וישב פי5

בע"ה כב כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

וישב פי5

 

  1. דבר ה'.

"פרשת קו המים" של ספר בראשית, היא בפרשת וישב. בגלל סיבה עקרונית: עוברים מסיפורי האבות לסיפורי הבנים. יחד עם המעבר הזה, וכביטוי שלו, ה' כבר לא מדבר אל בני האדם ישירות. עד סוף ספר בראשית, רק פעם אחת ה' מדבר, אבל הוא עושה זאת אל יעקב. אבל כלפי הבנים, אין דיבור ישיר ומפורש.

עד כה, בני האדם "קבלו" הודעות מאת האלוהים, בין בדיבור, בין במראה, בין על ידי מלאכים, בין על ידי חלומות מפורשים (נסביר בהמשך משמעות המילה הזאת).

מכאן ואילך, אם בן אדם רוצה לדעת מה הוא רצון ה', הוא יכול להישען רק על מה שהוא רואה במציאות (והמשמעות שהוא, האדם, בוחר לתת לזה)  או , על ידי חלומות.

החלומות, כביטוי של עולם מקביל, שאיננו עונה לכללי המציאות של הערנות, היווה תמיד, אצל כל העמים, מקור לנגיעה ישירה אל עולם נסתר, עליון או תחתון שממנו ניתן לדעת יותר ממה שהמציאות עצמה מאפשרת .

אם ננסה לבחון את החלומות שכבר קראנו עליהם בתורה עד כה, נראה לי שאפשר להכניס אותם לשלוש קבוצות:

  1. החלומות הברורים לגמרי:

אלה חלומות, שהתורה עצמה כותבת כי ה' מדבר אל החולם. החולם עצמו יודע שה' מדבר אליו בוודאות וכשהוא מתעורר , אין לו ספק על מה שנאמר לו מאת האלוהים. הנה שתי דוגמאות:

  • חלום אבימלך:

בראשית פרק כ (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:…(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא …(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת …(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ ….(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ …

 

  • חלום לבן:

בראשית פרק לא (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

  1. חלומות שאינם ברורים לגמרי:
  • חלום הסולם:

בראשית פרק כח (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ..(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם ….(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ ….(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ….(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה ….(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר ….(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל …. נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים:

כתוב שה' אומר "אני ה'". אבל לא כתוב בשני החלומות לעיל "ויבוא אלוהים" באופן אובייקטיבי לגמרי. ליעקב נראה שה' ניצב עליו. הוא שומע שה' אומר לו אני ה'. אבל התורה עצמה לא כותבת לנו שזה מה שקורה באמת. היא מספרת לנו שליעקב יש את ההרגשה הזו. זה מסביר למה יעקב יגיד שאם באמת מה שהוא חלם אמיתי, אז…ה' יהיה לו לאלוהים! כי יעקב מאמין רק לאמת המוחלטת. יעקב מזועזע. הוא מרגיש שמשהוא קרה אבל הוא נשאר ספקני לאמיתות ההתגלות.

  • יעקב חולם אצל לבן:

בראשית פרק לא (י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:  (יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:(יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל …..:

 

יעקב חולם משהוא (העתודים עולים על הצאן). אבל הוא לא מבין לגמרי מה אמיתות הראייה שלו. עד שבא אליו מלאך ה' (וזה, התורה כותבת כדבר החלטי עבור הקורא) ומסביר שמה שהוא ראה בחלום, זה בא מהאלוהים ונותן לו הסבר על החלום. אם המלאך בא, זה , כנראה כי יעקב היה זקוק לאישור המראה הראשון שלו והסבר נלווה אליו שיהיה יותר ברור ואמתי.

 

  1. חלומות ללא דבר ה'

בניגוד לחלומות האלה, שדי ברור שה' מתגלה דרכם, בין אם כתוב זאת במפורש , בין אם רק החולם הוא זה שמרגיש שה' דובר אליו, אנו נכנסים לפרשות שבהם, החלומות יהוו חלק מרכזי ומרתק. אבל בכל החלומות הבאים (חלומות יוסף, חלומות השרים וחלומות פרעה) החלום איננו מלווה בשום ציון שה' מדבר דרכם אל החולם. "פתרון החלום" נשאר כולו בידי החולם , בידי איש אחר שיעזור לו לפתור את החלום, או בידי הקורא את התורה!

העובדה הזו, שהתורה החליטה לספר לנו את החלומות הבאים כשהיא במכוון איננה אומרת שה' מדבר בחלום, היא העובדה המרכזית שעלינו לקחת בחשבון, לעניות דעתי.

מעכשיו, הכל תלוי ב"פתרון" שהחולם או האיש הפותר ייתן לחלום. רק בני אדם יחליטו אם זה חלום חשוב , אם זה חלום שיש לתת לו משמעות כאילו האלוהים מדבר דרכו, ומה המשמעות הזו.

 

אפשר לראות במעבר בין דבר ה' ברור לדבר ה' שיש לחפש אותו מעבר למציאות או מעבר לחלומות לא ברורים דיים, "ירידה". כאילו יש הסתלקות של מציאות ה' ברורה בעולם. ה' מפסיק להתגלות בברור. הספק נכנס בלב האדם. אחריות התנהגות ופרשנות רצון ה' נשארת בידי האדם. זה אכן מצב יותר קשה כי זה דורש מהאדם לקחת על עצמו אחריות כבדה וספקות אינם קלים לשום אדם שחפצו לעשות את "מה שצריך" כשלא אומרים לו זאת בברור!

בדומה להרגשה שמאז שהנבואה פסקה בהיסטוריה, יש ירידת הדורות ואנו חיים בערפל ותפילתנו לחזור לימים כקדם.

 

ובכל זאת, נראה לי שניתן לראות במעבר הזה (בין התחלת ספר בראשית לסופו) (או בין תקופת הנבואה ותקופת היעלמותה) מקום לגדלות! ה' נותן לאדם יותר חופש, בחירה, ואחריות. כמו שהורה מעניק לילד שלו יותר סמכות, כך הוא מכבד ומגדל אותו עוד יותר!

 

נראה לי שהמטרה העליונה היא ללמד את הבנים לחיות בלי שה' ידבר אליהם ישירות ובברור.

אם ה' דיבר אל האבות, זה כדי ללמד עקרונות אל הבנים. המטרה היא הבנים האבות הם האמצעים!

מה שאירע לאבות, צריך להאיר את עיני הבנים. אבל המבחן האמתי הוא מעשה הבנים

 

מעשה הבנים, שדבר ה' כבר לא נמצא אצלם בברור כמו אצל האבות, מכריח אותם להתנהג בהססנות, לטעות, ליפול ולהתרומם בחזרה. לקחת אחריות מלאה על הפרשנות שלהם.

 

העובדה שאנו מעניקים לחלומות כוח מנבא, דבר ה' סמוי, מהווה כמין גשר בין הנסתר לגמרי לבין הגלוי לגמרי. אבל, לאט, הגשר הזה ייטשטש. רק יוסף פוטר חלומות! כלומר, יש ליוסף כוח שדומה לזה שהיה לאבות! ובזה, יוסף הוא כמן גשר בין האבות ובין הבנים. הוא "אב" קטן כי בניו יהוו לשבטים בעצמם .

 

המדרש מספר שיצחק היה עדיין חי כשיוסף נמכר. יצחק ידע שיוסף חי אבל הוא לא אמר זאת ליעקב בנו! למה? האם זו אכזריות לשמה?! נוכל להבין אי גילוי האמת רק באופק שתיארנו: חייבים יעקב בניו ויוסף לחיות בערפל מלא ומתוכו לגלות את האמת!

בדומה לזה, נוכל גם להבין למה יעקב , בעומדו לגלות לבניו "את הקץ", איבד פתאום את כוח הנבואה ונעלם ממנו? כי זה תפקיד הבנים לחיות בלי הנחיות ברורות, כדי שיהיה להם מרחב תמרון, אחריות, ומקום לעבוד על עצמם!

 

מה חושב כל אחד?

על רקע הפסקת דיבור ברור מה', עלינו לנסות להבין איך כל אחד מהגורמים רואה את תפקידו, או במילים אחרות, מה לדעתו, הוא רצון ה'.

  • יעקב

הוא אהב את רחל. עבורו, יוסף הוא הבן היורש. והוא מעדיף שמראש הדברים יהיו ברורים. חייב להיות ראש לכל האחים ובכור רחל הוא הנבחר.כתונת הפסים הוא סמל הפגנתי להמלכת יוסף כיורשו.

הערה: הפעם הנוספת היחידה שבתנ"ך מדובר על כתונת פסים היא הכתונת המלכותית שתמר בת דוד מסירה מעליה אחרי האונס:בספר שמואל ב'פרק י"גפסוקים א'ל"ז

ז וַיִּקְרָא, אֶת-נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ.  יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים; וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.  יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה.

 

 

 

 

כך יעקב מבין את החלומות של יוסף ורואה בהם אישור על החלטתו למנות את יוסף כמנהיג אחיו. כך, כנראה יעקב חושב שיש מקום לשלוח אותו לשכם לראות את שלומם.

האם יעקב טעה? כן ולא!

  • כן, כי התוצאות המידיות הם קנאה שנאה מאת האחים ואבל שבו ייכנס עשרות שנים עד שיפגוש את יוסף במצרים. יוסף לא יהיה , בסופו של דבר, המלך במשך כל ההיסטוריה. יהודה יתפוס המנהיגות ודוד יצא ממנו. יעקב מסרב להתנחם על "מות יוסף". לא רק בגלל שהוא לא רואה מולו את הגופה של יוסף והוא לא בטוח לגמרי שיוסף מת , אלא בעיקר כי הוא מרגיש אשם על זה שהוא שלח אותו למותו! ואולי כי הוא הרגיש כי הוא טעה . יעקב היה בטוח שיוסף הוא המנהיג הבא ובינתיים, כשמודיעים לו שהוא מת, הוא רואה את כל עולמו מתרסק. עולמו וחלומו! קשה מאוד ליעקב להכיר שה "פתרון" שהוא נתן למציאות ולחלומות של יוסף אינם נכונים! זה מונע ממנו להשלים עם האבל. בזה הוא באמת מרגיש שהוא טעה.
  • לא, כי יוסף יהפוך למנהיג ! אמנם רק לתקופה קצרה, אבל הוא זה שינהיג את האחים למצרים, דבר שהיה מתוכנן בברית בין הבתרים. יעקב מרגיש בסוף ימיו שהוא צדק! הוא מת כשיוסף הוא המנהיג!
  • האחים:

השנאה והקנאה שלהם מובנת. הם לא מקבלים עליהם את מרותו של יוסף. הם , ברובם, בני לאה המודחת. כל ספר בראשית מנסה להגיע למצב שהאח או האחים יקבלו את מרותו של אחד מהם .לא בכוח אלא בקבלה אמיתית לצורך הגשמת הייעוד הלאומי.

התורה איננה מסתירה לנו שיעקב אהב את יוסף "מכל אחיו". כמו שהיא לא מסתירה שלאה היתה שנואה. אם כן, התורה מתארת את כל הסיבות שבגללם האחים שנאו את יוסף:

  • יעקב מעדיף אותו
  • יעקב עושה לו כתונת פסים
  • יוסף חולם חלום שמתאים לכל מה שהם מרגישים מיחס להעדפת יעקב
  • יוסף , מספר להם את החלום שלו וזו שיא החוצפה מטעמם.
  • יוסף שוב חולם חלום עוד יותר מפורש
  • יוסף מספר להם את החלום וגם לאביו כאילו הוא דורש שהוא יתערב באישור המינוי מול כולם

בכל דור, היה בן שהודח. ישמעאל (למרות שאברהם העדיף אותו). עשיו (למרות שיצחק העדיף אותו). לכן, יש מקום לחשוב שהבן המועדף על ידי אביו הוא הבן שיש לדחות אותו כדי להמשיך בשושלת! הדחת יוסף, הוא, לדעת האחים הפתרון להמשך הסיפור! זה כנראה, להבנתם, "רצון ה'"!! צורת הדחת יוסף נשארת במחלוקת בין האחים. הריגה (עמדת שמעון ולוי) מכירה (עמדת יהודה) או סתם השלכה לבור (עמדת ראובן שרצה להציל אותו ולהחזיר אותו ליעקב חי –אולי עם תנאי של הדחה). התורה איננה ברורה לגבי מי באמת העלה אותו מהבור ומי מכר אותו. האחים או הישמעאלים..), אבל זה לא משנה הרבה.

  • יוסף:

"שמעו נא החלום..". "נא" הוא לשון בקשה. הוא מבקש מהאחים לעזור לו להבין את החלום, להגשים את המשימה שאביו התיל עליו. יש מקום לראות את יוסף כאיש תמים! החלומות הם עבורו אישור מאת האלוהים למה שאביו חושב עבורו. החלומות הם גם שקף ממה שהוא חווה ביום, וגם נבואה לעתיד! יש רק לקבל את האישור של האחים לתכנית והכל יוכל להתחיל!

יוסף מתנהג כמו יצחק סבו כשאברהם לקח אותו לעקדה. הוא מוכן לכל דבר שנגזר מלמעלה. הוא אומר "הנני" כשאביו שולח אותו לאחיו השונאים אותו. וגם כשיהודה מציע "וידנו אל תהי בו" זה מזכיר לנו את דבר המלאך "אל תשלח ידך אל הנער". יוסף מרגיש כל חייו שהוא שליח האל. לכן, הוא יודע לפתור את החלומות. הוא בטוח שהוא קרוב לאלוהים!! את מה שהאלוהים עושה הגיד ל.. יוסף!

כשהוא מגיע לגדולה אצל פוטיפר, הוא מרגיש לראשונה שהנה הגשמת החלום . כשהוא נזרק לבור, הוא היה יכול לשנות כיוון ולהתייאש. להבין שהוא טעה בכל הדרך. ולא היא! הוא ממשיך לכוות לצאת משם ולהגשים החלום בצורה אחרת. ואכן, כל חלומותיו יתגשמו והוא יממש את חלומו של יעקב אביו.

ייתכן שהוא לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד, כי הוא חייב , קודם כל, להשיג את המטרה שהתיל עליו אביו "להביא שלום בין האחים". כל עוד המשימה העליונה הזו לא הושגה, הוא נותן לסיפור להתקדם עד להשגת היעוד.

 

  • לסיכום:

לכל אחד יש פרשנות משלו לגבי מה הוא רצון ה'. ה' מסתיר את עצמו . כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון למען הגשמת התכנית האלוהית. למרות שאנו רואים שכמעט כולם טעו בשלב זה או בשלב אחר. ה' משאיר כל אחד, תחת האחריות שלו עצמו ובהנהגת הפתרון שהוא מעניק לחייו!

ובמקביל, ה' מנהיג את הדברים לכיוון מסויים

זה הפרדוקס הענק של האמונה היהודית!!

 

  1. הירידות

אחרי שהנחנו לעיל שהכל תלוי בקבלת ההחלטות של בן האדם, עלינו להבין איך התורה מתארת את המסלולים של כל אחד שיצדיקו את המשך הסיפור.

שני הסיפורים הראשים הם זה של יהודה , מנהיג האחים מצאצאי לאה (אחרי שראובן שמעון ולוי הודחו כל אחד מסבה שלו) ושל יוסף, הבכור מרחל.

יש הרבה דברים מקבילים בשני הסיפורים  ( ההתנהגות מול אישה, תקבע העתיד…) ואחד מהם מעניין במיוחד: שניהם יורדים!

  • בראשית פרק לח (א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו
  • בראשית פרק לט (א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה
  1. יהודה:

ייתכן מאוד שהאחים הרגישו שהם הגזימו במכירת יוסף. המשפחה עומדת להתפרק. הם התחילו ל הרגיש שאולי הם טעו בהערכת המצב שלהם. יהודה, המרגיש אשם יותר מכולם בתור מנהיג, "יורד" מאת אחיו. הרב מידן מדבר על ייאוש, על דיכאון. או שהאחים הורידוהו מהנהגתו כאחראי על המחדל או שהוא עצמו ירד מגובה ההר שבו כולם היו גרים (חברון) אל העמק, כאות ייאוש עמוק.

הירידה היא התחלת הדרדרות חמורה:

  • הוא מתחתן עם אישה כנענית. אחד הדברים הידועים במשפחה , כפוסל מהירושה בברכת אברהם !
  • שני בניו מגשימים את ההתדרדרות. הן רעים, אגואיסטים, וה' הורג אותם.
  • הבן השלישי שלה, נולד בכזיב. אשליה ואכזבה!!
  • יהודה פונה אל אישה זונה, אות להתדרדרות מוסרית נוספת

ואז , כשמגיעים לתחתית הבור המוסרי והנפשי, משם, יהודה עושה תשובה אדירה:

הוא מודיע לפני כל עם ועדה שהוא אשם. לא רק אשם בהיותו מי שהכניס את תמר להריון, לא רק בזה שהוא עמד להרוג חפת מפשע, אלא הוא גם מודה על הטעות שלו כשהוא סירב לתת את תמר לבנו השלישי שלה.

מנקודת תפנית זו, יהודה ילך ויעלה :

  • הוא מוכן להיות ערב על בנימין מול יעקב
  • הוא מובן להיות עבד ליוסף במקום כל שאר האחים
  • והוא מעז לגשת מול יוסף כדי להציל את כולם.

זה סוף התהליך שאליו התורה, האלוהים, ויוסף (בתור נציג האלוהים ) שאליו חיכינו. תשובה על מעשה הניקור נגד האח. קבלת ערבות אישית על אח אחר, וקבלת מרות של  אח אחד על האחרים. מרגע זה יוסף מתוודע אל אחיו, כאילו הוא מסיר את מסך המציאות שהיתה תלויה ומכסה את כוונת האלוהים מאחוריו.

יהודה חייב שעיר עיזים לתמר (מחיר אתנן זונה) ונותן לה , במקום זאת, עירבון.

  • השעיר מסמל את השעיר שהוא שחט וטבל בו כתונת הפסים, סימן לעוונו!
  • לעירבון, הוא יהפוך בעצמו, מול יעקב ויוסף , וזה יהיה תיקונו!
  1. יוסף

יוסף הורד בעל כורחו. אבל בגלל התנהגותו. הוא לא מתלונן על מה שקורה לו אף פעם. הוא תמיד דבק במשימה שהותלה עליו מאת אביו. משימה זו היא משימה אלוהית. הוא מקבל על עצמו כל דבר ופועל למען המשימה. המעשה היחיד שהיה לו להתמודד איתו  בעזרת כוחות נפש אדירים, זה הסירוב לשכב עם אשת פוטיפר. זה אכן מבחן קשה והוא עמד בו. אבל שאר המבחנים שלו הם רק ללכת כל הזמן בדרך שמוביל אותו האלוהים. אין לו ספקות! הוא בטוח בפתרונות שלו על החלומות ועל המציאות.

 

  1. התורה:

למה התורה מספרת לנו את הירידות האלה? כמובן שהתורה איננה מספרת "כל דבר" רק בגלל שהוא התרחש. היא בוחרת לספר דברים משמעותיים עבור האנשים שחווים אותם ועבור אנחנו, הקוראים.

כנראה, שכל מנהיג חייו להראות שהוא מסוגל לעבור את הירידות! יש לכל אחד ירידות, מכל הסוגים. רק מי שמסוגל להתמודד איתם ולעלות בחזרה מסוגל להיות מנהיג!!

מה היה קורה אם יהודה היה מסתיר את העובדה שהוא שבעל את תמר? אולי כבודו ומעמדו היו נשמרים באותו הרגע. אבל הוא לא היה עולה לגדולות וממנו לא היו יוצאים שושלת המלך דוד והמשיח.

מה היה קורה אם יוסף היה שוכב עם אשת פוטיפר? אולי הוא היה מגשים לרגע את החלום שלו והיה הופך לשליט על בית פוטיפר ועולה משם לגדולות. אבל הוא לא היה "יוסף הצדיק" !! וייתכן שהדברים היו מתדרדרים במהרה.

התורה משאירה את ההחלטות האלה בידי האנשים הפועלים. ה' היה מצליח להביא את ההיסטוריה לכיוון שהוא היה רוצה בדרכים אחרות. אבל ההיסטוריה איננה יכולה להתקדם ללא אחריות בני האדם העושים אתה!

 

וישב פי 4

בע"ה יב כסלו התשע"ט

מישל בן שושן

 

וישב פי 4

 

1 פתרון חלומות יוסף

יש שישה חלומות :שניים של יוסף, שניים של השרים בכלא ושניים של פרעה. לארבע האחרונים יש פתרונות שנותן יוסף. והתורה מתארת אותם כ"פתרונות". אבל את שני החלומות הראשונים, חלומות יוסף בהתחלת הפרשה, לא כתובים "הפתרונות". לאחים וליעקב יש הרגשה שהם מבינים יפה מאוד מה המשמעות של החלומות : יוסף רוצה לקחת את השלטון במשפחה עד שכל המשפחה תבוא להשתחוות לפניו. כל האחים ויעקב מגיבים יחסית להבנה הזו  של החלומות אבל בשום מקום לא כתובים הפתרונות ולא כתובה המילה "פתרונות" לגביהם. אנחנו, הקוראים, מבינים היטב את החלומות גם כן ונראה לנו ברור שמה שחושבים בני המשפחה מהחלומות הוא נכון וברור. בכל זאת, הרב אלחנן סמט מציע פתרונות קצת שונים מהמקובל והוא מנסה לפרש גם את הסמלים, גם את כל שלבי החלומות וגם הסיבה שיש שני חלומות.

  • החלום הראשון

(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: (

יש בו שלושה שלבים. וכל שלב מתחיל במילה "והנה":

  • והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה:
  • והנה קמה אלומתי וגם נצבה
  • והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי

השלב הראשון, מדבר על אחדות בן כל האחים. כולם פועלים ביחד. זה מקביל לתקופה שבה כולם צעירים

השלב השני, מדבר על הפרדת יוסף משאר האחים. והמצב הזה של ההפרדה נמשך זמן רב. מדובר, כנראה על התקופה שבה יוסף נמכר למצרים ונשאר שם 20 שנה

השלב השלישי, הוא השלב שעשה רושם אצל האחים (הם לא מדברים על שני השלבים הראשונים), מדבר על תלות (השתחוויה היא תלות) כלכלית ביוסף. ואכן תקופה זו מקבילה לשנות הרעב שבהם יוסף כלכל את משפחתו.

כל החלום מדבר על "אלומות", כלומר מסביב לאוכל הבסיסי, על הקיום הכלכלי של המשפחה.

חלום זה אכן יתקיים כולו עד שיוסף מבטיח את הסיפוק הכלכלי של כל המשפחה במצרים

  • החלום השני:

וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

חלום זה איננו עוסק בכלל באוכל, פרנסה , כלכלה בכלל. הוא מדבר על מאורות השמים. יש לזכור שבעם האחרונה שהתורה דיברה על כוכבים, זה היה בהבטחת ה' לאבות, כשזרעם נמשלים לכוכבי השמים.

אם כן, עכשיו שסיימנו את תקופת האבות, הדור הבא נראה מתחיל את קיום זרע האבות, והם הכוכבים. הכוכבים הם הסמל של קיום המשימה של העם היוצא מהאבות. האור לגוים או האור לעולם כולו. הם העם שאמור להאיר, באור של האבות.  ומי הם האבות שיש להמשיך את דרכם, ייתכן מאוד שמדובר בשמש והירח, האבות והאימהות, או לפחות האימא והאבא של יוסף.  ההשתחוויה של כל הכוכבים והשמשה והירח ליוסף, מסמלים שיוסף הוא האחראי על אחדות העם, מי שאחראי על קיום הבטחת האבות והאימהות, מבחינה רוחנית! ואכן, כשפתרון החלומות מתברר, בסוף ספר בראשית, יוסף מכריז על פתרונם האמיתי:

בראשית פרק מה (ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם

  • לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ
  • וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:

(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

בראשית פרק מז (יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה:

  • (יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף:

בראשית פרק נ (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה

  • לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:

אכן, מתברר שיוסף איננו מאכיל את אחיו , בעזרת האוכל שהוא צבר במצרים, אלא הוא מרגיש שהוא הכלי של האלוהים שצריך להבטיח את עיצוב כל המשפחה בגלות, את תנאי השרדותם הפיזיים והרוחניים בגלות ויצירת העם עצמו במצרים!! אין כאן רק "כלכלה" אלה גם "החיית עם רב", "יצירת שארית", החיית פליטה גדולה.

 

זה מסביר למה יש שני חלומות ולא אחד בלבד. הראשון עבור המשימה הכלכלית והשני המשימה הרוחנית, הלאומית. החלום השני, יתחיל את הגשמתו אולי בהתחלת חיי יעקב במצרים אבל עיקרו ממשיך אחרי מות יעקב. ולכן, לא חשוב שרחל, האמא של יוסף כבר מתה. כי לא מדובר על ההשתחוויה הפיזית של הוריו כלפיו אלא התלות של חזון ההורים, האבות והאימהות, בתפקיד יוסף כמאחד את כל העם מסביבו והצבת הכלים הכלכליים והרוחניים שיאפשרו הקמת העם והשרדותו בארץ מצרים.

בתור ממשיך דרכם של האבות והאימהות, יוסף יהיה אחראי להחזרת כל העם לארץ אחרי סיום הגלות. ואכן יוסף יאמר לאחיו בסוף ימיו:

פרק נ (כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב

יוסף דואג להנחיל לעם הנוצר במצרים את המשימה הסופית: היציאה מהגלות והחזרה לארץ כנען. ואכן, למילים האלה "פקוד יפקוד", ה' ימסור את המסר לעם שסוף הגלות הגיעה:

שמות פרק ג (טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:

שמות פרק ד (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

שמות פרק יג (יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם

הפתרון הזה, הוא מובן וברור, כשאנחנו, הקוראים, מכירים את סוף הסיפור. אבל, בזמן החלומות על ידי יוסף, מסתבר שגם האחים , גם יעקב וגם יוסף עצמו, לא מפענחים נכונה את החלומות!! יוסף עצמו, הוא מתואר כ"נער"! ובתור נער, הוא גאה להיות המלך והחשוב ביותר במשפחה. ואם החלומות נותנים לו את ההרגשה הזו, הוא מקבל הסבר זה. עבור האחים, החלומות רק מעצימים בעיניהם את מה שכבר הרגישו עם ההעדפה של יעקב ליוסף, סיפור הכתונת וזה רק עוזר להגביר את השנאה שלהם כלפי יוסף. הפתרון שלהם לחלומות מסולפת על ידי הרגשות הקודמים שלהם. והם רואים בחלומות רק סימן לבחירתו של יוסף כאדון עליהם. גם יעקב איננו מבין לגמרי החלומות ועבורו "השתחוויה" היא "השתחוויה" פיזית ממשית. והוא , אולי מנסה להראות לאחים שאין לשים לב לחלומות המעוותים האלה כי הרי רחל כבר מתה!

וייתכן שזו הסיבה שהתורה איננה נוקטת במילה "פתרון, כל עוד ההסברים אינם נכונים. התורה נותנת לנו להבין הפתרונות רק כשהסיפור מתגשם. ויוסף מבין את הפתרון של החלומות שלו רק בסוף הסיפור!!

ייתכן שהמילים "ואביו שמר את הדבר" משאירים אצל יעקב האופציה שהפתרון הנראה לעין כל, יתגלה בעתיד. כאילו יעקב יודע אולי שהפתרון איננו כל מה שכולם חשובים מיד אלא הוא משאיר אפשרות לפתרון אחר.

 

  1. האחים לא מכרו את יוסף!(הרב אלחנן סמט)

כל פרשני התורה מאמצע בית שני ועד לתקופת רש"י, פרשו את הסיפור כאילו האחים מכרו את יוסף לישמעאלים שבעצמם מכרו אותו למדיינים שמכרו אותו למצרים. אבל, הרשב"ם, נכדו של רש"י מטיל פצצה בפרשנות המסורתית כשהוא מציע שהאחים לא ידעו בכלל מה קורה עם יוסף. וכך קרו הדברים לפי הרשב"ם:

האחים שמו את יוסף בבור והתרחקו לאכול. כי הוא צעק והם לא רצו לשמוע את צעקותיו.

באותו הזמן, במורד ההר, באו מדיינים ושמעו את יוסף צועק. ובלי שהאחים ראו אותם, הם העלו את יוסף מהבור ומכרו אותו אחר כך לישמעאלים, לסוחרים שמכרו אותו אחר כך למצרים. אבל כל זה נעשה במורדות ההר  ומוסתר מעיני האחים. האחים אכן ראו הישמעאלים והם אולי התכוונו למכור להם את יוסף, אבל הם לא הספיקו כי המדיינים באו בינתיים והעלו את יוסף והם אלה שמכרו את יוסף לישמעאלים!

כשראובן מגיע אל הבור, כדי להציל את יוסף, הוא לא מוצא את יוסף והוא חוזר לאחים ואומר להם שיוסף איננו! האחים לא מגיבים (הם לא אומרים, נכון מכרנו אותו) אלא הם פעורי פה! והם חושבים שהוא נאכל על ידי חייה רעה! כלומר, כשהאחרים חוזרים ליעקב , הם באמת חושבים שיוסף טרוף טורף על ידי חיה רעה. אין להם מושג שהוא נמכר ולכן הם לא מחפשים אותו. ראובן לא מעלה על דעתו שיוסף חי אם לא, הוא היה מחפש אחרי הישמעאלים כדי לקנות אותו ולהציל אותו! . כשהאחרים מגיעים למרים, הם לא מתחלקים לכל השערים כדי לחפש את יוסף כמו שטוען רשי והמדרש כי אין להם מושג שיוסף חי. כשהם מספרים ליוסף מה קרה לאח שלהם, הם אומרים "איננו" ויהודה יאמר "ואחיו מת". כי באמת הם חושבים שיוסף מת כי הם לא מכרו אותו!!

 

כשיוסף אומר "אני יוסף…. אשר מכרתם אותי מצרימה" זה אומר שהם גרמו מכירתו . אבל בשום פנים לא מכרו אותו בפועל. ייתכן שיוסף חשב שהם אלה שמכרו אותו לישמעאלים! אבל ברור שלא למצרים כי הוא עבר מכירה נוספת למדנים.

 

הרב סמט גם מתנגד לפירוש הידוע של המדרש ושל רשי שהבור היה מלא בעקרבים ונחשים. כי הרה ראובן הוא זה שמצביע על הבור הזה. והוא לא רוצה שיוסף ימות. הוא לא היה בוחר בבור מלא עקרבים שיהרגו את יוסף עלך המקום! הבור אינו מכיל מים כדי שיוסף לא ימות מטביעה.  מטרת האחים הייתה שיוסף ימות לאט מרעב ומצמא. אבל לא מיד כדי שלא ירגישו במותו המידית.

לפי הפירוש הזה, תכנית ראובן לא הצליחה בגלל המכירה אל הישמעאלים ותכנית יהודה למכור אותו לישמעאלים לא הצליחה גם כן כי המדיינים "גנבו" את יוסף לפני שהאחים ידעו על כך.

 

  1. תפקיד החלומות (בעיקבות שיעור של הרב תמיר גרנות)

אצל האבות, ה' "דיבר" איתם , או ישירות, או על ידי מלאכים. המלאכים באו, כדי להגיד לאבות מה ה' חושב, מה ה' מתכנן, מה נדרש מהם, מה הולך לקרוא.

אצל הבנים, אין יותר מלאכים. אבל דבר ה', עובר דרך החלומות. החלומות מחליפים את המלאכים.

אבל, החלומות לא באים אך ורק כדי להגיד לבני האדם מה הולך לקרוא בעתיד. לחלומות יש גם השפעה על מה שמתרחש! החלומות של יוסף גורמים להגברת השנאה של האחים ולמכירת יוסף. וזה מה שיגרום להתגשמות החלומות!! החלומות של פרעה לא רק מספרים מה יקרה אלא גם הם משפיעים על המציאות. כי חלום פרעה גורם להצלת יוסף מהכלא, ולמינויו! בלי החלומות, מי היה מוציא את יוסף וממנה אותו למלך על צרים?

ברור שיש לחלומות תפקיד של זרז המציאות.

אנו נמצאים במעגל מוזר:

  • החלום מבשר על העתיד
  • החלום גורם לתגובות שונות אצל בני האדם השומעים והחיים את החלום
  • המציאות שנגרמת מהתגובות האלה היא עצמה התגשמות העתיד שניבא אותו החלום!!

 

זה מאוד מעניין כי כך, יוצאים לגמרי מהבחירה בין שתי אופציות הקיימות על הסבר משמעות החלומות הקלסיות:

  1. בעבר, כמעט בכל התרבויות, החלומות באו "מבחוץ", מהאלילים, מכוחות עלונים, שמבשרים את העתיד לבני האדם. היו מומחים שהסבירו לחום ולסביבתו את פשר החלום, הפתרון שהוא ההבנה הנכונה של ה"קוד" הצפון ברמזים בחלום.
  2. מאז פרויד, החלומות הם ביטוי העבר. הם הביטוי של התת מודע שהאדם חי בעבר

התורה יוצאת משני האופציות האלה ומדברת על חלומות כאל מסר שבא מהאלוהים, אבל הוא גם כן משפיע על האדם וההשפעה הזו היא חלק מהתגשמות החלום! כאילו לאלוהים יש ידיעה על העתיד, יש לו השפעה על המתרחש. אבל גם לאדם שהוא חלק מהמציאות הזו יש השפעה על כל זה! יש לו השפעה על המציאות ולפי הבנתו של החלום, המציאות תוכל להשתנות. והתגובה החופשית של האדם לחלום , תהיה השפעה עצומה על המציאות. אבל  מה שעוד יותר מעניין הוא שלמרות שהאדם השפיע בעצמו על המציאות, המציאות תפגוש את החלום !! זה הפרדוקס של הבחירה החפשית בתוך התכנית האלוהית. החלום בא מכוח עליון. פתרון החלום הוא בידי האדם החולם או השומע (החלום הולך לפי הפה) והמציאות משתנה לפי הפתרון של האדם והמציאות הנגזרת מתאימה לחלום שבא מהאלוהים!! ייתכן שהחופש מתבטא על הדרך שבה החלום מתגשם ולא על המטרה הסופית, אבל יש גם מקום לחשוב שלחופש האדם יש יותר מרחב תמרון .

נחזור להערה הראשונה: אם החלומות אצל הבנים מקבילה למלאכים אצל האבות, נזכור שהמלאכים, אצל האבות, לא רק מדברים ומספרים את העתיד לאבות. הם גם מאפשרים לבני האדם להגיב למאלכים, עד למאבק ממשים עם יעקב ותלות מסוימת בידי יעקב האדם! גם אצל המלאכים, התבטאה תלות באדם,. ביטוי להשפעה של האדם על התכניות האלוהית. אברהם כן ניהל משא אומתן על סדום למרות שליחת מלאך להפוך סדום. ולולי המאבק של יעקב , לא היה נולד השם "ישראל"!!

 

  1. יהודה ותמר (מתוך שיעור של הרב יונתן גרוסמן)

 

הסיפור של יוסף קטוע במרכזו והתורה עוברת לסיפורו של יהודה. יש כמה הקבלות בין שני הסיפורים, ונסיתי לסכם אותם בטבלה:

 

פרק לח (א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא  
וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו פרק לט וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה

 

פרק לח  וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים

 

פרק לז וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:

 

פרק לח אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ:

 

פרק לט  וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ
פרק לח וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים פרק לז וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:

גם משך שני הסיפורים כמעט זהה: עשרים שנה. הזמן שלקח ליהודה להתחתן, להוליד ילדים, שגדלו ומתו והולדת שני ילדים מתמר, דומה מאוד לתקופת 20 השנים שבהם יוסף ישב לבדו במצרים עד שהוא גם כן הוליד שני ילדים.

שניהם, יהודה ויוסף, התמודדו מול בעיה של פיתוי מיני. שניהם חזרו בתשובה בעניין זה. יהודה כשהוא מודה "צדקה ממני" ויוסף על ידי העזיבה של בגדו ברגע האחרון.

בשני הסיפורים, מדובר כל הזמן על "שני בנים"

ליהודה יש שני בנים שמתים.

ליוסף נולדים שני בנים

ראובן, יציע ליעקב שהוא ימית את שני בניו כערבון לבנימין, כאילו זה המחיר המקובל: המתת שני בנים, כדי לזכות בהצלת המצב !

גם יוסף חוזר בתשובה במובן מסויים כי בהתחלה הוא מפרש את החלומות שלו כבחירה ועליונות , והוא מבין , בסופו של סיפור שהוא רק כלי בידי ה' כדי לבנות את עם ישראל. גם יהודה, שהיה האכזרי ביותר בהצעתו למכור את יוסף כדי להרוויח כסף בנוסף , עושה בתשובה גם בסיפור עם תמר וגם בלקיחת אחריות על בנימין והתעוזה שלו להגן על בנימין בפרשת ויגש.

 

מה שעוד יותר מעניין , לעניות דעתי, הוא התיאור של התורה של שני בנים שונים, יהודה ויוסף, במקביל, בלי התערבות בין שני סיפורים. פיתוח כל סיפור בנפרד, ואחר כך, בפרשיות הבאות, ההתנגשות בין שני הסיפורים שאמורה להוביל לשלום בין האחים.

זה מעניין עוד יותר מהזווית ההיסטורית והמשיחית: תמיד התנגשו בניהם , בתוך העם היהודי ,שתי ההשקפות של יוסף ויהודה

  • יוסף: מי שאחראי על אחדות העם, הבטחת קיומו הגשמית והדאגה להישרדותו בגלות עד לחזרה לארץ. המשימה להיות "אור לגוים" יחד עם השמירה הזהותית.
  • יהודה: הדאגה להישאר בארץ, מלכות ישראל דרך דוד היוצא ממנו, לאומניות, וגם דאגה קודם כל לתוכן יהודי פנימה , וההגנה כלפי הפיתוי של העולם החיצון.

אנו מכירים את הפיצול הדרמטי בין מלכות יהודה בדרום ומלכות ישראל, מסיב לשבטי יוסף בצפון.

אנו זוכרים את מה שלמדו החכמים והנביאים על שני משיחים, זה של יוסף הדואג לבניין מדינה ומשיח בן יהודה שאמור לתת תוכן רוחני בתוך המסגרת הגשמית שבונה משיח בן יוסף.

זה מזכיר לנו שאנו נמצאים, כנראה בתווך, בין שני המשיחים האלה. בסופה של תקופת משיח בן יוסף, הציונות (ציון= יוסף=156), והחלל הרוחני שעדיין לא התמלא לגמרי על ידי משיח בין יהודה!!

משיח בן יוסף

בע"ה כ בכסלו התשע"ח

מישל בן שושן

 

וישב מ

משיח בן יוסף

 

"ביקש יעקב לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף!"

למה יעקב ביקש לשבת בשלווה?

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו.."

יש סתירה בין הפעלים "לשבת"- כתושב קבע היושב בארצו,  ו"לגור" שמתאר מצב ארעי של גר.

מהרגע שה' דיבר על "זרע" לאברהם, הוא בישר לו שהזרע יהיה גר:

"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.."

אם כן, ידעו האבות שהזרע שלהם יהיה גר ורק אחר כך יוכלו לרשת את הארץ. לכן, האבות חיו במצב של "גרות" כדי להתחיל את התהליך של הגלות. כאילו אם האבות יתחילו להיות גרים אז זה יצמצם את זמן הגלות (400שנה) שנקבע מראש. ואכן, לפי החישובים בדיעבד, בני ישראל יישארו במצרים רק 210 שנה . וה190 שנה החסרים נמנו מלידתו של יצחק אבינו.

יעקב , בנוסף, יצא לגלות ממש אצל לבן. אמנם רק 20 שנה, אבל הוא חשב שבכך הסתיימה הגזרה שהתחילה בברית בין הבתרים עם אברהם.

לכן, יעקב ביקש לשבת בשלווה "וישב יעקב", במקום שאבותיו חיו כגרים:"בארץ מגורי אביו".

אבל, ה' תכנן אחרת את הדברים ! הגלות למצרים רק תתחיל עכשיו עם סיפורו של יוסף!

 

"אלה תודות יעקב יוסף…."

ניתן לפרש את המילה "תולדות בשני אופנים:

  1. תולדות= הסיפור של חייו. ואכן כך הסרנו למעלה: יעקב חשב שהגלות נגנמרה אצל לבן והנה הסיפור ממשיך בהכנת גלות מצרים עם יוסף במרכז הסיפור
  2. תולדות= הצאצאים. במובן הזה יש קושי. כי הרי יש ליעקב 13 ילדים. למה לצמצם את כל תולדות יעקב ליוסף בלבד?

מניטו מסביר שעבור יעקב, רחל היתה האישה האהובה והמיוחדת שעבורה עבד כל השנים. עבור יעקב רק רחל חשובה. בכור רחל, יוסף, הוא אם כן הבן שלו. כל הילדים האחרים, "טפלים" ליוסף. ייתכן אפילו שיעקב חשב לרגע שיוסף הוא הבן הנבחר והאחרים יודחו כמו שישמעאל ועשיו נדחו. הרי כשנולד יוסף, מיד יעקב חשב לעזוב את לבן. כאילו כל הילדים שנולדו לפני כן היו רק "הכנות", שלבים, כדי להגיע למטרה הנכספת: בכור רחל.

מבחינה רעיונית, רחל היא האישה של חוץ לארץ. (לאה היא אשתו של ישראל,הזהות הישראלית). יוסף יוביל את כל משפחתו לגלות במצרים. אמנם הוא יעשה זאת בעל כורחו, כי הוא נמכר שם. אבל בסופו של דבר, יוסף הוא הגורם לגלות מצרים! הוא הזמין אותם וגרם להם לרדת לשם.

יוסף הוא המימד בעם ישראל שחשב שהתפקיד האוניברסאלי של עם ישראל חייב לעבור דרך ההתישבות עם הגוים, בחוץ לארץ, כדי להאיר את דרכם. הרבה יהודים עדיין חושבים שמקומם של היהודים הוא בחוץ לארץ. ואפילו הם יכולים לחשוב שזה תפקידם העליון.

 

התורה איננה מספרת לנו אם אדם הראשון "אהב" את חווה! היא לא מספרת על אף אחד שהיתה אהבה בין בני זוג. ייתכן שזו הסיבה של חוסר האחווה בין  הבנים.

הזוג הראשון, בתורה, שמספרים על האהבה בניהם במפורש, זה הזוג יעקב ורחל.

אם כל הסיפור של התורה הוא לחפש בנים שאוהבים אחד את השני, אז העובדה שהתורה מספרת על האהבה בין יעקב ורחל בפעם הראשונה, היא פתח לתקווה שהבנים שלהם יאהבו אחד את השני!! הבן של רחל ויעקב, יוסף הוא אם כן התקווה הגדולה של אחווה ואחדות בין האחים!!

 

חלום יוסף

  1. האחדות:

יוסף דואג לעם ישראל כולו. הוא דואג לאחדות עם ישראל. אבל, עבורו, התפקיד של עם ישראל הוא להיות אור לגוים אצל הגוים. בחלום שלו, כל האחים מסתובבים סביבו. לפני שהם "משתחווים לו", הם מסתובבים מסביבו. זה מבטא הדאגה שלו לאחד את כולם. מה שמפריע להם זה שזה "מסביבו" אבל לפחות הם מסביב למשהוא! הם לא הולכים לאיבוד!!

מניטו מזכיר את לידתו של יוסף והאת הסיבות שניתנו לנתינת שמו:

בראשית פרק ל    (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:

(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

יש שני פעלים חשובים: "אסף" ו"יוסף".

יוסף= פשוט להוסיף עוד ילד. יוסף בא כדי להביא עוד ילד! כל החיים שלו, יוסף מבשר על לידת הילד השני. בדרך כלל, בכור איננו אוהב שיבוא אח שיקח חלק מהכבוד שיש לו! וכאן יוסף,מקבל את השם שאומר, "בבקשה, שיבוא עוד אח!"

אסף= הפשט הראשון ברור: ה' מחק את הבושה שהיתה לי כי לא היו לי ילדים עד כה ואחותי כן.אבל יש מובן אחר  ל"אסף", זה האסיפה של הפזורים.אסף= לאסוף!

וכאן המקום לזכור את מה שאומר הנביא באחרית הימים, אחרי הפסוקים "נחמו נחמו עמי..":

ירמיהו פרק ח   (יג) אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְקֹוָק אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם:

באחרית הימים, יהיה תפקיד חשוב ליוסף (או למשיח בין יוסף), זה לאסוף את כל היהודים הפזורים בעולם. ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.

 

  1. המשביר

יוסף חולם על החיטה. הוא אכן ידאג להאכיל את אחיו בשנות הרעב אבל לא רק את אחיו הוא יאכיל אלא להאכיל את כל העולם. במצרים, הוא יעזור לגויים לחיות יותר טוב. הוא יסדר להם את החיים! כמו שהרבה יהודים עשו במשך הגלות. הם היו המנוע לפיתוח הכלכלי של אומות העולם, מתוך הפעילות שלהם בגלות.

יוסף יביא את אחיו למצרים כי הוא חושב ששם המקום לפתח את התפקיד שלהם.

יוסף לא חווה את הגלות אצל לבן. בניגוד לאחיו, מיד כשהוא נולד, המשפחה שלו עזבה. הוא לא מכיר את הבעיות הכרוכות לגלות. הגלות עלולה לגרום לסבל רב , להתבוללות, לאבדן הזהות. אמנם יוסף נשאר "צדיק" במצרים. אבל זה יוצא דופן. הרבה יהודים יאבדו את חייהם ואת זהותם בגלות. האחים של יוסף, ובעיקר יהודה מכירים את הסכנות האלה. והם מסרבים להיכנס לתוך הפרויקט הזה. הם מעדיפים לבנות בית, מלכות, בארץ ישראל ולפתח את הזהות שלהם פנימה. המשימה של האוניברסאליות, הם יקיימו מתוך ארץ ישראל.

  1. התשובה של יוסף

אחרי המפגש עם יהודה ועם אחיו, יוסף יבין שדרכו היא לא האמת המוחלטת היחידה. יוסף יבין שבסופו של דבר יש לחזור הביתה. הוא יכריז "פקוד יפקוד אלוהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם". העצמות של יוסף, בארון מיוחד, ילוו את משה ועם ישראל ביציאה ממצרים. בזכותו הים ייקרע ("וירא הים וינוס- מה הוא ארה? ארונו של יוסף"). יוסף אמנם הביא אותם לגלות, אבל הוא זה שיחזיר אותם מהגלות!!

באחרית הימים, המשיח בן יוסף, יגרום לכל נידחי ישראל לחזור הביתה!! לפי הרב קוק (בהספד הגדול על הרצל), ולפי הגאון מוולנה (ספר "קול התור"), המשיח בן יוסף יחזיר את כל נידחי העם הפזורים בגלות ויבנה עצמאות בארץ ישראל.

ציון= יוסף= 156!

במילים אחרות, המשיח בן יוסף הוא תהליך הצינות שאנו חווים היום.

  1. עולם העשייה

יוסף הוא "שטנו של עשיו". כשנולד יוסף, יעקב יכל לחזור להתמודד עם עשיו. למה? כי יוסף , כמו עשיו, יודע להתמודד עם החומריות.

לא לחינם הוא חולם שכולם נמצאים "בשדה". כמו שעשיו היה איש "שדה".

יוסף יודע להתמודד עם בעיות הכלכלה, המדיניות, המשילות. אחרי שיחזור מהגלות, יוסף יטפל בבעיות החומריות של בניין הארץ! כמו שהציונים "קיימו" בפועל את מצוות יישוב הארץ ובניית הארץ באופן ממשי ובמסירות נפש!

 

מי צודק?

באמצע הפרשה, הסיפור של מכירת יוסף למצרים נקטע והתורה מספרת לנו מה קורה ליהודה!

בקובץ "משיח בן יהודה" למדנו שכל הסיפור רומז על ההכנות של מלכות בית דוד וניצני לידתו של משיח בין יהודה. עד שמגיעים ללידתו של פרץ, שממנו ייוולד דוד המלך והמשיח בן דוד.

כאילו התורה מתארת שני מהלכים הפוכים, סותרים ומתנקשים:

דרכו של יוסף: להיות אור לגוים מתוך הגלות

דרכו של יהודה: לבנות את מלכות ישראל פנימה, בארץ ישראל ולפתח תוכן יהודי גרדה.

 

כמובן ששני המהלכים נכונים במידה והם ישתלבו. אבל יש סדר:

קודם כל משיח בן יוסף: חזרה מהגלות, בניין מדינה והמסגרות החומריות הנחוצות

ואחר כך, הכנסת תוכן בתוך המסגרת הזאת. שימוש בתורת ישראל ומסורת ישראל כדי להחיות, לתת רוח ונשמה למדינה.

 

כשהאחים שואלים את יוסף בכעס: "המלוך תמלוך עלינו , המשול תמשול בנו?"

הם בעצם מציבים את הבעיה:

  • מלך= מי שמולך על אחיו לטובת אחיו. (מקרב אחיך תקים עליך מלך)
  • מושל= מי ששולט בכוח, בלי לשים לב לעניין האחווה.

יוסף יהיה מושל. אבל אסור שיהיה המלך. המלך יהיה דוד, מיהודה.

  • על האחים לקבל שיוסף ימשול בשלב ראשון.
  • אבל על יוסף לקבל שבנו של דוד ימלוך בסופו של דבר!

לסיכום

הפרשה מתארת את התחלת ההיסטוריה היהודית.אחרי סיפור האבות, היא מתחילה את היסטוריית הבנים:

מיד שתי דרכים שונות ניצבות להגשים את המשימות של עם ישראל:

  1. לייצג את ריבוי האפשרויות להיות בן אדם
  2. לגלות אחדות בין כל ה"פרצופים" השונים האלה

זה בעצם מטרת האוניברסאליות והאחדות

  1. להיות אוניברסאלי(12 שבטים, 70 נפשות, שישים ריבוא..)
  2. להיות עם אחד (בארץ אחת ארץ ישראל)

לכן דואליות המשימה מתחלקת בין הבנים:

יוסף ידאג לאחדות, אבל בשרות הגוים בגלות. עד שיעשה תשובה ויבין שיש להחזיר את  כולם הביתה ולבנות מדינה

יהודה שידאג לפתח את המלכות בארץ ישראל, דרך דוד, דרך תורת ישראל, דרך הייחודיות של התרבות היהודית

 

שתי הדרכים נראות מנוגדות וסותרות

הנס הגדול שמתרחש לפני סוף ספר בראשית הוא האחדות ביניהם. כשכל אחד יבין שהשני נחוץ.

אבל יהיה סדר בין שני שלבי ההגשמה :

קודם כל יוסף מתחיל. יורדים למצרים. עד שמגלים את המגבלות והסכנות של המהלך הזה. יוצאים ממצרים וחוזרים לארץ כדי לבנות בית ומלכות בית דוד, וזה תפקידו של יהודה

 

באחרית הימים, שאנו חווים עכשיו, מתחיל שלבו של משיח בין יוסף שאוסף ומחזיר הביתה את נידחי ישראל, בונה מדינה, ומתחיל בשיח בין דוד להכניס תוכן ורוחניות למהלך הזה.כדי לממש את מצוות ה':

להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ושיכירו בישראל כל גוי הארץ.

משיח בן יהודה

בע"ה חי כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

משיח בן יהודה

פרשת וישב מתוך השיעור של הרב מנשה וינר

 

הקדמה וסיכום הדברים:

באמצע פרשת מכירת יוסף, התורה הכניסה סיפור המוקדש כולו ליהודה. המדרש אומר:

בראשית רבה פה ד"ה א ויהי בעת ..רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות,

שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף,

ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה,

והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ….

כל אחד עסוק בעיסוקיו הקטנים, אבל, למעלה, ה' משגיח ועוסק כל הזמן לקידומו של העולם. הפרשה שלנו נראית מאוד "רומנטית" עם סיפורים דרמאטיים מאוד . אבל, מאחורי הקלעים, מסתמנים שתי שושלות שונות בעם ישראל: העולם לפי ראותו של יוסף וההיסטוריה בראות עיניו של יהודה. משניהם, ייוולדו שני משיחים. לכל אחד מטרה. אבל שניהם משלימים. משיח בין יוסף יבוא ראשון ואחריו משיח בן יהודה. לכן, שני הסיפורים (של יוסף ויהודה) משולבים היטב בתוך אותה הפרשה. עד סוף ספר בראשית, כל אחד (יוסף ויהודה) יחשוב שרק הוא תופס את הדרך הנכונה לפתרון הבעיה האנושית והיהודית. כל אחד יטען שהדרך הנכונה היא הדרך שלו. שניהם יפעלו לשם המטרה שלהם עד שאחד יכיר בנחיצותו של השני ויתאחדו.רק אז נוכל להתחיל את סיפור "עם ישראל" בספר שמות. ניווכח שדרכו של יוסף שהובילה אותנו למצרים איננה הדרך הנכונה. ויוסף בעצמו יודה שיש לצאת ממצרים. בזכותו (עצמותיו בתוך ארון) ים סוף ייקרע ונחזור לארץ כנען לבנות את מלכות בית דוד.

 

נעסוק כאן בשאלה: איך רואים בסיפור של יהודה, בפרשה שלנו, שה' עוסק בהכנת אורו של משיח בן יהודה?

לכאורה יש לנו רק רמז אחד: לידתו של פרץ, בסוף הסיפור. פרץ שיהיה הסבא רבה של דוד המלך, שהתקין מלכות ישראל ושממנו יבוא המשיח בן דוד.  אבל הרב מנשה וינר מזמין אותנו לגלות הרבה יותר רמזים השזורים בסיפור.

הרמזים שמביא הרב מנשה וינר כלולים בעיקרם בשמות הרבים בפרשה. הרמזים האלה קושרים אותנו למה שקדם בספר ולמה שיקרה אלף שנה אחרי, בתקופת דוד ושלמה. לכן, לרמזים האלה , יש השלכות מעבר לתקופה שמהם הם לקוחים והם רומזים לניצני המשיחים שאנו מתפללים לבואם במהרה בימנו!

 

חירה

בהתחלת הסיפור, התורה מדברת על חבר טוב של יהודה בשם חירה.:

לח- א:… וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה

לח-יב: … וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה

לח-(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה

חירה הוא חבר טוב! טוב מאוד אפילו כי הוא איש סודו של יהודה. כשיהודה מחפש ללכת עם זונה, הוא לוקח אותו איתו וכשיש לשלם לה, הוא שולח אותו. אפילו דברים שיהודה מתבייש מהם, חירה מוכן לעשות בשבילו! מי הוא החירה הזה ומה חשיבותו בסיפור??. מדרש מאיר את עיננו:

בראשית רבה פרשה פה ד"ה ד ויט עדד ויט עד איש עדולמי ושמו חירה, רבנן אמרי חירה הוא חירם שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה) כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים,

בהרבה מקומות בתנ"ך, האות "ם" בסוף שם מתחלפת ל"ה". ייתכן שבמבטה מסוים, האות האחרונה נבלעת לפעמים. בכל אופן, המדרש קושר בין ה"חירה" של יהודה ל"חירם", מלך צור, בלבנון, שהיה אחד החברים הטובים לדוד ולשמה. הוא עזר להם לבנות ארמון לדוד ועזר רבות בבניין בית המקדש של שלמה. הנה כמה פסוקים שמזכירים את החברות הזאת:

שמואל ב פרק ה(יא) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים … וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד

מלכים א פרק ה(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה … כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

מלכים א פרק ה (כו) וַיקֹוָק נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה … וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם:

אם כן, הרמז ברור: ליהודה יש חבר טוב ששמו דומה מאוד לחבר הטוב שהיה לישראל בתקופת דוד ושלמה, מצאצאי יהודה ואבות המשיח. חירה עזר ליהודה לשכב עם תמר וחירם עזר לבנות המלוכה ובית המקדש! יש מדרש שמעז אפילו להגיד שהוא אותו בין אדם שחי 1200שנה!!

 

בת שוע

האישה הראשונה של יהודה היא "בת שוע".

שוע הוא איש כנעני. ושני כיווני פרשנות יש למילה "כנעני"

  1. 1. לרעה: כנעני ממש . וכבר יש לנו כשלון עם נישואים עם כנעניים. עשיו איבד את בכורתו בגלל שהוא התחתן עם כנעניות!
  2. לטובה: כנעני מלשון סוחר. יהודה רצה לעסוק במסחר . שוע הוא כנראה איש עשיר ומכובד . יהודה רוצה להתחבר עם אנשי המקום. הרב מדן הסביר פעם בשיעור שבני יעקב גרו בגב ההר ויהודה ירד להתחבר עם אנשי המקום כי הוא הבין שיש להכין מלוכה במקום ויש להתחיל ליצור קשרים!

למה הכתוב איננו מוסר לנו את שמה? למה לכנות אותה רק לפי האבא שלה?

הסוד נמצא בספר דברי הימים:

דברי הימים א פרק ג (א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד .. הַבְּכוֹר אַמְנֹן …(ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם .. אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית…(ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:

שמואל ב פרק יא (ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:

רד"ק דברי הימים א פרק ג פסוק ה ארבעה לבת שוע בת עמיאל – היא בת שוע בת אליעם, ויש שהיו קוראין אותה בת שבע ויש בת שוע כי קרובים הם, וכן עמיאל ואליעם אחד הוא אלא שהאותיות הפוכות,

אשתו של דוד, האמה של שלמה המלך, נקראת לא רק "בת שבע" אלא גם "בת שוע"!!

אם כן אשתו של יהודה מרמזת כבר לשם של אשתו של דוד המלך. ולא סתם אשתו אלא האימא של המלך היורש, שלמה!!

 

שלה

שלושת הילדים שבת שוע תוליד ליהודה מבטאים כשלונות

  • ער= רע
  • אונן=מלשון אבלות
  • שלה= מלשון להשלות, לאכזב. ואכן כתוב "ויהי בכזיב בלדתה אותו"! זה מזכיר ששני המילים האלה "אכזבה ושלה מופיעים יחד בסיפור השונמית:

מלכים ב פרק ד (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ:….(כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי:

גם הביטוי "וירד יהודה" שבהתחלת הסיפור יכול לבטא

  1. או דיכאון. הוא "ירד" מגדולתו" , וזה מסתדר עם כל הביטויים השליליים של שמות בניו. הרבה כישלונות ואכזבות
  2. או שיהודה ירד כדי לישא אישה ולבנות לעצמו שושלת. כמו שהסברנו לעיל, הירידה מגב ההר אל עבר יושב הארץ, מבטא רצון להשריש שורשים במקום, לעשות מסחר ולהתחתן עם האנשים המקומיים הכי משמעותיים.

כמו תמיד, שני ההסברים כנראה נכונים. יש כאן גם רצון חיובי אבל יש כישלונות ואכזבות בדרך. בדיוק כמו שיקרה בהיסטוריה של עם ישראל ובצפייה למשיח!!

 

 

רבקה -תמר

יש דמיון מסויים בין תמר לרבקה אימנו: שתיהם מתכסות ב"צעיף" ושתיהן הולידו תאומים!

רקבה: בראשית פרק כד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

תמר:בראשית פרק לח :(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף

רבקה:בראשית פרק כה (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

תמר: בראשית פרק לח (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:

התאומים שנולדו הם לא סתם ילדים. מדובר על עשיו ויעקב מצד אחד ופרץ וזרח מצד שני. בשני המקרים השאלה תהיה " מי יוביל את מלכות ישראל?". גם בלידה של שני התאומים יש ריב ביניהם "מי יצא ראשון?":

יעקב: בראשית פרק כה (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

פרץ : כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ

בשני המקרים (תמר ורבקה) יש מילדת מסתורית  שמתערבת:

המילדת בנימין: בראשית פרק לה (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

המילדת של פרץ: וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה

ואם כבר אנו ברמזים, אי אפשר שלא לשים לב שיש דמיון בין בנימין , הבן השני של רחל ואונן, הבן השני של בת שוע:

בנימין בראשית פרק לה (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

אונן וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן

ונזכור שיש דמיון בין עשיו לדוד המלך:

עשיו: בראשית פרק כה(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

דוד: שמואל א פרק טז (יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:

דוד נבחר למלכות על ידי שמואל, רק כשהוא ראה שהוא אדמוני! גם עשיו היה אמור להיות ישראל אם רק הוא לא בז בבכורה ולא היה מתחתן עם בנות כנען!

ואכן, בסוף פרשת "וישלח", הרשימה של מלכי אדום תמיד מפתיעה אותנו. במיוחד שכתוב שם "לפני מלוך מלך בישראל" כאילו הם המלכים , לפני שדוד יבוא!

ויש עוד דמיון בין עשיו לדוד:

עשיו בראשית פרק לב אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

דוד: שמואל א פרק כב  (א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד …וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:

"ארבע מאות איש", הם לא רק מספר מדויק של לוחמים אלה סימן של המלכות.

כמו ש" חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ" הם סימני המלכות.

 

תמר…. ותמר!

הרמז האחרון נמצא בסיפור של ה"תמר" השנייה בתנ"ך: תמר, ביתו של דוד המלך.

הרי הבעיה העיקרית היא "מי ימלוך אחרי דוד?"

ייתכן מאוד שאמנון בנו של דוד ,רוצה לשכב עם אחותו תמר כדי לחזק את האפשרות שהוא יהיה היורש.

תמר לובשת…כתונת פסים! כמו יוסף.

יוסף: בראשית פרק לז(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

תמר: שמואל ב פרק יג  (י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר … ..(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי…..(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ:(טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן ….(יח) וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים … ….

אנו יודעים איזו חשיבות תפסה הכתונת הפסים של יוסף בשנאת האחים כלפיו. האם יש בכתונת הזו סימן למלוכה עתידית? האם העובדה שתמר לבשה כתונת פסים מורה על הכוח שאמנון ראה בה על אפשרות הירושה?

גם אבשלום ירצה להיות יורש. אולי זאת הסיבה שהוא בא להגן על אחותו ולהרוג את אמנון אחיו?

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ …. כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ: פ(כג) וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם …(כח) וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר ….הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ ..

 

סיכום:

כל הרמזים האלה באים כדי להפנות אותנו אולי לחוט השני שעובר  בכל הסיפורים התנכיים כדי ללמד אותנו מאיפה עובר המשיח!! חשבנו שרק העובדה שפרף ייוולד מיהודה היא סיבת הסיפור ומקור להכנת אורו של משיח. אבל בעזרת הרב מנשה וינר גילינו שיש הרבה יותר רמזים שקשרים את המשיח שיצא מבית דוד לדוד עצמו, ליהודה ואפילו לתאומים בבטנה של רבקה!

וישב פי

בע"ה כג כסלו התשעז

מישל בן שושן

 

וישב פי

 

 

  1. כתונת הפסים

(הרב מנשה וינר)

 

א. הגדרה

הרבה פרשנים ומדרשים ניסו להגדיר את המילה פסים.

למשל, רש"י מתחיל את פירושו בהגדרה מקובלת:

רש"י בראשית פרק לז    פסים – לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון…..

בעקבות הפרשנות של ה"שפת אמת", הרב מנשה וינר מציע רעיון מקורי: כתונת הפסים  היא כלי כדי להתמודד עם מצבים ואנשים שונים. יעקב יודע שתפקיד יוסף (בני רחל במיוחד) יהיה לייצג את ישראל בחוץ. יוסף אמור להאיר את העולם באורו של עם ישראל ולקבל מהעולם את הטוב שיש בהם. יוסף הוא השגריר של עם ישראל אצל אומות העולם. כדי למלא תפקיד זה, יעקב עושה לו כתונת פסים.

כתונת= הבגד מכסה את הפרטיות שלי, הוא מגן עליה. אני צריך להישאר אני ולא להתבטל כשאני פוגש אחרים. אבל הבגד הוא גם מראה לשני את מה שאני מעוניין שיראה. אני אלבש בגד מסויים כדי להראות פן מסויים מעצמי. אני ארצה למשל להופיע בתפקיד מסוים או לחזר אחר משהוא או משהיא. הבגד שאני בוחר לשים אותו עלי ישפיע על היחס שיהיה לי עם האחר. הבגד , אם כן, הוא גם אמצעי תקשורת.

פסים= אחד המאפיינים של המילה הזאת היא שהיא בריבוי. יש הרבה פסים. ולא משנה מה מובן המילה "פס". יש פרשנים שידברו על רקמה, על איכות הבד, על ציורים, על צבעים שונים או על ..פסים ממש. בכל אופן יש הרבה פסים. ואם הבגד הוא כלי תקשורת, אז כתונת הפסים היא כלי לתקשורת עם אנשים שונים ומרובים.

פרשנות זו של הרב וינר מאפשרת לנו להבין את החלק השני של הרש"י שהבאנו לעיל:

….ומדרש אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים:

לכאורה, רק ראשי התיבות של פוטיפר, סוחרים, ישמעאל, מדינים, בונים את המילה "פסים".אבל למה יעקב היה יכול לתת ליוסף בנו הקטן סמל ל"צרותיו"??.

אלא שהמדרש כבר רומז על הפירוש של הרב וינר: הכתונת שיעקב נותן לבנו יוסף, תעזור לו להתמודד עם האתגר שמציבים לו האנשים האלה. יש מדרשים אחרים שמצטטים אנשים אחרים:  פרעה-סריסים- יהודה-מצרים שגם הם בונים, בראשי התיבות שלהם המילה "פסים".

 

ב. בנימין

כשיוסף יתוודע לאחיו וייתן להם מתנות, הוא כנראה לא "למד לקח" ונותן חמש שמלות לבנימין במקום שמלה אחת לשאר האחים. הגמרא כבר שאלה:

לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן.. חמש חליפת, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק

יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו – נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא… בלבוש מלכות תכלת     תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א

על ידי הפירוש של הרב וינר, קל להשיב: בנימין, הבן השני של רחל, אחראי , כמו יוסף, ליחסים עם החוץ. זה מצריך לדעת להתלבש בלבושים שונים! אחד לכל מצב, אחד לכל בן אדם זר. למה בני רחל דווקא מיועדים לתפקיד הזה?, נקרה הזוהר:

זוהר כרך ב (שמות) פרשת וארא [דף כב עמוד א]     אבל רזא דמלה דרחל ולאה תרי עלמין נינהו, חד עלמא דאתכסיא וחד עלמא דאתגליא,

רחל אחראית על כל מה שנראה בחוץ, ולאה בונה את ה"בפנים" של עם ישראל. יוסף נותן לאחיו אותם הכלים שאביו יעקב נתן לו. לכן, הוא לא דואג לשנאת האחים כלפי בנימין. דרך אגב, התורה לא אומרת במפורש שהאחים שנאו את יוסף בגלל כתונת הפסיםאלא בגלל ש"אותו אהב אביהם מכל אחיו".

בראשית פרק לז    (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:

(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:

ג. מרדכי

הגמרא לעיל עושה קשר בין חמשת השמלות של בנימין לחמש סוגי לבושי המלכות שלבש מרדכי.:

אסתר פרק ח :(טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת , תְּכֵלֶת ,וָחוּר ,וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה ,וְתַכְרִיךְ בּוּץ ,וְאַרְגָּמָן  וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה:

פורים הוא אכן החג של היהודים בגלות. בזכות מרדכי היהודים מצליחים להינצל ולהישאר גרים בחוץ לארץ. פורים הוא חג המסכות, המלבושים השונים. לא רק מרדכי מתלבש בלבוש מלכות פרס ומדי אלה יש מנהגים שונים של תחפושות שמאפשרים לנו עד היום להראות שהלבוש הוא כלי לכסות את הפנימיות ולהתקשר עם העולם החיצון.

 

ד. כותנות העור

כבר בגן עדן, הבגד הראשון נעשה על ידי הבורא עצמו כדי להלביש את האדם שחטא.

(כא) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ בראשית פרק ג

חטא עץ הדעת הוא, בהסבר של הרב וינר, בלבול בין הרע והטוב. אם כן, על האדם, מאז , למצוא את הטוב בכל דבר כי בו נמצא גם טוב מעורבב. זה מצריך להיות בקשר עם כל דבר בעולם, במידת האפשר. אבל כדי להיות בקשר עם שאר העולם, גם הדברים "הרעים", "הזרים", יש להגן על הפנימיות שלנו! וזה סיבת הלבוש של הבורא: להגן על האדם ולתת לו כלי להיכנס בקשר גם עם אלה שרעים בעיניו! כי יש טוב בתוכם.

לכן, המקובלים מדברים על "תיקון המלבושים". האדם חייב לשמור על פנימיותו אבל הוא גם חייב להיכנס בקשר עם האחר. כשהוא מנסה להאיר את האחר וגם לקבל ממנו את הטוב.

רבי מאיר היה קורא במקום "כותנות עור" , "כותנות אור". הוא ראה בלבוש רק את הצד החיובי שבדבר. כלי שממנו ניתן להאיר ולקבל הארות מהחוץ. אבל יש בבגד צדדים יותר מסוכנים. הבגד יכול לבגוד באדם. הוא עלול להתבלבל בין הבגד שלו והוא עצמו! הבגד הוא רק בגד! והוא נולד בגלל חטא!

יש באדם את ה"א", הפנימיות שלו. והוא לובש שכבות חיצוניות, אחרי האלף הזה. והם האותיות: ב,ג,ד שעושים את ה"בגד". כתונת יוסף היא חלק מתיקון המלבוש.

 

ה. כתונת הכהן הגדול

ללא בגדיו, הכהן איננו יכול לעבוד. הבגדים של הכהן עושה אותו כהן בתפקיד. למה? אולי כדי להפריד בין התפקיד והאיש. מסוכן יהיה שהכהן יחשוב שהוא מכפר על בני ישראל, שהוא מתקן את חטא אדם הראשון בזכות עצמו. הוא חייב לזכור שהוא רק בתפקיד והתפקיד מעניקה לו את המעלות האלה. כל אדם אחר(כהן) היה יכול למלא תפקיד זה , במידה והוא היה לובש הבגדים של הכהן הגדול!

 

ו. שבעים שפות

המדרשים מספרים שיוסף ידע לדבר שבעים שפות ועוד אחת, העברית. זה  היתרון שהיה לו על פרעה. ברור שהעניין הזה קשור ליכולות ולמשימות המיוחדות של יוסף: להיות בקשר ולהשפיע על כל אומות העולם.

כשפרעה חולם, התורה מספרת שהוא נמצא "על היאור" אבל כשפרעה מספר את חלומו, הוא טוען שהוא "עומד על שפת היאור". יוסף יטען נגדו, שהוא, פרעה  לא מכיר את "שפת היאור"! היא העברית! ליוסף התווסף אות "ה" כדי לשלוט על שבעים השפות, כולל "שפת היאור":

תהילים פרק פא   (ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

 

ז. יוסף הצדיק

צדקות יוסף מוגדרת כיכולת שלו להישאר יוסף ולא להתבולל. למה זה כישרון מיוחד? בדיוק בגלל המשימה שלו להיות בקשר עם אומות העולם. סכנת ההתבוללות ברורה: ככל שיהודי מנסה להיות בקשר עם הגויים, סכנת ההתבוללות מרחפת. ייתכן שזו היה במרכז המחלוקת בין יוסף לאחיו. האחים, ובמיוחד יהודה, טענו שיש לעבוד פנימה , בתוך העם היהודי ומשם האור יצא לעולם. הם טוענים שאין לעשות צעדים כלפי חוץ. ויוסף שהיה מספיק חזק, טען שיש להאיר לעולם דרך היציאה החוצה.

 

ח. כרום התא

מעניין לקשור את ה"בגד" וחשיבותו עם כרום התא. לכאורה הכרום בא "רק" כדי להגן על התא, לצייר את הגבולות של התא. חושבים שהעיקר הוא הגרעין של התא, התוכן הגנטי. אבל אנו יודעים שרוב התהליכים שמתנים החיים והתפקוד של התא טמונים בכרום שלו.

 

 

 

  1. מכירת יוסף

(הרב לבטאג)

בראשית פרק לז :(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:(כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:(כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא:

 

יש בלבול בסיפור המכירה של יוסף.מי אחראי מי מכר?, מי הוציא יוסף מן הבור? המדיינים? הישמעאלים? האחים?    הרב מנחם ליבטאג מציע קריאה פשוטה שמסבירה את רוב הבעיות:

 

  1. יוסף מגיע אל אחיו והם מתכוונים להרוג אותו.
  2. ראובן מציע , במקום להרוג אותו, לשים אותו בבור.( בכוונה לבוא להציל אותו אחר כך)
  3. האחים מסכימים ושמים יוסף בבור.
  4. האחים הולכים למקום מרוחק, אולי בפסגת הר באזור, כדי לאכול. ראובן איתן אוכל ומחכה להזדמנות להציל יוסף
  5. מהפסגה שהם נמצאים בה, האחים מבחינים באורחת הישמעאלים שבאה מגלעד. עמק דותן הוא אכן מעבר לשיירות של הסוחרים הבאים מהצפון מזרח, וממשיכים אל הים לכיוון מצרים. הם לא ממהרים כי עד שהישמעאלים יגיעו לבור, ייקח עוד כמה שעות.
  6. בדיוק באותו הרגע, עוברים על יד הבור מדינים ששומעים או מבחינים ביוסף בבור. הם מעלים אותו ומוכרים אותו לישמעאלים המגיעים בדרך.
  7. ראובן, מצידו עוזב את אחיו , מקדים אותם ורץ אל הבור כדי להציל את יוסף. אבל כשהוא מגיע, המדיינים כבר הלכו עם יוסף. ראובן לא מוצא את יוסף! והוא מודיע זאת לאחים שבאים אחריו אל הבור.
  8. האחים לא הבינו מה קרה ליוסף. ייתכן שהוא נלקח ונהרג על ידי חיה טורפת. ייתכן שגנבים גנבו אותו לעבד. הם בכל זאת מרגישים אשמים בהיעדרותו כי הם אלה ששמו אותו בבור. וראובן מרגיש אשם שהוא לא הצליח להציל אותו. ייתכן שבראש של האחים נשאר הסיכוי שיוסף עדיין בחיים.

 

  1. יעקב לא מתנחם

(הרב זאקס)

 

בראשית פרק לז :(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

למה יעקב לא רוצה להתנחם?

הרי הוא מכריז שזו כתונת יוסף. הוא מכריז שהוא "טרוף טורף" חיה רעה אכלתהו. ובכל זאת יעקב ממאן להתנחם. למה? יש איסור להתאבל יותר ממה שההלכה קובעת.

אלה שנראה שליעקב גם כן נשארת האופציה שיוסף עדיין חי. כל עוד הוא לא ראה את הגופה, התקווה נשארת בליבו. אם יתנחם, זו תהיה בגידה!

בדומה למה שמרגישים ההורים של חיילים נעדרים, יעקב איננו יכול "לעזוב" את יוסף, כל עוד אין ודאות למותו על ידי הבאת גופתו לקבורה.

כמו שרחל מאנה להתנחם לפי הנביא ירמיהו:

ירמיהו פרק לא : (יד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ:

ייתכן שהמיאון להתנחם היא היכולת להמשיך ולהילחם "בכל זאת", אפילו כשכל הסיכוים אבודים. זו התקווה של עם ישראל , למרות כל המצבים המייאשים שהם עברו במשך הדורות!

ייתכן שהסירוב של יעקב  ושל רחל להתנחם, הם אלה שבנו בתוך הזהות של העם את התקווה לישועה.

 

 

וישב מוש

בע"ה כ כסלו התשעו

מישל בן שושן

 

וישב מוש

וישב יעקב בארץ מגורי אביו

מה המטרה של הפסוק הזה? הרי אנו יודעים שיעקב נמצא בארץ כנען.

ועוד: למה כתוב עבור יצחק שהוא "גר" (מגורי אביו) למרות שהוא היחיד בנתיים שנולד בארץ והיחיד שלא עזב אותה! וכתוב עבור יעקב "ישיבה"  שהיא, בדרך כלל מורה על ביסוס והשתייכות למקום?

המדרש לוקח כיוון מוזר כדי להסביר זאת: הוא מפרש "מגורי אביו"= "גיורי אביו"! כאילו יצחק גייר גרים שיעקב בא כדי לחזק הגיורים האלה!!

הפירוש של המו"ש מעמיק: כשאברהם עשה גרים, הם לא נשארו גרים (רמז לזה נמצא ב"בארות" שאברהם חפר וסתמום פלישטים- כלומר, כל העבודה של אברהם הלכה לתמיון) עד שבא יצחק ועשה שוב עבודה באותם הגרים (יצחק חפר בחזרה את הבארות של אביו). אבל כל זה לא עזר והיה צריך יעקב לבוא ולגמור העבודה.

נראה לי לפרש כך: לא חשוב אם היו באמת גרים או לא. העיקר הוא ללמד אותנו שכל מה שייסד אברהם בעולם לא היה מספיק עד שבא בנו יצחק ועדיין לא הספיק עד שבא יעקב וגרם לכל המבנה לעמוד על רגליו.

עד עכשיו, יעקב היה עסוק בכל מני מאבקים עם עשיו, לבן, שכם..ולא היה עדיין בשל כדי להקים את הקומה שלו במבנה המשפחתי.  הפסוק שלנו אומר לנו בעצם:

עכשיו יעקב מתחיל להיות יעקב אבינו, בעל מידת התפארת, זה שחיכינו לו מאז התחלת דרכו של אברהם.

יעקב "התיישב". בדעתו, במידותיו, התחיל להיות ה"אב" השלישי ועכשיו מתחילה ההיסטוריה של הזהות של עם ישראל שנבנתה על ידי שלושת האבות.

עד עכשיו, האבות של יעקב, עשו רק חלק מהעבודה הכוללת. לכן, הם כאילו "גרים", עדיין לא התיישבה הזהות הישראלית. בזכות העבודה של הוריו יעקב משלים את כל העבודה ומיישב את המידה שלו ומיישב העבודה שעשו אבותיו.

  • הפסוק הזה , אם כן, חשוב מאוד כי הוא עושה הפרדה בין כל הסיפורים שקדמו (היו רק הכנות עבור יעקב) למה שיקרה עכשיו: יעקב התיישב!

 

אלה תולדות יעקב : יוסף!!

מיד אחרי שיעקב "התיישב בדעתו ובמידתו, הוא דואג להמשך. רק עכשיו אפשר לדבר על "תולדות" למרות שהילדים כבר נולדו מזמן, ה"תולדות", זה הסיפור איך אפשר לתרגם את ההישגים הרוחניים של יעקב לדורות הבאים. מה יעקב משאיר אחריו.

הדאגה העיקרית של יעקב , קשורה לעבודת המידות שלו: איחוד המידות.

השאלה של האיחוד עקרונית עבורו

מי יכול להמשיך את האיחוד אחרי שיעקב יסתלק מן העולם? ההורים, בדרך כלל, דואגים לעשות שלום ואחדות בין הילדים. אבל, מה יקרה אחרי מותם? יעקב מאוד דואג על אחדות האחים אחרי מותו כי מדובר לא רק על ילדים אלא על 12 מידות שונות שיש לאחד אותם כל הזמן כדי לפעול כעם ישראל בעולם.

יעקב מוצא אצל יוסף הבן שיכול לאחד את כולם. לכן, יוסף הוא עיקר התולדות שלו. כי עיקר התולדות שלו תלוי ביכולת לאחד כל האחים

 

חלום יוסף

אם ליעקב ברור שיש ליוסף את היכולת לאחד את כל האחים, גם ליוסף הדבר ברור.

יוסף הוא "צדיק". לפי המו"ש, תכונת הצדיק היא האפשרות לשמוע כל אחד, להיות מחובר לכל אחד. ולכן, אסור שתהיה "מידה " מיוחדת לצדיק. כי מי שיש לו מידה, מנסה כל הזמן לחנך האחרים לפי המידה שלו. לצדיק האמיתי, חייב להיות לב רחב ו"שום דבר למכור" לאחרים. כדי להיות באמת כלי שמחבר בין כולם. כאילו אדם "ניטראלי" וזו מידת היסוד: הבסיס, לכל מידה אחרת שיכולה להתבסס על היסוד. יוסף יודע ומבין זאת. וזה מה שהוא מנסה להסביר לאחים שלו:

"אנחנו מאלמים אלומים"= מקשרים נשמות ישראל. כולנו רוצים שתהיה אחדות.

"קמה אלומתי" יש לי היכולת לעשות זאת והאיחוד שאני יכול לבנות , יהיה לו "קיום".

"וגם נצבה" לא רק האיחוד שאני אעשה יתקיים, אלא שהוא יהיה ניצב לאורך הזמן ויחבר את כל נשמות ישראל. אפילו המתים ש"נפשם צרורה בצרור החיים", ראשי תיבות "נצבה".

 

למה זה לא עבד?

האחים נוסעים לשכם כדי לגמור העבודה שיעקב לא הצליח לעשות שם: לגייר יושבי הארץ, הקשים ביותר (אנשי שכם) לערכי משפחת יעקב. הם מנסים להוציא משכם את כל הניצוצות שנפלו שם.

המו"ש אומר שהם היו יכולים להצליח , אם היתה בניהם אהבה ושלום.

אבל, אנו יודעים שהם שנאו את האח שלהם וזה גרם להם להיכשל בעבודה עם בני שכם.

החידוש העצום של המו"ש כאן הוא:

למה האחים לא הצליחו? כי לא אהבו אחד את השני. ומי גרם להם לא לאהוב אחד את השני? האלוהים בכבודו ובעצמו!! ולמה האלוהים לא רצה? כי הוא חשב שיש לעשות את העבודה הזאת לאורך זמן יותר ארוך. הוא לא רצה שהמשיח יבוא מיד! האלוהים העדיף שתהיה עבודה יותר ארוכה, יותר יסודיים, יותר מעמיקה, אפילו אם תיקח שלושת אלפים שנה יותר!!!! ולכן, ה' בעצמו גרם לאחים לשנוא אחד את השני!!!!

 

ערבון

בכור יהודה הוא ער. הוא אמור להביא את המשיח. אבל ער היה רע. תמר מחכה לתחליף: אונן שיביא ילד בשמו של ער, בתור ייבום. אונן מסרב. לתמר נשארה אופציה יחידה: שיהודה יעשה לה ילד. אבל חשוב שהילד הזה יהיה על שם ער! לכן, היא דורשת מיהודה "ערבון"= ער-בון= בן על שמו של ער!

 

השמחה

יש לצדיקים יצר הרע גדול. ניצר הרע של הצדיקים אומר להם לחזור בתשובה, להיות ענוים, לפשפש כל הזמן במעשיהם. כל אלה הדברים הם טובים רק במידה קטנה. אסור שהדברים האלה יביאו את הצדיק לצער, לעצבות, לדיכאון!! הצדיק חייב תמיד להיזהר שלא ליפול בדיכאון, בעצבות ובמרה השחורה, אפילו בקשר לחזרה בתשובה! כי העיקר הוא להיות בשמחה תמיד!! וזו הדרך היחידה לעבוד את ה' באמת, רק בשמחה!!

"משנכנס אב ממעטים (בעצבות, על ידי הרבה ) שמחה"!!

כך היה יוסף, תמיד בשמחה.: "ויהיה איש מצליח", בשמחה!! הוא ידע לאן הוא הולך ולא נתן לדיכאון לשלוט עליו אפילו במצבים איומים כמו גלות, ארץ זרה, כלא ושכחה.

 

הגפן והיין

בחלומו של שר המשקים, יש שני מוטיבים:

הגפן= הוא תמיד סימן טוב

היין= בהתחלה הוא טוב, כששותים מעט הוא טוב אבל אחר כך הוא יכול להיות מסוכן. כי הוא מוציא את הגפן מהכוח אל הפועל.

שר המשקים חולם על שלושה גפנים (עם ישראל מחולק לכהנים לויים וישראל).

הוא סוחט אותם…מתחיל להיות מסוכן…לכוס פרעה= הדינים הקשים יבואו על פרעה ולא על ישראל.

עבור יוסף זה סימן טוב !

 

 

 

וישב גז

בע"ה חי כסלו התשע"ה

מישל בן שושן

וישב גז

היו שתי אופציות

בברית בין הבתרים, ה' מבשר שני דברים שונים לדעת הג"ז:

  • במשך ארבע מאות שנים, זרעו של אברהם יהיה בגלות (גר יהיה זרעך..ועבדום ועינו אותם 400שנה)
  • אברהם וזרעו יהיו בגלות, יהיו "גרים" עד דור רביעי.(ודור רביעי ישובו הנה)

האופציה הראשונה , יותר גרועה כי נשאר בגלות יותר זמן,, תתרחש במידה והם "לא יזכו", כלומר, התנהגותם לא תאפשר להם ניצול האופציה השניה.

האופציה השניה היא העדיפה, כמובן, אבל, בשביל זה, יש לזכות בה.

 

וישב יעקב בארץ מגורי אביו

יעקב חשב שהוא חווה את האופציה השנייה: הוא אכן היה בגלות לבן, הוא עונה על ידי לבן, והוא יצא משם "ברכוש גדול". אביו וסבו הוא "גרים" בארץ (ארץ מגורי אביו) ולא נחשבו כתושבים. אם כן, הדור הרביעי, כלומר בניו, יכולים להתיישב בארץ ישראל, אין יותר גלות. הכל תוקן ואפשר לשבת בשלווה בארץ ישראל.

 

אלה תולדות יעקב יוסף

"אלה" תמיד "פוסל את הראשונים". כלומר, אם היה כתוב "ואלה", זה היה המשך הנושאים הקודמים, אבל המילה "אלה" מסמלת ניתוק עם מה שקדם. מה הוא המשבר הזה ש"פוסל" את האופציה שקדמה: פשוט ועצוב: המריבות בין האחים!!הסיפור של יוסף ואחיו גרם לקלקל את האופציה השנייה של "דור רביעי ישובו הנה". ואכן, לא רק גלות מצרים נגרמת משנאת האחים אלא כל הגלויות שיבואו אחר כך ייגרמו על ידי החטא הנורא הזה של שנאת אחים.

 

מי אחראי?

לא רק האחים ולא רק יוסף, אלא גם יעקב בעצמו אחראי על הכישלון העצום הזה . הג"ז דורש :"אלה תולדות יעקב"= הנה מה שמעשיו של יעקב גרמו: "יוסף..", כלומר כל השנאה של האחים על יוסף!

יעקב אחראי בכמה טעויות:

  • הוא הראה עדיפות כלפי בן אחד על השאר
  • הוא עשה לו כתונת פסים
  • הוא שלח אותו במשימה קשה (לעשות שלום בין האחים), כשיוסף הוא בן 17 שנה בלבד. יותר מדי צעיר!

אם כן, הדור הרביעי, בני יעקב, לא יוכלו ליהנות משלווה ואפילו לא יעקב בעצמו. המילה הזאת "אלה תולדות" פותחת עידן עגום של ההיסטוריה היהודית בגלויות!!

 

למה יעקב אהב את יוסף?

יעקב חיפש מי שתהיה בו היכולת לאחד את כל האחים. הג"ז קורה ליכולת הזאת, "מידת היסוד". על היסוד ניתן לבנות בניין איתן.

מידת היסוד: היא מתורגמת על ידי המקובלים ב"שמירת הברית מילה". אני אנסה להסביר את הקשר בין סיפור היסוד לאחדות האחים, לעניות דעתי:

כדי לאחד קבוצה של אנשים בוגרים וחשובים, יש תנאי הכרחי: יש להוכיח מעל לכל ספק שעושים זאת ללא אינטרס אישי. עושים זאת "לשם שמים". אם יש ספק כל שהוא שהאדם האמור לאחד , עושה זאת בגלל סיבות אשיות, צבירת כוח לשם שלטון ועליונות, הוא נפסל. אבל כל אדם פועל ממניעים אישיים! לכל אחד יש תאוות בצע. אפילו החכמים ביותר הופכים לעיוורים על ידי שוחד. ומכיוון שהיצר המיני הוא הדחף החזק ביותר, המבחן של עמידה בפיתוי המיני, הוא יכול להות סימן של יכולת לפעול במניעים "טהורים".

ואכן, יעקב מצא ביוסף האדם המתאים ביותר לאחד את האחים. הוא ראה בו עמידה במידת היסוד. יוסף אכן נראה פועל ממניעים "עליונים". כאילו הוא השליח של יד מכוונת עליונה. כאילו אין לו אינטרסים אישיים. הוא נראה פועל בשליחות האל. תוכן השליחות שלו, הוא מבטא אותה על ידי החלומות. אבל מי יכול להגיד בשם מה הוא פועל? "מבחוץ", זה נראה רע מאוד! במיוחד שהוא עושה זאת בגיל צעיר ובתוקפנות ויהירות מסוימת. הוא בעל מניע טהור אבל זה לא נראה בכלל כך מבחוץ.

 

"בן זקונים"

הג"ז מפרש המילים האלה כך: יוסף הוא כמו זקן, יצר המיני אצלו מופחת, כמו זה של זקן! וזו סיבת היבחרו על ידי אביו! "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו"= יעקב בחר ביוסף לאחד את כל בניו כי הוא בעל מידת היסוד!

 

נסעו מ"זה"

כשיוסף מחפש את אחיו , איש פוגש אותו ומבשר לו שהם "נסעו מזה". כלומר, הם כבר החליטו לעזוב את רעיון 12 השבטים והם מוכנים להישאר רק 11. "זה"= 12, והם נסעו מ"זה", עזבו את ה12.

כשהאחים יראו את יוסף, הם יגידו :"הנה בעל החלומות הלזה בא". "הלזה"= מי שמתעקש שנהיה 12.

 

ראובן

למה ראובן מנסה להציל את יוסף? הג"ז מצא לו מניעים אישיים מאוד!

ראובן הבין שיעקב מחפש בן שיהיה בעל מידת היסוד (כדי לאחד את כל האחים). כנראה שיוסף הוא הבן הזה. אבל ראובן , כמו שאר האחים איננו בטוח בזה. האם יוסף הוא אכן "ללא מניעים אישיים" האם כל דיבורי יוסף הם הזמנה להתאחד או סתם דיבה, לשון הרע ויהירות? ראובן איננו יודע. לכן, הוא חשב על מבחן מעניין: נשים יוסף בבור שיש בו נחשים. אם יזיקו אותו, זה סימן שהוא בעל לשון הרע (כי הנחשים עוקצים את האדם רק אם הוא חטא, במיוחד בחטא לשון הרע). אם לא, אז הנחשים לא יגעו בו. זה יציל אותו וזה יהיה מצוין!

למה זה יהיה מצוין אם יתברר שיוסף הוא נקי וטהור בכוונותיו? כי ראובן מנע מאביו יעקב להביא ילד נוסף על בלהה (בסדרה הקודמת). הוא מרגיש אשם. במיוחד אם יתברר שיוסף לא עומד בקריטריונים!("ואני, אנא אני בא" כלומר מה יהיה איתי! על שמנעתי בן נוסף לאבי!) .אבל אם יוסף יוצל, אז יוקל לו  מאוד.

 

למה יוסף איננו מציל את עצמו..

..על ידי שכנוע :הנה ,הנחשים לא פגעו בו, סימן שהוא צדיק וכוונותיו טהורות!?

הג"ז עונה: אסור להשתמש בתורה , בצדקות, כדי להציל את עצמו, במקרה ויש אפשרות אחרת להינצל.יוסף היה יכול להשתמש בטיעון הזה לולי יהודה הציל אותו בסופו של דבר. יוצא מכך, שאם יהודה לא היה מציל את יוסף על ידי המכירה, יוסף היה מציל את עצמו על ידי שכנוע (סיפור הנחשים). תוצאה מוזרה מהמהלך הזה: יהודה אשם במכירת יוסף! ולכן על יהודה, יותר מכולם, לקחת על עצמו האחריות לכל התוצאות!!

חיה רעה אכלתהו

המדרשים טוענים שיעקב "ידע" שיוסף לא מת! ולכן הוא מסרב להתנחם. אם כן, מה הפירוש של "חיה רעה אכלתהו"? המדרש מציע שמדובר על אשת פוטיפר, שהיא חיה רעה שהיא עלולה לאכול אותו!

אני אנסה לתת פירוש למדרש הזה:

יעקב מאמין ביוסף. הוא יודע שהוא מחזיק במידת היסוד. הוא אפילו שלח אותו למשימתו. כמו ששולחים טיל לאוויר. יוסף דומה מאוד לטיל. מהרגע שהוא נולד, יש לו כוונה מדויקת (לשמור על איחוד האחים) והוא יעשה הכל,כדי להגיע למטרתו. שום דבר איננו יכול להסית אותו ממסלולו.

אבל יש בעיה: יש ליוסף עקב אכילס: האם הוא ישמור על מידת היסוד???

כל תפקיד יוסף מבוסס על היותו בעל מידת היסוד, כלומר נטול אינטרסים אישיים ונטול תאוות סמויות, נטול יצר מיני פסול. הכוח של יוסף הוא גם החולשה שלו.

לכן, יעקב נמצא בחרדה: האם יוסף ידע לשמור על מידת היסוד? האם הוא ידע לסרב להצעת אשת פוטיפר? הכל תלוי בזה!! ויעקב דואג מאוד. הכתונת טבולה בדם היא סמל לאפשרות שיוסף עלול לחטא בהסרת לבושו (עבור יחס מיני) , ושיהיה טבול בדם (סמל לדם נידה או דם המילה, עבירה ביחס מיני אסור).

("ואביו שמר את הדבר", בגימטרייה, שווה ל "ואביו שמר ברית")

  • גם ים סוף נקרע בזכות עמידת יוסף בפיתוי אשת פוטיפר! הטבע מוכן להפר את החוקים שלו, במידה ויש אדם אחד שמוכן לשלוט על עצמו עד כדי כך. ולכן, החכמים משווים בין הפשוקים :"הים ראה וינוס" , הים ראה את ארונו של יוסף שנכתב עליו "וינוס ויצא החוצה" (מחדרה של אשת פוטיפר)

 

היסטוריה יהודית

מעשה יהודה, מכירת יוסף, אשת פוטיפר..כל הסיפורים נראים מכוערים מאוד. אבל, בסופו של דבר, הכל יהיה לטובה. מכירת יוסף הוא סמל לכל הגלויות. מעשה תמר, סמל לגאולה על ידי משיח בן דוד שיבוא מתמר.מעשה אשת פוטיפר, סימן להולדת בנו של יוסף שיהיה משיח בן יוסף.(היא לא ידעה אם יצא ממנה או מביתה).

אם כן, בסדרה שלנו, מתחילה ההיסטוריה הארוכה של הגלויות, ובחובן, סופן על ידי הגאולה.