תולדות פי5

ב"ה א כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

תולדות פי5

 

נושאי הפרשה:

  1. לידת יעקב ועשיו
  2. מכירת הבכורה
  3. יצחק ואבימלך
  4. עשו מתחתן עם בנות כנען
  5. גנבת הברכה
  6. משלחים את יעקב וברכת אברהם ליעקב

 

מה נמכר בבכורה?(הרב גרנות)

כשעשיו מגלה שיעקב גנב לו את הברכות, עשיו פורץ בזעם ואומר:

בראשית פרק כז (לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:

 

לכאורה, אנו חושבים שיש קשר הדוק בין הבכורה והברכה המיועדת לבכור. נניח זאת לרגע.

לפי הנחה זו, עשיו טועה באמירתו מול יצחק. הוא בעצם מגלה לו שהבכורה נמכרה ליעקב וזה מצדיק את העובדה שיצחק ברך את יעקב. כי הוא כבר קנה הבכורה!.

לפי הנחה זו, יעקב היה צריך לבוא אל אביו ולהגיד לו מראש שהנה עשיו כבר מכר לו, כדת וכדין את בכורתו, ולכן הוא זקוק עכשיו לברכת הבכור! וזה היה הרבה יותר יעיל ולגיטימי , במקום כל התחבולות והשקרים שלו!

 

אם כן, אנו חייבים לחשוב אחרת ולהניח שאין קשר בין הבכורה והברכה!!. אם כן מה היא הבכורה שעשיו מכר ליעקב? ייתכן מאוד שזו הירושה של הבכור. היה , כנראה נהוג בעולם אז שהבכור מקבל כפול משאר הבנים בירושה. (אין התורה מחדשת דבר בנידון בספר דברים, היא רק מאשרת מנהג קדום זה). אם כן, יעקב היה אמור לקבל שליש מארץ ישראל ועשיו שני שליש מארץ ישראל.

 

למה עשיו מכר הבכורה? התורה אומר שהוא "בז" על הבוכרה . ייתכן שהוא , כאיש של ההנאה המיידית, של העכשוויות, איננו מעוניין בכל דבר שקשור לעתיד. הוא מרגיש שהוא יוכל, במידה ויבוא הזמן, לכבוש את כל הארצות שהוא רוצה. הוא לא מעוניין בהטחה הזו של הארץ וכל הכרוך בירושה הזו (הבריתות בין אברהם וה' מחייבות מאוד את מי שיירש את הארצות האלה).

כמה הוא שילם יעקב עבור הבכורה? לא יודעים! לא בטוח שרק נזיד העדשים הם המחיר שהוא שילם. יכל להיות שהוא שילם בכסף נוסף!. סיפור נזיד העדשים מראה את טבעו של עשיו שהוא רוצה הכל מיד, בכל מחיר! כדי לבשל עדשים, צריך זמן וסבלנות. יעקב מוכן לבשל אוכל איטי . עשיו מומחה באוכל המהיר של הציד הורגים, צולים ואוכלים. הוא עייף (רעב) אז הוא רוצה אוכל מיד. זה מסביר לנו למה עשיו איננו מעוניין בבכורה.

כשיצחק יברך את יעקב במקומו, עשיו צועק: הוא כבר לקח לי שליש מהירושה (החלק המיועד לבכור) ועכשיו, הנה הוא לקח ממני את השליש האחרון! כלומר הוא לקח לי הכל!

הסבר קטן:

עשיו היה אמור לקבל בתור בכור שני שלישים מהירושה ויעקב שליש אחד

הבכורה שיעקב קנה ממנו זה היה השליש של הבכור, כלומר שאחרי המכירה, עשיו היה אמור לקבל שליש ויעקב שני שלישים.

עכשיו שיצחק "ברך" את יעקב, הוא כביכול נתן לו את השליש האחרון ולעשיו לא נשאר כלום!!

 

מה היתה הברכה שיצחק רצה לברך את עשיו?

את זה, ניתן לראות במפורש בתורה: את מה שיצחק אומר ליעקב, כשהוא מתחזה לעשיו, אלה, כנראה, המילים שהוא התכוון להגיד לעשיו:

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

הברכות האלה, אינן הברכות של אברהם. (הברכות של אברהם, יצחק יברך בהם את יעקב אחר כך, כשהיה בטוח שהוא יתחתן עם נשים מבית לבן). בינתיים, יצחק התכוון לברך את הגדול מבניו, הבכור, עשיו, בברכה השייכת לבכור. כלומר הברכה של השפע החומרי שאליו זקוק הבכור. וגם השליטה על שאר בני המשפחה. כי בתור בכור, הוא חייב להגן על שאר בני המשפחה והם חייבים לציית לו. במילים של התורה, הם חייבים לעבוד אותו ולהשתחוות לו. ברכה כזו, קיבל, למשל יהודה מאביו יעקב:

בראשית פרק מט (ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:

וזה לא גרם לשום בעיה. יהודה קיבל אתת ההנהגה על שאר אחיו. וכל אח קיבל מה ששייך לו. יוסף, יקבל ירושה כפולה (כמן בכור) , שתי נחלות, כי שני בניו (אפרים ומנשה)יהפכו לשני שבטים בדין היירושה.

עכשיו שיצחק נתן ליעקב (בתור עשיו) שני שליש מהירושה על הארץ, לא נשאר לעשיו כלום! כי השליש הראשון כבר מכר לו והנה שני השלישים האחרים הוא גנב לו ! וזה מסביר את מה שעשיו אמר לעיל:

"ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח (השליש המיוחד שלי) והנה לקח את ברכתי (השליש האחרון שהיה נשאר לי)"

 

מה חשבה רבקה? (הרב תמיר גרנות)

 

רבקה היא היחידה שקבלה נבואה ברורה מאת ה' בעצמו:

כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

העובדה שכתוב: "והנה תומים בבטנה", אומר שכולם הופתעו לגלות זאת מסביבה! אנחנו, קוראי התורה , יודעים שהיא הרגישה זאת בבטנה כבר בהריון, ושה' אפילו הסביר לה למה יהפכו שני התאומים האלה. אבל, ה' אמר רק "לה". ולא לבעלה. וכנראה שהיא לא אמרה זאת לבעלה! אם ה' לא אמר ליצחק, היא חושבת, זה בגלל שאין להגיד לו! כולם מופתעים בלידה ש"הנה" יש תאומים! ורבקה שמרה את כל הנבואה בסוד.

היא יודעת , על פי הנבואה שהצעיר יגבר על הגדול. כלומר, שיש היפוך הטבע. הבכור איננו הבכור! לכן, כנראה, היא לא משתתפת במתן השם "יעקב" ליעקב:

:(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

רבקה ויצחק נותנים לעשיו את שמו .("ויקראו אותו..") כי הוא באמת שעיר.

אבל יעקב, נקרא רק על ידי אביו יצחק ("ויקרא" ) בשם זה. הוא הילד השני! הוא עוקב אחרי הראשון. ועובדה היא שידו אוחזת את רגל אחיו. רבקה לא משתתפת במתן השם כי היא יודעת שהוא לא יישאר השני, בגלל הנבואה.

 

רבקה שומרת סוד. והסוד מאוד מאיים! שני האחים התאומים יגדלו בתחרות מסוימת. והשני חייב להיות המוביל! לכן, כשרבקה שומעת שיצחק רוצה לברך את עשיו, היא מרגישה שזו טעות. אבל היא לא מדברת עם בעלה על הטעות. היא מעדיפה שהכל ייעשה במרמה.

אבל טעות בידה: יצחק לא התכוון לברך את עשיו בברכת אברהם! הוא רק רצה לברך אותו בברכת הבכורה!

 

מה היא ברכת אברהם?

בראשית פרק יז (א) … וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:.. (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

ברכת אברהם (זו שהוא קיבל בברית המילה), נאמרת בשם שדי. היא כוללת את הירושה של הארץ, של המשכיות הזרע המיוחד ליצירת המשפחה המיוחדת שתיצור את עם ישראל.

אותם המילים, שהם ברכת אברהם, יעקב יברך את יעקב בנו , ללא שום קשר עם גנבת הברכות!:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם😦

 

ברכת אברהם ניתנת רק למי שלא יתחתן עם בנות כנען!! זה המפתח של כל הסיפור!!

עשיו התחתן עם בנות כנען. וזה פסל אותו מלהיות הממשיך של יצירת עם ישראל. זה פוסל אותו מלקבל את ברכת אברהם. אברהם עשה הכל כדי שיצחק לא יתחתן עם בת כנען. אם כן, מהרגע שהפסוק אומר שעשיו לקח לו מבנות כנען, זה נגמר מבחינתו. גם מצד אביו יצחק. עשיו ממשיך להיות הבן הגדול שזקוק לברכת השפע של הבן הגדול וזה בדיוק מה שהתכוון יצחק לתת לו. אבל, אף פעם לא התכוון יצחק לתת לעשיו את ברכת אברהם!!

לכן, אחרי שרבקה מזכירה לו שעשיו לקח מבנות כנען ושיש כעשיו לתת את ברכת אברהם למשהו אחר, הנה שיש צורך לשלוח את יעקב לקחת אישה אצל לבן! וזה מה שיאפשר לו לקבל את ברכת אברהם!! זאת , ללא קשר עם גנבת הברכות או מכירת הבכורה!!

לכן, יצחק קורא, בנחת, ליעקב בנו. הוא לא מדבר אתו על גנבת הברכה. הוא לא מדבר אתו על בריחה מעשיו. כאילו כלום לא קרה בנידון. הוא רק אומר לו שעליו ללכת לקחת בנות לבן כדי להיות הנושא את ברכת אברהם!!!

 

נראה שיש מקום לשאלה:

מה היה קורה אם יעקב לא היה גונב את הברכות של עשיו??

כנראה שהוא לא היה מפסיד בכלל את ברכת אברהם!

ייתכן שרבקה היתה יותר מדי לחוצה והיא טעתה בכמה נקודות:

  1. היא לא דברה עם יצחק. יכול להיות שהיא חשבה שהוא לא יכול להבין דברים חשובים (וראינו שכן יצחק מאוד יודע את מה שהוא עושה!)
  2. היא חשבה שיצחק ייתן את ברכת אברהם לעשיו, דבר שלא היה נכון
  3. היא גרמה הרבה צער ליעקב שנאלץ לגנוב ולשקר
  4. היא גרמה לעשיו לכעוס ולרצות להרוג את אחיו, דבר שיהיו לו השלכות איומות עד לימים אלה
  5. היא טעתה כשהיא הבטיחה ליעקב שילך ללבן רק "ימים אחדים". הוא נשאר שם יותר מ20 שנה
  6. היא טעתה כשהיא אמרה שהיא תראה אותו שוב. כנראה שהיא מתה בינתיים ולא זכתה לראות את יעקב שוב:

בראשית פרק כז (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

 

יש לשים לב לעובדה שכל סיפור גניבת הברכות נכתב בין שני פסוקים שנראים ממשיכים אחד את השני:

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

……סיפור גנבת הברכות………

בראשית פרק כז (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

לא רק שהתורה ממשיכה בדיוק בנקודה שהיא הפסיקה בה: עשיו מתחתן עם בנות כנען, וזה גורם למורת רוח להוריו ולדיבור (סוף סוף) בין הוריו, אלא שנראה כאילו לא קרה כלום בינתיים! כאילו כל סיפור הגנבה לא קרה בכלל!

כאילו התורה עצמה מציעה לבחון את הסיפור של הגנבה מחדש. יהיו לו כמובן הלכות רבות מאוד. אבל מבחינת הברכות החשובות שמקבל יעקב מאביו, ברכת אברהם, אין לזה שום השלכה!

אם כן, הדעה הקדומה שרבקה היא זו שהצילה את המצב ושיצחק היה עיוור ולא מבין בכלל מהמתרחש, איננו כל כך נכון!!!

 

יצחק עיוור (המי השילוח- הרב תמיר גרנות)

המי השילוח אומר שכשם שיצחק היה כל חייו בארץ ישראל והוא היה עיוור, כך משה לא נכנס לארץ בכלל והוא כן "ראה" טוב מאוד!!

מה פירוש האמרה הזו?

שתי הדמויות האלה, יצחק ומשה הם נראות הפוכות לגמרי

משה חושב . הוא רואה , כלומר הוא יודע להתרחק מהמצב כדי להבין, להסתכל בדברים מרחוק כדי להבין. הראייה שלו מאוד חדה ברורה וחשובה מאוד. אבל, זה מחייב אותו להישאר מחוץ לדברים עצמם! היא מתרחק מהאישה, הוא לא נכנס לעובי הקורה של ארץ ישראל.

יצחק איננו רואה. הוא ממשש. הוא אוכל. הוא מריח. הוא מפעיל את כל החושים שמפגישים אותו עם המציאות עצמה! הוא עושה בדיוק ההיפך ממה שעושה משה! הוא בתוך ארץ ישראל שהיא המציאות. יצחק הוא איש הדין בזה שהוא מוסר את נפשו לדין. הוא מקבל עליו את הדין. זה מה שגורם לו להיות איש הדין. לא שהוא איש אכזרי,או עצוב. להיפך הוא שמח. הוא מצחק. אפילו עם אשתו הוא מצחק. הוא חושני, ושמח. הוא שמח כי הוא מקבל את מה שקורה. הכל בא מאת האלוהים. ה' נתן לו את חייו במתנה אחרי שהוא היה מוכן להחזיר את נשמתו. מאז, הוא שמח לחיות ולקבל כל דבר. כשעשיו אומר לו שיעקב התברך בטעות, הוא אמנם צועק אבל מיד אחר כך, הוא מקבל עליו את הדין :"גם ברוך יהיה". כאילו ה' רצה כך, כן יהיה! הוא רואה שיעקב יוצא שני, אז הוא קורה לו העוקב. הכל פשוט! עשיו מתחתן עם בנות כנען, אז הוא נפסל מלקבל ברכת אברהם. נשאר יעקב, אז שהוא ילך להתחתן עם בת לבן ויקבל ברכת אברהם! גם מול אבימלך הוא מתנהג כך.

יצחק ואבימלך (הרב תמיר גרנות)

הסיפור של ביקור יצחק אצל אבימלך מפתיע משתי סיבות:

1 הוא נראה חוזר על אותו הסיפור שקרה עם אביו אברהם

  1. אנו לא מבינים מה תרומתו לרצף הסיפור הקודם של הברכות והבכורה.

כמו אצל אברהם, הסיפור מכיל שני חלקים. ההבדל הוא שאצל אברהם שני החלקים נפרדים אחד מהשני (בניהם יש לידת יצחק) בעוד שאצל יצחק שני החלקים רצופים אחד אחרי השני:

  1. החלק הראשון:

יצחק יורד דרומה בגלל הרעב, ה' נראה אליו ומברך אותו

היחס של אבימלך אליו איננו ידידותי. ובכל פעם שאבימלך מגרש אותו, יצחק מתרחק עוד יותר. עד שהוא מגיע לרחובות ושם, כבר לא רבים על הבאר שהיא חופר:

…(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

היינו מצפים שהסיפור ייסתים כאן. הגענו סוף סוף לרגיעה שאין בה מריבות ואנטישמיות. ולא היא! יצחק חוזר צפונה אל המקום הראשון שלו: באר שבע!

  1. החלק השני:

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע:(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק:(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:

השלום שמושג בסוף הסיפור שונה מאוד מה "שלום" שבו הוא היה שרוי ברחובות. ברחובות, זה היה מצב של אי לחימה קרה. הוא התרחק מאוד וזה מה שקנה לו שקט. עכשיו, קרה דבר חדש לגמרי: אבימלך והרמטכ"ל שלו באים כדי לבקש ממנו הסכם שלום, ברית. זה מאוד מפתיע את יצחק. אבל הוא מבין שזה המצב החדש!

מה גרם לשינוי הזה?

  • הרב מידן, טוען שזה בסכות עשיו! הוא התחיל לנקום באויבים והוא הפחיד אותם על ידי הצבא שלו. עשיו חי את צעירותו בפחד מהאנטישמיים שכל הזמן מציקים ומשפחה. וכשגדל עשיו, הוא מקים צבא ומגן בחוזקה על האינטרסים של אביו. לדעת הרב מידן, זה בדיוק הסיבה שיצחק אוהב את עשיו! הוא לא רק מביא לו אוכל אלא הוא מעניק לו ביטחון צבאי!!
  • הרב תמיר גרנות מציע הסבר אחר: יצחק מבין שיש להתמודד עם הבעיות ולא לברוח מהן. חזרתו לבאר שבע, מסמלת המוכנות שלו להתמודד עם הבעיות. לכן, ה' נגלה אליו שנית. ואז יש שינוי בתגובה של יצחק: הוא מקים מזבח (מה שלא עשה בפעם הראשונה) והוא "קורא בשם ה'" כלומר, הוא לוקח על עצמו את המטרות שעבורם אברהם נלחם כל חייו. הוא מקבל על עצמו את התפקיד של המשכו של אברהם בזירה החיצונית. לקרוא בשם ה' זה להביע עמדה נחרצת מול הזרים. והשינוי הזה הוא זה שגורם לאבימלך  לכבד אותו ממש! כשיצחק היה נכנע ובורח, אבימלך נלחם בו הציק לו. כשיצחק מקבל על עצמו אחריות על זהותו ומשימתו, אז האויבים מכבדים אותו ויראים מפניו!! והם אפילו מצביעים על הסיבה שעבורה הם באים לבקש ממנו ברית שלום: "אתה עתה ברוך ה'"! לפני כן, הברכה של ה' היתה חומרית, ראו שהוא מצליח במעשיו. אבל רק כשהוא קורה בשם ה', הם באמת מוכנים לעשות אתו שלום !

מה מוסיף הסיפור הזה לקונטקסט? כנראה שהוא שהוא מצביע על הדבר העיקרי: יש להמשיך את ברכת אברהם, לקרוא בשם ה', ולא רק להסתפק בברכת השפע. זה ההבדל בין הברכה אל הגדול (השפע) והברכה אל הבכור, בתור ממשיכו של אברהם, המקבל את ברכת אברהם!

 

עשיו איש ציד (הרב מידן)

נמרוד היה איש ציד ורש"י מוסיף שנמרוד היה ציד בפיו. כמו עשיו. היתה להם היכולת לאסוף מסביבם אנשים ולשלוט עליהם.

  • וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה …:(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו
  • (ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק: בראשית פרק י .רש"י (ט) גבור ציד – צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום:

כאשר תריד (הרב סמט)

יצחק איננו מברך את עשיו. הוא רק "עונה לו" שירושת ה ארץ ניתנה כבר ליעקב אחיו. נשאר לו רק לבחור לו ארץ אחרת, חוץ מארץ כנען. ורק כשילך לשם (יריד- מלשון ללכת) הוא יוכל להצליח! (משמני הארץ= רחוק משמני ארץ ישראל!)

תולדות פי 4

בע"ה ג סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

 

תולדות פי 4

מתוך השיעורים של הרבנים: תמיר גרנות, מנשה וינר, חנוך וקסמן ואלחנן סמט

ארבע קריאות

ארבע דמויות שולטות בעלילה של פרשתנו: יצחק, רבקה, יעקב ועשיו. אי אפשר לקרוא את הפרשה בלי להיות מופתע, בלי להיות אמפטי לעמדה זו או אחרת, בלי לתהות, ולפעמים אפילו, בלי לכעוס. אכן יש לכאורה מעשים שהמוסר הפשוט איננו מקבל, או לפחות לא מבין. וכל קורא מצייר לעצמו את העמדה של כל דמות, לפי הפרשנויות והמדרשים שמשקים אותנו רבות.

אבל, לעניות דעתי, הנקודה המעניינת אותי ביותר היא העובדה שהתורה אינה נוקטת בעמדה מוסרית. היא פשוט מתארת. יש אמנם כמה מילים חזקות כמו "רמאות", גנבה.. אבל אלה מילים שהדמויות עצמם אומרים. התורה לא מציירת דמות מרושעת וכנגדה דמות צדקת. דמות פקחית ומולה דמות עיוורת. דרך אגב ,נראה  שבעצם התורה עושה זאת כמעט כל הזמן , בספר בראשית, בפרשיות שה' איננו מדבר במפורש בהם). רק דבר ה' יכול להביע עמדה . אבל בפרשה שלנו, חוץ ממה שאומר ה' לרבקה לגבי "שני גויים בבטנך..", ה' לא מתערב בסיפור והתורה נשארת די בעמדה ניטרלית.

ייתכן שהמצב הזה מאלץ אותנו, הקוראים , ללמוד את  הסיפור מתוך כמה זוויות שונות כדי לקבל תמונה רחבה יותר.. וזה מה שאני מציע לעשות בפרק הזה, בעזרת החידושים של הרבנים שציטטתי לעיל. ננסה לקרוא את הסיפור מתוך נקודת הראייה של כל דמות בנפרד.

 

  • רבקה

בקריאה המסורתית , רבקה היא הגיבורה של הסיפור. כמו שרה מול אברהם, היא מבינה את אילוצי סיפור התולדות. היא רואה מה שיצחק לא יכול לראות (בגלל עוורונו או בגלל שהיא לא ספרה לו מה קרה בבטן שלה במשך ההיריון): שיש אחד משני הבנים בלבד שחייב להמשיך את השושלת כדי ליצור את עם ישראל. היא אוהבת יעקב ודוחה את עשיו כמו ששרה בקשה לגרש את ישמעאל, למרות שיצחק אוהב את עשיו ואברהם אהב את ישמעאל. אמנם רבקה מאלצת את יעקב להתחפש, לשקר, לגנוב ברכות, אבל, זה הרע במיעוטו. המטרה מצדיקה את האמצעים. יש לנו הרגשה שלולי רבקה, היה קורה אסון ועם ישראל לא היה קם על רגליו. רבקה היא היד האלוהית בסיפור. ה' דיבר איתה כשהיא היתה בהריון וסיפר לה את הסוד שהיא שומרת בקרבה עד שהיא מבחינה בזמן שבו היא מרגישה חייבת לפעול לטובת המטרה האלוהית: "רב יעבוד צעיר", כלומר עשיו (הרב- הבכור) יהיה תחת יעקב (הצעיר).

"ויחרד יצחק חרדה גדולה". אם יצחק כל כך מופתע שיעקב הוא זה שהוא בירך, למה הוא בירך אותו כשהוא היה עדיין בספק של "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"? הוא היה צריך לברר עוד יותר מי נמצא מולו!

אלא , ייתכן שיצחק חשב באמת לתת את ברכת אברהם למי שהיה מולו. ומיכוון שהוא נשאר בספק, הוא לא נתן את ברכת אברהם (שייתן רק אחרי כן ליעקב) והוא הסתפק בברכה חומרית (טל השמים ושמני הארץ).

אבל זה לא מסביר עדיין למה הוא נחרד? ייתכן שהחרדה הזו היא פשוט הבנה עמוקה שזעזעה אותו: עד כה הוא חשב שיש מקום לשני ילדיו: אחד יטפל בחומר ואחד ברוח, ושניהם יתאחדו. אבל, כשהוא גילה שיעקב, שהיה אמור לטפל רק ברוח, איש תם, מוכן לסכן את כעצמו, לשקר, להתחפש, כדי לקבל הברכה של עשיו, הוא הבין שעשיו וויתר על תפקידו ושיעקב בעצם מוכן לקחת על עצמו את שני התפקידים, זה שלו (הרוח) וזה של עשיו (החומר). והחרדה שלו היא לא חרטה אלה זעזוע כי הוא מבין שהוא טעה עד עכשיו. ולראיה, זה המשפט שהוא אומר אחר כך "גם ברוך יהיה"! כלומר, יצחק מאשר את הברכות שהוא נתן ליעקב בדיעבד! הוא לא חוזר בו!

בעצם, רבקה גרמה ליצחק לפקוח את עניו ולהבין לאשורו את המצב.

 

  • יצחק

מנקודת המבט שתיארנו לעיל, יצחק איננו יוצא גדול בסיפור! יצחק נראה מאוד פאסיבי, עיוור במלא מובן המילה. יצחק , לכאורה, מעוניין רק לאכול והוא לא מבין שעשיו רשע ושיש לתת את הברכה ליעקב! האמנם?!

אם נעיין בשלושת הברכות שקיבל יעקב (שניים מאביו ואחת מה' בפרשת ויצא) , נגלה דברים מפתיעים:

  1. הברכה שיעקב מקבל מיצחק אביו, כשהוא מחופש לעשיו, היא איננה הברכה של אברהם. כלומר זו לא הברכה שרבקה חשבה שחשוב שיעקב יקבל, המשכת השושלת להקמת העם היהודי! יצחק רק רצה לברך את עשיו , בנו הבכור, שמתעסק בחומריות, בברכה של חומריות. אין מילה בברכה הזו שמדברת על ברכת אברהם שיש להמשיך דרכו (ראה למטה הטבלה המסכמת).
  2. אבל, יצחק כן קורא ליעקב אחרי שהוא כבר "גנב " לעשיו הברכה החומרית , כדי לתת לו את ברכת אברהם! ייתכן ויצחק, לא התכוון אף פעם למנות את עשיו כיורש השושלת . הוא תמיד התכוון לברך את יעקב בברכת אברהם על הארץ והזרע! לראיה, הוא עושה זאת ללא כל לחץ, ביודעין, בלי תחפושת!
  3. אם כן, יש מקום לחשוב שרבקה טעתה ! היא השתדלה יותר מדי, במקום שהיה צריך לתת לדברים לקרוא מעצמם! ועל הטעות הזו, יעקב ישלם בגלות 20 שנה!
  4. יש עוד כישלון חרוץ בתכנית של רבקה: היא חשבה שכך יעקב יוכל להשתלט על "אחיו". והנה לבן, שקורא לעצמו אחי יעקב (אחי ובשרי), ישתלט על יעקב 20 שנה ויעקב לא ייהנה מסטטוס של גביר אלא יעבוד קשה כשכיר! כלומר, הוא בעצמו לא ייהנה אפילו מהברכות החומריות שהוא גנב מאביו! יעקב לא יהיה "גביר לאחיך"!
  5. ועוד, רבקה חשבה שיעקב יישאר אצל לבן "ימים אחדים". אבל זה ארך 20 שנות גלות וכשיעקב יחזור, ייתכן והיא כבר מתה ולא זוכה לראות אותו!
  6. היא רק עוררה את הכעס של עשיו על יעקב, יעקב לא קיבל במעמד הזה שהיא יזמה את הברכה החשובה (כי הוא יקבל אותה מיצחק באופן גלוי ורגוע) והיא גרמה ליעקב לחטוא , לגלות…

הקריאה הזו, של רבקה חוטאת וטועה, היא מנוגדת לכל הקריאות שאנו רגילים אליהם, אבל היא לא משוללת בסיס. יש מקום לכל טענות האלה! ולפחות, העמדה הזו מחזירה את יצחק לעמדה הרבה יותר נוחה: יצחק משאיר לה' לעשות את מה שהוא צריך לעשות! יצחק איננו מתערב במה שקורה כי הוא בוטח בה' לגמרי. הוא רגוע. אמנם הוא עיוור, אבל, הוא לא טיפש! הוא יודע בדיוק למי הוא צריך לתת את הברכות החשובות באמת!

 

מידת הגבורה

אם כבר אנו מדברים על יצחק, נשים לב שבניגוד לאביו, הוא לא מחדש הרבה. הוא הולך לאבימלך, ושם הוא מתנהג בדיוק כמו אברהם אביו. הוא קורא לאשתו אחותי. אפילו הבארות שהוא חופר, הם אותם הבארות שחפר אביו. אפילו השמות הם אותם שמות. אפילו לבאר שבע, הוא נותן שם מקורי: באר שבע!. וכמו שראינו לעיל, עשיו "צד אותו בפיו" וגם יעקב מרמה אותו בלי שזה יגרום לו לאבד עשתונות! הוא נראה ממש פאסיבי לגמרי.

ואולי זו בדיוק מידת הגבורה: ,איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו!" הוא כובש את עצמו. הוא ושמר על הקיים. כי כל חידוש זקוק לשמירה! כמו שכתוב "יברכך ה'"- בממון, "וישמרך" שישמור לך את הכסף, שלא תאבד אותו מהר! זו עבודה לא פשוטה לשמור את מה שהושג! בעבודה בגן עדן, היו שתי הוראות: "לעבדה"(וזה עשה אברהם) "ולשמרה"(זו עבודת יצחק!) מידת הגבורה!

 

למה יצחק אוהב את עשיו?

יצחק אוהב לאכול! עבורו , זו המצווה הגבוה ביותר. הוא נמצא בנקודה של אדם הראשון לפני החטא, כשהמצווה היחידה שה' מבקש ממנו לקיים היא האכילה הנכונה מכל עץ הגן! הישיבה בארץ ישראל והפיכת כל החומר לקדוש, היא המטרה העליונה ויצחק הגיע למדרגה הזו. הוא בהחלט איש ארץ ישראל. לכן, בן שמטפל ב"שדה", הוא הבן הממשיך את דרכו! לכן הוא אוהב אותו! "כי ציד בפיו"! יצחק זורע שדות. הוא חופר בארות. הוא אוהב לאכול. קידוש החומר היא עבורו ייעוד עליון. אבל עשיו איננו במעלה הזו. עשיו מבין שרצון אביו הוא הטיפול בחומר, ולכן הוא שואל אותו איך מעשרים את התבן (ראה למטה) אבל זו רק מצג שווא. הוא לא מקדש את החומר הוא רק רצה להיות חומרי.

 

מאה עשרים ושלוש

יצחק בן 123 שנה במעמד הברכות. יודעים זאת כי יעקב ועשיו היו בני 63 ויצחק היה בן 60 בלדתם.

הוא נמצא מול דילמה: יש מולו שני אחים תאומים שעירים! שמביאים לו לאכול שעירים. ידיהם שעירות. והוא צריך לבחור בניהם. בסופו של דבר הוא לא בוחר. המציאות, ה', בוחרים עבורו. והוא מברך את יעקב.

זה מאוד מזכיר לנו את הכהן הגדול מול שני השעירים ביום כיפור. הם זהים והם שעירים גם כן. הגורל יחליט עבורו. מי לה' ומי לעזאזל!

ייתכן שהתורה רומזת לנו לקשור בין יצחק במעמד הברכות ואהרון הכהן הגדול הראשון , כשהיא מציינת שאהרון היה בן 123 במותו!!

 

  • עשיו

יש מקום לקרוא את כל הפרשה מזווית ראייתו של עשיו! בהתחלה, עשיו מתחתן עם כנעניות. בסוף הפרשה הוא מתחתן גם עם בת ישמעאל. למה? כי הוא ראה שרעות בנות כנען בעיני הוריו. ואיך הוא ראה זאת? על ידי זה שיצחק ברך את יעקב ולא אותו. ולכן הוא נבחר, כי הוא לא התחתן עם כנעניות . יעקב ילך לפדן ארם להתחתן.

עשיו עשה הכל כדי למצוא חן בעיני אביו, ובכל זאת, זה לא עבד עד הסוף!

אבל עשיו הוא האח התאום של יעקב. זה לא ישמעאל בת השפחה שאפשר לגרש. עשיו יישאר תמיד בצד , מול יעקב- ישראל עד אחרית הימים, עד אשר תשוב חרון אף אפו ועד שהוא יקבל עליו את הבכורה ויטפל כראוי בחומריות עבור אחיו יעקב.

 

התבן והמלח (הרב מנשה וינר)

המדרש ורש"י מספרים לנו שהוא היה מרמה את אביו ,"צד אותו בפיו", כאשר הוא היה שואל אותו :"איך מעשרים את התבן והמלח?".

לעשר: אברהם נהג לעשר: הוא נתן מעשר מכל למלכי צדק מלך שלם

יעקב ידע לעשר: כל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך

יצחק גם הוא , לפי המדרש עישר: הוא מדד את מאת השערים שלו לפי שהוא עישר את שדהו!

המעשר הוא ביטוי מובהק לקידוש החומר. לדעת איך משתמשים בחומר!

התבן: הוא קליפת הגרעין. הוא שומר את הגרעין. התבן שעיר (במיוחד התבן של השעורים!) והגרעין חלק. בדיוק כמו עשיו ויעקב. עשיו רוצה להגיד לאביו שהוא מבין שהוא צריך להיות הקליפה השומרת על יעקב! רק שהוא באמת לא מוכן לעשות זאת!

המלח : הוא גם סמל מעניין מאוד: לבד, המלח הוא בלתי נסבל לאכילה. אבל, כשהוא מצטרף, במידה הראויה, למאכלים אחרים, אז הוא יכול לשבח אותם בטעמם.

אם המדרש בחר בתבן ובמלח, זה, כנראה  להגיד לנו שעשיו הבין היטב את מה שרצה אביו: לראות את עשיו משטלב עם יעקב. כשעשיו יהיה התבן ויעקב הגרעין של השעורה. כשעשיו יהיה המלח שישבח את החיבור עם יעקב. עשיו הבין והשתמש בהבנה הזו כדי למצוא חן בעיני אביו. אבל, נראה שהוא לא התכוון לבצע את תפקידו בכל מה שנוגע לחיבור עם יעקב. ייתכן אולי שגם האנושות לא היתה עדיין בשלה לקלב חיבור כזה מיד. היה אולי צריך לחכות ששני התחומים (הרוח והחומר) יתפתחו לבדם ורק בשלב שני יוכלו להתחבר . החיבור, מתואר אצל הנביאים כמצב אידיאלי באחרית הימים.

 

  • יעקב

יש לשים לב לעובדה שלולי עשיו, יעקב היה אולי נשאר באוהל שלו! מה שמוציא את יעקב, זו רבקה אימו, בגלל האיום של עשיו על הברכות!  יש לזכור: רק כשיעקב מחופש לעשיו, יעקב מקבל הברכות!

אם כן, יש חשיבות עקיפה לעשיו בתהליך שעובר יעקב.  וייתכן שזה יימשך לאורך ההיסטוריה!

בסוף הפרשה עשיו עושה ברית עם ישמעאל בחתונה עם ביתו מחלת.   ייתכן שזו הברית בין אדום לערבים שמאלצים את יעקב להתקדם ולהיות ישראל! בגלות אדום,  הנוצרים אילצו את היהודים לשמור על זהותם , בצורה עקיפה כשהם היוו איום מתמיד על היהודים. האנטישמיות , לצערנו, הזכירה תמיד ליהודים מי הם. ואפילו החזרה לארצם, בסוף גלות אדום, דורבנה על ידי השואה והרדיפות. גם הערבים מאיימים על הישראלים: כאילו הם אומרים להם: תחליטו אם אתם כאן או לא! אם לא, אנו ניקח את המקום הזה!

בקיצור, יעקב, איש תם יושב אוהלים, נראה כולו תלוי בעקב עשיו! בגללו-בזכותו הוא בורח לפדן ארם כדי להתחתן! ובזכותו- בגללו, הוא מקבל את הברכות.

בזכות עשיו, יעקב מבין שעליו לקחת על עצמו את האחריות על העולם החומרי , בנוסף לעולם הרוחני.

ייתכן שהמצב האידיאלי היה ששני האחים יטפלו ביחד, כל אחד בתחומו, בעולם. האחדות בניהם היתה יכולה להוות הפתרון המושלם למתח בין החומר והרוח.

ייתכן שסירובו של עשיו לקחת על עצמו את הבכורה (לטפל בחומר עבור האחים האחרים-יעקב) אילצה את ההורים שלהם ואת יעקב למצוא פתרון חלופי , לאורך ההיסטוריה עד שהמפגש בין האחים יצליח בסוף!

כי אין לשכוח ששרו של עשיו הוא זה שייתן את השם "ישראל" ליעקב

ואם יעקב עדיין לא החליט לגמרי האם הוא רוצה להיות ישראל, זה ידרוש ממנו המון סבל.

בהתחלת הפרשה, יעקב מתואר כאיש תם. ועשיו כמי שמרמה את אביו

אבל , יעקב ירמה את אביו עוד יותר ולבן ירמה את יעקב , מידה כנגד מידה! כשלבן יגיד : "לא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה". כאילו לבן נותן מוסר ליעקב! אנחנו מכבדים את הבכור!

המרמה של יעקב נראית כאילו הוא היה חייב לבחור בין הרע והרע יותר. אבל יש תמיד לשלם עבור הרע, אפילו אם הוא נעשה בלית ברירה! וייתכן שעם ישראל כולו משלם על העיקובים והאילוצים שלו לעשות, לפעמים רע!

 

לסיכום:

הרבה יותר מעניין לנתח את הסיפור לפי כמה זוויות שונות, כשכל אישיות בסיפור מגלה אמת משלה. עמדות עקרוניות שימשיכו להכות שורשים לאורך ההיסטוריה עד ימינו אלה!

 

עייף אנכי

בע"ה כד מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

עייף אנכי

תולדות מ 

(מתוך ספר "סוד מדרש התולדות חלק ו)

 

  1. רבקה ויצחק עקרים. למה?

העקרות בתורה מביעה הימנעות להוליד. אין כאן רק בעיה ביולוגית אלא ביטוי לקושי להוליד את הבן המיוחל בסיפור התולדות. הולדה משמעותית שתקדם את בניין הזהות שעליה מתכוון ה'.

אם כן, למה יש הימנעות?

א. מצד רבקה

בראשית פרק כה (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:

הפסוק מזכיר שלוש פעמים שרבקה באה ממשפחה ארמית. תרח העברי, שהיה גר באור כשדים, הוליד שלושה בנים.

  1. אחד (הרן)מת בשואה של אור כשדים.
  2. השני (אברם) עלה ארצה
  3. והשלישי (נחור) בחר להישאר בחוץ לארץ.

זה מזכיר לנו את שלושת הדרכים שבחרו להם היהודים אחרי השואה: חלק לצערנו מת בשואה, חלק עלה ארצה וחלק בחר להישאר בחו"ל.

נחור נשאר בח"ל.הוא הפך לארמי ממש. כלומר הזהות העברית שלו כמעט ונמחקה לטובת הזהות הארמית. הוא עשה זאת, כנראה באופן מכוון: הוא חשב שהמסר העברי צריך לעבור לאומות העולם דרך התבוללות בהם. מניטו קורא וזה "קוסמופוליטיזם". ישנם הרבה יהודים ש"תורמים" לאנושות דרך הישארותם בחו"ל. אין בכוונתם לעלות ארצה. אפילו לא "בשנה הבאה".

רבקה היא "שושנה בין החוחים"! רבקה היא צדקת לגמרי. אבל מה יקרה עם הצאצאים שלה? היא לא שולתת על הזרע שלה . יש חלק גדול שעובר דרך הזהות המשפחתית מעבר לאימא או לאבא.

לכן, רבקה מפחדת להוליד ילדים שיהיו דומים לאח לבן או לאבא בתואל, הארמיים. אבל מצד שני רבקה מאוד רוצה שייוולד בן שלישי בשושלת של האבות. היא מתפללת כדי ליצחק יהיה בן ראוי!!

ב. מצד יצחק:

למדנו כבר שאברם הארמי היה חייב להשיל מעצמו את ה"קליפות" הארמיות שהוא רכש באור כשדים. ואכן כמה קליפות יצאו ממנו:

לוט: מידת החסד המעוותת, המוגזמת

ישמעאל: החסד הקיצוני של אברם הארמי. ישמעאל הוא "הקליפה החיצונית" הוא נולד מהגר שאיננה חלק מהמשפחה.

נשארת "קליפה פנימית": עשיו. גם בתוך יצחק, יש קליפה שיש להיפרד ממנה כדי להגיע לזהות ישראל. מניטו מגדיר את הקליפה הפנימית הזאת, כאלה שאינם מקבלים עליהם את הפן הלאומי של זהות ישראל. עבורם, ישראל הוא אוניברסאלי ואיננו צריך להיות לאומי בכלל.

יצחק הוא גיבור בזה שהוא מוכן להסתכן בנישואים עם רבקה (סכנת זהות ארם בתולדה). הוא מוכן להתמודד עם זה ולכן הוא מתפלל שאשתו תלד למרות החששות.

זה יקח עשרים שנה עד שתפילותיהם יתקבלו. כנראה שהיה גם צריך "בישול" מסויים בתוך נפשותיהם של יצחק ורבקה.

(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְקֹוָק וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

יצחק מתפלל עבור הפרויקט האלוהי! הוא מתפלל אל ה': יצחק מעוניין שהאב השלישי, ישראל ייוולד.יותר שהרצון שאשתו תלד, הוא רוצה שהתכנית האלוהים תתגשם!

 

  1. ותהר

כל פעם שכתוב שאישה הרתה לפני הלידה, זה מצביע על הולדה בסיפור התולדות. האישה המולידה איננה רק "יולדת" אלה היא עוברת שינוי (נפשי- מעבר לשינוי הפיזי). לכן, כשכתוב בתורה שאישה ילדה בלי שיהיה כתוב שהיא הרתה, הבן איננו שייך לסיפור התולדות.

 

  1. צדיק בן צדיק

ה' עונה לתפילתו של יצחק. למה לא לרבקה?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א  :אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר: +בראשית כ"ה+ ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו. א"ה, ויעתר לו – ויעתר להם מיבעי ליה! לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א"ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.

יש מקום לחשוב שמי שעשה תשובה גדול ממי שהיה צדיק מעיקרו.

הרב מסביר שטבעי שמתבגר ירצה להתנגד למעשה אבותיו. לכן, הרבה יותר קשה לבן צדיק להיות צדיק! ויותר קל לבן רשע להיות צדיק! אם כן, לפי הסבר זה, לצדיק בן צדיק יש יותר זכות מצדיק בן רשע!

דבר שיכול להסביר שתפילתו של יצחק התקבלה לפני זו של רבקה!

 

דרך אגב יש להבין מה משמעות, בהסבר הזה, של האמרה "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים.":

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים – עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב  ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק – שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב – שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא.

אדם שעבר עבירה ועשה עבודה (תשובה) כדי להתרחק ממנה, יש לו כוח גדול מאוד בקשר לעברה הזו. יש לו ניסיון בדבר. הוא מכיר את הבעיה מבפנים והוא ידע לצאת מזה. אבל מצד שני, יש סיכוי גדול שהוא בנה את החזרה בתשובה שלו על הדבר הזה. הוא "עומד" במקום הזה. הצדיק הגמור איננו עומד כאן הוא "מהלך"!! ייתכן שבנקודה הזו , אין לו את הכוח האדיר שפיתח החוזר בתשובה, אבל מצד שני, הוא לא "נעול" על הבעיה הזו. הרבה פעמים, ה"בעלי תשובה " "נעולים" על נושא מסויים. הנושא שגרם להם לחזור בתשובה. עם כל הסביבה (הרב, החסידות, האווירה..) שעזרה להם לעמוד בדבר הזה. לכן הם "עומדים"! בניגוד לצדיק גמור שמתהלך ואיננו נעול על נושא מסויים בהכרח והוא מתקדם מחיל אל חיל

כשבעל תשובה מחמיר, זה סימן שהוא עדיין נלחם עם אותו העניין!

הצדיק הגמור, שלא טעם את החטא מימיו, חי כבר בעולם הבא. הוא חי בהרמוניה. עבורו ,המאורעות בחייו מובנים ואין סטירות ביניהם. הוא רואה את התמונה השלמה. (אנחנו רק "בינוניים" ולא צדיקים).

יש סכנה : שהצדיק יחיה רק בעולמו , מנותק מהסביבה. הצדיק שמצליח להיות גם צדיק וגם לחיות בקשר לסביבה זה אברהם הצדיק האמיתי. וגם יוסף הצדיק שחי במצרים.

 

  1. ויתרוצצו הבנים בקרבה

אחרי עשרים שנה , ב"ה רבקה בהריון! אבל יש בעיה:

(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

יש בבטנה שני ילדים: אחד צדיק ואחד רשע. אחד נוטה לבית המדרש והשני לבתי עבודה זרה!

אבל איך ייתכן להגיד שתינוק שנמצא בבטן אימו נקרא רשע ?(או צדיק?)!! איפה הבחירה החופשית??

מניטו מסביר שלא היו רשע וצדיק אלא היתה להם נטיות טבעיות שונות, דבר שמתגלה אחרי הלידה כשהם גדלים:

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

מניטו מסביר את הנטיות האלה:

עשיו רוצה להתמודד עם העולם הזה. הוא יוצא לשדה. כמו אביו יצחק:

בראשית פרק כד(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב…

עשיו הוא הבכור. לכן הוא דואג להביא אוכל לכולם. זה תפקיד הבכור! הוא אחראי לספק הצרכים לכל הדור! ועשיו עומד בצפייה הזו. הוא באמת מתמודד יפה עם האתגר להיות במגע ובהתמודדות עם העולם החיצון.

יעקב, לעומתו, בתור בן שני, יושב אוהלים. הוא מעדיף את העולם הרוחני וסוגר את עצמו באהל.

 

  1. יצחק אוהב את עשיו

(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:

יצחק חושב שעם ישראל בנוי משני השבטים האלה: יעקב ועשיו. אחד יטפל בחומר (עשיו) ואחד ברוח(יעקב).

כמו שראינו לעיל, יצחק הוא איש שדה גם כן, ולכן הוא קרוב מאוד לעשיו. יודעים שיצחק זרע שדות. היציאה להתמודדות עם העולם הגשמי כדי להעלות רוחנית היא השאיפה של יצחק והוא רואה בעשיו את המגשים של הרעיון הזה.

יצחק טועה בקשר לאפשרות לחבר בין יעקב ועשיו אבל הוא צודק שיש אפשרות שתצליח: בין יהודה ליוסף! בין בני יעקב !

6.אדמוני

(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

עשיו הוא אדמוני ובלידה הוא כבר נראה מבוגר :"עשוי"

"אדמוני", אומרים המפרשים, ממזל מאדים!. יש לו נטייה לדם. אבל הנטייה הזאת יכולה להוליך לדברים רעים (רצח..) או טובים (מוהל, שוחט..). הכל בידי האדם.

דוד המלך היה גם הוא אדמוני. זה לא מנע ממנו להיות צדיק!

 

  1. אחיו

(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו ..

יעקב הוא "אחיו" של עשיו. זה מזכיר לנו את לידת הבל:

בראשית פרק ד (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל …:

הבל יהיה רועה צאן וגם יעקב יהיה רועה צאן..

האתגר שעומד מול עשיו ויעקב , דומה לאתגר של קין והבל: איך לשלב כוחות כדי לפתור את בעיות העולם. אחד בגשמיות והשני ברוחניות.. בין קין והבל זה לא הלך. מה יהיה בין עשיו ויעקב?

יש הבדל מהותי בניהם: הבל ויעקב יודעים שהם ה"אח". שהם תלויים בבכור. קין ועשיו, לעומתם, עלולים להרגיש שהם הכי חשובים והם "הכל". האח הקטן רק מפריע! לכן יעקב תלוי בעשיו:

…. וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב …

יעקב אוחז בעקב עשיו כי הוא תלוי בהצלחתו! רש"י מביא מדרש ידוע שטוען שבעצם יעקב היה הבכור (כי הטיפה שלו נכנסה לתוך הצינור ראשונה.אכן הוא יצא אחרון אבל זה בגלל שהוא נברא ראשון). ואכן, בלי להיתלות בהסבר הפיזיקאלי, המטרה העליונה היא יעקב. היא הרוחניות. אבל בלי גשמיות, אין מה לרוחניות לפעול!. יעקב הוא הבכור במחשבה! אבל עשיו הוא הבכור בפועל!

 

  1. בגיל שלוש עשרה: "ויגדלו הנערים"

עשיו , כמו כבר אמרנו, מרגיש שהוא הבכור. הוא דואג לאחרים. הוא רוצה להאכיל את האחרים. כמו יוסף, הוא רוצה להיות המשביר של כל המשפחה! יש לו כוונות טובות מאוד.

כשהמדרש מספר שהוא שאל את אביו איך מעשרים את התבן או את המלח (דברים שאינם צריכים מעשר), זה כדי להראות שהוא באמת חיפש דרכים להיות טוב בכל מה שקשור לעסקי העולם הזה. וזה מצא חן מעיני יצחק אביו מאוד. אבל קראו שני דברים בעת הגעתם לגיל 13:

רש"י ויגדלו הנערים ויהי עשו – כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:

  1. עשיו רואה שהעולם איננו מתנהג בצורה מוסרית. הוא לא מצליח לעשות את מה שאביו מצפה ממנו לעשות. העולם מלא יצרים רעים וקשה מאוד להביא את הגשמיות למוסריות גבוה! עשיו מתאכזב מאוד. בגיל 13, המתבגר חושב שהוא יתקן את כל העולם. אבל הוא במצב של "או הכל או כלום". מתבגר מלא אידיאליזם והתלהבות. אבל אין לו את המתינות כדי שהדברים ייעשו לאט, בשלבים. עשיו רוצה שהדברים יצליחו מהר. והוא מאוכזב מאוד
  2. אברהם סבו מת. עבור עשיו זה אסון! אם צדיק ממידת החסד מת, זה הורס אצלו כל אמונה.

שני הדברים קוראים ביחד ועשיו נשבר. הוא "עייף":

(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:

לא כתוב שעשיו "רעב" אלא "עייף". ממה הוא עייף? מהדיכאון שבו הוא נכנס אחרי מות אברהם והכישלון להעלות את הגשמיות.

מצד שני, יעקב מוכן לבשל! כלומר, להכין אוכל איתי. העדשים גם הם מסמלים את המעגליות של העולם (זו היתה סעודת אבלים על מות אברהם). סבלנות. חכמת ההכרה בשלבים בתיקון העולם. לא הכל נעשה מיד ועכשיו.

נזכור אותו הבדל ביניהם כשיעקב חוזר מלבן:

בראשית פרק לג (יב) וַיֹּאמֶר (עשיו) נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו (יעקב) אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן:(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:

עשיו צד. הוא הורג מהר את הבהמה כדי לאכול אותה. יעקב מוכן לעבור את כל שלבי ההכנה של הלחם ושל התבשילים.       עשיו מבקש מיעקב לתת לו הסבר רוחני מהיר על מה שקורה לו:

הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי

"האדם" . כאילו עשיו מבקש מיעקב שיסביר לו מה משמעות היות "האדם" עלי אדמות. אם יעקב הוא הרוחני, אז שיספק מיד את הסחורה: תסביר לי על רגל אחת מה קורא. עשיו עייף מאוד. ואין לו סבלנות לעבור שלבי הבישול הרוחני! הוא מחפש דבר תורה קצר וקולע מיד! ודורש זאת מה"מקצוען " כמו שדורשים כל דבר ממקצוען! רק שהבכורה, המשמעות של החיים, שלבי התיקונים הם ארוכים מאוד ודורשים סבלנות רבה . אין יעילות מובטחת בעניינים האלה!

עשיו דורש שיכניסו לתוכו רוחניות כמו שמכניסים אוכל בתוך פי הגמל:

רש"י  הלעיטני – אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:

עשיו רוצה הכל ומיד!

כאן מתרחש הנתק ביניהם.

יעקב מבין שיש נתק ושעשיו עייף מדי מכדי להמשיך להיות בכור! יעקב חייב לקחת על עצמו את תפקיד עשיו!! והוא דורש ממנו לתת לו את הבכורה!

(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

הדיכאון, העייפות של עשיו נכתבים בפרוט רב: הנה אנוכי הולך למות! למה לי בכורה! ויבז עשיו את הבכורה!

לא כתוב שמחיר הבכורה היה נזיד העדשים. אלא שעקב העייפות של עשיו והבזיון שלו על הבכורה, יעקב היה מוכרח לקחת על עצמו את משימתו של עשיו כדי שהוא, יעקב , יוכל למלא את שני התפקידים: של עשיו, ושלו. כי בלי שמלאכתו של עשיו נעשית, תפקידו בסכנה!

 

  1. עיני יצחק

בראשית פרק כז (א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל

מעניין: יצחק איננו קורא לבנו "הבכור" אלא לבנו "הגדול". כנראה שהוא ידע על מעשה מכירת הבכורה

נעיין במה שקורה לעיניים של יצחק. בהתחלה, ביום שפגש ברבקה לראשונה, היו לו עניים חדות מאוד!:

בראשית פרק כד(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:

לרבקה ויצחק יש עניים טובות מאוד. הם יודעים לראות מרחוק וגם לראות מעבר, "לשאת את העניים" למעלה מהאופק!

גם לאברהם היו עניים טובות:

בראשית פרק יח (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים

בראשית פרק כב (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:

בראשית פרק כב (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל

כשהתורה מדברת על נשיאת העניים, זה כדי להגיד לנו שמדובר ביכולת לראות מעבר, לראות דברים שאחרים לא רואים. לראות את הנולד. לראות את האלוהים..

אם כן מה קרה לעיני יצחק? ייתכן שהוא מתעקש לברך את עשיו כי יש בו עדיין תקווה: אם הוא מצליח להמשיך בתפקידו לצוד ציד, להביא מטעמים לאביו, להעלות את העולם הגשמי לרוחניות המבוקשת, אז אולי עשיו כן מסוגל להיות החלק השני של עם ישראל הדואג לגשמיות. מה שמסנוור את עיני יצחק זו התקווה הגדולה הזו! יצחק איננו רואה את המצב כפי שהוא עכשיו. אולי הוא רואה את מה שיקרה לעתיד לבוא, בסוף ההיסטוריה. אבל זה לא מתאים למה שיש לעשות עכשיו. אנו יודעים שיצחק הוא איש העולם הבא (אז , בעתיד,הוא "יצחק", כי הוא יהיה צודק!) אבל בעולם העכשווי, רבקה רואה שזה עשיו פשוט לא מסוגל ועל יעקב לקחת את התפקידים עליו.

 

אין בברכת עשיו על ידי יצחק שום דחייה של יעקב. יעקב היה אמור לקבל את ברכתו, כצו שדרך אגב הוא יקבל בסוף הפרשה. יצחק מברך פעמיים את יעקב: פעם אחת במקום ברכת עשיו ופעם שנייה (כשהוא דורש ממנו ללכת אל לבן להתחתן) בסוף הסיפור.

 

10 הברכות:

אם כן הברכה שיעקב יקבל במרמה היא ברכה שהייתה אמורה להינתן לעשיו אבל מכיוון שעשיו בזה את הבכורה ומכר אותה ליעקב, יעקב היה חייב לקבל את הכלים (הברכות) שקשורים לתפקיד הזה.

ואכן יצחק יברך את הבן אדם שנמצא ממלו שהוא גם יעקב וגם עשיו! הוא יברך אותו עם ברכות המתאימות לתפקיד עשיו (הידיים- הגשמיות- ידי עשיו) א בל למי שיש לו גם תפקיד של הרוחניות (הקול- קול יעקב).

אבל את יעקב, בור שיצחק התכוון לברך בנפרד וכן הוא עושה אחרי כן:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם .. וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

יצחק מברך את יעקב בברכת אברהם! הוא כנראה מסכים עכשיו שיעקב הוא ההמשיך את השושלת ולא עשיו.

ייתכן שהפסילה של עשיו באה מהעובדה שהוא לקח נשים כנעניות!

 

 

 

 

  1. נשות עשיו:

 

יש לנו שלושה מקורות בפרשה שמדברים על נישואי עשיו. הראשון הוא אחרי הביקור אצל אבימלך:

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

המקור השני, הוא אחרי הברכות שיעקב קבל במרמה:

בראשית פרק כז (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

המקור השלישי הוא אחרי שיצחק מברך את יעקב בפעם השניה ונותן לו ברכת אברהם:

בראשית פרק כח (ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ז) וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם:(ח) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

רק לאחר שיצחק מברך, ביודעין, את יעקב, עשיו מבין שהבעיה נובעת מנישואיו עם בנות כנען!  אבל עשיו לא מבין שיש ללכת לקחת את בנות משפחת נחור בארם!! הוא רק הבין שאין לקחת נשות כנעניות (כדי לזכות להיות אב בעם ישראל) אם רוצים להשתייך לשושלת האבות, חייבים לקחת נשים מארם!!אבל עשיו מצא פתרון אחר: בנות ישמעאל בן אברהם. אבל זה לא מחזיר לו את הזכות לברכת אברהם.!!

רק אחרי שנשלמה הזהות הישראלית על ידי שלושת האבות, בני יעקב יוכלו לקחת להם נשים מבנות כנען.

 

יש לעשיו בעיה: חשובה עבורו הכמות! (יש לי רב). מי שכולו פונה אל החומריות , חושב על הכמות. ולכן הוא חייב לחיות על החרב כי "כל דאלים גבר"! זה החוק ללא מוסר!

מצד שני,הוא לא שמע שגם אביו וגם אמו לא אוהבים בנות חת. הוא רק שמע את אביו! הוא לא גירש את בנות חת הוא רק הוסיף עליהן בת ישמעאל! עשיו לא רוצה להיות כפוף ל"תורת אימך" הוא רק רוצה את "מוסר אביך". הוא מקבל המוסר מצד האל אבל לא הצד הלאומי (כנסת ישראל-האימא). אילו הוא היה שומע גם לרבקה, אז הוא היה מקבל את שיתוף הפעולה עם יעקב! ומקבל את סולם הערכים שלו.

יצחק בכל זאת מברך את עשיו: הוא אומר לו: אתה רוצה לחיות רק על החומר,"משמני הארץ.." תיזהר! זה יגרום לך לחיות על החרב!! זו טרגדיה! לכן אני ממליץ לך שלא להתנתק לגמרי מאיש הרוח יעקב : "ואת אחיך תעבוד"

אילו עשיו היה צדיק, הוא היה ישראל! הוא רק ישראל מומר. בניגוד לישמעאל שיכול להיות צדיק באחרית הימים.

למה עשיו שונא את יעקב? כי הוא מתוסכל על מצבו!

"הכפירים שואגים לטרף לבקש מאל אוכלם" למה הם שואגים לטרף? הם לא צדים בשמחה כי הם מכירים בקונפליקט בין החיים שלהם ואיך היו צריכים להיות! לכן הם שמים את התסכול על עם ישראל!!

 

  1. ההתערבות של רבקה

רבקה מגלה שאין אהבה בין יעקב ועשיו! אין אחווה! ובלי השיתוף פעולה הזה, שיני הבנים ייכשלו!:

בראשית פרק כז(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

היא מצילה את יעקב לפחות! הוא התחיל להציל את נפשו כשהוא קנה את הבכורה מעשיו והיא רוצה שהוא יקבל גם את הכלים להצלחה: הברכות של יצחק. לכן היא בוחרת ביעקב כבררת מחדל, במקום לאבד את שניהם.

הגילוי הזה של רבקה התחיל כבר בהיריון שלה.

בראשית פרק כה (כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

אבל הנבואה הזאת הולכת ומתגשמת מול עניה והיא פועלת להצלחת התולדות של האבות. אי אפשר להגיד שרבקה איננה אוהבת את בנה עשיו. אלא היא "אוהבת את יעקב" רק במובן שהיא הבינה שדרכו יהיה אפשר להמשיך הסיפור. האם ההפרדה בין עשיו ויעקב היתה יכולה להצליח? כלומר לחשוב ששינהם ממשיכים את התולדות, שניהם "ישראל" אבל כל אחד בתחום שלו? הנצרות חושבת שכן. היא הפרידה בין הפוליטיקה והמוסר. אבל זו דרך לתת לפוליטיקה לגבור בלי מוסר! זו הפרדה בין שמים וארץ! זו לא דרכה של היהדות! חייבת להיות אחווה בין השניים. אי אפשר להפריד ולהמשיך. הנבואה הזאת שניתנה לה בהיריון, היתה נבואה רק עבורה "ויאמר ה' לה". ולה בלבד. היא לא אמרה ליצחק! היא חכתה שהוא יגלה או שהמצב יתברר. ברגע המכריע, כשצחק עדיין לא הבין הכל, היא מתערבת ומצילה את המצב. בלי ההתערבות שלה (כמו זו של שרה בזמנה) לא היה אפשרי להקים את עם ישראל בכלל.

 

אין ביטוי "אימא מרחמת" יש רק "אב הרחמן"! לכן אברהם אוהב את ישמעאל ויצחק אוהב את עשיו.

יש רק "אימא מנחמת". לכן, שרה ורבקה מתערבות! בגלל שבעליהם לא מסוגלים! הם מתעלמים מהמציאות והנשים יודעות היטב מה היא המציאות בין הילדים. כי כל עוד אין אהבה ביניהם אין אפשרות לשיתוף פעולה.

13 למה יעקב לא אוהב את עשיו?

קשה להבין למה הצדיק לא מסוגל לאהוב את הרשע. קל לנו להבין את ההפך:

בראשית פרק כז(מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב

אבל למה יעקב לא פועל כדי שעשיו יאהב אותו או שהוא יאהב אותו בשביל שניהם!?

פסחים דף מב עמוד ב אם מלאה זו – חריבה זו, ואם מלאה זו – חרבה זו

אין פסימיות בקביעה הזו של חז"ל. יש להבין שכך פני הדברים תמיד: כשמתחילה שנאה היא מתפרצת ולא נותנת מקום לגישור רק מצד אחד. אפילו יצחק הבין זאת כשבירך את עשיו:

בראשית פרק כז(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

כשאיש החומר איננו מסוגל להיות איש רוח, אז הוא אך ורק איש חומר והוא מגיע לשפיכות דמים "על חרבך תחיה".אין מקום לשיתוף פעולה מזויף.  כשעשיו מבין זאת, הוא כועס על האחר במקום לכעוס על עצמו!

(לע"ד) זה מזכיר לי את ההפרעה הנפשית  narcissistic perversionהבן אדם חושב שהוא מושלם ואיננו יכול לקבל את החולשות שלו. אז הוא משליך זאת על האחר הקרוב ביותר. במצבים כאלה, יש רק דרך אחת לאחר הזה: לברוח!! קשה מאוד לנסות לטפל בהפרעה הזאת במיוחד כשהיא התבססה היטב.

מרמה,ערמה= כוח נפשי הדרוש כדי למלא תפקידים שלכתחילה לא היינו מוכנים למלא.

יעקב יהיה חייב לעבור שינוי זהותי ולהיות בעל זהות כפולה: יעקב ועשיו. ואז יעקב מתעלה למדרגת "ישראל"!

 

14: יקרבו ימי אבל אבי

למה עשיו מחכה שיצחק ימות כדי להרוג את יעקב?:

בראשית פרק כז (מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:

כאילו יצחק מציל את יעקב כל זמן שהוא חי!.

זה קשור להישרדות של ישראל בגלות! מה נותן כוח לישראל לשרוד? הרי כל עם היה נכחד בגלות כה ארוכה!

מניטו מקשר זאת לפסוק הבא:

בראשית פרק מז (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף

ישראל אכן מת בגלות! ימיו קצובים! לכן העם היהודי קיבל על עצמו זהות אחרת: להיות יהודי וכבר לא ישראלי!

מה הוא המקור של היכולת הזאת לעבור ממצב אחד למצב שני, באותה זהות? זה יצחק אבינו!! הוא "קץ" ו"חי" (קצ-חי= יצחק). יצחק מסר את ה"קץ" לעשיו ואת ה"חי" ליעקב!!  לכן יעקב אבינו לא מת. ונצח ישראל לא ישקר

בזכות יצחק יש קץ לגלות! בזכותו יצאנו ממצרים!  ה' "חישב את הקץ" מלידתו של יצחק אבינו!!  לכן עשיו מחכה ל"קץ" של יצחק כדי להרוג את יעקב.

 

15 אדום

התפקיד של רומי, היא להתקין בעולם "לגאליות" כלומר חוק המבוסס על החוק! כדי שאחר כך, יבוו ישראל ויבססו את החוק על המוסר! אלה יהיו ימי המשיח. אבל, בנתיים מלכות אדום תלמד את כוח החוק, ללא קשר עם המוסר.

 

16 ארבעת האפשרויות:

אם המטרה היא חיבור בין הגשמיות והרוחניות, ישנן ארבע אפשרויות

א. הקול ליעקב והידיים לעשיו (זה מה שרוצה יצחק אבל בגלל חוסר האהבה זה לא יכול ללכת)

ב. הקול והידיים לעשיו. עשיו מסרב לטפל ברוחניות. זה מדי איתי ובלי תוצאות מידיות

ג. הקול והידיים ליעקב (זו האפשרות היחידה האפשרית ועל זה רקבה עובדת)

ד. הידיים ליעקב והקול לעשיו (זה נגד טבעם לגמרי)

האם זה עובד בעם ישראל? כל יהודי לוקח על עצמו את כל המשימות אבל בפועל, חלק מהעם עושה חלק מהמשימות כך שבחיבור העם כולו , זה מתגשם דרך כלל ישראל. לכן, אחד העיקרים החשובים בעם ישראל זו אחדות העם וקבלת עול מצוות דרך ההשתייכות לכלל ישראל

 

לסיכום הטעויות של עשיו

  1. הוא ציפה שיהיו תוצאות מידיות. ההתמודדות עם החומר היתה כישלון
  2. הוא לא קיבל את מותו של אברהם
  3. הוא לקח נשים כנעניות
  4. הוא קיבל מוסר אביו אבל לא את תורת אימו
  5. הוא לא אוהב את יעקב, דבר שהיה מאפשר בכל זאת שיתוף פעולה!

תולדות פי.הנחש והעקב.

בע"ה א כסלו התשעז

מישל בן שושן

תולדות פי

 

אהבת עשיו

קל מאוד לחשוב שעשיו הוא הרשע ויעקב הצדיק. יש אפילו על מה להסתמך, ה' בעצמו אומר בפי הנביא מלאכי:

א :(ב) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְקֹוָק וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְקֹוָק וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב: (ג) וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר:

אם כן הכל ברור לכאורה. בין הצדיק לרשע יש להיפטר מהרשע ולתת לצדיק את כל הברכות והאמצעים להצלחת דרכו. עשיו הוא הרוע. נצדיק את הרחקתו מהשושלת של האבות. הוא הקליפה, מסירים אותה וניגשים אל הפרי , יעקב. קריאה כזו פשוטה, מרגיעה, ומתאימה לסיפור ה"בירורים" (בין הטוב והרע) במשפחת האבות. ישמעאל נדחה, עשיו יידחה. ואז נישאר בלי בעיות. נתמקד על הזרע הטהור של בני יעקב, עם ישראל.

  • אבל התורה בעצמה מקשה עלינו בחשיבה הזו:
  1. עשיו הוא התאום של יעקב. הוא לא בן שפחה מצרית. יש לו בדיוק את כל מה שיש ליעקב מבחינת התורשה.
  2. עשיו הוא הבכור. למה ה' נתן לעשיו להיות הבכור ביציאה מהבטן?. אם באמת הוא הרע, למה לסבך את העניינים ולתת לו , באופן טבעי, על ידי ההשגחה העליונה את המעמד החשוב כל כך של הבכורה?
  3. יצחק אוהב את עשיו!! ה' , בכבודו ובעצמו "שונא את עשיו" ויצחק אוהב דווקא את יעקב.

שלושת העובדות האלה, אינן מצוטטות על ידי המדרש. אלא על ידי התורה עצמה, במפורש.

ניתן להוסיף על שלושת הנקודות האלה "הרגשות" שיוצאות מרצף הסיפור: עשיו נראה בסדר גמור. הוא אוהב את הוריו. הוא משרת את אביו. יעקב הוא זה שגונב ממנו הברכות. יעקב הוא הרמאי. יעקב מחזיק בעקביו, הוא זה שמנצל חולשתו כדי לקנות הבכורה. ואפילו בסוף הסיפור, אחרי שיעקב חוזר מלבן,עשיו לא נלחם בו אלה מציע לו שותפות ואחווה. לולי המדרשים, הפרשנויות וההסברים שנותנים הפרשנים, יעקב נראה ברוב המקרים כרשע ועשיו הצדיק!

כל זה מאלץ אותנו לנסות ולהבין את הסיפור באופן פחות פשטני מכפי שרצינו לעשות בהתחלה!

 

  • נראה לי להקדים ולברר נקודה מקדימה, לעניות דעתי:

הרע והטוב מעורבבים בעולם. החלוקה בין טוב לרע באופן מוחלט, נעשית רק לצורך דידאקטי.וגם לצורך מוסרי. אבל באופן מציאותי, הכל מעורבב. יש בכל דבר חלק רע וחלק טוב. בפרופורציות שונות. ואם רוב הטוב גובר, קוראים לדבר טוב ולהיפך. החכמים מדברים על שני יצרים באדם, אחד טוב ואחד רע.זה מתאר את המתח שבו נמצא האדם בין שני הקטבים האלה. אבל האמונה באל אחד ובאחדות המידות מאלצת אותנו לחשוב שאין שתי רשויות ח"ו. אין את "הטוב" מצד אחד ו"הרע" מצד אחר. ההפרדה בין המושגים נחוצה לנו כדי להגיע להכרעות, לתיקון החברה, על ידי משפט, דין, אמת. אבל, באופן מהותי, האדם חי בתוך מתח של רע וטוב מורכבים ביחד. שני המושגים נבראו על ידי הבורא כדי ליצור את המתח הזה, ליצור כוח הבחירה אצל האדם ולתת לו אחריות בחייו.

אפילו כשאנו מכריזים "הכל לטובה" או "יצר האדם רע מנעוריו" או מתפללים אל "האל הטוב". ברור שהבורא יצר את הטוב וברא את הרע. ויש לברך על הטובה "כשם" שמברכים על הרעה. בלי להתבלבל בניהם! הרע איננו טוב והטוב איננו רע. אבל בכל דבר יש צדדים רעים וצדדים טובים. בכל פעולה, ביצר האדם, במנוע שמניע את האדם, יש תמיד מתח בין שתי הקצוות האלה שמשמשות כ"מצבר כוח" לתפקוד האדם כאדם.

  • נניח, לצורך הפשטת הדברים, שהעולם מתחלק בין שני תחומים: הגשמי והרוחני. כמו החלוקה בין הרע והטוב,גם חלוקה זו איינה נכונה. אבל היא עוזרת לפעמים להסביר מצבים שמורכבים משניהם.

נניח לצורך העניין שעשיו נמשך יותר לכיוון אחד. לעולם הגשמי.  ויעקב, איש תם , יושב אוהלים, לעולם כולו רוחני. (חלוקה זו קשה בעיני. אני לא מקבל שעשיו איננו איש רוח ושיעקב איננו איש מעשה. אבל נלך בחלוקה הגסה הזו כמודל בלבד).

יעקב אוחז בעקב עשיו= אחד איננו יכול למלא את תפקידו ללא השני!! האחד זקוק לשני! ומי שנראה זקוק יותר, הוא יעקב! עשיו יכול לתת הרגשה שהוא יכול להסתדר לבד בחיים. לפחות הרבה יותר מאשר יעקב !

יצחק אוהב את עשיו כי הוא רואה שהקדוש ברוך הוא בעצמו גרם לו להיות הבכור! יצחק חושב שלעשיו יש סיכוי יותר להיות המוביל. אם יעקב זקוק לעשיו אז כדאי להעניק את המנהיגות למי שזקוקים לו ולא למי שנזקק!

ייתכן מאוד שיצחק הכיר את עשיו. הוא הכיר את נטיותיו, את מידותיו ואת אופיו. הרב קוק, בדרוש ה29 ב"מדבר שור" (תודה לגבריאל מלול שהסב את צומת לבי למאמר)  אינו מקבל הרעיון שיצחק היה מנותק מהמציאות ולא הכיר טוב את "רשעות" בנו עשיו. יצחק אכן הכיר טוב את עשיו. אבל הוא סבר שדרך עשיו יש יותר סיכוי שהבירור והתיקון יצליחו!  זה מזכיר לי את העמדה הנפוצה אצל הרבה הורים שמאלצים את ילדיהם ללמוד מקצוע רווחי, לפני שהם יתפנו לרצונם להתעסק ברוחניות! "שיהיה לך משהו ביד- ואחר כך תפנה לאומנות או לפילוסופיה"!

בדרך כלל, מעדיפים למנות מנהיג שיודע להסדר בחיים! ולא פילוסוף! מעדיפים (כמנהיג) איש חזק, יודע ציד, על איש חלק וחולם חלומות. עמדת יצחק מוצדקת אם כן משני סיבות:

  1. האלוהים בחר בעשיו כבכור
  2. הוא יותר מתאים להיות מנהיג!

יצחק חושב שכדאי שעשיו יהיה המנהיג, הבכור, ויעקב יוכל בעתיד לממש את משימותיו בתוך עולמו של אחיו.

  • עמדת רקבה  הרבה יותר קשה להבנה. היא מעדיפה את יעקב . אולי בזכות העבר המשפחתי שלה אצל לבן.

היא יודעת שהעולם הגשמי לא תמיד מאפשר התפתחות רוחנית לטובה. אולי היא הבינה שאין בירור נוסף. יעקב יהיה האב האחרון בסדרה . "מיטתו תהיה שלמה". ממנו לא יצאו ילדים שיהיה צריך לדחות (כמו שקרא עם ישמעאל ועשיו).האלוהים כבר בישר לה ש"רב יעבוד צעיר", כלומר הבכור, עשיו, יהיה כפוף לקטן, יעקב.

הרב קוק מצביע על נקודה לשונית מעניינת: "ויאהב יצחק את עשיו..ורבקה אוהבת את יעקב". רבקה "אוהבת", עכשיו, בזכות מה שיעקב הוא כבר עכשיו. יצחק אהב את עשיו כי הוא עלול , בעתיד, להיות טוב . "ויאהב" זו צורת העתיד שהפכה לעבר. בניגוד ל"אוהבת" שהוא הווה מתמיד.

  • אם כן, למה רבקה לא דברה עם יצחק על זה?
  • למה יצחק עיוור דווקא ברגע שהוא אמור לתת את הברכות?
  • למה ההשגחה מסדרת את הדברים בצורה כזו שיעקב ישקר וייטול הברכות במרמה?

 

הכל מתנהל "כאילו". הכל צריך להיראות כאילו עשיו הוא הבן הטבעי ויעקב הבן שמתנהג במרמה. כאילו עשיו מתאים לחוקים הטבעיים, הרגילים, ויעקב שייך לעולם מקביל, פחות טבעי, יותר נסתר, עלום.

האם המסר שיעקב מייצג איננו יכול לעבור בצורה "חלקה"? האם הוא "חייב" לעבוד בצורה כזו בעולם הזה?

  • הרי האנטישמיות שליוותה את עם ישראל עמדה בעיקר על ההרגשה הזו: עם ישראל איננו שייך לחוקי העולם הזה! הוא נראה גונב, שקרן, לא ישר! בדיוק כמו שיעקב נראה בסיפור שלנו!

זה נראה "תפור" מראש על ידי …..ההשגחה!!

אין יצר טוב בלי יצר רע!

אין רוחניות בלי גשמיות

הרוחניות זקוקה לגשמיות למרות היותה העיקר!

הדרך של עשיו מסוכנת כי יש לו כוח. חוקי הטבע לא יזכירו לו הצורך בחלק השני, החלק של יעקב. עשיו יכול להרגיש שלם. למרות שהוא רק חלק אחד מהמשוואה, החלק שלו נותן לו הרגשה שהוא כל יכול , שהכל "עשוי" ואין מה לחפש בעולמות נסתרים, בעולמות עליונים. "וייבז עשיו את הבכורה". הוא בז לכל הדאגה הרוחנית של סיפור התולדות.

אבל מהצד השני, יעקב איננו יכול לחיות בלי עשיו! הוא שומר עליו. הוא מוכן למלא את תפקידו (כבכור) אם עשיו מסרב. יעקב תלוי בעשיו. הוא נאלץ למלא את שני התפקידים בנתיים!

יעקב חייב להתחזות בעולם הזה. הוא חייב לשחק כאילו הוא שייך לעולם הזה. כשיעקב מתחפש בבגדי עשיו, הוא מזכיר את היהודי שנשבע אמונים לגויים בגלות. הוא ישמור את חוקי המדינה הזרה שהוא גר בה כאילו הוא ממש כמוהם. רק כדי לשרוד! עד אשר יחזור לארצו. יעקב הוא היהודי הגלותי. (ישראל או ישורון, יהיה הישראלי הגאה בלאומיותו ובשילוב בין העולם הרוחני והעולם הגשמי ביחד).

  • לכן הסיפור מורכב מאוד!!

יעקב ועשיו הם שני החלקים שבתוך כל אדם. הם תאומים. לפעמים, זה יגבר על זה, לפעמים להיפך.

לכן ניתן לספר את הסיפור כאילו השאלה היא  "מי ישלוט?".

נזכיר את הפסוקים:

  • וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
  • מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי
  • וַיִּקְרָא (יצחק) אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל
  • כז (טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:
  • ברכת יצחק ליעקב: הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ
  • וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים
  • וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

בכל הפסוקים האלה, נראה באמת שהסיפור הוא "מי יהיה הגדול ומי הקטן?. יצחק, אפילו כשהוא הבין את הכל, בסוף, קובע שיעקב יהיה השליט (לפחות בארץ ישראל). בחוץ לארץ, עשיו יוכל להוריד את עולו של יעקב מעליו. כשהאלוהים מדבר עם רבקה, הוא מבשר שאחד יהיה שולט על השני אבל הוא לא אומר מי!! הפסוקים מדגישים תמיד מי הגדול ומי הקטן.

 

 

 

הנחש ואדם

הרב מנשה וינר (ישיבת מעלות) מציע לפרש את הזוהר ואת כתבי האר"י ז"ל על הנושא כך:

מחלוקת יעקב ועשיו היא מהדורה שנייה למחלוקת בין הנחש ואדם הראשון!!

גם שם, הפסוק ברור: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב!

האלוהים מדבר אל הנחש וגוזר עליו שהוא יוכל להתגבר על האדם על ידי נשיכת עקבו. אבל האדם יוכל להתגבר על הנחש על ידי פגיעה בראשו!

על מה מדובר? נראה שיש תחרות בין הנחש והאדם והאלוהים איננו קובע מי ישלוט על מי! יש דרך לזה לשלוט ויש דרך אחרת לזה לשלוט. השאלה היא מי יהיה העקב, מי יהיה הראש, מי ישלוט על מי?. במה האלוהים מקלל את הנחש אם הוא נותן לו אפשרות להתגבר על האדם??

ההבדל היחיד שנשאר בין הנחש והאדם זה האבר שממנו אחד שולט על השני: הראש או העקב! אבל לשניהם אפשרות לשלוט על השני!!

  • הזהר אומר שיעקב הוא גלגולו של אדם הראשון בסיפור
  • עשיו הוא גלגלו של הנחש
  • ורבקה גלגולה של חווה!!

יעקב , בהתחלה, מתחפש בלבוש הנחש!!

  • הוא אוחז בעקב כמו הנחש
  • הוא שם עליו את בגדי עשיו, שהם, לפי רש"י הבגדים של אדם הראשון שהאלוהים תפר להם ושנגנבו דרך נמרוד!
  • הכל מתרחש כאילו יעקב מתחפש לעשיו, הוא לוקח את עמדת הנחש כדי להתמודד עם העולם של הנחש, עם העולם של עשיו.

עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם: (כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל: תהלים פרק יח

  • האלוהים לא קבע מי ישלוט. הוא השאיר קשר בין האדם לנחש. כמו שהוא יצר את הקשר בין יעקב ועשיו! כמו שהוא ברא את האדם עם שני יצרים. עם הטוב והרע , עם החיים והמוות. הוא "שם לפני" האדם את שני הדרכים. המתח הזה חיוני!! והוא חיוני בעיקר כדי שהאדם יהיה אדם. עם בחירה, עם אחריות, עם יצרים, עם כוח יצירה, עם רגשות, עם אכזבות ושמחות, עם שותפות למעשה בראשית!

רבקה מקבלת על עצמה את התיקון למעשיה של חווה. כשהיא אומרת "עלי קללתך בני"(ראשי תיבות..עקב!) היא מסבירה ליעקב שהתיקון חייב להיות דרכה כי היא היתה חלק מתהליך קללת האדם. היא מבקשת מיעקב "שמע בקולי" כדי לתקן את החטא שלה "כי שמעת לקול אשתך"

הנה טבלא שיצרתי להציג את ההקבלות האפשריות בין שני הסיפורים:

 

אדם חווה והנחש יעקב עשיו ורבקה
הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב: וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

(אל יעקב)הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ

(אל עשיו)וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

 

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (ערמה)
לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: (העניין מתנהל סביב האוכל) וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה
וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:

 

וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: …וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת
כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ שְׁמַע בְּקֹלִי
אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

 

וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:(יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי
 (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:

 

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ
 וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן ַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם

 

 

ייתכן שהתיקון הסופי, כשיעקב יהיה ישראל, לי- ראש, ישר, ישורון, יתרחש כשהוא יחזור לארצו, אז יוכל לקבל על עצמו את שני התפקידים הראויים לו ועשיו יתפוס את מקומו הטבעי: הגשמי כפוף לרוחני.

"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה".

 

יצחק ואברהם

פרשת תולדות מכילה בתוכה שני סיפורים משולבים:

  • הסיפור בין יעקב ועשיו (כאילו אין כאן הורים)
  • הסיפור של יצחק ורבקה אצל אבימלך (כאילו אין להם ילדים)

הנה טבלא שתמחיש את השילוב הזה:

יעקב ועשיו יצחק
  כה יט  וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
כה (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ …..

כה (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: ס

קניין הבכורה

 
  כו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:…..

כו (לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ס

יצחק אצל אבימלך

כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:…

כח (ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

קבלת הברכות

 

 

נלמד את הסיפור של יצחק אצל אבימלך ונשווה אותו עם אותו הסיפור שקראנו אצל אברהם. נראה מה שווה ומה שונה . זה יעזור לנו אולי להשיב על השאלה: למה הפרשה שלנו נקראת "תולדות" למרות שפרשת נוח, שמתחילה במילים דומות, נקראת "נוח":

ו(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ …………………………………….הפרשה נקראת :נח!

כה(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק……………………………הפרשה נקראת תולדות:

העיקר בסיפור נוח הוא נוח עצמו. לא היותו בנו של למך. אלא מעלותיו וזכויותיו האישיות שלו.לכן הסדרה נקראת "נוח". אבל אצל יצחק, זה שונה: הסדרה איננה עוסקת ביצחק. היא עוסקת ביצחק בתור ממשיכו של אברהם אביו ובתור מי שיוסיף נפח חדש על מה שכבר ייסד אביו. העניין הוא עניין התולדות בין אביו אברהם לבניו יעקב ועשיו. לכן הסדרה נקראת "תולדות" ולא "יצחק". אם כן, אנו חייבים להבין במה יצחק ממשיך את דרכו של אברהם ובמה הוא מחדש. זה מסביר גם את המשך הפסוק:"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" זה העיקר! הקשר ביניהם. מי מוליד את מי כדי שזה יוליד עוד. אצל נוח, הפסוק עוסק רק בנוח עצמו :"נח איש צדיק היה.."

1.רעב

"ויהי רעב בארץ" התורה מספרת אותו הסיפור,גם יצחק חייב להתמודד עם אותה הבעיה, כמו שהיה בימי אברהם. גם הוא רוצה לרדת למצרים כמו אביו. ה' מונע זאת ממנו. אז הוא יורד לארץ פלישתים, כמו אביו. שם הוא פוגש, כמו אביו, את אבימלך ופיכול שר צבאו. שם , כמו אביו הוא קורא לאשתו אחותי.עד כאן, ההבדלים פחותים מדמוי הבעיות וההתמודדות מולם.

  1. ירושת הארץ

אברהם ויצחק ניצבים מול עוינות של הפלישטים. אברהם מגיב מהר בריצוי בקשות אבימלך. אבימלך דורש מאברהם שישבע לו ולזרעו שלא יפלוש לארצו עד עולם! מה עושה אברהם?: :  (כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ!!. בדיוק כמו הסיפור עם לוט. יש מחלוקת, אברהם מציע להיפרד ומוכן לתת חצי מהארץ ללוט. גם כאן, אברהם מוותר על כל חבל ארץ פלישטים!

יצחק, מקבל אותה בקשה מאבימלך. אבל הוא לא נשבע ולא מוותר על כלום: :(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. ה"שבועה" כאן היא דו צדדית. כאילו נפרדים בדרך ארץ, כשני עמים גאים. אבל אין וויתור. אבימלך עוזב בלי כלום בידו.

  1. הבארות

מול אברהם נצבת בעיה: הפלישטים גוזלים הבארות שלו. איך מגיב אברהם?:" :(כה) וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:(כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:(כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית:"

אברהם אמנם מציין שיש בעיה אבל הוא מיד מקבל את טענות אבימלך והוא נותן לו מתנות!! רק שיהיה שלום! אברהם מחפש שלום בכל מחיר ומוכן לוותר . הוא מוכן לתת מתנות תמורת הסכם.

לעומתו, יצחק ניצב בדיוק מול בעיות דומות: הפלישטים סתמו את בארות אברהם. סתם. הם מוכנים לוותר על מקור מים יקר רק בגלל השנאה התהומית שלהם. יצחק לא מוותר. ":(יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.

לא מדובר על חוסר יצירתיות של יצחק. אלה על מימד חדש: אברהם יצר דרך חדשה, הוא יכניס אותה באופן קבוע, לאורך זמן. אברהם אמר, חשב, הציע. יצחק מקבע זאת בזמן. הוא גורם לדברים להשתרש בעולם. אברהם המציא דרך אבל הוא לא גרם לדרך הזו להשתרש לאורך זמן. אם רוצים לשמוע אליו טוב . אבל מה יקרא בדורות הבאים? על זה יצחק עובד! ללא יצחק, דרכו של אברהם היה אולי נשכח מהר! הדרך היא דרכו של אברהם, אבל קביעת הדרך לדורות, היא עשייתו של יצחק בנו!

  1. הבארות החדשים

יצחק איננו מסתפק בחפירת בארות אביו . הוא חופר בארות חדשים!! גם עליהם רבים הפלישטים. יצחק קורא לבאר "עשק". לבאר השניה קורא "שטנה".הוא רוצה שהאנטישמיות תקבל שם! כן יש מחלוקת! לא מטאטאים את הבעיות מתחת לשטיח! הוא מתעקש וחופר באר אחרת שעליה הפלישטים כבר לא רבים! הוא הצליח! ההתעקשות שלו נושאת פרי! הוא קורא לבאר "רחובות": וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

 

  1. פרינו בארץ

אברהם היה רועה צאן נווד. התורה מספרת בעיקר על מסעיו . יצחק ,לעומתו משתרש בקרקע.:" :(יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְקֹוָק:. יצחק הבין שהאחיזה בקרקע חשובה. לא רק כדי לנחול את הארץ אלא גם כדי להשריש את דרכו הרוחנית של אברהם.יש פסוק יפה שבו המילה "שם" חוזרת כמה פעמים, כאילו יצחק הוא שם כדי להישאר שם ולא לברוח!:" :(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:

  1. באר שבע

אברהם ויצחק מסיימים את הסיפור בבאר שבע והתורה מספרת שכל אחד נתן אותו השם לאותה העיר, רק מסיבות שונות: אברהם קרא לעיר באר שבע בגלל שתי סיבות: (כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן:(כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה:(ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: (לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.

  • הסיבה הראשונה היא שאברהם שוב מעניק מתנה לאבימלך. מתנת חינם רק כדי שנזכור שהיה כאן הסכם! שבע כבשות במתנה! אפילו אבימלך מופתע מהנדיבות הזאת! לא חשוב ! קח אותן רק כדי שנזכור שהיה הסכם!
  • הסיבה השנייה היא על השבועה של אברהם שלא ידרוש ממנו את ארץ פלישטים עד עולם!

יצחק , לעומתו קורא לבאר שבע על שם הבאר השביעית שהם חפרו !!סימן לשליטה על הארץ ללא עוררין!: (כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן:(כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה:(ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: (לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.

נכון שמוזכר ש"שם נשבעו שניהם" כמו אצל אברהם , אבל הפסוק מזכיר בהתחלה את הבאר השביעית כמקור לשם! כלומר יש המשכיות מסויימת בין יצחק לאברהם אבל יש חידוש: אחיזה עיקשת בקרקע ארץ ישראל.

  1. הברכה

יש לשים לב שאברהם לא מברך את בני יצחק! אולי הוא בירך אותו אבל התורה לא מדווחת לנו על זה.למה? אולי בגלל שאברהם רצה להישאר "אב המון גויים" ולא לצמצם את מפעלו רק לבן אחד. ה' בכבודו ובעצמו יבוא ויברך את יצחק, במקום אברהם. והוא ייתן לו ..את ברכת אברהם!. כאילו ה' מכריע במקומו של אברהם: כן הסיפור העיקרי של התולדות יעבור דרך יצחק ולא דרך הילדים האחרים. התורה גם היא קובעת "אברהם הוליד את יצחק" כאילו זו ההולדה העיקרית שלו! עזבנו בסדרה. הקודמת את בני קטורה וישמעאל. עכשיו מתמקדים על יצחק כזרעו העיקרי של אברהם. ההתמקדות הזו דורשת הסתכלות שונה: יש להשתרש בקרקע ארץ ישראל. להילחם עבור ארץ ישראל, להתמודד ולא לוותר. זה תפקיד יצחק.יש לעבור מאברהם ליצחק!. בלי לשכוח את המשימות של אברהם! מה שיקבל יצחק מהאלוהים זו לא הברכה של יצחק אלא ברכת אברהם!!

 

שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ😦ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי

רק העמדה הזו של יצחק שמתעקש להמשיך את דרכו של אברהם יכולה להביא לעולם את יעקב ועשיו "האמורים בפרשה". בין יעקב ועשיו יתממשו המחלוקות בין אברהם ובנו יצחק! האם לוותר או להילחם בעד הלאומנות? האם העיקר הוא העולם הארצי, הגשמי או העולם הרוחני? מי ישלוט? האם בכלל יש חשיבות לשליטה של אחד על פני השני? איך נוכל לחיות עם המחלוקות ולחבר בין הקצוות?  אלה תולדות יצחק בן אברהם! יעקב האוחז בעקב אחיו

תולדות מוש

בע"ה ד כסלו התשעו

מישל בן שושן

תולדות מוש

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.

פסוק זה זועק וצועק באוזני כל קורא ! במקום להגיד בפשטות "אלה תולדות יצחק, עשיו ויעקב". הוא חוזר פעמיים על מידע לא חדש, פעמיים! המאור ושמש, נתן לפסוק שלושה פרשנויות משלימות:

  1. בלי אברהם, יצחק לא היה יכול להוליד ילדים!

יצחק הוא בעל מידת הדין. ומידת הדין איננה יכולה להוליד, להביא ילדים. בשביל זה, צריך אהבה, רחמים, פשרות, לעבור על מידת הדין, לא רק כדי להביא ילדים אלא גם כדי לגדל ילדים. לכן, אין יצחק יכול להביא ילדים.

רק בזכות זה שיצחק הוא בנו של אברהם, יצחק מיתן את מידת הדין הקשה , הטבעית שלו,למידת דין רפה. הוא שילב בתוך מידת הדין שלו את החסד של אביו אברהם. רק בזכות זאת, יש תולדות ליצחק. וזה מה שהפסוק בא ללמדנו: אלה התולדות של יצחק בן אברהם. בזכות אברהם, יש ליצחק תולדות.

  1. יעקב היה צריך להיות בנו של אברהם!

כשאברהם היה באור כשדים, נמרוד הכניס אותו בכבשן אש. מספר המדרש. ואז, ה' הציל את אברהם מהאש ויצא משם בנס. מאיזה זכות אברהם ניצל? לא בגלל שהוא יהיה בעל מידת החסד. זה לא דבר מספיק חשוב כדי לעשות נס כזה ולהציל את אברהם. רק עבור דבר אחד אברהם ניצל: כי יש אפשרות אחת, והיא שהוא יביא לעולם בן כמו יעקב. ועל זה כתוב "יעקב אשר פדה את אברהם". ללא יעקב, אברהם לא היה נחשב בכלל!

אם כן, המטרה העליונה היא להביא לעולם את יעקב.

אבל יעקב איננו יכול לבוא רק משילוב של חסד ודין. כדי לבנות את המידה שלו, הרחמים, או האמת, או התפארת, הוא חייב להיות הבריח התיכון המקשר בין שתי מידות קיצוניות שקדמו לו. לכן, יש לעבור דרך אברהם (החסד) ויצחק(הדין) כדי להגיע ליעקב. וכך קוטע הפסוק המו"ש:

אלה תולדות יצחק בן אברהם: אברהם!

כלומר אברהם, הזכות קיום של אברהם, נולדה מיצחק. התולדות של יצחק, זה יעקב שהוא ההצדקה של חיי אברהם!!!

ועוד אפשרות לקרוא את הפסוק, באותו הכיוון:

אברהם הוליד את (עם) יצחק את יעקב.

את= עם

אברהם הוליד את יעקב עם יצחק בנו! יצחק עזר לאברהם ואברהם השתמש ביצחק כדי להביא את יעקב!!

3 יראה ואהבה

יש שלוש מעלות בעבודת הבורא:

  1. המעלה התחתונה היא "יראת העונש". הפחד מהאלוהים שיכול להעניש אותנו.
  2. המעלה הגבוה יותר היא "האהבה". כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלוהיך". לא מתוך יראה אלא מתוך אהבה אנו עובדים את ה'.
  3. המעלה הגבוה ביותר היא "יראת הרוממות". אין כאן יראה של עונש כל שהוא אלא פחד ,מרוב אהבה, שהקשר יתנתק! יש כאן כבוד עצום,ואהבה מהולה ביראת כבוד.

אברהם עבד את ה' באהבה

יצחק מתוך יראה

הדרך הטבעית כדי לחנך ילד לעבודת ה' היא בסדר הנכון:

  1. קודם כל יראת העונש
  2. ואחר כך אהבה
  3. ואחר כך יראת הרוממות

כמו שרואים, הסדר הכרונולוגי בעבודת ה', הוא לא הסדר של הופעת אבות האומה. אולי כי אי אפשר לייסד אומה או זהות על פחד. והאהבה היא העיקר. בכל אופן, הסדר הוא כך:

  1. אלה תולדות יצחק – יראת העונש
  2. בן אברהם- אהבה
  3. אברהם הוליד את יצחק- האהבה מולידה יראת הרוממות

 יצר הרע ויצר הטוב

רש"י על הפסוק שלנו מפרש: יעקב ועשיו האמורים בפרשה". המו"ש מסביר: אם יש שינוי בסדר הדברים לעיל ויש להתחיל ביראה לפני האהבה, זה בגלל שיש באדם יצר הרע! לכן יש קודם כל להשתיק היצר הרע על ידי היראה ורק אחר כך לעבוד מתוך האהבה. "יעקב ועשיו" הם הסמל לשני היצרים האלה.

 

לנוכח אשתו

המדרשים אומרים שיצחק היה מתפלל עבור רבקה ורבקה עבור יצחק.

המו"ש מסביר שזו התקרבות של כל אחד לכיוון השני. יצחק, ממידת הדין היה מפנה תפילותיו ונקשר למידת החסד של רבקה. ורבקה, ממידת החסד, התקרבה למידת הדין של בעלה. שתי התפילות האלה, הם בעצם שינויי תפיסות עולם שעזרו לקרב את יצחק לרבקה וכך הצליחו להביא ילדים!

 

וידו אוחזת בעקב עשיו

עשיו עשוי כולו ממידת הדין הקיצונית.

מידת הדין מסומלת על ידי השם "אלוהים".

אלוהים=86= הטבע (כוחות הטבע, מידת הדין שיש בחוקי הטבע האכזריים)

כשמכפילים השם, כלומר, הדין שבדין, 86X2 = 172= עקב!!

כלומר עשיו, במידת הדין הקיצונית שלו , שווה למילה "עקב" זה הוא "עקב עשיו"!!

המטרה של יעקב היא למתן את הדין. המיתון מתרחש על ידי הוספת ה"יוד"(האות, בשם ה' שהוא מקור הרחמים).

לכן, היוד של יעקב אוחזת בעקב של עשיו. "ידו"= יוד.

  • גם האות "ו" מורה על רחמים בגלל הסמל לחיבור ולפשרה של הוו.

ו- ידו- (על ידי הוו ו"היוד"), יעקב אוחז ומנסה למתן את ה"עקב" של עשיו!!

 

למה יצחק רצה לברך את עשיו?

יצחק ידע כי יעקב ראוי לברכות. אבל הוא גם רצה שעשיו יטפל ביצר הרע בעולם. הוא ידע שעשיו יכול לטפל בעולמות התחתונים. הוא "איש שדה". גם יצחק תמיד חיפש דרכים לטפל ב"שדה" (ויצא יצחק לשוח בשדה).

יצחק ידע שהברכה שייתן לעשיו תחול עליו על ידי מידת הדין: אם עשיו יזכה אז הברכה תחול ואם עשיו לא יזכה, אז אין הברכה תשרה עליו! לכן הוא ביקש מעשיו שיעשה לו "מטעמים כאשר אהב" כלומר, דברים חריפים, כמו מידת הדין שלו עצמו יצחק. כלומר, הנה אני הולך לברך אותך על אוכל חריף, שאני ואתה אוהבים. אבל, דע לך שהברכות יחולו בתנאי מידת הדין כמו המטעמים עצמם!

זה מסביר למה רבקה בחרה לבשל ליצחק "שני גדיי עזים-טובים-" היא הוסיפה המילה "טובים" כלומר לא חריפים. יצחק אוהב "עיזים" מלשון "עז". רבקה בישלה "עיזים טובים" כלומר דין שנמתק על ידי הרחמים.

 

 

מה הפריע לעשיו?

עצם הברכות של יצחק ליעקב לא הפריעו לו כמו התוכן שלהם:" הוי גביר לאחיך". וגם יצחק שם לב לזה אחר כך ואמר "הן גביר שמתיו לך" כלומר, יחולו הגבורות על עשיו!!

 

איך מתפללים?

"מדרך הצדיקים להלביש התפילה בדברים אחרים כדי שלא יהיו עליה קטרוגים"

זה דומה מאוד ל"עין הרע" כאילו לא מתפללים על הנושא בעצמו, ישירות אלא עושים מעקף, כדי להגן על התפילה מפני קטרוגים למשל, מי שצריך ילדים, יתפלל על עשירות כדי למלא צורכי בניו (העתידיים).

כמו כן, בדברים אחרים של עבודת ה', בזמן בית המקדש, היו מקריבים קרבנות. ברור שה' איננו זקוק לקרבנות. זו רק דרך להלביש את העבודה שהאדם צריך לעבור דרך הקרבת הקרבן. למשל, הוא יראה מה קורה עם הגוף והאברים של הבהמה והוא ירגיש דברים בגופו שיש לתקן.

וזה פירוש "רצון יראיו יעשה" ה' מכיר את הרצון הפנימי. והרצון הפנימי הוא זה שייענה על ידו. לכן, לא חשובה כל כך צורת הבקשה והלבוש שהעבודה לוקחת. ה' שומע ללבות ולרצון הפנימי!!

לכן מדובר הרבה בברכות של יצחק על מלבושים, על מטעמים, על ריחות, על כל מיני דברים שנראים לא קשורים לעצם הברכות . כל אלה רק מלבושים כדי להעביר את המסרים העיקריים ולהסיר הקטרוגים מעל הברכות.

 

יתן ויתן

בברכה של יצחק ליעקב כתוב:"וייתן לך האלוהים.." ורש"י מסביר את הוו: ייתן לך וייתן לך שוב ושוב

כאילו כל יום זו נתינה חדשה. נתינה חדשה כדי שהאדם יתחדש כל יום. מתנה של ה' ביום מסויים איננה כבר יעילה ליום שלאחריו כי כל יום יש צורך בדחיפה וכוחות מיוחדים לאותו היום. לכן יש צורך בחידוש המתנות מהאלוהים בכל יום מחדש!

 

 

לעניות דעתי

השמן והחכמה

בהרבה מקומות יש הקבלה בין החכמה והשמן.

נראה לי שיש מקום להבין זאת כך:

כדי שהחכמה תפעל באדם, יש לשים בשכל "שמן" כדי למנוע שהשכל יתקע. יש לשמן המוח. זה מה שמביא לחכמה!

 

ההבדל בין הברכה והבכורה

הבכורה= היא לא , כאן, העובדה שהבן נולד ראשון. על זה אין וויכוח שעשיו הוא הבכור ויישאר תמיד הבכור. אי אפשר לשנות עובדה זו. אלא שהבכורה היא התפקיד של הבכור. יש לבכור תפקיד מאוד חשוב של דאגה לפתוח האמצעים הגשמיים כדי שהילדים האחרים יוכלו להכניס תכנים במרווח שנפתח. הבכור צריך לטפל בעניין התולדות. הוא צריך לדאוג לרווחת האחים האחרים, באופן גשמי ורוחני.

עשיו טוען שהוא "הולך למות" כלומר, הוא לא מעוניים במשימות האלה של התולדות ושל בניין העתיד של האחים והדורות האחרים. לכן, עשיו איננו מעוניין ב"בכורה" במובן של התפקיד הזה.

יעקב מסכן! כי הוא זקוק לעבודת הבכורה של אחיו. אם לא, אין מקום עבורו לעבודה של הילד השני. הוא לא יכול לעבוד בשקט על התכנים הרוחניים כל עוד אף אחד לא דואג לעבודת הבכור במשפחה. לכן, הוא חייב לקחת על עצמו את שני התפקידים גם יחד: התפקיד של הבכור והתפקיד של השני.

 

הברכה= היא לא אמירה מאגית שבאה מלמעלה ללא עבודה מלמטה. להיפך, הברכה היא כלי מיוחד עבור התפקיד הדרוש. ברכה עבור בכור תהיה שונה לברכה עבור ילד שני. לכן, יצחק ייתן ליעקב ברכה כפולה: אחת עבור הידיים של עשיו והשנייה עבור הקול של יעקב.

 

הברכה שעשיו דורש, היא ברכה סתמית, כמו שחילונים הולכים לבקש "ברכות" אצל מקובלים, בלי שהם יאמינו באלוהים או בחזרה בתשובה. הם רק רוצים משהוא מאגי שיעזור בחיים. כאלה ברכות רצה , כנאה, עשיו.

 

 

אשתי אחותי

היחס בין איש ואישה , מסתובב בעיקרו על הקשר המיני.

היחס בין אח לאחות, מסתובב מסביב לדברים אחרים. יותר משמעותיים, רוחניים. קשרי אחווה.

יש שלושה סיפורים שבהם האבות קוראים לנשותיהם "אחותי".

 

  1. כשאברהם נוסע למצרים, הוא רוצה להפיץ את הרעיון הזה שיש לקיים, עם אשתו, לא רק יחסי מין אלא גם יחסי זוגיות משמעותיים, רוחניים, קשרי אחווה. לכן הוא דורש מאשתו שרה להגיד שהיא גם אחותו.

 

  1. אחרי כן, הוא מנסה להכניס את המסר הזה אצל יושבי הארץ. הוא נוסע לאבימלך והוא מנסה אותו הדבר. הוא לא כל כך מצליח כי לאבימלך אין דרך ארץ. מיד כשהוא רואה אישה הוא לוקח אותה!

 

  1. לכן, יש צורך בעבודה נוספת , והיא נעשית על ידי יצחק: הוא ישלים את העבודה של אברהם: אבימלך יותר נימוסי. הוא לא לוקח את האישה מיד. ולכן, יצחק מצליח יותר להביא את עניין האישה אחות אליו. דרך אגב, רבקה מוכנה לעבודה הזאת. היא נקראת, בידי לבן, "אחותי". כלומר, היא מומחית בתפקדי האחות.

בחיי האישיות של היהודים, יש תקופה בה האיש והאישה יכולים לפתח קשרים מיניים אבל יש תקופות (נידה) שבהן הם מוכרחים לפתח קשרים של אחווה !

ועל זה מברכים בחופה: אהבה – אחווה- שלום ורעות!

 

 

 

 

סיפורים לא מחמיאים

בע"ה א כסלו התשע"ה

מישל בן שושן

סיפורים לא מחמיאים

 

למה הסיפורים של התורה מראים לנו את ה"גיבורים" שימשיכו את השושלת היהודית בתורה , באור "לא מחמיא"?

למשל:

  1. הגר המסכנה מגורשת על ידי שרה
  2. ישמעאל נזרק על ידי אברהם אפילו ללא מים ולחם
  3. אברהם משקר לגבי אשתו
  4. יעקב משקר לאביו הוא אומר לו "אני עשיו .."
  5. יעקב גונב הברכות ומסווה את עצמו.
  6. יעקב קונה את הבכורה על ידי ניצול הרעב של אחיו..

…….

וכן בשאר סיפורי התורה. לבן נראה נחמד וטוב לב, עשיו מכבד הוריו , בלעם ירא אלוהים,,,כאילו התורה איננה עושה שום מאמץ כדי להפוך ה"אויבים" לרשעים וה"צדיקים" לצודקים!

אנו חייבים ללמוד בתורה שבעל פה כל מני פרשנויות המסבירות מה קורה מתחת לפני השטח , למה יעקב מוכרח לגנוב הבכורה, כמה עשיו רשע, כמה בלעם רשע, כמה חטאים היה עושה ישמעאל…

 

השאלה פשוטה: למה התורה , הספר שעשה את העם היהודי, הספר שבא להסביר את הבירורים שהיינו חייבים לעבור מאדם הראשון ועד יצירת משפחת בני יעקב, כדי לבנות את העם הנבחר, איננה אפולוגטית בכלל. להיפך!

 

נראה לי, לאור האנטישמיות הבלתי הגיונית שעמנו סבל ממנו לאורך ההיסטוריה, שהתורה באה כדי להרגיל אותנו למצב המיוחד הזה:

עם ישראל חי מחוץ לחוקי הטבע. כל עמי הארץ ידחו את קיומו של עם ישראל. כל מעשי עם ישראל יהיה נקלט על ידי אומות העולם כבלי הגון. אומות העולם אפילו ימצאו סיפורים הזויים כדי להאשים את עם ישראל מכל צרות  העולם. איך ייתכן שהאשמה של "עלילת הדם" נולדה והייתה למאוד פופולארית בקרב טובי עמי הארץ, הכי נאורים והכי הגיוניים? הרי ניתן להפריך טענה זו בקלי קלות! המצות אינן אדומות! ואם אכן היהודים שחטו את הילדים הנוצרים (או הפלסטינאים) כדי להשתמש בדמם לאפיית  המצות, הן היו אדומות או וורודות! איך טענות מסוג זה יכולות לצוץ במוחם של אנשים חכמים והגיוניים? איך רעיונות כאלה שורדים אלפי שנם, עמים שלמים ותקופות שונות בלי שמשהוא יפסיק אותן על ידי הפרכה הגיונית פשוטה??

הכל הוא כל כך הזוי שאפילו היהודים עצמם הפסיקו לנסות להפריך טענות כאלה!!

 

היום, אנו עדים לאותם האשמות כלפי מדינת ישראל. אנו, כביכול הנאצים החדשים. כל מחבל שנהרג הוא פלסטינאי מסכן שנהרג באכזריות. הרעיון כאילו החיילים הישראלים אונסים ושוחטים פלסטינאים כל רגע, נפוץ בכל העולם הערבי וחודר אפילו את העולם הנאור. חצי מהנוער הגרמני חושב שהישראלים הם הנצים החדשים..

נכון שבמשך שישים השנים שעברו אחרי השואה, היו "נס" מבחינה זו. האנטישמיות היתה אסורה בגלל השואה. אבל הכל חוזר, וביותר שאת. האנטישמיות גוברת בצעדי ענק בכל העולם. היא מופנית כאילו רק כלפי מדינת ישראל, אבל עוד מעט, המחסום ייפול ויחזור להיות כלפי היהודים בעצמם.

התורה, נראה לי, רוצה שאנו נהיה מוכנים לזה. היא רוצה לחנך אותנו שיש תמיד לחפש את האמת מתחת לפני השטח. לא כל מה שנראה הוא האמת. מה שייראה יהיה תמיד נגדנו. אנו חייבים לחפור מתחת לפני השטח כדי לגלות את מה שהתורה שבעל פה מגלה: האמת שמסתתרת עמוק מאחורי העיתונות והדיווח העיתונאי ה"כביכול" אמין , הגיוני וסביר.

 

אם הצדק לגבי עם ישראל היה נראה לאור היום , כוונת יצירת עם ישראל היתה נכשלת! ישראל היו מתחת לחוקי הטבע. מטרת ה' היא שישראל יתנהג לא לפי חוקי הטבע וישרוד זאת. זה מפחיד, זה כואב, אבל לידת עם ישראל והמשך קיומו, יישוב ארץ ישראל והצדקת שייכותה לעם ישראל, דורש ללכת נגן הזרם הטבעי של ההגיון האנושי.

כדי שכל עמי הארץ, יכירו בסוף ההיסטוריה שאכן "ה' הוא האלוהים" שיש מי שאמר העולם ומתכנן את הדברים מחוץ לחוקי הטבע. כי הוא זה שברא את חוקי הטבע.

ישראל מעידים בכך שהאדם חייב להיות "מחוץ לחוקי הטבע " אם הוא רוצה למלא את תפקידו כאדם בעל צלם אלוהים. ישראל עושים זאת יותר .להיות נחש, אדם טבעי, בהמתי, זה קל כי זה עונה לכל חוקי הטבע. להיות "בן אדם" זה הרבה יותר קשה וזה דורש להתעלות לפעמים , מעל לחוקי הטבע כדי להבין שהאדם חייב להיות מוסרי ואחראי כלפי זולתו וכלפי  הבריאה כולה.

תולדות גז

בע"ה כט מרח שוון

מישל בן שושן

 

תולדות גז

 

כולם עקרים!

כשה' הוציא את אברהם החוצה כדי להראות לו את הכוכבים

הוא בעצם ביקש ממנו לצאת "החוצה" מהכוכבים עצמם: לצאת מהמזלות ומהדטרמיניזם. "צא מהאצטגנינות שלך". מה שיאפיין את זרעו של אברהם, זה שהם לא יהיו תחת חוקי הטבע. אם כן, כשאמר לו "כה יהיה זרעך" הוא בעצם קבע שכל יזרעו יהיה כך: כל זרעו יהיה מחוץ לחוקי הטבע.

כדי להמחיש את היציאה מחוקי הטבע, אברהם ושרה היו עקרים. העקרות מבטאת את "מזל". ככה זה, הם עקרים נקודה. לצאת מזה, זה להתפלל, לקוות, להאמין במי שאמר והיה העולם ושיכול לשנות אותו לצורכי האדם. העקרות היא הצרה הגדולה ביותר שפוקדת זוג. הם מרגישים שזה סוף הדרך.

ביציאה מהעקרות, על ידי תפילה ואמונה, יוצאים ממש מה"מכתוב" של המזלות ושל הטבע.

ה"גלילי זהב" מפרש: "כה יהיה זרעך" כל זרעך יהיו עקרים וכולם יתפללו ולכולם יהיו בסוף ילדים! כדי שירגישו את העיקרון החשוב הזה.

בעצם, עם ישראל נולד מחוץ למתוכנן על ידי חוקי הטבע. הם ירגישו בזה כל הזמן ואומות העולם ירגישו בזה ויזכירו להם זאת. עם ישראל יצטרך לשחות נגד הזרם כדי להצדיק קיומו! כל הזמן עמי הארץ ידחו את קיומם של ישראל וידחו שייכותם לארץ. וכל הזמן, ישראל יצטרכו להתפלל ולהילחם נגד הכוחות  האלה כדי להעיד על האפשרות לצאת מהאצטגנינות ולהוכיח שיש בעל הבית שנמצא מחוץ למשחק חוקי הטבע (כי הוא זה שיצר אותם).

 

למה ישראל הם יוצאים מחוקי הטבע?

החכמים אומרים שהסיבה פשוטה "כי ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים". מה זה אומר? הג"ז מזכיר לנו שכל בני האדם יוצאים מחוקי הטבע! מאז אדם הראשון. הרי העשבים חיקו לתפילת האדם כדי לצאת מהקרקע! מה שמגדיר את אדם הראשון (בשונה מהנחש או מיצורים קודמים) זה שהוא מתפלל. כאילו כל הטבע , כל הבריאה חיכתה לתפילת האדם. תפילת אדם= ההכרה באלוהים שברא את העולם. כי הוא יכול לשנות את חוקי הטבע. האדם הטבעי איננו אדם הראשון. זה הנחש. אדם הראשון הוא זה שיוצא מחוקי הטבע.

עם ישראל יצטרך להזכיר זאת לעצמו ולכל האנושות בכל ההיסטוריה. עם ישראל הם "סופר- מחוץ לטבע" כדי להזכיר לשאר האומות שכולנו בעצם "מחוץ לחוקי הטבע". מטרת האדם באשר הוא , זה להכיר בזה. זה מה שיכול לגרום לו להיות מוסרי ולהכיר בכוונה בבריאה, על ידי בורא.

 

רבקה עקרה

אם יצחק עקר, יש לו את ההבטחה של "כה יהיה זרעך" שניתנה לאביו. כלומר, ליצחק יש הבטחה שיהיה עקר ושיהיו לו ילדים. אבל לרבקה אין הבטחה מצד הוריה. כשהיא עקרה, מי יוכל להוציא אותה מזה?

לכן כתוב שיצחק התפלל אל ה' "לנוכח אישתו כי עקרה היא" (אפילו אם הוא בעצמו עקר, העקרות של אשתו יותר בעייתית כי אין לה הבטחה). אם כן יצחק איננו רוצה להתגרש מרבקה ולישא אישה אחרת. הוא מתעקש על רבקה. והוא מתפלל עבורה:

 

וייעתר יצחק

יש ב"עתירה" דבר מיוחד: כמו שכלי העתר הופך את האדמה, כך מבקש ה"מעתר" אל ה': הוא לא רק מתפלל, הוא דורש שינוי עמוק מסדרי בראשית. ואכן זה מה שהיה צריך כדי שרבקה תצא מעקרותה (כי לה אין הבטחת "כה יהיה זרעך")

 

בן ארבעים שנה

למה יצחק חיכה כל כך הרבה זמן כדי להתחתן? כי הוא "חיכה" לרבקה! וזה פרוש הפסוק "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" כדי לקחת את רבקה הוא היה צריך להמתין ארבעים שנה.

 

 

 

מאבימלך נתעברה שרה

ליצני הדור צודקים! אכן מסיפור אבימלך נתעברה שרה! (לכן הם לא נקראים רשעי הדור אלא רק ליצני הדור) אמנם אבימלך לא שכב עם שרה אבל כל סיפור הביקור אצל אבימלך הוביל להולדת יצחק:

  1. הסיפור מזכיר את האישה הסוטה: יש כאן אישה (שרה) שחשודה שהיא הלכה עם איש אחר (אבימלך) ואז התברר שלא קרה כלום בינם, ואז, כמו באישה הסוטה, אם היא עקרה, אז היא נפקדת ומולידה! כי לדעת רבי עקיבא במסכת סוטה זו ההטבה שהאישה שלא חטאה מקבלת בסוף הסיפור).
  2. אברהם איננו מתפלל כדי ששרה תלד! מעניין. לא מצאנו תפילה כזו. להיפך, נראה שאברהם איננו מעוניין כלל ששרה תלד! ישמעאל מספק אותו לגמרי.כאילו לידת יצחק רק תסבך אותו! ה' בעצמו מנסה להסביר לאברהם את חשיבות לידת יצחק משרה. הוא מבקש ממנו לשמוע בקול שרה. הוא שואל אותו האם הוא הבין למה צחקה שרה. אבל אברהם מבין שבן משרה יגרום לו לעזוב את מידת החסד המופרזת שלו! טבעית, אברהם מתנגד למידת הדין של שרה ושל יצחק. הוא לא רוצה להגיע למצב של גירוש ישמעאל. קשה לו הסיפור הזה של "ללכת נגד חוקי הטבע". זה יצריך ממנו לעשות דברים קשים.
  3. אבל אברהם כן מתפלל עבור….נשות בית אבימלך!! אכן, התורה מספרת שבגלל סיפור שרה, כל נשות בית אבימלך נהיו עקרות! ואברהם מתפלל עבורם ומיד תפילתו נענית!! אבל, כל מי שמתפלל עבור חברו, נענה תחילה! וכך תפילתו עבור נשות אבימלך, עוזרת לשרה להיכנס להריון!!!

 

אם כן, סיפור אבימלך "עזר" לאברהם להתפלל, בעקיפין, עבור שרה אשתו וזה מה שהוליד את יצחק בן אברהם.

מידת הדין (יצחק) נולדה , באופן מפתיע, מהחסד המופרז של אברהם כלפי אבימלך!

אכן "אברהם הוליד את יצחק". ואכן, צודקים ליצני הדור שאמרו שמסיפור אבימלך נתעברה שרה!!

 

ידו אוחזת בעקב עשיו

מעניין שיעקב (ואפילו ישראל), שמותיהם של היהודים, מוגדרים על ידי היחס עם עשיו! ישראל כי יעקב היאבק עם שרו של עשיו ויעקב כי הוא אוחז בעקב עשיו!!

אכן , אומר הג"ז, ההיסטוריה של העם היהודי יהיה כל הזמן תלוי בזו של עשיו. ולראיה, מה שאומר יעקב לעשיו, אחרי המפגש בחזרה מלבן "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" כלומר, עד סוף ההיסטוריה נפגש. ואכן, כתוב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה.."

הקשר הזה מסביר גם את קניין הבכורה וגניבת הברכות:

אם עשיו מסרב להיות הבכור, אז יעקב מוכרח לקחת על עצמו את תפקיד הבכור . כי הילד השני יכול להתפתח בתור ילד שני,רק אם הבכור עשה את עבודתו כבכר. מהרגע שעשיו סירב לקחת על עצמו את תפקידו(הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי מבכורה) יעקב חייב לקחת את שתי הברכות על עצמו, זו של ידי עשיו וזו של קול יעקב.

 

השלכה היסטורית

ה"גלילי זהב" משליך מפירושיו על סיפורי האבות על היסטוריית עם ישראל ומה שהוא חווה בזמנו (מעשה אבות סימן לבנים)

בקשר ל"ידו אוחזת בעקב עשיו" הוא מביא פירוש הרד"ק על הפסוק מישעיה(סו) "בטרם תחיל ילדה": בין הכרזת סוף הגלות והזמן שישראל יתקבצו כולם בארצם, יהיה זמן(אמנם קצר) שבו היהודים יחוו חבלי משיח כמו חבלי לידה. ויפלו על ישראל צרות רבות וקשות מאוד. (אולי בגלל האיחור שלהם לעלות ארצה) .

כאילו עשיו יצטרך להעניש את יעקב על האיחור שלו בחזרה ארצה!כי הוא מפר את ההבטחה שלו . וככל שישראל יחזרו ארצה מהר יותר, כך יינצלו מחבלי משיח!!

 

זוהמת הנחש

עבור אלה שטוענים שהנחש שכב עם חווה (ונולד מהם קין!), יש חשיבות ב"זוהמה" שהנחש הכניס במין האנושי. זוהמה זו זקוקה לטיהור. אומרים שהבירורים בתולדות עד שמגיעים ליעקב, אלא בירורים כדי להיפטר מהזוהמה. כאילו בן אחד לוקח את כל הזוהמה והבן השני, מבורר מהזוהמה הזאת. כך נפרד ישמעאל מיצחק ולקח חלק מהזוהמה וכך עשיו נפרד מיעקב ולקח את שאר הזוהמה.

אם כן, יעקב "נקי"?

לא! יש בו עדיין זוהמה, אמנם קטנה, אבל עליו להיפטר ממנה. וזה מה שכתוב "וידו אוחזת בעקב עשיו" כלומר, יש ליעקב עוד "תפיסה" בזוהמה ועליו לברר ולהשליך אותה ממנו!!!

השם "ישראל" מבטא את סוף הבירור הזה. כשיעקב נלחם עם שרו של עשיו, הוא מסמל את המלחמה של זרעו כדי להיפטר מהזוהמה הזו. אבל יעקב נשאר יעקב כל זמן שהזוהמה בו. והוא יקרא רק ישראל כשהוא ייפטר לגמרי מהזוהמה.

 

בארות יצחק

הצלחת יצחק בחקלאות היא בגדר "חוץ מחוקי הטבע"(ראה הקטע הראשון במאמר זה). יצחק מקבל "מאה פעמים את מה שהטבע היה אמור לתת (מאה שערים).

איך הגויים מקבלים עובדה זו? הם חושבים שיצחק שאב מהם את כל כוחות הטבע, כמו מעשה כישוף. הם מאשימים אותו כאילו הוא גנב להם את השפע! הם לא יכולים לקבל את העובדה שמשהוא מצליח, בלי לחשוד שזה על גבם. היהודים "מוצצים" מהגויים את הכסף וההצלחה שלהם היא בטח על גבי הגויים.

סימן אחר של האנטישמיות: לפעמים, המלך לא מבטא את שנאתו ליהודים מייד. בהתחלה, הוא שולח בריונים (רועי אבימלך) כדי לעשות פיגועי טרור. וכך, נוצרים בעיות של "אי סדר" ועימותים. ואז המלך יוצא ומציע הפרדת כוחות (גירוש היהודים מהמקום) בנימוק של השכנת שלום!!

 

רחובות

יש שלוש בארות (לפחות) שחפר יצחק .

כל באר מסמל בית מקדש. שני בתי המקדש הראשונים נחרבים על ידי ריבות. אבל בית המקדש השלישי לא יחרב. כי "לא יריבו עליו". לכולם יהיה מקום וירגישו כולם כי הרחיב ה' את הארץ.לא יהיה יותר בעיית שטחים. כל אחד ימצא את מקומו

 

לעתיד לבוא

לא יצטרכו היהודים ללבוש את בגדי עשיו ולהסוות את עצמם. כשכולם יחזרו על אדמתם בגאווה, לא יחפשו תחפושות. "הם יוציאו את הבגדים הצואים של עשיו מעליהם". זה יהיה כ"שקול יעקב יישמע בעולם וידו תהיה תקיפה בארצו" אז יקבלו את כל הברכות כולם בידי יעקב ולא בידי עשיו."בני עשיו יהיו מוכנים להשפיע להם צרכיהם ולהגן עליהם כקליפת הפרי השומרת עליו".

כל זמן הגלות, יש צדיקים, העוסקים בתורה ומצוות, שנקראים עצי פרי. ושאר היהודים שלא עוסקים בתורה נקראים "אילני סרק".

אבל, כשמתיישבים בארץ ישראל, גם "אילני הסרק" האלה יביאו פרות חשובים מאוד כי יישוב הארץ יהיה שקול לכל התורה כולה.על ידם תתקיים מלכות ישראל. ועסקיהם יהי צורך גבוה".

 

חידוש מאת ידידי דניאל בנאיש:

אברהם קרא לאותו המקום "הר" (בהר ה' יראה)

יצחק קרא לו "שדה" (ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב)

ויעקב "בית" (אין זה כי אם בית אלוהים)

 

שלושת ההגדרות האלה: הר, שדה ובית, מקבילות לשלושת המימדים במרחב:

  • הר= מימד אחד, קו הגובה.
  • שדה= שני מימדים, מרחב
  • בית= שלושה מימדים, הנפח.

 

אברהם הוליד את ישמעאל שחי במימד אחד: "אללה הוא אקבר". דבר אחד חשוב זה היחס עם האלוהים. בקנאות.

יצחק הוליד את עשיו: הוא חי בשני מימדי העולם. הוא מתפשט ומצליח בעולם האופקי.

יעקב חי בשילוב שני ההורים שלו: גם אנכי וגם אופקי ויוצר את הנפח שבו חי האדם :הבית.