בע"ה חי אייר התשע"ד
מישל בן שושן
לג בעומר- בחוקותי לעד
המספר 33
- הוא שני שליש מ50: זה מזכיר האמרה שבקשר לסוד יש "לגלות טפח ולכסות טפחיים" (ראה בהמשך המשמעות)
- בחוקותי היא הפרשה ה33 בתורה
- יש 33 ברכות בפרשה (בית יעקב)
- יש 33פסוקי קללות בפרשה
- יש 33 פסוקים בפרשת "ערכים" שבסוף הסדרה
- בעומר, היום מקביל ל"הוד שבהוד".
בין פסח לשבועות
בפסח, יצא עם ישראל, "בתמימות" של תינוק שנולד.
בשבועות, עם ישראל מקבל את התורה "בתמימות" של נעשה ונשמע.
בניהם יש תהליך ארוך של "עבודה", יציאה מהתמימות הראשונית, קבלת אחריות, עבודה על מידות, בירורים..כל מה שמאפיין אדם שלוקח אחריות על חייו.לכן, תקופה זו, שמסמלת את כל חיי האדם או את כל חיי האומה או כל ההיסטוריה האנושית, מסתיימת, אולי באופן אוטופי במצב של תמימות ומסירת הגה ההחלטות בידי האלוהים.
התקופה הזו של ספירת העומר מחולקת לשתיים:
- התקופה הראשונה: מה1 עד ל33:
היא התקופה של העבודה של האדם. כאילו הכל תלוי בעבודתו ובהחלטותיו.זו תקופת "אין אתה בין חורין להיבטל מן העבודה"
- התקופה השנייה, מה33 ועד ל49
היא התקופה שבה האדם הגיע לגבול יכולתו לתכנן. הוא מוסר הכל בידי שמים. ה' מבטיח שהוא ימשיך את העבודה עבור האדם! זו תקופה של "לא עליך המלאכה לגמור". אחרי שהאדם עשה את כל השתדלותו, ה' מבטיח שימשיך מכאן והלאה את העבודה עבורו.
רבי שמעון בר יוחאי
המסורת הכתירה את רבי שמעון כרב הסוד. הוא תופס מקום מרכזי בזוהר. המדרשים מרבים לתאר אותו כקרוב יותר לסוד הדברים מאשר למציאות הנראית לעיין.
מותו, מסמלת את הגבול בין הנסתר לנגלה. הגבול בין שני השליש (מכסה טפחיים) והשליש (מגלה טפח) כאילו האדם מפסיק לעבוד בעולם הנגלה (שבו הוא אמור לעבוד בעולם המציאות) ונכנס בעולם הנסתר (שבו, ה' הוא זה שממשיך את העבודה).
אנו עוברים מהסתרת ה' בעולם (על ידי אחריות המלאה של האדם על חייו, כאילו אין השגחת הבורא עליו) לעולם שבו השגחת ה' מתחילה לתפוס פיקוד. אנו מכירים אז בהתגלות ה' שהיה נסתר בתקופה הראשונה.
"גל עיני ואביט נפלאות מתורתך" הפסוק מתהילים מתאר רצון האדם לגלות את החלק הנסתר. איך? "גל עיני" בגלגול העניים! כאילו העיניים רואים את המציאות. אבל אם נהפוך אותם לאחור, אז העניים יראו את הנפלאות שהיו נסתרים מאחורי המציאות.
אבל מעניין שהמילה "גל" שמובנה להפוך את העניים מראיה ישרה לראייה הפוכה, היא אותה המילה של "לג" בעומר.
מותם של תלמידי רבי עקיבא
המסורת דורשת לקבל מנהגי אבלות מה1 ועד ל33 בעומר. זה מאוד מתאים לעבודה המאומצת של האדם בתקופה זו. אבל אם הם מצדיקים זאת במותם של תלמידי רבי עקיבא, זה אומר דרשני!
תלמידי רבי עקיבא היו, כנראה, החיילים של בר כוכבא. רבי עקיבא החשיב את בר כוכבא כמשיח והיה נושא כליו!
הם נלחמו כדי להגיע לגאולה. הם עשו מאמצים כבידים. הם הקריבו נפשם למען עצמאות ישראל.
המרד לא צלח. אבל אנו לא מיואשים וממשיכים להאמין שהמשיח יבוא ושתהיה תקומה. איך? עשינו כל מה שיכולנו עד ל33 ואחר כך, ה' יעזור! ה' ינהיג את ההיסטוריה ומאמינים שיעשה את העבודה עבורונו!
פרשת הערכים
המי השילוח והבית יעקב הם היחידים שהסבירו את טעם הימצאותה של פרשה מוזרה זו אחריהקללות. כשהם קשרו בינה לבין הקללות, הם רצו לגלות שהערכים באים כדי לתת חוזק ואופטימיות למרות הקללות.
חוץ מהשוואת מספר הפסוקים בין הפרשה של הקללות והערכים (33)
הם עשו את החשבון של כל הערכים, הכספים ששווים בני האדם בפרשה והגיעו ל143. בנוסף לארבעת סוגי הערכים (שדה- בית- אדם ובהמה) מגיעים ל147. בדיוק מספר הקללות של פרשת בחוקותי (49) והקללות של פרשת כי תבוא (98)
פרשת הערכים= לכל אדם, ללא קשר עם זכויותיו או מצב רוחו, יש ערך!
לכל חפץ, לכל בית, לכל שדה, יש ערך אבסולוטי.
הדיכאון בא כשחושבים שכבר אין ערך לאדם או לחיים.
אם אדם מוכן להתחייב ולקחת על עצמו את הערך שלו או של אחרים, זה יכול להוציא אותו מהקללות לברכות.
מסקנות:
נכון שיש ברכות או קללות. שחור או לבן. מציאות לוגית ואכזרית
אבל יש גם צד שלישי: אפשרות לשבור את הדואליות הזו: פרשת הערכים
כשהאדם מקבל על עצמו לפדות את עצמו או אחרים. כשהאדם מתחייב מרצונו לקחת אחריות על ערל החיים! זה שובר כל לוגיקה!
עוברים מעולם הגלוי לעולם הנסתר
עוברים מהדברים המוכתבים, מהדטרמיניזם, לחיים בעלי ערך!
אם חשבנו ישי ערך שווה בין הברכה והקללה (33). אם…אם…
הנה ויש לנו פרשה שבאה לשבור את הכל. גם היא 33! היא יכולה להעביר הקללה לברכה!
בעצם, שני שליש הפרשה (33 הברכות ו33פסוקי הקללות) הם שני שליש .
הפרשה האחרונה היא שליש (33)
אנו באמת נמצאים בגבול שיש בין הנגלה והנסתר. בין מה שנראה גלוי לערך האמיתי שמסתתר מאחורי הקלעים: התחייבות האדם לאופטימיות!
21-05-08
מישל בן שושן
בחוקותי העד
אם בחוקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו, ועשיתם אותם:
אם בחוקותי=את הכללים העיקריים של התורה ורצון ה'
מצוותי= המצוות שכבר השתלשלו מן הכללים, צריך "לשמור" , לא לעזוב.
ועשיתם אותם= לעשות מצוות חדשות בכל דור לפי צורך השעה ורצון ה'. כמו חנוכה פורים או יום העצמאות!
אם בחוקותי:אין עונש בתורה. אלה רק תוצאות של התנהגות. כמו שרופא מזהיר :"אם תקבל התרופה תבריא, ואם לא , לא"..
אבל יש עוד מימד בתורה: ה' הוא לא רק הרופא שמדבר אל מטופל אלא רופא שמדבר אל בנו! כך שהוא מזהיר אבל הוא מאוד רוצה שהבן ישמור על ההזהרה כי זה בנפשו הוא! כל התכנית שלו תלויה בישראל!
והשיג לכם דיש את בציר..(כו-ה)
כל הזמן תהיה עבודה. וזו ברכה! כי לא טוב לשבת בטל!
ואכלתם לחמכם לשובע
העבודה תחמם את הגוף, ותוכלו בתיאבון ובבריאות ולא אכילה גסה של אנשים בטלים!
וישבתם לבטח בארצכם
זה שאתם תעבדו את האדמה , גורמת "אחיזה בקרקע" , שזה האלמנט הביטחוני העיקרי!
ופניתי אלכם(כו-ט)
עד כאן, ה' ברך את כלל ישראל. מכאן ואילך, ה' מברך הפרטים: ה' יפנה אל כל אחד ואחד בבעיותיו המיוחדות, בגידול הילדים ובשגשוג אישי.
והקימותי את בריתי אתכם( כו-ט)
שמירת מצוות, עשיית מצוות חדשות לפי החוקים, גורמים לה' לשלוח ברכה לאדם. וזה עצמו נותן לאדם חשק להתקרב שוב לה' ומחזק את אמונתו ואז הברית שהיתה כבר קיימת, מקבלת רענון ותוקף.
וישן מפני חדש תוציאו(כו-י)
לא תוציאו את הישן בגלל שהוא מסריח, אלא יהיה עדיין טוב למאכל אבל יהיה לכם הרבה חדש , וכדי להכניסו לגורן תצטרכו לפנות את הישן!
והתהלכתי בתוככם(כו-יב)
ה' במקדש עבור כלל ישראל. אבל כאן, ה' מבטיח שהוא יתהלך בתוך המחנה= שיטפל בכל אדם ואדם לפי בעיותיו.
והייתי לכם לאלוהים
אתם תהיו שמחים וגאים שאני הוא האלוהים שלכם , שמחים על שוג השגחתי איתכם!
ואתם תהיו לי לעם
יש עליכם לדאוג שמבחינה לאומית, הכל יתנהג לפי רצון ה'. אל תדאגו "להיות צדיקים" בעצמכם בלי לדאוג לכלל! אלה יש להכניס בהחלטות שלכם (אפילו ההלכתיות) את טובת הכלל והדאגה לקרבת הכלל לרצון ה'! וכך תהיו – לי- ל"עם". ולא רק כפרטים "צדיקים".!!
ואשבור מוטות עולכם(כו-יג)
טבעו של ישראל , להתרחק מרצון ה'!! וצריכים מאמצים כבירים כדי ליישר את דרכיו!
כמו שלשור שרגיל להנמיך את ראשו בגלל העול שיש מעל לצווארו, כך ישראל רגילים למצב נחות. וה' ישבור את העול מול ענינו כדי שנלמד שאנו צריכים להיות בני חורים.
וגם אז, השור יש לו הרגל ללכת עם ראש שפל!. וצריכים להרים לו את הראש כדי להרגילו לדרך החדשה! וזה:" ואולך אותכם קוממיות" שאני ארגיל אתכם להיות חופשיים, בדעת גבוהה, וללכת בדרך הטובה.
ואם לא תשמעו לי (כו-יד)
יכול להיות שתעשו מצוות אבל לא לשמי!! לי=לשמי! וכאן מתחילות הבעיות! כי הרי ,יש אפשרות לעשות מצוות לא לשם שמיים!
ואתכם אזרה בגויים(כו-לג)
אחרי החלטה לגרש אותכם מהארץ, אני אפזר אתכם כדי שלא תוכלו להתארגן כדי לחזור אליה!!!
והייתה הארץ שממה
אפילו הגויים שאני אשלח לגרש אתכם מן הארץ, יצאו מן הארץ וישאירו אותה שממה.
תרצה הארץ את שבתותיה(כו-לד)
זה שגויים יעבדו את האדמה, לא נחשב. והארץ תיחשב כאילו היא "נחה" מעבודת ישראל!!
והנשארים בכם…(כו-לו)
מכאן ועד לסוף הקללות, ה' מסביר שאפילו אם ישראל יצאו לחוץ לארץ , זה לא אומר שאין יותר קשר בניהם וה'! אלה לא גירושין! להיפך, שם תהיה עדיין השגחה ויש עליהם לשמור בקשר ולשמור כמה מצוות עד שיחזיר אותם ארצה!
וזכרתי את בריתי יעקב(כו-מב)
הברית בחלום הסולם שמבטיח שלא ישאיר אותו בגלות. לכן זו הברית הראשונה שיזכור: יש קץ לגלות.
ואף את בריתי יצחק
זו ברית הפרנסה לישראל בישראל ואף גם בגלות
ואף את בריתי אברהם
זו ההבטחה של הגדלת החכמה בישראל אפילו בגלות.
והארץ אזכור
זו הברית עם משה: שהארץ, אפילו אחרי שתישאר חרבה כל זמן הגלות, בחזרה אליה, ה' יעשה נפלאות והארץ שוב תפרח .
כי אני ה' אלוהיהם(כו-מד)
אפילו אם לא יקיימו מצוות, אני אמשיך להשגיח עליהם בדרך כלל, שלא יאבדו לגמרי!!!
אלה החוקים…אשר נתן ה' …בהר סיני ביד משה(כו-מו)
"ביד משה" מורה על חידושי תורה. משה חידש מדעתו המון חידושים בתורה. וזאת, כבר ממעמד הר סיני! (ועוד יותר בערבות מואב).
והעמידו לפני הכהן (כז-ח)
את מי מעמידים? המעריך או את הנערך?
נראה שמעמידים את שניהם: את המעריך כדי לאמוד כמה הוא יכול לשלם
ואת הנערך כי הוא צריך להיות בריא עד כדי יכולת להתייצב מול הכהן!
בין טוב ובין רע(כז-יב)
שלא יוסף הכהן על ערכו כי הרי הכסף יכנס בסוף לכיסו!
כערכך הכהן כן יהיה
אבל אם טעה הכהן בערך, בכל זאת, הערך שקבע הכהן הוא זה שקובע!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 