בע"ה א שבט התשע"ה
מישל בן שושן
בא גז
כנגד ארבעה בנים דברה תורה
בעל ההגדה מצרף ארבעת המקומות שבהם התורה מדברת על לימוד גאולת מצרים לבנים. שלושה מהם מופיעים בסדרה שלנו. (ראה טבלה על הנושא- למטה).
- למה ההגדה קוראת לבן הראשון "רשע"?. הג"ז מציע הסבר פשוט: הוא היחיד שאיננו שואל שאלה. הוא קובע קביעה. : והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם: (שאלת הרשע) בניגוד לשאר הבנים ששואלים. זה מספיק כדי להגדיר אותו "רשע"! רשע הוא זה שאיננו מוכן לחשוב מחוץ לקופסה! מי שחושב שהוא יודע הכל. הוא לועג לאחרים ו"שאלתו" היא רטורית בלבד. לכן כתוב "כי יאמרו" ולא "כי ישאלו". אילו הוא היה במצרים, הוא לא היה נגאל כי היציאה ממצרים היא היציאה מהמקובעות של האנשים בתפיסות ישנות. הבנים האחרים שואלים. ולכן הם מועמדים ליציאה ממצרים.
- מעניין שההגדה עונה לבן הזה :" בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". התשובה שהתורה נותנת לבן שאיננו יודע לשאול! בעל ההגדה זנח את התשובה שמופיעה בתורה :" (כז) ואמרתם : זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו (בשימוש במקום אחר בהגדה) .למה הוא עשה זאת? נראה לי שהתשובה לרשע זהה לתשובה לבן שאיננו יודע לשאול כי הוא רוצה שאנו נביא את הרשע לשאול! בדיוק כמו שאנו רוצים להביא את השאינו יודע לשאול לשאול ולהתעניין!
- למה בהגדה קוראים לבן השני "אינו יודע לשאול? פשוט כי בתורה אין בכלל שאלה! כתוב רק:" והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים: ( תשובה לרשע ואמירה לשאינו יודע לשאול).
- ה"תם" זוכה לשאלה ותשובה בהגדה, זהים לשאלה והתשובה של התורה.
- על שאלת החכם, אנו פוגשים בפרשת "ואתחתן" בספר דברים. " כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם: (שאלת החכם). אבל התשובה שניתנת לו בהגדה היא שונה לגמרי ממה שכתוב בהמשך, בתורה (עבדים היינו..) אלא עונים לו מהלכות הפסח מהמשנה(לא מפטירין אחר הפסח אפיקומן) כאילו רוצים להקדים לתשובה שתינתן בגוף ההגדה (עבדים..) אזהרה להבדל העקרוני שיש בין הסעודה של ליל הסדר למה שקורא אצל הרומאים.
ה' לא הודיע על מכת הארבה
בניגוד לשאר המכות, הארבה אינם זוכים להודעה מראש מה' אל משה. למה?
הג"ז מציע שהמילה "ארבה" מרומזת בתוך השם "פרעה" בהיפוך שתי אותיות: פ על ידי ב (דבר שאנו מכירים בערבית) וה ע על ידי א (דבר שאנו מכירים בעברית המדוברת היום) אלה "שתי אותותי אלה בקרבו"-של פרעה ומה הן האותות האלה? ב-א ! כותרת הפרשה!
כאילו הארבה שבאים ונכנסים לכל מקום במצרים, נכנסים אפילו לשמו של פרעה.
אם כן, כל הפסוק הראשון "בא אל פרעה כי אני…..שתי אותותי אלה .." הם ההודעה למשה שה' שולח ארבה!
בא אל פרעה
ולא כתוב "לך אל פרעה" כי ה' נמצא כביכול בתוך ליבו של פרעה וקורא למשה לבוא אליו!
כמו "בא אל התיבה" שנאמר לנוח: כאילו ה' צמצם את עצמו ונכנס בתוך התיבה וקורא לנוח משם!
יש חשיבות, במהלכי הגאולה, שמלך ממלכי העולם, יסכים לגאולת ישראל. פרעה במצרים, כורש בבל ובלפור בגאולה שלנו! ה' עושה תחבולות בתוך עמי הארץ ופועל בתוכם כדי להביא אותם להשתתף בגאולת ישראל.
אמנם ה' פועל לגאולת ישראל, אבל על האדם לפעול גם הוא מתוך חוקי הטבע. ולכן משה מתבקש לפעול גם הוא אצל פרעה ולבוא לעזור לה'! בגאולה האחרונה, ה' הוא זה שיעזור ליהודים. הם אמורים לעשות הכל מעצמם והוא יהיה עמם, כמו שכתוב "ואנכי אהיה עמך".
שוש תשיש ותגל העקרה
למה מזכירים ,בברכות החתונה , את "העקרה"?
כי החתונה היא מהלך נגד האינרציה שקיימת בחיים. כאילו ההיגיון הדיכאוני היה מונע מבני האדם(במיוחד היהודים הנרדפים) לסרב להמשיך להתחתן ולעשות ילדים! אילו היינו משאירים את כוחות הטבע , האנטישמיות, הגלויות, הייסורים, עושים את שלהם, לא היינו עושים ילדים בכלל! מצב העם היהודי הוא שהוא אמור להיות עקר, ללא עתיד וללא תקווה. ולמרות זאת, אנו כן מקווים, מתחתנים, חיים ועושים ילדים. אנו מפרים את העקרה! והעקרה שמחה בקיבוץ בניה! ארץ ישראל יכולה לשבת עקרה אלפי שנים, היא תראה אותם בחזרה בגאולה האחרונה. החתונה דומה לגאולה. שניהם שוברים את האינרציה וקבוע הצרה. שניהם פורצים לעבר החיים שמעבר למוות הנשקף. לא קר יצחק נולד מאמה עקרה. לא רק יעקב נולד מהורים עקרים. אלא כל דור של יהודים הוא נס! כאילו הוא נולד מדור עקר שקדם לו. כל זאת, בגזות רוח הגאולה שנולד ביציאת מצרים.
(לע"ד: אולי יש מקום לתרגם "עקרה" כ"עקרת בית" ולבטל הקושיה מעיקרה)
איש- שה=איש -אישה
בהמשך להשוואה בין החתונה ליציאת מצרים, הג"ז מפנה את תשומת לבנו למילים:
"ולקחו איש שה לבית" שדומה מאוד ל"כי יקח איש אישה". בשניהם מדובר בלקיחה והמילה "שה" היא אישה בלי אלף. יש חיבור בין ה' ועם ישראל כמו שיש בין החתן והכלה.
עוד דבר שיש ללמוד מההשוואה הזאת: אחרי הגאולה, יש "להחליף דיסקט" כי עוברים לעולם חדש, בדיוק כמו שהחתן והכלה עושים כשהם נכנסים לעולם חדש של הקמת בית.
ביציאת מצרים יש גם כן מחיקת העוונות הקודמים, כמו בחתונה
אם נכנסים לחופה בפסח, הכתובה ניתנת בשבועות על ידי מתן תורה.
בנערנו
פרעה מוכן לתת לגברים המבוגרים לצאת ולא לנערים. משה מתעקש: "בנערנו ובזקננו נלך". הגאולה קרובה לנערים. הם קרובים לחשוב אחרת, ליזום, לא לקבל את המצב הישן הרע. הזקנים נוטים להשלים עם המצב הקיים. לכן חשוב מאוד שהנערים יצאו ראשונים! פרעה לא הסכים כי הוא ידע שהזקנים יחזרו אבל הנערים ירצו לצאת ולא לחזור! כל עלייה מתחילה עם הנערים! הגאולה היא מהלך של הצעירים.
החודש הזה לכם
לכם: המצווה הראשונה מציינת את העיקרון שהלאומנות קודמת לדתיות.
היהודי שומר מצוות ה' לא בגלל שה' ציווה לו לעשות זאת אלא בגלל שהוא שייך לעם היהודי וה' ציווה המצוות לעם היהודי. העם היהודי נבנה קודם שניתנו מצוות.
אפילו בגלות הארוכה, יש להמשיך להחשיב את לאומיות ישראל כדבר עקרוני יותר משמירת המצוות.
הרב כועס על היהודים שמוכנים לקבל על עצמם את הלאומיות של העמים שבהם הם יושבים ולהמשיך לחיות שם על ידי שמירת מצוות. הם מרגישים "דתיים" וזה מספיק להם. עבור הרב, העיקרון הראשון הוא הקשר של היהודי ללאום שלו:הלאום היהודי הישראלי.
לי ולכם הגאולה
במדרש, רבי מאיר אומר שה' מכריז שהגאולה היא "לי ולכם". כאילו ה' נגאל ממצרים לא פחות מישראל! כי אפשר לשאול:עבור מי ישראל יוצאים ממצרים? עבור עצמם או עבור ה'?
הרי עם ישראל מקיים את התפקיד שהבורא הטיל עליהם, כדי להגיע לכוונת הבריאה. אם כן, כל מה שישראל עושים, הם עושים זאת עבור האלוהים!
נראה לי שמשל פשוט יסביר את העניין:
אבא מצווה לבנו ללמוד. הבן איננו מעוניין ללמוד. זה קשה והוא לא מבין מה התועלת בדבר. הוא עושה זאת רק כדי לרצות את האבא. כאילו הלימודים הם עבור האבא.
אבל, מטרת האבא היא שהבן יגיע למצב שהלימודים יעזרו לבן ושהבן ילמד ויתפרנס בכוחות עצמו כדי להיות עצמאי ולהרגיש טוב יותר. אם כן, הלימודים הם עבור הבן.
אבל אם הבן יצליח בחיים, האבא יהיה מאוד מאושר ותהיה לו הרגשה כאילו הוא הצליח בחינוך הבן.
אם כן, אותם הלימודים (המצוות בנמשל), נעשים עבור האב, ואחר כך עבור הבן, וגם, בסוף, עבור האבא!
כך הקשר המיוחד בין ישראל וה': כל אחד פועל עבור עצמו ועבור השני כל הזמן, תלוי במצב התודעה של העושה.
תשרי וניסן
רבי אליעזר טוען שהעולם נברא בתשרי ורבי יהושוע טוען שבניסן נברא העולם. שניהם צודקים: העולם נברא בתשרי אבל הוא קיבל את המשמעות של בריאתו בניסן! ניסן הוא גמר הבריאה.
החבורות
למה יש מצווה לאכול את קרבן הפסח בחבורות. "איש שה לבית"?
בשבועות, העם יהיה נאסף כעם אחד בלב אחד תחת הר סיני. אבל האיחוד הזה חייב להתבסס על מעגלים ולא על יחידים: האדם בונה המעגל הפנימי. עם בת זוגתו, הוא בונה מעגל רחב יותר. עם ילדיו, מעגל גדול יותר. משפחתו, חבריו, שבטו, הם גם מעגלים חשובים. וקר המעגל האחרון הוא מעגל העם כולו. חשובה ההיררכיה הזאת במעגלים. הבניין יעמוד יותר טוב. הרומאים ניסו לבנות עם של יחידים וניתקו את הילדים מהוריהם ובנו בתי ספר לגיסות של חיילים מנותקים מכל מעגל משפחתי. זו היתה טעות גדולה. (הקיבוצים , בהתחלת דרכם גם כן).
כל בן נכר לא יאכל בו
אמרו החכמים "נכר"= מי שמתנכר ממעשי אביו שבשמים.
אין השתתפות בגאולה אם מתנכרים מרעיון ההשגחה של הקדוש ברוך הוא בתהליך הגאולה.
בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים
ה' הוציא את ישראל כדי שאנו נחגוג את חג הפסח! ולא להיפך! אנו לא "זוכרים" את היציאה. אנו חייבים לחוות את ה יציאה כל יום. וכדי לתת לנו מקור השראה , דגם, מאורע היסטורי שאליו נוכל להזדהות, ה' הוציא אותנו ממצרים!! אפילו לאלה שחושבים שסיפורי התורה אינם אמיתיים, זה לא חשוב! העיקר הוא שיעשו את הפסח! העיקר הוא שהם יצאו המצרים שלהם!
תפילין
חייבים לשים תפילין של יד לפני תפילין של ראש.
כי יש להבין שיציאת מצרים נעשתה בצורה מאולצת: על ידי ניסים ובלי הרבה מאמצים מצד היהודים. התפילין באים כדי שנזכור שלעתיד לבוא, עלינו לפעול אקטיבית להיגאל. עלינו להפעיל את הידיים קודם כל. אחר כך, יהיה לנו לחשוב ולהפעיל את התפילין של ראש ואחר כך לשוב לעשות מעשים (נחזור לסיים את הנחת תפילין של יד).
זו הסיבה שמצוות תפילין באה בעקבות יציאת מצרים והמצווה לחנך את הבנים בעניין הזה. "והגדת לבנך…והיה לאות על ידך" המצוות הקשורות ליציאת מצרים באות כדי שאנו נחווה את יציאת מצרים כל הזמן: כל יום. ונזכור מה עלינו לעשות באחרית הימים בזמן הגאולה האחרונה: מעשים והשתדלות(יד), הפחת רוח ותוכן (ראש) והמשך העשייה (יד). ה"נעשה ונשמע" מפנים אותנו לאותו סדר דברים.
מצה
אחד ממרכיבי האדם הוא הרוח. רוח= הכוח להתקדם, ליזום, לקוות, לחלום, ללכת אל מעבר לעולם הזה. במצרים, היהודים הסכימו להיות משועבדים. הם אבדו את ה"רוח" שלהם. היציאה ממצרים היא הפחת רוח של התקוממות וגאולה. אכילת מצה בפסח אמורה להזכיר לנו את המצב שבו היינו במצרים , מצב של מצה שאין בה רוח. בניגוד ללחם הנפוח.
זה אמור לעזור לנו להרגיש שגם היום, במצבים השונים שלנו, יכולים לאבד לפעמים את ה"רוח". עלינו לצאת ממצרים וממצב המצה הזה ולהפיח רוח בעצמנו.
בלי ההרגשה שאין בנו רוח, אין סיכוי שנפעל כדי להפיח רוח! בלי ההרגשה שאנו עבדים, אין סיכוי שנצא לחרות!
מרור
הלל הזקן היה מחפש תמיד נקודות זכות אצל עם ישראל. לכן, הוא טען שאבדן הרוח נבע אך ורק מהעבדות. המרור המסמל את העבדות, היא הסיבה היחידה שבגללה אבדנו רוח הגאולה מעצמנו. לכן, הילל מציע לכרוך את המצה למרור!
ארבעת הבנים בתורה ובהגדה של פסח
| מקור | שאלה בתורה | תשובה בתורה | שאלה בהגדה | תשובה | בהגדה |
|
שמות יב- כו (בא) |
והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם: (שאלת הרשע)
|
(כז) ואמרתם : זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו (בשימוש במקום אחר בהגדה)
|
מה העבדה הזאת לכם? | בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים | רשע |
| שמות יג-ז
(בא) |
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים: ( תשובה לרשע ואמירה לשאינו יודע לשאול)
|
בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים | שאינו יודע לשאול | ||
| שמות יג-יד
(בא) |
והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת (שאלת התם) | ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים ) תשובה לתם)
|
מה זאת | בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים | תם |
דבריםו-כ(ואתחנן) |
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם: (שאלת החכם)
|
(כא) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה: (בשימוש מיד אחרי 4 הבנים. אולי תשובה למי שאינו יודע לשאול)
|
מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם: | כהלכות הפסח: אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן | חכם |
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 