בע"ה ו אדר התשעה
מישל בן שושן
תצווה גז
זכות אבות או זכות בנים?
בהתבסס על פירוש של פסוק, ה"גלילי זהב" מסביר עניין עקרוני הנוגע לכל אחד:
- הבעיה של פשט הפסוק: אהרון ובניו נכנסים לתפקיד הכהונה על ידי הבאת קרבנות. בניהם, איל. יש לקחת חלק מהקרבן (חזה התנופה) ,"מאשר לאהרון ומאשר לבניו": כאילו יש כאן שני קורבנות, אחד לאהרון האבא והשני לבניו. אבל בעצם יש רק קרבן אחד והיה צריך לכתוב אולי "אשר לאהרון ובניו"
- הרחבת הבעיה: למה בני אהרון הם כהנים?
- אפשר להשיב שכל כהן הוא כהן כי הוא "בן כהן". כלומר, הכהונה נמסרת בתולדה. אם כן, למה יש ל"כהן" את בני אהרון? היה מספיק לכהן את אהרון, ואז, כל הילדים שלו הופכים לכהנים אוטומטית!
- מצד שני, יש את המקרה של פנחס שהוא היה חי באותו הרגע, והוא לא נמנה לכהונה כי הוא היה שייך לדור השלישי( הוא היה בנו של אלעזר) ורק אהרון וארבעת בניו נמנו לכהונה. פנחס עשה מעשה וזה זיכה אותו ל"כהונת עולם". יש אומרים שהוא זיכה בכך את כל המשפחה בכהונת עולם.
אם כן,נמצאים אנו מול שני סיפורים:
- זכות אבות= הבנים "נהנים" מהמעמד של ההורים.
- זכות הבנים= פנחס ,הבן הקטן,מזכה את כל המשפחה!
סיפור דומה אנו מוצאים אצל האבות:
- אברהם ניצל מכבשן האש של נמרוד בזכות עצמו אבל גם, לפי המדרש, בזכות העובדה שהנכד שלו הוא יעקב. זה הסבר לפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם". בזכות יעקב, ה' מציל את אברהם מהמיתה!
- מצד שני, יעקב מברך את בני יוסף "ויקרא בהם שמי ושם אבותי.." זכות יעקב תגן על בני בניו.
3 מסכנה:
כשאהרון מקבל את המינוי שלו ככהן, זה בזכות עצמו, אבל גם כ"הלוואה", כ"אשראי" מהאלוהים: נראה אם צאצאיך יראו לי שהיה כדאי למנות אותך! כל בן, מקבל את המינוי מהוריו. הוא כהן או יהודי או בן אדם בגלל שהוא נולד מהורים כהנים, יהודיים או מבני אדם. אבל עליו החובה להצדיק את המינוי הזה! הוא צריך אפילו להצדיק את המינוי שניתן להוריו ולאבות אבותיו!!
לא מדובר על "מינוי" של כבוד ותו לא. אלא מדובר על מחויבות.
כל יהודי חייב להצדיק את העובדה שהוא קיבל את יהדותו
כל בן אדם חייב להצדיק את זה שהוא בן אדם.
המהלך כפול:
- נכון שאני "מקבל" הרבה דברים מהקודמים לי.
- אבל זה רק מחייב אותי להיות זכאי למה שקבלתי ואפילו להצדיק את זה שכל הדורות שלפני המשיכו להעביר ולהצדיק את ה"מינוי".
4 תשובה לבעיית פשט הפסוק:
איל אחד שיך גם לאהרון האבא וגם לבניו. כל אחד תורם לשני. האבא גורם לבניו להיות כהנים רק במידה והם יזכו להיות ראויים לתפקיד ולהצדיק את מינוי האבא!!
האיל הזה "מאשר"(מלשון אישור) את כהונת האבא אהרון וגם "מאשר" את כהונת הבנים.
בעיית האיחוד
מעשה הקטורת תלוי בהטבת נרות המנורה. יש להתחיל בהכנת שתי נרות המנורה, ורק אחר כך ניתן לגשת אל מזבח הקטורת כדי להקטיר הסמנים עליו. אחר כך, חוזר הכהן אל המנורה להיטיב את חמשת הנרות הנותרים. זה מוכרח על ידי הפסוק:"בהיטיבו את הנרות יקטירנה" אסור לגשת לעבודת הקטורת בלי להקדים לה המנורה וכן בסופה. למה?
המנורה מסמלת את עבודת המידות של האדם. הטבת הנרות היא העבודה היום יומית של עבודה נפשית לתיקון מידות הגאווה בין היתר.
הקטורת, באה מהמילה "קשירה" בארמית. היא מקשרת בין החלקים המנוגדים. בין השולחן והמנורה ובין כל חלקי העם.הקטורת מסמלת את איחוד עם ישראל. ערבוב כל אחד עשר הסמנים, מסמל את הכנסת הפרט לתוך כלל ישראל. זה דבר שיש לו מעלה עצומה: המעשה הזה עוזר לכפר על חטאות בני ישראל. מהרגע שהפרט נכלל בתוך הכלל, חטאיו יכולים להיבלע, להתכפר . הקטורת יכולה להפסיק גם גזרות. היא יכולה לרפא. למשל, אהרון משתמש בה כדי להפסיק את הגזרה שהמיתה חלק גדול מישראל במדבר.
אבל יש תנאי חשוב מאוד: מעשה האיחוד הזה חייב להיעשות על ידי אדם מאוד עניו. כי קל מאוד להשתמש באיחוד למטרות אישיות. קרח, למשל, השתמש ברעיון האיחוד של העם, של השיוויון, כדי לקדם אג'נדה פוליטית מכוערת. לכן, הוא ועדתו יתבקשו להקטיר קטורת: כדי שיגלו שלא כל אחד יכול לגשת אל עבודת האיחוד. הקטורת, האיחוד, כשהוא נעשה שלא לשמה, עלול להמית , לשרוף ולכלות. כמו שנשרפו בני אהרון נדב ואביהו וכל עדת קורח.
אם כן, אסור לגשת לקטורת בלי עבודה רצינית במידות האישיות של מקטיר הקטורת.
לע"ד, הסיבה שבגללה יש להפסיק בין הטבת שתי הנרות ולגשת לקטורת, היא שאסור לחשוב שאנו הצלחנו כבר לתקן את כל המידות שלנו! אם הכהם היה מטיב את כל 7 הנרות לפני עבודת הקטורת, היינו חושבים שהוא "כבר מתוקן". זו יהירות וגאווה שפוסלת את הקטרת הקטורת! לכן, יש להתחיל בעבודת המידות. ובאטמצע, כשמרגישים עדיין לא מתוקנים, בענווה הדרושה, ניגשים אל הקטורת ורק אחר כך מסיימים את עבודת המידות, הטבת 5 הנרות הנוספות של המנורה.
אהרון נבחר לכהונה כי היתה לו מידת הענווה האמיתית. הוא ה תבייש ולא רצה למלא את תפקידו ביום הראשון. משה דחף אותו. וכן אהרון שמח בליבו כשהוא ראה שמשה , אחיו הקטן, קיבל תפקיד מנהיג העם. אהרון הוא איש עניו ואיש שלום אמיתי.
ואתה תצווה
שמו של משה איננו מופיע בפרשה אבל משה עצמו נמצא כל הזמן. זה מזכיר לי את הצמצום של הבורא שאיפשר בזאת את בריאת העולם:
תרומה היא הפרשה של משה. היא הפרשה של איש האלוהים והכלים המקודשים.
תצווה היא הפרשה של אהרון, הקרוב אל האדם, העוסק בעבודת האדם
כמו שאהרון לא נמצא בפרשת תרומה, כך משה לא נמצא בתצווה. כל אחד עושה את הצמצום שלו כדי שהשני יוכל לעשות את עבודתו! כך מקבלים שילוב בין נוכחות ה' ועבודת האדם באותו המקום
כך מקבלים שילוב בין איש האלוהים והאדם.
אבל הצמצום איננו העלם טוטאלי. להיפך. השילוב ממשיך בתוך הצמצום. ולכן, משה הוא זה שמצווה על עבודת הכהנים והוא ממנה אותם.
האם אהרון פסול לכהונה?
המדרש טוען שמשה היה נגד מינויו של אהרון לכהונה. לא בגלל צרות עיין אלא בגלל מעשה העגל שאהרון היה אחראי עליו חלקית.
האמת היא שאהרון עשה את מה שהוא עשה בעגל, רק כדי לצמצם נזקים, כדי להרוויח זמן, כדי לאפשר למשה לרדת. כוונותיו היו טובות מאוד.
הגמרא טוענת שכוונות אינן חשובות מול מעשים. נכון, חוץ מעבודה זרה: מחשבה רעה, בדרך כלל, איננה נחשבת לחטא אבל מחשבה רעה בעניין עבודה זרה, כן נחשבת לחטא. אם כן, אומר הגלילי זהב, זה צריך לעבוד גם בכיוון ההפוך: הכוונה הטובה של אהרון, במעשה העגל, חייבת להיחשב ולבטל את חומרת המעשה!!
ההגיון הזה איננו יכול להיות מקובל על ידי איש האלוהים, משה. משה הוא יותר מדי טהרו וקיצוני במחשבותיו האידיאליות. זו פשרה שאיננה יכולה להתקבל על ידי משה.
ה' הוא זה שמלמד את משה שאהרון נבחר לכהונה למרות מעשה העגל. כי עיקר עבודת אהרון ובחירתו היא בכוונה שלו. בענווה שלו. ואיש שראה שכוונותיו הטובות הובילו למעשים רעים, מתמלא בושה ויראה עוד יותר. הוא באמת ראוי לתפקיד ומעשה העגל לא ייחשב לו כמניעה.
כדי ללמד למשה זאת, ה' מצווה עליו שהוא בעצמו ימנה את אהרון!! ה' לא שומר על ההפרדה בין האישויות השונות. הוא מאלץ כל אחד להתמודד עם ההבדל של השני. משה מוכרח למנות בעצמו את אהרון!!"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך.."
תפקיד הרמונים
בשולי המעיל היו פעמונים. המדרש מקשר בין שלושה עניינים שנראים רחוקים זה מזה חוץ מנוכחות המילה "נשמע" בשלושתם. אחרי עיון נראה לג"ז ששלושתם מתארים שלושה שלבים בתיקון חטא הלשון הרע:
| פעמוני המעיל | "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" | המעיל מכפר על לשון הרע |
| קבלת התורה | "נעשה ונשמע" | לימוד התורה מתקן את לשון הרע |
| מגילת אסתר | "ונשמע פתגם המלך אשר יעשה" | חתימת המלך (ה') שהתקבלה התשובה על לשון הרע |
כלומר, אין לתלות הכפרה רק על המעיל של הכהן הגדול. אלא יש לעשות תשובה ולתקן המעשים.
וכן לכל החטאים שעליהם אמורים "לכפר" כל בגדי הכהן: אין לתלות עליהם בלבד כדי לכפר אלא יש לעשות תשובה אמיתית בנוסף!
השילוב בין העולם הקודש והחול
כדי לטהר את הכהנים, כדי להכניס אותם לעולם הקדושה, יש לעשות כל מני פעולות מאוד גשמיות. קרבנות, הנפה… וכן, כדי להשכין את השכינה, יש לבנות כלים שימושיים מאוד כמו שולחן ומנורה…
הלימוד, עבור הגלילי זהב ברור:
אין להבדיל בין הקדש והחול כשני עולמות נפרדים
יש להחיל את עולם הקודש בתוך עולם החול. רק דרך עולם החול ניתן לגשת לקדושה.
אם התורה מפרידה בין שני העולמות, זה רק כדי להגדיר אותם אבל השילוב של שניהם היא המטרה העליונה.
לעולם ה' דברך ניצב בשמים
המדרש אומר שאין לקרוא (להבין) "בשמים" אלא "כשמים"
כאילו היה כתוב שה"דבר", הדיבור של ה', הוא נצחי. כמו שהשמים נצחיים, כך דיבורו של ה' נצחי, כשמים.
הקריאה "בשמים" היתה יכולה לתת לנו לחשוב שדבר ה' נמצא למעלה משכל האדם, בשמים, ואין הוא נוגע לאדם.
מכאן שתי מסכנות:
- ניתן, על ידי הדיבור, הלימוד, התפילה, למלא את חוסר האפשרות לעבוד עבודת המקדש כשהוא נחרב.
- דבר ה' יכול לחול בארץ ולא רק בשמים. יש להכניס את דבר ה' בתוך עולם החול.
החובה על משה לדבר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב.." בכל פעם שיש מצווה לבנות המשכן או לצוות את אהרון,הוא סימן שהדברים האלה לעולם קיימים. כשהפסוק אומר "וזה הדבר אשר תעשה", לא מדובר רק במשפט הקדמה, אלא שימוש מכוון במילה "דיבור" שהוא יוצא מפי האלוהים והוא קיים לעד.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 