מקץ פי5

בע"ה כט כסלו התש"פ

מישל בן שושן

מקץ פי5

 

חלומות פרעה

מוזר מאוד שהתורה מספרת לנו אל חלום פרעה לפני שפרעה עצמו מספר אותו. כאילו היא עושה זאת באופן "אובייקטיבי". כדי שנוכל (אנחנו הקוראים) להשוות עם הגרסה ה"סובייקטיבית" שפרעה ייתן ליוסף.

ליוסף אין את הגרסה האובייקטיבית. ובכל זאת, הוא מצליח להבחין מה , בתוך חלום פרעה כשהוא בעצמו מספר אותו, הוא לא חלק מהחלום . מה הוסיף פרעה. למשל "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע ". זה משפט שמסגיר רגשות פאניקה. או כשפרעה אומר שהפרות הרזות אכלו הפרות השמנות, הוא מוסיף שלא נראו "כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחילה" זה גם משפט שפרעה הוסיף. אבל התופעה הזאת לא מופיעה בחלום האובייקטיבי ואין דבר דומה לגבי השיבולים (מה שמרמז ליוסף שזו תוספת של פרעה).

יוסף יודע לשמוע. הוא יודע להבחין מה בא מהחלום ומה בא מפרעה עצמו. מכאן, הוא "מפענח" את החלומות.

יוסף מבין שהבעיה העיקרית היא המבוי הסתום שמתארים החלומות. פרעה מבין שהחלומות באים מכוח עליון. הוא מבין שהם עוסקים במצב הכלכלי של מצרים אבל הוא חסר אונים מול מה שהוא רואה כ"מכתוב".

החידוש של יוסף הוא בפתרון של המבוי הסתום: למרות שיוסף מאמין גם הוא שזה בא מהאלוהים, הוא מאמין שהאלוהים איננו סותם את הגורל בפני התגובה של האדם. להיפך, האלוהים דורש מהאדם לפעול כדי שמה שנראה גזרה מהטבע או מהאלוהים ,לא יקרה , או לפחות לא יפגע בבני האדם. מה שחסר זה האומץ להתמודד עם הגזרה ולשנות את התוצאות שלה. זה החידוש הגדול של יוסף העברי מול מצרים.

  • המצרים "מאמינים" יותר מדי ב"אלוהים". כלומר , עבורם אי אפשר לשנות את גזרות הכוחות העליונים. ואם כן, זה רק על ידי "ריצוי" (קרבנות , תפילות,,) אבל אין קשר דו צדדי בין האדם והאלוהים
  • האמונה של יוסף העברי שונה: האלוהים מעוניין בטובת האדם ומעוניין בשיתוף הפעולה איתו מול המציאות

לכן, יוסף מציע את הפתרון של החלום (מינוי איש נבון..)כחלק מהחלום עצמו. פרעה לא ביקש ממנו, לכאורה להציע לו מה לעשות. יוסף חושב שזה מה שהחלום אומר: תמצאו פתרון מצדכם כי הנה מה שעלול לקרות.

 

למה יוסף מתעלל באחיו?

טעות לחשוב שיוסף , סתם מתעלל, מתנקם, כנקמה על העובדה שאחיו רצו להרוג אותו. כתוב במפורש:

ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.  ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

כתוב "ויתנכר" , כלומר הוא היה "נכרי" עבורם. ולא כתוב  "וינקום".

כתוב שהוא זכר את החלומות ולא כתוב שהוא זכר מה שהם עשו לו

כתוב שהוא דיבר אתם קשות. אבל, כנראה שזה חלק מהתוכנית שלו : לממש את החלומות שלו! אפילו אם כואב לו להיות קשוח מולם.(הוא בוכה , מתאפק, סר אל חדר אחר כדי לפרוק המתח..) . זה חלק מהתפקיד שהתיל עליו יעקב אביו , ומה שהתיל עליו האלוהים .

עכשיו הוא מתחיל להבין מה פשר החלומות שלו:

החלום הראשון שלו עם האלומות (שדומה מאוד לחלום השני של פרעה): אלומות האחים משתחווים לא "לו" אלא משתחווים לאלומה שלו. כלומר, בזמן ההשתחוויה, האלומות לא יודעות שהוא יוסף. הם רק משתחוות לאלומה שאמורה לתת להם אוכל אבל לא משתחוות ליוסף עצמו.וזה מה שקורה: האחים משחווים לאדם שאמור לתת להם אוכל אבל הם לא משתחווים ליוסף בתור יוסף כי הם לא הכירוהו. יוסף מתחיל לראות את החלום הראשון שלו מתגשם ואז הוא הולך עם החלום בכיוון הזה. כל האחים חייבים לבוא להשתחוות לאלומתו, כולל בנימין. והוא אמור לספק להם אוכל, מחיה. לאפשר הישרדותם.

החלום השני, שונה: כולם, כולל אביו באים להשתחוות "לו" ממש, כשכולם יודעים שהוא יוסף. ואז, המטרה שונה: יוסף אחראי על אחדות המשפחה בתור מנהיג מוכר ומוערך. והוא אחראי גם על יצירת האחים לעם אחד בחי בשפע במצרים ומתרבה. זה מה שיוסף ישתדל לעשות עד סוף ימיו.

חלומות יוסף הם תעלומה . במיוחד עבורו. לכן הוא סיפר אותם לאחיו ולאביו: כדי לנסות להבין מה הם אומרים באמת. כל אחד נתן את הפתרון שלו לחלומות. אבל זה נשאר בגדר השערה בלבד. רק המציאות עצמה תאשר את ההשערות האלה. יוסף התחיל להבין החלומות שלו כשפרעה מספר לו חלומותיו. במיוחד בסיפור השיבולים שמזכירים לו האלומות. וכשמסתבר שפרעה זקוק לאיש נבון וחכם שישלוט על מצרים, אז הוא ממשיך להבין החלומות שלו. כשהאחים לא מכירים אותו, הוא ממשיך להבין שזה בדיוק מה שקרה בחלום (מה שהסברתי לעיל לגבי האלומה –עלומה – שלו!)

וככל שהסיפור מתגלגל הוא יבין יותר חלקים מהחלומות שלו.

למה יוסף איננו מודיע לאביו שהוא חי?

יוסף נמכר בגיל 17. הוא עובד אצל פוטיפר ונשלח לכלא עד גיל 30. מיד הוא מקבל סמכויות ויכול כבר לשלוח מסר למשפחתו. במקום זאת הוא מחכה 8שנים (שש שנים של שבע ושנתיים רעב). ואפילו כשהאחים מגיעים הוא לא מודיע לאביו שהוא חי. למה? האם הוא לא מכבד את אביו? האם הוא אכזרי כל כך?

הרב יואל בן נון מציע הסבר: יוסף איננו יודע שהאחים סיפרו ליעקב שהוא מת. יכול להיות שהוא חושב שאביו יודע שהוא חי .

יכול להיות שיוסף חושב שיעקב רצה במצב הזה. כי הרי הוא עצמו שלח אותו אל אחיו כשהם שונאים אותו. יכל להיות שיעקב תכנן את כל המהלך ולכן אין מה להודיע לו.

אבל נראה לי הסבר אחר: יוסף מכבד מאוד את אביו. אביו שלח אותו כשהוא מבקש ממנו להביא לו את "שלום" האחים. אביו גם מינה אותו כמנהיג של כל המשפחה (כתונת הפסים). לכן, זה המשימה שלו: לכבד את רצון אביו. כל עוד הוא לא סיים את כל המשימות, הוא לא חוזר לאביו!  כל זאת, בתנאי שאביו עדיין חי! (ולכן הוא שואל "העוד אבי חי " בכל שלב). קשה מאוד ליוסף להתאפק כל הזמן הארוך הזה אבל הוא ממשיך לכבד את רצון אביו! הוא מוכן לסבול את הבדידות והניכור . הוא מוכן לשחק את המשחק , ההצגה שהוא תכנן (ואולי ההצגה שתכננו החלומות שלו) כדי להגיע למטרות העליונות שביקש ממנו אביו:

  • להנהיג את כל המשפחה, כשכולם מקבלים עליהם ההנהגה שלו
  • לספק לכל המשפחה אוכל, חיים ,ולאפשר התרבות המשפחה בתנאים שיאפשרו יצירת עם.

 

הגביע

סיפור גנבת הגביע , שבה, יוסף "מנחש", מזכיר מאוד את גנבת הטרפים של לבן על ידי רחל.

האם בכך, רצה יוסף להשיב את כבוד אמו מול בני לאה שאולי קטרגו על רחל על הגנבה? אם האחים היו מגיבים אחרת, למשל, כאילו "בנה של הגנבת גנב גם הוא!", אז הם היו נכשלים במבחן! במקום זאת, האחים שמים את עצמם כערבים לאח , למרות שהוא בנה של רחל, בנימין!

 

הערבות:

בהתחלה, האחים מוכנים שיהרגו את הגנב וששאר האחים יהיו עבדים. ההצעה הזו תשתנה כמה פעמים.

כולם מוכנים להיות עבדים. יוסף מציע שרק בנימין יהיה עבד וכולם חופשיים.

ערבות כשכל הקבוצה ערבה, הרבה יותר קלה מאשר ערבות כשרק אחד משלם את המחיר עבור אח אחר והוא לא נשאר עבד עם האחים. עד לשלב הזה מגיעים. יהודה עשה תשובה ממש. כי הוא מוכן לערבות המקסימלית הזאת. וזה מספיק עבור יוסף. ייתכן שהוא תכנן עוד שלב אבל הוא לא הצליח לממש אותו כי הוא לא יכל להתאפק.

 

ראובן ויהודה (הרב תמיר גרנות)

אפשר לנתח את התגובה של ראובן מול זו של יהודה בכל השלבים של המכירה כדי להבין למה ראובן איבד את המנהיגות מול יהודה:

בשלב המכירה: לראובן  יש אמנם כוונות טובות. הוא רוצה להציל את יוסף וליהודה יש כוונות רעות, הוא מחפש בצע במכירה. ובכל זאת, יש ליהודה התנהגות של מנהיג. הוא מתכנן, הוא משתף את האחים בתכנית והוא סוחף אחריו את כולם. ראובן לעומתו איננו סוחף האחרים מאחורי התכנית שלו. הוא פועל לבד . הוא לא יכל להיות מלך!

בשלב השני, מול יעקב, ראובן מציע ששני בני ימותו אם יקרה משהוא לבנימין. אין זו דרך נאותה למרות הרצון הטוב והמוכנות הרגשית והמוסרית. מנהיג לוקח על עצמו אחריות (ולא מקבל על עצמו האשמה).

בשלב השלישי, ראובן אומר לאחים ראיתם! אמרתי לכם! ולא שמעתם! זה לא דיבור שמקדם את העניינים. זה דיבור של אדם רגיש, שצדק, שהיו לו כוונות טובות. אבל לא התגובה של מנהיג. מנהיג הוא זה שמציע מה עושים עכשיו כדי לפתור הבעיה ולא בוכה על העבר!

שמן- חנוכה -הרב וינר

בע"ה כז בכסלו התשעח

מישל בן שושן

 

השמן

חנוכה- מתוך שיעורים של הרב מנשה וינר

סיכום:

השמן מסמל את מה שמאפשר להמשיך במצב שנראה שזה כבר הסוף

השמן מאפשר , בנוסף, לגלות את המשמעות האמיתית של כל מה שחיינו עד כה!

השמן מאפשר להפוך את המבט שלנו על המציאות ולגלות מערך אחר מאחורי הקלעים

השמן, מהשורש "שמונה" מגלה אם כן את העולם שמעבר לטבע.

 

נס פך השמן

הגמרא , דרך הברייתא במסכת שבת, מעמידה את נס פך השמן במרכז סיבת חג החנוכה. הנס הזה נראה מאוד מוזר בגלל הרבה סיבות

  1. היה אפשרי להדליק את המנורה גם על ידי שמן טמא . כי טומאה הותרה בציבור.
  2. היה כבר נס משוג זה כל הזמן במנורה כי הכהן שם שמן כל יום במנורה כדי שהיא תידלק כמה שעות אבל הנר הנערבי במנורה היה נשאר דלוק כל היום למרות שהיה בו כמות שמן לכמה שעות! וזה קרה כל יום במקדש ללא קשר עם חנוכה. ועל זה לא עושים סיפור! אפילו לא מונים זה כ"נס" ברשימה של הנסים בבית המקדש בפרקי אבות!
  3. אם המנורה נדלקה שמונה ימים במקום יום אחד הנס היה אמור להיות נחגג רק שבעת ימים בלבד!
  4. האם באמת היו זקוקים לשמונה ימים כדי ליצור שמן חדש? זה לא נראה הגיוני

ועוד תמיהות רבות ניתן לשאול את עצמנו בקשר לנס הזה.

הרי הנס האמיתי היה שהם ניצחו במלחמה את יוונים וחזרה עצמאות מדינית ליהודים מאתיים שנה בבית שני (כדברי הרמב"ם). אם כן, איך סיפור פך השמן מגלפ בתוכו את הניצחון של היהודים על היוונים ומה משמעות ניצחון זה.

 

אסוך שמן

אם נחפש בתנך, נמצא עוד כמה סיפורים דומים הקשורים לנס פך השמן.

למשל, אלישע מבקש מהשונמית "מה יש לך בבית"? היא מתלוננת שאין לה כלום ושהנושים דורשים ממנה כסף רב והיא חסרת כל , על פי תהום כלכלי ורעב אמיתי. בכל זאת, יש לה "אסוך שמן"! ועל ידי זה, הנביא עושה נס ומן השמן המועט הזה מוליד המון שמן (זה רק תלוי בכמות הכלים הריקים שהאדם יכול להכין עצמו כדי לקבל השפע הזה 9 והיא מוכרת אותו ומשלמת לנושים וחיה בנותר.

 

סיפור דומה קורה לאליהו כשהאישה שהיתה אמורה להאכיל אותו נמצאת חסרת כל ואליהו גורם ש

מלאכים א- יז

יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם–עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אם נעלה עוד בזמן של התנך, נמצא את המן שטעמו כמו "לשד שמן". המן שבא אחרי שאין מה לאכול, טעמו מזכיר את השמן.

 

אפילו אצל יעקב אבינו, אנו מגלים שלמרות שהוא יצא מבאר שבע בלי כלום (אולי אחרי שאליפז בא וגנב לו את הכל) הוא נשאר רק במקלו . ובכל זאת, הוא מצליח ליצוק שמן על המצבה! באיפה בא לו השמן הזה? כאילו כשאין כלום, יש עדיין שמן ומהשמן הזה יכולים  להגשים את החלומות הגדולים ביותר!

יעקב, דרך אגב, יחזור אל עבר נחל יבוק, בחזרתו ארצה, כדי לאסוף "פכים קטנים" כל כך חושבים לו!

 

עוד יותר עמוק בהיסטוריה, נמצא שוב מצב שבו הכל נחרב. סיפור המבול הוא הכי דרמאטי בהקשר הזה. ובכל זאת, היונה מביאה…עלה זית! שוב השמן נמצא אחרי שלא נשאר כלום והוא מבשר על היוולדות עולם חדש.

 

 

 

שבט אשר

אם נדרג את שבטי ישראל לפי האהבה של יעקב לנשיו ומעמד בני השפחות מול בני הגבירות, נמצא שאשר הוא הבן האחרון של השפחה של האישה הפחות אהובה , לאה! אם כן, אשר נמצא בתחתית הרשימה! מעניין לקרוא את הברכות שמקבל אשר:

יעקב מברך אותו

בראשית פרק מט פסוק כ: "מאשר שמנה לחמו…"

משה מברך אותו:

דברים לג-כד: "ברוך מבנים אשר יהיה רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו.."

לא רק שאשר נמצא בתחתית הרשימה אלא מעניינים לרגליים שלו והם טובלים בשמן!

אבל, אם נסתכל בשבטים הגבוהים ברשימה, נמצא שם את הכהנים, הלויים, המלכים..

כולם משוחים…בשמן הזה ש"אשר" טובל בו את רגליו!! השמן משוח על ראשי האומה! וטובל את רגלי אשר!

 

זה בדיוק עניין השמן:

בעזרתו "אשר" הופך ל"ראש" כשהופכים אותיותיו. השמן ממאפשר הסתכלותחדשה על המציאות, שמשנה את סדרי הטבע!

 

בדיוק מה שאמור לקרוא ליעקב אבינו

הוא תפס את  רגליו של עשיו

והוא יהפוך לישראל "לי ראש".

העקב, הרגל הופך לראש!!

לכן כל כך חשוב ליעקב השמן!

 

הרגליים

לכן כל כך קשור עניין הרגל בחנוכה:

"עד שתכלה רגל מן השוק"

"נר לרגלי דברך.."

וה' בעצמו ישים את רגליו על ..הר הזיתים!!

 

פירות הארץ

אם נסקור את הפרות שהשבחה בהם ארץ ישראל (שבעת המינים) ניתן להגיד שכל אחד מקבל את הכבוד שלו בחג מסוים

בפסח= חג השעורה. מביאים את קרבן עומר השעורים..

בשבועות= חג החיטה, שני הלחם מחיטה

ואחר כך יש את הביכורים של התאנים, התמרים, הענבים

עד שבסוכות נגמרים החגים ואוספים את כל התבואה  בגורן ומתחיל החורף שבו אין יותר יבול והחקלאות מושבתת

"מושבתת"? מה פתאום! כשהכל נגמר, אז יש את … הזית! שממנו מפיקים את השמן ל..חנוכה!

 

התורה

יש כמה רבדים  בתורה

  1. תורת הנגלה= משולה ללחם ולמים. שבלעדם אין חיים.
  2. תורת הסוד= רזי תורה, המשולים ליין. "כשנכנס יין(70) יצא סוד(70)"
  3. רזי דרזין= אבל יש עוד עומק מוסתר עוד יותר שהוא הסוד של הסוד. והוא נמשל לשמן. אליו הגיע למשל רבי שמעון בר יוחאי "שמן ששון לחבריך"

כאילו השמן מאפשר למכונה לפעול כשהיא נראית תקועה לגמרי!

לא שותים שמן כמו ששותים יין או אוכלים לחם. אבל הוא נמצא שם כמעט בכל המאכלים.

 

שמונה

המהרל מסביר שלכל מספר יש עניין מיוחד

עולם השישה הוא עולם הטבע . העולם נברא בשישה ימים…

עולם השבע הוא עולם קדושת הבטע. השבת , החגים…

עולם השמונה הוא מעל לטבע. מעבר לטבע. הוא מפעיל את הכוחות שמעבר לכוחות הטבע. הוא עולם האמונה, עולם שמעבר להיגיון. עולם שמאחורי הטבע, אחרי היום השביעי, ביום השמיני של ביאת המשיח ושל הברית מילה

 

זו הסיבה כנראה שיש הדגשה , בחנוכה, על עניין השמונה

שמונה ימים

ח'(8)- שמונ-אים

שמן המנורה

 

הרבה מעבר לעניין שמונה ימים שהנס נמשך או שמונה ימים שזקוקים כדי לעשות שמן חדש, עניין השמונה הוא זה שמכתיב את המהלך כמו שהשמן במרכז החג

 

היוונים

כי הרי היוונים פתחו מאוד את עולם השישה. עולם הטבע, המדע, החכמה היוונית ענפה וחיונית. כי ללא שישה אין מקום לשבעה ועוד פחות לשמונה!!

 

היהודים גילו את עולם השמונה מול עולם הטבע של היוונים ובכך הם נצחו אותם.

אין לזלזל בכלל ביוונים. יש ללמוד יוונית ואפילו מותר לכתוב ספר תורה ביוונית! אבל יש לדעת לחיות בעולם השמונה! כי הוא מאפשר לעבור את ההיסטוריה. הוא מקור התקווה של העם היהודי ושל כל האנושות.

כי לעולם הטבע, יש קץ. אי אפשר להתמודד עם המוות ששמה לקץ לכל דבר. הדיכאון העולה מהמוות, מהטומאה, מאבד את הכל.

רק עולם השמונה, עולם הבא, עולם התקווה שיש עוד אפילו אחרי שנראה- שאין יותר כלום, מגלה שמתחת לטבע יש מימד אין סופי

זו אולי הסיבה שמדברים הרבה על השמן והנרות שמדליקים אחרי הפטירה, נר זיכרון…

כי השמן מעיד על המשכיות הנשמה למרות המוות

ומה שיכול להיות עוד יותר גבוה מהשמן הזה, זה השם של האדם שנשאר אחריו

"טוב שם משמן טוב"!

 

אפילו ללא 50 שערי הבינה, הנון, ה"שם" הטוב של האדם שמשאיר בעולם הזה גבוהים יותר מה"שמן".

 

הידור מצווה

יש הלכה שאוסרת לעשות הידור מצווה יותר משליש. לבזבז יותר משליש מהמחיר הרגיל עבור מצווה. אם כן, למה בחנוכה אנו עושים הידור מצווה הרבה מעבר לשליש ומדליקים עד שמונה נרות במקום נר אחד שהמצווה דורשת?

כי עניין ההידור, התוספת, האין סוף, כל כך מרכזי בחג הזה.

אנו מדליקים בשיטה של ה"מהדרין מן המהדרין". זה הפך לנורמה המקובלת כי העניין הוא בעולם שמעבר , בעולם השמונה, בעולם השמן!

שבר במצרים מ

בע"ה כח כסלו התשעח

מישל בן שושן

שבר במצרים

מקץ – מניטו

בראשית מב

פסוק א: וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

פסוק ב: וַיֹּאמֶר–הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

 

יעקב מקבל את ההחלטה לרדת למצרים בגלל ..שיש שבר במצרים! אכן, כשיש רעב, מובן מאוד שהולכים למקום שיש בו אוכל.

אבל למה לקרוא לאוכל הזה "שבר".ישנם הרבה מילים כדי לדבר על אוכל, על לחם, על חיטה, על מצרכים חיוניים.

מניטו מסביר שהמובן של "שבר" הוא פשוט שיברון. או אפילו משבר. והוא מסביר מהלך עמוק יותר שיתרחש בכל הגלויות:

 

כל תרבות, כל עם, כל ארץ, מכילה בתוכה דברים טובים וחשובים. (ניצוצות קדושה) אבל הם טמונים ומכוסים בקליפות.

מגיע זמן מיוחד שבו הדברים החשובים והטובים האלה "מתנפחים".

יש בעם ישראל סגולה מיוחדת לאפשר לקליפות המכסות את הקדושות האלה , להתפוצץ, להישבר! ואז כל העולם כולו יכול ליהנות מהם. וגם עם ישראל נהנה מהם ונכניס אותם לתוכו.

העבודה המיוחדת הזו של עם ישראל מתגלה , כאמור, בגלות. והיא מיוחדת לתפקידו של יוסף.

 

בכל הגלויות קרו דברים דומים. עם ישראל היה נוכח במדינות שבהם "היה שבר" והיהודים גילו לעמי הארצות האלה את האוצרות שהיו מכוסים בקליפות. היהודים פשוט גילו את מה שהיה טמון בעם שבהם הם חיו בגלות.

 

אם כן, למשל, סגמונד פרוייד גילה את מדע הפסיכואנליזה באוסטריה בזכות חכמתו אבל בעיקר בזכות העובדה שהדבר הגדול הזה היה טמון בארץ הזו בעת ההיא והוא איפשר גילויו.

וכך כל התגליות המדעיות, הכלכליות, האומנותיות שהיהודים "המציאו" בעולם: זה התאפשר בזכות המצב המיוחד שבאליו הגיעה התרבות המיוחדת הזו בזמן הזה.

היהודים בעצם, הם כמו "קטאליזר"(catalyseur) כדי להוציא מהכוח אל הפועל החכמה הטמונה אצל הגוים.

 

כאילו היהודים "מילדים" את החכמה המיוחדת, אצל הגויים!!

הרעיון הזה "מחזיר לקיסר את מה ששיך לקיסר" רק שהיהודים הם אלה שאפשרו את גילויו!

לכן יש לתת קרדיט לא רק ליהודים, ליוסף, אלא גם לעובדה שהגילוי נעשה בגלות אצל גויים שהדבר היה טמון בתוכם.

האם אלברט  אינשטיין היה מגלה את מה שהוא גילה בלי המדע היווני והחכמות של הגוים של תקופה זו? האם מרקס היה מגלה את תורת הקומוניזם ללא האווירה והחכמה ששרתה אז בעולם? האם יוסף היה יכול לתת לחם לאחים שלו ללא מצרים? הרי גם אברהם ירד למצרים לשבור משם אוכל! ללא פרעה מלך מצרים אולי אברהם לא היה כל כך מתעשר, במובנים השונים של המילה. אולי לא היתה לו הגר, וישמעאל , ואולי הוא לא היה יכול לעשות את הבירור של זהותו האמיתית בלי הירידה למצרים ואצל אבימלך!!

 

ועכשיו נפרש הפסוקים:

יש שבר במצרים= יעקב ראה שיש הרבה כוחות טובים בתוך מצרים שאפילו המצרים לא מודעים אליהם. והוא מחליט לרדת למצרים כדי חשבור את הקליפות ולהוציא משם את המיטב.

אכן יוסף יעשה זאת: הוא יגלה את הכוחות המצריים. הוא יארגן אותם והוא יאכיל על ידם גם את מצרים, גם את כל העולם וכמובן גם את העם שלו.

"ואחרי כן יוצאים משם מרכוש גדול ומשאירים את מצרים כמצולה אשר אין בה דגים יותר!!

המהלך הזה הוא אב טיפוס לכל שאר הגלויות.

לכן, יש באמת מקום לדרשת חז"ל "רדו", כמניין 210 שנה שיהיו שם. כאילו יעקב החליט כמהלך חיובי על הגלות של בניו במצרים, בעקבות יוסף.

 

המהלך הזה הוא כל כך בסיסי ועמוק שאפשר לראות אותו כבר בהוראה הראשונה שנתנה לאדם בבריאת העולם:

"ורדו בדגת הים ובעוף השמים". הירידה אל העולם היא מהלך אמנם של גלות (כמו גלות הנשמה בעולם הזה) אבל המטרה היא להעלות משם את הטוב שטמון בו.

"רדו" יכול להתפרש, בשני אופנים: שליטה או ירידה מתחת.

אם האדם זוכה, אז הוא יכול להיות "רודה" שולט על הבהמות, להיות יותר מבהמה!

אבל אם הוא לא זוכה, אז הוא פחות מהבהמה! הוא יורד מתחתיה!

אם כן הירידה היא מבחן מסוכן מאוד בעוד שהוא הזדמנות ענקית. יוסף ראה בירידה לגלות הזדמנות והוא יצליח למקסם אותה. אבל האחים יודעים שזה מהלך מאוד מסוכן והגלות נשארת, בתודעה היהודית, בסופו של דבר דבר מאוד שלילי שבא בגלל עונש ושכולנו מתפללים לסיומו.

 

נראה לענות דעתי שכאן סוד "המיילדות העבריות":

"המיילדות" הם העם היהודי שמילד את מצרים כדי להוציא ממנו את ניצוצות הקדושה בשבירת הקליפה החיצונית שלהם

 

השבר הוא כמובן גם הלחם.

כל מה שהוציאו בני ישראל ממצרים הוא השבר המתוקן שהם הצליחו להוליד במצרים.

יוסף חלם לתת לחם לכל העולם ולאחים שלו.

הוא אכן האכיל את כל העולם ואת המשפחה שלו, בלחם, בזכות החלומות.

עבור החיטה והלחם ירדו למצרים וכיעלו משם, נזכור את המצות שהם אכלו במצרים כי הלחם המצרי מנופח מכל מני סיגים ועל היהודים לקחת רק את מה שטוב במצרים. להוציא מהלחם את המצה הכשרה ולהכניסה לתוך המסורת היהודית, אפילו אם זה ידרוש ניפוח מחדש של המצה עד שנעשה ממנו לחם יהודי!

פרעה חולם

ועכשיו נבין את הדבר הפלאי הזה שפרעה חולם. לא מדובר רק בחלום סתמי אלא חלום שהתורה מספרת עליו. עד כה רק יהודים חלמו בתורה. וכל חלום הוא ביטוי לתכנית עמוקה ומשמעותית ביותר.

פרעה חולם כמו שיעקב חלם! פרעה מתחיל לחלום כמו עברי!

העובדה שהוא לא מוצא אצל חרטומי מצרים את הפתרון הנכון מצביע על כך שפרעה מחפש פתרון עברי לחלום שלו! ה' הנכיס בפרעה מלך מצרים את הרגשה העמוקה שיש שבר במצרים! ויש לשבור את הקליפות ולהעלותם משם! פרעה, מלך מצרים , מרגיש גם הוא שיש שבר במצרים. הוא מתקרב לרעיון שיש משהוא חשוב מאוד שהולך לקרוא והוא יודע שהפתרון איננו נמצא רק במצרים אלא שהיא זקוקה למשהוא עברי שיבוא להציל את השבר הזה!

 

בהרבה גלויות, יהיו גויים שיבינו שהימצאות היהודים אצלפ מעשירה אותם ומוציאה לאור את הפוטנציאל הגנוז בתרבות שלהם. לא כולם הבינו זאת. לא כולם הבינו זאת בזמן הנכון אבל זה מהלך שאכן קרה בהרבה גלויות.

 

למה יוסף לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד כשהוא יכול לעשות זאת?

 

אנו יכולים להבין שכל עוד יוסף היה עבד או אסיר, היה נמנע ממנו להודיע לאביו שהוא חי. אבל למה ההוא לא עושה זאת , למשל, כשהוא התמנה לסגן מלך מצרים עם כוחות אדירים??.

השאלה הזאת והתשובה אליה הם הכרחיים כדי להבין את משמעות הסיפור:

 

יש להבין מה קרה בדיוק כשיעקב שלח את יוסף לשכם,לראות את אחיו:

א וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.  יב וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  יגוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.

נשים לב למה שקורה:

יעקב רואה שהאחים מקנאים ביוסף. שהם אפילו שונאים אותו . ובכל זאת, יעקב שולח את יוסף לתוך הסכנה הגדולה ביותר: לשכם, רחוק מהבית, אצל האחים שמבקשים רק להרוג אותו!!

זה נראה מהלך לא הגיוני . מסוכן מאוד . מיותר ובלתי הולם.

הפתרון מפשוט: יעקב חייב להגיע למצב שיהיה שלום בין בניו. כשאומרים שיעקב הוא האב השלישי והאחרון, זה בגלל ש"מיטתו שלמה" כלומר, אין יותר דחיו בין האחים. יש שלום בניהם. רק אז, כל המהלך שהתחיל עם אברהם יכול להצליח. כמו שיעקב בעצמו יבקש מה' אחרי חלום הסולם:

פסוק כ"א: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.

כל עוד אין שלום בין האחים, חי ייעקב בתור אבי האומה, אינם חים!!

לכן הוא שולח את יוסף לעשות שלום עם האחים. כי זו המטרה העליונה

הוא מוכן לקחת על עצמו סיכון עצום: מות יוסף!

זה מזכיר מאוד את עקדת יצחק. גם כאן יוסף עונה "הנני"! כמו שאברהם ויצחק היה מוכנים לעשות דבר נורא, בשביל המטרה הנשגבה, גם כאן יעקב ויוסף מוכנים למסור את נפשם למרטה עליונה שהיא השלום בין האחים.

 

אבל יש להבין אזה שלום דרוש כאן

יעקב היה יכול להזמין אצלו באוהל את כל האחים ודורש מהם לעשות "סולחה" מולו. זה לא שלום. זה שלום מזוייף!

השלום האמיתי הוא יגיע כשכל אחד לא יוותר על עמדתו, אבל הוא גם יכיר בחשיבות עמדת השני. לא מדובר על וויתורים. לא מדובר על מחיקת הבדלים. לא מדובר על ניצחון עמדה על השנייה.

מדובר על ההכרה האמיתית של כל אחד בשוני, בחשיבות קיום עמדת האחר, בעמידה בעמדה של עצמי ובכל זאת, בעשיית שלום בין העמדות כשכל אחת תופסת את מקומה הנכון בלי וויתורים ובלי תשתושים

 

לכן השלום כל כך קשה להשיג אותו

אבל , כגודל חשיבות המטרה, כך גדול הסיכונים שיש לקחת כדי להגיע אליה.

 

יעקב מוכן לאבד ח"ו את יוסף אם אין שלום.

אמנם יש לו את ההבטחה שזה יצליח. יש לו את חלומות יוסף שמראים שזה אפשרי. הרי יעקב "שמר את הדבר" כשהוא שמע את חלומות יוסף. "שמר את הדבר" פירושו , לפי מניטו, הוא המתין לראות איך זה יתגשם. הוא שם את זה בתמונה בזכרון שלו והוא פעל להגשימו. לכן הוא שולח את יוסף.

 

אם כן, כל עוד לא יהיה שלום בין האחים, יוסף עדיין לא יכול לחזור אל אביו!

יוסף חייב ללכת לשאול את שלום האחים ולהשיב "דבר" אל אביו.

 

אין לשבור את העלילה המיוחדת שתביא את השלום המיוחל בין האחים עד השגת המטרה העיולנה.

 

ואכן, אחרי שהאחים יעבור ייסורים קשים, אחרי שהם יבינו את חשיבות כל אח במשפחה. אחרי שהם יתחרטו על מכירת יוסף,

אחרי שיוסף עצמו יבין שעמדת יהודה חשובה לא פחות משלו (בפרשת ויגש)

כשיוסף יבין גם הוא שעליו לתת מקום לאחים ולא רק למשול עליהם ולהביא אותם לעשות תשובה. אחרי שגם יוסף יעשה תשובה, רק אז יוסף מפסיק את העלילה ומתוודע לאחיו ומודיע לאביו שהוא חי!!

 

נראה לי שעכשיו ניתן  להבין את המדרש שאומר שאת העגלות ששלח יוסף לקחת את יעקב אביו ולהביאו למצרים, הם היו רמז לסוגייה שלמדו ביחד כשיעקב שלח אותו לשכם: מצוות עגלה הערופה.

 

מצוות עגלה הערופה היא מצווה מיוחדת שמגבירה אצל כל יהודי את האחריות האין סופית שיש לו כלפי יהודי אחר אפילו אם הוא לא מכיר אותו. יהודי שמת, זה דבר נורא שחייב כל יהודי אחר להתאבל עליו ולא לעבור עליו לסדר היום.

זה בדיוק מה שיעקב ביקש מיוסף: "לך נא ראה את שלום אחיך". זו מצוות עגלה ערופה!

ורק כשזה הצליח, אז יכל יוסף לשלוח לאביו "עגלות"! רמז להצלחת המהלך.

מקץ פי

בע"ה כח כסלו התשעז

מישל בן שושן

 

מקץ פי

 

 

למה יוסף לא הודיע ליעקב שהוא חי?

 

הרב יואל בן נון מציע קריאת סיפור מכירת יוסף מזוויתו של יוסף:

יוסף מכיר את הסיפור המשפחתי, בו בכל דור, יש אחים שנדחים ובנים שנבחרים להמשיך השושלת. הוא חולם על איחוד כל הבנים תחת מנהיגותו.

אבל, יעקב אביו שולח אותו למשימה שבה מיד, האחים מפשיטים אותו וזורקים אותו לבור. אחר כך הוא נמכר לישמעאל . יוסף חושב שאולי יעקב החליט לדחות אותו מהמשפחה. אולי כל בני רחל נדחו מהמשפחה. הרי כשאחי יוסף שנאו אותו, יעקב לא הגיב כתוב "ואביו שמר את הדבר". זה סתום וניתן לפרש התגובה של יעקב כאילו הוא מסכים בסופו של דבר, על דחיית יוסף! רחל מתה בדרך. היא לא נקברה עם שאר האבות והאימהות. והנה הוא נמכר לעבד בהוראת אחיו ותוך שליחות אביו! אולי יעקב עשה לו מה שאברהם עשה לישמעאל. למרות אהבתו, הוא שילח אותו למדבר! אם כן, יוסף חשב שאולי יבואו לחפש אותו במצרים כי הרי הישמעאלים שקנו אותו ירדו למצרים וכולם ידעו זאת.

אבל במצרים, אף אחד לא בא להציל אותו משם. הוא ממשיך לחשוב שהוא נדחה מהמשפחה, על דעת אביו.

אבל, כשיוסף רואה שאחיו באו למצרים, והשתחוו לו, אז הוא נזכר בחלומותיו! הוא שכח את חלומותיו הראשונים שהצביעו על זה שהוא המנהיג! אחרי כל מה שעבר, הוא חשב שהחלומות היו חלומות סרק.

אבל עכשיו שהוא רואה שאחיו אכן משתחווים לו, כמו בחלום, אז כתוב שהוא זכר את החלומות!

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם…

לא שהוא "שכח אותם" אלא שהוא חשב, עד לרגע זה, שהם היו בלתי רלוונטים! ועכשיו הם חוזרים להיות משמעותיים ואמיתיים!

אבל יוסף רוצה להיות בטוח שבני רחל לא נפסלו. לכן, הוא דורש לראות את בנימין! ייתכן שהוא גם כן נמכר או נהרג בגלל דחיית בני רחל מהמשפחה. עד אז, הוא לא מגלה כלום לאף אחד.

אחרי שהוא רואה את בנימין, הוא עדיין לא אומר כלום:מרגע זה, יש ליוסף מטרה: לגרום לאחים להיות מאוחדים. בשביל זה, הם חייבים לחזור בתשובה על מה שעשו לו. כי בלי זה, כל אחדות תעמוד בסכנת התפרקות במשבר הראשון. לכן, הוא שם את הגביע אצל בנימין ומאשים את כולם כדי להביא אותם למסור את נפשם עבור בנימין. רק אז הוא יוכל להתוודע אליהם. וזה מה שהוא יעשה אחרי הנאום והערבות של יהודה.

רק אחרי שהוא מבטיח לתכנית שלו אפשרות להצליח, הוא מודיע לאביו שהוא חי.

 

האם יוסף מתחצף מול  פרעה כשהוא מציע לו תכנית הצלה?

(הרבנים שפיגלמן וליבטאג)

נזכור שיוסף הוא רק עברי (גנאי בעיני המצרים) ועבד (לפוטיפר) ואסיר בכלא! אם מבקשים ממנו לפתור חלום, מאיפה יש לו התעוזה והחוצפה להוסיף רעיונות משלו לפתרון החלומות?

האמת היא אחרת: ההצעה של יוסף (לצבור אוכל בשנות השבע) נכללת, ברמז, בחלום עצמו! פרעה יוצא מגדרו אחרי שהוא שומע את יוסף כי יוסף פענח סוד כמוס בחלומותיו!פרעה השמיט פרטים מחלומו והוא מופתע מהעובדה שיוסף גילה את מה שהוא השמיט! זה מסביר למה פרעה מקבל מיד את הפתרון ואת  התכנית של יוסף.

 

נלמד זאת על ידי השוואה בין שתי הגרסאות המובאות בתורה: קודם כל, התורה מספרת את חלומות פרעה, באופן "אובייקטיבי". ואחר כך, פרעה מספר אותם ליוסף, והתורה חוזרת עליהם שוב! אבל נשים לב לשינויים הקטנים בין שתי הגרסאות:

 

התורה מספרת פרעה מספר
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

 

(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר

(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

 

(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר  וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:

עד עכשיו, פרעה מספר בערך אותם הדברים שהתורה סיפרה לנו. בלי הרבה שינויים משמעותיים.
וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

 

 
את המשפט הזה, פרעה השמיט. התורה מספרת לנו שאכן הוא חלם זאת אבל הוא לא מספר על התמונה הזאת של ארבע עשרי הפרות שעומדות ביחד!:
(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת

 

 

וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:

(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:

(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה

וָאִיקָץ:

כאן פרעה הוסיף משפט חדש: הפרות הדקות שאכלו הפרות השמנות לא השמינו!
(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:

(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:

(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת

וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

 

משמעות ההבדלים:

כשפרעה מספר, הוא משמיט את התמונה של כל הפרות ביחד על שפת היאור לפני שאלו יאכלו את אלו. הפרט הזה נראה מיותר אך הוא מרכזי: יש מצב שבו ניתן לשים לב על שני המצבים ביחד. בזמן שיהיו שבע שנות שבע, יהיה ניתן לצפות לשני הרעב שיבואו עוד מעת! במשך שנות השבע, יהיה מול עיננו שנות הרעב! וזה מחייב אותנו לפעול במשך הרעב. אי אפשר לעשות כאילו לא נדע שיש רעב עוד מעוט. אנו חייבים לשים לב לשני שוגי הפרות ביחד.

כשפרעה מוסיף מדעתו את הפרט שהפרות לא השמינו, הוא מביע דיכאון: נשכח לגמרי את השבע בשנות הרעב! אי אפשר להשפיע על הרעב! הם תמיד יהיו שנות רעב!!

 

החלום השני:

בחלום השני, פרעה כבר לא מתאר את השיבולים הדקות שאכלו השיבולים הבריאות. הוא לא אומר שהן לא השמינו כמו הפרות! יכול להיות שהן השמינו אחרי אכילת השיבולים הטובות!

 

מסכנות יוסף:

אם האלוהים מראה לאדם מה התכניות שלו, זה לא כדי להגיד מה יקרא. אלא כדי להגיד מה יקרה במידה והאדם יפעל לטובה ומה יקרה אם האדם לא יפעל לטובה. החלום בא להזמין את האדם לפעול!!

גם הנביאים לא באים רק כדי לספר מה יקרה. הם מסבירים את ההשלכות שלמעשי בני  האדם. אם תעשו כך יקרה כך ואם תעשו כך יקרה כך! כלומר הכל תלוי במעשי האדם וביוזמתו!! אמנם ה' יודע מה יקרה אם.., על פי אפשרויות שונות אבל בידי האדם לבחור מה יקרה באמת!!

החלום הראשון שמספר פרעה, הפרות שאכלו נשארות רזות.זה מה שיקרה אם אנו לא נעשה כלום! אכן הרעב יהיה כה חזק שנשכח לגמרי השבע שהיה.

אבל החלום השני מסביר מה צריך לעשות: יש לתת אוכל לשנות הרעב מתוך שנות השבע.

 

אם כן, יוסף איננו חוצפן. הוא רק פותר את המשמעות העמוקה של שני החלומות. ההצעה שלו נובעת מהחלומות עצמם! הוא משווה בין החלום שפרעה מספר ומה שפרעה שכח לספר והוא משווה בין שני החלומות! ההשוואות נותנות הפיתרון! כך היה בשני החלומות של שר המשקים ושר האופים. כל חלום לימד על חברו.

 

פרעה שם לב שהוא השמיט חלק מהחלום שלו כי הוא נבהל מהרעב. יוסף גילה לו פרט אחד משמעותי שדרכו ניתן למצוא אופטימיות! זה מה שמצא חן בעיני פרעה! למצוא אדם שמבין מה כוונת הבורא ומה הוא דורש מבני האדם! פרעה לא קיבל את ההסברים של חרטומים כי הם רק מספרים מה יקרה ולא משאירים מקום לפעולת האדם. עבור המצרים, הכל בא מלמעלה. עבור יוסף והעברים, ה' מצפה מהאדם שיפעל ונותן לו הבחירה החופשית!

 

שנתיים ימים

רש"י בעקבות המדרש מסביר שיוסף היה אמור להשתחרר כבר לפני השנתיים האלה. הוא נשאר שם עוד שנתיים כעונש על זה שהוא בטח בשר המשקים. אבל מאיפה המדרש יודע שיוסף היה אמור להשתחרר לפני?

כל פעם שיש מספרים בחלומות, הם כנגד שנים. שבע הפרות, שבע השיבולים הן כנגד שבע שנים. אם כן, ייתכן שגם 11 הכוכבים של החלום של יוסף הם כנגד 11 שנים שיוסף אמור להישאר בלילה, בגלות, בבור!

אכן יוסף נמכר כשהיה בן 17 שנה. והוא היה בן 30 כשפגש פרעה. הוא נשאר 13 עבד ואסיר. שנתיים מיותרות!

מקץ מוש

בע"ה כז כסלו התשעו

מישל בן שושן

 

מקץ מוש

מקץ (לעד)

המילה "מקץ" מאוד מוזרה. היא מורכבת משני מרכיבים סותרים:

  • קץ= הסוף שאין כלום אחריו
  • מ….= התחלה

מ…קץ = אפילו שאתה חושב שזה הסוף הגמור, דע שיש עוד דברים שיקרו. וייתכן אפילו שהדברים שיקרו אחרי כלות כל הקיצים, יהיו טובים יותר!

זה, לדעתי הרעיון הראשון של הפרשה: חשבתם, בסוף הפרשה ה קודמת שליוסף אין יותר תקווה. השארנו אותכם בחושך של הבית כלא בלי שום מענה. והנה יש אור אחרי החושך! אין ב"מציאות" רק מה שאנו רואים בה. יש רבדים אחרים (לטוב ולרע!).

 

חלומות פרעה (לעד)

למה התורה מספרת לנו את חלום פרעה? נדיר ביותר שהתורה מספרת לנו, הקוראים, דבר שאיננו עובר דרך ההשגה של בני אדם! לא רק זה אלא שהתורה מספרת לנו שוב אותם החלומות, איך שפרעה מספר אותם! ושוב מספרת לנו אותם בעיניים של יוסף.

בדרך חלום, זה דבר כבר מאוד קשה לספר באופן אובייקטיבי. הכל תלוי בזכרון של מי שחלם, בזמן ובמלים שהוא בחר לספר אותו, ואפילו הוא בעצמו יודע שמה שהוא מספר הוא רק זווית אחת ממה שהוא באמת הרגיש בחלום. כלומר, יש קושי עצום, עבור האדם עצמו לספר את החלום שלום "כמו שהוא היה באמת"

יש הרבה רבדים:

  1. החלום "עצמו", "אובייקטיבית". כמו שהתורה מספרת אותו.
  2. החלום איך שהחולם "תפס" אותו, בתחושות שלו, בזיכרון שלו..
  3. החלום איך שהחולם "מספר" אותו, במילים שהוא מצא בזמן שהוא מספר, דברים שצריכים להיות מובנים לשומע
  4. איך שהשומעים מתרשמים מהחלום
  5. והפתרון התלוי לגמרי בשומע.

כל הרבדים האלה שונים אחד מהשני. וריבוי הווריאציות בפרשה מורים על קיום רבדים רבים אלה.

ומוסיפה עוד רובד: המסר שהאלוהים רוצה למסור בחלום: זה דבר סמוי או גלוי?

  1. אם הדבר אמור להיות ברור, למה שה' לא ידבר ישירות עם פרעה, כמו שכבר סופר בפרשת שרה, וגם כשה' דיבר עם אבימלך או עם לבן או עם בלעם, אז, לא היינו זקוקים לשום "פענוח". המסר היה ברור ולא האריכה התורה בו!!
  2. אם כן, מובן שה' רוצה שה"פענוח" יעשה באופן כזה שיש התערבות של האדם בו. לא רק האדם שיפענח אלא גם האדם שחולם החלום. כאילו תהליך "הפענוח" חשוב יורת מהמסר עצמו!
  3. ואולי, אין "מסר" ברור, אלא כיווני חשיבה שהאלוהים מוסר לאדם ומחכה לתגובה של האדם. האופציה הזו קרובה יותר למה שנראית העמדה של יוסף: יש דברים שנקבעים מלמעלה אבל על האדם לפעול כדי להטות את הדברים לטובה. מכאן נעבור לחידוש של המו"ש:

 

הגיד או הראה?

כשיוסף מפענח החלומות, הוא משתמש בשני פעלים שונים לגבי מה שעשה האלוהים על ידי החלום:

  1. את אשר האלוהים עשה הגיד לפרעה:

זה, לגבי שבע הפרות השמנות והשיבולים העבות . ברור שמדובר על שבע שנות שבע. על זה , אין וויכוח ואין לאדם להתערב כי זה כבר ברכה .לכן יוסף אומר "האלוהים הגיד" כלומר אין מה להתערב בעניין

  1. את אשר האלוהים עושה הראה לפרעה

אבל לגבי הפרות והשיבולים הדקים, יוסף אומר שלפי דעתו (זאת אשר דברתי), הם שנות רעב . כי הוא יודע ששנות הרעב האלה לא יהיו! שתי השנים הראשונות, יוסף ייתן אוכל לכולם וחמשת השנים האחרונות, יבוטלו כי יעקב יגיע למצרים ולא יהיה כלל רעב. אם כן, יוסף לא אומר שהאלוהים אמר זאת במפורש, אלא זו השערה שלו. הוא לוקח על עצמו ההשערה כדי להגן על התדמית של האלוהים וכך הוא יכול להפחיד ולתת פתרון שתסיר הבעיות של שבע שנות רעב. לכן, כאן, יוסף משתמש במילה "הראה" כלומר, ה' מציע ועל האדם לדון בנוסה ואולי גם להתערב כדי שזה לא יקרה.

מכאן התשובה לשאלה שלנו:

האלוהים לא רצה למסור מסר, כמו דע לך שיהיו שנות רעב או שבע. אלא האלוהים רוצה שהאדם החולם, יגלה בעצמו , מצד אחד שיש מתכנן מלמעלה שמושל על העולם, אבל מצד שני, שהמציאות יכולה להשתנות לפי ההתערבות של האדם עצמו. ה' מעוניין שפרעה יבין את שני הדברים גם יחד! זו ההתבטאות הברורה ביותר עד כה של המיוחדות שיש ביהדות: מאמינים בה' כאילו הוא עושה הכל ומצד שני מאמינים שהאדם חייב לפעול כאילו ה' לא עושה כלום! יוסף מבין גם הוא שיש להחשיב החלומות באופן דואלי:

  1. גם לקבל את המסרים מלמעלה
  2. וגם לפעול כדי להסב הדברים לטובה.

 

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו

זה מראה שיוסף השתנה והאחים לא השתנו. לא באופן פיזי אלא בעיקר בהתקדמות אל עבר מה שה' דורש מהם. אם התורה מתעניינת ביוסף והשאירה לרגע את האחים בלי לספר לנו מה קרה להם בתקופה הזו, זה כדי שנבין ששום דבר משמעותי לא קרה להם. אבל יוסף כן למד הרבה דברים על עצמו. הוא כן "קנה חכמה" ולכן עכשיו יש לו זקן! יוסף התשנה מאוד וזה אולי גם השפיע על מראה הפנים שלו.

לפעמים התורה מזניחה חלקים גדולים של האנשים הפועלים בסיפור ומתמקדת על אנשים אחרים ותקופות מסוימות. זה כדי להגיד, שמבחינתה, זה לא מעניין, עבור המסלול שאליו היא רוצה להוביל הסיפור.

למשל, היא אומרת שאדם זה (למשל בין אדם לנוח ומנוח עד אברהם) הוליד את פלוני. זה לא שהוא לא הוליד אחרים אלא להגיד שזה מה שמעניין מבחינת הסיפור של התולדות.

 

למה היה רעב?

מטרת הרעב היתה שכל הכסף של כל העולם יגיע למצרים ומשם, ישראל ייקחו אותו בצאתם ממצרים! מהרגע שכל הכסף הגיע לשם וגם יעקב הגיע, אין צורך ברעב.

אפשר להבין שה"כסף" איננו רק הדבר הגשמי אלא כך החכמות וכל המידות הטובות שהיו קיימות בעולם, היו מיוצגות במצרים בזמן שישראל באו לשם, כדי שהגלות במצרים תפעל במלואה , כדי שהיהודים ייקחו משם את מירב הניצוצות שהיו יכולים לקחת בצאתם.

 

יעקב יוסף ובנימין

מידת יעקב היא התפארת. זו מידה "מאחדת". יעקב איחד בין החסד והגבורה ויצר מידה חדשה, מידה של איחוד , מידת התפארת. אבל זו עדיין "מידה"

לעומתו, יוסף הוא "צדיק". ואין לו מידה משלו. מידת היסוד המיוחסת ליוסף היא מידה שיכולה לקבל בתוכה כל המידות . זו היכולת שלה: להיות ניטראלית לגמרי. היא בלתי מפלגתית. כל אחד יכול להזדהות איתה. היא דומה לרופא הכללי וכל האחים האחרים דומים לרופאים מומחים במידה מסויימת. חייבים רופא כללי כדי להעניק אוזן קשבת כוללת. לכן, אפילו יעקב היה זקוק ליוסף!! התפארת זקוקה למידת היסוד כדי לתרגם את עצמה בעולם התחתון.  זו הסיבה שיעקב היה כל כך עצוב בלי יוסף. לא רק בגלל בעיה סנטימנטאלית אלא בעיקר בגלל שאפילו התפארת זקוקה למידת היסוד של הצדיק.

בלי יוסף, יעקב הסתדר קצת עם מחליפו של יוסף: בנימין! שהיא צדיק קטן. כלומר, בנימין יודע לעשות את העבודה כמו יוסף אבל באופן מצומצם יותר.

מטרת יוסף היתה להביא את אבין למצרים.

לכן, הוא לא בא אל יעקב כי הוא יודע שיעקב זקוק לו.

הוא לוקח שמעון כדי שירגישו שחסר מומחה אחד במידות ושהתמונה לא שלמה. זה לא עזר הרבה

לכן, יוסף ביקש שבנימין יבוא: כדי לנתק אותו מיעקב ושיעקב יצטרך לבוא בעצמו למצרים!

 

נראה לענ"ד:  שחסידות חב"ד היתה יכולה למלא את התפקיד של יוסף: להיות מקבלי כל יהודי באשר הוא ולהיות "מקובלים" על ידי כל האוכלוסייה בישראל. כן היו אנשי חב"ד בתחילת דרכם. הם חילקו סופגניות בכל בסיס צהל ללא שום הפרעה. הם היו היסוד של הדת בעולם היהודי.

כשהרבי ז"ל ביקש מהם לתמוך במועמד מסויים בבחירות לראשות הממשלה והם התערבות בבחירות באופן מאוד בוטה , הם איבדו את היכולת הזאת והפכו בעיני העם כולו כ"פוליטיים". הם עלו מהאפשרות להיות בעלי מידת היסוד למידת התפארת. כלומר, הם עדיין דוגלים באחדות אבל מכיוון שהם צדדו בחלק מהעם, אי אפשר כבר לחלק סופגניות לחיילי צהל בבסיסים! ואני מתרגם זאת כך: הם פספסו את ההזדמנות להיות מידת היסוד ונשארו רק מידת התפארת!

מקץ גז

בע"ה כט כסלו התשעה

מישל בן שושן

 

מקץ גז

 

נקודת המבט

  1. ויהי

כשכתוב "ויהיה בימי" , הכתוב מבשר על דבר של צער

כשכתוב רק "ויהי" זה יכול לבשר או טוב או רע. לרוב, זה מבשר על דבר גם טוב וגם רע! כמו כאן: מצד אחד, הדיחוי של יציאת יוסף מבית האסורים בשנתיים, הוא רע ליוסף אבל טוב ליהודים כי הם ישבו שנתיים פחות בשעבוד מצרים.(ראה למטה "קץ")

  1. שבר

המדרש מפרש בשני אופנים את הפסוק : "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אם קוראים "שבר" עם נקודת השין מימין, זה "שבר", רעב, משבר, שברון. אבל אם קוראים אותה מילה עם נקודה שמאלית, זה "סבר", שובע, נחת, סבר פנים יפות, יוסף שליט במצרים והוא יציל את המצב! (יעקב, לפי פירוש זה, ידע שיוסף היה חי והוא "ראה" בנבואה שיוסף הוא השליט שם)

  1. מסכנה

ייתכן ששני המילים האלה (ויהי- שבר) בפירושם הכפול, מבטאים אחד הרעיונות המרכזיים של כל הסיפור: הכל תלוי בנקודת המבט. קוראים דברים במציאות . אבל הראייה של האדם על המציאות יכולה להשפיע על המציאות עצמה! התורה מספרת סיפור ארוך ומורכב במטרה שבסוף נבין שאפשר לראות הכל הפוך! יוסף יגיד זאת לאחיו:"אתם חשבתם לרעה , אלוהים חשבה לטובה"!מעשה תמר שנראה כל כך חשוך מתגלה כלידת משיח בן יהודה. מכירת יוסף יציל את האחים מרעב. הירידה למצרים בעגלות מפוארות יביאו לגלות מרה…

בעזרת פתרון חלומות ודבקות במטרה, יוסף מצליח לשנות את המציאות על ידי הסתכלות שונה. גם רעב יהפוך לשבע ושגשוג .

הכל יכול תלוי , לפעמים בנקודה אחת קטנה ששמים משמאל או מימין לאות(שבר)! או עתיד שמסביר את העבר(ויהי).

 

מקץ

לאברהם , ה' הבטיח ארבע מאות שנות גלות. בפועל, הם נשארו במצרים 210 שנה. הם "חסכו" 190 שנה! וזה בדיוק הערך של "קץ". "מקץ", פירושו, מהרגע שה190 שנה עברו, ניתן עכשיו לרדת למצרים.

אילו יוסף היה נשאר פחות שנתיים בכלא המצרי (כמו שהיה , לכאורה מתוכנן) אז היו רק 188 שנה מחוץ למצרים ו212 במצרים!

גם מהמילה הזאת, הג"ז לומד שהכל יחסי. "קץ לחושך" יכול להיות הכניסה לגלות! ו"מכל צרה שיפגע באדם סוף שיהיה לו יתרון"!

 

יוסף ושר המשקים

המדרשים שטוענים שיוסף נשאר שנתיים נוספות בכלא בגלל ה"טעות" שלו כי הוא תלה את שחרורו בזיכרון שר המשקים, נוטים לאומר שזה דבר פסול! הרב יוצא חוצץ נגד מחשבה כזו. עבורו, יש לעשות תמיד כל מאמץ , כדי להינצל והביא ישועה בכוחות עצמיים, בכוחות הטבע ואין לסמוך על הנס.

אכן, הוא טוען שה' "שונא את הנסים ואוהב את חוקי הטבע". אם ה' עושה נס (במובן של דבר שאיננו עונה לחוקי הטבע), זה אך ורק בגלל שאי אפשר אחרת. מטרת הבורא היא שהאדם יכיר בנסים הנסתרים שמסתתרים מאחורי חוקי הטבע. כמו, למשל בחנוכה או בפורים. כשאפשר לגלות, בראייה מיוחדת, שכל  מה שאירע במציאות הוא בעצם מכוון מלמעלה, אז זה יותר גדול מלהיות משוכנע על ידי נסים מופלאים.

אם אומרים שפורים הוא סוף עידן הניסים הגלויים, אז, אומר הג"ז שזה עידן טוב יותר! עדיף שהאדם לא יהיה תלוי בניסים. עדיף שהאדם ישתדל בכוחות עצמו וישתמש בכוחות הטבע .אם כן, פורים, זו התחלת עידן טוב יותר. גם חנוכה הוא חג הניסים הסמויים שמתגלים. אפילו נס פך השמן אומר זאתף

נס פך השמן:

אין כאן נס יוצא דופן לגמרי. כי היה שמן, הנס הוא ,רק" בהארכת זמן הבערה. אילו הנס היה באור מופלא שהדליק את המנורה ללא שמן, זה היה נס שאיננו תלוי בחוקי הטבע.

השאלה הידועה, על חג של שמונה ימים למרות שהיה מספיק שמן ליום אחד 0אם כן הנס היה רק שבעה ימים), נענית, בין השאר, על ידי זה שכל יום, נשאר קצת שמן שלא בער. וזאת, כדי שהברכה תחול עליו. אין הברכה שורה אלא בתוך כלי.(כמו סיפור אלישע וכד השמן). גם עצם מציאת הפך יכול להיחשב כ"נס" שמצדיק יום נוסף.

אם כן, הרב עומד על כך שהנסים של חנוכה הם לא נסיים "על טבעיים" אלא הצלחה מן השמים על ההשתדלות של בני אדם אמיצים שלא פחדו להילחם עבור עצמאותם.

אנשים שמחכים לניסים גלויים, מחוץ לחוקי הטבע , הם "קטני אמונה, יחסית לאלה שמשתדלים דרך חוקי הטבע ומצליחים לפענח את הניסים הנסתרים בתוך המציאות הטבעית.

לרב יש כל מיני הסברים כדי לפרש את המדרשים על "חטאו" כביכול של יוסף. והמכנה המשותף של כל ההסברים הוא שאין לנו ללמוד מזה שאין לעשות השתדלות. להיפך, אין לתלות על הניסים.

 

 

ראש השנה ופסח

בגמרא, מסכימים רבי יהושוע ורבי אליעזר שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה. אם כן, גם פרעה חלם את חלומו בתקופה זו, בראש השנה. לפי הג"ז, החרטומים ידעו כבר הרבה דברים

הם ידעו שבפסח העולם נידון על התבואה

הם ידעו שבראש השנה כל בני אדם נידונים

לכן החרטומים של פרעה לא יכלו להבין ששני החלומות של פרעה שווים:

הם יכלו להסיק מחלום הפרות שיהי רעב ושבע

אבל מחלום השיבולים, הם חשבו שכבר הרעב והשב בתבואה נידונו בפסח. אם כן, עכשיו, בראש השנה, הכל כבר נגזר מראש, כבר מפסח, ואי אפשר שהיום, בראש השנה, הרעב או השבע נידונים! לכן, הם חשבו ששני החלומות עוסקים בשני עניינים שונים.

כל החידוש של יוסף, הוא להגיד "חלום אחד הוא". הוא מכריז שאמנם העולם נידון על התבואה בפסח, אבל, בידי האדם לשנות כל גזרה על ידי תשובה, תפילה ומעשים. הכוח הייחודי ליהודים הוא שהאדם יכול לשנות המציאות על ידי מעשיו וההסתכלות שלו על העולם! זה כל ההבדל!

החכמה של יוסף היא האפשרות לראות את חלום השיבולים (שבדרך כלל נדון כבר בפסח), באפשרות להיות נידון בחזרה בראש השנה!! בזכות הסוד של ראש השנה: היהודים מכירים את הסוד של ראש השנה: התשובה יכולה להפר כל גזרה. לכן המזמור של ראש השנה הוא זה שמספר על "בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב עדות,ביהוסף שמו , בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע"

 

 

צפנת פענח

מיד אחרי שפרעה נותן ליוסף שם מצרי, כתוב "ויוסף יצא על ארץ מצרים". יוסף דווקא ולא שם אחר. זה המבחן האמיתי של יוסף: לשמור על הזהות היהודית, על שמו היהודי, למרות הכל. בכך, הוא מצליח לצאת האיסטגנינות של מצרים ולראות את הדברים מלמעלה ולא כפוי בתוך חוקי המציאות.

זה אולי הייחודיות של החכמה היהודית: לא להסכים להישמע לפרדיגמות. לנסות להבין אחרת את המציאות. אילו יוסף היה קורא לעצמו "צפנת פענח" בלשון מצרית,, אז הוא לא היה באמת מפענח את הסודות!!כי זאת, ניתן לעשות רק מתוך היותו יוסף הצדיק היהודי.

 

למה תתראו

יעקב מזמין את בניו לרדת למצרים לקנות אוכל. הוא אומר להם "למה תתראו".

לכאורה, ניתן להוסיף יוד ולקרוא "למה תתייראו" כלומר," אל תפחדו", תרדו לשם!

אבל, אין יוד! והפשט נוטה לתרגם "אל תראו את עצמכם"

המדרש מצדד בעמדה הזאת והוא אומר "אל תראו כך לבני עשיו ובני ישמעאל"!

הרב מסביר:

היה אוכל למשפחה. היה להם גם הרבה כסף כדי לקנות אוכל מהסוחרים הכנענים שהביאו אוכל ממצרים. אבל, הבעיה של יעקב היא שבני עשיו ובני ישמעאל, היו יכולים לקנא בהם על זה שהם עשירים ויכולים לקנות ביוקר את האוכל, במקום לרדת "כמו כולם" למצרים לקנות אוכל בזול. וזה, היה מסכן את חייהם ממש בגלל האנטישמיות שהיתה נוצרת בעקבות המשבר הזה.

לכן יעקב מייעץ לאחים לרדת למצרים ,כמו כולם, ולא להסתפק בקניית הסחורות במקום, אפילו שזה אפשרי, כדי לא להסתכן באנטישמיות "ונחיה ולא נמות" מהחרב של שונאי ישראל.

 

 

ויתנכר אליהם

למה יוסף מתנכר אל אחיו ומדבר איתם קשות? לא מתוך רשעות ולא מתוך נקמה. לדעת הג"ז, הוא עשה זאת כדי שיבררו את המעשים שלהים כלפיו ויחזרו בתשובה אמיתית. ועוד, שעל ידי הצער, יבטל מעליהם את העונש שמגיע להם. הפחד שיהיה להם יכפר על מעשיהם.

"ויתנכר אליהם"= הוא נעשה נכרי לרעיון של נקמה. בתור אדם שסבל מהם, טבעי הוא שירצה לנקום בהם. אבל הצליח להתנתק מההרגשה הזאת. הוא נהיה נכרי להרגשת הנקם הטבעית!

 

להיות עבד או למות?

האחים רצו להרוג את יוסף. יהודה הציע למכור אותו כעבד.

עכשיו, האחים מציעים למות כדי לכפר על הגניבה של בנימין ויוסף מסרב ודורש מהם להיות עבדים!

כאילו יוסף רוצה שהם ירגישו את המצב שבו הכניסו אותו לפני כמהשנים.

יהודה שהגה את רעיון העבדות של יוסף, הוא זה שמוכן להיות עבד במקום בנימין.

זה מסביר את המשפט של יוסף:"גם עתה כדברכם כן הוא"

 

 

ויישאר יעקב לבדו:על חנוכה

כשיעקב עבר את נחל יבוק , לפני המפגש עם עשיו, הוא "נשאר לבדו". פרט מעניין, אם נאמין למדרש שטוען: אל תקרא "לבדו" אלא "לכדו"! כי בזכות המעשה הזה של יעקב, יזכו בני בניו למצוא כד קטן של שמן בחנוכה!!

יש גם מדרשים שמסבירים שיעקב נשאר שם עבור "פכים קטנים". שוב אזכור ל"פך השמן" של חנוכה!

כאילו מלחמת התרבות בין יוון וישראל מתחילה עם יעקב ועשיו. יעקב מוכן לסכן את עצמו עבור "פכים קטנים", הוא מוכן להישאר לבדו, מול כל העולם. כדי לטפל בדברים שנראים , לכאורה קטנים. היוונים, בעזרת המדע, יכולים לשפוך הרבה אור על העולם, אבל האור הזה מונע כל צל. צל החלומות, צל הספקות, צל הדמיון, צל האנושיות. צל הפרטיות והשוני בין תפיסות העולם השונות.

היהודים מוכנים לסכן את עצמם כדי שהצל הזה לא יעלם. עבורם, ה"אור הגדול, של היוונים הוא בעצם חושך! כי הוא מכבה את האור הקטן של האיש הקטן, של האיש היוצא דופן, של האיש החולם.

אם קובעים שהמדע מסביר הכל, אז מבטלים את העיקר!

 

מקץ אה

בע"ה ל כסלו התשע"ב

מישל בן שושן

מקץ אה

 

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור

  • ויהי הוא צער. צער על הגלות שמתחילה כאן! (לע"ד: קשה להבין למה דווקא מתחיל השעבוד ולא כשיוסף נמכר או כשישראל יתחילו השעבוד אחרי מות האחים?נראה לי שרק עכשיו נקבע סופית שהגלות שתוכננה כבר מתקופתו של אברהם, תחול בארץ מצרים ולא בארץ אחרת! והסימן הוא חלום פרעה ! כי זה אומר שפרעה מראה סימני רגישות לנושא ההשגחה האלוהית בעולם)
  • פרעה חולם. ולא כתוב "ויחלום" או ,פרעה חלם" אלא "חולם",בהווה! פרעה חלם במשך השנתיים האלה ורק עכשיו הוא יוצא מגדרו ומתרעם.(לע"ד: עד עכשיו,החלום היה מתאר המציאות המעגלית. פרות שמנות,שנים טובות, שנים פחות טובות, בעיות של עשירים, בעיות של עניים- השיבולים..אבל עכשיו פרעה מחפש משהוא אחר, האם אפשר לצאת מהמחזוריות של המציאות. ואכן, סוף השנתיים שבה הוא חולם, פתאום הוא "וייקץ" ומתחילה התקופה של ה"מקץ", כלומר התקופה שבה יוסף יעזור לצאת מהמחזוריות של המציאות ולהראות שאפשר אחרת, יש משהוא מעבר למציאות)

 

והנה מן היאור עולות שבע פרות

ולא כתוב "והנה 7 פרות עולות מן היאור". הוא קודם כל רואה היאור. ומן היאור צומחות הפרות כאילו המקור שלהם הוא היאור. לא שהפרות היו שם במקרה, שחצו את היאור או שהוטבעו ויצאו משם. אלא הפרות נולדות מהיאור. זה בפרוש מראה שמדובר על שני שבע.(ייתכן ובכתב החרטומים, אחת מסמלי הפרה היא שנה אחת!)

 

אין פותר אותם לפרעה

לא כתוב "לא פותר אותם לו". כתוב פעמיים המילה "פרעה"! כי פתרונות היו הרבה אבל כולם היו שייכים לאדם הפרטי ששמו פרעה ולא למלך מצרים! והרי החלומות היו מופנים למלכות מצרים לענייני הממלכה והשלטון. לכן כתוב "אין פותר אותם "לפרעה"".

 

וחמש את ארץ מצרים..(מא-לד)

כל הקושי היה לתת לחקלאים המצרים לעבד את האדמה בשנות השבע. במיוחד בשנה השנייה והלאה כי אחרי יבול עצום של השנה הראשונה היו יכולים להתעצל מלעבוד האדמה בשנים הבאות! לכן יוסף התיל מיסים כבדים, כדי לאלץ אותם להמשיך לעבד האדמה.

 

ויזכור יוסף את החלומות..ויאמר אליהם מרגלים אתם (מב-ט)

למה הוא מאשים אותם בריגול? כי הם חשדוהו כשהוא חלם ברצון להשתלט עליהם. וכך הוא יכפר את עוונם כשהם יואשמו בדבר שקר וירגישו את עוונם אז.

 

אם כנים אתם, אחיכם אחד יאסר..(מב-יט)

יש הלכה פסוקה: אם גוי מבקש שקבוצה שך יהודים ימסרו לו אחד מהם או שיהרגו כולם: אם אין האחד הזה התמנה על ידי הגוי , אסור למסור לו אחד מהם סתם בהגרה אלא ימותו כולם. אבל כאן, הוא נותן להם לבחור אחד שהם יודעים שהוא אשם בדבר מכירתו. הם אלה שבחרו בשמעון כי הוא זה שהיה אחראי למכירתו יותר מכולם(כמו שכתוב "ויאמרו איש אל אחיו" ואמרו חז"ל : אלו שמעון ולוי).וזו ה"בחינה" שהוא מבקש לעשות להם, אם כנים הם! מהרגע שהם מוסרים את שמעון (הא"ה אינו מקבל האפשרות שיוסף הוא זה שבחר בשמעון) הם מודים שהבעיה היא המכירה של יוסף!

 

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו..(מב-כא)

"אבל"= בקושטא. האחים מבינים שהכל בא ממכירת יוסף. הא"ה מסביר שבדרך כלל החטא מתגלה על ידי מאורע שדומה לחטא. "העוון יוליד כדמותו וכצלמו"!! כמו שכתוב  בתהילים ס"ב: תשלם לאיש כמעשיהו.

 

כי אחיו מת והוא לבדו נשאר  וקראו אסון  (מג-לח)

למה יעקב מעדיף את בנימין (בספק אם ימות) מאשר שמעון (שהוא בוודאי ימות!)? כי הוא נשאר "לבדו" כלומר אסון גדול יהיה אם לא יישאר בן אחד מרחל.

 

ויאמר חלילה לי לעשות דבר כזה..אשר ימצא הגביע..הוא יהיה לי עבד..(מד-יז)

האחים הבינו שכל מה שאירע להם בא מהעוון של מכירת יוסף. והיו מוכנים נהיות כולם עבדים כדי לכפר על עוונם. אבל כשיוסף רצה לקחת רק את בנימין, אז חשבו שלא מדובר על מכירת יוסף ולכן ניגש יהודה אליו!