בע"ה חי סיוון התשעח
מישל בן שושן
בהעלותך מ
מתוך שיעור של מניטו 1985
- למה נבחרו הלויים?
אנו רגילים שיש , בעם ישראל, כוהנים, לויים וישראלים. אבל, לכתחילה למה יש צורך בחלוקה והבדלים בתוך עם ישראל? לא פעם, התורה, ובמיוחד מהתחלת ספר במדבר, מציינת שהלווים הם חלק נבדל. אין למנות אותם יחד עם כולם. אין להם נחלה, יש להם גישה אל הקודש שאין לשאר העם..
בפרשה שלנו, בהעלותך, שוב התורה מאריכה במינוי הלויים "מתוך בני ישראל". טהרתם, והקדשתם לעבודה מיוחדת בקודש. מניטו עונה על השאלה: למה בכלל יש צורך לבחור בשבט אחד שיהיה לו תפקיד כל כך מיוחד?
אחרי שנשיב על השאלה הזו, נוכל להבין יותר לעומק שני פירושים של רש"י בפרשה שלנו ובמיוחד, הכותרת "בהעלותך".
כשה' ברא את העולם, היתה לו צפייה מסוימת מהאדם. אבל, האדם אכזב. האדם חטא. (חטא עץ הדעת, חטא דור המבול, חטא דור הפלגה..) והמתין הבורא עשרים דורות כדי שהאדם יענה לצפיות שלו והתאכזב.
עד שהבורא המציא תכנית חלופית כדי להגיע למטרה הרצויה: יצירת עם אחד קטן, מתוך עמי הארץ, שתפקידו יהיה להיות עדות חייה למטרת הבורא כלפי האדם. העם הזה, אמור, במשך ההיסטוריה, להיות המחנך, המנחה, האור, של שאר העמים, עד שכולם יגיעו למטרה הרצויה שהיא הכרה של מציאות והשגחת ה' בעולמו. אם כן, התפקיד של העם הזה, עם ישראל הוא להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש." עם שחי כל הזמן בקדושה ומתוך כך, שיהיה בתפקיד של "כהן" כלפי כל אומות העולם.
אבל גם לתכנית הזו נוצרו שני עיכובים שמונעים מישראל, בינתיים, למלא תפקיד זה:
- העיכוב הפנימי: חטא העגל שגילה שהם לא מוכנים עדיין
- העיכוב החיצוני: שאומות העולם מסרבים בינתיים לקבל את ישראל ככוהנים שלהם.
לכן, ה' בחר בתכנית אחרת ,בינתיים , (עד ששני העיכובים יוסרו): הוא יצר בתוך עם ישראל שבט שייקח על עצמו התפקיד של ישראל כלפי אומות העולם, עבור ישראל עצמו. כאילו הלויים הם , עבור ישראל, מה שישראל אמור להיות עבור כל העולם. הלויים הם, אם כן, ה"ישראל" של עם ישראל! השבט הקטן שאמור להיות הכהן לעם ישראל כולו , כדי שבסופו של דבר עם ישראל יהיה הכהן של כל אומות העולם ובסופו של דבר, אומות העולם כולם יכירו באחדות והשגחת בורא העולם, שהיא היתה המטרה הראשונית של הבריאה.
אם כן, היחס של הלויים כלפי ישראל, דומה מאוד ליחס הרצוי של ישראל כלפי אומות העולם.
קדושת הלויים, היא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי זמני.
כמו שיצירת עם ישראל איננו המטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שדרכה יכירו כל עמי הארץ בהשגחת הבורא על העולם ואחדותו. זה יקרא רק אחרי שאומות העולם ירצו בהכרה הזו של תפקיד ישראל בעולם וזה יקרא רק אם עם ישראל בעצמו מוכן למלא תפקיד זה.
אבל יש סכנה: שישראל (בהיותם מרגישים שהם שייכים לקדושה) ירצו לגשת לתפקיד שלהם כשהם עדיין לא מוכנים. לכן, אחד התפקידים של הלויים הוא למנוע מישראל לגשת אל הקודש , פן ימותו!!
למה דווקא שבט לוי?
כי הם לא עבדו את העגל. ומכוון שחטא העגל היה הגילוי של חוסר המוכנות של ישראל, דווקא מי שגילה עמידה מול הפיתוי הזה נבחר כשבט שינחה את ישראל בעולם הקדושה וימנע מהם לגשת אל הקדושה כשהם לא מוכנים.
חוסר המוכנות מתגלית על ידי זה שישראל הופכים את עובדת ה' בעבודה זרה. הקרבה אל הקודש היא מאוד מסוכנת כשהאפשרות להפוך הקודש לעבדה זרה קרוב כל כך. לכן, חטא העגל הוא מבטא מצורה הכי טובה את הסכנה הזו. כמה ימים אחרי ההתגלות הגדולה ביותר של ה', ישראל מוכנים להצביע על עגל מסכה כאלוהים שלהם! זה מבטא ממש את הסכנה הגדולה לגשת אל הקודש!
לכן עבודת הלויים היא להיות המתווכים, הכוהנים כדי לאפשר לישראל לגשת אל עולם הקדושה בזהירות ובשמירת מרחק.
- עכשיו אנו מבינים כמה פסוקים:
הלויים נלקחים "מתוך" בני ישראל, כמו שעם ישראל נבחר "מכל העמים".
והם עובדים בכמה מישורים במגביל:
- הם גם משרתים את המשכן: הם עובדים עבודת המשכן
- הם גם עובדים עבודת ה': כי הם משרתים את המטרה של הבורא שתיארנו לעיל
- הם עובדים את עבודת בני ישראל: כי הם הכהנים שלהם , הם חייבים בחינוכו ובשמירתו
- והם עובדים את עבודתם שלהם כי גם הם בני אדם מול הבורא
(פרשת במדבר) במדבר פרק ג (ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ו) הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ:(ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן:(ח) וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן:(ט) וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: פ
(פרשת בהעלותך) במדבר פרק ח (ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:…(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְקֹוָק וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם:(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק:(יב) וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיקֹוָק לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם:..(יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם:…(טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי:.. (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:.. (כב) וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם: ס
- פירוש ראשון של רש"י:
בעזרת ההסבר המקיף הזה של מניטו, ניגש אל שני פירושים של רש"י. הראשון נמצא בהתחלת הפרשה:
במדבר פרק ח (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
רש"י במדבר פרק ח (ב) בהעלתך – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות:
רש"י מנסה להסביר שיש קשר הדוק בין סוף הפרשה הקודמת להתחלה של הפרשה שלנו.
יש קשר בין חנוכת המשכן על ידי שנים עשרי נשיאי העדה כולה לבין שני הנושאים הפותחים הפרשה שלנו:
הדלקת המנורה על ידי אהרון הכהן
הקדשת הלויים
אהרון, כביכול "נעלב", הוא ושבט לוי, על זה שהם לא חנכו את המשכן על ידי קרבנות כמו הנשיאים. אבל מאחורי הסיפור הזה מסתתרת הבעיה עיקרית:
מי מחנך את המשכן? הנשיאים, עם ישראל, או שבט לוי? עבור מי יש משכן? עבור ישראל או עבור הלויים? כי , כפי שנראים ההלכות של המשכן, רק לכהנים וללויים יש גישה אל המשכן באופן יום יומי . האם המשכן שייך לכלל העם או רק לשבט לוי? מה פתאום נותנים כבוד לעם ישראל שאיננו כהן או לוי, לגשת למ שכן ולחנך אותו??
זה בעצם שואל את השאלה העיקרית, מה מקום הלויים בסיפור??
לפי הפירוש של מניטו מבינים:
המשכן שייך לעם ישראל כי הם אמורים להיות עם קדוש והם צריכים להיות הכהנים של כל העולם. המשכן אמור להיות, בסופו של דבר "בית ת פילה לכל העמים". בנתיים, הוא בנוי עבור ועל ידי ישראל. אבל המטרה הסופית היא שכל אומות העולם יעבוד את ה' דרך המקדש. אם כן, אכן, המקדש, שייך בנתיים לעם ישראל. ואכן הנשיאים הם אלה שאמורים לחנך את המקדש.
אבל, בגלל העיכובים שתיארנו לעיל, ובניהם חטא העגל, הלויים הם אלה שייטפלו במקדש. ולכן, מיד אחרי קרבנות הנשיאים, ה' מגדיר שוב את מקומם של הכהנים והלויים:
הכהנים יעבוד במשכן יום יום. בנתיים, עד שעם ישראל יהיהו ממלכת כהנים בעצמם. הלויים הם ימנעו מישראל לגשת אל הקודש פן ימותו כמו שקרא בחטא העגל).
אם כן, בנתיים, אתם הכהנים והלויים, אמורים להיות המתווכים שיאפשרו לעם ישראל כולו למלא את תפקידו.
- בהעלותך
ועכשיו חשיבות המילה "בהעלותך". לא מדובר רק ב"הדלקת" המנורה אלא בהעלותם של הנרות אחרי הדלקתם.
כמו שאומר רש"י: "עד שהשלהבת עולה מאליה" רמז לחינוך הארוך של עם ישראל על ידי הכהנים ושבט לוי: יש לעבוד בצורה כזו שעם ישראל "יעלו מאליהם" אל עבר תפקידם המקורי. זאת ההגדרה הנכונה ביותר של עבודת המחנך: לעשות הכל כדי שהחניך יעלה מכוחות עצמו אל עבר המטרה. זה תפקיד הכהן, וזה תפקיד הלויים בתוך עם ישראל.
וזה מסביר את בחירת המילה הזו ככותרת כל הפרשה (לפחות עבור שני החלקים הראשונים שלה).
ולכן רש"י מנסה לגרום לנו להבין שהסיפור ,כאן, איננו מצווה תכנית על הדלקת מנורה שכבר הרבה זמן נבית והודלקה בפרשיות קודמות. אלא להגדיר את מקומם של שבט לוי "מתוך" עם ישראל, שימלא, עבורו, תפקיד הכהנים עד שעם ישראל יהיה מסוגל בעצמו למלא תפקיד זה עבור כל אומות העולם.
- פירוש שני של רש"י
ניגש עכשיו אל פסוק אחר בפרשה שבו מופיעים בו חמישה פעמים המילים "בני ישראל"
במדבר פרק ח (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:
רש"י במדבר פרק ח (יט) ואתנה וגו' – חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה:
המדרש, מצוטט על ידי רש"י, עושה הקבלה בין חמשת חלקי הפסוק לחמישי תורה:
- וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל : בראשית
- לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד :שמות
- וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ו:ויקרא
- ְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף :במדבר
- בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ: דברים
ספר בראשית: זה סיפור הכישלון של הבורא לגרום לבני האדם כולם להכיר בו. זה גם סיפור הנסיון של הבורא לבחור "מתוך כל העמים", באנשים מיוחדים שזרעם יבנו את עם קטן שממנו יתברכו כל גויי הארץ. ספר בראשית מסתיים רק אחרי שהעם הזה נבנה. זה לקח זמן ועמל רב כי על הצלחת הפרוייקט הזה של עם ישראל עומדת הצלחת בריאת האדם.
כשהפסוק מדבר על בחירת הלויים "מתוך בני ישראל", הוא עושה זאת בהקבלה לבחירת ישראל מתוך אומות העולם. כאילו שני המהלכים (בחירת ישראל ובחירת הלויים) דומה מאוד, כמו שהסברנו בהתחלת המאמר!
ספר שמות: מטרת ספר שמות היא מבניין המשכן והעבודה בו "עבודת בני ישראל באוהל מועד. כי אכן זו היתה המטרה : שישראל יעבוד ישירות במשכן. אבל, בגלל חטא העגל, זה נלקח מהם וניתן ללווים.
ספר ויקרא: הוא הספר שמסביר איך עוונות בני ישראל, השכלונות שלהם, יכול להיות מטופל על ידי עבודת הכהנים. כל עבודת הכפרה של הקרבנות במקדש.
ספר במדבר: הם כל הכשלונות והבעיות הנובעות מזה שעם ישראל איננו עדיין מתוקן כדי להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. איך המנהיגות של משה, אהרון ושבט לוי בכלל, יכולים לטפל בעם הזה כדי שיהיה בו פחות נגף!
ספר דברים: איך מגיעים לכניסה לארץ הקודש. איך בני ישראל יוכלים, דרך מנהיגות הלויים (ומשה בראשם) להגיע בכל זאת למטרה הנשגבה של הכניסה לארץ הקודש.
אכן, על ידי ההסבר של מניטו, המדרש הזה הופך להיות ברור וכמעט מובן מאליו!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 