בע"ה כא אייר התשע"ב
מישל בן שושן
בהר אה
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר
למה מציינים שמצוות השמיטה נאמרה בהר סיני?
כדי לקשור את הכניסה לארץ ישראל למעמד הר סיני!
כשהמדרש עונה על השאלה הזאת שכל המצוות של התורה נאמרו כלליהן ופרטיהן בסיני, הוא בטח יודע שזה לא נכון! שיש הרבה מצוות שנאמרו למשה בערבות מואב או באוהל מועד, אחרי מתן תורה.
לע"ד: יש הבדל בין "מתן תורה" ל"מעמד הר סיני":
- "מעמד הר סיני" דומה לחופה בין ישראל והקדש ברוך הוא. העיקר הוא "המעמד" שהיה בהר סיני. במעמד הזה, קראו כמה דברים כמו שקוראים בחופה (טבעת, שמלה, כוס, חופה,מוסיקה, אולם..) והם הקולות, הברקים, ההר בוער, הכרזת עשרת הדיברות…כל אחד מהם איננו העיקר אבל המעמד כלול מכולם.
- "מתן תורה" זה אחד מהמרכיבים של המעמד. הוא דומה ל"כתובה".
כל המצוות (גם אלה שנתנו במקומות ובזמנים אחרים ממתן תורה),הן נגזרות מהברית שנכרתה בהר סיני.
יכולה להיות בעיה ביישוב ארץ ישראל: יכולים לשכוח את הבירת עם ה' בהר סיני! כי לכל עם יש ארץ. יכולים לחשוב שלעם ישראל יש ארץ שבה הוא יושב באופן טבעי ולאומי, ולשכוח שעצם הישיבה בארץ איננה דומה לשייכות ארץ ועם באופן טבעי ורגיל!
לכן, לפני שה' יכריז על מתן הארץ לישראל בפסוק הבא, הוא מזכיר שהמתנה הזאת היא מותנית ביחס אל ה', שקרא "בהר סיני"!! הכל, כולל הישיבה בארץ, חייב לקחת בחשבון את הברית בין העם וה'!!
הא"ה מוסיף פן הלכתי טכני : "אסור לתת מתנת חינם לעובדי עבודה זרה".לכן, המתנה שייתן ה' לישראל (ארץ כנען) חייבת להינתן לעם שאיננו עובד עבודה זרה! לעם הקשור לה'! לכן, מעמד הר סיני (בתור ברית עם ה') הוא התנאי למתן הארץ כמתנה!
הפרט הטכני הזה משמעו שהיחס של ישראל לארצם חייב לעבור דרך היחס עם ה' !!
דבר אל בני ישראל…כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבת הארץ שבת לה'
איך כל מה שנאמר בפסוק הקודם (כלומר שנתינת הארץ עובר דרך הברית עם ה') יוכל להמשיך ולהיות מוזכר ומוחשי באורך זמן, על ידי העם בארצו? איך אפשר להזכיר, יום יום, לעם היושב בארצו שהארץ הזאת קשורה ל"הר סיני"?? על ידי "ושבת הארץ שבת לה'"!! כלומר, בפסוק שקובע את מתנת הארץ, מייד ה' מציין שהמתנה הזאת היא "על תנאי"!! הארץ תפסיק להיות שייכת לעם ישראל בזמן מסוים והיא תעבור לרשות ה'. זה יזכיר ליושביה שהארץ איננה קניין אבסולוטי.
הפסוקים הבאים רק יפרטו איך ומתי זה יתבצע. אבל הקביעה הראשונה הזאת, חייבת להיות קשורה באופן עקרוני לנתינת הארץ.
יוצא מכאן: ששני העניינים שנראו לנו שונים בהתחלה:
- השייכות להר סיני
- ומצוות השמיטה
קשורים מאוד! הם אפילו זהים במשמעותם! השמיטה באה להגשים את הקביעה שהכול עבור הברית עם ה'!!
אני רוצה להביא כאן את הפירוש של ה"בית גנזי" שמכוון לאותו הרעיון בצורה שורה:
הרב לוריא אומר שהשנה שישראל בילו בהר סיני , היתה שנת השמיטה הראשונה! כלומר, החוויה המיוחדת של הקרבה עם ה' התארכה במשך שנה במקום שבו הם חיוו את הברית וההתגלות. וכדי לשחזר את החוויה הזאת, באה מצוות השמיטה כל שבע שנים!
כמו שבשבת, אנו מפסיקים לעבוד וממליכים עלינו את ה'. כלומר, מכירים שעולם המעשה איננו דו מימדי (בין האדם העובד והעולם) אלא תלת מימדי (ה'-האדם- העולם), כך בשנת השמיטה, הישראלי צריך להפסיק לחשוב שהיחס שלו עם הארץ הוא דו מימדי (הוא -והארץ "שלו") , אלא תלת מימדי (העם- ה'- הארץ).
דבר-ואמרת:
יש כאן שני פעלים סותרים: אחד קשה(דבר) ואחד רך(אמירה):כי בשמיטה יש תמיד שני פנים סותרים אלה: קשה מאוד להפסיק לעבוד את האדמה! אבל נעים מאוד להרגיש שוויון וטבע!
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה..
סכנה: נגיד שנסכים לשבות ולהפקיר את הפרות.אבל מי יבוא לקחת אותם? אולי אני ארצה שרק המשפחה שלי יבואו או רק השכנים, יושבי העיר שלי או האנשים הדומים לי!
לכן כתוב "לכם" כלומר לכולכם, גם לחלקי האוכלוסייה שאתם לא מזדהים איתם!
יש חשיבות בשמיטה שנרגיש שאנו שייכים לכלל ישראל ולהכיר בכל חלקי העם! כי כולם יכולים לבוא לאכול בפרות השדה שלי!!
ונתנה הארץ פריה..
אסור לחשוב שארץ ישראל יכולה לתת כמות מסויימת של פרות. אין לסמוך על הכמות שהיא נתנה בשנה מסוימת כאל הכמות הרגילה או המקסימאלית של פירות! כי יש בארץ הזו פוטנציאל גדול מאוד, הרבה יותר ממה שאנו יכולים למדוד! וזה "פריה" כלומר הפוטנציאל, ה"בכוח" שלה שהוא גדול מכפי שנראה.
כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו ..וגאל את ממכר אחיו(כה-כה)
הא"ה מפרש את המשך הפרשה על דרך הרמז:
- אחיך= ה'!
- ימוך= הקשר של ישראל עם בוראו מתרופף בגלל ירידה בשמירת הברית
- מכר אחוזתו= גלות, על ידי מכירת הארץ לגויים אחרים
- ובא גואלו= יכול להיות שיבוא אדם צדיק בעל שיעור קומה שיחזיר את העם למוטב
- וגאל את ממכר אחיו= יחזיר את העם לארץ ישראל!
- ואיש כי לא יהיה לו גואל= אבל, אם לא נמצה צדיק כזה שיחזיר העם,
- והשיגה ידו= ה' יפעיל את כוחו (ידו החזקה והקשה) ויגרום לייסורים לעם ישראל בגלות!
- ומצא כדי גואלו= וכך יחזיר אותם לארץ ישראל וזאת "הגאולה".
- והשיב את שני ממכרו= מה תהיה כמות ואכזריות הייסורים? זה תלוי כמה שני גלות הם חייבים עדיין. אם הגלות נמדדת לפי ה"חוב" של שיראל בגלל עוונותיהם, אז יש לשלם במספר שנים. אבל, במידה וה' יחליט להשיב את העם לפני קץ הזמן הקצוב, אז, הם צריכים "לשלם" את השנים הנותרות של הגלות בייסורים!
- ויצא ביובל ושב לאחוזתו= בין כה, יש תאריך סופי לגאולה (היובל) ואם לא "יחישנה", על ידי זכות השיבה או הייסורים, אז תהיה הגאולה "בעיתה".
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימי תהיה גאולתו
- ואיש= ה'
- כי ימכור בית מושב= ה' החליט להחריב את בית המקדש (בית מושבו)
- עיר חומה=ירושלים
- והייתה גאולתו= המכירה הזאת היא בעצם לטובה! היא תאפשר הגאולה אחרי תיקון העם!
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תיתן אכלך(כה-לז)
- כספך= את כיסופיך, תאוותיך
- לא תיתן לו=אל תמסור ליצר שלך
- בנשך= עד כדי שתהיה נשוך על ידו! כי אם תלך רק עם תאוותיך אתה עלול להינשך על ידם
- ובמרבית לא תיתן אכלך= אל תוכל יותר מדי!!
עד שנת היובל..ויצא מעימך
מטרת הגלות היא להוציא ממנה את כל ניצוצות הקדושה.
ואם לא היו ישראל חוטאים , לא היו גולים, והניצוצות היו מגיעים אלהם בארץ בלי שילכו לחפש אותן!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 