ויגש פי5

בע"ה ד טבת התש"פ

מישל בן שושן

 

ויגש פי5

 

נציג כאן את הקריאה המעניינת מאוד של הרב תמיר גרנות של סיפור יוסף ואחיו. נעשה זאת דרך ארבע שאלות:

  1. מה המשחק שמשחק יוסף , מטרתו, מניעיו והצלחותיו?
  2. האם הנאום של יהודה בהתחלת הפרשה משנה את התכניות של יוסף ולמה?
  3. מה פשר ההתגלות ליעקב?
  4. למה התורה מספרת לנו באריכות את התכנית הכלכלית של יוסף במצרים?

 

  1. מה חושב יוסף?

מאז שיוסף חלם שני חלומות, הוא מנסה להבין את פשרם.

 

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו …

 

בניגוד לחלומות שבהם כתוב במפורש "וידבר אלוהים אל…. בחלום", החלומות של יוסף, אינם כתובים עם חתימת האלוהים או דיבור נבואי כל שהוא. נראה לעניות דעתי, שזה אפילו  ההגדרה של ההבדל בין ה"אבות" וה"בנים". לאבות, ה' מדבר באופן גלוי. לבנים לא. לפחות זה כך בספר בראשית. אם כן, לבנים לא נשאר להישען אלא על:

  • מסורת האבות
  • הבנתם של המציאות והמשמעות שהם נותנים לה.

החלומות הם גשר בין עולמם של האבות שאליהם ה' מדבר בברור ועולם הבנים שהוא לא קיים בברור. החלום בא כדי לתת תמונות שמזעזעות את החולם ומדריכות אותו בחייו. ככלי עזר לדעת מה הוא הייעוד שלו בעולם. יוסף איננו נביא. אבל הוא חולם והוא מספיק חכם כדי לקחת את החלומות ברצינות.

 

כשיוסף חולם, הוא בן 17. הוא צעיר מאוד. הוא לא בהכרח מבין מה משמעותם. כשהוא מספר החלומות לאחיו ולאביו, ייתכן שהוא מבקש מהם עזרה למשמעות החלומות. האחים מפרשים אותם "לרעה". אביו מפרש החלומות בצורה אחרת שהיא לא בהכרח הנכונה. לאף אחד אין את "הפתרון האמתי". מה שיפתור את החלומות, אלה החיים עצמם! לאחים, יש שנאה והם פועלים לפיה. אין להם הסבלנות לחכות מה פשרם. אבל בהמשך, כן הם ינסו להבין החלומות של יוסף אחרת. גם יעקב יבין אותם מאוחר יותר.

 

יוסף מתחיל להבין חלקים של החלום הראשון שלו (האלומות) כשפרעה מספר לו חלום השיבולים. כשיוסף מציע את עצמו לתפקיד המשביר של מצרים, יש לו , מאחורי הראש, דרך אפשרית לפתרון חלומותיו. הנה שמציעים לו להיות זה שכולם יבואו אליו כדי לבקש ממנו אוכל.

 

ואכן, כשהאחים מגיעים אליו ומשתחווים לו, הוא מבין עוד חלק מהחלום הראשון שלו: האלומות שלהם משתחוות לאלומה שלו! הן לא משתחוות לו אלא לאלומה שלו. כלומר, בזמן שהאלומות משתחוות, הן לא יודעות שמדובר ביוסף אלא בתפקיד שלו כמשביר, כאלומה. לכן הפסוק אומר בדיוק:

בראשית פרק מב (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ:

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם:

לא כתוב שיוסף זוכר את הרעה שעשו לו אחיו. כתוב שהוא זוכר..את החלומות. כלומר הוא מוסיף להאיר את משמעות החלומות שלו. ברור לו שעכשיו המשימה שלו היא לתת לחם לכל אחיו.

 

 

 

אבל הוא נזכר גם בחלום השני:

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

כל המשפחה, כולל אביו, משתחווים לו. בדרך כלל, "צבא השמים משתחוים לה'" לבורא עולם! יוסף תופס בחולומו את תפקיד האלוהים!.

ידועה במשפחה הבטחת בין הבתרים. אמורה להיות גלות ושם, בארץ "לא להם" המשפחה אמורה להפוך לעם ולהתעצם. מתי תתחיל הגלות הזו? יעקב חשב אולי שהגלות שלו אצל לבן היא הגלות שעליה דובר. ולכן, בחזרתו ממנה, הוא רצה לשבת בשלווה!:

בראשית פרק לז וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף …

רש"י ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף ….

יוסף מבין שעליו לממש את ההבטחה ולא הדור של אביו. הוא חייב לבנות את התנאים שיאפשרו לאחד את כל המשפחה מסביבו, כולל אביו, בארץ זרה (כנראה מצרים!), כשהוא השליט העליון, ליצור את כל התנאים הטובים ביותר כדי שהם יהפכו לעם רב. זה מה שיגיד , יותר מאחר לאחיו:

בראשית פרק נ (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

הוא אף פעם לא רוצה "להתנקם" על אחיו. הוא רק מונחה על ידי החלומות שלו.

הרמב"ן מציע שהוא רוצה להחזיר אותם בתשובה ומחכה שהם יגלו ערבות מלאה כלפי בנימין כדי להתוודע אליהם.

אבל הרב גרנות מציע לראות יותר את ההגשמה של החלומות כמשימה העליונה.

 

כל הרצון של יוסף, מהרגע שהוא רואה את אחיו, זה להביא למצרים את כל המשפחה באופן קבוע, לגלות ארוכת ימים עד שהם יהפכו לעם רב.

הבעיה העיקרית היא להביא את יעקב למצרים. יעקב שלח את הבנים לקנות אוכל. הוא לא צריך לבוא בשביל האוכל. אז הוא חושב על בנימין: יעקב לא יכול להפרד מבנימין. אם יבקש להביא את בנימין, יעקב יבוא איתו! אבל זה לא מה שקורה. בנימין בא ללא יעקב. יעקב היה מוכן להיפרד מבנימין ובלבד שלא ירד למצרים.

לכן, יוסף תכנן לשמור על בנימין כבן ארובה ולשלוח האחים כדי לשכנע את יעקב לבוא למצרים לפדות את בנימין.

אבל התכנית שלו נפסקה פתאום על ידי הנאום של יהודה בראש פרשתנו:

 

  1. נאום יהודה.

 

בראשית פרק מד (יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:…

יהודה בא כדי להציל את בנימין. הוא מספר את כל הסיפור מההתחלה מנקודת האחים. הוא מנסה שיוסף יסכים לקחת אותו כעבד במקום בנימין. אבל, בלי לשים לב, יהודה מוסר מידע מאוד חשוב ליוסף שיוסף לא ידע אותו: אביו חשב שהוא מת!

:(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי:(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:

הרב יואל בן נון טוען שזו הסיבה שבגללה יוסף לא חיפש להודיע ליעקב שהוא חי במשך כל התקופה הזו: יוסף ראה שאביו לא אהב את חלומותיו. הוא ראה שאביו שלח אותו אל אחיו כשהם שונאים אותו. הוא חשב שאביו יודע שהוא נמכר. והוא שואל את עצמו: למה אבא שלח אותי לצרה הזו? האם הוא שינה את דעתו כלפי והוא חשב שאני חייב להיעלם מהמפה כמו שנעלמו ישמעאל ועשיו? למה אבא שלי לא שלח אנשים לחפש אותי במצרים הרי כולם ידעו שאורחת הישמעאלים שנמכרתי היתה בדרכה למצרים. השליחות היחידה של אבי למצרים היתה לקנות אוכל ולא לחפש אותי!! לכן הוא "כיבד" את הדחייה של יעקב כלפיו! הוא כעס מאוד ולא רצה לחזור הביתה. כשיהודה מודיע ליוסף שאביו תמיד חשב ש"טרוף טורף", אז יוסף חוזר בו מהכעס ומההבנה המוטעית שהייתה לו. ולכן הוא מתוודע לאחיו.

הרב גרנות איננו חושב כך. עבורו, הגשמת החלומות חשובה יותר מכל דבר אחר. הדרך החידה שדרכה הוא יצליח להביא את יעקב היא דרך בנימין.

עכשיו שיהודה מדבר ושובר את ליבו, יוסף שהצליח להתאפק עד כה, יוסף ששלוש פעמים יצא לחדר צדדית כדי לבכות, לא יכול יותר להתאפק והוא שובר את התכנית שלו בגלל הרגשות שלו!

כאמור לעיל, הרמב"ן טוען שנאום יהודה הראה ליוסף שכל האחים חזרו בתשובה ולכן הוא מתוודע אליהם עכשיו. אבל זה לא מסביר למה כתוב שהוא "לא יכול להתאפק" אם המטרה (החזרה בתשובה) הושגה ,אין סיבה להתאפק.

לדעת הרב גרנות נאום יהודה אכן שיבש את התכנית של יוסף לגבי הבאת יעקב למצרים .

מי יכול להשלים, במקום יוסף את המשימה הזו?…

  • פרעה נכנס לתמונה! : הוא דורש שיעקב יבוא!!
  • אבל חוץ מפרעה גורם הרבה יותר משמעותי ישלים את המשימה: ה' בעצמו!

 

 

  1. יעקב בבאר שבע

יעקב לא יורד למצרים מיד. הוא מוכן לפגוש את יוסף. בשמחה רבה, אבל לא לבוא למצרים כדי להתיישב שם. או שיוסף יבוא בעצמו או שהוא ילך לביקור קצר למצרים אבל, לא יישאר שם. יוסף צדק, המשימה קשה מאוד. יעקב לא יבוא בקלות למצרים.

יעקב חושב הרבה על אביו יצחק. יצחק לא עזב את ארץ כנען. יעקב יודע שיש משמעות עצומה להישאר בארץ כנען. הפעם היחידה שהוא יצא לגלות בעצמו, זה בשליחות אביו יצחק. לכן, יעקב בא לבקש מה לעשות אל "אלוהי אביו יצחק" . זה שאסר לו לרדת למצרים. והא בעצמו, "אלוהי אביך" בעצמו, דוחף את יעקב לרדת למצרים ולהשתקע שם כדי לבנות את העם רב שיוסף חלם עליו. לא מדובר על ביקור קצר לראות את יוסף. לא מדובר על חמש שנות הרעב שנשארות. מדובר בגלות ארוכה שתאפשר לבנות שם את העם!!:

בראשית פרק מו (א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

"ישראל" הארץ ישראלי חייב לדעת לחזור למצב של "יעקב" הגלותי! כי הסיפור לא נגמר עדיין! יש גלות כדי לבנות העם, ורק אחר כך נחזור לארץ!!

ה' בעצמו משלים את תכנית יוסף הוא זה שדוחף את יעקב למצרים!!

ה' מתגלה ליעקב בבאר שבע. יעקב

 

  1. התכנית הכלכלית

רבים מהפרשנים חפשו תשובה לשאלה: "למה התורה מאריכה בפירוט התכנית הכלכלית של יוסף לגבי מצרים?"

  • אחדים רצו לראות כאן חזון כלכלי של התורה עבור עם ישראל. מס "החומש" שקבע יוסף (מסים של 20אחוז) ישמשו את החכמים לחבור המעשר הראשון  למעשר השני כדי להגיע לאותם 20 אחוז, "החומש"!
  • אחרים ראו בכך תורת הקומוניזם.
  • הרב מידן הציע שזה היה כדי להפחית סיכוי התמרדות העם ויצירת אינפלציה גבוה לספקולציה .

הרב תמיר גרנות טוען שהמטרה היתה אחת: יצירת התנאים הטובים ביותר לרווחת עם ישראל במצרים:

 

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה: (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

 

כל המצרים הפכו לעבדי פרעה, כולם עזבו את אדמתם והוגלו לקצה השני של הארץ. לאף אחד לא היה יותר כסף או מקנה משלו. חוץ משני מגזרים: כוהני מצרים ובני ישראל!!

למה? כדי ליצור עם רב ועצום במצרים!

בארץ כנען, בני יעקב היו עניים, גרים, מנודים מבני המקום. הם היו כל הזמן חייבים לחתום על הסכמי שלום שלא לטובתם. הם היו מיעוט חלש. כדי לכבוש את הארץ עכם חפשי וחזק, הם חייבים להיות קודם כל עם  מגובש. אחר כך, עם גדול ורב (מ70 נפש לשישים ריבוא) ולהבין מה היא ארץ עויינת ומצב העבדות, כדי לרצות להיות מסוגלים לאהוב את החרות , האחריות, ולהצליח בכוחות עצמם להשטלת על ארץ כנען.

יוסף לא רצה שעם ישראל יישאר במצרים לנצח. להיפך, הוא אמר להם שיום אחד יש לחזור הביתה!

נכתב בסוף בראשית:

(כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:(..(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(

ובכן, בהתחלת ספר שמות חלום יוסף , שהמשפחה של 70 הנפשות יהפוך לעם רב ועצום, מתגשם:

שמות פרק א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם:

יש רק בעיה בלתי נמנעת: אחרי יותר ממאה שנה, בני ישראל כל כך התעצמו עד שזה גרם לאנטישמיות חמורה. :

פ(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

הרב מידן תולה את האנטישמיות לפיזור עם ישראל במצרים. דבר שהיה מנוגד לתכנית יוסף שרצה שיישארו בארץ גושן. האם השעבוד היה דבר בלתי נמנע, האם זה היה "נגזר" בברית בין הבתרים, או שמה ה' מדבר אל אברם על "אפשרות של שעבוד" ולא שעבוד הכרחי? ננסה להשיב ב"ה כשנגיע לספר שמות!

 

ויגש פי

בע"ה ו טבת התשעז

מישל בן שושן

 

ויגש פי

 

החלומות של יוסף (הרב מנשה וינר)

יוסף חלם שני חלומות. הם לא זהים. כל אחד מתייחס לפן אחר של שליחות יוסף.

  1. החלום הראשון:

 

פרשת וישב (פרק לז   (ו)) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

מדובר על אלומות, ונו נמצאים בתקופה של רעב קשה.האוכל הוא בעיקר חיטה והמחסור בחיטה וכל סיפור ביאת אחי יוסף למצרים מסתובב מסביב למחסור בחיטה. פתרון החלום ברור: יבוא יום וכל האחים יבואו להשתחוות ל…אלומה של יוסף לא ליוסף עצמו (זה יקרה בחלום השני) אלא לאלומה של יוסף. כלומר, ליוסף אבל בלי שנדע מי הוא.

פרק מב   (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

מייד כשהאחים באים אל יוסף, הוא מבין שהנה החלום הראשון שלו התגשם: אחיו באים ומשתחווים לו, בלי לדעת שזה הוא.

 

  1. החלום השני:

 

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

יעקב פותר את החלום השני. עבורו, השמש והירח הם יעקב ורחל. ומכוון שרחל כבר מתה, אז החלום פסול מעיקרו. האם יעקב באמת חושב שזה הפיתרון הנכון או שמה הוא רק מנסה להרחיק את שנאת האחים כלפי בנו? הפסוק אומר:"ואביו שמר את הדבר" ייתכן שיעקב שמר לעצמו את הפיתרון האמיתי של החלום השני.

הרב וינר מציע פתרון לחלום השני:

השמש היא מצרים והירח היא ארץ כנען! ברור היום שארץ כנען היתה תחת חסותה ושלטונה של מצרים באותה התקופה. ארץ כנען היא אמנם ישות נפרדת עם שם אחר אבל היא הירח של השמש המצרי.

 

זה מסביר הרבה שאלות:

  1. למה התורה מאריכה בטיפול ה כלכלי של המצב במצרים על ידייוסף? אחרי שכבר עברו שנתיים של רעב, התורה מפרטת איך יוסף קנה את האדמות, המקנה, הכסף, ובסוף האנשים עצמם, עבדים לפרעה! כולם, בארץ מצרים ובארץ כנען משתחווים ליוסף!! כי זו ההתגשמות של החלום השני של יוסף!
  2. למה כל כך חשוב שבפסוקים המתארים את המהלכים הכלכליים, מדובר על "ארץ מצרים וארץכנען" כל הזמן? בניגוד לכל מה שסופר עד כה, ארץ כנען נכנסת בתמונה כשמדובר על שליטת יוסף על כל האיזור!
  3. זה מסביר גם כן שיוסף לא רק רצה להאכיל את המשפח השלו אלא גם לגרום להם לרדת למצרים כדי ליצור שם "עם רב":

 

למה יעקב יורד למצרים ולכמה זמן?

לכאורה, הטיעון של יוסף מצומצם לחמש השנים הבאות בלבד:

:(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

מצד שני הטיעון של יעקב הוא רק לראות את יוסף.:

בראשית פרק מה  (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:

אבל ה' בעצמו טוען אחרת:

:(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

מדובר על הירידה של כל המשפחה כדי להישאר שם הרבה זמן. שם העם יקום ויתרבה. בלי להזכיר את ברית בין הבתרים,(חוץ מרמז אחד: " וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי") דברי האלוהים אל יעקב ברורים, מדובר בירידה רצינית, לתווך ארוך שמתאימה לתכנית כוללת של האלוהים . לא מדובר בסתם ביקור או סתם נוחות כדי לאכול טוב יותר. כל אלה הן רק סיבות שוליות ורגעיות. המטרה ברורה: יורדים למצרים!!

אחרי חמש שנות הרעב, אף אחד כבר לא דן באפשרות לחזור לארץ כנען. להיפך, במצרים המשפחה פרה ורבה ונאחזים בה.

 

הזבחים של יעקב (הרב ליבטאג)

לעוד ראיה שמדובר על מהלך דרמאטי של יציאה לגלות ארוכה, הרב לבטאג שם לב שבתורה, כשמדובר על הקרבת זבחים, זה סימן שמשהוא חשוב ודרמאטי קורא:

  1. ביציאת מצרים:

שמות פרק יב פסוק כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

  1. במתן תורה:

שמות פרק כד פסוק ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים:

  1. בחנוכת המשכן

ויקרא פרק ט פסוק א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: … וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם:

 

בראשית פרק מו (א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:

 

יעקב מגיע לבאר שבע כי שם, זה הגבול הדרומי של הארץ. ךשם , כנראה הגיע יצחק אביו בזמן הרעב כדי לבקש אישור יציאה מן הארץ לה' והוא קיבל סירוב. יצחק לא יוצא מארץ כנען. לעומתו, ה' כן מנחה את יעקב לרדת למצרים ומבטיח לו שזו הצורה הנוחה ביותר לקיים את גזרת ברית הבתרים.

 

למה יוסף לא אומר שמדובר בגלות ארוכה ומנסה לצמצם זאת רק לחמש שנות הרעב הנשארות? ייתכן שהוא באמת לא מוסמך לזאת על ידי החלומות שלו. אפילו אם הוא משער שמדובר בירידה ארוכה, הוא לא יכול לחרוג מסמכות החלומות שלו. את שלו, להביא כל המשפחה המאוחדת למצרים בתנאים הטובים ביותר, הוא כבר עשה. השאר, הוא חושב, "המבין יבין"!

 

סגירת מעגל:

נזכור איך התחיל כל הסיפור:

התחלת פרשת וישב: פרק לז   (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף..

והנה הפסוק האחרון של הפרשה שלנו:

סוף פרשת ויגש:(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:    

 

בהתחלה, מדובר על יעקב, איש פרטי. ובסוף, על "ישראל" איש שמסמל התפקיד ההיסטורי של כל העם.

מיד אחרי שהפסוק דיבר על התישבות יעקב בארץ מגורי אביו, מדברים על יוסף וחלומותיו. והנה הם סוף סוף התגשמו וכולם נמצאים במצרים.

 

ברור שכל הסיפור מעלה את הפרדוקס הקיים בין הבחירה האנושית והתכנית האלוהית הכוללת.

(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים

יוסף מכריז לאחים: אתם אמנם מכרתם אותי

אבל האלוהים שלח אותי הנה.

האלוהים לא מכר אותי! אתם מכרתם אותי אבל זה התאים לתהליך הרבה יותר גדול, שמתרחש מעל ראשנו . יוסף הוא שליח אלוהים. יוסף מחבר בין התכניות הקטנות והתכניות העליונות. הוא בקשר עם האלוהים

 

האם זה מבטל את האחריות של האחים? לא!! זה רק יכול להרגיע אותם במקצת. התכניות של האלוהים יכולים להתרחש בדרכים שונות ובאחריות בני האדם לעשות ככול יכולתם לעשות את הטוב כי הם אחראים על מעשיהם!

ויגש מוש

בע"ה ו טבת התשע"ו

מישל בן שושן

 

ויגש מוש

ויגש – גושן (לעד)

למה כל כך חשוב לדעת את שם חבל הארץ בתוך מצרים שבו ישבו ישראל? ולמה לחזור כל הזמן על השם הזה "גושן"?

אם שמים לב לפועל "לגשת", הוא חוזר הרבה פעמים בסדרה שלנו

  • "ויגש אליו יהודה": יהודה ניגש אל יוסף
  • "גשו נא אלי ויגש" כל שאר האחים נגשים אל יוסף
  • "ויגש אליו" יוסף מגיש מנשה ואפרים אל יעקב (פרשת ויחי)

אם כן, כל אחד מגיע למעמד שהוא "ניגש"

אנו גם קוראים לשליחו ציבור "לגשת" כדי להתפלל.

המאור ושמש אומר שיהודה הגיע למדרגה על ענווה וקטנות, וזה אפשר לו "לגשת"

בעצם, זה מסביר לנו למה המסורת חתכה בתוך הדוח שיח בין האחים ויוסף, וקבעה פרשה חדשה. כי בהפסקה, בין השבוע שעבר לשבוע הזה, יהודה הגיע לתחתית. הוא מאבד הכל. הוא מוכן להיות עבד רק לא לעלות אל אביו. הוא מרגיש, אולי בפעם הקשה ביותר בחייו, שהוא לא הכל יכול. כמו אדם בדיכאון, שמרגיש ממש בתחתית החבית,("הוא רואה שצרתו צרה מאוד"-במילים של המו"ש)הוא בשל לשינוי משמעותי בנפשו. וזה תהליך ה"קטנות"(במילים של המו"ש), צמצום עצמי,  מוכנות לשמוע האחר, מוכנות ל"התחבר"(במילים של המו"ש) אל האחר. זו עמדה אמיצה אבל היא באה מתוך מאמץ כן רציני, אמיתי.

כשיהודה "ניגש", הוא מוריד המסכים של עצמו. הוא אמיתי כמו שיש להיות מול האלוהים בתפילה.

כדי שיחול חיבור בין כל האחים, על כל אחד להיות במצב דומה לזה: להוריד המגינים שנותנים לאדם לחשוב שהוא לא זקוק לאחרים. מעשה ההקטנה הזה, הענווה האמיתית, ההרגשה של "חיסרון" הוא שיכול לאפשר התחברות עם האחרים. לכן, נראה לי, כל השבטים עוברים את התהליך הזה של "לגשת" אל אחר.

וזה, לעניות דעתי הסיבה האפשרית לקריאת המקום שבו ישבו ביחד כל העם הישראלי המהווה "ארץ גושן" ארץ שכולם נגשים אחד עם השני כדי לחיות ביחד. גושן מלשון גישה, נגישות.

 

למה מצרים?

מה יש לעשות במצרים דווקא? המו"ש מסביר שמצרים היא "ערוות הארץ". מצרים היא הארץ שיש בה הכי הרבה עריות. המדרש יודע לספר שאדם הראשון איבד שם, במצרים 130 "טיפות". יש "זוהמה" רבה במצרים.

על עם ישראל להיבנות על נוסה "הברית" כלומר ברית המילה, כלומר טהרת ההתנהגות המינית וגם שמירת הזהות על ידי נישואים בתוך העם ולא מחוצה לו. זה יסוד האומה.

כדי לברר את הנושא של העריות ושמירת הברית, יש לחיות במחיצת אנשים שעושים את ההיפך הגמור. רק שם, ניתן להגיע לתחתית הבירור של הנושא. או שנתבולל ונהיה כמו מצרים או שנדע להיפרד מהם. אבל כשניפרד, נוכל לדעת על מה השוני בינינו ועל מה יש להיבנות. קוראים לזה "העלאת ניצוצות הקדושה שירדו למצרים" כלומר, יש במצרים לעשות הבירור היסודי של עניין העריות.

  • זאת הסיבה, שהמדרש ורש"י מסבירים את הפסוק "גשו נא אלי, של יוסף אל אחיו, "הראה להם שהוא מהול"!! דרך מוזרה להציג את עצמו לפניהם! אלא שבכך הוא מסביר לאחים שהוא "שמר על הברית" ושגם הם חייבים לשמור על הברית אם הם רוצים לחיות במצרים. זו המשימה של העם כולו.

 

חליפות שמלות

יוסף נתן לאחיו "חליפות שמלות". בדרך רמז, המו"ש מסביר שהשמאל הוא היצר הרע והימין, היצר הטוב. הם חושבים שמה שהם עשו במכירת יוסף היה רע מאוד. הוא רוצה להריגע אותם ולהגיד שבעצם, זה היה מעשה שהאלוהים רצה. כלומר, הוא מחליף להם את ההרגשה שעשו רע להרגשה שהם עשו דבר טוב בדיעבד.

לכן זה "יחליף" ה"שמאל" לימין.וזה "חליפות שמלות" (בלי אלף!)

 

זבחים לאלוהי אביו יצחק

יעקב היה מחבר החסד והגבורה. אבל הוא נטה לגבורה. הוא "ישב בארץ מגורי אביו", הוא היה יותא נוטה למידת הדין, כל זמן שישב בארץ כנען.

אבל, כשהוא יורד למצרים, שם אין הגנה על העם. הוא מתפלל שהדינים ימתקו. הוא נוטה יותר למידת חסד בחו"ל. לכן, הוא דווקא מתפלל לאלוהי אביו יצחק שימתיק הדינים על עם ישראל בחו"ל

 

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף

יעקב זקוק ליוסף. כי יוסף יודע לתרגם את הייחודים לדברים טבעיים ופרקטיים. לכן, יעקב זקוק ליוסף. הוא רוצה לוודא שיוסף עדיין מסוגל למלא את תפקידו מבחינת מידת היסוד: התפקיד הוא לקבל את כל המידות שמעליו ולהעבירם אל המידה שמתחתיו: מידת המלכות. ויהודה הוא המלך. אם יוסף יוכל להעביר ליהודה (ולא רק לתת לו פקודות , ולא רק להראות עליונות כלפיו, ולא רק להחזיר האחים בתשובה!)

תזכורת:

יש שלושה שלבים המחולקים בשלושה מידות:

 

  1. חכמה (מצד אחד)                               בינה (מצד שני)

דעת (מחברת בניהם)

 

  1. חסד (מצד אחד)                              גבורה (מצד שני)
  2.                       תפארת (מחברת בניהם)

3. נצח (מצד אחד)                  הוד(מצד שני)

יסוד  (שמחברת בניהם)

מלכות

 

מה הוא ההבדל בין שלושת השלבים האלה? השלב העליון (חכמה בינה ודעת) הם יותר מופשטים, הם "עליונים" כי הם שייכים לעולם האידיאות, הפילוסופיה . אין לה כל כך מגע עם העולם הקונקרטי. השלבים הבאים, מגשימים יותר את אותם הדברים. השלב השלישי, האחרון, הוא הכי גשמי בניהם.

  • הדעת- זה משה רבנו.הוא מחבר ומאחד, מסביר שה' אחד. תורה אחת.אבל, הוא כולו שכלי. הוא איש האלוהים. הוא קיבל התורה ומנסה למסור אותה לעם ישראל
  • התפארת- זה יעקב אבינו. הוא שילב בחייו את מידות החסד של אברהם והדין של יצחק אבותיו.
  • יסוד- זה יוסף. הוא מתרגם הכל בעולם העשייה הגשמית.

כל השלבים האלה חייבים לרדת עוד קומה כדי לתרגם הכל העולם המלכות (יהודה)

 

כשמספרים את הסיפור, מדגישים תמיד החזרה בתשובה של האחים על שמכרו את יוסף. אבל שוכחים שגם יוסף חייב לחזור בתשובה. על הגאווה שהוא מראה, על התפקיד של "המחזיר בתשובה" שנותנת לו הרגשת עליונות שחצנית. הוא גם מגיע לשלב "שלא יכול להתאפק" והוא צריך לקרוע את המסכה שעל פניו.

 

יעקב זקוק שיוסף יתפקד כראוי. לכן, המבחין הוא : האם יוסף ידע להעביר את הדברים אל יהודה, המלכות ולא להשאיר בידיו את המלכות. זו ההוראה החשובה ביותר מיעקב אל יוסף: יש לוודא שהשלב של יוסף ידע לאפשר למלכות יהודה להגיע.

 

גם היום, יש לי הרגשה שהציונות, משיח בין יוסף, עשתה דברים ענקיים, אבל הגיע הזמן שהיא תדע למסור את השרביט למשיח בין יהודה. כלומר, להכניס בתוך מדינת ישראל, התוכן היהודי שחסר לה. כדי שהישראלים ידעו מאיפה באו, ולאן הם הולכים. שיהי תוכן היסטורי , משמעותי, זהותי, שיוביל את המדינה אל עבר שלב חדש.

כי היום, רוב הישראלים החילונים, מרגישים שהם כאן רק בגלל שהיתה שואה, ומדינת ישראל הוקמה כדי שלא תהיה עוד שואה. זה נאמר בכל יום עצמאות על ידי מנהיג העם.

אבל ,אם נשען רק על המושג של  "מחנה פליטים ענק שיודע להגן על עצמו",  כמשמעות של קיום מדינת ישראל, לא נלך רחוק!

 

 

 

 

 

ויגש גז

בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

ויגש גז

 

שתי מלכויות

לפי פירושו של ה"גלילי זהב", ברור היה , מלכתחילה, אצל האחים , שיהודה הוא המלך. ייתכן שהכריזמה שלו והעובדה שאחיו הגדולים ראובן , שמעון ולוי נפסלו כל אחד בגלל סיבה אחרת, עשו שהוא היה המנהיג הטבעי של האחים. אבל יעקב חשב שיש לקדם מימד נוסף של מלכות, ולכן , כנראה, הוא "הריץ"(העדיף, קידם) את יוסף. (לדעתי, יעקב לא שלל את מלכות יהודה אלא רצה שיהיו שתי מלכויות, במישורים שונים, שישלימו אחת את השניה). למה שתי מלכויות? כי יש ליעקב שני תפקידים שונים. אכן, יעקב לקח על עצמו את התפקיד של עשיו והתפקדי שלו עצמו. ייתכן שליהודה, מגיע התפקיד של בניין תכנים רוחניים ולאומיים המיוחדים לעם ישראל וליוסף, התפקיד לפעול בעולם הגשמי כדי ליישם את ה"תכניות" של יהודה.

 

למה הפיצול הזה?

נראה לי שהפיצול מתחייב בגלל הפיצול בין יעקב ועשיו והעובדה שיעקב קיבל את שני התפקידים. אבל השאלה נשארת: למה יש פיצול בין יעקב לעשיו?

נראה לי שאי אפשר לקדם את שני המהלכים האלה( הגשמי והרוחני) , ביחד. אנו תמיד שואפים לאיחוד שני המישורים, אבל, אלה שני מהלכים שתמיד יישארו נפרדים במהותם. בעולם היישום, ייתכן ששני המהלכים זקוקים ל"מנועים" שונים אצל האדם.

במשך ההיסטוריה, ברור שהיה פיצול בתוך עם ישראל בין שתי ההשקפות האלה. הרבה לפני הקרע בין "מלכות יהודה " ומלכות ישראל- אפרים" שהביאה לאסונות גדולים, אחרי מלכות שלמה, תמיד בצבץ מתחת לפני השטח החלוקה הזאת. דוד המלך הצליח לאחד לרגע את הפלגים אבל הפילוג יצא לפועל אחרי מלכות בנו

נראה לי שבכל אדם קיימים שתי האופציות ושני ה"מנועים" האלה:

  1. מנוע ההצלחה הפיזית: לבנות תשתיות אישיות (פרנסה, בית, מעמד חברתי..)
  2. מנוע הצלחה רוחני: מציאת תוכן וטעם לחיים. לימוד, תרבות, פיתוח מידות, חזון השקפתי, דת…

כמובן ששני המנועים פועלים במקביל. אבל בא הרב ואומר שיש סדר בדברים. יש אפילו דירוג בחשיבות הדברים: יש קודם כל לפתח רעיונות, מידות וחזון. אחר כך, בפועל, יש ליישם את המנוע הפיזי. ואחר כך יש ליישם את התוכן הרוחני. נמצא שהפיזי הכרחי וקודם לשני כיהוא מהווה האמצעי . אבל הרוחני, שבא אחריו הוא המטרה.

"מצבר" מעניק כוח חשמלי בזכות הבי פולאריות שלו. עם ישראל שאמור לפעול בתחום "איחוד המידות" חייב להיות מורכב, בעצמו, בצדדים הפוכים קיצוניים. ככל שיש הבדל בין המרכיבים, כך המצבר יפעל טוב ולאורך זמן!

 

 

סדר המלכויות

  • מבחינת התכניות:
  1. כמו שאמרנו לעיל, יהודה היה אמור להיות המלך היחיד.
  2. אחר כך, יוסף מגיע עם החלומות והדחיפה של אביו.
  • בפועל:
  1. בפועל, יוסף התחיל במלוכה. האחים באים אליו, משתחווים לו, מתייחסים אליו (במודע או שלא במודע) כאל המלך המנהיג את כל מהלכי המשפחה.
  2. אבל, בפועל, המלכות בעם ישראל תכרום עור וגידים על ידי דוד המלך, משבט יהודה.
  • לעתיד
  1. בגאולה האחרונה, יקדים מהלך הגאולה "משיח בן יוסף" שייבנה את כל התשתית הפיזית (מדינית, צבאית, כלכלית…) של מלכות ישראל בארצו.(מלכות יוסף)
  2. ואחר כך יבוא "משיח בן יהודה" שימלא את הפרויקט הגשמי הזה בתוכן רוחני לאומי.(מלכות יהודה)

 

 

הסבר הפסוקים:

יהודה ניגש אל יוסף ומכריז: אמנם אני עכשיו מכיר בנחיצות שלך. אבל, דע שאסור להפסיק את המהלך בך. אתה אמנם הכרחי , אבל אתה רק האמצעי שיאפשר לי לפעול כי אני המטרה!

יהודה משתמש במילים כמו "אדוני" כדי לתאר את יוסף= זו ההכרה שמלכות יוסף. מלכות שתאפשר הבניין התשתיתי של האומה היהודית.(היום הציונות).

אבל הוא גם משתמש במילים הפוכות :

  • "בי אדוני"= המלכות, האדנות היא, בסופו של דבר בתוכי".
  • "ידבר..דבר באזני.." יש "דבר מלכות". הדיבור הוא לשון קשה: עליך להכיר במלכות יהודה!

אם כן, כל המאמר של יהודה משתמש במילים דואליות. מילים של כבוד גדול והכרה במלכות יוסף אבל גם נחרצות בעובדה שמלכות יהודה קיימת ועל יוסף לא לשכוח שהיא המטרה.

יהודה עשה כאן מהפך תודעתי אדיר: הוא הכיר בחשיבות מלכות יוסף . אבל באחריותו להסביר ליוסף שהמהלך איננו מסתיים כאן. כל מה שבונה יוסף נחוץ, ראשוני, הכרחי, אבל הוא רק השלב הראשון . המטרה היא מלכות יהודה.

 

 

המשיחים

מכאן הרעיון של "שני המשיחים" שהתפתחת בעקבות המפגש הזה בין יהודה ליוסף

  1. משיח בין יוסף הוא "ראשית" המהלך. הוא בונה את המדינה מבחינה לאומית, צבאית, כלכלית..
  2. משיח בין יודה הוא המטרה. זהו תהליך שצריך להיכנס בתוך המהלך הראשוני כדי להביא אותו לשלמות: הכנסת תוכן למסגרת שנבנתה.

מלכתחילה ,יש פחד שאחד ישכח את השני! פחד מצד יעקב שלא יכירו ביוסף. שיחשבו הדתיים שאין צורך בעשייה גשמית כדי להביא לגאולה. ופחד מצד יהודה שיוסף לא יכיר במטרה שהיא מלכות בית דוד. שהגשמיות תשלוט ללא מעצור וללא כיוון רוחני.

ה"גלילי זהב", פיתח , במקביל לרב קוק את הרעיון שהציונות היא מלכות יוסף, משיח בן יוסף. זו היתה הכרה לא פשוטה מצד רבנים ! אבל זו גדולתם! זה דומה להכרת יהודה ביוסף!

 

האם הגאולה זקוקה לתשובה?

משיח בן יוסף איננו חייב להיות דתי! העיקר של מלכות יוסף היא בניין הארץ. מתוך מהלך פרשני נועז,הרב מחדש כאן: היום, בכל הספרים המודפסים, ניתן לקרוא את הפירוש של רש"י (וגם של רד"ק) על הפסוק מישעיה:

 

" כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ" ( ישעיהו פרק נב -ג)

רש"י במקום:    "ולא בכסף תגאלו" – אלא בתשובה:

 

מהפירוש הזה, ברור שהגאולה שעליה מדבר ישעיהו הנביא תעשה רק אם עם ישראל "יחזור בתשובה". דורות חונכו על הפירוש הזה של רש"י ורד"ק.  אלא שהרב בוחן את המקור של רש"י: מאפה רש"י מצא פירוש המילה "כסף" ל"חזרה בתשובה"?

 

נפתח את מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב  שדנה באותו הנושא:

 

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר +ירמיהו ג'+ שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ישעיהו נ"ב+ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם – בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר +מלאכי ג'+ שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ירמיהו ג'+ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו ל'+ בשובה ונחת תושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו מ"ט+ כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים……

 

מכאן ברור שהמקור שממנו רש"י פירש המילה "כסף" זה הדעה של רבי יהושוע בגמרא. כאן, הפירוש ברור "לא בתשובה"!! כלומר לא חייבים לעשות תשובה כדי להיגאל בגאולה האחרונה!

הרב מסיק מזה שהמדפיס הוסיף מדעתו האות אלף וכתב "אלא בתשובה" במקום "לא בתשובה" כמו שרש"י כתב בכתב יד המתבסס על הגמרא!!

 

ה"גלילי זהב" מסביר שהגאולה האחרונה  תתחיל עם בניין הארץ. ואפילו אם זה יעשה על ידי אנשים לא דתיים, עצם החזרה לארץ והמסירות נפש עבורה והבניין הפיזי, הם העיקר במהלך הראשוני הזה של הגאולה. זאת מלכות בית יוסף שתקדים מהלך עתידי נוסף ועיקרי, משיחות בית דוד.

 

 

ויגש

המילה הזאת מבטאת שני דברים הפוכים

  1. תנועה של חוצפה, של כוחניות. אדם ניגש אל עבר השני בלי פחד כדי לקבוע את עמדתו בכוח.
  2. אבל אנו משתמשים גם במילה הזאת כדי לתאר את המתפלל ש"ניגש" אל האלוהים.(או הנגש אל התיבה להיות שליח ציבור) וכאן, יש ענווה ובושה.

המסכנה היא שהיהודי חייב להיות בעל שתי התכונות המנוגדות האלה בבואו להתפלל: יש חוצפה מסוימת בזה שהאדם מתפלל, שהוא מבקש מהאלוהים לשנות את החלטותיו עבורו! האדם "חוצפני" כי הוא מתערב בדרכי האלוהים! אבל העמדה הזאת אפשרית (ורצויה) רק אם האדם עושה זאת מעמדה של ענווה גדולה מאוד. כאילו מתוך המרחק שהוא מרגיש עם האלוהים, מתוך הקטנות שלו, הוא מרגיש אחריות לקשר עם האלוהיות שמבקשת ממנו להתערב במה שנעשה בעולם! (במילים של הרב:"ליבו של המתפלל מלא בושה..אבל עצה היא לו להתחזק ולאמר   "בי אדוני  "")

  • זה מאוד קשור לעניין הקדושה:

אם אומרים לאדם שאסור לנגוע בדבר כי הוא "קדוש", אז, הוא יכול לברוח לגמרי מהדבר. זה לא מה שקורה בקדושה: יש צורך להתרחק (מתוך ענווה וכבוד) אבל יש צורך עליון להתקרב ולשאוף כל הזמן אל הקדושה! היחס הנכון עם הדבק הקדוש מתאפשר רק באיכות העמדה שלי כלפיו. קרבה מתוך מרחק! המרחק מאפשר שהקשר יהיה בעל משמעות ותוכן לאורך זמן.

 

פני יוסף

ליוסף, אומר המדרש, היו פנים דומים ליעקב. לא רק מבחינה אסתטית אלא מבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". היו "חיים" מיוחדים שנשקפו מפניו כמו אצל יעקב. זה מסביר כמה דברים:

  • כשיוסף שואל את אחיו "העוד אבי חי", הוא כבר שאל אותם על כך לפני שנתוודע אליהם. אם כן מה הוא שואל? כנראה שהוא שואל אותם על הפנים שלו עצמו: האם לא הכרתם אותי לפני כן בגלל שאני איבדתי את "זיו איקונין של אבי?". כלומר, העוד אבי חי בפני? או אולי אבי מת ולכן נשכח מכם צורת פניו ולכן לא הכרתם אותי?
  • כשיעקב פוגש את יוסף הוא מכריז "אמות הפעם אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי" יעקב פחד שיוסף יאבד את הפנים המיוחדות שלו, כלומר שיתבולל,ויזנח את טהרתו. יעקב רואה שיוסף נשאר צדיק ולכן הוא מכריז שהוא עודנו "חי" מבחינת הצדקות שלו.

אם כן יש משהוא מיוחד בפנים שיכול להיות "חי" או "מת", חוץ מהעובדה הביולוגית.

 

ישראל -יעקב יעקב

יעקב נוסע לבאר שבע כדי לבקש רשות מה' לצאת מהארץ. למה שם? ולא בחברון איפה שהיה גר? כי שם ה' נתן רשות לאברהם לצאת ושם ה' אסר על יצחק לצאת. שם, בבאר שבע, מחליטים על היציאה מהארץ!(שם משרד הוויזות!)

אבל ה' נראה אליו וקורא לו "ישראל" כי הוא עדיין בארץ. ומיד הוא קורא לו "יעקב יעקב" פעמים. זה סימן שהוא וזרעו יוצאים לגלות ארוכה מאוד שלא תיגמר בגלות אחת! לכן, הוא קורא לו יעקב ועוד יעקב.

יעקב קיווה, עד עכשיו , שגלות לבן היתה יכולה להספיק כדי לממש את ברית הבתרים. וכאן, ה' מחדש לו את כל מה שהוא אמר לו ביציאה אל לבן: שלמרות הגלות, הוא יהיה עימו בגלות ויחזיר אותו לארץ.

ה' משתמש באותו הכינוי "אנוכי" כדי לתאר את הקרבה שלו גם בגלות:"אנכי אעלך " כמו בבית אל ביציאה הראשונה.

 

גמל או חזיר?

הגמרא בברכות (נו) מרמזת שהפסוק :"אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" כולל בתוכו המילה "גמל"! (אעלך גם עלה- נוטריקון גמל). למה?

הגמל הוא סמל הדתי המתפלל הרבה אבל שאינו עושה מספיק כדי שתבוא הישועה. הגמל מעלה גרה (חושב הרבה, מתפלל..) אבל אינו מפריס פרסה (עושה מעשה).

החזיר, לעומתו, הוא סמל העשייה בלי כוונה ותפילה. היא מעשה החילוני שמאמין בעשייה ולא באמונה ובתפילה.

הרב קובע:

  1. ביציאת מצרים, היהודים יתנהגו כ"גמלים". כלומר הם רק יצעקו שנושיע אותם אבל הם לא יעשו הרבה כדי לצאת מעצמם. על הישועה משוג זה, מדבר הפסוק כאן. ה' יעלה את ישראל, מבחינת גמלים.
  2. אבל בגאולה האחרונה, יהיה להיפך: נהיה מבחינת חזירים. (הוא נקרא כך כי הוא עתיד לחזור ולהיות טהור). והעשייה תהיה יותר חשובה מהתפילה. מי שייגאל אלה אלו שייבנו, במעשים חומריים את הגאולה, את הארץ. ולא הגמלים! כמו שכתוב בישעיה נ"ב:" וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע"= "שלא ירבו להתפלל לה', אבל ישתדלו בבנין הארץ, מבחינת "מפריס פרסה", וזה יהיה לרצון ה' כמו שממשיך הפסוק:"ותושע לו ימינו וצדקתו היא סמכתהו" ואחר כך, הם ישובו ויבקשו את אלוהיהם(הושע ג)

מעט ורעים

השאלה היחידה של פרעה ליעקב היא על הגיל שלו:"כמה שני חייך?"

יעקב עונה "מעט ורעים היו…ימי שני מגורי.."

  • יכול להיות שיעקב מפחד מהעין הרע של פרעה
  • יכול להיות שיעקב מסביר שהשערות הלבנים שלו נובעים יותר מצרות מאשר מזקנה
  • אבל יש גם לשים לב (כמו ששם לב ידידי דניאל בנאיש) שמה שמעניין פרעה, זה סוד אריכות הימים הפיזיים. לכן, כנראה המצרים היו חונטים המתים ועושים הכל כדי להאריך הימים.

אבל יעקב בא ואומר לו שלא אריכות הימים חשובה אלא איכות הימים. כי אנו רק "גרים" בעולם הזה. והוא קורא לחיים שלו "ימי מגורי"! זה ההבדל בין יהודי למצרי!

 

ארץ גושן

  • "כשנלקחה שרה לבית פרעה כתב לה את ארץגושן לאחוזה) "פרקי דרבי אלעזר פכ"ו(.

לפי מדרש זה, ארץ גושן שייכת לשרה אמנו ולזרעה. זה מסביר למה יוסף מתעקש ליישב את משפחתו שם ולמה כתוב:"וישב ישראל בארץ גושן": הזוהר מסביר ששם "יעקב" ניתן לו כשהוא בגלות או במצב של גלות. והשם "ישראל", ניתן לו כשהוא נמצא בארץ ישראל. אם כן , איך אפשר להסביר הפסוק הזה? ה"גלילי זהב" מציע ליישב את הסתירה על ידי המדרש הזה. ארץ גושן היא חלק מארץ ישראל! רק שאין לה קדושה כשאר ארץ ישראל! לכן יעקב נקרא ישראל למרות שהוא יושב בגושן.

  • הג"ז מוסיף אפשרות: ש"גושן" היא העיר שמדובר בספר יהושוע,

יהושע פרק י

וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן:

 

יהושע פרק יא

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה:

 

יהושע פרק טו

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

 

 

 

 

 

 

 

ויגש פצ

5-01-06

 

 

ויגש פצ

 

 

ויגש אליו יהודה

השאלה : מה קרה? הנה יהודה דיבר עם יוסף כבר בפסוקים שלפני כן, בסוף הפרשה הקודמת. יוסף ענה לו. ופתאום, המסורת קובעת שיש פרשה חדשה.  יש מרווח גדול. מחכים שבוע, וממשיכים ה"דו –שיח" בפרשה חדשה. ומתחילים במילה מפתיעה :" ויגש"! . הוא היה כבר עומד  מולו!  כמו ששואל הפרי צדיק :"מה עניין ההגשה כאן?"

תשובת הפרי צדיק:

עד לאירועים האחרונים, האחים לא מבינים את מכירת יוסף כחטא. להפך, אולי הם עשו מה שהיו חייבים לעשות, להיפטר מן ה"פסולת", כמו שישמעאל גורש, כמו שעשיו (אפילו שהיה בחיר אביו יצחק) נדחה. גם כאן, יוסף נדחה כדי לאפשר לאחים להוות עם ישראל.

כשהם ראו את צער יעקב, ייתכן שחשש עלה בדעתם, שמה טעו במעשיהם, אבל זה לא הכריע את שיקול דעתם, והם לא עשו שום דבר לחפש את יוסף במשך כל השנים האלה.

כשהרעב תקף אותם, אולי זה סימן שמשהו לא היה בסדר?, הם מחפשים אותו, לפי המדרש, במצרים , אבל עברו כבר 12 שנה!

כששמעון נלקח מהם, זה כבר מדליק אצלם נורה אדומה. אבל אם ה' רוצה לשלוח להם מסר, למה שמעון? אולי בגלל ששמעון בעל מידות של אכזריות וכעס. וזה נותן להם הרגשה שאולי במכירה, הם היו אכזרים מדי באופן, שבו הם מכרו אותו. ( "בהתחננו אלנו. ולא שמענו.."), והם "נענשים" על ידי ההשגחה האלוהית, מידה כנגד מידה . אבל עדיין כלום לגבי עצם החלטת מכירת יוסף.

עכשיו שבנימין נמצא אשם בגנבה וכולם אמורים להיות עבדים. יהודה חושב: "אשמת בנימין", פירוש שה' שולח לנו מסר: מדובר בעניין יוסף ,אחיו של בנימין. "כולם עבדים" פירושו שכל האחים אשמים במכירת יוסף. ויהודה אומר בפרוש:" האלוהים מצא את עוון עברך". עבורו ברור שכל האחים חייבים לשלם את המחיר כי כולם, באופן קולקטיבי צריכים לעבור "עונש-בירור-ייסורי תשובה" לגבי מכירת יוסף. ולכן יהודה והאחים מתעקשים לכולם יהיו עבדים ולא רק בנימין.

הבעיה הגדולה מופיעה כשהמלך (יוסף), שהוא שליח של ההשגחה בעיני יהודה, מסרב בתוקף  שכל האחים יהיו עבדים!. זה בדיוק הפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. !!  : כל ההסברים של יהודה מתמוטטים!! לא,  כל מה שקרה, לא מגיע בגלל מכירת יוסף, כי הרי אין ההשגחה מעוניינת שכולנו נהיה עבדים! יהודה עושה חושבים. יש הפסקה בדו שיח. יהודה חוזר בו בהסבר שלו  על של מה שקורה.  והוא חושב על הסבר חדש:

לפי הפרי צדיק, יהודה מעלה בדעתו הסבר חדש על השתלשלות העניינים:

הרי ה' הבטיח לאברהם, בברית בין הבתרים ש"גר יהיה זרעך..". וההבטחה הזאת, רובצת על ראשם כמו חרב דמוקלס מאז.  יצחק, לא יצא מהארץ. אבל יעקב כן היה בחו"ל והיה שם עבורו "עינוי" אצל לבן. סימן שהשעבוד כבר התחיל עם יעקב. עוד לא הושלמו ארבע מאות השנים. וכשיעקב חזר מהגלות, ורצה לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף!. יוסף, הצדיק, מגלם בגלותו את הגלות שזרע אברהם אמור לחוות!!. מכירת יוסף, בעצם "עזרה "לתכנית האלוהית בגלות המובטחת!. רק מה, ממשיך יהודה במחשבותיו, ייתכן שאיפה שהוא נמצא, יוסף בטח ..מת! ואז משהו חייב לקחת על עצמו את תפקיד ה"גולה" התורן!. וזה בנימין אחיו של יוסף. ההשגחה רוצה אולי שהוא יישאר במצרים כדי להשלים את הבטחת ברית בין הבתרים. ( דרך אגב, כך מובן הקביעה החדשה של יהודה :"ואחיו מת.." על יוסף ,במקום "האחד איננו" שטען עד עכשיו! בטח יוסף מת עכשיו ונדרש מחליף, וזה בנימין!) ואז יהודה מציע להקדוש ברוך הוא, וגם ליוסף: תיקח אותי במקום בנימין!. אני מוכן להיות "עבד". (ואולי רק מוכנותי להיות עבד תספיק לבטל את הגזרה של הגלות "ועבדום ועינו אותם"!! הסבר הגיוני. ומשכנע למדי!!!

לכן, לפי הפרי צדיק, יהודה ניגש ליוסף בטענות חדשות לגמרי שמצדיקות פרשה חדשה .

המדרש  אומר שיהודה, כמו אביו במצב דומה, מתכונן לשלושה דברים: פיוס (אני עבדך), מלחמה ("ויגש"- "כמוך כפרעה",..) ותפילה.

מה היא התפילה של יהודה?

הפרי צדיק מנתח את כל הנאום של יהודה לשני אופנים אפשריים: הוא גם מדבר אל המך יוסף וגם , באותם המילים, מדבר להקדוש ברוך הוא.  הוא חוזר על המאורעות, כדי להראות אל השם, שכבר הוא מבין את פעולות ההשגחה, ושהו מוכן לעשות תשובה על כל מני חטאים. הוא בודק כל מני אופציות , והוא מוכן לחזור בו על הטעויות שלו ולשלם את המחיר. . זה מצב של הכנעה כלפי ה' שבעצם היא היא התפילה האמיתי, שממקמת את האדם בידי ה' והשגחתו בעולם. אולי התפילה הזאת, תמנע מה' לגרום למלחמה, אם מוכנותו מראש על בירור עצמי ותשובה , תחשוך המשבר הנגרם ממלחמה. (מטרת המלחמה היא בראיה זו, לגרום לאדם, על ידי משבר , לחזור בתשובה.)

(הפרי צדיק מוסיף, ששלושת הדברים האלה, פיוס, מוכנות למלחמה ותפילה הם שלושת הדברים שנצטרך לעבור באחרית הימים, לקראת ביאת המשיח.!)

 

למה יוסף נשבר?

בדיוק בסוף הנאום הזה של יהודה, יוסף "נשבר" :"ולא יכול יוסף להתאפק….אני יוסף אחיכם…". מה קרה?

יוסף מתואר על ידי הפרי צדיק כצדיק גדול. בעל יראת שמים ענקית. כמו שראינו בפרשת מקץ, כמעת אדם – על . ליוסף יש תכנית, הוא לא מפחד כי יש לו את הכישרונות הנדירים של צדיק.

הבעיה היא שלא כל אדם יכול כמוהו!. והתכניות היפות שלו נשברות מול המציאות האנושית!. וה"מציאות" האנושית, מתגלה מול עניו על ידי יהודה! כשיוסף רואה איך יהודה ניגש עם ההכנות שלו, מלא ספקות, מוכן להכיר בכישלונו, מלא אחריות כלפי אחיו, אז הוא "נשבר".ומתגלה אל אחיו. הוא מפסיק תכניתו להביא אותם לבירור אחר בירור. להעלות אותם למדרגת המצוינות והאידיאליות שלו.

אכן, יהודה, כמו שתיארנו אותו בהתחלת המאמר, הוא אדם מתלבט.

הוא "עובד" כל הזמן על כל מיני אפשרויות. אולי לא היינו צריכים למכור יוסף. או אולי מדובר על ברית בין הבתרים… הוא מתכונן לכמה תסריטים אפשריים. (מלחמה , פיוס, תפילה). הוא עניו מאוד כלפי הסבריו של המציאות. כמו שאומר הפרי צדיק, יש בשמו, אותיות ה' אבל עם אות "ד", האות של "דלית מגרמיה כלום", כמו דוד היוצא ממנו, הוא עובד כל הזמן על הזכות אפילו לחיות. יהודה הוא הטיפוס של האדם ה"קטן", האדם  העניו. היפוכו של יוסף. יהודה יכול לעזור להכניס את המידות המצויינות לתוך כלל העם.

לכן חייבים שני משיחים. אחד בן יוסף, ואחד בין יהודה. הפוכים ומשלימים זה את זה. יוסף , הבטוח בעצמו, יכול להרשות לעצמו לצאת לחו"ל, , כדי להיות אור לגויים, לפעול בעולם החומרי. הוא כבר מבורר. והודה לעומתו, הוא "חרד". הוא דואג לשמור על הזהות, להתחזק, לעבוד פנימה, ולא כלפי חוץ. לפתח את התוכן עוד ועוד. כי עדיין הוא לא מספיק צדיק ולא יהיה אף פעם. הוא בתהליך. הוא קרוב יותר אל עם. הוא בתחתית (הספירות) , הוא מתעסק במלכות!

 

לסיכום:

הפרי צדיק לא דורש משפט או אפילו מילה אחת. הוא דורש את חוסר המילים! הוא דורש את המרווח שקיים בין סוף הפרשה הקודמת לבין "ויגש ..". מה קרא במרווח?. יהודה חושב, מתלבט, בונה תיאוריות ומחריבן. הוא שותק, ושוב מדבר. הוא מתכונן לשלוש אפשרויות. יהודה הוא זה שכבר הודה :"צדקה ממני" לגבי תמר. הוא זה שיודע להודות. כשמו כן הוא.

ההודאה היא היכולת להכיר במציאות ולהתמודד איתה.

לעומתו, יוסף הוא בעל חלום. הוא רץ לכיוון מסויים. בצדקות אומנם, וזה נותן לו את התוקף למרוצתו. אבל הוא לבד . הוא מנסה לחולל מהפכות אצל אחיו. הוא מצליח במקצת. אבל רק במקצת. באמצע הוא נשבר. דווקא כשיהודה  בשיא הפגנת ייחודו כלפיו. במפגש עם המציאות.

שני הכיוונים ההפוכים האלה של יהודה ושל יוסף: זה שמוביל קדימה (יוסף), וזה שדואג להכניס תוכן ובירור אין סופי פנימה בתוכו ובתוך אחיו (יהודה), שניהם מלווים את הסטוריית ישראל עד לגאולה השלמה.

ויגש אד

בע"ה ד טבת התשע"א

מישל בן שושן

 

ויגש אד

הרב דניאל אפשטיין

 

סוף הסדרה:

בפסוקים האחרונים של הפרשה, מתעניינים …במצרים! כאילו התורה מתעניינת בדברים שוליים, שאינם קשורים לעם ישראל. הכלכלה , המבנה החברתי, כל המהפכות שחולל יוסף לא נוגעות בכלל לענייני ישראל! במקום לכתוב הלכות על איך לברך על "פת הבאה  בכייסמין,, התורה מתעניינת בדברי חולין שאינם נוגעים לעם ישראל!! זה מזכיר את הפליאה של רש"י "למה התורה מתחילה במעשה בראשית ולא ב"החודש הזה לכם ראש חודשים.."!!". למה מספרים לנו על פלגשו של עשיו?? למה התורה לפעמים כותבת דברים שנראים לא שייכים לעם ישראל.??

כנראה שהתורה היא מכלול!! ויש לנו ללמוד את המכלול כי זה חשוב מאוד לנו!!

יוסף הוא מייצג את הצד הזה של זהותנו. החיכוך עם העולם החיצון!

 

לכן,יוסף הוא היהודי בגלות.

  1. יש לו שתי זהויות" גם יוסף וגם צפנת פענח. יש לו בעיית הזהות הכפולה. אין יותר צרפתי מיהודי שחי (אפילו רק שנים מעטות ) בצרפת! אין יותר גרמני מיהודי שחי בגרמניה..ובכל זאת הוא יכול להישאר יהודי!
  2. הוא המתווך! בין שפות שונות, בין תרבויות שונות, בין השלטון והעם, בין השמים והארץ (ראה ברכות יעקב ליוסף)
  3. הוא המנהל.(הוא מנהל את מצרים) הוא שר האוצר וגם שר החוץ , הכלכלה. ההיסטוריה הכלל עולמית מלאה ביהודים כמו יוסף. דישראלי, קיסנגר, ….
  4. הוא לא שוכח את זהותו ואת משפחתו.הוא צדיק.
  5. הוא דואג ..לכלל!! לא רק לכלל משפחתו, אלה לכלל העולם!! כמה יהודים בהיסטוריה דאגו לכלל האנושות בכל מני תחומים. מהפוליטיקה ועד למדע למחקר והאומנות.
  6. יוסף הוא מהפכן. הוא חולם. הוא חושב אחרת. הוא לא מפחד ליישם את המהפכות שהוא חולם עליהם!!
  7. אבל יוסף איננו מקבל את ברכת המלכות!! הוא יישאר המנהל אבל לא המלך!!

 

אבל יהודה הוא המלך!

זהות יהודה גם כן מאוד מורכבת. הוא מתלבט. הוא משנה את דעתו. רצה להרוג את יוסף ואחר כך רק למכור אותו. הוא מודה שטעה מול תמר. הוא מקבל אחריות על בנימין . הוא נושא בתוכו את כל מהלך ההתלבטויות ומהלך התשובה מול המבחנים של יוסף. יהודה יקבל את ברכת המלכות.

יוסף יכול להיות תהליך. יהודה יהיה המטרה! מלך המשיח יבוא מיהודה! "עד כי יבוא שילה..".

 

ענייני כלכלה

בסוף הפרשה מדובר על הסדר הכלכלי החדש שהמציא יוסף. יוסף "הלאים" את כל הרכוש במצרים. זה יכול להיות מצוין אם השליט הוא טוב ויודע להטיב עם הכלל. אבל זה יכול להיות מאוד רע אם השליט משתמש בכוח הזה לרעה! ואכן, מהרה יקום "מלך חדש על מצריים אשר לא ידע את יוסף"!!

מדובר על מס הכנסה (חמישית מההכנסות עוברות לשלטון).

זה מזכיר לרב שהיום, בעידן ה"פוסט- אידיאולוגיות" אחרי שחזרנו מכל האידיאולוגיות אנו נתפסים בתרבות קטנה מאוד, בסיסית מאוד שהפכה לתרבות , האידיאולוגיה השלטת בעולם: הכסף!! האדם נמדד לפי מה שהוא "שווה" בכסף! כמה הוא מרוויח!. "ערך" האדם הוא רק ערכו הכספי!!

יוסף היה בעל מידות טובות והיה שליט טוב. הוא לא שכח את האדם שמאחורי הכלכלה. אבל דרכו מסוכנת כי לא מובטח שכל שליט יהיה כזה!

יהודה לעומתו מעדיף להשקיע  בתחום האנושי  . לכן הוא יהיה המלך!!

ויגש מי

בע"ה ח טבת התשע"ג

מישל בן שושן

ויגש רמי

 

מה קרה בין הפרשה הקודמת לזו?

ממשיכים לכאורה באותו דו-שיח שהתחיל בין יוסף לאחיו. בפרשה הקודמת, בעקבות מציאת הגביע באמתחת בנימין והאשמה של גניבה, האחים הציעו ליוסף שכולם יישארו כעבדים אבל הוא מסרב ורצה לשמור על בנימין ושיחזרו לאביהם לשלום. עבור יהודה, קשה יותר  לחזור ליעקב בלי בנימין מאשר להישאר כעבד במצרים!

הרמ"י  (הרב מרדכי יוסף ליינר, המי השילוח) מציע שיהודה שכנראה היה מיואש מהמצב, התגבר מתוך עומק הצרה שהיה בו ומשם, התחזק עד כדי כך שהוא מוכן ללכתעל כל הקופה: הוא מציע שהוא יישאר עבד במקום בנימין. לדעת הרמ"י, זו תכונה שתישאר בשבט יהודה לעולם: היכולת לא להתייאש ! זה המהפך שקרה בין הפרשיות. זה מה שגרם אולי לחכמים לחתוך באמצע הדו- שיח את שתי הסדרות!

 

מול מי ניגש יהודה?

כתוב "ויגש אליו יהודה". לכאורה מדובר על יהודה שניגש מול יוסף בטענות או בהצעות או אפילו בתקיפות. אבל, הרמ"י מסביר שזה יכול להתפרש בהרבה אופנים:

  1. יהודה ניגש אל יוסף מעומק צערו כדי להשיג את עומק ליבו של יוסף. רק מי שחווה צער עמוק ואמיתי, יכול לנגוע בעומק הלב של השני. יהודה כאילו מסיר מעליו את המסכה וכך פוגע ביוסף שמאחורי המסכה, אפילו אם יוסף הוא עדיין השליט הרע של מצרים ולא אחיו.
  2. יהודה ניגש מול..ה' בעצמו!! יהודה טוען נגד האלוהים שמשגיח על כל הסיפור: מספיק לייסר אותנו! הבנתי את המסר! הגעתי לסוף הבירור! מתוך עומק הכאב, יהודה מבקש מהאלוהים שמייסר אותו דרך כל מה שקורה לו, להפסיק את הייסורים כי הם כבר השיגו את מטרתם!
  3. בעצם, יהודה ניגש סוף סוף ..אל עצמו!! כי מטרת כל הייסורים שה' מעביר בהם את האדם,היא שהאדם יברר את הדברים האמיתיים שנמצאים חבויים בתוך עצמו ויברר אותם!! אין אף פעם "עונש לשם עונש". לכל חוויה לא נעימה יש מטרה אחת: לעורר את האדם עצמו כדי שיהי מודע לדבר חשוב שנמצא בתוך נשמתו.כלומר, עבודת בירור. האדם מתכסה בדרך כלל בכל מני הגנות שמאפשרות לו לא להתמודד עם בעיות אמיתיות בנשמתו. והייסורים הם אמצעי כדי לשבור אצלו את ההגנות והמסכים האלה.
  4. אבל שלושת הפירושים האלה הם בעצם פירוש אחד! כשהאדם עושה את הבירור, הוא עושה זאת מול עצמו, זאת אומרת מול האלוהים, זאת אומרת מול המציאות האמיתית שמסתתרת מתחת למסכות השחקנים של המציאות מחוצה לו!!

 

מה הם הבירורים שצריך לעשות יהודה?

לדעת הרמ"י, האלוהים (או כאן,יוסף שפועל עבור האלוהים), מנסה להביא את הדמויות  התנכיות לבירורים כל הזמן מעמיקים יותר. זאת משמעות, למשל,של  "הנסיונות" של אברהם. וזאת המשמעות של כל הסיפורים בספר בראשית לפחות. יהודה צריך לברר את עומק המחויבות שלו כלפי אחדות האחים בלי לוותר על אף אחד מהם. הוא צריך לברר איך הוא הגיע לגרום לאביו וליוסף כל כל צער. הוא מברר את כוח המנהיגות שלו. הוא מברר את כוח הערבות ההדדית בין בני ישראל.

 

מה הם הבירורים של יוסף?

גם יוסף, זקוק לבירורים! למרות שיוסף הוא "שליחו של האלוהים" הוא חייב לברר הרבה דברים.

  1. למשל, ייתכן (סברת הרב יואל בן נון) שיוסף חשב מההתחלה שיעקב הוא זה שרצה להיפטר ממנו! כמו שאברהם (למרות אהבתו הרבה) גירש בסופו של דבר את ישמעאל. כמו שיצחק לא בירך (למרות אהבתו הרבה) את עשיו, ייתכן מאוד שיעקב הרגיש בצורך לגרש את יוסף (למרות אהבתו הרבה) ולכן הוא שלח אותו לקראת אחיו השונאים בשכם! זה היה מסביר למה יוסף לא ביקש ליצור קשר עם יעקב במשך כל התקופה הזאת! הוא חשב שהוא גורש מהמשפחה! יוסף רצה שבנימין אחיו יבוא איתו למצרים ומשם הם היו מתחילים היסטוריה נפרדת משאר המשפחה!! זה מסביר למה יוסף מבקש לשמור על בנימין ושכולם יחזרו הביתה לאביהם!! הוא רצה להגשים את מה שהוא חשב כחלום אביו: התנתקות בני רחל משאר שבטים! וכל זאת, יוסף מגלה שזה לא נכון על ידי סיפורו של יהודה: יהודה מגלה ליוסף שיעקב מאוד הצטער על מותו של יוסף ועל הרעיון שבנימין יילקח ממנו. יהודה מספר ליוסף שהאחים עצמם מאוד מצטערים על המכירה ושיש ערבות הדדית בין כל האחים, אפילו עבור בנימין! זה מה שמפוצץ את התיאוריה של יוסף ומביא אותו להתוודע לאחיו!
  2. יוסף צריך להבין שהוא לא היחיד שמנהל את העניינים! הוא חייב לתת קרדיט לחלקים אחרים במשפחה! לא צריך להשתכר מהשלטון ומעמדת הכוח שהוא נמצא בה.
  3. יהודה אמור לו "בי אדוני" כלומר, אתה כלול בי! אל תחשוב שכל מה שאתה מייצג  הוא לגמרי חדש עבורנו! לע"ד, יש  להבין זאת כך: יש בשמו של יוסף שתי אותיות משם ה'. אבל ביהודה יש ארבעת האותיות כולן! אז אם יהודה "כולל" את יוסף, מה תועלת יש ביוסף? נראה לי שהכוח של יוסף הוא בזה שהוא יכול לפעול דווקא כי אין לו את כל האותיות בשמו!! אדם שחושב על כל הצדדים של עניין מסויים, יתקשה מאוד לקחת החלטה ולפעול בכיוון מסויים. כוח הביצוע וכוח ההחלטה דורש להתעלם מהשיקולים הפחות רלוונטיים.  נמצאים , במאגר  היהודים הדתיים למשל, כל השיקולים . אבל כדי להקים למשל מדינת ישראל, היה צריך להתעלם מחלק השיקולים ולפעול בכיוון אחד עד הסוף, למרות שזה לא היה הולך לגמרי בקנה אחד עם שאר ההלכות הדתיות! ולכן החילונים הם אלה שפעלו בסופו של דבר להקמת המדינה. הם מיוצגים אולי על ידי יוסף! למשיח בן יוסף יש אמנם חסרונות (אין לו את כל האותיות של שם ה') אבל זה מהווה דווקא יתרון כשמדובר על עולם הביצוע!

 

הפחד

אחד החידושים העיקריים של הרמ"י בפרשה שלנו,הוא תשומת הלב שלו לפחד שאחזה באחים לפני שיוסף התוודע אליהם. הם חשבו שכל העולם נחרב! הם הרגישו בשפל. ומיד אחרי שיוסף התוודע, התברר שכל הפחדים שלהם היו תלויים על כלום! הנה האיש שפחדו כל כך ממנו : מסתבר שהוא האח שלהם! הם עכשיו יכולים לפחד בגלל דברים אחרים (הנקמה שלו..) אבל הפחד הישן היה מבוסס רק על ההשגה שלהם של פן מסוים של המציאות. אותה המציאות , בלי שום שינוי אובייקטיבי , יכולה להיות מציאות שונה לגמרי על ידי השגה שונה !

מכאן הרמ"י מסיק: באחרית הימים, יתברר לכל שכל הייסורים שעברו ישראל במשך ההיסטוריה היו לטובה ובעצם לא היינו צריכים לפחד כלל ! הפחד נובע רק מהשגה חלקית של המציאות! אבל באחרית הימים, הישועה האמיתית תלווה בהבנה עמוקה של כל מרכיבי החיים ואז נבין שהכל היה באמת לטובה! כמו אחי יוסף שמגלים שבעצם מדובר על האח שלהם ולא על מלך גוי ואכזר!

 

נראה לי:

שני הרעיונות המרכזיים(ה"בירורים" וש"הכל מהשמים לטובה") של הרמ"י נפגשים כאן:

  1. תורת הבירורים

כל מה שקורה לאדם , נשלח מה' המשגיח על כל אחד ורוצה בטובתו. כל הייסורים שעובר האדם באים אך ורק כדי לדחוף אותו לברר דברים שנמצאים בתוך תוכו ושהוא לא יכול לגלות בל הדחיפה הזאת! הישועה האמיתית הפרטית, של כל אדם, היא כשהוא מגיע לבירור. אז הוא מבין דברים שנמצאים בעומק נפשו ושהוא לא היה מודע אליהם (בעצם הוא פחד מהאח האהוב שלו !)

  1. הכל מהשמים

בסופו של דבר, הישועה הכללית תגלה שכל הרע בהיסטוריה היה כאן רק כדי שנגלה דברים שלא יכולנו לגלות בלעדיהם. בעצם, מולנו עומד האח שלנו ואנו חושבים שהוא איש עוין.

  1. "הישועה" הכללית או הפרטית מתנהלת על ידי אותו המנגנון. מנגנון הבירורים.

 

למה יהודה מספר ליוסף את כל הסיפור מההתחלה?

במקום שיהודה יטען "בנימין לא גנב", יהודה מספר שבעצם בנימין הובא לכאן במצוות יוסף עצמו!יהודה הולך עם הטענה של האשמה עד הסוף: יהודה מעדיף לא להתווכח עם העובדות: הגביע נמצא באמתחת בנימין. נגיד שבנימין הוא גנב . זו תכונה שהיתה חבויה בתוכו. לא רצינו להוציא את בנימין מחוץ לבית כי לא רצינו שהתכונה הזאת של הגניבה תצא לפועל! אבל אתה גרמת לנו להוציא את בנימין מהבית. אתה גרמת לו להוציא לפועל את תכונת הגניבה! אתה יוסף אשם! אתה צוותה לשחרר את השד מהבקבוק!!

 

למה יעקב זובח זבחים לאלוהי "אביו יצחק"?

לפני שיעקב ירד למצרים, הוא מבקש רשות מה'!  למה כתוב שהוא זבח זבחים דווקא "לאלוהי אביו יצחק"? כי יצחק קבל עליו לא לרדת מהארץ! עכשיו שיעקב חזר לבית אביו וסיים את תפקידו אצל לבן, יכול להיות שאסור לו גם כן לעזוב את ארץ כנען??

ולכן,מיד אחרי הפסוק הזה ,מופיעה התשובה של ה': אל תירא מרדה מצרימה!

 

ואת יהודה שלח לפניו

הפשט ברור: יעקב שולח את יהודה לפניו, לפני יעקב, למצרים, כדי להכין לו את הקרקע.זה פירוש כל המפרשים.

אבל הרמ"י מחדש:

יעקב שלח את יהודה כדי שיהיה לפני יוסף!!

יהודה הוא מבחינת "ברכת המצווה" (התוכן, ארבעת האותיות של ה'. עבודה מתוך אהבה….)

יוסף הוא מבחינת "קיום המצווה" (עולם המעשה, היראה, ההקפדה.)

ההלכה קובעת: יש לברך לפני קיום המצווה ולא אחריו! מברך עובר לעשייתן.

לכן,יעקב עושה סדר בין האחים: יהודה יקדים את יוסף. לכן הוא שולח אותו לפניו, לפני יוסף!!