בע"ה כ כסלו התשע"ג
מישל בן שושן
וישב מי
מטרת הפרשיות האלה
הסיפורים בפרשיות האלה מבררים מה הוא חלק האדם ומה הוא חלק ה' בכל מה שמתרחש. האם האדם הוא זה שמנהל את ההיסטוריה או ה'? האם המעשים של בני האדם מכוונים על ידי האלוהים? האם יש באמת בחירה חופשית לאדם? או שהכול בידי שמים? האם החלומות הם סתם "הרהורא דיומא"? כלומר פרי מחשבות האדם במשך היום שעבר או שמה הם נבואות ומסרים של ה' אל האדם? האם יש סוגים שונים של חלומות? האם חלום יוסף, חלומותיהם של שר האופים והמשקים, חלומות פרעה הם דומים לחלום יעקב עם הסולם?.
יעקב
לפי המי השילוח, ליעקב יש שתי מידות עיקריות: הענווה והיראה! :
- "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"= הוא רכש את המידה של אביו שהיא המגור, הפחד,הריאה.
- "בארץ כנען,= הוא רכש את מידת ההכנעה, הענווה! (חלק ב')
הוא מנסה לשבת בשלווה. הוא לא רוצה בעיות. הוא מחפש דרך שבה ,לא יסיגו אותו בעיות העולם. (הוא השתחווה לעשיו, הוא מסרב להילחם נגד שכם, עד הרצון לשבת בשלווה בהתחלת הפרשה.
ה' רוצה ללמד אותו שאי אפשר, בעולם הזה, לשבת בשלווה כל כך! ובא עליו רוגזו של יוסף!
רוגזו של יוסף הוא הבירור שצריך לעשות יעקב: האם טוב לשבת ביראה וענווה בלבד.האם זו הדרך להגיע לשלווה. הוא יחנך את בנו אהובו יוסף בדרך הזו. יוסף הוא "בן זקונים ליעקב" כלומר, הוא דומה לאביו במידות שלו: יוסף מתחיל את דרכו עם שתי המידות האלה: הענווה והיראה. אבל הוא ימשיך את חייו בתשלום המחיר של האשליה הזאת! כי בעולם הזה, ה' רוצה שהאדם יעבוד יותר באהבה מאשר ביראה! כלומר, ה' רוצה שהאדם יזום ולא ינסה לשבת בשלווה בתוך בועה שמגנה עליו! ה' מעוניין שהאדם יסכן את עצמו במעשים שאינם "מבוררים" כלומר, בטוחים וסלולים. זו דרך האהבה! (לקיחת סיכונים ויוזמה)
יוסף:
כמו שאמרנו לעיל, יוסף מתחיל דרכו במידות אביו: יראה וענווה. אבל מהר מאוד , ה' מראה לו שאם הוא רוצה ללכת בדרך הזו, הוא חייב להיות מאוד "צדיק"! כלומר, לא לטעות בכלל. כל טעות תעלה לו ביוקר!! הוא בעצם צריך להיות "נקי" מאוד כי הוא צריך להתמודד נגד טענותיו של עשיו!
נראה לי, כדי להסביר את דבריו הארוכים של המי השילוח, להשוות את דרכו של יוסף לצורך שמרגישים היהודים בהיסטוריה להצטדק תמיד מול טענותיהם של הגויים. כל טעות קטנה שהם יכולים לעשות או שהתנהגותם עלולה להתפרש כטעות, הם ישלמו עליה ביוקר!!
יוסף מתנהג במידת הדין והיראה. כלומר, טענותיו הן היושר והצדק. לכן, הוא חייב להיות בעצמו בלי שום פגם ואסור לו להיראות כאדם שחוטא. הוא אחראי על תדמיתו. וישלם ביוקר על כל פגם במעשיו או בתדמיתו!!
העם היהודי, יהיה, לפי טענת המי השילוח, במידת יוסף במשך כל ההיסטוריה!!! כי הוא נמצא מול עשיו!
יהודה
לעומת יוסף, יהודה הוא הרבה "חופשי"! ה' מצליח את דרכו. מרחב התמרון שלו הרבה יותר גדול. יהודה יוזם, עושה טעויות רבות, אבל הוא מצליח בכל זאת! זה בדיוק ההיפך מדרכו של יוסף!
דרכו של יהודה תתחיל להיות דרכו של העם היהודי רק באחרית הימים. אחרי שיוסף ישרוף את הקש של עשיו! (והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש) רק אז יוכל דרכו של יהודה להתגשם. היוזמה, האהבה. מלכות המשיח שיכל לעשות כל מה שעולה ברוחו ולהצליח!
שר המשקים ושר האופים
ה' הראה ליוסף את ההבדל שיש בינו לבין יהודה על ידי חלומותיהם של שני השרים האלה! לכל מלך יש שני שרים! לפרעה יש את שר האופים ושר המשקים ולה' יש את יוסף ואת יהודה!!
- שר המשקים= הוא לא אחראי כל כך בזה שנופל בתוך כוס המלך זבוב! כי אי אפשר להיות אחראי על מעשה הזבוב!
שר המשקים ישוחרר. הוא סמל ליהודה. עם יהודה, ה' איננו מתנהג במידת הדין הקשה. הוא פחות אחראי על טעויות. כי הוא בונה את דרכו של מלך המשיח שמותר לו לעשות טעויות כדי שיוכל ליזום ולקחת סיכונים.
שבט יהודה הוא יכול לסתור לפעמים את ההלכה, כי הוא מביט אל רצון ה' אפילו אם צריך להפר את התורה (עת לעשות לה' הפרו תורתך).ה' לא ידון לחובה מיד את יהודה או את דוד על עברות שיעשו. אפילו בקשר לתאוות המיניות שלהם, המי השילוח מצדיק אותן "כי לפעמים האדם אינו יכול להתגבר על יצרו ששולט עליו"!!
- שר האופים= הוא כן אחראי אם מוצאים בפת גוף זר. כשהוא אפה את הלחם, היה לו לשמור את הנקיות של העיסה.יוסף הוא שר האופים של ה'! ה' דורש ממנו ניקיון רב בכל מעשיו ותדמיתו.הוא אחראי על התוצאות! כי הוא חייב להתנגד לטענותיו של עשיו! ועשיו יקטרג נגד היהודים אפילו על דברים שלא עשו !
שר האופים ייהרג כדי לכפר על יוסף עצמו! ה' ממית את שר האופים כי יוסף היה אמור להיהרג! יוסף מרגיש כמו שר האופים שפרעה יהרוג אותו בגלל "חטא קטן מאוד"! "ואתן אדם תחתיך"(ישעי מג-ד)
(בחלק ב', המי השילוח מסביר שה' יכל להראות לצדיק את הטעויות שלו על ידי זה שאדם אחר, רשע, יקבל עונש על אותה הטעות. זה אמור להספיק לצדיק להבין את הטעות בלי שיקבל בעצמו את העונש. כאן, שר האופים נהרג כדי להראות ליוסף את טעותו. הוא חייב לשים לב לדברים הקטנים כי הם יכולים לעלות לו ביוקר!)
שבט אפרים שהוא ממשיכו של יוסף, הוא תמיד עובד לפי ההלכה בלי לזוז כחוט השערה מהדין
למה האחים שונאים את יוסף?
- כי יוסף טוען שדרכו היא דרך יעקב אביו, היראה והענווה, אבל בפועל הוא נראה גאוותן ויהיר. למעשה, יוסף צודק אבל הוא לא למד עדיין שיהיו נגדו טענות וקטרוגים על הצורה בה הוא מתנהג. הוא עדיין לא למד שזה לא מספיק להיות צודק, הוא גם חייב להיראות צודק!
דרך אגב, זה מזכיר את העמדה של מדינת ישראל מול אומות העולם שמקטרגים על כל דבר אפילו אם ישראל צודקת באמת, מהרגע שזה "נראה" לא טוב, אז כולם נופלים עליה!
"המלוך תמלוך עלינו" (חלק ב)= קודם כל תמלוך על עצמך לפני שאתה בא למלוך עלינו!
- העובדה שיוסף היה "מביא דיבתם רעה אל אביהם" גרמה לאחים לחשוב שיוסף מנסה להפריד באחדות עם ישראל! למרות שיוסף התכוון לטוב: הוא תמיד דאג דווקא על אחדות האחים ולכן הפריעה לו התנהגותם ורצה להציל אותם על ידי שיעקב בעצמו יטפל בזה! זאת אי הבנה חמורה בניהם.
כמו שיכולות להיות אי הבנות עד היום בין חלקי העם בישראל! כולם מחפשים דרך האחדות והשלום אבל כל אחד בדרכו וכל אחד חושב שהשני פועל נגד האחדות והשלום!
- אכן, האחדות היא המשימה העליונה של כל בני יעקב. המילה "אחד" היא מסמלת בעצמה את יעקב ובניו
"א"= יעקב המסמל את אחדות השבטים בתור האבא
"ח"= שמונת ילדי הגבירות לאה ורחל
"ד"= ארבע ילדי השפחות בלהה וזלפה.
למה יהודה בחר במכירה במקום בהריגה?
כי הוא לקח בחשבון את האפשרות שהם טועים. אולי יוסף חפץ בסופו של דבר באחדות למרות מה שנראה! לכן, המכירה תשאיר את ההחלטה בידי שמים אם ייהרג או לא!
מה משמעות סיפור אשת פוטיפר?
יכול להיות שה' בעצמו, שעליו סמך יהודה לברר את עניין יוסף (האם הוא רוצה באחדות או לא), רוצה לתת את הבירור האמיתי יהיה בידי יוסף עצמו: האם יוסף יכול לתקן בעצמו את החטא של הבאת הדיבה של אחיו לאביו? האם זה היה בתום לב כדי להציל אחדות המשפחה או רק בגלל תאוות הדיבה. המי השילוח טוען שחטא הדיבור וחטא הסטייה המינית שווים!(ברית המעור (המין)מכוון נגד ברית הלשון (לשון הרע))
לכן, בא עליו ניסיון אשת פוטיפר: כדי לברר האם הוא צדיק או לא. האם הוא נותן ליצרו להתגבר עליו או לא. היציאה בהצלחה מניסיון זה הוכיחה שגם הבאת הדיבה לאביו היתה בתום לב.
מה פירוש סיפור יהודה ותמר?
"וירד יהודה מאת אחיו"= יהודה היה בדיכאון עמוק! הוא הרגיש בטעויות שעשה נגד כבוד אביו. בגללו יוסף נמכר ולא ניצל (יהודה היה יכול לשבור את שווי המשקל בהחלטה למכירה: היו חמישה(ארבע בני השפחות ובנימין)נגד המכירה, וחמישה(בני לאה) נגד, והוא שבר את כף הדין לרעת יוסף). הוא זה שהביא את כתונת הפסים מלאת דם ליעקב…ולכן הוא רצה לצאת מן המשחק ולרדת ממניין אחיו!
הוא רצה להביא בן , "חדש", נקי מכל חטא,שיבוא במקומו1!
ה' הראה לו שאי אפשר להביא ילד נקי אם הוא בעצמו לא ניקה את עצמו! כי הצינור המביא חיים הוא בעצמו צריך להיות מלא חיים! יהודה חייב להבין שהתשובה צריכה להתחיל בו לפני שהוא מביא ילד טוב לעולם!!
ולכן, מחקים שהוא יגיד "צדקה ממני" כלומר הצדק יבוא רק מהעבודה שלי! מההכרה שאני טעיתי ושעלי לתקן בעצמי את טעותי! רק אז יהיה לו בנים ראויים להמשיך את דרכו!
מי הם ער ואונן?
הם שני בני יהודה שמתו זה אחר זה כי הם לא רצו להביא ילדים מתמר
אבל, הם בסך הכל, נכדי יעקב אבינו!
היו ביעקב פגמים דקים בנפשו שהתגשמו בנכדיו!!
ער, לא רצה להוליד ילדים כי הוא לא רצה שאשתו תאבד את יופייה ! וזה מזכיר שיעקב "רצה לשבת בשלווה" כלומר למצוא דרך שקטה "בלי בעיות"!
ואונן לא רצה להביא ילדים כי הוא לא רצה שהילדים יקראו על שם אחיו! אבל לפעמים יש לעשות דברים שהם לא מביאים סיפוק לאדם אבל הם נכונים עבור הכלל!
פרץ וזרח (חלק ב')
הם תאומים כמו שיעקב ועשיו הוא תאומים.
במה הם התקדמו לעומת הסבא שלהם?
יעקב לא עשה פעולה תקיפה כדי לצאת ראשון, הוא רק תפס בעקב עשיו אחיו
אבל פרץ, "פרץ" ויצא ראשון. היתה לו תושייה ורצון עז לצאת ראשון בניגוד ליעקב!
הבירור בין יעקב ועשיו לא היה חשוב עבור יעקב. אבל הוא סבל מזה הרבה אחר כך. אבל עבור פרץ, זה עקרוני מאוד והוא יביא בסופו שלדבר את המשיח!!
ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף
פוטיפר בטח ביוסף ושם את כל ביתו בידו. ה' תגמל אותו על זאת וברך אותו על כך
לומד המי השילוח: על אחת כמה וכמה שמי ששם את בטחונו בה', ה' יברך אותו עוד יותר!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 