בע"ה ו’ בתשרי תשס"ז
ראש השנה בעד
הרב בן עזרא
- ראש השנה:
בליל ראש השנה מנהג ישראל לומר לפני אכילת תפוח בדבש "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה וכו' "מה חשיבותה של בקשה זו?ראש השנה כפול במבנהו: מצד אחד הוא ראש חודש של החודש השביעי בלוח השנה הירחי ומצד שני חודש ראשון של שנת החמה. נמצא שהוא צמוד גם ליציאת מצרים וגם לבריאת האדם (העולם) לפי סברת רבי אליעזר בגמרא.
חודש תשרי הוא השביעי בחודשים, ה"שבת" של החודשים. קדושה זו מתפשטת למפרע על כל הבריאה בזכות ביאתו של עם ישראל לעולם.וזה פירוש הבקשה מתוך הבנת המלים שנה וחודש:
"שנה" הוא מלשון שינוי. השני שונה מן הראשון. הראשון חלף הלך לו והשני בא במקומו.
"חדש" מלשון התחדשות .מתוך אותו ראשון מתגלה החידוש.בדרך כלל השוני בטבע והחידוש בא מיוזמתו של האדם.
לכן מבקשים להכניס חידוש בתוך השינוי. להכניס רוח התחדשות של עם ישראל לתוך עולם הטבע ומצרפים את שני המושגים המנוגדים שינוי וחידוש.
2 .שישה שמות לר"ה:
שלושה שמות מן התורה ושלושה כנגדם מדרבנן, והם כנגד שלושת המימדים אדם, זמן ומרחב, או "נפש, שנה ועולם":
| יום תרועה | ראשון לעשרת ימי תשובה | עולם |
| ראש חודש ("באחד לחודש") | ראש השנה | שנה |
| יום הזיכרון ("זיכרון תרועה..") | יום הדין | נפש |
אם ראש השנה הוא יום הדין לאיזה דין הכוונה? ואם הוא ראשון לעשרת ימי תשובה מה תוכנה של תשובה זו? שהרי יש איסור להתוודות ולהזכיר חטאים עוונות ופשעים בכל חלקי התפילה.מקור שיעזור לברר תמיהות אלו
נמצא במסכת ראש השנה(פרק א משנה ב) בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (או לפי גרסת גניזת קהיר:"עוברים לפניו בנומרון=NUMERO).והגמרא אומרת כחיילותיו של בית דויד. במלים אחרות:מסדר צבאי. הקב"ה סוקר את הברואים כדי לוודא כמה חיילים יש, איתם ניתן להמשיך את ההיסטוריה.ובעקיפין, הדין על הפרט הוא לפי
מידת שייכותו אל הכלל ולא על מעשיו הפרטיים.והתשובה היא הידוק הקשר עם חברו , עם הציבור ועם העם .
3 .השופר:
מצוות השופר דורשת להפוך חפץ טבעי לכלי של מצווה:
א – מ"קרן" ל"שופר".
בעזרת ה "קרן" , הבהמה נוגחת ותוקפת. זה כלי אגרסיבי בטבעו.
ה"שופר", לעומתו, מובנו להשתפר.
ב-לניגוח משתמשים בחיצוניותו של הקרן.בתקיעות משתמשים בתוכיותו בפנימיותו של השופר.
ג- הקרן מחוברת בחלקו הרחב אל ראש האיל והולך ומצר בקצהו.
בשימושו כשופר, אנו מפיחים אוויר מהצד הצר. "מן המצר קראתי יה..
- לשמוע קול שופר:
המצווה , והברכה הם "לשמוע קול שופר". ולא לתקוע. כי עיקר המאמץ הוא בפיתוח כושר השמיעה של האדם.
במסכת בבא קמא, כתוב מי שסימא, עיוור, את עין חברו משלם את ערך
עינו אבל אם חרשו משלם דמי (ערך)כולו.כיוון שניתק אותו מהקשר האנושי.
השופר אמור לעזור לאדם לפתח את חוש השמיעה שלו , כלפי עצמו, כלפי מצוות ה', ובמיוחד, השמיעה של קול חברו,אשתו ובניו. לדעת להקשיב לזולת, לשוני, להיות רגיש לדעות ולבעיות של האחר , של השונה ממני. שלושת השמיעות האלה, אל עצמו, אל הבורא ואל האחר, תלויות בכושר אחד. אם אני לא קשוב לאחר, אין לי שמיעה אמיתית כלפי רצון הבורא.
5 .תקיעות מעומד:
התקיעות "מיושב", כנראה נוספו על ידי רבותינו, מאוחר יותר במסורת הדורות. הם מקבילות למצוות שופר כמצווה פרטית.
לעומתם, התקיעות של "מעומד", בעמידה של מוסף, הם עיקר התקיעות, והן מכוונות למעלת כלל ישראל.
האדם הישראלי צריך להרגיש ולכוון בתקיעות האלה (שהן העיקר) , השתייכותו לכלל, ולהתפלל לצורכי הכלל. רק מתוך שייכותו לכלל ישראל הוא שומע את קול השופר כפרט. "הזיכרון " הוא זיכרון כלל אנושי, ומשתייכים ברגע זה לכלל האומה ואפילו לכלל הבריאה וכוונות הבריאה שהם קשורות לעם ישראל (בשביל ראשית – ישראל- ברא א' את השמים..)
- אין תוקעים בשבת:
שונות הן התפיסות הטעמים והנימוקים של התלמוד הבבלי והירושלמי בקשר לטעם של איסור התקיעות בשבת ב "גבולין", והחובה לתקוע במקדש בשבת.
לדעת הירושלמי, הטעם הוא שהתקיעות הן חלק מעבודת המקדש , כמו שכתוב:יום תרועה יהיה לכם:ועשיתם עולה. כשיש חיוב של קרבן יש חיוב של תרועה.ומחוץ למקדש המצווה היא של הפרט לגביו יש רק זיכרון תרועה.
הבבלי לעומתו מנמק את האיסור דרך גזירת חכמים: שמא ילך אצל בקי (בתקיעות)כדי שיתקע לו או ילמדנו ויעביר אותו ארבע אמות ברשות הרבים (ויחלל שבת)
הפרי צדיק מסביר שהשופר הוא כלי שמטרתו להחדיר היראה בתוך האדם, והשבת עושה את זה ממילא. וכמו ש"אין צורך" בתפילין בשבת כי השבת ממלאת כבר את תפקידם, כך "אין צורך" בשופר בשבת.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 