בע"ה כז אדר התשע"ב
מישל בן שושן
ויקרא אה
דבר אל בני ישראל ,ואמרת אליהם..
האם אלה שני משפטים שאומרים אותו הדבר?
לא, המשפט הראשון "דבר אל בני ישראל" מצווה על הקרבנות "חובה". כמו למשל, החטאת בגלל הכפרות ..
המשפט השני "ואמרת אליהם" מדבר על האפשרות להביא קרבנות שאינם חובה אלא מתוך רצון להתקרב. כמו קרבנות נדר, נדבה, תודה..
הא"ה הסביר כבר בפרשיות הקודמות, שלמשכן יש שני תפקידים:
התפקיד הראשון והמקורי , המתואר בפרשת תרומה, מדבר על יצירת מקום מפגש בין ישראל וה'. במקום זה, המושג "קרבן" הוא אך ורק במובן של "קירבה".
אבל, אחרי חטא העגל, התווספה למשכן תכלית חדשה , והיא כפרת החטאים. ומאז, הקרבן הוא משמש גם ככפרה.
לכן, יש כאן שני ביטויים שונים לשני תכליתיות שונות של הקרבנות ושל המשכן בכלל.
- "דבר" בלשון קשה מחייב מהלך של תשובה ושל כפרה
- "אמר" בלשון יותר רכה, באה להציע אפשרויות של קרבה שאיננה תלויה בעשיית חטא.
אדם כי יקריב
למה הפסוק משתמש במילה "אדם" ולא ב"איש" למשל?
המדרש תנחומא עושה את ההקבלה עם..אדם הראשון! "כי יחטא האדם כאדם הראשון שהתחיל לחטוא יביא קרבן"
ההקבלה עם אדם הראשון נראית רחוקה! אכן, יש כמה בעיות בהשוואה הזאת:
- לא מביאים קרבן אלא על חטאים שנעשו בשוגג. האם אדם הראשון היה שוגג?
- אם , לפי המדרשים,אדם הראשון הביא קרבן לכפר על חטאיו, איך ייתכן שה' העניש אותו בכל זאת??
- ה' הוא "ארך אפיים ורב חסד" איך ייתכן שהוא העניש מייד את האדם ועוד, בעונש חמור כמו המיתה?
- האם אנו לא מתקרבים בפירוש כזה לרעיונות הנוצריים של "החטא הקדמון"??
תשובת הא"ה:
אכן אדם הראשון היה שוגג! כי הוא שמע לאישה שה' שם איתו כדי להנחות אותו. האישה היתה , עבור האדם, כמין שליח אלוהי, או "רב גדול" או נביא , שליח מה'! והיה לו לציית להנחיות האישה!!
אם כן, השאלות האחרות עוד יותר מתעצמות!!
הא"ה מסביר שאדם הראשון היה הראשון שהביא את מושג החטא בעולם! לפניו, לא היה דבר כזה . כשהוא חטא לראשונה, הוא הכניס בתוך המין האנושי הבעיה הזאת של החטא!! ולכן, כשאנו חוטאים היום, יש לנו "נסיבות מקלות"! וה' סולח לנו יותר מאשר לאדם שחטא לראשונה!!
אבל זה לא פוטר לנו את ההשוואה עם הרעיון הנוצרי של "החטא הקדמון"!!
לע"ד:
חטא אדם הראשון לפי הנצרות:
ה' ברא אדם אידיאלי כי הוא התכוון לברוא האדם הזה. אבל, מה לעשות, האדם הזה חטא, ובכך, הוא הכפיש את כל האנושות שצריכה לסבול מהחטא הקדמון הזה! כמו כתם שאי אפשר למחוק אותו, כל אדם יסבול עד סוף כל הדורות מחטא אדם הראשון.
חטא אדם הראשון לפי התורה היהודית לע"ד:
ה' התכוון לברוא את האדם כמו שהוא נראה היום! (אחרי החטא). אין פיספוס בבריאת האדם. אלא מה, כדי לתת לאדם במה להסתמך כדי להתנגד לכוחות הרע (דיכאון, התייאשות, פאסיביות, התגברות הרשע…), הוא סיפר לו שהאדם יכול להיות אחרת. הוא אכן מבטיח לו שיהיה אחרת , הרבה יותר טוב, באחרית הימים או בעולם הבא. אבל, זה עוד יותר משכנע להגיד לאדם שכך היה כבר בעבר הרחוק! היה אדם כזה אידיאלי , כולו מלא אור, טהור לגמרי… אפילו המוות, שטבוע עמוק בתוך כל חוקי הביולוגיה , ניתן לחשוב , ניתן לפעול, כאילו המוות איננו קיים, איננו גזרת הטבע! המוות הוא סתם תקלה בגלל חטא אחד של אדם אחד. אבל, ניתן , בכל רגע לחיות כאילו המוות איננו קיים! ניתן להתפלל שלא נמות!( אכן יש כזו תפילה בתחנונים בימי שני וחמישי "הורד מאיתנו מכת המוות כי אתה רחום וחנון ומוכן לעשות חסד חינם בכל דור.."!!)
האמונה בתחיית המתים, התקווה האדירה של העם היהודי שיהיה בסדר, הרצון לחיות עבור העולם שבא ולא להידרדר לדיכאון ולחוסר מעש, כל אלה שואבים את כוחם בסיפור אדם הראשון!!
לסיכום, סיפור חטא אדם הראשון לא בא כדי להכניס בנו מוות, דיכאון ואשמה. הוא בא , להיפך, כדי לתת לנו כוח לחיות ולשמוח, להגיד "בלע ה' המוות לנצח .." להאמין בתשובה, בתיקון, בהתחדשות, בחיים, בתקווה שהאדם והעולם יהיו יותר טובים!
נראה לי שזו הסיבה העמוקה, בגללה המדרש תנחומא מזכיר כאן את אדם הראשון:
כל עניין ההתקרבות אל האלוהים או האפשרות שחטא יכופר, עניין התשובה, כל אלה נובעים מסיפור אדם הראשון!! אבל לא בקריאה הנוצרית המקובלת, לצערנו גם בכמה חוגים יהודיים שהושפעו ממנה במשך הדורות, אלה בקריאה החיובית שהצעתי.
אדם כי יקריב מכם קרבן
המילה "מכם" איננה במקומה במשפט. היה צריך להגיד "אדם מכם כי יקריב .." .אבל היא אפילו לא מובנת בכלל ! אדם שרוצה להתקרב מתקרב! מה עושה פה העניין של כלל ישראל, מה עושה פה המילה "מכם"??
הא"ה מסביר :הפסוק הראשון של הפרשה מדבר על קרבה גדולה בין ה' ומשה :"ויקרא אליו .." זה היה יכול לבלב את ישראל: ה' אוהב את משה כי משה מיוחד. לא כן הדבר! ה' אוהב את משה אך ורק בזכות ישראל!! רק בזכות שמשה הוא הנציג של כלל ישראל , הוא מתקרב אליו כל כך!! (ולראיה, ה' לא דיבר עם משה במשך 38 שנה שבהם ישראל היו מנודים !) לכן, בא הפסוק השני ואומר, אין משה התקרב אל ה' אלה בזכות הכלל :" אדם (משה) כי יקריב (יתקרב אל ה'), (זה רק בזכות כלל ישראל:) מכם !" רק אם משה מייצג אתכם, רק אם הוא "מכם" אז יוכל להתקרב! מכאן, שאין יהודי יכול להתקרב אל ה' אם הוא מתנתק מכלליות ישראל!! הקרבה אל ה' מתאפשרת אך ורק בזכות כנסת ישראל כולה. אין אפשרות להיות "דתי" מחוץ לכלל ישראל!! ואפילו משה לא התקרב לה' בזכות עצמו . ה' קורא אליו בזכות כלל ישראל!!
אדם כי יקריב
"כי יקריב אינו אלא רשות" (תורת כוהנים). הא"ה מסביר שהאמרה הזאת של המדרש נוגעת בפן קרבנות הנדבה בלבד(רשות), ולא בקרבנות החובה המכפרים על החטאים.
לע"ד ניתן בכל זאת לחלוק על העמדה המסורתית הזאת, ולדבוק במה שאמר המדרש! איך אדם יתקרב לה'? לא בהכרח בצורה הזו!!צורת ההתקרבות הזאת היא "רשות"!עניין ההתקרבות עצמו הוא רשות! (וזה יעזור לאלה שחושבים שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות) כלומר, צורת הקרבה היא תלויה בנסיבות. אולי בתקופה מסוימת קרבנות ושחיטת בהמות היתה הדרך הטבעית. ויכול להיות שבתקופות אחרות, יהיו צורות אחרות!
אם אתם כל כך קשורים לצורת הקרבנות הזאת, אז הנה כמה חוקים דרכם תעשו זאת. אבל , זו רק צורה אפשרית שנותן מקום לצורות אחרות בתקופות אחרות. הנביאים הלה אמרו שה' שונא את הקרבנות!
לע"ד :למה יש כל כך הלכות על הקרבנות ?
אני חושב שיש סכנות גדולות מאוד בכל נושא ה"קירבה לאלוהים". הרצון להתקרב לה' , הוא רצון טהור ומצוין. אבל, כמו שמדת החסד חייבת להיות מוגבלת על ידי מדת הדין, כך הרצון היפה הזה צריך להיות מוגבל בהרבה חוקים פרטניים. כי הרצון להתקרב יכול להביא האדם לעשות בדיוק ההיפך! עם הכרזת מטרה צודקת, ניתן , בדרך לפספס אותה לגמרי ולעשות הרבה עוונות. ניתן, כמו שלמדנו בהיסטוריה לעשות עבודה זרה בעזרת קרבנות בבית המקדש!! קרבנות שגרמו לחורבן הבית עצמו ולגלות!!
ייתכן ובבית המקדש נעשו יותר עבודות פסולות מאשר עבודות כשרות!! אם אנו קוראים את כל הדיווחים שבידנו על התקופות האלה!! (בל נשכח שהמשנה והתלמוד נכתבו מאות שנים אחרי החורבן, בזמן שבית המקדש הפך למיתוס של אידיאל.בדרך כלל, שוכחים מהר את הטעויות והעוונות ומנסים להיזכר בדברים הטובים)!
לכן, נראה לי שהתורה מגבילה בהרבה חוקים פרטניים, (ובמיוחד עניין הכוונות הפוסלות הקרבן והמחיר שצריכים לשלם על כוונות שגויות אלה!), לגבי מעשים , שלכאורה הם כולם חיוביים ומלאה אהבה ורצון טוב!
התורה נזהרת מאוד מהעיוותים שיכולים להיוולד מהרצונות הטובים!!
וכנראה כל החוקים האלה לא עזרו כל כך למנוע העיוותים הרבים שהתרחשו בזמן הקרבת הקרבנות בבית המקדש!
הא"ה נותן עוד פירוש שמסביר את העניין:
"אדם כי יקריב מכם", כלומר אין אדם יכול להתקרב אל ה' מבלי שידאג לקרבת שאר העם!! אין קירבה של אדם שמתנתק מהכלל, או לפחות מהדאגה כלפי הכלל!
ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים
הפרשה הזאת קשורה לקודמתה ולומדים הרבה דינים מאחת לשנייה. וזאת בעזרת ה"וו" שמתחיל את הפסוק. אז השאלה היא: למה להפסיק בין המקרים ולפתוח בפרשה חדשה? המדרש (תורת כוהנים) נותן ההסבר לכל ההפסקות בין הפרשיות בתורה:"כדי לתת רוח למשה" להתבונן בין פרשה לפרשה!
גם השקט בין שני דיבורים הוא אמירה בפני עצמה ויש לה חשיבות גדולה. קשורה , כנראה לעצם התורה שבעל פה!
ואם מן העוף קרבנו לה' (א-יד)
בדרך כלל העניים הם אלה שמביאים קורבנות עוף ולא בהמות יקרות. וה' קרוב יותר ל"דכא רוח" . לכן, כתוב כאן, בקרבן העוף שם ה' ולא בקרבנות הצאן והבקר.
וזה מסביר גם את הציון המיוחד בקרבן העוף:"ריח ניחוח לה'". לא פחות, ואלי אפילו יותר מאשר לגבי קרבן הבקר של העשירים.
נפש כי תחטא..(ד-ב)
- עוון במזיד "הורג" את נפש האדם העובר.לכן אין קרבן שיכול לתקן זאת, כי אין יותר מה לקרב.
- חטא בשוגג, "פוגעת" חלקית בנפש האדם. הקרבן חטאת יוכל לקרב ולשחזר את חלק הנפש שנפגעה.
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ד-ג)
למה כתוב "לאשמת העם" לגבי חטא שעשה הכהן??
"המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו" (אבות ה-יח). הכהן הוא שליח ציבור. איך ייתכן שיבוא לידי חטא?! ההסבר יכול להיות שהציבור לא זכו ! וגרמו לו שלא להיות מחוסן נגד החטא!. כלומר, חטא נציג הכלל משקף את חטאו של הכלל!!
ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו..שתי תורים..(ה-ז)
אפילו אם יש ברשותו שה, אבל אין לו כסף נוסף או כדי להאכיל השה, או להתפרנס, אין לו להביא את השה לקרבן. אסור ללוות כסף כדי להשיג שה. אין לו לעבוד יותר קשה כדי להרוויח די כסף לקנות שה.
הקרבן היקר מותר רק ממי שיש לו די והותר וזה לא יפגע באורח חייו.
בכל מקרה אחר, יש להביא שני תורים או אפילו מנחת סולת הזולה וזה יהיה בסדר גמור!
נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו (ה-כא)
יש בפסוק הזה שלושה ביטויים שונים לחטא. כל אחד מתאר מצב אחר של רשעות:
- נפש כי תחטא=נפש שנחסרת מאורה וממעלתה.
- מעלה מעל בה'= האדם מנתק את קבלת השפע מהאלוהים, וזה הוא הכרת!
- וכיחש בעמיתו=האדם שפוגם מכללות ישראל והוא מזלזל בחשיבות חברו בתוך כלל ישראל.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 