסטוריה??

 

ה' ענה למשה שהפגיעה בשבת היא לא פגיעה אנושה ושישראל יוכלו בעתיד לתקן זאת על ידי שמירה של שתי שבתות רצופות ולהבין סוף סוף את עומק יקרות השבת.

 

אם כן, משה לא היה חייב לנקום בצלפחד

אם כן, על ידי התשובה של ה' למשה, משה היה יכול לתת תשובה חיובית לבנות צלפחד ולהתיר להם לקבל את נחלת אביהן.

 

עד כאן פירושו של הרמ"י.

 

 

לעניות דעתי, ניתן להבין מכאן עניינים הרבה יותר עמוקים שטמונים בפרשנות הזאת:

שאלה: מה הקשר בין שאלת בנות צלפחד, שהיא שאלה הלכתית , חוקית גרידא ל"כבוד" של משה שהיה או לא חייב לנקום באביהן?? למה הרמ"י מסית את הדיון , לכאורה, לפסים הלכתיים אחרים (נקימה) מאשר ההלכה שנשאלת לכאורה??

 

נראה לי שהשאלה ההלכתית של בנות צלפחד היא באמת השאלה של לקיחת בחשבון עניינים אישיים!

השאלה היא: השם של צלפחד הולך ויכחד. לא מדובר כל כך בנכסים כי בסוך הן יתחתנו והנכס יעבור לבעלות משפחת הבעל ובניהם. אבל שאלת בנות צלפחד הוא על הכבוד, על "שם אביהם". "למה יגרע שם אבינו מתוך בני ישראל". אם כן, יש לנו כאן התנגשות בין ההלכה הקודמת (רק בנים יורשים) ובעיה רגשית, אישית.

השאלה העקרונית היא: האם ניתן לשנות או להטות את ההלכה לכיוונים חדשים במידה ויש פגיעה אישית או נגיעה במישור הרגשי?

לכן, הדיון על הפגיעה הרגשית או בכבוד משה היא מאוד רלבנתית! מדובר על אותו העניין!

באיזה מידה ניתן להטות את הלכה לכיוונים קוטביים, בהתחשב לכבוד, לרגישות, לבקשה אישית של הפרט?

אם הפגיעה של צלפחד במשה היתה בלתי הפיכה או לא, זה מה שיקבע אם נתחשב ברגשות האישיים של בנות צלפחד!! כדי ששם אביהם יישמר בתוך קהל ישראל!!

והתשובות די ברורות:

  1. במידה והבקשה נעשית בצורה אמיתית וצודקת
  2. במידה ואין פגיעה אנושה (בלתי הפיכה) בעקרונות החשובים ביותר של ההלכה (עניין השבת)

אז כן ניתן לשנות את ההלכה !!

והשינוי של ההלכה כתוב בתורה עצמה וה' בעצמו מאשר זאת.

כמו שראינו בעניין פסח שני

כמו שנראה בעניין בני גד ובני ראובן

הרבה דברים יכולים להשתנות בהלכה בתנאים שניסחתי לע"ד לעיל. אפילו שטחה של ארץ ישראל, אפילו חגי ישראל, אפילו חוקי הירושה, יכולים להשתנות!!

יש לזכור כאן שאיוב (שלפי המסורת נכתב על ידי משה) הנחיל לבנותיו חלקים מהנכסים שלו, ולא רק לבניו!

 

עניין שתי שבתות

במסורת, יש רעיון של שתי שהבתות שצריכים כלל ישראל לשמור כדי שיבוא המשיח.

למה שתי שבתות?

נראה לי להסביר זאת על ידי הרעיון שלשבת יש שני פנים הפוכות משולבים בתוכו:

  1. שבת היא סוף השבוע. עבור בורא העולם, הוא היום האחרון של מעשה בראשית. אבל מצד שני, השבת הוא התחלת השבוע עבור האדם שנולד בערב שבת!
  2. "מזמור שיר" ליום השבת. הבית יעקב, בנו של הרמ"י מסביר שיש דואליות בין שני העניים ההפוכים האלה:
    1. מזמור= זמורה, צמצום.
    2. שיר= התפשטות, שירה היא ההזמנה לחשוב, לחלום, לפתח תחומי היצירה של האדם.
  3. זכור ושמור. יש בשבת המצווה העיקרית שהיא הזכירה, שכתובה בלוחות הראשונים והיא רק חיובית. ויש את המצוות לא תעשה של השמור הכתובה בלוחות השניים. אבל שניהם נאמרו, לפי המסורת "בדיבור אחד"!
  4. עניין שני הלחם.

קל להבין את השבת באופן אחד משני האפונים האלה. קשה הרבה יותר לקבל את שני המובנים ביחד של השבת. וכשעם ישראל יבין את משמעות הכפולה של השבת, זה יהיה התיקון האמיתי של חטאו של צלפחד!

שמירת שתי שבתות היא השמירה של שני הפנים של השבת: שבת שמתחיל את השבוע ושבת שמסיים אותו.

ה' קידש את השבת שמסיימת את השבוע. אבל הוא ביקש מהאדם לקש את השבת שמתחיל את השבוע! ואנו מזכירים את שתי הקדושות ביחד בקידוש. כי רק השילוב של שתי הקדושות היא מגלה את הקדושה האמיתית של השבת!

פנחס שם

08-07-09

מישל בן שושן

 

פנחס שם

 

ברית כהונת עולם

רש"י :ברית כהנת עולם – שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא ב) "לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי":

 

1 למה פנחס לא נמשח לכוהן יחד עם שאר בני משפחתו אהרון ובניו?

2למה פנחס מקבל במתנה את הכהונה עכשיו שהוא הרג את זמרי?

 

בזוהר (רי"ד) כתוב שאם כוהן הורג נפש אחת, זה פוסל אותו מהכהונה , הוא וזרעו!! האם אפשר להגיד ש"חיכו" עד שפנחס יהרוג את זמרי, ורק אז מינו אותו לכוהן כדי שלא ייפסל???

לא! כי אז לא נבין למה הכהונה ניתנת "כמתנה" לפנחס!

 

הסבר השם משמואל בעזרת כתבי הארי ז"ל:

1 לפנחס יש מזג מיוחד, "נשמת קין". הוא, כמו קין, בעל יוזמה, בעל רצון עז ליישם את מחשבותיו, הוא הולך עד הסוף. הוא מבחינת "יש"!. יש לו מזג "חם"! הוא מתלהב ויכול להגיע למעשים קיצוניים , יוצאי דופן. לטוב או לרע! מאז שהוא נולד, פנחס נראה בעל אישיות מיוחדת זו ולא ידעו, לא הוא, לא קרוביו, ואפילו לא הקדוש ברוך הוא עצמו, האם פנחס ישתמש לטובה או לרעה בתכונות המיוחדות האלה! לכן, לא מינו אותו לכהונה כי מצבו לא היה ברור אז!!

2במעשה הקנאות שלו, כשהרג את זמרי, התברר בעיני ה' שפנחס הוא "תיקון קין" זאת אומרת שהוא משתמש בתכונות קין לטובה ולא לרעה! לכן, ראוי הוא לקבל את הכהונה!

 

 

הקנאות:

ברור שכל מעשה קנאות , מאוד קשה לכל אחד לדון אותו לטובה או לרעה. אין דומה לקנאי אמיתי וכשר , יותר מרוצח אכזרי ורשע!

לכן, כל ישראל רצו לנדות את פנחס בגלל המעשה שלו!

ההלכה אינה מכשירה קנאים! להיפך. אין אדם רשאי לקחת את החוק לידיים!

ובכל זאת, עולם החידוש, עולם היוזמה, עולם היצירה דורשת מזג כזה וגם מצדיקה אותו!!

מי ידע לכתחילה האם יוזמה , חידוש, מהפך, יצירה, כשרים הם או אסורים הם ?? כנראה שקשה לתת קריטריונים לכתחילה.

אולי אפשר לדעת זאת בדיעבד, אחר המעשה ותוצאותיו, לפעמים רק אחרי כמה דורות ! כל "גדול" פגש התנגדויות בתחילת דרכו. כמעט כל גדול נחשב בהתחלה כפושע, כאפיקורוס, כפורץ גדר, כרשע, כאדם מסוכן למסורת, כמסית ומדיח. ממשה רבנו עצמו, ועד ליוחנן בן זכאי לעזרא הסופר, להרמב"ם, ועד להרצל!!

 

אם יש קריטריון אחד מינימאלי , הוא שהקנאי לא פועל לטובת עצמו אלא לטובת הכלל בלבד. "לשם שמים"! אבל קשה מאוד לוודא קריטריון כזה כי לרוב, כל אדם חושב , במודע, שהוא פועל לשם שמים! בדרך כלל, המניעים הפסולים הם סמויים לאדם עצמו! אם הוא פועל בשם רוגז, בשם תיקון עוול שנעשה לו בילדות, בגלל הפרעה נפשית, מרצון להכרה מצד הציבור, או כל מניע אחר לא מודע, זה מאוד מאוד  דומה לפעילות "לשם שמים"!

בעצם, רק ה' בעצמו יכול לדעת האם המניע כשר או לא.

לכן, ההלכה אוסרת כל מעשה של קנאות.

וקנאי מסכן את עצמו לגמרי ביוזמתו.

 

בכל יוזמה יש לקיחת סיכון .

זה מה שנותן את הערך לאדם באשר הוא!

 

השם משמואל מנתח מעשים של "קנאים" מפורסמים בתנ"ך כדי להבהיר שהדבר מאוד קשה להערכה פשטנית:

 

  • הגמרא בסנהדרין פ"ט משווה בין "זנות תמר" לזנות זמרי"!! שניהם עשו מעשה "אסור", זנות, אבל לשם שמים! תמר רצתה להביא זרע לבית יהודה ואכן היא הולידה נביאים ומלכים.

זמרי גם הוא פעל "לשם שמים" כי הוא האמין שכזבי היתה אכן ראויה לו ושהיא כבר הפשילה מעליה את כוחות הטומאה והיא כשרה לא פחות מצפורה אשת משה! (אבל כזבי הטעתה אותו – בכזביה- ונראתה לו כאישה כשרה לגמרי! וזמרי, ההיסטוריה מגלה שהוא טעה! ונהרגו בגללו אלפי ישראלים!!

השם משמואל, במאמר אחר (דף שפ) מציע שזמרי טעה בגלל סחף "ההמון"! גדולים בעם יכולים להיסחף ולטעות דווקא בגלל מעמדם בחברה! כמו שכתוב :"נשיא כי יחטא"  ולא כתוב "אם יחטא" כי נשיא קרוב מאוד לחטוא בגלל מעמדו! וזמרי היה נשיא בישראל . וכל אדם גדול חייב להיזהר מאוד מלטעות!

ועוד : הגדולים רואים את עצמם חפים מפשע יותר מפשוטי העם! הם מרגישים ישרים מאוד וזמרי השווה את עצמו למשה מרוב גאוות הנשיאות!

 

  • אליהו בהר הכרמל גם הוא יצא מגדר ההלכה וסיכן יסודי האמונה. אבל ה' מעיד שהוא הצליח בלקיחת הסיכון הקנאית שלו!

 

  • רחב הזונה, הצליחה להפוך את עורה ונשאת ליהושוע! מנחס, אחד משני המרגלים , הבחין בה כוח אמיתי לגיור מטומאה לטהרה ואכן זה הצליח!

 

  • אהרון הכהן עצמו ,עשה מעשה מסוכן כשהוא הזמין את העם לעשיית העגל!!  והשם משמואל אומר שבזכות המעשה הזה , זכה לכהונה!!!

כי הוא "מסר את עצמו" לשם שמים, כדי להרגיע את העם, כדי לנתב את כעסם במשך כמה שעות! ולהציל את ישראל!

 

  • פנחס עצמו סיכן את חיו כדי להציל את ישראל בהרגית זמרי וזה הצליח!

 

  • צלופחד, מקושש העצים, גם הוא סיכן את עצמו כדי לזכות את ישראל בידיעת ההלכה "מה הוא עונש מחלל שבת". אבל זה היה פסול, לפי דברי ה' והרגו אותו.
  • בנותיו גם הן , פרצו גדר בהלכה וה' הסכים והודה להן!

 

כך שאפשר לראות בכל אדם גדול מעשה מסוכן, שלפעמים גובל בהפרת ההלכה הפסוקה, ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך"! מי יודע לכתחילה?

 

 

אבל אין לשלול עמדה זו לכתחילה. יש להיזהר מאוד  ממנה אבל, יש לדעת שהיא קיימת בכל אחד מהמעשים שלנו! אפילו הפשוטים ביותר!!

 

פנחס, היה בין בנו של יתרו: סימן רע ! כי יתרו הוא גם כן מנשמת קין .יתרו הוא חבר הקיני. (הערת דניאל אשכנזי: כתוב בזוהר שיתרו תיקן את קין). אבל קין הרג את הנפש. האם פנחס הוא מצד הטוב או מצד הרע של קין?

אבל פנחס הוא בין בנו של אהרון!

מי יגיד לאיזה צד פנחס מתייחס יותר? העם חשב לנדותו !

כי נידוי זה לא הריגה (כמו שמתבקש לאדם שהורג את הנפש) ונידוי זה לא זיכוי מוחלט מאשמה!

זו עמדה של ספק והעמדת האדם בצד, מחוץ לחברה כי אכן קנאי הוא יוצא דופן!

היה צריך החלטה מלמעלה, מה' עצמו כדי לפסוק לגבי פנחס!!

אבל ביום יום, אין לנו פסק דין מה' שאומר לנו מה כשר ומה אסור ביוזמות האנושיות!!!

 

נראה לי שהיום, עם ישראל חווה מהפכה כזאת שדורשת יוזמות, חידושים ומעשה "קנאות" מכל סוג.

כמו ביציאת מצרים, כשמשה החליט להוציא את הערב רב

כשמשה החליט לשבור את הלוחות, כשיוחנן בן זכאי החליט לייסד ביבנה יהדות חדשה ללא ירושלים

……..

כך אנו חייבים להכיר בצורך, היום, לפרוץ "גדרים" כי השעה דורשת זאת!!

ואולי הצבת מעשה פנחס רגע לפני הכניסה לארץ מורה על כך!

 

הכהונה:

לצורך הכהונה צריך שיהיה לאדם הרבה דברים

  • הרגשת אחריות כלפי הכלל. וזה דבר של"בכורים" יש בדרך כלל, ולכן הבכורים היו הכהנים הראשונים.
  • רגישות יתרה לכל מה שנוגע לנפש האדם. ולכן יש להם כל כך מצוות המגדירים אותם מהטומאה.
  • עבודה לשם שמים. זה לא כל כך הצליח במשך ההסטוריה והכהנים הגדולים לא מילאו תמיד את תפקידם ביושר!
  • ומוכנות לקבל יוזמה, קנאות חיובית ובדרכי שלום, למען שלום הכלל והפרט.אהרון ופנחס נבחרו בזכות מידות טובות אלה.אהרון אחרי העגל ופנחס אחרי הריגת זמרי.

נתנה להם במתנה הזכות שהילדים שלהם יהיו כהנים! בכל משפחת כוהנים, מחנכים למידות האלה. אבל כל כהן חייב להראות בחייו שהוא אכן ממלא אחר דרישות אלה! ולכן הזוהר מציע לפסול כהנים שיעברו על דברים חמורים כמו הריגת נפש מישראל. כמו כל יהודי , הכהן מקבל "תפקיד" הדורש מיומנות מהלידה! וכל חיו הם אתגר למילוי תפקיד נעלה זה. לכן ליהודי יש תרי"ג מצוות ולכהן יותר מכולם!

 

סמיכת יהושוע על ידי משה)שעה)

ה' מצווה למשה ::"וסמכת את ידך עליו"

אבל משה עושה דבר שונה:"ויסמוך את ידיו עליו"!

יד אחת היא יד שמאל היא מסמלת את הכוח הצבאי והמדיני, כוח הכיבוש.

יד ימין , מסמלת את הכוח הרוחני, העברת המסורת, התורה.

השאלה היתה האם יחלקו את תפקיד משה לשני אנשים: יהושוע ואלעזר, אחד המנהיג הצבאי והשני המנהיג הרוחני. או שהכל יינתן בידי יהושוע.

השם משמואל טוען שדווקא משה היה מעדיף שהכל יינתן בידי יהושוע וה' הסכים לו ואמר לו לסמוך את יהושוע רק ביד אחת.

אבל משה רצה לרצות את ה' והסמיך אותו בשתי ידיו!!

אבל בין כה וכה, יהושוע קיבל סמיכה לשני התפקידים

ואלעזר המשיך גם הוא בתפקיד המפקד הרוחני ורזי תורה נמסרו על ידו.

 

ויקם מלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו(שפד)

בלק הלך להמשיך דרכו לנסות להפיל את עם ישראל על ידי זנות בנות מואב. וכוונתו היתה שכזבי תפתה את..משה בעצמו!!

אבל הכישוף לא יכול היה לתפוס במשה כי משה היה ענו מאוד והכישוף איננו תופס במי שמבטל את עצמו!!

הכישוף תופס רק במי שמחשיב את עצמו!

ולכן נשיא בישראל (זמרי) נתפס בכישוף של כזבי

 

פנחס מניטו 93-94

בע"ה ט' תמוז התשע"א

מישל בן שושן

 

פנחס מניטו 93-94

 

פרשת בלק:

למה המסורת נותנת שם "בלק", הרשע, ככותרת לסדרה? כי הוא מייצג תפוס התנהגות בגויים עד ימינו. כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. אם הבנים יהיו הבנים של האבות, אז המאורעות היו סימן להם. התורה נתנה לנו תפוסי התנהגות גדולים ו"בלק" הוא אחד מהם.

יתרו ובלק, הם שני אישים גויים שמתייחסים לישראל אחד לטובה ואחד לרעה. לשניהם יש שם סדרה בתורה!

מעניין שמיחסים את פנחס ליתרו והוא בא לנקום התקפת בלק!

 

כשיצאנו ממצרים, התברר שאנו בני אברהם שיצא ממצרים.

כשיצאנו מבבל, התברר שאנו בני יצחק, (ולא בני ישמעאל)

כשנצא מגלות אדום, מתברר שאנו אכן בני יעקב מול עשיו, ושאנו זכאים לשם "ישראל". חכינו אלפיים שנה כדי שנקרא לעצמנו "ישראל"!!

 

בלעם: הוא הנביא של כל האומות ביחד. לכל גוי היה נביא שיסביר מה הוא יעד האומה הזאת. ובלעם הוא הנביא שיכול לנבא עבור כולם ביחד. משה התפלל שזה יפסיק עבור שאר האומות וימשיך רק עבור ישראל. (ונפלינו אני ועמך..) כי ישראל מתחיל להיות המייצג של כל האנושות וקוראים את נבואת העולם דרך התורה. כל האומות סרבו לקבל את התורה כדי לקרוא את מה שקורה בעולם. היום, הגויים אינם מבינים את התנהגותם כלפי ישראל. כי אין להם נביא שיסביר להם זאת.וזה כבר קשה מאוד לישראל כך! מה היה קורה אם , בנוסף , היה נביא שהיה מסביר להם את כל התכסיסים שלהם נגד ישראל?!!

המהר"ל מסביר שהאומה הפרסית היא זאת שתיקח על עצמה את ההתנגדות נגד ישראל.

 

כאן "לקלל"= "להגיד דברים רעים על .."

זה דומה מאוד למה שהכרנו עם הנאצים י"ש ע"י גובלז. לעשות פרופגנדה כך שמי שמקללים יהפכו לרעים בעיני כולם. גם היום לגבי מדינת ישראל, יש פרופגנדה נגד ישראל ואפילו ישראל עצמם מתחילים לחשוב רע על ישראל!! וזה נעשה היום באו"ם! ה"בלעם" של היום!

זה מתחיל כשמבינים שאי אפשר לנצח אותם צבאית!!

עד למלחמת ששת הימים היתה "ציונות" אחת= להחזיר את ישראל לארץ ישראל.

מאז, נולדה "ציונות" חדשה נוספת= לתת מדינה לעם הפלשטיני בארץ ישראל!!

 

בלעם מייעץ לבלק להזנות ישראל עם בנות מואב. וזה כמעט הצליח.ישראל היה יכול לאבד את יכולתו להיכנס לארץ! אם פינחס לא היה פועל.

אם ישראל היה נכשל, התורה היתה מספרת לנו איך ה' בחר בעם אחר שיקח עליו את משימת ישראל. אבל זה לא קרה ואותו העם שיצא ממצרים הוא זה שנכנס לארץ.

 

למה משה לא פועל? כי הוא נישא מדינית! הוא נוגע בדבר!

למה ה' בעצמו לא פועל?? למה הוא מצפה שבן אדם יפעל??

 

וירא בלק:

ההבנה מתוארת על ידי שני חושים שונים: שמיעה וראיה!

רוב האנשים ,היום, חושבים דרך הראייה, דרך תמונה שמופיעה בראש שלנו, בדמיון.

פעם, האנשים יותר חשבו דרך דמיון השמיעה, הקול.

לדעת, בתורה היא יותר דרך השמיעה שמע ישראל. בהר סיני, מודגש שהם "לא ראו" אבל זולתי קול.

היוונים והלטינים מעדיפים הדעת דרך הראיה. VIDEOנתן המושג IDEA/

השמיעה, הלימוד, לשמוע ממשהו שמסביר יותר חזק.

אבל בדיני העדות, יותר חזק הרואה והשומע!. "גדולה ראייה משמיעה"!!!

בזוהר= תא חזה: בוא לראות אחרי ששמעת!

בתלמוד= תא שמע: מה שראיתם , בואו לשמוע!, להבין אותו!

לראות בלי לדעת, בלי לשמוע, זה עבודה זרה. VOIR SANS SAVOIR C'EST L'IDOLATRIE

 

הידיעה= ללמוד עם משהוא שלמד ממשהו שראה!

צריך לשמוע לפני שרואים!!

יהודי מבין-  גוי רואה!!

 

יתרו שמע

בלק ראה!!

 

הסכנה אצל המיסטיים היא שהם חושבים שהם רואים אבל הם לא הבינו! רק מי שהבין, ששמע, יכול אולי לראות ולספר זאת למי שהבין גם כן.

 

רואים את הקולות:  מה שבדרך כלל  מבינים על ידי השמיעה , הבינו על ידי הראייה. אבל זה רק היה בהר סיני!!-

 

יעקב = שמיעה

עשיו=ראייה

 

התנאים קבלו מהמקובלים שראו. ואחרי ששומעים בתלמוד, ניתן לראות בזוהר!

ויהי בנסע הארון ויאמר משה….

מסכת שבת:יש  85 אותיות בשני הפסוקים. וזה ספר תורה בפני עצמו.

משה היה יכול להיות נביא בנבואתו שלו, בנבואת בלעם ,בנבואת יתרו. ובנבואת איוב. ארבעת האנשים האלה היו נוכחים במדרש, מול פרעה כשמשה הקטן הפיל כתרו של פרעה.

בלעם= הדתי

יתרו= חיי החברה

איוב = חיי האדם האקזיסטנציאלי.

משה יכול בשלושתם ולכן הוא קיבל התורה.

עיני העדה= לדעת לאן הולכים. זה מה התבקש יתרו להיות "והיתה לנו לעניים" והדרוזים הם הגששים. מי שיכול לחשוב על הדרכים שבהם נלך.

ותחזינה עננו בשובך לציון

1 בשעת הגאולה נלמד הזוהר

2 תעשה שנוכל לראות כשתחזור לציון. כי יש אנשים שיש להם עניים ולא רואים!!

אי אפשר לקרוא הזוהר אם לא היה לנו מורה כדי שנבין לפני הקריאה!

 

ראה ישראל

שמע ישראל

 

אתה הוראתה לדעת-

מצוות הראייה. היום לא רואים כלום עדיין יחסית למה שהיו רואים במקדש. אבל אנו נראה !!

 

לא תתורו אחרי עיניכם אם אתם רואים לפני שהבנתם זו עבודה זרה!

אבל כל זמן שלא ראינו לא ראינו!!

יש ערך גדול מאוד לראייה!! רק שהיא לא צריכה להיות לפני ההבנה.

 

אפס קצהו תראה

כל זמן שבלעם יסתכל על חלק מעם ישראל יכול הוא אולי לקלל (וגם זה הוא לא הצליח) .אבל כשמדובר על כלל ישראל, אין הקללה יכולה לפגוע אף פעם. כלל ישראל ברוך הוא.

 

מן ארם

האויבים המסוכנים ביותר עבור ישראל הם אלה שיצאו מארם , הגלות שהעברים היו. ישמעאל, עשיו ובמיוחד לבן הארמי היו האויבים המרים ביותר לישראל.

אברהם היה צריך לבטל את החלק הארמי שהיה בו. והוא הצליח רק על ידי יעקב. (אשר פדה את אברהם).

 

פרשת פנחס:

 

בין אהרון:

השבטים היו מבזים את פנחס כי הוא היה בן בנו של "פוטי" מצד אמו.

אלעזר לקח לו מבנות פוטיאל, ותלד לו את פנחס.(שמות 6-25).

בבא קמא 101ב: מאי פוטיאל?

  1. יוסף שפטפט ביצרו. יצר הרע של אשת פוטיפר.
  2. יתרו שפיטם עגלים לע"ז.

הייחוס של פנחס לאהרון בא כדי לאזן היחוס של פנחס ליתרו או ליוסף. (רש"י מביא רק את יתרו ולא יוסף).

 

בקנוא את קנאתי

רש"י בנקמו את נקמתו, בקצפו בקצף של ה'. כל קנאה הוא המתחרה בנקמת דבר.

אם זנות אחרי מואב מביא לכליה של ישראל זה יאלץ ה' להשמיד אותם והוא הבטיח שלא יעשה זאת לאבות!.

"קח נא את בנך.." למה ה' מבקש בלשון :"נא". כדי שלא יאשימו אותי, ה' במשוא פנים בבחירת עם ישראל! תראה אתה אברהם לגויים שאתם יכולים להיות "דתיים" כמו שהם חושבים שצריך להיות! כדי שאוכל להמשיך להצדיק את בחירתכם!

רק ה' יודע למה ישראל נבחרו. אף אחד לא יודע זאת. ישראל מאמינים בזה כי זה כתוב בתורה אבל אף אחד לא יודע למה!!

פנחס עשה זאת, כמו אברהם בעקדה: הוא עשה מעשה שיצדיק את המשכות בחירת ישראל על ידי ה'! זה פירוש שהוא קינא לה'.

 

ברית שלום

רק מי שיכול להציל את ישראל מכליה ולהצדיק את בחירת ישראל על ידי ה'!

 

אשר קינא לאלוהיו

רש"י: עבור אלוהיו. המקנה אתה "לי". וקנאתי לציון. למה עוד פסוק? דרך אגב אנו לומדים שרש"י הוא ציוני!!

 

 

 

פנחס הוא אליהו

אליהו הוא הקנאי הגדול מכולם.

יוסף- פנחס –אליהו הם שלוש דמויות מאותה ספירה לדעת הקבלה

 

הנוצרים אומרים: נכון שיש חוקים אבל זו גאווה לחשוב שאנו יכולים לקיים החוק! הם אומרים "נכון שמשה קיבל התורה אבל זה היה כדי להגיד לנו מה שאין אנו יכולים לעשות" כשהגויים מסתכלים על ישראל מקיים את התורה זה נראה להם מוזר! אצלם, החוק הוא חוק בגלל שהוא חוק לא בגלל שזה צודק! LEGALISTES ET PAS MORAUX

מה שקבלו ישראל בהר סיני זה שיהיו נידונים על ידי התורה , המוסר ולא לפי החוק הצודק בלבד.לכן ישראל אחראים הרבה יותר במעשיהם. כי הם קבלו עליהם להיות נידונים על פי המוסר, הרבה יותר משאר העולם!

התורה מדברת על המשפחות היוצאים ממשפחת אברהם כי הם היו עלולים לקבל את התורה והם לא קבלוה. וגם בגלל שהם הכי קשים לישראל

וגם מעניין שישראל שרדו בגלות בזכות הקליפות של עשיו ושל ישמעאל ולא אצל עמים אחרים!!

 

LES ZELOTES=בתקופת בית שני, היהודים שהתנגדות באלימות לכיבוש הרומאי.

ZEL=קנוא קנאתי= כשהמצב תקוע משהו יוזם!

אל קנא= EXCLUSIFהוא לא מסכים שתהיה כל עבודה זרה! ה' הוא לא "יחיד" הוא "אחד".אי אפשר שישראל יוסיפו עוד אלוהות . יש לו קשר מיוחד עם ישראל. מאחורי כל חטא יש עבודה זרה. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. למה התלמוד משווה הכעס לע"ז והוא לא אומר שזה חמור מאוד?

אם לא מפסיקים לכעוס מגיעים לרצח ואז מתחילים לחשוב שמי שברא אותי לא ברא את השני! וזו עבודה זרה!

קנא= המיוחדות

קנה= לקנות.

בגלל שהוא אל קנא הוא קנה אותנו!

 

הנני נותן לו את בריתי שלום

אין השלום יכול לבוא אלה מהקנאים

כי אם אחרים פשרנים חותמים על שלום אז זה יביא למלחמה! רק אם הקנאים עושים שלום אפשר להאמין לשלום הזה!

 

יש שני סוגי צדיקים:

מי יש לו הקליפה בחוץ, כרימון

ויש צדיק עם הקליפה בפנים כתמר יפרח. (קרח)

ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון!

 

בסיפור הלידות של השבטים

בבני לאה מופיע שם ה'

בבני רחל מופיע שם אלוהים

עבור שבט לו לא זה ולא זה כי הוא מאחד את כולם ה' הוא האלוהים

 

מניין ישראל.

אחרי שלושה חטאים היתה מגפה ומניין:

  • חטא העגל= עבודה זרה- בין אדם למקום
  • קרח= מחלוקת בין אדם לחברו- שפיכות דמים
  • בנות מואב= גלוי עריות – בין אדם לעצמו.

כל פעם שהייתה מגפה, היו צריכים למנות את ישראל כדי לדעת איך נכנסים לארץ.

מי שיצאו ממצרים  מורישים מי שנכנסים לארץ  נוחלים.

 

יש משהוא מיוחד במניין של הפרשה שלנו:

התורה מספרת למה אחד מבני ישראל נעלם מהשושלת.אם  הוא מת ולמה.

26-36ואלה בני שותלח לערן משפחת הערני.(בן אפרים) רש"י : היה כתוב כבר משפחת השותלחי. צא וחשוב ותמצא בפרשה זו 57משפחות ומבני לוי 8הרי 65משפחות וזהו שנאמר בדברים , "כי לא מרובכם בחר .. כי אתם המעט מכל העמים". לא בזכותכם נבחרתם אלה בזכות האבות. "ה-מעט" 5 פחות משאר העמים! שהם 70!! אתם חסרים 5 ממשפחות העמים!

חסרים:

דתן ואבירם-נדב ואביהו-קרח-צלפחד-

חמשת בנות צלפחד עשו התיקון של החמש החסרות.

כשישראל בסכנה הנשים מצילות אותו!

גם ביציאת מצרים, מרים הצילה את לידת משה.

גם אסתר הצילה את היהודים

גם היום, הנשים מאוד חשובות להתעוררות עם ישראל.

פנחס לעד

5-07-07

מישל בן שושן

 

פנחס לעד

 

הסבר על הפסוק השני:

"פנחס..השיב (החזיר )את חמתי(כעסי) שהיתה לי נגד ישראל כדי לכלות אותם.

בקנאו את קנאתי בתוכם= היתה לי קנאה נגד ישראל כי הם עזבו אותי והלכו אחרי אלוהים אחרים. לכן היתה צריכה לפעול מידת הדין שלי נגדם.

פנחס עשה מעשה של קנאה, כאילו יש לו אותה הרגשה שהיתה לי. הוא קנא בנקומי. הוא הפעיל את מידת הדין אבל "למטה", מתוך העם עצמו, "בתוכם". מכיוון שכבר דין נעשה למטה (אפילו בזעיר אנפין יחסית לתכנית המקורים להרוג המון אנשים), אז זה ביטל מידת הדין מלמעלה.

ואז, "לא כיליתי את בני ישראל בקנאתי"

 

קשר בין כל חלקי הפרשה:

מעשים של "אלימות" ,סיכון עצמי, קנאות.

פנחס- זה ברור

צלופחד- הוא סיכן עצמו כדי שידעו הכלל הלכה מסוימת (מה העונש למזיד בשבת.).

בנות צלופחד- העזו לשנות ההלכה , אבל בהסכמת משה

(בני ראובן ובני גד- גם כן יעשו זאת)

מניין בני ישראל בלי הנשיאים- כדי להעניש אותם על מעשה זמרי

מות משה

הקרבנות- מעשה אלים פר אקסלאנס, לטובת האדם או הכלל.

 

בע"ה יא תמוז התשע"ד

מישל בן שושן

 

פנחס לעד2

 

(אני מציע כאן קריאת הפרשה שלנו מזווית מיוחדת שתסביר הרבה שאלות. אני מסתמך , בחלק מהדברים ,על לימוד של הרב אשכנזי מניטו זצ"ל מובא על ידי תלמידו הרב אורי שרקי.)

 

מי הם נשות מדין?

מדין איננו עם שמונע מישראל להיכנס לארצם. אם כן מה הבעיה בין ישראל למדיין?

מניטו זצ"ל מסביר שמדין הם "האלטרנטיבה" לישראל. מדין הוא בנו של אברהם אבינו (מצד קטורה).

אחרי שמשה הרג את המצרי, והראה בכך שהוא מוכן להסתכן ולפעול עבור ישראל, הוא פוגש עויינות מסויימת מצד ישראל עצמם. הסיפור של משה מול "שני אנשים עברים ניצים" שלועגים ומאיימים על משה, הוא סיפור חשוב . הוא מלמד אותנו למה באמת משה ברח למדיין: הוא בחר ליצור עם ישראל חדש על ידי מדיין!! הוא פוגש על יד הבאר (כמו יעקב שבנה את השבטים על ידי אותו מהלך, על יד הבאר, אצל לבן) את אשתו והוא מתחבר ליתרו "כהן מדין". בניו נולדים במדיין. הוא בוחר לשבת במדין ימים רבים.

כשה' נראה אליו בסנה, משה מסרב ללכת כדי להוציא את ישראל ממצרים. למה? נראה לנו , לכאורה שזה בגלל "ראש קטן", הוא לא רוצה להתערב בבעיות גדולות עליו. אבל, זה סותר את הסיפור של הריגת המצרי! נראה שמשה מוכן לפעול , אבל הוא לא מוכן להתמודד עם עם ישראל היושב במצרים! ה' מאלץ אותו לעשות כן:

"להוציא- את עמי- את ישראל- אשר יושב במצרים". הדבר ברור: ה' איננו מקבל שמשה יצור עם חדש במדין. הוא מעוניים בישראל היושב במצרים!

מדין , כאלטרנטיבה לעם ישראל , תמשיך להעסיק את משה ואת כל העם:

יתרו מגיע , מתגייר חלקית, מחזיר את ציפורה והילדים של משה. יתרו מתפעל ממה שקורה לישראל אך מסרב לקחת חלק בסיפור. הוא עוזב ולא נכנס לארץ. האם יתרו לא רצה? האם משה גירש אותו? יש גרסאות שונות בתורה. אבל זה מראה שהקשר בינו לבין ישראל איננו חד משמעי וברור!

לא רק משה מתחתן עם מדיינית. גם אלעזר הכהן מתחתן עם מדיינית.

 

מדין או ישראל?

כל פעם שעם ישראל חוטא, ה' מאיים להחליפו עם צאצאי משה. אבל מי הם מצאצאי משה? הם מדיינים, בני מדיינית, שחונכו במדיין, שלא עבור יציאת מצרים! ייתכן שה' מנסה את משה: האם אתה עדיין חושב על מדיין במקום ישראל? כשמשה מסרב, אז ה' נרגע ומוחק את האיום שלו!

עד לסוף ימיו של משה, ה' יחפש ללמד למשה שיש להתנתק מרעיון הזה. לכן, כנראה, הוא ידרוש ממנו, אישית, להילחם ולהרוג את המדיינים לפני מותו. עד שמשה לא יעשה את המעשה האלים של הריגת מדיין, הוא לא ישלים את תפקידו!!

 

 

למה כל כך חמור לזנות עם בנות מואב?

עם תיאור הרקע הזה, ניתן להבין את חומרת המצב כשבני ישראל זונים עם בנות מדיין:

לא רק הבעיה של הזנות או של העבודה זרה בעייתית כאן, אלא, לעניות דעתי, זה הפיתוי להתחבר , פיזית עם מדין. כאן נשאלת הבעיה של הזהות הישראלית עצמה. יש פיתוי גדול להתחבר עם מדיין. מדין הוא לא "אויב" רגיל כמו מואב, עמון, אמורי, או כנען. מדיין הוא העם שנראה קרוב לישראל ואפשר להתחבר אליו.

 

עבודת הפעור

לפי המדרשים, העבודה זרה שאליה בנות מדין הובילו את ישראל לעבוד אותה היא עבודת הפעור. והיא מתוארת במדרשים האלה, בצורה מדויקת: כדי לעבוד עבודה זרה זו יש לעשות מולה את הצרכים האישיים!

זה נראה לנו מוזר ומתועב. אבל, נראה לי שזה מורה על דבר הרבה יותר משמעותי: הפתיחה של הנקבים של הגוף, מסמלת את אובדן הזהות העצמית:

לגוף יש כל מני נקבים. מה מוציאים ומה מכניסים דרכם, מגדירה את הרצון והגבולות האישיים. כמו דלתות של בית, המשפחה איננה יכולה להרשות לעצמה לתת לכל אחד להיכנס בבית. יש לסנן את הנכנסים. כי זה בעיה בטיחותית והגדרה עצמית.

כשחושבים שאין הבדל ביני לבין השני, אז חושבים שניתן לבטל את הגבולות, את הזהויות, ההבדלים. זה נראה מאוד "סובלני" אבל זה פגום מיסודו. רק מיתוך הגדרה וכבוד עצמי, ניתן ליצור קשרים משמעותיים ובריאים עם הזולת. הפתיחה הפרוצה של ה"נקבים" מסמלת אובדן עמידה בקשר עם השורשים והזהות המיוחדת שלי.

 

המגפה

למה ה' מתחיל להרוג את עם ישראל? אולי ה"מגפה" היא פשוט תוצאה של התבוללות!

אנו יודעים היום, שההתבוללות היא אחת הדרכים הקשות ביותר לפגוע בעם ישראל.

המספר הסמלי 24000של נפגעי המגפה, מורה על מספר השבטים, כפול אלף(סמל המכלול) כפול 2 (זכר ונקבה)

בין שהמגפה היא פיזית , בין היא רק אובדן האנשים האלה עבור עם ישראל, זה מתאר במדויק הבעיה האמיתית של בנות מואב: ישראל הולך לאבד את זהותו. זו אחת הסכנות החמורות שתערב , במשך כל ההיסטוריה אחר עם ישראל. שאלת היחס עם הגויים, היא, לדעתי , נושא הפרשה כולה: איזה סוג של קשר אפשר לקיים עם גוי? מה מותר לקבל ממנו ומה אסור?, איך אפשר להכשיר את מה שנכנס לתוך עם ישראל?(ולראיה , הלכות הכשרת הכלים נלמדת, בסדרה שלו, על ידי הכשרת כלי האוכל של המדיינים).

 

זמרי וכזבי

זמרי הוא נשיא שבט שמעון. הוא אחד מ14 האנשים החשובים ביותר בעם. כזבי היא, בת חשובה מאוד אצל מדיין. בת מלך. אולי ביתו של בלק אולי ממשפחת יתרו?

הטענה של זמרי, לפי המדרש:אין סיבה שמשה יתחתן עם מדיינית ושזה יהיה אסור על ידי העם או , לפחות נשיאי העם. זה מתאים מאוד להסברים שפיתחנו לעיל, על הרצון העז, או הפיתוי הגדול, של ההתחברות של ישראל עם מדיין. העובדה שמשה עצמו איננו מגיב מורה על הקושי שהוא  נמצא בו!

 

בחירת יהושע

המדרש (שכנראה הרגיש את הבעיה שהעלנו לעיל) יודע לספר שמשה ביקש מה' שבניו , הם שיחליפו אותו בראש העם. ה' מסרב וטוען שיהושע יותר מתאים כי הוא הכין את עצמו לכך בזה ששימש את משה בכל תפקידיו.

למה המדרש חושב שמשה רצה שבניו הם אלה שימשיכו את דרכו??

האם אין כאן רמז של המדרש על הפיתוי של החיבור של משה עם מדיין?

האם באמת משמה ביקש זאת מה'? אי אפשר לדעת. אבל העובדה שהמדרש מספר זאת, מורה על הבעיה !!

 

פנחס בן המדיינית

פנחס לא מונה לכהן יחד עם שאר המשפחה. הוא האדם היחיד בהסטוריה שהיה בן ונכד לכוהנים בלי להיות כהן בעצמו! הוא נולד לפני שאביו קיבל את הכהונה. לפנחס, אם כן, היה סטאטוס מאוד מוזר! הוא לא היה חלק מהמשפחה שלו! המעשה שלו הכניס אותו לתוך המשפחה! רק אז, ה' ממנה אותו ואת זרעו לכוהנים!

למה?

נראה לי שפנחס הרגיש , יותר מכל אדם אחר מה זה להיות בגבול של הזהות הישראלית:

אימו היא מדיינית. אביו הוא אלעזר הכהן. הוא חצי גוי חצי יהודי. הוא חצי כהן וחצי לא כהן.

גם המעשה שלו הוא חצי אסור (אין הלכה שניתן להסתמך עליה, לכתחילה, שמורה על הריגת בועל ארמית), חצי מותר (בתור קנאי, מותר לו להרוג בועל ארמית). אבל קנאי הוא סטאטוס גבולי ולא מוגדר כל כך!

החכמים שסדרו את הפרשיות שאנו קוראים כל שבת, חתכו את סיפור פנחס באמצעו: המעשה של פנחס נכתב בסוף סדרת בלק. והם השאירו אותנו במתח, למשך שבוע ימים: האם מה שעשה פנחס מקובל על ידי ה' או לא? אז, כל העם רצה לרגום את פנחס. כולם שייכו אותו לאימו המדיינית ולסבו יתרו, המפטם עגלות לעבודה זרה. הוא הרג נשיא בישראל! פנחס היה בסכנת מוות, במשך כל השבוע שעבר!

עד שהגיעה הסדרה שלנו ומבשרת שפנחס קיבל את אישורו של ה' בעצמו והוא קיבל אפילו פרסים חשובים עבור המעשה שלו!!

פנחס מגיע ממעמד מאוד גבולי והוא נכנס לתוך הזהות שלו בזכות מעשיו.

פנחס הוא כמו "מוסף" למשפחת הכוהנים.

פנחס הוא "מוסף" לעם ישראל.

הקביעה שהוא "בן אלעזר בן אהרון הכהן, היא קביעה חשובה מאוד. היא נקבעת על ידי ה' בעצמו. הוא בחר בחצי הזה של זהותו על פני החצי השני. וזאת, אחרי שהוא עשה מעשה מיוחד שאפשר זאת: מעשה שגודע בחובו את הפיתוי להתבוללות וטשטוש הזהות

 

 

פרשת המוספים

שאלת הימצאות פרשת קרבנות המוספים בספר במדבר, במקום ספר ויקרא, העסיקה הרבה מפרשים. נראה לי לענות על השאלה בפשטות: הסדרה שלנו עוסקת כולה בהגדרת הזהות וגבולות הזהות.

יש, בזהות עם ישראל, הגדרה פשוטה, תמידית, מסורתית, קבועה, ברורה.

כמו כן, יש קרבנות של כל יום רגיל. קרבנות ה"תמיד".

אבל יש גם אפשרות להיפתח למימד "לא רגיל" או היינו אומרים "לא תמידי": ימי השבת, ראש חודש, ימי חג ומועד, הם ימים יוצאי דופן. הם נכללים בתוך העבודה בתור "מוספים". אבל היוצאי דופן האלה, הם אלה שמעניקים קדושה וערך לכל המכלול! השבת והחגים, נותנים לימי החול את טעמם וכיוונם!

כך פנחס: הוא יוצא דופן. אבל מהרגע שהוא נכנס בזכות וברשות לתוך המשפחה שהיה מחוצה לה, הוא יקבל תפקידים שישפיעו על המהלך הרגיל של העם. פנחס הוא היוצא מהכלל שייתן טעם לכלל. הוא יהיה נוכח בכל ברית מילה. הוא יבשר, תחת דמותו של אליהו הנביא, את בואו של המשיח. הוא אחראי על ברית השלום!

 

בנות צלפחד

הן הדוגמא לגבולות החוק: הן בקשו וקבלו שינוי החוק האלוהי!

אביהם, אם הוא אכן היה המקושש עצים, עשה מעשה של קנאות שלא התקבל. הן כן!

כלומר, גם לחוק יש גבולות וניתן להכניס שינוים בגבולות האלה. לא כל שינוי מתקבל, אבל יש כן שינוים שמתקבלים. וכשהם מתקבלים, הם הופכים לנחלת הכלל!

 

קנאות ושלום:

הגדרת הקנאות על ידי הרב שגר היא : נאמנות לרעיון או לזהות, או ללאום או לדת והמוכנות להלחם עבור נאמנות זו. הקנאות השלילית היא קנאות אלימה שאיננה מכירה בזכות השני להאמין בדרכו הוא. הקנאות החיובית היא העמידה והכבוד בשורשים ובזהות האישית.

אין השלום יכול להתבסס על מחיקת ההבדלים בין האנשים, כמו שמוצע היום בעידן הפוסט מודרניזם. השלום האמיתי יכול להיבנות אך ורק על בסיס ההכרה של השוני, הכבוד שרוכשים לזהות העצמית ולזהות של הזולת. לכן, יותר מאשר סבלנות מזויפת, הקנאות החיובית היא בסיס לשלום האמיתי.

לכן פנחס הקנאי לזהות הישראלית מקבל את ברית השלום

 

יוסף

נראה לי שהדמות של יוסף נמצאת סמויה (או אפילו לפעמים גלויה) במרכזה של כל הסדרה:

יוסף הוא זה שיצא לחוץ. הוא נמכר למצרים. יש סכנות גדולות ביציאה הזאת. הוא היה יכול להתבולל לגמרי. מצד שני,הוא היה זה שייצא את החכמה הישראלית לגויים והציל את האנושות מרעב. התורה מעידה שהוא נשאר צדיק. כלומר, למרות הפיתוי והיציאה בחוץ והקשר ההדוק עם הגויים, הוא הצליח להישאר יהודי.

המדיינים מכרו אותו למצרים. יוסף יצא לשני גלויות, אחת בתוך השנייה: הוא נמכר לרשות המדיינים. ומתוך גלות זו, הוא נמכר למצרים. מהרגע שהוא יוצא מגלות מצרים, יש לו לצאת עכשיו מגלות מדיין!

המדיינים עשו ברית מילה לא שלימה. בתור בני אברהם לא היו מוכרחים לעשות פריעה אלא רק חיתוך.

אילו לא היה פנחס, ייתכן שהיינו אומרים שיוסף הוא זה שנמצא בכל ברית מילה! כי הוא זה שעמד בניסיון של ההתבוללות. בירת המילה הוא האקט שמסמל הסירוב להתבוללות.

  1. פינחס:

בתוך שמו, קיימות האותיות של יוסף (+נח!)

המדרשים מיחסים את פנחס, מצד אימו(?) ליוסף. וטוענים שפינחס בא לנקום את מכירת יוסף על ידי המדיינים.

יוסף הוא "שומר הברית" העמידה האיתנה מול פתויי אשת פוטיפר, העניקה ליוסף את דמות הסמלית של מי ששומר על מצוות ברית המילה. בקבלה, יוסף הוא סמל מידת היסוד שהברית מילה הוא המקום בגוף המייצג אותה.

פינחס, מוציא את יוסף מגלות מדיין!!משה הוציא את עצמות יוסף ממצרים אבל יוסף נשאר עדיין "ברשות" המדיינים שמכרו אותו. פנחס משלים את השחרור של יוסף ומוציא אותו ממדיין!

הקשר הזה "יוסף- ברית מילה- מידת היסוד- מדיינים- התבוללות", נמצא גם כן אצל פנחס:

"פנחס-ברית מילה- מדיינים- התבוללות".

  1. 2. בנות צלפחד

הן מצאצאי יוסף. הפסוקים, נותנים אפילו את הייחוס המדוייק שלהן:

  • יוסף: יצא לגלות
  • מנשה: "כי נשני אלוהים..". יש סכנה, ביציאה לגלות של שכחה!
  • מכיר: בגלות ניתן להימכר לתרבות הגויים. או אפילו להמכר פיזית
  • גלעד: שם הגל עד שציין הגבול בין יעקב ללבן. הסכנה להפוך את מצב הגלות לתמידי, כמו גלעד.
  • חפר: נכאן, המצב יכל להתדרדר למצב מחפיר
  • צלפחד: השלב הבא, זה שהיהודי יהפוך, בגלות לצל של הפחד!

"אבנו מת במדבר": השלב הסופי, כביכול , זה המוות בגלות, במדבר. לא נשאר כלום מהיהודי. אין לו בן.

בנות צלפחד: אבל המצב לא לגמרי אנוש. מהבנות תצא הגאולה!:

  • נועה(לנוע), תרצה(לרוץ), חגלה (חג= הסתובב), מלכה (ללכת).. לכולן שמות שמורים על תנועה ויוזמה.

"ותעמודנה, ותקרבנה.." מהמצב האנוש של שושלת אביהם , הן מחיות בחזרה את הענף והן , אפילו, מחדשות הלכות! מהמצב האנוש, יוצא חידוש שמחייה אפילו את אלה שהיו, עד כה "בסדר"!

 

3 מוספים

נראה לי שאין כאן רק משחק מילים בין "יוסף" למוסף". יוסף נקרא כן כי הוא חייב להוסיף: יוסף לי אלוהים בן אחר. כל פעולתו של יוסף היא להוסיף.

ההוספה הזאת היא אמנם מסוכנת כי היא דורשת יציאה והתמודדות עם החוץ, אבל, כשהיא מצליחה, היא מחייה ומחדשת קדושה בתוך המכלול שממנו יצא!

יש קרבן התמיד. אבל כל המוספים, שנראים, יוצאי מן הכלל, רק מעניקים משמעות יתרה . בלי שבת, ראש חודש, חגים, החול היה נשאר ללא טעם אמיתי.

 

 

לסיכום:

נראה לי שהסדרה שלנו עוסקת בנושא הגדרת הגבולות של הזהות הישראלית והאפשרות להכניס בתוכם שינויים.

השלום אפשרי רק אחרי שכל אחד מגדיר ומכבד את הזהות שלו. כשכל אחד מכיר ומכבד את השורשים והגבולות שלו. רק מתוך הכרת השוני עם הזולת, ניתן לבנות שלום אמיתי.

ההתבוללות היא פיתוי נוראי. החיבור עם בנות מדיין היה מימוש הפיתוי הזה.

המלחמה נגד מדין, מלמדת שיש לסרב להתבולל. יחד עם זאת, ניתן להכניס בתוך עם ישראל גויים (אפילו נשי מדיין) במידה וזה נעשה בצורה נאותה. לא באובדן זהות אלא על ידי גיור הנכנס. זה אפילו יעשיר את עם ישראל! אבל יש תהליכי הכשרה. כמו שמותר לנו להשתמש בכלים של המדיינים אחרי הכשרתם בלבד, ניתן להכשיר גויים ולהכניסם לעם ישראל. אבל לא על חשבון אבדן הזהות שלנו.

פנחס הוא סמל אנושי של העמידה בגבול והכניסה לתוכו. כמו המוספים, הוא אפילו ייתן נפח חדש ויעשיר את הזהות. בין הזהות של הכוהנים, בין הזהות הישראלית.

לכן, כל הנושאים של הסדרה מוצאים בה את מקומן:

  1. פנחס והקנאות (הגדרת הזהות)
  2. המלחמה במדיין (איסור ההתבוללות)
  3. הכשרת הכלים (הגיור ולימוד נכון מחכמת העמים האחרים)
  4. בנות צלפחד (אפשרות הניתנת לאדם להתערבות בחוקי האלוהים)
  5. מנוי יהושוע (ולא בני משה)
  6. וקורבנות המוספים!

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובת מוריאל אזולאי

אהבתי מאוד את הניסיון לחבר את כל הנושאים ולהבליט את העיניין העיקרי של הפרשה.

משהו לא ברור לי. מה בעייתי יותר: נשות מידיין או מואב? היה נדמה שאתה מכוון להגיד שבנות מידין בעתיות יותר כי הן נראות לגיטימיות (כמו שמשה חשב וה' אמר לא). אז למה מואב פתאום הוא הבעייתי?

עוד שאלה לגבי ציפורה. האם הברית מילה שהיא עושה לבנה הופך אותה לגיורת בעצמה או לפחות לחלק מישראל?

 

תשובה:

תודה רבה

  1. כן נראה לי שבנות מדיין יותר בעייתיות מאשר בנות מואב. יש בעיה חמורה בטקסט של התורה כי לפעמים מדובר על בנות מואב ולפעמים בנות מדיין. ניתן ליישב הסתירה ולהגיד שהן התחברו ביחד למטרה זו. אבל העובדה שכזבי היא מדיינית, שזמרי טוען נגד משה וציפורה ושמשה מצווה להילחם דווקא עם מדיין מסירה כל ספק לדעתי. אפילו אם מואב בתמונה, הם משתמשים במדיין כדי לגרום התבוללות של ישראל איתם.
  2. לגבי הגיור של ציפורה אינני חושב שיש טקס גיור כל שהו. היום, מכווין שאנו רגילים לעבור טקס כזה, אז מחפשים משהוא שיידמה לזה בתורה אבל , בפועל אין לחפש גיור כהלכה בכל המקרים כאלה. הברית מילה היא המצווה היחידה שהייתה נוהגת , במיוחד בשבט לוי, לכן, יש חשיבות למול את בנו של משה.

על השאלה :"למה ציפורה היא זו שמבצעת המילה?", יש לי דעה אישית לגבי זה שלא מצאתי סימוכין. אבל אני אמסור לך אותו : ציפורה לא רצתה למול את בנה.  משה לא רצה לפגוע בציפורה. אבל מול הסכנה למות משה, זה דוחף את שניהם למול את בנם. ציפורה עושה זאת כי היא סירבה עד כה! וכאן היא מראה שזה יותר חשוב לה להגן על בעלה!

מישל

 

 

בע"ה כב תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

פנחס

 

מה מקשר את כל נושאי הסדרה?

 

נראה לי שהתורה מסתיימת כאן בנקודת שיא ולא בנקודת שפל.

היה נראה לנו , לכאורה, שכל התלונות והבעיות שצצות מידי פרשה בספר במדבר, הם סימני התדרדרות של מצב אידיאלי. אבל, נראה לי שמה שקורא הוא בדיוק להיפך:

בסיפור הבריאה, הבורא אומר, מצווה, על בריאה מסוימת או פעולה מסוימת שהוא מצפה מהבריאה, ואחר כך, הפסוקים מספרים מה היתה תוצאת האמירה והציווי הזה. הבורא מצווה: "תדשא הארץ..".ואז מחכים לראות מה תעשה הארץ!

ואחר כך כתוב:"ויהי כן"! כאילו זה היה יכול להיות אחרת!

למה הבורא איננו בורא את מה שהוא רוצה,"נקודה"!!? למה יש את המרחב תמרון שניתן לבריאה?

 

נראה לי שכאן הנקודה החשובה: הבורא איננו מעוניין ביצירה פאסיבית. הוא מעוניין לברוא "פרטנר"! הוא מעוניין שהבריאה תגיב לרצונו.

שיא הבריאה הוא האדם. וכל סיפור הבריאה נכתב עבור האדם. כדי שהאדם יבין שהבורא "מצפה" ממנו להגיב על רצונו!

אם הבורא היה רוצה ב"רובוטים" או במכונות ללא חופש בחירה , יוזמה ורצון, הוא היה עושה משהוא אחר!

 

לכן, כשאנו עדים ליוזמות של בני ישראל בתגובה לחוקים שנכפים עליו, כשאנו עדים לרצונות (לפעמים מופרעים) של בני האדם, אז מגיעים לשיא הסיפור! לזה רצה להוביל אותנו הבורא!

עש שה' יוכל להגיד סוף סוף :"ויהי כן" על בריאת האדם!

ואכן זה קורה בפרשה שלנו:"כן בנות צלפחד דוברות"!! ה"כן" הזה הוא ה"כן" של "ויהיה כן" שהיה חסר בבריאת האדם.

לא כל יוזמה ולא כל תגובה נכונה. לכן, יש סיפורים ארוכים ומפורטים של יוזמות פסולות ויוזמות כשרות.והתורה מנסה ללמד אותנו מה הדרכים הכשרות להתקרבות אל ה'.

  • זמרי תפס יוזמה- פסול
  • פנחס תפס יוזמה- כשר
  • צלפחד תפס יוזמה- פסול
  • בנות צלפחד תופסות יוזמה- כשר.
  • גם בני מנשה יתפסו יוזמה נגדית בפרשה הבאה- כשר!

 

בעצם, אנו מגיעים לשיא רצון הבורא בעובדה שהיוזמה עוברת לבני האדם ישירות.

משה יכול להסתלק!! _אכן מיד אחרי תשובת ה' על בנו צלפחד , הוא מורה על סוף דרכו שלך משה)

זה מסביר את כל חלקי הסדרה

  1. יוזמת פנחס
  2. רשימת כל המשפחות שמרכיבות את העם. הדגש על כל אחת ואחת!
  3. חלוקת הארץ לפי נחלות. כל אדם חשוב ואחריותו על חלק מארץ ישראל
  4. בנות צלפחד: היוזמה הכשרה השנייה של הסדרה.
  5. העברת סמכות משה ליהושוע. אפשר וכדאי להיות בלי משה. כדי לתפוס אחריות. והכניסה לארץ ישראל דורשת זאת. בארץ ישראל, ה"חוצפה תשגה" כי האחריות עוברת דרך היוזמות הפרטיות והאחריות האישית.
  6. סיפור הקרבנות: יש לציין שלא כתוב שאהרון או הכהן חייב להקריב אותם אלא "צו את בני ישראל" ישירות. הקרבה אל ה' היא באחריות כל אחד ואחד והיא לא מוטלת על מתווכים! משה מסתלק אבל גם אהרון הסתלק!

בכל העניינים, לומדים איך להתקרב אל ה'. איך להגיב לדבר ה'. ישירות. בלי מתווכים. באחריות.

המילה "קרבה היא במרכז העניין:

חטא זמרי היה בזה שהוא הקריב את כזבי.

בנות צלפחד מתקרבות "ותקרבנה בנות צלפחד"

משה גם הוא "ויקרב את משפטן אל ה'" וכמובן, עניין הקרבנות שמקרבים את העם אל ה'.

זה יפתח את האפשרות לעסוק ב"נדרים"(מטות) ולהתחיל בתורה שבעל פה (ספר דברים) שהיא תגובה לתורה שבכתב. והיא העיקר!

מסכנה לימינו

יש הרגשה בעולם הדתי מסורתי וגם החרדי שאנו חיים היום "התדרדרות" בעולם היהדות, כי כל אחד הולך בכיוון אחר, אין דרך סלולה ישרה עבור כל העם. כל אחד מושך את הסמיכה כלפיו.

בקיצור :"חוצפה תשגה"!

אבל זה סימן, לעניות דעתי, שהגענו למצב שהקדוש ברוך הוא סומך יותר עלינו! כי אנו מתחילים להיות יותר בוגרים! וזה סימן שזמן הגאולה הגיע!

כל הזמן שהיינו בגלות, אכן היינו זקוקים להלכה ברורה ולמנהיגים ברורים וסמכותיים.

אבל עכשיו המצב הפוך

בדומה לדור באי הארץ, החוצפה , היוזמה, הערעור על כל דבר, וההליכה בדרכים חדשות, במקום להפחיד אותנו, צריכה לעודד אותנו כי זה סימן שאנו יכולים לעמוד מול האתגרים שהבורא הציב לבריאה בהתחלתה.

מצב ה"בטוח" והסלול. שבו משה יודע את הכל אפשר את המעבר ב40 שנות המדבר. אבל זו לא המטרה! המטרה היא הכניסה לארץ עם כל המשמעויות של אי נוחות ובלבול מצד אחד ולקיחת האחריות לחיפוש רצון ה' בידים של כל אחד מהצד השני.

אנו חיים תקופה שדומה יותר לסוף ספר במדבר.

יהיו אנשים שיחשבו שזה רע

אני חושב שזה דווקא מצוין ומבשר בגרות לקראת הגאולה.

 

 

ההקבלה עם סוף ספר בראשית

נראה לי שיש כמה נקודות השוואה בין סוף ספר במדבר לסוף ספר בראשית:

 

פנחס- מצאצאי יוסף- מציל את המצב של כל העם יוסף מציל את אחיו מהרעב
שמעון היה הקנאי (עם לוי) בסיפור דינה ויש אומרים שאפילו לקח דינה לאישה. שמעון ייכלא על ידי יוסף זמרי, משבט שמעון, רוצה לקחת את כזבי- מצאצאי דינה
בני יוסף מנשה ואפרים לוקחים שתי נחלות במקום אחת בנות צלפחד , משבט מנשה לא רוצות לאבד נחלת אביהם ויקבלו, בסוף שלושה חלקים
יעקב הולך למות משה מתבשר על מותו
כל שבט מקבל את ברכתו נושאים את ראשם של כל משפחות ישראל
מתכוננים לתקופה חדשה של שעבוד במצרים מתכוננים לתקופה חדשה של כניסה לארץ

 

בלק א"ה

בע"ה טו תמוז התשע"ב

מישל בן שושן

 

בלק א"ה

 

בלעם

כוח הקללה: יש לא עין רעה. והוא יודע מתי מתרחש ה"רגע" (רגע באפו) הקטן ביום שבו ניתן להשתמש בכעס של האלוהים כדי להפעיל את מידת הדין על משהו.

כוח הברכה: לפי הא"ה, אין לבלעם כוח לברך! יש לו כוח לראות את העתיד. כשהוא מבחין שיהיה טוב לאדם , אז הוא "מברך" אותו על ידי בשורת הטוב שיגיע לו!

למה בלק קורא לו? כי הוא הכי חזק בענייני כישוף. הוא מייצג את הגויים המאמינים בדטרמיניזם. בלק קורא לו שיבוא , פיזית, כי הקללות של בלעם על עם ישראל, כשהם היו בארץ מצרים, לא עבדו! אולי בגלל שבלעם לא הסתכל עליהם פיזית! הוא רק יעץ לפרעה וניבא את הכחדת ישראל במצרים. בלעם צדק! עם ישראל היה "אמור" לפי ההיגיון של ההיסטוריה (המזל הכתוב!) להיכחד במצרים על ידי השעבוד והמתת הזכרים. אבל בלעם איננו מודע למערכת שקיימת מעל למזל. מערכת שעל ידה מנוהל עם ישראל, שנמצאת מעל כל החישובים האלה!

למה ה' מדבר אל בלעם? נראה לי שה' מעוניין שבלעם יבין כמה דברים חשובים ודרכו כל העמים יתחילו להכיר אותם! ה' הוא מלך העולם כולו ומאוד חשוב לו להעביר מסרים לאומות העולם.

למה בלעם מעוניין במשימה הזאת? נכון שרוב הפרשנים מתארים עניין בלעם לקללת ישראל בסתם "רשעות" אבל נראה לי שבעלם "מגורה" על ידי העובדה שקללתו לא עבדה! ישראל מייצגים את ההפוך מכל מה שהוא מאמין בו ופועל על פיו: האדם מנוהל על ידי כוחות עליונים דטרמיניסטים. יש שתי אופציות: או הברכה או הקללה! והנה עם שיכול להיות גם מקולל וגם מבורך! עם שיכול להפוך קללה לברכה. עם שיוצא דופן מהמזלות. את זה הוא חייב להבין ולהכחיד!

האם בלעם משתנה בין התחלת הפרשה וסופה? נראה לי שכן! נראה לי שמערכת היחסים בין ה' לבלעם מצליחה לשנות את תפיסת עולמו. לפחות במקצת. אם ה' מדבר אליו ואם מספרים לנו בתורה את הסיפור הארוך, אם לא מדלגים על כל הפרטים הקטנים שבסיפור קוראים לבלעם, זה כדי ללמד אותנו על המהלך שבלעם עובר. ייתכן שהוא מתחיל להבין מה משמעות "ברכת ה'" שאיננה תלויה בברכה והקללה הרגעית. הוא מתחיל להבין שיש מימד יותר גבוה המכיל את המימדים היותר צרים של מצבי קללה או ברכה רגעיים.(ראה קובץ בלק מר3)

 

הנה עם יצא ממצרים

בלק מפתה את בלעם לבוא לקלל את ישראל בהזכירו כי נבואתו הקודמת אצל פרעה (שעם ישראל יכחד) לא פעלה. "הנה" העם שאמרת שיכחד, הנה הוא עומד ממולי!

 

כי ידעתי את אשר מברך יבורך

בלק יודע זאת כי בלעם "ניבא" לבלק שיימנה למלך ואכן זה קרה.

 

מי האנשים האלה עמך?

ה' שואל את בלעם שאלה רטורית: כשה' מדבר אל אדם בתורה זה לא כדי לקבל ממנו תשובה אלה כדי שהאדם ישים לב למה שמתרחש. כמו "למה זה צחקה שרה?" כלומר, תשים לב, אברהם, ששרה צחקה ותנסה להבין למה! גם כאן, כנראה, ה' מבקש מבלעם להבין מה המניעים האמיתיים של האנשים האלה ובלעם לא מבין

הא"ה מפרש בצורה מפתיעה: ה' דואג לכבוד בלעם! הוא לא מסכים שאנשים הזוטרים האלה ייכנסו לחדרו האישי של בעלם, מקום ההתייחדות בין בלעם ומלאך ה'! לכן, ה' מציע לו שלו ללכת "עימהם" אבל ייתכן שיסכים שבלעם ילך עם אנשים יותר מכובדים מ"אלה"!! ואכן זה מה שיקרה!!

למה הא"ה מפרש כך? מה הוא הכבוד שמיוחד שה' רוכש אל בלעם?? הא"ה אומר שזה בגלל שבלעם הוא נביא האומות! נראה לי לפרש זאת כך: ה' מעוניין מאוד ללמד כמה דברים חשובים לבלעם כדי שימסור אותם לכל אומות העולם!!

 

"בלק מלך מואב שלח אותם אלי"

כלומר, אין לך מה לפחד(!) אני לא אקלל את ישראל כי כולנו יודעים שאין ישראל רשאי להילחם נגד מואב (ולא נגן אדום ולא נגד עמון)  עד אחרית הימים! לכן, תן לי ללכת !

 

ההבדלים בין מה שאמר בלק לבין מה שבלעם אומר שבלק אמר:

הכוונה הכללית היא: לשחד את ה' כדי שייתן לו ללכת. בלעם משנה את המילים המזלזלות של בלק בעם ישראל ומסתיר את הכוונות הרעות של בלק:

 

בלק אמר בלעם מצטט את בלק הסבר השינוי
הנה עם הנה העם "עם" לשון מזלזלת. "העם" המכובד
יצא ממצרים היוצא ממצרים "היוצא" יותר מכובד מאשר "יצא"
הנה   "הנה" נבואתך שאמרת לפרעה שייכחד במצרים לא התגשמה!
כיסה את עין הארץ והוא יושב ממולי ויכס את עין הארץ "ויכס" עם הערכה
ועתה עתה "ועתה"= עכשיו, אני מצווה לך..

"עתה"= כל מה שנתבקש ממני לעשות הוא רלבנטי רק לעכשיו אבל באחרית הימים הם יוכלו כמתוכנן לכבוש את מואב

לכה נא ארה לי לכה קבה לי "ארה" = קללה גורפת לכל ההיסטוריה

"קבה"= רק נזק מועט וזמני

את העם הזה כי עצום הוא ממני אותו "העם הזה" = לשון מזלזלת
אולי אוכל נכה בו אולי אוכל להלחם בו "נכה בו"= מכה אנושה

"להילחם"= רק למנוע ממנו לכבוש ארצו

ואגרשנו מן הארץ וגרשתיו "אגרשנו מן הארץ"= מכל ארץ כנען לתמיד

"וגרשתיו"= ממני בלבד

 

לא תלך עימהם

ה' אוסר לבלעם ללכת בפעם הזאת כי האנשים האלה לא מכובדים מספיק! "עימהם" אל תלך, אבל אם יהיו אנשים מכובדים יותר, אולי כן!כי אם היה אומר לו "לא תלך" אז זה היה סוגר כל פתח לנסיון נוסף! ולמה ה' נותן כל כך כבוד לבלעם? כי ה' משלם לו  שכרו כי בלעם אמר "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי".

 

לא תאור את העם

בזה, ה' מודיע לו שהוא שמע את דברי בלק עצמם (שאמר (ארה לי) ואיננו תולה רק במה שבלעם ציטט (קבה לי))!

 

כי ברוך הוא

אין צורך לקלל אותם, אסרתי עליהם שלא יכנסו דרך מואב והם צדיקים וישמעו בקולי. ברוך הוא= צדיקים הם!

 

ויקום בלעם בבוקר

הוא שילח את האנשים מיד כדי שלא יצטרך להאכילם ! וזה מורה על "צרות עינו" הקשורה לעין הרע

 

מאן ה' לתתי להלוך עמכם

בלעם לא אמר להם שה' אסור לו לקלל את ישראל אלא שה' אסר לו ללכת אתם. הוא עשה זאת כדי לרמוז להם שיש אפשרות שילך איתם ,ובשביל זה צריכים לבוא שליחים אחרים כי האיסור חל רק על "עמכם"!!

 

אם לקרא לך באו האנשים, קום לך..(כב-כ)

בפעם הזאת, ה' מסכים ואף מצווה לבלעם ללכת!!

אבל הוא מתחיל את הציווי עם המילה "אם" שהוא לשון ספק! כי היו שתי אפשרויות רעות:

אם ה' יאסור לבלעם על ההליכה, מה יאמרו העמים? אם היה הולך בלעם, היה מצליח לקלל את ישראל! ולכן ה' "פחד" ולא נתן לו ללכת!

אם ה' מתיר לו ללכת, ולעשות כרצונו ולקלל את ישראל, למרות שהקללה לא תפעל, לא יבינו אומות העולם שאפילו בלעם הגדול נמצא תחת שליטתו של ה'! וכשיראו שרע לישראל, יחשבו שזה בזכות קללת בלעם!

לכן, ה' בחר בדרך האמצעית: מצד אחד, לתת לו ללכת ומצד שני, למנוע ממנו הקללה כדי שכולם יבינו שה' שם בפיו את מה שהוא רוצה. כי כנראה, אחת המטרות של הסיפור היא להראות לעולם את גדולת ה' אפילו בכל מה שנוגע לעמים אחרים ולא רק לישראל. כמו שרוב סיפורו של יציאת מצריים היה "למען שיטי אותותי אלה בקרבו"!

 

"אם לקרוא לך"

ה' מתיר לבלעם ללכת, בתנאי  אם זה יהיה "לו" כלומר לטובתו של בלעם! "לקרוא לך" כלומר, אם תבין דברים חשובים בהליכה הזאת, אז כדאי לך ללכת כי תוכל לפרסמם אותם אחר כך ברבים!

 

ויחר אף אלוהים כי הולך הוא!

למה חרה אפו בבלעם, הרי הוא אמר לו ללכת!!

ה' כעס אולי כי בלעם לא אמר לשלוחי בלק שה' התיר לו ללכת. אלא הוא קם , חבש את אתונו ,והלך כאילו הוא בעצמו החליט!! כלומר חרון אף ה' באה "כי הולך הוא" בלי להראות שה' התיר לו זאת!! וזו היתה חלק מתכנית ה' : שבלעם יודיע לכולם כי ה' הוא זה ששולט !!

אולי הוא כעס כי התגלה שבלעם היה הולך לקלל את ישראל אפילו אם לא היה קורא לו בלק!מרוב שנאתו לישראל!

 

ושני נעריו עמו

כי בלעם ידע שאין המזיק מזיק לשלושה!

אבל לי נראה שהכתוב רוצה לרמוז על ההקבלה בין בלעם לאברהם! (ראה קובץ "אברהם ובלעם")

 

ותרא האתון

ה' רצה להשפיל את בלעם! כנגד זה שבלעם לא אמר לשרים שהוא הולך ברשות ה', אז ה' משפיל את גאוותו!

 

מלאך ה':

למה המלאך נראה לאתון בשלושה מקומות?

כשה' רצה שהאתון תדבר, הוא היה צריך להפעיל שלושה שלבים:

שכוח החיים הצמחיים (מרגיש מה שקורא בלי אפשרות להגיב בתנועה) שלה יוכלו להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם הראשונה היא "ראתה" את המלאך.

שכוח הבהמי (המהלך) שלה יוכל להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם השנייה, היא זזה ממקומה, מכוח "המהלך"

שכוח המדבר יפעל ולכן בפעם השלישית היא דברה כאילו היא בן אדם בהבנה , עם שאלות ותשובות.

המלאך נראה שלוש פעמים בשלושה מקומות שונים כדי לרמוז לבלעם על שלוש העבירות שהוא עשה :

בפעם הראשונה ה' אמר לו "לא תלך" ו"לא תאור" והוא אמר לשליחים רק "לא תלך"

בפעם השנייה, ה' אמר לו "אם לקרוא לך" תלך רק אם יש לך הנאה עליונה בזה ובלעם הלך כדי לקלל

ה' אמר לו "אך את הדבר הזה" ובלעם שטה מדברי ה' והלך ממניעים אחרים.

 

לך עם האנשים  (כב-לה)

בפעם השלישית, מלאך ה' מתיר (ואף מצווה!) לבלעם ללכת אבל יש תנאי :"עם האנשים"!כי הם עדים לכל מה שה' רוצה להראות לכל העמים!

 

את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר (כב-לה) ובמקום אחר כתוב "אך את הדבר..אותו תעשה" (כב-כ)

כי יש לבלעם שני כוחות" הדיבור והמעשה.

במעשה= בכשפים ובעין הרע. עד שה' כיסה את ישראל בענן כדי שלא יפעל עין הרע עליהם (ותהי עליו רוח ה'- עליו- על ישראל!)

בדיבור = לקללם וגם עצות רעות

מדברי בלעם אל בלק "הדבר אשר ישים אלוהים בפי אותו אדבר" לומדים שאם היה הדבר תלוי ברצונו, הוא היה מקלל את ישראל!

 

ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם..

זה מראה את צרות העין של בלק שלא הזמין את בלעם לסעוד איתו ושלח לו בעט בשר. לכן, בלעם יתנקם בו ויבקש ממנו לעשות 7 עולות כל פעם!!

 

ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם(כב-מא)

"אימת קא רתח ? אמר אביי בתלת שעתי רקמיתא"(ברכות ט:) . כלומר ה' כועס ברגע מסוים שחל, לדעת אביי בתוך שלוש שעות הבוקר המוקדמות לכן הם קמו בשעות אלה לקללה.

 

ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח (כג-ב)

אין ה' יחפוץ בזבחי רשעים! ובכל זאת,כתוב:( סוטה דף מז עמוד א)

בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים

( וַיַּעַל(אלישע הנביא) מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְקֹוָק וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:( מלכים ב –ב-כג)

. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה +מלכים א' ג+ אלף עולות יעלה שלמה, ואמר רבי יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה! תאותו מיהא לקללה הוי(רש"י:לקללה הוה – למעט את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה!!).

  • הא"ה מפרש: בלעם הקריב קרבנות לה' ממש, כלומר לכבוד ה'! ועשה שבעה מזבחות כדי להיות שקול כנגד שבעת המזבחות שהקריבו, סה"כ כל שלושת האבות.לכן כתוב "שבעת המזבחות" הידועות.

לע"ד: הקושיה עצומה! אם קרבנות אלו הניבו שכר (כמאמר הגמרא לעיל) זה אומר שה' "קיבל" אותם! או שהיה להם כוונות טובות! ובכל זאת, ה' לא שעה לבקשת בלעם! לדעתי זה מתאר מהלך מורכב בין ה' לבלעם מהתחלת הפרשה ועד סופה. אין הדברים חתוכים לכאן או לכאן. אין בלעם "רשע גמור" (כמו שאוהבים המפרשים לתאר אותו) או "צדיק גמור"! וזה אחד ממוסרי ההשכל של הסדרה לע"ד: אין הברכה והקללה דבר מוחץ וסופי. אלא יש להכליל אותם בתוך מערך יותר רחב של מערכת יחסים מורכב של האלוהים עם בני האדם כדי לחנך אותם ולהביאם, בסופו של דבר לאחרית טובה. גם את בלעם ה' מעוניין לחנך! כי מטרת הבורא היא הבריאה כולה ועם ישראל הוא רק אמצעי להגיע לתכלית הזאת!!

כמו שאומר הא"ה בעצמו:"רצה ה' שיתגלו על ידי בלעם נביא האומות לפרסם מעלת עם קדשו לפני כל האומות"

 

וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר (כג-ה)

"כה" הוא כוח קדושה מיוחד. ה' ישים את הכוח הזה בתוך פי בלעם. ו"כה" ידבר! כלומר, "כה" הוא גורם שלישי, בין ה' ובלעם שידבר! כך שהדברים לא יצאו ישירות מבלעם ולא ישירות מה'! פי בלעם נעשה גבול בין ה' ובלעם שבתוכו "כה" ידבר!

 

ויישא משלו ויאמר…(כג-ז)

יש שתי אפשרויות:

בלעם התכוון להגיד דברים מסוימים אבל דברים אחרים יצאו ממנו (ויאמר= יצאה ממנו אמירה אחרת)

בלעם אמר את מה שהוא רצה לאמר רק שדברים אלה, במקום להיות קללה על ישראל (במובן של הרב ברגהיים: דברי שבח שלא היו ראויים אליהם ישראל היו הופכים לקללה – אבל באמת הם היו כן ראויים לאותם השבחים והדברים היו ברכה!)

 

ויישא משלו ויאמר:

הנבואה היא "משא" שהנביא נושא עליו כעול עד שהוא אומר אותה!!

 

מה אקוב לא קבה אל..

איך פועלת הקללה? אם ה' קילל אדם, אז אין מקום לקלל אותו ואם ההיפך, גם הפוך! איך אפשר לשנות את מה שה' כבר החליט על אדם? הא"ה מסביר:

קיימת מידת הדין שדורשת כל הזמן להעניש את החוטאים. אבל, כל הזמן יש מידת הרחמים שמגינה על בני האדם. זאת מידת "ארך אפיים". ומידה זו נוהגת כל הזמן , חוץ מרגע אחד שבו ה' "זועם"! ואז מידת הדין תפעל!! ואז הקללה יכולה לפעול!  אבל אם אין עוון בכלל, אין לקללה  על מה לתפוס!!

כשאדם חוטא, הוא פוגם בשור נשמתו. ומה הוא הפגם? זאת האפשרות שניתנת לכוחות רעים לבוא אל שורש נשמתו וליהנות ממנה! והקטגור שנולד מהחטא הזה מתפרנס מאותו הפגם! וזה פירוש "נושא עוון". והקטגור הזה בעצמו הוא המזיק לאדם! כמו שכתוב :"תיסרך רעתך"(ירמיהו ב-יט) "ותמוגנו ביד עווננו"(ישעיה ס"ד ו) ובעת הקללה, יתעורר המזיק להזיק!

קללה= כנגד עברות חמורות

זעם= כנגד עברות קלות

קבה= לפגוע בשורש מקור החיים.

 

"מראש צורים אראנו"

חיפש בשורשים לקבה אותם ולא מצא אצל האבות (צורים)

 

ומגבעות אשורנו"

גם אצל האמהות (הגבעות) לא מצא פגם

 

עם לבדד ישכון

שאין שורשו מתרח!

 

ובגויים לא יתחשב

הגויים הם האחים שלו עשיו וישמעאל: אין לו שורש איתם!

ולכן, הם יישארו ויתקיימו לכל אורך ההיסטוריה ולא יבוא "בחשבון" זכותם להתקיים מול העמים.

 

 

תמות נפשי מות ישרים

כאן, כשבלעם לא מדבר על ישראל, ה' נתן לו לדבר כרצונו!

יש שני פירושים למשפט הזה:

  1. בלעם עשה תשובה ורצה להידבק לעם ישראל
  2. או שהוא ביקש שישראל הם אלה שיהרגו אותו!

הא"ה מעיד שאנשים "רשעים" אמרו לו שאם היו בטוחים שיעשו תשובה וימותו מיד, אז היו עושים תשובה. אבל מה שמפריע להם זה שיעשו תשובה ויצטרכו לחיות הרבה זמן בתשובה!! לכן הם לא חוזרים!!

 

לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך(כג-יא)

אומר הא"ה: "ותמצא שאפילו במין הברכה עצמה היה מתחכם לומר מין ברכה שבו קללה "

וגם המדרש (ילקוט שמעוני תשעא) :"עם שהרשע מקלסן בקש לגנותם "

ועוד הא"ה:"מתחכם היה בלעם להוציא מפיו קללה בדרך שלא יענישנו הבורא..אלא שבליבו יכון למה שרוצה"

ועוד הא"ה:"כל דבריו הם ברכה שבפנימיותה קללה"

ניתן להסביר זאת על ידי פירושו של הרב גיל ברנהים: יכולים להיות מילים יפות (של ברכה) לא מותאמות למי ששומע אותם, בשעה זו ובמצב המיוחד הזה. המילים היפות האלה הופכות אז לקללה! למשל, אם מכריזים לפני האל שעמו, שבחר לייצג את דתו בעולם, הוא עם ששומר על צניעות ומונעים עצמם מעריות, זה נשמע יפה מאוד . אבל, אם  במקרה, והעם הזה איננו שומר על העניינים האלה ברגע זה, זה יכול דווקא לעורר את כעסו של האל עליהם כי הוא ישים לב (יעורר את מידת הדין עליהם) שהעם איננו זכאי לבחירתו והוא יפגע בהם! והנה המילים של "ברכה" הופכות ל"קללה"!. לכן, בלעם בא לקללם בדברי ברכה ויצא מברך אותם באמת כי ה' אמר לו שאולי העם נראה מבחוץ "לא בסדר" אבל בתוך פנימיותו, יש לו את המידות הראויות להיות העם הנבחר על ידו! והקללה הפכה לברכה!! כמו שאומר הא"ה :"והגם שיטעו מדרך השכל, אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע :"כולך יפה רעיתי ומום אין בך": אין החטא עשה מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה"

 

אל מוציאם ממצרים

ולא אמר "אל שהוציאם". כאילו ה' מוציאם כל הזמן. בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן בחר בהווה "מוציאם".

 

וירא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוהים(כד-ב)

"עליו"= על ישראל!

במה רוח ה' יכולה יותר לשכון על ישראל כשהוא "שוכן לשבטיו"??

הברכה של עם ישראל היא ביכולת להכיל בתוך עם אחד הרבה דעות שונות ומגוונות! כשכל אחד שוכן בשבט שלו ובכל זאת כולם עושים עם אחד, זו הגדולה האמיתית. הרבה יותר גדול העם שמכיל בתוכו דעות רבות מאשר העם שדוגל במידה אחת ואינו סובל פלורליזם. רק ריבוי השבטים יכול לעשות מרכבה לשכינה!

 

הגבר סתום העין

לבלעם היה עיין רעה כל כך שכל דבר שהיה רואה היה מתקלקל מיד. ולכן, הוא היה חייב לכסות אותה כדי שלא תזיק!

 

ויחר אף בלק אל בלעם…והנה ברכת ברך..(כד-י)

אמרת שה"ברכה" שלך מכילה קללות, אבל אני רואה שהברכות שלך מכילות רק ברכות

 

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב….   

הא"ה:" כל הנבואה במלך המשיח נאמרה". על מה שכתוב בסנהדרין (צ"ח.):"זכו- בעיתה- לא זכו-אחישנה"

  1. אם זכו: אראנו. אולי לא עתה ממש, אבל בקרוב מאוד. ואם ישראל היו חוזרים בתשובה מיד היו נגאלין , ואז, הדבר יקרה באופן מופלא ויתגלה הגואל "מן השמים" במופת ואות (סנהדרין צח). ועל זה אמר "דרך כוכב ביעקב.." והא יכול להיות משיח בן דוד! כי ישראל יהיו נקראים "יעקב", אז לא יאיר להם אלא משיח בן דוד אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה (סכה נב)
  2. אם לא זכו, בעיתה: אשורנו. כי הוא צופה על זה מרחוק מאוד."ולא קרוב", אז הגואל יבוא כעני רוכב על החמור ועל זה אמר :"וקם שבט מישראל.." בדרך טבעית שבט אחד , "שפל אנשים יקים עליה"(דניאל ד יד) והוא משיח בן יוסף. וזה יקרא כשישראל יקראו "ישראל" ומשיח הבא מאפרים "וקם" כלומר לא ייהרג!! ואנו מכוונים בתפילה "לישועתך קיווינו" לבקש רחמים שלא ייהרג !

 

לסיכום על הפסוק הזה:

 

2מצבים הגאולה המשיח
אם זכו ישראל הגאולה תוקדם אחישנה אראנו ולא עתה דרך כוכב ביעקב בן דוד באופן מופלא בן יוסף ימות
אם לא זכו הגאולה תהיה בעיתה הקבוע בעיתה אשורנו ולא קרוב קם שבט בישראל בטבעיות בן יוסף לא יהרג

 

 

ומחץ פאתי מואב..

לאברהם ה' הבטיח שייתן לו 10 עמים. אבל לישראל הנכנסים לארץ, יינתנו רק 7 ושלושה עמים הנותרים יינתנו לישראל רק באחרית הימים. שלושת העמים הם: הקני, הקניזי והקדמוני. והם עמון מואב ואדום. המשיח יכבוש אותם. ורק אז יהיה תורו של עמלק להיכרת."ואחריתו עדי אובד"

 

וגם בלק הלך לדרכו

שבא לו למדיין!! ולא חזר למואב כי נכשל במאמציו! והראיה : בלק ייהרג עם שרי מדין. והא נקרא "צור"

 

וישב ישראל בשיטים

המקום עצמו גרם להם לזנות!! יש בטבעם של מקומות לעורר התאווה!

"שיטים" על שהיו שטים ומטיילים בו חוץ למחנה

 

ויחל העם לזנות

"ויחל" מלשון "חילול"

 

ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל (כה-ד)

בית דין של מטה, פועלים רק על פי עדים והתראה

אבל בית דין של מעלה, איננו זקוק לעדים והתראה. ולכן, המשחיט יוכל לפגוע גם בחושבי מחשבות רעות!!

לכן, ציווה ה' שבית דין של מטה יעשה משפט כדי שלא יפעיל את המשפט העליון ויהרוג יותר אנשים!

 

המדינית

מדינית אחת  באה להזנות את ישראל והיא כזבי בת צור שהוא בלק."המדינית" המוכרת הידועה והיחידה.

אם היו הרבה בנות מדיין באות, ה' היה מצווה להילחם ולהרוג אותן אבל כאן באו רק בנות מואב ואסור להילחם במואב! ולמה יש כתובים שונים בעניין בנות מדין או בנות מואב? כי ישראל היו מתבלבלים על מוצאם כי היו מתלבשים בצורה דומה!