11-10-09

מישל בן שושן

 

שמיני עצרת-שמחת תורה שם

 

 

ברכת משה או ברכת אהרון

יש מנהג חסידי שלא מברכים ברכת כוהנים בשמחת תורה!

כי באותו יום מקבלים את ברכת …משה!!

כאילו יש התנגשות מסוימת בין ברכת הכוהנים של אהרון וברכת משה!

איך ה' יישב את המחלוקת הזאת בין שני האחים?

הוא אמר לכל אחד שהם יברכו את ישראל אבל , ה' בעצמו יברך את ישראל אחר כך.

לאהרון אמר "ושמו את שמי על בני ישראל..ואני אברכם"

ולמשה: ה' אלוהי אבותיכם יוסף…ויברך אתכם כאשר דיבר"

"השקיפה ממעון קודשך וברך את עמך ישראל"

אהרון ומשה שונים מאוד אהרון הוא קרוב לעם , ללב האדם, מעלה את התחתונים כלפי מעלה.

משה, הוא יותר קרוב לשמים, יותר שכלי, מקרב את השמיים כלפי מטה.

אנו זקוקים לברכת אהרון כל יום . כדי לעורר את המוכנות שלנו, מלמטה לקבל את השפע העליון.

אבל אנו זקוקים לברכת משה רק פעם בשנה כדי להראות לשמים שאנו מוכנים לקבל הברכות ועליו לברך אותנו עבור כל השנה.

 

שמיני עצרת מייד אחרי סוכות

במדרש שיר השירים פ"ז, כתוב ששמיני עצרת היה צריך לחול חמישים יום אחרי סוכות, כמו ששבועות (שהוא עצרת של פסח) חל 50 ימים אחרי פסח!

אלא שבפסח, ישראל לא הכינו את עצמם. הם הוצאו בעל כורחם ממצריים , ללא התעוררות מצידם. כך שהיו זקוקים להכנה ארוכה של חמישים יום עד שיגיעו למפגש האינטימי של "עצרת"- שבועות.

אבל, בסוכות, זה בדיוק ההיפך! ישראל התכוננו מראש השנה מכל הבחינות. הם התעוררו והזדככו כל צורכם. כך שמייד אחרי סוכות הם יכולים להיפגש אינטימית עם הבורא בעצרת.

 

 

לע"ד: למה אומרים "שמיני חג עצרת" ולא "חג שמיני עצרת"?

נראה לי , שמוסג "שמיני" הוא יוצא מגדר הטבע. הוא יוצא אפילו מגדר החגים של השנה. הוא שייך לעולם הבא. עולם "השמיני" הוא למעלה מן הטבע. לכן, אותו יום, יש לו שתי בחינות:

1. הוא חג עצרת של סוכות. בתוך מחזור הטבע.
2. הוא מסמל את מצב האידיאלי , של המטה-היסטוריה, של העולם הבא. וזה מחוץ לעולם החגים, עולם השמיני.

לכן, חכמים, נראה לי, קראו אותו בשני השמות: "שמיני"- ו"חג עצרת". כי יש לו שני הפנים גם יחד!

 

 

"עצרת"

עבור השם משמואל, עצרת הוא במובן של "קליטה":

שישראל יקלטו לתוכם כל ההישגים, המצוות, ההכנות, ההזדככויות שצברו עד כה, ושזה יכנס פנימה בתוכם וישמש אותם בהמשך השנה.

 

 

 

 

שמחת תורה על להבא:

הרבי מקאצק טוען שאין אנו שמחים עבור הלימוד של השנה שעברה (כי מי יכול לאמר שהוא אכן למד משהוא?!!). אלא השמחה היא על לעתיד!

אנו זקוקים לשמחה הזאת כדי להיכנס לשנה חדשה של לימוד.

אנו מחבקים, מנשקים, רוקדים עם התורה , כאילו אנו מחבבים אותה לא מצד השכל, ההבנה או הלימוד. (כי אז, התורה היתה שייכת לכל מי שמבין ולומד אותה בלבד- וגם לגוים שלומדים אותה!) אלא היא שייכת לנו כעם ישראל (אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו). כאילו יש לנו קשר רגשי, אינטימי עם התורה והשמחה של הקשר הזה הוא זה שיכול לעזור לנו בלימוד שיבוא אחר כך. ולא להיפך!

 

 

 

ההקפות

שונה היא המשמעות של ההקפות של סוכות והושענא רבא מההקפות של שמחת תורה:

ההקפות של סוכות והושענא רבא הם כדי להרוס את חומת הנחשים והעקרבים מסביב לליבנו. להפילו החומה שמפרידה ביננו לבין בוראינו, להשמיד את החומה של היגון, העצב, הדיכאון, הרוע שמונע מיתנו להתקרב לבוראינו. ההקפות עם הלולב או עם הערבה "מסירים את הרע".

אבל ההקפות של מחת תורה, הם הקפות שבונות מסביבנו חומה של שמחה, של פתיחות, של רצון. והחומה החדשה, החיובית, היא "עושה טוב" לאדם, היא גם מונעם מהרע להיכנס שוב כי השמחה מרחיקה את העצב, וגם בונה את חיצוניות האדם בדרך החיובי והשמחה !

כנראה שחייבים לטפל ב"חומות" של האדם.

האדם זקוק ל"חומה". החומה היא החיצוניות שלו. איך הוא נראה, מה הוא מגלה כלפי חוץ, באיזה מסכות הוא מתלבש כלפי העולם החיצון. והחומות האלה הם שבונים את חיצוניותו. אשליה היא לחשוב שהאדם חי רק בפנימיות ושצריך לטפל רק בפנימיות!

1. בראש השנה,וביום כיפור.טפלנו בפנימיות
2. אבל בסוכות ושמחת תורה מטפלים בחיצוניות!
3. בסוכות מורידים החיצוניות הרעה
4. ובשמחת תורה בונים חיצוניות חיובית!

 

 

בע"ה 22תשרי התשעא

מישל בן שושן

עורו של לוייתן

הרב יצחק שוראקי

 

ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא': +איוב מ'+ התמלא בסוכות עורו;

זכה – עושין לו סוכה, לא זכה – עושין לו צלצל, שנאמר: +איוב מ'+ ובצלצל דגים ראשו;

זכה – עושין לו צלצל, לא זכה – עושין לו ענק, שנאמר: +משלי א'+ וענקים לגרגרותיך;

זכה – עושין לו ענק, לא זכה – עושין לו קמיע, שנאמר: +איוב מ'+ ותקשרנו לנערותיך;

והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: +ישעיהו ס'+ והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. +ישעיהו נד+ ושמתי כדכד שמשותיך                                          – (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א 🙂

 

כדי להבין מה פירוש הסוכה הזו  מעורו של לויתן, נלך לחפש  במקור שמביאה הגמרא בספר איוב:

• איוב לכוד בבעיות האישיות שלו. יש לו ראייה אגוצנטרית. ואכן, ראייה זו מאוד נפוצה בפרשנות חז"ל: העולם נברא עבור האדם. סיפור מעשה בראשית מציב את האדם במרכז כוונת הבריאה.
• ה' מציע לו לצאת מראייה זו. יש עולם מחוץ לאדם! מה איוב יודע על כל מני דברים שה' ברא? אל לו לחשוב שהוא יודע הכל ומשתלת על הכל.
• הדוגמא העיקרית לזה היא שהלויתן: הוא מסמל בירייה שאין האדם יכול לה. הלויתן מאלצת את האדם לחזור למימדים זעירים  יחסית לשאר הבריאה.

 

הסתכלות זו על האדם כחלק קטן ממכלול הבריאה מחזירה את איוב למימד הרבה פחות אגוצנטרי.- ייתכן שהחידוש העיקרי של גלילאו הוא לו הקביעה הפיזית שכדור הארץ מסתובב מסביב לשמש אלא עצם זה שכדור הארץ איננו במרכז היקום! האדם איננו מרכז היקום!! זו הסתכלות הפוכה מזו של קריאת מעשה בראשית.(לכן כל כך קשה היה לכנסייה לקבל את קביעותיו המדעיות)

בעצם, שילוב בין שתי ההסתכלויות מציבה את האדם בנקודת המבט הנכונה.רק השילוב בין :

1. הרעיון שהאדם הוא מרכז הבריאה, לצורך כניסתו תחת עול האחריות שלו כלפי העולם  והבורא  .
2. ומצד שני, ביטול הגאווה (והדיכאון לפעמים) המסחררת שהכל מסתובב רק מסביבו! יציאה מנקודת המבט של איוב בהתחלת הספר,

יכול להציב נכונה את האדם מול הבורא.

 

שתי ההרגשות ההפוכות האלה מיוצגות על ידי:

1. הכניסה לסוכה: למרות הארעיות של הסוכה כלפי הבית, האדם תמיד יכול לשחזר מסביבו "בועה" נוחה שהוא מרגיש בה מוגן, ושכל העולם מסתובב רק מסביבו!
2. הלולב, שהוא לוקח מחוץ לגופו, מסמל להיפך את היציאה מחוץ למרחב המוגן של הסוכה. ה"קו" שהלולב מסמל פיזית, מוציאה אותו מה "בועה". הנענועים בשלושת הכיוונים,פותחת את האדם למרחב האין סופי.

הסוכה מעורו של הלויתן,מסמלת את ההצלחה של ה"צדיק" שמצליח לשלב את שתי ההסתכלויות ההפוכות האלה.ככל שהוא יצליח,כך יוכל לקבל שכר יחסית להצלחתו בשילוב.

1. ההצלחה הגדולה ביותר מזכה אותו למרחב של שלושה מימדים (הסוכה)
2. הצלחה פחותה, מזכה אותו לשני מימדים (צלצל)
3. הצלחה פחותה מזכה אותה למימד של הקו (שרשרת)
4. והפחות מכולם זו הנקודה: הקמיע!

30-09-09

מישל בן שושן

 

 

סוכות שם

 

 

 

ניסוך המים (קמ)

 

היה שער במקדש שקראו לו "שער המים". מחלוקת בגמרא על מקור השם הזה. יש אומרים שזה בגלל שעתידים המים הנובעים מתחת לאבן השתייה לצאת דרך השער הזה, באחרית הימים

ויש סוברים שהשער נקרא כך כי משם הכניסו את צלוחית המים שהעלו לנסך, בנוסף ליין, על המזבח בכל יום בסוכות.

השם משמואל מסביר שאין מחלוקת בניהם כי שניהם מדברים על אותו עניין: סוכות הוא מקדמה למה שיקרא באחרית הימים:

מה שיקרה באחרית הימים, זה מפגש בין העליונים והתחתונים. מפגש , סוף סוף, בין הדברים הנסתרים לדברים הנגלים. הכל יהיה ברור ולא יישאר ספק , אפילו אצל אומות העולם, אפילו בבריאה עצמה, ייפגשו כל ההפכים שעד כה נשארו רחוקים בגלל כובד הנעלם.

היציאה של המים שטמונים מתחת לאדמה, מתחת לאבן השתייה, המים שהבורא אילץ להישאר מתחת לאדמה וסתם אותם עם ה"פקק" שהיא אבן השתייה, המים האלה יצאו החוצה ויפגשו את העליונים! זה יהיה סימן אחרית הימים כי כל הנסתרות ותגלו ויפגשו כל הנעלמים עם הנגלים.

בסוכות, עניין זה קורא בזעיר אנפין:

כששני אנשים שהתרחקו הרבה זמן, נפגשים, נוצרת שמחה עצומה.

ולהפך גם כן, אם אדם בשמחה אמיתית, הוא לא חושש לפגוש אפילו אנשים שהוא לא קרוב אליהם בדרך כלל או אפילו שונאים!

כי השמחה מקרבת והקרבה משמחת.!

על המזבח, כל יום מקריבים מלח.

המלח הוא בא מהמים שנשארו הרבה זמן בשמש ויתאדו.

להקריב מלח כל יום, זה להפגיש  דברים "קרובים" ממילא! המים האלה שנוצר מהם המלח היו כבר בחוץ, מול השמש! זה לא מביא שמחה מיוחדת!

אבל, להביא מים ממעיין, שהיו מתחת מפני האדמה ולהעלות אותם על המזבח, זה כן מפגיש שי "רחוקים". ומזה נובעת השמחה של סוכות!! ומתוך השמחה של סוכות אפשר לקרב את הרחוקים!

ניסוך המים בסוכות, מסמל בזעיר אנפין את השמחה הגדולה שתהיה באחרית הימים, שאז ייפגשו בשמחה כל הרחוקים ויעשו כולם אגודה אחת!

שער הימים, נקרא כך בגלל שתי הסיבות גם יחד: בגלל שמשם מכניסים מים לניסוך המים על המזבח בסכות וגם בגלל שמשם יצאו המים המוסתרים מתחת לאדמה באחרית הימים!

 

 

 

חג האסיף(קלד)

 

הסוכה בעצמה היא אמורה לאסף את כל ישראל.

לא רק הלולב מאגד את כל חלקי העם,

גם הסוכה תכליתה לאסוף את כולם. כמו שכתוב במסכת סוכה כ"ז: "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת"!

ייתכן שהשבעה אושפיזין, המסמלים את כל המידות הנמצאות בישראל, את כל חלקי העם השונים, מרגילים אותנו , יום יום להתחבר עם כל חלקי העם.  מטרת החג היא לסמל את אחרית הימים ואת העתיד לבוא, בזעיר אנפין. אפשר להניח שאפילו כל גויי הארץ גם הם יכנסו בסוכה , כי הם "יעשו כולם אגודה אחת"!

 

 

 

לולב בשבת (קלה):

 

בשבת, אין שמחה. יש עונג, שהוא אושר פנימי, שלא מתבטא בהכרח בחיצוניות. העונג הוא השמחה הפנימית, שמתחילה בפנים.

הלולב, מטרתו להביא שמחה באברים החיצוניים של האדם. הלולב מטפל בחיצוניות. הוא מביא שמחה !

השבת פונה לצד היותר "קר", לשכל האדם.

הלולב, פונה יותר לצד החם, ללב האדם, להתלהבות החיצונית.

לכן מנענעים את הלולב. בכל 6 הקצבות!

השבת הוא בא מהמרכז, מהמספר שבע שהוא במרכז האדם. מרכז ששת הקצוות הפונות לכל עבר.

לכן, השמחה של סוכות, אם זה נופל בשבת, מתחילה מהפנימיות של האדם ויכולה לצאת לחוץ אבל עיקר העבודה מתחילה בפנים, בעונג.

אם היינו לוקחים את הלולב בשבת, השמחה הייתה מתחילה מבחוץ והייתה מפספסת את הפנימיות של האדם, קשה היה לבטא את העונג של השבת! לכן, לא לקחים לולב בשבת! אפילו אם יש מצוות שמחה בחג וגם בשבת. רק שאסור לפספס את מקור השמחה , שבשבת, היא הפנימיות.

• במקדש, אפילו חיצוניות האדם היה לו ערך של פנימיות, ולכן היו לוקחים לולבים במקדש בשבת. כי שם הכל נבע מפנימיות כל הזמן. אז ללולב היה מקום אפילו בשבת, ללא חשש שנפספס העונג.

 

 

 

4-10-06

 

סוכות פצ

 

 

מאמר ה: השמחה

ישנם  שלושה סוגי שמחה. לכן  כתוב שלוש פעמים "שמחה" לגבי סוכות, בתורה. וכן, בתפילת ראש השנה וכיפור, מזכירים את שלושת השמחות האלה , כל אחת בהגדרתה.

 

הצדיקים, יראי השם, שמחים מתוך היראה, ואכן סוכות באה אחרי הימים הנוראים. זאת השמחה שיצחק ישמח בה אחרי חיים של יראה . זו שמחה מינימאלית, פחותה, לכן מקביל לה המוסג :"והייתה אך שמח". "אך " בא בדרך כלל למעט .

 

הישרים, הם ה"ישרי לב" ("ולישרי לב שמחה), הם הצליחו להעביר מליבם העיוותים והרע. כמו יעקוב , השמחה אצלם נובעת מהרגשת הטהרה והיושר. סוכות מגלה גם את הצד הזה כי היא המשכו של יום הכיפורים, שבו בקשנו מה' שיטהר אותנו. וכן אנו נעשה בהושענא רבא. בתורה כתוב לגבי שמחה זאת "ושמחת בחגך". החג שלך, אחרי שעשתה בתוכך עבודת ניקיון הנפש, והשמחה באה מהרגשה אישית זו.

 

החסידים, מגלים את השמחה מתוך דבקות בה'. השמחה של  "הפגישה", היא הגבוה ביותר.סוכות היא האחרונה בשלושת החגים . במיוחד בשמיני עצרת, ישראל שמחים יחד עם ה' כי הם סוף סוף "ביחד", נפגשים. בתורה שמחה זו באה עם לקיחת 4 המינים :"ושמחתם לפני ה'": ביחד עם כולם, בפגישה של כולם, פוגשים את הבורא.

 

בסוכות יש את שלושת המרכיבים האלה של השגת השמחה באופנים שונים. סוכות היא גם המשך של יום הדין והיראה שהוא ראש השנה, גם המשכו של כיפור שבו מבקשים "הושע נא". והמשך סדרת החגים המשתייכות ליציאת מצרים ויחס עם הבורא, במיוחד עם שמיני עצרת, גולת הכותרת .

 

 

ובכן…	השמחה באה מתוך	לגבי סוכות כתוב	סוכות היא	כנגד
צדיקים יראו וישמחו	יראה	והייתה אך שמח	המשך הימים הנוראים	יצחק
וישרים יעלוזו	ישרות הלב	ושמחת בחגך	הושענא המשך של כיפור	יעקב
וחסידים ברינה יגילו	קשירה לשורש	ושמחתם לפני ה' אלו'	השמחה המעולה זמן שמחתנו	(אברהם)

 

 

 

 

מאמר א: יעקב בנה סוכות:

יעקב הצליח לנצח את שרו של עשיו. זה הקנה לו השם "ישראל". אבל האם באמת הוא ניצח אותו לגמרי?. כנראה שלא, כי הוא פגע בכף ירכו, וכל צאצאיו חייבים לזכור את החולשה של יעקב באיסור אכילת גיד הנשה.

בכל זאת, יעקב הצליח להתגבר גם על חולשה זו והגיע "שלם" לשכם. זאת אומרת שיעקב בסופו של דבר כן הצליח להשיג השלמות. הוא היה יכול לבנות בית עבוד עצמו. הבית מסמל את הקביעות בקדושה.  אבל מה יהיה עם הילדים והצאצאים שלו? האם השלמות שהוא קנה לעצמו , תועבר אוטומטית לזרעו אחריו?. כנראה שלא. על כל אחד לעשות את העבודה הפרטית שלו כדי להגיע אולי למדרגתו של יעקוב.  אין שלמות זו עוברת בירושה!  בכל זאת, יעקב רוצה להקנות לזרעו , אמצעים חייוניים כדי שיוכלו להשיג את השלמות. הוא  "בנה למקנהו..סוכות". "מקנהו" אלה ילדיו וזרעו אחריו. הסוכות הם הסוד כדי שיוכלי ילדיו  לעבוד כדי להשיג את השלמות שהוא השיג.

הסוכה היא מקום ארעי שמרגשים בו את הארעיות של האדם בעולם, ואז , יש מקום לחשוב על הדברים האמתיים באמת . אם יעקב היה בונה להם בתים, אז הם לא היו תופסים את ערך הבית. הם היו נתפסים להבלי העולם שנראים כדברים חשובים כדברים ה"קבועים". אבל באמת מה שקבוע , איננו מה שנראה קבוע. להיפך, דווקא מתוך הסוכה, הארעית, הפתוחה, מרגישים את הערכים שעליהם אפשר לסמוך באמת. כל אומות העולם בנו להם ארמונות, מגדלים, פסלים, ואחרי כמה דורות הם עברו מן העולם. ישראל לעומתם, עדיין קיימים בהיסטוריה  בזכות הסוכות.

 

הסוכה היא "צלא דמהמנותה". הצל של האמונה. עוד דברים לא "ממשיים" לא "קבועים", לא "בטוחים". אבל מצטבר שאלה דווקא הערכים שאפשר לבטוח בהם והם אלה שיכולים להבטיח המשיכוית במשך הדורות

 

לכן, התורה מצווה לעשות סוכות:"למען ידעו דורותכם.." אותכם, זה לא רלוונטי כי אתם כאן ומבינים, כמו יעקב.

הבעיה הגדולה היא :"דורותכם": איך מעבירים הלאה את ידיעת הערכים.

איך יעקב יעביר הלאה את המוסג של בית?

הם חייבים להכנס לסוכה, ומשם להבין מה פירוש "בית" אמיתי. לא בונים "בית יעקב" כמו שבונים בית רגיל. הבית של יעקב מושטת על עקרונות הסוכה. כך גם ארץ ישראל: אם מרגישים בה כבעלי בית, ללא הרהורים, ללא צורך במאמצים לזכות כל יום בה מחדש, אז מאבדים אותה ח"ו. רק הרגשת הארעיות מקנה באמת. "ולמקנהו..עשה סוכות"!

"..כי בסוכות הושבתי את בני ישראל..":

אין כאן מצווה "לזכור" את הנס של ענני הכבוד. כמו שאין מצווה לזכור את המן או את הבאר. אלא מצווה כדי ש"ידעו" . דעת  הוא חיבור. הוא הפנמה אל תוככי הלב של החוויה. ומה היא החוויה? זה שהכל בידי שמים, ורק ה' מגן עלינו. והוא לא מגן על ידי קירות של בטון, אלא עם עננים! הדבר החלש ביותר בעולם. כמו הסוכה שלנו מגינה על נשמותינו הרבה יותר מכל ארמון מבטון.

ואחרי שהפנמנו את זאת, עלינו לחזור להיכנס לתוך הבית. אסור להוסיף יום אחד נוסף בישיבה בסכה. המטרה היא הבית, אבל לא בית רגיל, אלא..בית יעקב.!

בע"ה יח תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

 

סוכות נה

מתוך הספר "נאות הדשא"

 

סוכת המלאכים

כשאברהם ביקש מהמלאכים לשבת "תחת העץ", הוא בעצם הכניס אותם תחת הסוכה !

אמר הקב"ה לאברהם … אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך וכו' (תהלים קה) פרש ענן למסך הרי במדבר, בארץ מנין, (ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים, לע"ל מנין שנא' (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, (בראשית רבה פרשה מח )

אבל יש הבדל עצום בין שתי הסוכות הללו:

הסוכה של המלאכים היא צץ מחובר לקרקע, בעוד שאסור שהסכך של הסוכה של בני האדם יהיה מחובר לקרקע! איך המדרש קישר בין שני הדברים?

 

"להיות מחובר", פירושו להיות מחובר לקדושה. איך האדם יכול להיות מוגן בפני המחשבות הפסולות, איך הוא יכול להיות מוגן בפני ה"חיצוניים"? הוא יהיה מוגן על ידי עשיית מצוות. או על ידי לימוד התורה. אבל זה לא מספיק! הרי הוא לא עוסק במצוות ובתורה כל הזמן! אם נניח שהוא אכן מחובר לקדושה בזמן עשיית מצווה, מה יהיה כשהוא איננו מחובר? מה קורה בכל שאר העיסוקים שלו. מי יגן עליו? התשובה היא פשוטה: הישיבה בסוכה במשך 7 ימים תגן עליו כל השנה! איך זה יכול להיות?

ואכן, למדו אותנו החכמים ש"כל העוסק במצווה פטור מן הסוכה".כי עשיית המצווה מקשרת אותו כבר לקדושה והוא לא זקוק ברגע זה לחיבור את הקדושה נוסף.

כשאדם נכנס אל הסוכה, הוא מכריז בזאת שהוא זקוק להגנה. הוא מודה שהוא איננו יכול כל הזמן לקחת אחריות על עצמו ולהיות מחובר אל הקדושה באופן אקטיבי ומודע! בסך הכל האדם הוא רק אדם ואסור לו להשלות את עצמו שהוא מלאך. אכן, רוב הזמן, האדם איננו מחובר לקדושה, ורב הזמן הוא זקוק להגנה מאת הקדוש ברוך הוא! במידה והאדם חושב  כך. אם הוא עושה את המאמץ להיות מספיק עניו כדי לבקש עזרה מה' ולמסור את הגנתו בידי ה', אז ה' יגן עליו במשך כל השנה!

כשהאדם בונה לו סוכה מצומח "שאיננו מחובר" לקרקע, הוא מודה שהוא בעצמו איננו יכול להתחבר כל הזמן לקדושה. והכניסה הפסיבית ומסירת הגנתו וחיבורו לקדושה על ידי הקדוש ברוך הוא, היא מעשה של אמונה גדולה ששכרו הוא הגנת ה'!

אבל המלאכים הם כל הזמן מחוברים לקדושה! הם לא חוטאים. אם כן איזה סוג של סוכה הם צריכים? הם זקוקים לסוכה שתזכיר להם שיש להם לא לגלוש לתחום של האחר! לא של מלאך אחר (הרי כל מלאך יש לו תפקיד אחד בלבד ואסור לו לטפל בעניינים שאינם מתחומו), ואולי גם של בני האדם כשזה לא תפקידם המפורש!

נראה לי להוסיף, שאברהם אבינו הכניס את המלאכים בתוך הסוכה המתאימה להם (סוכה מחוברת לקרקע ולקדושה) כדי להזכיר להם שהוא, אברהם, לוקח על עצמו את התפקדי שלו כבן אדם ואין להם המלאכים לגלוש לתחומו יותר מדי. אם האדם מקבל על עצמו את האחריות, הוא מבקש בזאת מהמלאך לא להיכנס בתחום שלא שייך לו, ולתת לו, לאברהם לקחת אחריות על עצמו!!

אם כן, הסוכה באה כדי להזכיר לכל מי שנכנס בה את גבולות אחריותו.

• האדם נזכר שהוא לא כל יכול. והוא מבקש שמן השמים יגנו עליו בזמן שהוא לא עסוק במצוות.בזמן שהוא "איננו מחובר"
• ומזכירים למלאך שהוא גם כן צריך להסתפק בתחומו ולא לגלוש לתחום חברו (כולל בני האדם), אפילו כ"שהוא מחובר" לקדושה ופועל מתוקף תפקידו!

 

הקשר בין הסוכה והלולב

יכול להזכיר את הדו משמעות של הפסוק:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם":

פירוש הפסוק שה' ישכון בתוך עם ישראל, במשכן שנמצא בתוך מחנה ישראל. הסוכה היא כמו מקדש קטן שבו נכנס האדם ופוגש שם את השכינה.

אבל פירוש אחר אומר שה' ישכול בתוך כל אחד מישראל. בתוך גופו , בתוך ליבו של כל יהודי. "ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד מהם. וזה נרמז על ידי הלולב דווקא. כל הלולב הוא אישי. הוא מחבר בין כל אברי הגוף של האדם. בתור זה, הלולב מאפשר לאדם לקבל בתוכו את השכינה!

לסיכום, על ידי הסוכה, אנו פוגשים את השכינה מחוצה לנו, במקום שנראה לעין, כמו המשכן עצמו שבנוי באמצע המחנה. אבל על ידי הלולב, אנו פוגשים את השכינה בתוכנו, המקדש הפנימי של האדם.

בע"ה יט תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

 

סוכות מי

 

גובה הסוכה

הסוכה פסולה אם היא נמוכה מ10 טפחים (80סנטימטר) או גבוה מעשרים אמה (10 מטר)

הסוכה היא מקום מפגש בין האדם והבורא.

הבורא הסתיר את נוכחותו מהאדם כדי לאפשר לו בחירה חופשית ומרחב תמרון. על זה אומר הפסוק :,השמים לה' והארץ נתן לבני אדם".

לכן,המרחב שנמצא  מתחת לעשרה טפחים, קרוב לארץ,מסמל את המקום של האדם שאין בו אפשרות להשיג את הבורא. שם, אם בונים סוכה, אין מקום לחפש מפגש בין האדם והבורא.

למעלה מעשרים אמה, זה יותר מדי גבוה

ואין לאדם לחפש יותר ממה שהוא יכול להשיג. לכן, גם שם אין מקום להציב את הסכך.

אבל בין שני הגבהים האלה, הבורא נותן לאדם להשיג אותו ויכול להתחולל מפגש. שם , יכול האדם לעבוד כדי לפגוש את האלוהים, בין שמים וארץ.

לא לחינם העניין של גובה הסוכה נידון במשנה הראשונה של מסכת כוסה. תמיד המשנה הראשונה מציבה בפנינו את עיקר העניין שנידון במסכת.

 

סוכה ולולב

למה בשבת אין לולב אבל יש סוכה? התשובה לשאלה הזאת יכולה לעזור לנו להבין יותר מה הם משמעות שתי המצוות האלה.

מצוות הסוכה היא "לישב בסוכה". אין מצווה מפורשת לבנות סוכה אלה להיכנס אליה ולשבת, לאכול, לדור בתוכה. כשאני נכנס בסוכה, אני פאסיבי ומקבל עלי את המצב הנתון של סוכה מסביבי. זה מסמל את המסורת שכל יהודי מקבל על עצמו בתור יהודי ששיך לעם ולמסורת. כל יהודי מקבל עליו את כל מה שנאמר, נכתב, נעשה , מאז שהיהדות קיימת ועד לרגע זה.

גם בשבת, היהודי נכנס  ומפסיק לעבוד ,ליצור. הוא מתחיל להיות פאסיבי לגמרי מבחינת כל מלאכה. הוא רק נהנה ממה שנעשה לפני כן בימי השבוע. אם הוא הכין אוכל , אז הוא יכול לאכול. אם יש לו בית, הוא נהנה ממנה בשבת. אבל הוא לא יוצר כלום. שבת הוא הזמן של ההתכנסות פנימה, הפסקת העבודה בחוץ, כמו שהתורה אומרת לגבי השבת:"לא יצא איש ממקומו ביום השבת". בשבת העבודה היא פנימה.

לכן, הסוכה מאוד מתאימה לעבודת האדם בשבת. אלה שתי מצוות אחיות. ייתכן אפילו שהשבת תעזור ליהודי להמשיך את החוויה המיוחדת של סוכות במשך כל השנה.

אבל, לעומתה, מצוות הלולב היא הפוכה: האדם מצווה "לקחת" לולב. הלולב הוא אישי. אסור לברך על לולב שאיננו שלי. (לגבי הסוכה , זה לא נכון, אפשר לצאת ידי חובת ישיבה בסוכה אפילו אם היא לא שייכת לי- כי הסוכה מסמלת את המסורת הכללית שכולם מקבלים ככלל מן העבר). אם כן הלולב הוא אישי (דרך אגב, וכדי לזכור את הרעיון הזה, ניתן לזכור שהגימטרייה של "לולב"= "מיוחד"!). הלולב מסמל את העבודה שכל יהודי חייב לעשות כדי להביא לתוך המסורת את היצירה האישית שלו. לכל יהודי יש משהוא ייחודי לתרום. דבר שאף יהודי אחר יכול לתרום במקומו! לכן, מנענעים את הלולב לכל כיוון, כדי לסמן על ה"יציאה" אל החוץ, החידוש ,היוזמה והפעולה היצירתית של הפרט. גם צורת הלולב דומה לחרב, לכלי זיין אלים , או שלפחות מביע את רצונו המיוחד של האדם. ה"אני" שלו. אם הסוכה היא מבחינת "רשות הרבים", הלולב הוא מבחינת "רשות היחיד".

לכן, אין אנו לוקחים לולב בשבת: כי השבת היא עבודה פנימית והלולב היא עבודה כלפי חוץ(כשהמסורת שאני מקבל היא הפנים והיוזמה הפרטית היא היציאה אל החוץ).

לכן שתי המצוות האלה, הסוכה והלולב, פונות לשני כיוונים שונים. ובכל זאת, בסוכות, שהיא חג החיבורים, יש לחבר בין שתי העבודות האלה! בין הסוכה והלולב!

הסוכה מצוותה בלילה (זמן המנוחה, החשיבה, ההתכנסות פנימה)

הלולב מצוותו ביום (זמן הפעולה והיציאה לעבודה)

הסוכה היא יותר "נשית", גם השם שלה הוא נקבה. וגם צורתה המקבלת פנימה הנכנס בה.

בזמן שהלולב הוא יותר "גברי" וגם השם שלו זכרי. וגם צורתי החודרנית.

 

 

 

שמחת בית השואבה(חלק ב דף רסח)

כתוב בגמרא (מסכת סוכה נא.) על השמחה המיוחדת של בית השואבה,

"יש מהם שאומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו"

כלומר, השמחה הגדולה ביותר שיכול להגיע אליה האדם היא כשהוא איננו מתבייש מהצללים של עברו. לכל אחד שי רגעים, מעשים, מחשבות, פנים בחייו ובעברו שהוא לא גאה בהם. אבל אם הוא מצליח לחבר בין הרגעים האפלים האלה להווה שלו, אם הוא יכול "להכיל" את כל הצדדים של חייו ולהיות גאה בכול ,כמכלול, למצוא טעם לכולם ,אפילו אם "הוא היה נראה לו שבעבר שלו היה חסר אור, בהארת בית השואבה נתוודע לו למפרע אשר מעולם לא היו משוללי אור"

 

 

סכך לא מחובר

מטרת הסוכה היא שהאדם ימסור בידי ה' את בטחונו. ואפילו את נכסיו. אחרי שהוא אסף לתוך הבית שלו את כל התבואה, יכולה להיות לו הרגשה שרק "כוחו ועוצם ידו עשה לו את החייל הזה". דווקא בסוף תהליך העבודה החקלאית, כשהאדם גאה מאוד ממעשיו ושמח , הוא יכול לשכוח את שברירותו ואת עזרת ה' בכל הדרך. דווקא ברגע זה של האסיף, הוא מתבקש לצאת מהביטחון המדומה של הבית הקבוע שלו לדירת עראי, שבה הוא מרגיש את התלות בחסדי שמים.  המסירה של קנייניו בידי ה' היא זו שיכולה להקנות לו את נכסיו בצורה אמיתית. המסירה של בטחונו בידי ה' היא זו שיכולה למנוע ממנו אשליית הקביעות והשלמות. רק אז הוא יוכל להיכנס בחזרה בביתו כשביטחונו ימשיך להיות בידי שמים.

הסכך, הוא הסמל של ההגנות שהוא יצר לעצמו. גם הם חייבות להיות מסורות בידי ה'.

הסכך צריך להיות פרי עמלו. לפחות שהוא תלש אותו מהקרקע. את זה הוא צריך למסור לה'. למסור את הטבע, המחובר לקרקע, לה', זה דבר פשוט ולא דורש שום עבודה. להגיד שלה' הארץ ומלואה, במובן שכל מה שהוא טבעי שייך לבורא, זה לא מספיק! אלא אפילו כל מה שהאדם בעצמו עשה, זה צריך למסור בידי ה'!

אם אני נכנס בסוכה שהסכך שלה מחובר לקרקע, אני עשיתי עבודה לא מספיקה. אני נכנס לתוך הטבע. אני חוזר לחיק הטבע. זו גישה יפה אבל לא מספיקה!

העבודה האמיתי הנדרשת מן האדם זה למסור את מעשה האדם עצמו בידי ה'! כמו שאנו "המוציא לחם מן הארץ" ולא מברכים רק המוציא את החיטה מהארץ! כלומר אפילו מעשה ידי הם בהשגחת הבורא ולא רק מה ששייך לטבע הבתול!

29-09-09

 

סוכות לעד

 

הלולב

בכיפור אנו צריכים להרגיש שאנו חלק מעם ישראל

בסוכות, אנו מחויבים לעשות מעשה כדי לאחד את עם ישראל! והוא הלולב, האגודה האחת שמדברים עליה מראש השנה!

 

ארעיות הסוכה:

אנו צריכים ללמוד איך לחיות בבית שלנו:

לפעמים, רק בחוסר הדבר אנו מכירים בחיוניותו ובעיקרון המעמיד אותו!

• רק במחלה אנו מרגישים את ערך הבריאות ומודים לאלוהים על הבריאות!
• רק בגלות אנו מרגישים בערכה של ארץ ישראל! ולפעמים, ה' גולה אותנו אם לא הרגשנו בערכה כשהיינו בתוכה!
• עלינו, בכל מצב, להרגיש את הבסיס שאנו עומדים עליו. לחזור לעיקרי הדברים. לא לשכוח שאנו חייבים לזכות בהם ושהם לא ניתנים מאליהם חינם.

היציאה אל דירת העראי, נותנת לנו אפשרות לחיות ללא ה"ביטחון המדומה" שנותנים לנו קירות הבית מבטון. זה מצבר של "אמונה", של ביטחון בעיקר ולא בטפל. אני לא "אני" בזכות הווילה או הפנטהאוז שלי, לא בזכות האוטו המפואר שלי, לא בזכות הכסף שלי.

 

השמחה:

אם השמחה שלי תלויה בחפצים מסביבי, בכסף, בבית, במעמד, אז השמחה שלי רופפת מאוד ולא מבוססת על דברים איתנים!

אם אני שמח בסוכה, אז זו שמחה אמיתית! השמחה הזו אינה תלויה בדבר. היא נצחית ועמוקה.

 

 

 

בע"ה טז תשרי התשע"ב

מישל בן שושן

 

סוכות לעד5

 

סוכה ולולב:

• הסוכה היא נשית.

שתי דפנות וטפח, המידות המינימאליות עבור הדפנות , מסמלות, לפי האר"י ז"ל את הזרוע וכף היד. כי הסוכה היא כמו חיבוק.

חיבוק בין שני בני זוג. חיבוק בין ישראל וה'. חיבוק של האימה שמחבקת את הבן שחוזר לתוך חיקה.

החזרה לתוך הסוכה , לתוך הטבע, הטהרה, הפשטות, מחבקת את האדם ונותנת לו כוחות כדי שיוכל לפנות אל פני האחר. כדי שיוכל להיות "פנים מול פנים"!

• לעומתה, הלולב הוא גברי.

מצוותו ביום, ולא בלילה כמו הסוכה. הוא מסמל כלי זיין. יש בו מצוות "קיחה" ומעשה. בניגוד לפאסיביות של צל הסוכה שנכנסים בתוכה, הלולב דורש מעשה אקטיבי

• לכן יש מקומות לחבר בין שני ההפכים המשלימים האלה.

 

איך ראש השנה ויום כיפור יכולים להיות "זכר ליציאת מצרים"?

בקידוש וגם בעמידה מקדשים אותם בתוספת "זכר ליציאת מצרים"! למרות שאין קשר היסטורי בין ראש השנה או יום כיפור ליציאת מצרים! (חוץ ממדרש אחד שאומר שהפסיקו לעבוד בראש השנה!)

הבית גנזי אומר:

ביציאת מצריים שני דברים קרו:

• יראה: פחדנו שמה המשחית יבוא על הבית לנגוף. שמא המכות יכו אותנו. פחדנו על ים סוף…נכנסה בנו "יראת ה'". מהיראה הזאת אנו חוגגים את ראש השנה ויום כיפור!
• השמחה והאהבה: ביציאת מצרים שמחנו להיות משוחררים, שמחנו על ההצלה ועל הבחירה. ומזה אנו חוגגים את פסח סוכות ושבועות.

שתי  המערכות האלה נפגשות בסוכות:

1. סוכות שייכת למערכת חגי תשרי:

מערכת של חגים אוניברסאליים. חגים של "ימים נוראים"

בפרשת אמור, יש שתי פעמים אזכור לחג הסוכות. הפעם השנייה, אחרי "אלה מועדי.." נראית דווקא שייכת לחגי תשרי כי יש בה המילה "שבתון" שאנו מוצאים בחגי תשרי.

 

2. וגם היא שייכת לשלוש הרגלים

מערכת פסח שבועות וסוכות שהיא מיוחדת לעם ישראל.

חגים שבהם אנו שמחים וחוגגים את האהבה כלפי ה'.

 

סוכות היא חיבור הפכים! חיבור בין חגי תשרי לשלוש רגלים וחיבור כל המידות (שבעה אושפיזין) חיבור כל חלקי העם (לולב) חיבור בין אהבה ויראה, חיבור בין ישראל , עם מבודד שדואג רק להישרדותו בלי רצון לגייר אף אחד, לבין ישראל שהוא אור לגויים, מייצג את כל שבעים האומות ודואג להם עם בפרי החג….

 

 

הסכך עשוי מפסולת גורן ויקב

בראש השנה , אנו נפרדים מהפסולת שלנו, מהעבירות.

ביום כיפור, הזדונות הופכים לשגגות

אבל בסכות, בעבודה מתוך אהבה שמחה ומעשים, הזדונות יכולים להפוך לזכויות!! ה"פסולת" שלנו הופכת לנו אמצעי לקיים את המצווה ולגור תחת צילה!!

 

האם חגגו את חג הסוכות בבית ראשון

כנראה שחג הסוכות היתה חג של עליה לרגל והקרבת קורבנות בבית המקדש. שלמה המלך מביא קורבנות עבור חג הסוכות.

אבל, נראה שלא בנו סוכות ולא לקחו לולבים מחוץ למקדש!

בנחמיה , חגיגת חג הסוכות בירושלים , אחרי שיבת ציון, נראית כחגיגה ראשונה מסוגה מאז יהושוע בין נון! כך לפחות כתוב שם.

בנוסף , איך אפשר לבקש לעלות לרגל לבית המקדש וגם לבנות סוכה בחצר הבית?? אלה שתי מצוות סותרות , בפן המעשי.

נראה שרק בבית שני ובמיוחד אחרי הבית, בניית סוכות והישיבה בהם התחילו להיות מצוות מקוימות.

 

 

נענועי הלולב:

הלולב נראה כדבר שהיו לוקחים אותו רק בבית המקדש.

הלולב דומה לקרבן!

כמו הביכורים, (ולקחתם..) עיקר המצווה היא בבית המקדש.

נענועי הלולב דומים ל"הנפה" של הקרבנות או של הלחם, או של הביכורים.

 

ההנפה מביעה שני דברים:

אנו מתקרבים את ה' בהכרה שהוא מושל בכל רוחות העולם, כביכול אנו נותנים לו את הקרבן, ומציעים את המתנה לכל ארבעת הרוחות ומעלה מטה, כאילו אנו נותנים את הקרבן אליו. וכך, אנו מתחברים אליו במעשה .

מצד שני, הקרבן מכפר. זאת אומרת, שהקרבן מסיר את הרע.

 

כך מסבירים חכמנו במסכת סוכה את הנענועים של הלולב:

הפן החיובי: ממליכים על עצמנו את מלכות והשגחת ה' מסביבנו, בששת כיווני האוויר.

הפן השלילי: אנו מונעים מהרע לבוא עלינו. (נגד רוחות רעים וטללים לא טובים .

 

הלולב נראה מאוד קרוב לקרבן ועבודה במקדש.

 

הסבר חסידי לנענועים:

המצווה היבשה של הלולב היא הלקיחה ביד. מיד אחרי הלקיחה , אפשר להניח את הלולב. יצאנו ידי חובה. אבל על ידי הנענועים, אנו מביעים:

חיבוב המצווה

הבעת הרעיון שהמצווה היא אמצעי ולא מטרה בפני עצמה: על ידי המצווה, יש לי יכולת לעשות דברים נכונים: להרחיק הרע ולקרב הטוב. הנענועים מביעים העשייה שמעבר למצווה, מה שהמצווה מאפשרת לי לעשות אחרי קיום המצווה .

 

 

סוכות רעיונות

 

1. בכסה ליום חגנו.

יום חגנו , הוא כנראה , חג הסוכות!

אם כן, אם החכמים מיחסים את יום "הכסה" לראש השנה, בגלל שבו הירח מכוסה, אז אפשר להסיק מזה שסוכות היא החג בפועל וראש השנה היתה בכוח. כאילו מגלים בסוכות משהיה מכוסה בראש השנה.  זה יסביר שסוכות מתרחש בשעה שהירח מלא!

 

2. חגי תשרי – הרב אטון-

• ראש השנה= תשובה (שיבה) אל החוק האלוהי, קבלת עול מלכות שמים.
• יום כיפור=תשובה (חרטה וקבלה על הבא) בגלל התרחקות בין החוק והחיים עצמם
• סוכות=החיים מלאי המשמעות.

 

3. מלבד מנדרכם..(הכתב והקבלה ויקרא 23-38)

"בד"= מטה מעץ. כמו הבדים שמרימים את הארון. הענף נבדל מהעץ שממנו הו צמח.

"לבד"= מבודד (מהעץ..) (לא טוב היות האדם לבדו)

"לבד מ..= חוץ מ…

"מלבד"= בנוסף! כלומר הנה דבר דומה אבל לא עיקרי .

 

4. פרי החג הולכים ופוחתים 13,12,11,10,9,8,7סה"כ 70
   1. רבנו בחיי במדבר כ"ט י"ג :דרשו בפרי החג, לימדה תורה דרך ארץ בקרבנות הללו, שאם יתארח אדם אצל חברו יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות,למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו ירק, וכן פוחת והולך עד שמאכילו קטנית:
   2. מסכת סוכה נ"ה, ב: אמר רבי אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות [. . . ] אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן
   3. שפתי כהן במדבר כ"ט י"ג: ויום הראשון היו מקריבין שלושה עשר פרים לרמז שעתידין כולם לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד וליחדו, ולזה מתחיל בשלושה עשר בגימטריא אחד, ומתמעטים והולכים, למעט רוח גאותם וקישוי ערפם.

שמע ישראל: ה' (שהוא) אלוהינו (היום), (יהיה) אחד (גם עבור כל העמים באחרית הימים).(רש"י)

10=כלליות האומות בעולם

7= הריבוי והשוני

 

5. הכבשים : כל יום 14! (כפול מהרגיל!) סה"כ:98

רבי יוסף בכור שור במדבר כ"ט י"ג:  והכבשים נכפל מניינם שכל המוספין שבעה, ובכאן י"ד שיעלו  לתשעים ושמונה לבטל קללות שבמשנה תורה.

הכבשים אינם פוחתים!! כדי לבטל את קללות כי תבוא!

 

6. דירת עראי

האדם צריך להרגיש שהוא איננו שולט על הכל. אין השמירה מאת האלוהים "כשרה" אלא אם האדם לא משתמש בה כמגן. כי אז, הוא עובד עבודה זרה עם השמירה של האלוהים: הוא הופך השמירה לאמצעי! במקום זאת, האדם צריך באמת להרגיש בידי הבורא ולא להשתמש באלוהים לצרכיו!!

 

7. זכר ליציאת מצרים

אנו אמורים לשחזר את ההרגשה של העם במדבר! זאת אומרת , להבין יותר טוב למה הם כל כך התקוממו נגד ה' למרות כל השמירות והניסים: ענני הכבוד הגינו עליהם. ולמרות זאת, הם היו צריכים לעבור ניסיונות קשים כדי שיבינו שאין ההגנה אמורה לשמש אותם אלא אם כן הם מרגישים בחולשתם וארעיותם מול הבורא!

 

 

 

בע"ה חי בתשרי התשע"ד

מישל בן שושן

 

סוכות לעד 8

 

על הכפילות בפרשת אמור על חג הסוכות

 

סדר החגים בפרשה  הוא

1. אלה מועדי ה'…(כותרת מתחילה)
2. פסח
3. שבועות
4. ראש השנה
5. כיפור
6. סוכות
7. אלי מועדי ה'..(כותרת חותמת)

ואחר כך חוזרת התורה ואומרת

8. "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי,…בסוכות תשבו…." למה לחזור על סוכות שנכלל כבר לעיל?

 

ועוד, למה התורה איננה מכלילה את ראש השנה ויום כיפור לתוך שלושת הרגלים? במקומות אחרים כתוב רק "שלוש רגלים" וכאן, היא כוללת את ר"ה יום כיפור וסוכות בתוך המועדים?

 

אני מציע פירוש זה:

קיימים שני מישורים: המישור האידיאלי והמישור האנושי. התורה תמיד מתארת את שני המישורים.

• אדם הראשון קדמון ללא חטא שהיה אמור לחיות עד ין קץ.. והחטא (הבלתי נמנע?) ותיאור האדם אחרי החטא עם הצורך בתיקון החטא.
• כמו כן, יש מתן תורה ראשון בשבועות, אידיאלי, עם לוחות ראשונים אידיאליים. אחר כך יש תיאור חטא העגל (הבלתי נמנע?) ואחר כך תיקון החטא הנורא עם מתן לוחות שניים, יותר אנושיים.
• כך גם כן בחגים, נראה לי שיש מחזור אידיאלי של "פסח-שבועות- סוכות" שהם החגים האידיאליים

ויש את לקיחת בחשבון של אנושיות האדם, העובדה שהאדם חוטא, ואז יש צורך להכניס בתוך המחזור הזה את "חגי התיקון של החטא" שהן ראש השנה, יום כיפור וחלק מחג הסוכות.

 

לעניות דעתי, אין לראות בכל המערכות ה"לא אידיאליות" המתוארות בתורה, קטסטרופה שהיה אפשר למנוע אותה. להיפך! לדעתי, הבורא ברא את האדם איך שאנו מכירים אותו. אדם שחוטא, עם שחוטא, תורה שלידה עבודה זרה .. אבל תיאור המצבים האידיאליים חשוב כדי לעזור את האדם לשאוף לתיקון ולשיפור. לתת לו כיוון.

 

אם כן, סוכות שייכת לשתי המערכות גם יחדף היא סופה והכתרתה של המערכת הראשונה של שלוש רגלים

אבל היא גם הכתרתה ושיאה של המערכת  המתקנת את החטאים ראש השנה- כיפור וסוכות.

 

לכן, סוכות היא חג של כפילויות, של חיבורים.

נזכיר לצורך המחשה בלבד כמה נושאים הקשורים לסוכות שהם כפולים וחיבורים

• ארבעת המינים של הלולב שמחברים בין כל אברי האדם
• ארבעת המינים שמחברים בין כל חלקי העם (צדיקים- בנוניים- בעלי תורה ומצוות..וערבה)
• 7 אושפיזין שאנו מארחים כל יום בסוכוה. יש לדעת להיכנס בסוכה של אברהם (איש החסד הגדול) ולהיכנס באותה הסוכה אבל כשיצחק (איש הדין הנורא) הוא האושפיז העיקרי. וכן הלאה שבעה ימים!
• החיבור בין כל אומות העולם המיוצגים על ידי 70 פרי החג
• הכפילות בקרבנות החג: בכל חג מקרבים 7 כבשים ואיל אחד. ובסוכות פשוט כפול: שני אילים ו14 כבשים!
• חיבור בין מצוות הלולב (עבודה אישית אקטיבית של חידוש ויצירה)עם מצוות הסוכה (קבלת המסורת באופן פאסיבי)
• כפילות מצוות הסוכה בפרשת אמור.
• …

אם כן, סוכות היא חג החיבורים. היינו אולי מצטערים על זה שיש חטאים והמערכת איננה "אידיאלית", על שיש לנו לעבור את ר"ה וכיפור כדי להגיע לסוכות. אבל נראה לי שההיפך הוא הנכון.

ר"ה וכיפור עוזרים לנו להעמיק ולפתח את עניין הסוכה האידיאלית! כי האדם הוא במהותו אמביוולנטי. האדם הוא בעצמו כפול ועשוי מחלקים שונים. אם לא היינו לוקחים בחשבון את החלקים האפלים שלו, אם היינו מדלגים על ר"ה וכיפור, סוכות היה חג מסולף!

המסר של סוכות הוא מסר של לקיחת בחשבון את המצב האמיתי של האדם, של כל אדם, יהודי או גוי, ולהנחות אותו בדרך התיקון שהוא דרך החיבורים!

 

אנו מבינים עכשיו למה המטרה של סוכות היא "למען ידעו דורותיכם"

אין ידיעה אלא חיבור אמיתי!

ולמה סוכות היא חג העתיד (פסח הוא חג העבר- יצאנו כבר ממצרים- שבועות חג הווה- מקבלים את התורה כל יום). הפועל "ידעו" הוא בזמן העתיד.

 

סכות היא הפסח של הגויים (הרב שרקי)

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"

איפה מצאנו שה' הושיב את ישראל בסוכות??

"ויסעו מרעמסס סוכותה.." התחנה הראשונה ביציאת מצרים היא ..סוכות! שם, כנראה אפו את הבצק שהוציאו ממצרים ואכלו את המצות! וזה מסביר מצוות אכילת כזית לחם בסוכות כמו שיש מצווה לאכול מצה בפסח.

אם כן ף למה אנו לא חוגגים את סוכות בפסח?

כי עם ישראל בלבד יצא ממצרים!

עם ישראל הוא לא מטרת בריאת האדם. המטרה היא שכל האנושות תכיר במלכות שמים. עם ישראל הוא האמצעי כדי להביא את האנושות כולה להכרה זו.

ישראל חוגג את פסח כי הוא יצא ממצרים אבל כל הגויים יחגגו את סוכות אחרי התיקון הכללי של ההיסטוריה. לכן, סוכות נדחה עד אחרי חגי תיקוני החטאים (ראש השמה ויום כיפור).

9-10-06

 

סוכות בעד

הרב בן עזרא

 

1דירת עראי

אדם גר בתוך מחשבותיו!

"צא מדרת קבע"= צא לפעמים מתפיסות העולם והרעיונות המקובעים שלך, ו"שב בדירת עראי"= תיפתח לרעיונות חדשים ותסכים לשים בצד את המוסכמות כדי לאפשר התחדשות.

 

2לולב כלי זין:

המדרש בויקרא רבא, משווה ישראל היוצא מימי הדין עם לולב למי שיצא מבית הדין וכלי זין בידיו, סימן לניצחונו.

האם לעתיד לבוא, במידה וכל אומות העולם יחזרו בתשובה, האם ישראל ימשיכו להיות העם הנבחר? או שמא יהיו שווים עם כל האומות?

שאלה זו יכולה להישאל בסוכות ,חג אחרית הימים.

והתשובה היא ברורה: כן, ישראל יישארו העם שבחר ה', כי מקדמן דנה היו ויישארו העם ה"מנצח" לפני ה', ולכן הם לוקחים את הלולב, סימן לאחדות ולמיוחדות כלפי העמים האחרים לפני הבורא.

 

3 ידעו דורותיכם:

בפסח כתוב : "למען תזכור…" –זכירה היא על העבר,ומדובר "בך".

בסוכות, כתוב:"למען ידעו דורותיכם…"-ידיעה היא לגבי העתיד, ודורתכם גם כן מופנה לעתיד.

סוכות פונה אל העתיד, אל המטרה, אל הכיוון של יציאת מצרים.

"חג האסיף" היא גם פונה אל תכלית המהלך. אחרי האביב, הקצירה, אוספים את "המעשים" וכיוון מסויים.

 

4ארבעת המינים:

לגבי ההשוואה של ארבעת המינים ל4 סוגי האנשים, תורה ומצוות, נגד הטעם והריח: "הטעם" הוא נגד המעשים הטובים . כי הפרט טועם לעצמו כמו שהמצוות הן שלו.  לעומתו ה"ריח" הוא נגד התורה כי הוא מתפשט לכל עבר.

 

בתחום של האדם כלפי עצמו, הרב מציע אותו סוג של הקבלות:

• הערבה, ללא טעם וריח, היא נגד הדברים שלא נראים מושכים את האדם, לא מבחינה גופנית ולא מבחינה רוחנית. לגביהם האדם צריך רק את האמונה שתמשוך אותו אליהם.
• ההדס: עם ריח, ללא טעם: עם משיכה רוחנית ובלי משיכה גשמית, כדוגמת הלימוד שלא לשמה.
• הלולב: עם משיכה גשמית אליו, ובלי משיכה רוחנית .
• האתרוג : מסמל את הדברים שמושכים את האדם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. יש אז סכנת הגאווה.

 

 

5 דינים בסוכות!

 

בסוכות נידונים על המים! וכן בכל חג נידונים על משהו. בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן, ובסוכות על המים!

איך אפשר להבין שבחג יש דין?

האמת היא שקיימים קטרוגים כל הזמן

בפסח יש קטרוג :"מה שונים אלו(ישראל) מאלו(מצרים)? אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה! וה' בכל זאת מצילנו מיד קטרוגים אלו. ואת זה אנו חייבים לזכור!

בשבועות: יש קטרוג המלאכים:"למה לתת את התורה לילוד אישה"? ובכל זאת ה' נתן לנו את התורה וצריכים לזכור זאת.

בראש השנה, הקטרוג של המלאכים:" אין לתת לאדם להיבראות" ובכל זאת ה' החליט לברוא את האדם.

בכיפור: הקטרוג של השטן:"הם עשו את העגל , לא לסלוח להם! ובכל זאת ה' סלח!

בסוכות: גם כן יש קטרוגים: הקטרוג הגדול  של כל אומות העולם גם יחד, לעתיד, בזמן גוג ומגוג ( גמטרייה 70 אומות), נגד ישראל. וה' –אמור- להציל אותנו מידם!