בע"ה יב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

ויחי לעד2

 

היחס השונה מול מהלך התשובה:

 

1. חט-חק

ראה בקובץ "ויחי גז": לסיכום: ניתן לדעת את קץ הגלות והצרות מהרגע שאנו מוכנים להכיר באפשרות שאנו חטאינו. למשל, ביכולת להתחבר עם שאר חלקי העם. להכיר שיש אפשרות שהשני צודק במידה מסויימת ושאני יכול לטעות במידה מסויימת. היכולת לקבל העובדה שאני לא תופס את כל האמת. שאני חלק מעם שיש בו הרבה תפיסות שונות שמשקפות ריבוי הפנים של אמת אלהית. זה מה שדוחף את יעקב "לגלות את הקץ" על ידי הזמנתו ל "היאספו". לכן המדרשים מכניסים בסיפור הזה את העובדה שאין אותיות חט-קץ בשמם של השבטים. הם מכניסים גם את עניין ה"סתימה" של עיני יעקב לחזות בקץ כל זמן שיש חטא אצל בניו.

מתי אין קץ לגלות? כשאני חושב שרק אני צודק , שאין סיכוי שאני טועה , וכשאני חושב שהשני טועה לגמרי בלי מוכנות לשמוע ולקבל אותו.

 

2. אחי יוסף (בהשראת יושי פרגון מקור ראשון)

האחים עשו תשובה. אבל זו תשובה אגוצנטרית! הם מבינים שהם עשו טעות חמורה ומוכנים לשלם עבורה. הם אפילו "דורשים" לשלם עבורה:

כשהם אומרים "לו ישטמנו יוסף", המילה "לו" יכולה לתאר רצון עז! הלוואי שישטמנו יוסף וייקח אותנו לעבדים, כדי שסוף סוף אנו נקבל את העונש שלנו! קשה לנו לחיות כך עם חיוכים וחיים טובים! שיבוא העונש מהר וחזק!!

מה שהם לא חשבו עליו, זה שהעולם מסביבם גם יכול להשתנות! הם לא לקחו בחשבון שגם יוסף התבגר! שגם הוא "עשה תשובה". הוא כבר הצעיר היהיר שהיה בגיל 17. הוא עבר כמה "בורות", כמה משברים. יוסף של היום איננו מחפש יותר נקמה. הוא באמת סלח להם והבין את כל מה שקרה כיד אלוהית. האחים מופתעים לגלות זאת!

אם כן, במקום להתכונן למלחמה שעברה, כדאי להתכונן למלחמה הבאה! כלומר, במקום לתקן את עצמנו אך ורק יחסית למה שחיינו בעבר, יש לקחת בחשבון גם את המציאות המשתנה . אין לעשות רק "תשובה על העבר, אלא להיות מוכנים לעשות "בירורים אחרי בירורים"! ולהתכונן לכל מה שההווה והעתיד מציב מולנו כאתגרים! קל מאוד , יחסית לתקן את העבר במידות של העבר. הרבה יותר קשה להיות מוכן להתמודד עם נתונים חדשים!!

ייתכן שספר בראשית נגמר עם מוסר ההשכל הזה: אל תחשבו שבגלל שהאחים עשו תשובה, הכל גמור ! יש בירורים אחר בירורים! יש עוד ועוד להתמודד עם אתגרים חדשים כל הזמן, מה שיקרה בספר שמות, ומה שההיסטוריה של עם ישראל תצטרך לחוות לאורך זמן ארוך!

אין "זבנג" וגמרנו!

יש להיות מוכנים ומזומנים לכל חידושי המציאות בהווה ובעתיד! זה אתגר הרבה יותר קשה מאשר החזרה בתשובה על העבר!

בע"ה ט טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

ויחי גז

 

ויחי

הפסוק הראשון מספר שיעקב חי 17 שנה במצרים והוא עושה שוב את החשבון על סך כל ימי חייו: 147. אבל ידענו את כל הפרטים האלה כבר. אלא, הפסוק בא ללמדנו שיעקב חי חיים מאושרים, ללא דאגות, 17 שנה במצרים. בניגוד לרוב חייו עד כה. אבל השנים האלה היו כל כך מאושרות, שהן הצליחו להפוך את כל שני חיו הקודמים לטובים! כאילו הוא קיבל הרבה יותר ממה שנחסר לו במשך כל ימי חיו. הטוב שהוא הרגיש השכיח והצדיק את כל הרע שהוא חווה בחייו עד כה. עד כדי שה17 שנים האלה צבעו לטובה את כל שנות חייו. כך, מבשר לנו הרב, ירגישו ישראל באחרית הימים: הם יבינו שהטוב שהם חיים היה שווה כל הייסורים שעברו בגלויות!

כמו שכתוב על איוב:  " וה' " ברך אחרית איוב מראשיתו"= לא רק שבאחרית ימי איוב, הוא חי טוב, אלא שבזכות כל ראשיתו הטראגי, נהנה מהחיים באחריתו

 

נס או השתדלות?

למה יעקב איננו סומך על הבטחת ה' להחזירו ארצה? למה הוא מתעקש שיוסף יישבע להחזירו?

הבטחת ה' איננה מבטלת את הצורך בהשתדלות של האדם!!

הרב לועג לאלה שמחכים לגאולה ניסית ללא התערבות האדם. הם לא יותר צדיקים מיעקב אבינו! כמו שמול עשיו, יעקב השתדל לשרוד, כך הוא עשה אצל לבן עם המקלות, למרות כל ההבטחות המפורשות. הוא יודע שה' איננו אוהב שהדברים יבואו בנסים גלויים. הוא יודע שה' מעדיף שהדברים יבואו לפי חוקי הטבע. לכן, יש צורך להשתדל בכל האמצעים כדי שהדברים יקראו במעשה בני אדם ואז בוטחים בה' שהוא יצליח את דרכנו.

כשאין בררה, וכשהאדם זכאי מספיק, ה' יכול לעשות נס. אבל זו לא הדרך הנכונה.

"ועשית עמדי חסד.."= מעשה הכל כדי שזה יקרה, כי אין לי מספיק זכויות כדי להיתלות על נסים

.."ואמת"= וכך, תקיים את בטחת ה' שהיא אמת.

האדם, צריך לעזור לה' לקיים את הבטחותיו!!

ייתכן שיש לתרגם את המושג "הבטחת ה'" כמצווה על האדם להשתדל כדי לאפשר את התכנית האלהית!.

 

ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות

כשיעקב פונה אל בני יוסף כדי לברך אותם, פתאום, מספרים שהוא לא רואה והוא לא מכיר אותם(למרות שהוא חי איתם כבר 17 שנה!!)

אלה, מסביר הרב, יעקב צריך לקבל החלטה גורלית: האם יש לקבוע עכשיו שהשבטים האלה והילדים האלה הם ראשי שבטים של עם ישראל? האם הם היגיעו לבשלות ולבירור המתאים? האם יש עוד להמתין כמה דורות ולעשות בירורים אחרים (כמו שעשו בירור בין יצחק וישמעאל ובין יעקב ועשיו?) אז, יעקב רואה שמאפרים וממנשה ייוולדו ירבעם בן נבט ויהו! שני רשעים גדולים! אבל הוא גם רואה שיצאו מהם יהושוע וגדעון, שני גיבורי ישראל! מה לעשות?  יעקב מחליט להתעלם מראיית הבעיות והרע שבהם והוא מחליט לראות את הטוב. יש להתחיל את ההיסטוריה. אין לעשות בירורים אין סופיים!

יעקב, "מזוקן", מהחכמה (זקן= מי שקנה חכמה), הוא מחליט לסגור את עניו על הצד הרע, ומברך את מנשה ואפרים. הרב מציע לכל אדם לעשות כן: לנסות לראות כל הזמן את הטוב ולהתעלם מהרע. כי השמיעה והראיה של דברים רעים, נובעים מדבקות ברוע, כמו הזבובים שנמשכים אל התינופת!. כך הוא מסביר את הפסוק:

"ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה.. או ראה.. ונסה עוונו". זה מתחיל בראיית הרע. וכבר הנפש חוטאת בזה! הרע נמשך אל הרע. לכן, יש לדעת, לפעמים, להעלים עין מהרוע כדי לא להידבק ברוע! כשיעקב לא רואה, זה כדי לעזור לצד הטוב ולא להימשך לכוחות הרע שיש בכל דבר.

 

נתן לי אלוהים בזה

יוסף היה אמור להוליד 12 ילדים, 12 שבטים! אבל, בגלל המחיר שהיה צריך לשלום בנסיון עם אשת פוטיפר, התבטלו שערה (המדרש אומר שעשר טיפות של זרעו נפלו מעשר אצבעותיו) נשארו לו רק שני שבטים. זה מה שהוא אומר ליעקב "בני הם אשר נתן לי אלוהים, ב"זה" " כלומר במקום "זה"= 12.

אם כן, יוסף מגדיר בעצמו את אפרים ומנשה כנציגים של כל ה12 שבטים שהיו אמורים להיוולד ממנו. למרות שיהיו לו הרבה ילדים נוספים, שניהם מייצגים את כלל ישראל. ולכןי ברכו כל ילד בישראל על ידי שניהם.

 

חודש אדר

הם לוקחים את המקום של שני שבטים מישראל. אבל, הם גם בני יוסף. לפעמים התורה מונה 12 שבטים על יוסף ולוי, ולפעמים את אפרים ומנשה, בלי יוסף ובלי לוי.

מכיוון שכל שבט מקביל לחודש בשנה, אז אפרים ומנשה מקבילים לחודש אדר שהוא לפעמים כפול!

 

אפרים ומנשה

מנשה הוא הבכור. הוא היה המנכ"ל של בית יוסף. הוא דאג לכל הבעיות החומריות, הארגון. כמו אביו יוסף, מנשה היה איש טכני שדואג שהכל יתנהל כמו שצריך.

אפרים היה יותר פונה לטעם הדברים. הוא למד עם יעקב.

מנשה ואפרים הם הסמל של הדרך ארץ(עבודה) והתורה.

כמו שהייתה אמורה להיות החלוקה בין עשיו הבכור ויעקב השני וכמו שיש חלוקה בין יהודה ליוסף, כל יש אותה החלוקה בין מנשה ואפרים.

יוסף קשור יותר למנשה. הוא שם אותו מימין. יעקב משאיר אותו בימין כי הוא מסכים שתפקידו מנשה חשוב מאוד ואפילו קדום לתפקיד אפרים.

אבל יעקב מכריע שהמטרה היא אפרים. המטרה היא התוכן, התורה. ולכן הוא ישים את יד ימינו עליו.

יעקב איננו מעביר את מנשה לשמאל, אלא הוא משאיר אותו בימין כי הוא מצדיק את חשיבותו וקדימות תפקידו. אבל הוא מכריע שהתורה חשובה על הדרך ארץ למרות שללא דרך ארץ אין תורה.

 

חטא וקץ

בכל שמות השבטים, אין האותיות "ח" ולא "קץ". זה מזכיר מאמר חז"ל:

"בבית ראשון, ישראל ידעו את החטא שלהם, ולכן הם ידעו את הקץ שלהם" כלומר, הם ידעו שחטאו ולכן, נודע להם שהגלות תגמר אחרי 70 שנה.

בבית שני, לא ידעו את החטא ולא ידעו את הקץ". כלומר, בבית שני, כולם חשבו שהם צדיקים ולדעתם, אף אחד לא חטא! לכן, העונש שלהם היה בזה שלא נודע להם מה תהיה אורך הגלות!!

אם כן, יש קשר בין "חטא" ל"קץ" כאילו מודיעים לחוטא את תקופת הגלות במידה והוא מודה בחטאו. אבל העונש של מי שחושב שהוא צדיק ולא מוכן להכיר בחטאו, זה שלא מודיעים לו את קץ הגלות!

כשיעקב ביקש לגלות לבני את הקץ, ונעלם ממנו, הוא מיד חשב שאולי הם חטאו! כלומר, אולי יש בהם את הגאווה הזאת שהם לא חוטאים ולכן אין הקץ גלוי !!

אם כן הקץ נעלם למי שאיננו מוכן להכיר שהוא חוטא.

ואיך מכירים שזה שאולי אנו חוטאים? בזה שאנו מוכנים לקבל את האחדות בין כל השבטים! כי אז, אנו מוכנים לקבל את הדעה של השני! לכן, הוא אמר להם "היאספו ואגידה לכם.." כלומר, אחד הכלים לענווה היא המוכנות לאחדות בתוך עם ישראל!!

 

ראובן

למרות שראובן חטא עם בלהה, יעקב איננו פוסל אותו! למה?

כשיעקב שכב, בלילה הראשונה עם לאה, הוא חשב שהיא רחל. כלומר, ראובן, שנולד מהזיווג הזה, נולד "בטעות". הוא היה אמור להיות יוסף, בנה של רחל. זאת היתה כוונת יעקב!אם כן, יעקב מקבל על עצמו את הבעיות שיהיו לראובן מהטעות הזאת! אם ראובן התערב בצורה לא נאותה במשכב אביו, זה , כנראה, קשור חבעייה שיש לו מהלידה: הוא לא היה רצוי. או לפחות, היתה טעות בכוונה! לכן, לדעת הרב, יעקב סולח לראובן ומקבל אותו כאחד מבניו. אבל כשהיה צריך למנות מי הבכור, יוסף שהיה במחשבתו תחילה יקבל את הבכורה ולא ראובן!!

 

 

שמעון ולוי

יעקב עדיין כועס על מעשיהם בשכם. "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". זה נראה עונש, או לפחות תיקון עוונם.

האם זו הסיבה שללוי לא תהיה נחלה? חשבנו שזו מעלה כי הם עובדי ה'! אבל ייתכן שזה תיקון לבעיה שלהם!

גם שמעון לא יישאר הרבה זמן בנחלה עצמאית. נחלתו תיבלע בתוך יהודה במשך ההיסטוריה!!

 

 

 

מה יקרה בעת המשיח?

• ראשית כל, הרב יוצא נגד כל אלה שחושבים שהמשיח ליבוא בדרך נס. אלה שחושבים שאין מה לעשות בהשתדלות להביא את המשיח באופן מעשי אלה לחכות שהוא ירד מהשמים. הוא משווה אותם לעובדי שבאי צבי. הוא אפילו טוען שיש להם פחות תקנה מאשר אלה שלא מאמינים כלל. כי אלה שמאמינים במשיח שיבוא בדרך נס גלוי, חשובים שהם מאמינים , הם חושבים שהם יודעים. וזה קשה מאוד לתקן.אבל אלה שלא יודעים ויודעים שלא יודעים, יותר קל להם לדעת ולהאמין ולהיווכח.
• שנית, הרב מאמין שהמשיח הוא יכול להיות מלך. כלומר מי שמצליח לשלוט על העם ולהביא לגאולתו ולקבץ את עם ישראל בארצו, בעצמאות. המך הזה יכול למשול תקופה מסוימת ולאחר מכן, לתת את מקומו לסוג של שלטון אחר שבו תהיה אחדות מלאה בעם ישראל וה' הוא בעצמו ימלוך באופן מקובלת על כולם בלי ספק ובלי פקפוק.
• שלישית, הגאולה תהיה סופית. בלי חזרה לגולת נוספת (לעולם ירשו ארץ)
• אחד הסימנים המובהקים של הגאולה יהיה שהארץ תיתן פרות! דבר שהתחיל כבר לקרה בימינו.
• הגאולה תהיה בשלבים ולא בבת אחת.(מגלה יח) קודם כל בניין הארץ, אחר כך איחוד העם והפסקת המחלוקות וכל המפלגות יעשו שלום:מבשר שלום" ואחר כך "משמיע ישועה" ואמר לציון מלך אלוהיך

 

גד גדוד יגודנו

יעקב התנבא שיגיע עת , לפני הגאולה השלמה שישראל יעשו אגודות ו מפלגות, לשם שמים או שלא לשם שמים, ואחר כך, ה' בעצמו יעשה שכל האגודות יתאחדו לאגודה אחת "ועשיתי אתכם לגוי אחד,

 

 

400או 430שנה?

יש פסוקים סותרים בנוגע לזמן השעבוד במצרים. לפעמים מדובר על 400 שנה, שמתאים לברית בין הבתרים אבל יש פסוק מפורש שמדבר על 430. בדרך כלל, מתרצים שה400 שנה מתחילים עם לידת יצחק וה430 שנה מתחילים עם ברית בין הבתרים. אבל יש כמה מפרשים שחולקים על זה (למשל הרמב"ן שטוען שאברהם היה בן 75 שנה בברית בין הבתרים ושכתוב שרק זרעו יהיה גר.) הרב מציע חישוב אחר:

במשך 30 שנה, יצחק ויעקב חיו במצב של "תושבים", הם הרגישו נוח ולא הרגישו "גרים". השלושים שנים האלה, אם כן, אינם יכולים להיחשב בתוך חשבון ה400 שנה והיה על עם ישראל להישאר 30 שנים יותר במצרים כדי למלא את ה400 שנה של "שעבוד" או "גרות" כמובטח בברית בין הבתרים. כך הוא החשבון:

כל פעם שכתוב בתורה "וישב", פירושו, שהייתה הרגשה נוחה של התיישבות ולא גרות.

אצל אברהם, רק פעם אחת כתוב "וישב", וזה היה לפני ברית בין הבתרים (וישב אברם באלוני מורה)

אצל יצחק, כתוב פעם אחת "וישב"(בגרר) וזה נמשך 4שנים. מיד אחר כך, אבימלך מגרש אותו.

אצל יעקב פעמיים: כשהוא חזר מלבן וזה נמשך 9 שנים (מסיפור דינה ועד שנמכר יוסף)

ופעם שנייה: במצרים "וישב ישראל בארץ גושן" 17 שנה.

סה"כ כל הישיבות= 4+9+17=30 שנה שהיו ישראל חייבים להשלים כגרים ועבדים במצרים, כדי להגיע ל400 שנה "נטו" של גרות מאז לידת יצחק!

 

בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

ויגש גז

 

שתי מלכויות

לפי פירושו של ה"גלילי זהב", ברור היה , מלכתחילה, אצל האחים , שיהודה הוא המלך. ייתכן שהכריזמה שלו והעובדה שאחיו הגדולים ראובן , שמעון ולוי נפסלו כל אחד בגלל סיבה אחרת, עשו שהוא היה המנהיג הטבעי של האחים. אבל יעקב חשב שיש לקדם מימד נוסף של מלכות, ולכן , כנראה, הוא "הריץ"(העדיף, קידם) את יוסף. (לדעתי, יעקב לא שלל את מלכות יהודה אלא רצה שיהיו שתי מלכויות, במישורים שונים, שישלימו אחת את השניה). למה שתי מלכויות? כי יש ליעקב שני תפקידים שונים. אכן, יעקב לקח על עצמו את התפקיד של עשיו והתפקדי שלו עצמו. ייתכן שליהודה, מגיע התפקיד של בניין תכנים רוחניים ולאומיים המיוחדים לעם ישראל וליוסף, התפקיד לפעול בעולם הגשמי כדי ליישם את ה"תכניות" של יהודה.

 

למה הפיצול הזה?

נראה לי שהפיצול מתחייב בגלל הפיצול בין יעקב ועשיו והעובדה שיעקב קיבל את שני התפקידים. אבל השאלה נשארת: למה יש פיצול בין יעקב לעשיו?

נראה לי שאי אפשר לקדם את שני המהלכים האלה( הגשמי והרוחני) , ביחד. אנו תמיד שואפים לאיחוד שני המישורים, אבל, אלה שני מהלכים שתמיד יישארו נפרדים במהותם. בעולם היישום, ייתכן ששני המהלכים זקוקים ל"מנועים" שונים אצל האדם.

במשך ההיסטוריה, ברור שהיה פיצול בתוך עם ישראל בין שתי ההשקפות האלה. הרבה לפני הקרע בין "מלכות יהודה " ומלכות ישראל- אפרים" שהביאה לאסונות גדולים, אחרי מלכות שלמה, תמיד בצבץ מתחת לפני השטח החלוקה הזאת. דוד המלך הצליח לאחד לרגע את הפלגים אבל הפילוג יצא לפועל אחרי מלכות בנו

נראה לי שבכל אדם קיימים שתי האופציות ושני ה"מנועים" האלה:

1. מנוע ההצלחה הפיזית: לבנות תשתיות אישיות (פרנסה, בית, מעמד חברתי..)
2. מנוע הצלחה רוחני: מציאת תוכן וטעם לחיים. לימוד, תרבות, פיתוח מידות, חזון השקפתי, דת…

כמובן ששני המנועים פועלים במקביל. אבל בא הרב ואומר שיש סדר בדברים. יש אפילו דירוג בחשיבות הדברים: יש קודם כל לפתח רעיונות, מידות וחזון. אחר כך, בפועל, יש ליישם את המנוע הפיזי. ואחר כך יש ליישם את התוכן הרוחני. נמצא שהפיזי הכרחי וקודם לשני כיהוא מהווה האמצעי . אבל הרוחני, שבא אחריו הוא המטרה.

"מצבר" מעניק כוח חשמלי בזכות הבי פולאריות שלו. עם ישראל שאמור לפעול בתחום "איחוד המידות" חייב להיות מורכב, בעצמו, בצדדים הפוכים קיצוניים. ככל שיש הבדל בין המרכיבים, כך המצבר יפעל טוב ולאורך זמן!

 

 

סדר המלכויות

• מבחינת התכניות:

1. כמו שאמרנו לעיל, יהודה היה אמור להיות המלך היחיד.
2. אחר כך, יוסף מגיע עם החלומות והדחיפה של אביו.

• בפועל:

1. בפועל, יוסף התחיל במלוכה. האחים באים אליו, משתחווים לו, מתייחסים אליו (במודע או שלא במודע) כאל המלך המנהיג את כל מהלכי המשפחה.
2. אבל, בפועל, המלכות בעם ישראל תכרום עור וגידים על ידי דוד המלך, משבט יהודה.

• לעתיד

1. בגאולה האחרונה, יקדים מהלך הגאולה "משיח בן יוסף" שייבנה את כל התשתית הפיזית (מדינית, צבאית, כלכלית…) של מלכות ישראל בארצו.(מלכות יוסף)
2. ואחר כך יבוא "משיח בן יהודה" שימלא את הפרויקט הגשמי הזה בתוכן רוחני לאומי.(מלכות יהודה)

 

 

הסבר הפסוקים:

יהודה ניגש אל יוסף ומכריז: אמנם אני עכשיו מכיר בנחיצות שלך. אבל, דע שאסור להפסיק את המהלך בך. אתה אמנם הכרחי , אבל אתה רק האמצעי שיאפשר לי לפעול כי אני המטרה!

יהודה משתמש במילים כמו "אדוני" כדי לתאר את יוסף= זו ההכרה שמלכות יוסף. מלכות שתאפשר הבניין התשתיתי של האומה היהודית.(היום הציונות).

אבל הוא גם משתמש במילים הפוכות :

• "בי אדוני"= המלכות, האדנות היא, בסופו של דבר בתוכי".
• "ידבר..דבר באזני.." יש "דבר מלכות". הדיבור הוא לשון קשה: עליך להכיר במלכות יהודה!

אם כן, כל המאמר של יהודה משתמש במילים דואליות. מילים של כבוד גדול והכרה במלכות יוסף אבל גם נחרצות בעובדה שמלכות יהודה קיימת ועל יוסף לא לשכוח שהיא המטרה.

יהודה עשה כאן מהפך תודעתי אדיר: הוא הכיר בחשיבות מלכות יוסף . אבל באחריותו להסביר ליוסף שהמהלך איננו מסתיים כאן. כל מה שבונה יוסף נחוץ, ראשוני, הכרחי, אבל הוא רק השלב הראשון . המטרה היא מלכות יהודה.

 

 

המשיחים

מכאן הרעיון של "שני המשיחים" שהתפתחת בעקבות המפגש הזה בין יהודה ליוסף

1. משיח בין יוסף הוא "ראשית" המהלך. הוא בונה את המדינה מבחינה לאומית, צבאית, כלכלית..
2. משיח בין יודה הוא המטרה. זהו תהליך שצריך להיכנס בתוך המהלך הראשוני כדי להביא אותו לשלמות: הכנסת תוכן למסגרת שנבנתה.

מלכתחילה ,יש פחד שאחד ישכח את השני! פחד מצד יעקב שלא יכירו ביוסף. שיחשבו הדתיים שאין צורך בעשייה גשמית כדי להביא לגאולה. ופחד מצד יהודה שיוסף לא יכיר במטרה שהיא מלכות בית דוד. שהגשמיות תשלוט ללא מעצור וללא כיוון רוחני.

ה"גלילי זהב", פיתח , במקביל לרב קוק את הרעיון שהציונות היא מלכות יוסף, משיח בן יוסף. זו היתה הכרה לא פשוטה מצד רבנים ! אבל זו גדולתם! זה דומה להכרת יהודה ביוסף!

 

האם הגאולה זקוקה לתשובה?

משיח בן יוסף איננו חייב להיות דתי! העיקר של מלכות יוסף היא בניין הארץ. מתוך מהלך פרשני נועז,הרב מחדש כאן: היום, בכל הספרים המודפסים, ניתן לקרוא את הפירוש של רש"י (וגם של רד"ק) על הפסוק מישעיה:

 

" כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ" ( ישעיהו פרק נב -ג)

רש"י במקום:    "ולא בכסף תגאלו" – אלא בתשובה:

 

מהפירוש הזה, ברור שהגאולה שעליה מדבר ישעיהו הנביא תעשה רק אם עם ישראל "יחזור בתשובה". דורות חונכו על הפירוש הזה של רש"י ורד"ק.  אלא שהרב בוחן את המקור של רש"י: מאפה רש"י מצא פירוש המילה "כסף" ל"חזרה בתשובה"?

 

נפתח את מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב  שדנה באותו הנושא:

 

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר +ירמיהו ג'+ שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ישעיהו נ"ב+ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם – בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר +מלאכי ג'+ שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ירמיהו ג'+ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו ל'+ בשובה ונחת תושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו מ"ט+ כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים……

 

מכאן ברור שהמקור שממנו רש"י פירש המילה "כסף" זה הדעה של רבי יהושוע בגמרא. כאן, הפירוש ברור "לא בתשובה"!! כלומר לא חייבים לעשות תשובה כדי להיגאל בגאולה האחרונה!

הרב מסיק מזה שהמדפיס הוסיף מדעתו האות אלף וכתב "אלא בתשובה" במקום "לא בתשובה" כמו שרש"י כתב בכתב יד המתבסס על הגמרא!!

 

ה"גלילי זהב" מסביר שהגאולה האחרונה  תתחיל עם בניין הארץ. ואפילו אם זה יעשה על ידי אנשים לא דתיים, עצם החזרה לארץ והמסירות נפש עבורה והבניין הפיזי, הם העיקר במהלך הראשוני הזה של הגאולה. זאת מלכות בית יוסף שתקדים מהלך עתידי נוסף ועיקרי, משיחות בית דוד.

 

 

ויגש

המילה הזאת מבטאת שני דברים הפוכים

1. תנועה של חוצפה, של כוחניות. אדם ניגש אל עבר השני בלי פחד כדי לקבוע את עמדתו בכוח.
2. אבל אנו משתמשים גם במילה הזאת כדי לתאר את המתפלל ש"ניגש" אל האלוהים.(או הנגש אל התיבה להיות שליח ציבור) וכאן, יש ענווה ובושה.

המסכנה היא שהיהודי חייב להיות בעל שתי התכונות המנוגדות האלה בבואו להתפלל: יש חוצפה מסוימת בזה שהאדם מתפלל, שהוא מבקש מהאלוהים לשנות את החלטותיו עבורו! האדם "חוצפני" כי הוא מתערב בדרכי האלוהים! אבל העמדה הזאת אפשרית (ורצויה) רק אם האדם עושה זאת מעמדה של ענווה גדולה מאוד. כאילו מתוך המרחק שהוא מרגיש עם האלוהים, מתוך הקטנות שלו, הוא מרגיש אחריות לקשר עם האלוהיות שמבקשת ממנו להתערב במה שנעשה בעולם! (במילים של הרב:"ליבו של המתפלל מלא בושה..אבל עצה היא לו להתחזק ולאמר   "בי אדוני  "")

• זה מאוד קשור לעניין הקדושה:

אם אומרים לאדם שאסור לנגוע בדבר כי הוא "קדוש", אז, הוא יכול לברוח לגמרי מהדבר. זה לא מה שקורה בקדושה: יש צורך להתרחק (מתוך ענווה וכבוד) אבל יש צורך עליון להתקרב ולשאוף כל הזמן אל הקדושה! היחס הנכון עם הדבק הקדוש מתאפשר רק באיכות העמדה שלי כלפיו. קרבה מתוך מרחק! המרחק מאפשר שהקשר יהיה בעל משמעות ותוכן לאורך זמן.

 

פני יוסף

ליוסף, אומר המדרש, היו פנים דומים ליעקב. לא רק מבחינה אסתטית אלא מבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". היו "חיים" מיוחדים שנשקפו מפניו כמו אצל יעקב. זה מסביר כמה דברים:

• כשיוסף שואל את אחיו "העוד אבי חי", הוא כבר שאל אותם על כך לפני שנתוודע אליהם. אם כן מה הוא שואל? כנראה שהוא שואל אותם על הפנים שלו עצמו: האם לא הכרתם אותי לפני כן בגלל שאני איבדתי את "זיו איקונין של אבי?". כלומר, העוד אבי חי בפני? או אולי אבי מת ולכן נשכח מכם צורת פניו ולכן לא הכרתם אותי?
• כשיעקב פוגש את יוסף הוא מכריז "אמות הפעם אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי" יעקב פחד שיוסף יאבד את הפנים המיוחדות שלו, כלומר שיתבולל,ויזנח את טהרתו. יעקב רואה שיוסף נשאר צדיק ולכן הוא מכריז שהוא עודנו "חי" מבחינת הצדקות שלו.

אם כן יש משהוא מיוחד בפנים שיכול להיות "חי" או "מת", חוץ מהעובדה הביולוגית.

 

ישראל -יעקב יעקב

יעקב נוסע לבאר שבע כדי לבקש רשות מה' לצאת מהארץ. למה שם? ולא בחברון איפה שהיה גר? כי שם ה' נתן רשות לאברהם לצאת ושם ה' אסר על יצחק לצאת. שם, בבאר שבע, מחליטים על היציאה מהארץ!(שם משרד הוויזות!)

אבל ה' נראה אליו וקורא לו "ישראל" כי הוא עדיין בארץ. ומיד הוא קורא לו "יעקב יעקב" פעמים. זה סימן שהוא וזרעו יוצאים לגלות ארוכה מאוד שלא תיגמר בגלות אחת! לכן, הוא קורא לו יעקב ועוד יעקב.

יעקב קיווה, עד עכשיו , שגלות לבן היתה יכולה להספיק כדי לממש את ברית הבתרים. וכאן, ה' מחדש לו את כל מה שהוא אמר לו ביציאה אל לבן: שלמרות הגלות, הוא יהיה עימו בגלות ויחזיר אותו לארץ.

ה' משתמש באותו הכינוי "אנוכי" כדי לתאר את הקרבה שלו גם בגלות:"אנכי אעלך " כמו בבית אל ביציאה הראשונה.

 

גמל או חזיר?

הגמרא בברכות (נו) מרמזת שהפסוק :"אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" כולל בתוכו המילה "גמל"! (אעלך גם עלה- נוטריקון גמל). למה?

הגמל הוא סמל הדתי המתפלל הרבה אבל שאינו עושה מספיק כדי שתבוא הישועה. הגמל מעלה גרה (חושב הרבה, מתפלל..) אבל אינו מפריס פרסה (עושה מעשה).

החזיר, לעומתו, הוא סמל העשייה בלי כוונה ותפילה. היא מעשה החילוני שמאמין בעשייה ולא באמונה ובתפילה.

הרב קובע:

1. ביציאת מצרים, היהודים יתנהגו כ"גמלים". כלומר הם רק יצעקו שנושיע אותם אבל הם לא יעשו הרבה כדי לצאת מעצמם. על הישועה משוג זה, מדבר הפסוק כאן. ה' יעלה את ישראל, מבחינת גמלים.
2. אבל בגאולה האחרונה, יהיה להיפך: נהיה מבחינת חזירים. (הוא נקרא כך כי הוא עתיד לחזור ולהיות טהור). והעשייה תהיה יותר חשובה מהתפילה. מי שייגאל אלה אלו שייבנו, במעשים חומריים את הגאולה, את הארץ. ולא הגמלים! כמו שכתוב בישעיה נ"ב:" וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע"= "שלא ירבו להתפלל לה', אבל ישתדלו בבנין הארץ, מבחינת "מפריס פרסה", וזה יהיה לרצון ה' כמו שממשיך הפסוק:"ותושע לו ימינו וצדקתו היא סמכתהו" ואחר כך, הם ישובו ויבקשו את אלוהיהם(הושע ג)

מעט ורעים

השאלה היחידה של פרעה ליעקב היא על הגיל שלו:"כמה שני חייך?"

יעקב עונה "מעט ורעים היו…ימי שני מגורי.."

• יכול להיות שיעקב מפחד מהעין הרע של פרעה
• יכול להיות שיעקב מסביר שהשערות הלבנים שלו נובעים יותר מצרות מאשר מזקנה
• אבל יש גם לשים לב (כמו ששם לב ידידי דניאל בנאיש) שמה שמעניין פרעה, זה סוד אריכות הימים הפיזיים. לכן, כנראה המצרים היו חונטים המתים ועושים הכל כדי להאריך הימים.

אבל יעקב בא ואומר לו שלא אריכות הימים חשובה אלא איכות הימים. כי אנו רק "גרים" בעולם הזה. והוא קורא לחיים שלו "ימי מגורי"! זה ההבדל בין יהודי למצרי!

 

ארץ גושן

• "כשנלקחה שרה לבית פרעה כתב לה את ארץגושן לאחוזה) "פרקי דרבי אלעזר פכ"ו(.

לפי מדרש זה, ארץ גושן שייכת לשרה אמנו ולזרעה. זה מסביר למה יוסף מתעקש ליישב את משפחתו שם ולמה כתוב:"וישב ישראל בארץ גושן": הזוהר מסביר ששם "יעקב" ניתן לו כשהוא בגלות או במצב של גלות. והשם "ישראל", ניתן לו כשהוא נמצא בארץ ישראל. אם כן , איך אפשר להסביר הפסוק הזה? ה"גלילי זהב" מציע ליישב את הסתירה על ידי המדרש הזה. ארץ גושן היא חלק מארץ ישראל! רק שאין לה קדושה כשאר ארץ ישראל! לכן יעקב נקרא ישראל למרות שהוא יושב בגושן.

• הג"ז מוסיף אפשרות: ש"גושן" היא העיר שמדובר בספר יהושוע,

יהושע פרק י

וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן:

 

יהושע פרק יא

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה:

 

יהושע פרק טו

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

 

 

 

 

 

 

 

בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

מחלוקת שמאי הלל בחנוכה

רעיון מאת הרב גיל ברנהיים

 

1. חנוכה-חינוך

העובדה שחנוכה נמשכת ימים רבים, רומזת על צורך שהאדם יעבור תהליך. ייתכן מאוד שמדובר על תהליך של "חינוך". לא רק משחק המילים בין "חנוכה" לחינוך" מצריך לחקור את הקשר בניהם אלא עצם החינוך של המזבח אז, היה גם מעשה של טהרה והכשרה מחדש. כי המזבח היה כבר קיים רק שהיה צריך לתת למקדש "כיוון מחודש" יחסית למה שהיוונים עשו בו. אם כן, גם האדם זקוק , מדי פעם , ל"כיוון מחדש" וניתן לראות את כל ה"חגים" כתהליכים שהאדם מוזמן לעבור , לטובתו.

כי אם הדבר היה רק צורך ב"אזכור" מאורע כזה או אחר, אז יום אחד של זיכרון היה מספיק. נראה לי שיש לראות בכל חגי ישראל הזמנה לחוות משהוא היום, לטובת האדם החוגג ולא סתם "זכר" בעלמא.

 

2 דעת הלל

הלל מבקש להדליק, ביום הראשון נר אחד ושניים ביום השני, כי "מעלים בקודש". אם לא מדליקים אותו מספר כל יום, זה מרמז שיש כאן באמת תהליך שצריך לעבור האדם המדליק.

התהליך הוא די פשוט ורגיל: יש לעשות מאמצים הולכים וגדלים כל יום.

ביום הראשון, רצים 3קילומטר, ביום השני 5..עד שניתן לרוץ את המרתון כולו.

זו דרישה הגיונית ומקובלת על כולם. יש להתעלות כל יום יותר.

 

3 דעת שמאי

השאלה היא :"מה רוצה שמאי?" ולמה שמאי, שנחשב כמחמיר, דורש מהאדם הרבה יותר ממה שהלל דורש ממנו? לכאורה, נראה לנו ששמאי , שהולך ופוחת בהדלקת הנרות (היום הראשון שמונה עד ליום השמני , הדלקת נר אחד בלבד) מקל מאוד על האדם!

אלא שלדעת הרב גיל ברנהיים, שמאי דורש משהוא הרבה יותר קשה ועמוק:

כשהאדם מדליק , ביום השני רק שבע נרות, הוא מרגיש מיד בחוסר שנוצר יחסית לאתמול. אמנם הוא עשה אותה הברכה, קיים את אותה המצווה, אבל עם פחות נרות!

זה דורש מהאדם ללמוד לחיות עם החולשות שלו, עם מה שחסר לו, עם ניפוץ האשליות, עם הצללים שהמציאות מגלה לו כל יום מחדש. אדם מצליח לחיות עם החוסרים האלה, הוא יותר "גדול", יותר "בוגר" מאתמול.

אדם שמצליח להדליק רק נר אחד, בסוף התהליך, ביום השמיני, מברך אותם הברכות ומקיים אותה המצווה. נר אחד מספיק להאיר כמו שהאירו שמונה נרות!

אדם כזה, נדרש לעשות מחולשותיו ומחסרונותיו , כוח ובשלות!

אכן, דרישת שמאי היא הרבה יותר "מחמירה" ודורשת יותר מהאדם. לכן, אולי היא לא התקבלה להלכה (שאמורה להיות נכונה בשביל רוב בני האדם, עם יכולות מינימאליות) אבל היא מסמלת את הדבר האולטימטיבי!

 

4 פרי החג

עמדת שמאי נתמכת, בגמרא על ידי העובדה שבסוכות, אנו מקריבים כל יום פר אחד פחות מאתמול.

רפי החג אלה, מסמלים את הניצוצות של קדושה שקיימים אצל אומות העולם (70 במספר הכולל)שאנו אמורים להכניס בתוכנו. אם אנו עושים את העבודה כמו שצריך, יש לנו להכניס כל יום , פחות ופחות ניצוצות! ופחות ופחות פרים להקרבה. מדובר גם כאן על החיסרון שבנו שאנו צריכים להשלים על ידי לקיחת בחשבון כל הדברים הטובים שעדיין לא נמצאים בנו, אלא באומות העולם!

 

5 שילוב

לדעתי, אפילו אם ההלכה היתה צריכה לדחות את דעת שמאי, ניתן בכל זאת ליישם חלק מהכוונות שלו כי בכל זאת, ניתן, כל יום לחשוב על הנרות החסרות , אפילו כשאנו מדליקים יותר כל יום!

כך שנוכל לזכות משתי הכוונות, של הלל ושל שמאי!

בע"ה כט כסלו התשעה

מישל בן שושן

 

מקץ גז

 

נקודת המבט

1. ויהי

כשכתוב "ויהיה בימי" , הכתוב מבשר על דבר של צער

כשכתוב רק "ויהי" זה יכול לבשר או טוב או רע. לרוב, זה מבשר על דבר גם טוב וגם רע! כמו כאן: מצד אחד, הדיחוי של יציאת יוסף מבית האסורים בשנתיים, הוא רע ליוסף אבל טוב ליהודים כי הם ישבו שנתיים פחות בשעבוד מצרים.(ראה למטה "קץ")

2. שבר

המדרש מפרש בשני אופנים את הפסוק : "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אם קוראים "שבר" עם נקודת השין מימין, זה "שבר", רעב, משבר, שברון. אבל אם קוראים אותה מילה עם נקודה שמאלית, זה "סבר", שובע, נחת, סבר פנים יפות, יוסף שליט במצרים והוא יציל את המצב! (יעקב, לפי פירוש זה, ידע שיוסף היה חי והוא "ראה" בנבואה שיוסף הוא השליט שם)

3. מסכנה

ייתכן ששני המילים האלה (ויהי- שבר) בפירושם הכפול, מבטאים אחד הרעיונות המרכזיים של כל הסיפור: הכל תלוי בנקודת המבט. קוראים דברים במציאות . אבל הראייה של האדם על המציאות יכולה להשפיע על המציאות עצמה! התורה מספרת סיפור ארוך ומורכב במטרה שבסוף נבין שאפשר לראות הכל הפוך! יוסף יגיד זאת לאחיו:"אתם חשבתם לרעה , אלוהים חשבה לטובה"!מעשה תמר שנראה כל כך חשוך מתגלה כלידת משיח בן יהודה. מכירת יוסף יציל את האחים מרעב. הירידה למצרים בעגלות מפוארות יביאו לגלות מרה…

בעזרת פתרון חלומות ודבקות במטרה, יוסף מצליח לשנות את המציאות על ידי הסתכלות שונה. גם רעב יהפוך לשבע ושגשוג .

הכל יכול תלוי , לפעמים בנקודה אחת קטנה ששמים משמאל או מימין לאות(שבר)! או עתיד שמסביר את העבר(ויהי).

 

מקץ

לאברהם , ה' הבטיח ארבע מאות שנות גלות. בפועל, הם נשארו במצרים 210 שנה. הם "חסכו" 190 שנה! וזה בדיוק הערך של "קץ". "מקץ", פירושו, מהרגע שה190 שנה עברו, ניתן עכשיו לרדת למצרים.

אילו יוסף היה נשאר פחות שנתיים בכלא המצרי (כמו שהיה , לכאורה מתוכנן) אז היו רק 188 שנה מחוץ למצרים ו212 במצרים!

גם מהמילה הזאת, הג"ז לומד שהכל יחסי. "קץ לחושך" יכול להיות הכניסה לגלות! ו"מכל צרה שיפגע באדם סוף שיהיה לו יתרון"!

 

יוסף ושר המשקים

המדרשים שטוענים שיוסף נשאר שנתיים נוספות בכלא בגלל ה"טעות" שלו כי הוא תלה את שחרורו בזיכרון שר המשקים, נוטים לאומר שזה דבר פסול! הרב יוצא חוצץ נגד מחשבה כזו. עבורו, יש לעשות תמיד כל מאמץ , כדי להינצל והביא ישועה בכוחות עצמיים, בכוחות הטבע ואין לסמוך על הנס.

אכן, הוא טוען שה' "שונא את הנסים ואוהב את חוקי הטבע". אם ה' עושה נס (במובן של דבר שאיננו עונה לחוקי הטבע), זה אך ורק בגלל שאי אפשר אחרת. מטרת הבורא היא שהאדם יכיר בנסים הנסתרים שמסתתרים מאחורי חוקי הטבע. כמו, למשל בחנוכה או בפורים. כשאפשר לגלות, בראייה מיוחדת, שכל  מה שאירע במציאות הוא בעצם מכוון מלמעלה, אז זה יותר גדול מלהיות משוכנע על ידי נסים מופלאים.

אם אומרים שפורים הוא סוף עידן הניסים הגלויים, אז, אומר הג"ז שזה עידן טוב יותר! עדיף שהאדם לא יהיה תלוי בניסים. עדיף שהאדם ישתדל בכוחות עצמו וישתמש בכוחות הטבע .אם כן, פורים, זו התחלת עידן טוב יותר. גם חנוכה הוא חג הניסים הסמויים שמתגלים. אפילו נס פך השמן אומר זאתף

נס פך השמן:

אין כאן נס יוצא דופן לגמרי. כי היה שמן, הנס הוא ,רק" בהארכת זמן הבערה. אילו הנס היה באור מופלא שהדליק את המנורה ללא שמן, זה היה נס שאיננו תלוי בחוקי הטבע.

השאלה הידועה, על חג של שמונה ימים למרות שהיה מספיק שמן ליום אחד 0אם כן הנס היה רק שבעה ימים), נענית, בין השאר, על ידי זה שכל יום, נשאר קצת שמן שלא בער. וזאת, כדי שהברכה תחול עליו. אין הברכה שורה אלא בתוך כלי.(כמו סיפור אלישע וכד השמן). גם עצם מציאת הפך יכול להיחשב כ"נס" שמצדיק יום נוסף.

אם כן, הרב עומד על כך שהנסים של חנוכה הם לא נסיים "על טבעיים" אלא הצלחה מן השמים על ההשתדלות של בני אדם אמיצים שלא פחדו להילחם עבור עצמאותם.

אנשים שמחכים לניסים גלויים, מחוץ לחוקי הטבע , הם "קטני אמונה, יחסית לאלה שמשתדלים דרך חוקי הטבע ומצליחים לפענח את הניסים הנסתרים בתוך המציאות הטבעית.

לרב יש כל מיני הסברים כדי לפרש את המדרשים על "חטאו" כביכול של יוסף. והמכנה המשותף של כל ההסברים הוא שאין לנו ללמוד מזה שאין לעשות השתדלות. להיפך, אין לתלות על הניסים.

 

 

ראש השנה ופסח

בגמרא, מסכימים רבי יהושוע ורבי אליעזר שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה. אם כן, גם פרעה חלם את חלומו בתקופה זו, בראש השנה. לפי הג"ז, החרטומים ידעו כבר הרבה דברים

הם ידעו שבפסח העולם נידון על התבואה

הם ידעו שבראש השנה כל בני אדם נידונים

לכן החרטומים של פרעה לא יכלו להבין ששני החלומות של פרעה שווים:

הם יכלו להסיק מחלום הפרות שיהי רעב ושבע

אבל מחלום השיבולים, הם חשבו שכבר הרעב והשב בתבואה נידונו בפסח. אם כן, עכשיו, בראש השנה, הכל כבר נגזר מראש, כבר מפסח, ואי אפשר שהיום, בראש השנה, הרעב או השבע נידונים! לכן, הם חשבו ששני החלומות עוסקים בשני עניינים שונים.

כל החידוש של יוסף, הוא להגיד "חלום אחד הוא". הוא מכריז שאמנם העולם נידון על התבואה בפסח, אבל, בידי האדם לשנות כל גזרה על ידי תשובה, תפילה ומעשים. הכוח הייחודי ליהודים הוא שהאדם יכול לשנות המציאות על ידי מעשיו וההסתכלות שלו על העולם! זה כל ההבדל!

החכמה של יוסף היא האפשרות לראות את חלום השיבולים (שבדרך כלל נדון כבר בפסח), באפשרות להיות נידון בחזרה בראש השנה!! בזכות הסוד של ראש השנה: היהודים מכירים את הסוד של ראש השנה: התשובה יכולה להפר כל גזרה. לכן המזמור של ראש השנה הוא זה שמספר על "בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב עדות,ביהוסף שמו , בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע"

 

 

צפנת פענח

מיד אחרי שפרעה נותן ליוסף שם מצרי, כתוב "ויוסף יצא על ארץ מצרים". יוסף דווקא ולא שם אחר. זה המבחן האמיתי של יוסף: לשמור על הזהות היהודית, על שמו היהודי, למרות הכל. בכך, הוא מצליח לצאת האיסטגנינות של מצרים ולראות את הדברים מלמעלה ולא כפוי בתוך חוקי המציאות.

זה אולי הייחודיות של החכמה היהודית: לא להסכים להישמע לפרדיגמות. לנסות להבין אחרת את המציאות. אילו יוסף היה קורא לעצמו "צפנת פענח" בלשון מצרית,, אז הוא לא היה באמת מפענח את הסודות!!כי זאת, ניתן לעשות רק מתוך היותו יוסף הצדיק היהודי.

 

למה תתראו

יעקב מזמין את בניו לרדת למצרים לקנות אוכל. הוא אומר להם "למה תתראו".

לכאורה, ניתן להוסיף יוד ולקרוא "למה תתייראו" כלומר," אל תפחדו", תרדו לשם!

אבל, אין יוד! והפשט נוטה לתרגם "אל תראו את עצמכם"

המדרש מצדד בעמדה הזאת והוא אומר "אל תראו כך לבני עשיו ובני ישמעאל"!

הרב מסביר:

היה אוכל למשפחה. היה להם גם הרבה כסף כדי לקנות אוכל מהסוחרים הכנענים שהביאו אוכל ממצרים. אבל, הבעיה של יעקב היא שבני עשיו ובני ישמעאל, היו יכולים לקנא בהם על זה שהם עשירים ויכולים לקנות ביוקר את האוכל, במקום לרדת "כמו כולם" למצרים לקנות אוכל בזול. וזה, היה מסכן את חייהם ממש בגלל האנטישמיות שהיתה נוצרת בעקבות המשבר הזה.

לכן יעקב מייעץ לאחים לרדת למצרים ,כמו כולם, ולא להסתפק בקניית הסחורות במקום, אפילו שזה אפשרי, כדי לא להסתכן באנטישמיות "ונחיה ולא נמות" מהחרב של שונאי ישראל.

 

 

ויתנכר אליהם

למה יוסף מתנכר אל אחיו ומדבר איתם קשות? לא מתוך רשעות ולא מתוך נקמה. לדעת הג"ז, הוא עשה זאת כדי שיבררו את המעשים שלהים כלפיו ויחזרו בתשובה אמיתית. ועוד, שעל ידי הצער, יבטל מעליהם את העונש שמגיע להם. הפחד שיהיה להם יכפר על מעשיהם.

"ויתנכר אליהם"= הוא נעשה נכרי לרעיון של נקמה. בתור אדם שסבל מהם, טבעי הוא שירצה לנקום בהם. אבל הצליח להתנתק מההרגשה הזאת. הוא נהיה נכרי להרגשת הנקם הטבעית!

 

להיות עבד או למות?

האחים רצו להרוג את יוסף. יהודה הציע למכור אותו כעבד.

עכשיו, האחים מציעים למות כדי לכפר על הגניבה של בנימין ויוסף מסרב ודורש מהם להיות עבדים!

כאילו יוסף רוצה שהם ירגישו את המצב שבו הכניסו אותו לפני כמהשנים.

יהודה שהגה את רעיון העבדות של יוסף, הוא זה שמוכן להיות עבד במקום בנימין.

זה מסביר את המשפט של יוסף:"גם עתה כדברכם כן הוא"

 

 

ויישאר יעקב לבדו:על חנוכה

כשיעקב עבר את נחל יבוק , לפני המפגש עם עשיו, הוא "נשאר לבדו". פרט מעניין, אם נאמין למדרש שטוען: אל תקרא "לבדו" אלא "לכדו"! כי בזכות המעשה הזה של יעקב, יזכו בני בניו למצוא כד קטן של שמן בחנוכה!!

יש גם מדרשים שמסבירים שיעקב נשאר שם עבור "פכים קטנים". שוב אזכור ל"פך השמן" של חנוכה!

כאילו מלחמת התרבות בין יוון וישראל מתחילה עם יעקב ועשיו. יעקב מוכן לסכן את עצמו עבור "פכים קטנים", הוא מוכן להישאר לבדו, מול כל העולם. כדי לטפל בדברים שנראים , לכאורה קטנים. היוונים, בעזרת המדע, יכולים לשפוך הרבה אור על העולם, אבל האור הזה מונע כל צל. צל החלומות, צל הספקות, צל הדמיון, צל האנושיות. צל הפרטיות והשוני בין תפיסות העולם השונות.

היהודים מוכנים לסכן את עצמם כדי שהצל הזה לא יעלם. עבורם, ה"אור הגדול, של היוונים הוא בעצם חושך! כי הוא מכבה את האור הקטן של האיש הקטן, של האיש היוצא דופן, של האיש החולם.

אם קובעים שהמדע מסביר הכל, אז מבטלים את העיקר!

 

בע"ה חי כסלו התשע"ה

מישל בן שושן

וישב גז

היו שתי אופציות

בברית בין הבתרים, ה' מבשר שני דברים שונים לדעת הג"ז:

• במשך ארבע מאות שנים, זרעו של אברהם יהיה בגלות (גר יהיה זרעך..ועבדום ועינו אותם 400שנה)
• אברהם וזרעו יהיו בגלות, יהיו "גרים" עד דור רביעי.(ודור רביעי ישובו הנה)

האופציה הראשונה , יותר גרועה כי נשאר בגלות יותר זמן,, תתרחש במידה והם "לא יזכו", כלומר, התנהגותם לא תאפשר להם ניצול האופציה השניה.

האופציה השניה היא העדיפה, כמובן, אבל, בשביל זה, יש לזכות בה.

 

וישב יעקב בארץ מגורי אביו

יעקב חשב שהוא חווה את האופציה השנייה: הוא אכן היה בגלות לבן, הוא עונה על ידי לבן, והוא יצא משם "ברכוש גדול". אביו וסבו הוא "גרים" בארץ (ארץ מגורי אביו) ולא נחשבו כתושבים. אם כן, הדור הרביעי, כלומר בניו, יכולים להתיישב בארץ ישראל, אין יותר גלות. הכל תוקן ואפשר לשבת בשלווה בארץ ישראל.

 

אלה תולדות יעקב יוסף

"אלה" תמיד "פוסל את הראשונים". כלומר, אם היה כתוב "ואלה", זה היה המשך הנושאים הקודמים, אבל המילה "אלה" מסמלת ניתוק עם מה שקדם. מה הוא המשבר הזה ש"פוסל" את האופציה שקדמה: פשוט ועצוב: המריבות בין האחים!!הסיפור של יוסף ואחיו גרם לקלקל את האופציה השנייה של "דור רביעי ישובו הנה". ואכן, לא רק גלות מצרים נגרמת משנאת האחים אלא כל הגלויות שיבואו אחר כך ייגרמו על ידי החטא הנורא הזה של שנאת אחים.

 

מי אחראי?

לא רק האחים ולא רק יוסף, אלא גם יעקב בעצמו אחראי על הכישלון העצום הזה . הג"ז דורש :"אלה תולדות יעקב"= הנה מה שמעשיו של יעקב גרמו: "יוסף..", כלומר כל השנאה של האחים על יוסף!

יעקב אחראי בכמה טעויות:

• הוא הראה עדיפות כלפי בן אחד על השאר
• הוא עשה לו כתונת פסים
• הוא שלח אותו במשימה קשה (לעשות שלום בין האחים), כשיוסף הוא בן 17 שנה בלבד. יותר מדי צעיר!

אם כן, הדור הרביעי, בני יעקב, לא יוכלו ליהנות משלווה ואפילו לא יעקב בעצמו. המילה הזאת "אלה תולדות" פותחת עידן עגום של ההיסטוריה היהודית בגלויות!!

 

למה יעקב אהב את יוסף?

יעקב חיפש מי שתהיה בו היכולת לאחד את כל האחים. הג"ז קורה ליכולת הזאת, "מידת היסוד". על היסוד ניתן לבנות בניין איתן.

מידת היסוד: היא מתורגמת על ידי המקובלים ב"שמירת הברית מילה". אני אנסה להסביר את הקשר בין סיפור היסוד לאחדות האחים, לעניות דעתי:

כדי לאחד קבוצה של אנשים בוגרים וחשובים, יש תנאי הכרחי: יש להוכיח מעל לכל ספק שעושים זאת ללא אינטרס אישי. עושים זאת "לשם שמים". אם יש ספק כל שהוא שהאדם האמור לאחד , עושה זאת בגלל סיבות אשיות, צבירת כוח לשם שלטון ועליונות, הוא נפסל. אבל כל אדם פועל ממניעים אישיים! לכל אחד יש תאוות בצע. אפילו החכמים ביותר הופכים לעיוורים על ידי שוחד. ומכיוון שהיצר המיני הוא הדחף החזק ביותר, המבחן של עמידה בפיתוי המיני, הוא יכול להות סימן של יכולת לפעול במניעים "טהורים".

ואכן, יעקב מצא ביוסף האדם המתאים ביותר לאחד את האחים. הוא ראה בו עמידה במידת היסוד. יוסף אכן נראה פועל ממניעים "עליונים". כאילו הוא השליח של יד מכוונת עליונה. כאילו אין לו אינטרסים אישיים. הוא נראה פועל בשליחות האל. תוכן השליחות שלו, הוא מבטא אותה על ידי החלומות. אבל מי יכול להגיד בשם מה הוא פועל? "מבחוץ", זה נראה רע מאוד! במיוחד שהוא עושה זאת בגיל צעיר ובתוקפנות ויהירות מסוימת. הוא בעל מניע טהור אבל זה לא נראה בכלל כך מבחוץ.

 

"בן זקונים"

הג"ז מפרש המילים האלה כך: יוסף הוא כמו זקן, יצר המיני אצלו מופחת, כמו זה של זקן! וזו סיבת היבחרו על ידי אביו! "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו"= יעקב בחר ביוסף לאחד את כל בניו כי הוא בעל מידת היסוד!

 

נסעו מ"זה"

כשיוסף מחפש את אחיו , איש פוגש אותו ומבשר לו שהם "נסעו מזה". כלומר, הם כבר החליטו לעזוב את רעיון 12 השבטים והם מוכנים להישאר רק 11. "זה"= 12, והם נסעו מ"זה", עזבו את ה12.

כשהאחים יראו את יוסף, הם יגידו :"הנה בעל החלומות הלזה בא". "הלזה"= מי שמתעקש שנהיה 12.

 

ראובן

למה ראובן מנסה להציל את יוסף? הג"ז מצא לו מניעים אישיים מאוד!

ראובן הבין שיעקב מחפש בן שיהיה בעל מידת היסוד (כדי לאחד את כל האחים). כנראה שיוסף הוא הבן הזה. אבל ראובן , כמו שאר האחים איננו בטוח בזה. האם יוסף הוא אכן "ללא מניעים אישיים" האם כל דיבורי יוסף הם הזמנה להתאחד או סתם דיבה, לשון הרע ויהירות? ראובן איננו יודע. לכן, הוא חשב על מבחן מעניין: נשים יוסף בבור שיש בו נחשים. אם יזיקו אותו, זה סימן שהוא בעל לשון הרע (כי הנחשים עוקצים את האדם רק אם הוא חטא, במיוחד בחטא לשון הרע). אם לא, אז הנחשים לא יגעו בו. זה יציל אותו וזה יהיה מצוין!

למה זה יהיה מצוין אם יתברר שיוסף הוא נקי וטהור בכוונותיו? כי ראובן מנע מאביו יעקב להביא ילד נוסף על בלהה (בסדרה הקודמת). הוא מרגיש אשם. במיוחד אם יתברר שיוסף לא עומד בקריטריונים!("ואני, אנא אני בא" כלומר מה יהיה איתי! על שמנעתי בן נוסף לאבי!) .אבל אם יוסף יוצל, אז יוקל לו  מאוד.

 

למה יוסף איננו מציל את עצמו..

..על ידי שכנוע :הנה ,הנחשים לא פגעו בו, סימן שהוא צדיק וכוונותיו טהורות!?

הג"ז עונה: אסור להשתמש בתורה , בצדקות, כדי להציל את עצמו, במקרה ויש אפשרות אחרת להינצל.יוסף היה יכול להשתמש בטיעון הזה לולי יהודה הציל אותו בסופו של דבר. יוצא מכך, שאם יהודה לא היה מציל את יוסף על ידי המכירה, יוסף היה מציל את עצמו על ידי שכנוע (סיפור הנחשים). תוצאה מוזרה מהמהלך הזה: יהודה אשם במכירת יוסף! ולכן על יהודה, יותר מכולם, לקחת על עצמו האחריות לכל התוצאות!!

חיה רעה אכלתהו

המדרשים טוענים שיעקב "ידע" שיוסף לא מת! ולכן הוא מסרב להתנחם. אם כן, מה הפירוש של "חיה רעה אכלתהו"? המדרש מציע שמדובר על אשת פוטיפר, שהיא חיה רעה שהיא עלולה לאכול אותו!

אני אנסה לתת פירוש למדרש הזה:

יעקב מאמין ביוסף. הוא יודע שהוא מחזיק במידת היסוד. הוא אפילו שלח אותו למשימתו. כמו ששולחים טיל לאוויר. יוסף דומה מאוד לטיל. מהרגע שהוא נולד, יש לו כוונה מדויקת (לשמור על איחוד האחים) והוא יעשה הכל,כדי להגיע למטרתו. שום דבר איננו יכול להסית אותו ממסלולו.

אבל יש בעיה: יש ליוסף עקב אכילס: האם הוא ישמור על מידת היסוד???

כל תפקיד יוסף מבוסס על היותו בעל מידת היסוד, כלומר נטול אינטרסים אישיים ונטול תאוות סמויות, נטול יצר מיני פסול. הכוח של יוסף הוא גם החולשה שלו.

לכן, יעקב נמצא בחרדה: האם יוסף ידע לשמור על מידת היסוד? האם הוא ידע לסרב להצעת אשת פוטיפר? הכל תלוי בזה!! ויעקב דואג מאוד. הכתונת טבולה בדם היא סמל לאפשרות שיוסף עלול לחטא בהסרת לבושו (עבור יחס מיני) , ושיהיה טבול בדם (סמל לדם נידה או דם המילה, עבירה ביחס מיני אסור).

("ואביו שמר את הדבר", בגימטרייה, שווה ל "ואביו שמר ברית")

• גם ים סוף נקרע בזכות עמידת יוסף בפיתוי אשת פוטיפר! הטבע מוכן להפר את החוקים שלו, במידה ויש אדם אחד שמוכן לשלוט על עצמו עד כדי כך. ולכן, החכמים משווים בין הפשוקים :"הים ראה וינוס" , הים ראה את ארונו של יוסף שנכתב עליו "וינוס ויצא החוצה" (מחדרה של אשת פוטיפר)

 

היסטוריה יהודית

מעשה יהודה, מכירת יוסף, אשת פוטיפר..כל הסיפורים נראים מכוערים מאוד. אבל, בסופו של דבר, הכל יהיה לטובה. מכירת יוסף הוא סמל לכל הגלויות. מעשה תמר, סמל לגאולה על ידי משיח בן דוד שיבוא מתמר.מעשה אשת פוטיפר, סימן להולדת בנו של יוסף שיהיה משיח בן יוסף.(היא לא ידעה אם יצא ממנה או מביתה).

אם כן, בסדרה שלנו, מתחילה ההיסטוריה הארוכה של הגלויות, ובחובן, סופן על ידי הגאולה.