בע"ה כו שבט התשעה
מישל בן שושן
עם או בלי מלאך?
- מקורות:
א. פרשת משפטים: ( שמות פרק כג )
(כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
(כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב) כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ:
(כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
ב. פרשת כי תישא (שמות פרק לב )
(לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם:
(לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: ס
…… וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:
…(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:… (יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: פ(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
- 2. הבעיה:
למה ה' מציע לשלוח מלאך שינחה את העם? האם זה טוב(רצוי ) או לא? למה משה מסרב, בפרשת כי תישא, אחרי חטא העגל, שה' ינחה את העם על ידי מלאך? גם העם רואה בדבר הזה "דבר רע". האם זה עונש? ה' מסכים לבקשת משה ואומר שהוא לא ישלח מלאך .
זו לא הפעם הראשונה שאנו קוראים בתורה על מלאך. בספר בראשית, ה' מדבר עם האבות או עם הגר על ידי מלאך. הם פוגשים מלאכים, משוחחים איתם.
גם בספר שמות, פגשנו כבר במלאך ה' בקריעת ים סוף.
כאן, בפרשת משפטים, עצם העובדה שה' שולח מלאך בעייתית. ה' מכריז על שליחת מלאך. עד עכשיו, היה טבעי שמלאך מופיע ומדבר. עכשיו ה' מכריז על זה "הנה אני שולח מלאך"!! מה קרה? האם זה עונש האם זה אתגר האם זו מעלה שיש לשאוף אליה?
רש"י במקום (בפרשת משפטים) קובע שזה דבר רע: הוא אומר שזה מבשר על חטא העגל. כי הוא כבר קרא את פרשת "כי תישא" והוא מבין משם שזה עונש.
- נסיון לענות
א. נניח הנחה : המלאך זה הטבע.
כלומר, כשה' פועל "הוא בעצמו", אז רואים באופן ברור שה' עושה ניסים גלוים. אבל כשה' פועל על ידי מלאך, אז לאדם יש עבודה מסויימת לעשות כדי להבין שה' פעל דרך כוחות הטבע. לה' יש אפשרות לעשות ניסים נסתרים, והא פועל, דרך חוקי הטבע על ידי "שליחים" טבעיים, שהם מלאכים שלו.
ב. מסקנות:
במידה וההנחה שלי נכונה, כך אני מבין את מהלך הדברים:
קל מאוד להבין שהאלוהים פועל בעולם, כשרואים אותו עושה ניסים גלויים. כשאדם רואה שהים נחתך לשניים, מיד הוא מאמין שמשהוא עליון פעל כאן.
הרבה יותר קשה להאמין שיש השגחה אלוהית, כשהכל ממשיך להתנהל לפי חוקי הטבע. מי שיאמין בהשגחה אלוהית ויראה ניסים נסתרים, מאחורי התרחשויות טבעיות, "גדול" יותר באמונתו.
ייתכן שהאלוהים מעוניין שהאדם הישראלי יבחין , דרך חוקי הטבע בהשגחתו מאשר דרך ניסים גלוים.
כמו שטוענים הרבה מפרשים (ובהם הגלילי זהב), ה' "שונא ניסים". הוא משתמש בניסים רק כשהאדם איננו מסוגל להבין אחרת או כשאין ברירה.
אם כן, לפי ההנחות האלה , נציע לפרש (נגד רש"י) שההצעה של ה' בפרשת משפטים היא:
עכשיו אתם מספיק בוגרים, אני יכול להמשיך להנהיג אתכם דרך מלאכים ולא ישירות. כלומר, אתם תיאלצו מעכשיו להבחין בהשגחתי דרך חוקי הטבע. זה אתגר. זה שדרוג. זו התקדמות משמעותית בבגרות העם.
מה קרה בחטא העגל?
יש דחיפות גדולה יותר שה' יתכסה דרך חוקי הטבע כי הנה העם ממציא לעצמו מתווכים לא ראויים! אם כן, ההצעה של ה' לשלוח מלאך אחרי חטא העגל, היא לא עונש אלא, לעניות דעתי, מימוש יותר מהיר מתכנית קודמת . לא רק שדרוג האמונה דרושה כאן אלא מניעה מעבודה זרה של ההנהגה הניסית.
העם הראה שהוא התרגל לניסים, הוא התרגל להנהגת ה' "בעצמו" וזה גרם לו לחטוא בעבודה זרה .
לכן, עוד יותר דחוף להפעיל את התכנית של "המלאך". כלומר, שה' יכסה את עצמו דרך כוחות הטבע.
למה משה מסרב?
ייתכן שמשה פחד מזה! הוא הרגיש שהעם איננו מוכן לקבל את ההסתר פנים. הוא מבקש יותר גילוי פנים! (הראני נא את כבודך..).
ה' עונה לבקשתו
ה' מסכים שמשה ימשיך בתפקידו, בלי תיווך המלאך. למרות שזה לא רצוי מבחינת המטרות שלו, הוא מקבל את בקשת משה שמכריז על חולשת העם שאיננו מסוגל לקבל הסתרת פני ה'.
יש פרשנים שיגידו שה' מסכים למשה אבל רק בזמן שמשה יהיה נוכח. כלומר, מיד אחר היעלמות משה, אז ה' יפעיל את תכנית המלאך! יש מדרש שטוען שמשה יכול לחזור להנהיג את העם בזמן שהם אומרים את פרשת שקלים. אז, אין יותר מלאך , ומשה מנהיג ישירות את העם. איך? שואל ה"בני יששכר"? על ידי זה שהיהודים לומדים תורת משה ומוכנים לתת צדקה ולדאוג לזולת. הם , אז, מתעלים למדרגה שמאפשרת להם להבחין בהשגחת ה' כאילו הוא היה כאן, ללא מלאך. כמו שבחודש אדר, הם הבינו , דרך סיפורי הטבע והסתרת ה' שיד ה' מאחורי הקרעים.
לסיכום:
אני מציע להבין את "שליחת המלאך" על ידי ה' כאמון בעמו שיוכלו להמשיך להאמין בהשגחתו, אפילו כשהדברים יהיו מוסתרים דרך חוקי הטבע.
תפקידו של משה הוא לתת כלים לעם כדי שיוכלו לעבור את המהפך הזה. הוא נותן התורה ומחנך העם לבגרות.
אבל משה איננו חושב שהזמן הגיע והוא מבקש דחיית התכנית. זה גם יאפשר לו להמשיך בתפקידו! עבורו, אכן, זה יכול להיות "איום" עליו אישית .
תוצאות חטא העגל מתפרשים באופן שונה על ידי האלוהים ועל ידי משה:
- עבור ה': העבודה הזרה של חטא העגל נובעת מיתר נוכחות ה'. הוא מרגיש שהוא הרגיל יותר מדי את העם בנסיים גלויים ויש לעבור לשלב המלאך כדי למנוע סכנת העבודה הזרה הבוטה.
- עבור משה: חטא העגל הוא סימן שהעם איננו מוכן לחיות בלי דמות ממשית שמנהיגה את העולם. הסתרת פני ה' תגרום, לדעת משה, ליותר עבודה זרה! יש להמשיך להנהיג את העם ישירות.
זה מזכיר את הוויכוחים בין ההורים או בין המחנכים כשיש לתת יותר חופש תמרון לילדים: האם הם מוכנים לכך או לא? האם הענקת חופש תזיק או תעזור להם להתבגר? האם זה הזמן הנכון או לא?
- כשאנו קוראים בהגדה שה' בעצמו הוציא את ישראל ממצרים "אני ולא מלאך", אנו מפרשים זאת כ"טובה" שה' עשה לישראל. אני חושב שזה תיאור מצב לא רצוי. ה' מכריז שבמצרים הוא לא השתמש במלאך, כלומר , הוא עשה ניסים גלויים. אבל , הוא רוצה שנבין שבעתיד, המטרה היא שאנו נבחין בהשגחת ה' דרך חוקי הטבע. נפענח את הנסיים הנסתרים ונעבוד אותו דרך חוקי הטבע, רחוק מהניסים החד פעמיים שקרו במצרים.
"הסתרת פני ה'" היא תמיד נחשבת כעונש חמור מאוד. גם הפסקת הנבואה נחשבת כאסון. האדם לא אוהב מצבים לא ברורים. כולם מחפשים תשובות ברורות וחד משמעיות. כולם מחפשים רבנים, מקובלים, ניסים גלוים, שיפתרו להם את הדילמות של החיים. זו, לעניות דעתי, ראייה לא נכונה.
מטרת ה' ותורה משה, היא לבנות בני אדם אחראיים שמתמודדים עם המציאות בלי ההארות האלה.
לכל אדם יש יכולות שונות. מצבים שונים , חולשות קבועות או זמניות. קשה לדרוש מהאדם לחיות כל הזמן בלי להירגע, בלי עזרה מבחוץ, בלי ניסים גלויים . אבל אלה מצבים של חולשה וכך צריך להתייחס אליהם. כלומר, יש לעשות הכל כדי לצאת מזה מהר.
יש, לדעתי, "עליית הדורות" (ולא ירידה), דרך הפסקת הנבואה. זה סימן שה' מרגיש שהאדם מוכן ,יותר מבעבר, להתמודד עם מציאות ה' בהסתר, דרך חוקי הטבע.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 