ראש השנה לע"ד

27-09-06

 

ראש השנה לע"ד

 

 

1 עשה למען שמך.. וחוסה על ישראל עמך:

וכן כל הרשימה הידועה בסליחות.

אני מציע פירוש זה:

עשה למען שמך.. אבל, בבקשה, חוסה על ישראל עמך!

עשה מה שאתה צריך עבור התוכניות שלך, אבל , לא על ידי יסורין עבור עמך ישראל!

באותו עניין : תפוח בדבש:

תפוח זה תכלית מכוון הבריאה. זה העשה למען שמך.

הדבש הוא : אבל שלא יגרמו לנו ייסורים.

שתהיה תפוח אבל בדבשֱֱֱ!

 

2 "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" מזמור של הפרנסה .

"כי הוא על ימים יסדה": כשהאדם ירגיש שאפילו הארץ, שעליו הוא נשען ובטוח, אף היא עומדת על מים!

אז הוא ירגיש יותר שהכל בא מה'.

והפרנסה שלו, שהיא לכאורה תלויה רק בו ובמעשיו, אף היא עומדת על …רצונו של ה'. אז הוא ידע שהכל ממש תלוי בה', ובאמת לה' הארץ ומלואה… ואז פרנסתו היא בידי ה'.

הידיעה הזאת , יכולה לעזור לאדם שיכנס בתפילה אמיתית עבור פרנסתו.

 

3 "ה' שמעתי שמעך.."

…, מאן בעי  סם חיי והוא בן חייל, יקום בטרם יתעוותו אנשי החייל, וישוב אל ה'":

לעניות דעתי מדובר על הצעירים שמרגישים שהחייל שלהם בא מכוחם הם. למה שיחפשו את  סם החיים שהיא התורה?. יש להם את החייל!

עצה להם היא: שיקומו עכשיו, לפני שיתעוותו, וישובו אל ה'!

 

4בדיחה

בהקדמות של הקטורת בתפילת שחרית אומרים שאנו "חכמים בלי מדע ונבונים בלי השכל…"

יכולים לחשוב על מערכות חינוך מסוימות היום בארץ, שמטרתם המוכרזת היא לייצר בדיוק זאת: חכמים בלי מדע ונבונים בלי השכלה!

 

5 ובכן…

שמעתי שזה קשור למה שאמרה אסתר:" ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת.." שיהיה מעבר למדת הדין. לפנים משורת הדין, שה' יתנהג עמנו במידת הרחמים.

 

 

 

 

בע"ה ג תשרי התשע"ג

מישל בן שושן

 

ראש השנה לעד 4

 

הערה:

נראה לי שהקשר בין כל "חג" למאורע היסטורי איננו בא כדי להצדיק את החג. הוא בא כדי לתת לנו חומר למחשבה על משמעות החג. אין אנו חוגגים פסח כי ה' הוציא את ישראל ממצרים. אנו חוגגים פסח כי זה חשוב לנו לחגוג פסח בכל שנה. וכדי שנדע מה עלינו לחגוג ומה המשמעות של החג, משייכים אותו ליציאת מצרים. כך גם לגבי משמעות ראש השנה. אין אנו חוגגים ראש השנה כי זה יום הולדת של אדם הראשון  אלא להיפך, כדי להבין מה היא  משמעות ראש השנה, שייכו החכמים אותו ללידת אדם הראשון.

 

שאלות:

  1. למה קוראים את פרשת "וה' פקד את שרה" ביום הראשון?

אומרים בדרך כלל שזה בגלל שהעיקר הוא עקידת יצחק שנקרא למחרת ומכיוון שזה יום ארוך אחד, קוראים את הפרק שקודם לעקידה בתורה. אבל נראה לי שזה לא תירוץ מספק. ואפילו אם הוא נכון, יש להבין את משמעות הפרקים שקודמים לעקידה ביחסם לראש השנה:

  1. אם ראש השנה הוא יום הולדת אדם הראשון, פירוש הדבר שזה דבר שקשור לכל בני האדם באשר הם ולא ליהודים באשר הם יהודים! אם כן, למה ישראל חוגגים לבדם את החג הזה?
  2. מה משמעות ה"זכרון" שהוא מצוות היום?

 

תשובה:

מטרת הבורא היא שכל בני האדם יכירו באלהותו ואחדותו. כך חשב אברהם וכך כנראה היתה משימתו הראשונה של אברהם: להפיץ את ידיעת ה' לכל בני אנוש. "אב המון גויים" , "ונברכו בך כל משפחות האדמה"..

אבל, ייתכן שמטרה זו לא הייתה ישימה במתכונתה המקורית. ולכן, ה' בחר לו טקטיקה שונה: לבחור וליצור עם נבדל שיעיד בכל אורך ההיסטוריה על אחדותו והשגחתו של הבורא בעולם. המטרה נשארת אותה המטרה: שכל באי עולם יכירו בה' ובאחדותו. אבל הדרך שונה: יצירת עם ישראל מצריכה הבדלה ובחירה (בניגוד לעניין האוניברסאליות), ציווי מצוות מיוחדות מאוד לעם הזה כדי שבסופו של דבר, רעיון המונותיאיזם יתפשט בעולם.

(ההתפשטות הזאת איננה מצווה על עם ישראל. אין דרישה לגייר בני אדם ליהדות. ההתפשטות הזאת תיעשה "מאליה" על פי דרכי ה' וסודות ההיסטוריה וההשגחה)

אברהם התקשה מאוד להבין זאת!

שרה היא זו שהבינה רעיון זה. שרה אילצה את אברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל כדי ליצור עם ישראל מיוחד, נבדל ונבחר. ה' ציווה לאברהם לשמוע לקול אשתו.

 

לסיכום:

הפרשה שאנו קוראים בראש השנה מספרת על התחלת יצירת עם נבחר ונבדל. (גירוש ישמעאל)

אבל, באותו פארק, אנו קוראים שאין זו דחיית הגויים באשר הם. הדאגה של הבורא היא עדיין כל בני אנוש. לכן, המלאך בא ומברכך את ישמעאל ואנו קוראים זאת באריכות!

לא רק בני אברהם הם נושאי דאגת ה' אלא גם  "האויבים" של אברהם! אבימלך ואברהם כורתים ברית לגביהם ולגבי בניהם וזרעם! גם את זה יש לנו לקרוא: הדאגה של התורה נשארת "כל בני האדם" על פני האדמה. אבל הדאגה המיוחדת לעם ישראל היא אמצעי כדי שנגיע למטרה הרצויה בסוף ההיסטוריה: שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו!

ולכן ראש השנה היא החג שבו עם ישראל זוכר כי הוא אחראי על הזכרון של המטרה של הבורא לגבי כל יצוריו! ישראל אמונים על זכרון העולם, זכרון מטרת הבריאה.

לכן, עם ישראל חוגג את ראש השנה השייך לכל אומות העולם בצורה כזו שזה מחזק את תפקידו כעם הזוכר עבור כל אומות העולם!

 

27-09-06

 

ראש השנה לע"ד

 

 

1 עשה למען שמך.. וחוסה על ישראל עמך:

וכן כל הרשימה הידועה בסליחות.

אני מציע פירוש זה:

עשה למען שמך.. אבל, בבקשה, חוסה על ישראל עמך!

עשה מה שאתה צריך עבור התוכניות שלך, אבל , לא על ידי יסורין עבור עמך ישראל!

באותו עניין : תפוח בדבש:

תפוח זה תכלית מכוון הבריאה. זה העשה למען שמך.

הדבש הוא : אבל שלא יגרמו לנו ייסורים.

שתהיה תפוח אבל בדבשֱֱֱ!

 

2 "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" מזמור של הפרנסה .

"כי הוא על ימים יסדה": כשהאדם ירגיש שאפילו הארץ, שעליו הוא נשען ובטוח, אף היא עומדת על מים!

אז הוא ירגיש יותר שהכל בא מה'.

והפרנסה שלו, שהיא לכאורה תלויה רק בו ובמעשיו, אף היא עומדת על …רצונו של ה'. אז הוא ידע שהכל ממש תלוי בה', ובאמת לה' הארץ ומלואה… ואז פרנסתו היא בידי ה'.

הידיעה הזאת , יכולה לעזור לאדם שיכנס בתפילה אמיתית עבור פרנסתו.

 

3 "ה' שמעתי שמעך.."

…, מאן בעי  סם חיי והוא בן חייל, יקום בטרם יתעוותו אנשי החייל, וישוב אל ה'":

לעניות דעתי מדובר על הצעירים שמרגישים שהחייל שלהם בא מכוחם הם. למה שיחפשו את  סם החיים שהיא התורה?. יש להם את החייל!

עצה להם היא: שיקומו עכשיו, לפני שיתעוותו, וישובו אל ה'!

 

4בדיחה

בהקדמות של הקטורת בתפילת שחרית אומרים שאנו "חכמים בלי מדע ונבונים בלי השכל…"

יכולים לחשוב על מערכות חינוך מסוימות היום בארץ, שמטרתם המוכרזת היא לייצר בדיוק זאת: חכמים בלי מדע ונבונים בלי השכלה!

 

5 ובכן…

שמעתי שזה קשור למה שאמרה אסתר:" ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת.." שיהיה מעבר למדת הדין. לפנים משורת הדין, שה' יתנהג עמנו במידת הרחמים.

 

 

 

 

ראש השנה בעד

 

בע"ה  ו’ בתשרי תשס"ז

 

 

ראש השנה בעד

הרב בן עזרא

 

 

  1. ראש השנה:

בליל ראש השנה מנהג ישראל לומר לפני אכילת תפוח בדבש "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה וכו' "מה חשיבותה של בקשה זו?ראש השנה כפול במבנהו: מצד אחד הוא ראש חודש  של החודש השביעי בלוח השנה הירחי ומצד שני חודש ראשון של שנת החמה. נמצא שהוא צמוד גם ליציאת מצרים וגם לבריאת האדם (העולם) לפי סברת רבי אליעזר בגמרא.

חודש תשרי הוא השביעי בחודשים, ה"שבת" של החודשים. קדושה זו מתפשטת למפרע על כל הבריאה בזכות ביאתו של עם ישראל לעולם.וזה פירוש הבקשה מתוך הבנת המלים שנה וחודש:

"שנה" הוא מלשון שינוי. השני שונה מן הראשון. הראשון חלף הלך לו והשני בא במקומו.

"חדש" מלשון התחדשות .מתוך אותו ראשון מתגלה החידוש.בדרך כלל השוני בטבע  והחידוש בא מיוזמתו של האדם.

לכן מבקשים  להכניס חידוש בתוך השינוי. להכניס רוח התחדשות של עם ישראל לתוך עולם הטבע ומצרפים את שני המושגים המנוגדים שינוי וחידוש.

 

2 .שישה שמות לר"ה:

 

שלושה שמות מן התורה ושלושה כנגדם מדרבנן, והם כנגד שלושת המימדים אדם, זמן ומרחב, או "נפש, שנה ועולם":

 

 

יום תרועה ראשון לעשרת ימי תשובה עולם
ראש חודש ("באחד לחודש") ראש השנה שנה
יום הזיכרון ("זיכרון תרועה..") יום הדין נפש

 

אם ראש השנה הוא  יום הדין לאיזה דין הכוונה? ואם הוא ראשון לעשרת ימי תשובה מה תוכנה של תשובה זו? שהרי יש איסור להתוודות ולהזכיר חטאים עוונות ופשעים בכל חלקי התפילה.מקור שיעזור לברר תמיהות אלו

נמצא במסכת ראש השנה(פרק א משנה ב) בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (או לפי גרסת גניזת קהיר:"עוברים לפניו בנומרון=NUMERO).והגמרא אומרת כחיילותיו של בית דויד. במלים אחרות:מסדר צבאי. הקב"ה סוקר את הברואים כדי לוודא כמה חיילים יש, איתם ניתן להמשיך את ההיסטוריה.ובעקיפין, הדין על הפרט הוא לפי

מידת שייכותו אל הכלל ולא על מעשיו הפרטיים.והתשובה היא הידוק הקשר עם חברו , עם הציבור ועם העם .

 

3 .השופר:

מצוות השופר דורשת להפוך חפץ טבעי לכלי של מצווה:

א – מ"קרן" ל"שופר".

בעזרת ה "קרן" , הבהמה נוגחת ותוקפת. זה כלי אגרסיבי בטבעו.

ה"שופר", לעומתו, מובנו להשתפר.

ב-לניגוח משתמשים בחיצוניותו של הקרן.בתקיעות משתמשים בתוכיותו בפנימיותו של השופר.

ג- הקרן מחוברת  בחלקו הרחב אל ראש האיל והולך ומצר בקצהו.

בשימושו כשופר, אנו מפיחים אוויר מהצד הצר. "מן המצר קראתי יה..

 

  1. לשמוע קול שופר:

המצווה , והברכה הם "לשמוע קול שופר". ולא לתקוע. כי עיקר המאמץ הוא בפיתוח כושר השמיעה של האדם.

במסכת בבא קמא, כתוב מי שסימא, עיוור, את עין חברו משלם את ערך

עינו אבל אם חרשו משלם דמי (ערך)כולו.כיוון שניתק אותו מהקשר האנושי.

השופר אמור לעזור לאדם לפתח את חוש השמיעה  שלו , כלפי עצמו, כלפי מצוות ה', ובמיוחד, השמיעה של קול חברו,אשתו ובניו. לדעת להקשיב לזולת, לשוני, להיות רגיש לדעות ולבעיות של האחר , של השונה ממני. שלושת השמיעות האלה, אל עצמו, אל הבורא ואל האחר, תלויות בכושר אחד. אם אני לא קשוב לאחר, אין לי שמיעה אמיתית כלפי רצון הבורא.

 

5 .תקיעות מעומד:

התקיעות "מיושב", כנראה נוספו על ידי רבותינו, מאוחר יותר במסורת הדורות. הם מקבילות למצוות שופר כמצווה פרטית.

לעומתם, התקיעות של "מעומד", בעמידה של מוסף, הם עיקר התקיעות, והן מכוונות למעלת כלל ישראל.

האדם הישראלי צריך להרגיש ולכוון בתקיעות האלה (שהן העיקר) , השתייכותו לכלל, ולהתפלל לצורכי הכלל. רק מתוך שייכותו לכלל ישראל הוא שומע את קול השופר כפרט. "הזיכרון " הוא זיכרון כלל אנושי, ומשתייכים ברגע זה לכלל האומה ואפילו לכלל הבריאה וכוונות הבריאה שהם קשורות לעם ישראל (בשביל ראשית – ישראל- ברא א' את השמים..)

 

  1. אין תוקעים בשבת:

שונות הן התפיסות הטעמים והנימוקים של התלמוד הבבלי והירושלמי בקשר לטעם של איסור התקיעות בשבת ב "גבולין", והחובה לתקוע  במקדש בשבת.

לדעת הירושלמי, הטעם הוא שהתקיעות הן חלק מעבודת המקדש , כמו שכתוב:יום תרועה יהיה לכם:ועשיתם עולה. כשיש חיוב של קרבן יש חיוב של תרועה.ומחוץ למקדש המצווה היא של הפרט לגביו יש רק זיכרון תרועה.

הבבלי לעומתו מנמק את האיסור דרך גזירת חכמים: שמא ילך אצל בקי (בתקיעות)כדי שיתקע לו או ילמדנו ויעביר אותו ארבע אמות ברשות הרבים (ויחלל שבת)

הפרי צדיק מסביר שהשופר הוא כלי שמטרתו להחדיר היראה בתוך האדם, והשבת עושה את זה ממילא. וכמו ש"אין צורך" בתפילין בשבת כי השבת ממלאת כבר את תפקידם, כך "אין צורך" בשופר בשבת.

 

כיפור שם

25-09-09

מישל בן שושן

 

כיפור שם

 

 

תשיעי בתשרי (קי)

  1. ראש השנה הוא תיקון השכל
  2. עשרת ימי תשובה תיקון הנפש (כפרות..)
  3. ערב כיפור הוא תיקון הגוף עם סעודה מפסקת

כך שנכנסים ליום כיפור אחרי תיקון השכל, הנפש והגוף! נכנסים אליו כמלאכים ויכולים לקב ל הטהרה והכפרה על שלושת המרכיבים באדם.

 

עשרת ימי תשובה (קי)

הם מקבילים לעשרה מאמרות שנברא בהם העולם

  • "בראשית" "ויהי אור " מקבילים לשני ימי ראש השנה.
  • וכך כל יום…שבהם האדם נברא כביכול מחדש
  • התשיעי בתשרי  מקביל למאמר "נעשה אדם"
  • העשירי מקביל להיתר שניתן לאדם לאכול מכל הבריאה.

 

בין התשיעי לעשירי ,יש שני ימים שעניינם תיקון האדם עצמו ועצם ההנאה מן העולם, האכילה.

התורה מדברת על שני ימים אלה כיום צום. פעם ה9 ופעם ה10 ("בתשעה לחודש…." ו"בעשור לחודש")

האמת הכנראה היא שהיינו צריכים לצום בשני הימים,או לאכול טוב בשני הימים!!,וזאת כדי לציין את שלמות האדם, גם באכילה.

אבל לאכילה יש שני מימדים הפוכים:

  1. האוכל משלים את הגוף. ומבחינה זו הוא חייוני להשלמת האדם ולתיקונו כדי שיוכל להתייצב מול הבורא
  2. אבל מצד שני האוכל מונע את האדם מלהיטהר כולו בכל שאר חלקי הרוחניות שלו! האוכל מושך אותו לבהמתיות וקשה לו להתייצב מול הבורא כך!

לכן , אוכלים ביום אחד, כדי לתקן את הגוף והשלים אותו בכל מימדיו. וצמים ביום המחרת כדי לבוא מול הבורא בהרגשת שלמות גם בחלקים האחרים שהם הנפש והשכל. (במיוחד הנפש שהיא מורגשת ב"תענו את נפשותיכם")

ולכן הגמרא אומרת ש"מי שאכל בתשיעי , כאילו צם תשיעי ועשירי"

וכך יוצאים לכל הדעות!

 

כיפור מניטו

בע"ה ה תשרי התשע"ב

מישל בן שושן

 

כיפור מניטו 1992

 

EXPIATION ET PARDON=כפרה

לכפר=לכסות. לכסות החטא כדי לא לסבול מהתוצאות שלה ולקבל כוחות שיאפשרו לחיות ולטפל בהם!

הכפרה ביום כיפור היא כללית. יש התנהגות פרטית וגם כללית. לכל יהודי יש שני מימדים בהתנהגות שלו: הפרטית והכללית איך הוא כלול בכלל.אבל  רוב התפילות ביום כיפור הם על המימד הכללי, הקבוצתי.

התשובה היא תנאי לכפרה.

אין התורה היתה יכולה להתקבל רק בתנאי שהתשובה היא אפשרית.

התשובה היא ייחודית לתורה. אין היא כלולה בדעת הטבעית של אומות העולם. זה חידוש של התורה.

התשובה, התיקון של העולם תלוי בהתנהגות המוסרית של האדם.

יש צורך לכפרה כללית ואי אפשר להסתפק בכפרה פרטית.

 

פרשת אחרי מות:

"וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה(AVEU- CONFESSION) עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם על ראש השעיר ושילח ביד איש עיתי המדברה "

 

הרמב"ם אינו מונה מצוות התשובה אלא הווידוי. התשובה היא טבעית אצל אדם שהוא צדיק.

רק צדיק יכול לחטא!! כי יש חטא רק למי שמכיר את מרות החוק ! והוא הצדיק!!

כשהוא רוצה לעשות תשובה, יש מצווה להתוודות.

כמו כן ,אין מצווה להתחתן כי זה דבר טבעי. התורה רק תדבר על איך מתחתנים! אין מצווה לאכול. אבל יש מצוות איך לאכול. (הרמב"ם חי באסלם שבו הכל הוא "מכתוב"! והוא היה צריך להילחם נגד זה אצל היהודים!)

לכן אין התורה מצווה תשובה אלא איך עושים התשובה= הווידוי.

 

רק בגלל שאנו קדושים, רק אז יש לנו מצוות. אשר קדשנו במצוותיו.

אם הטוב לא נובע ממני, אז אין התורה מדברת אלי! היא מדברת רק למי שרוצה לעשות הטוב! התורה אמורה רק להגיד לנו איך לעשות הטוב.

יש יותר מצוות לא תעשה כדי ללמד אותנו שהתורה מלמדת יותר מה לא לעשות. מה שיש לעשות, אמור להיות טבעי עבור מי שרוצה לעשות הטוב! אבל אין לו מושג מה הוא הרע שאסור לעשות!

 

הרמב"ן: הוא חושב שהאנשים הם פחות נעלים ממה שחושב הרמב"ם ! והוא חושב שהתורה מצווה לנו מה לעשות וזה לא כל כך טבעי! לכן יש מצווה לעשות תשובה לדעתו! הרב טוען שהפשט של התורה יותר נוטה לרמב"ם. הרמב"ן מחדש כי היהודים אינם במדרגה שהיו צריכים להיות.

 

ירושלמי שבועות א הלכה 5

חידוש התורה הוא שהתשובה אפשרית.

"רבי תנחומא לימד בשם ריש לקיש: בשעה שאמר ה':"והתוודה עליו" התחיל משה לשיר "מזמור לתודה .."

כשמשה שמע שהווידוי אפשרי, שהתשובה, התחיל להודות.

  1. הטבע איננו יכול לקבל שחטא יכול להימחק!היום, התרבות הכללית מקבלת את העניינים האלה אבל זה רק בזכות אלפי שנים של תורה דרך הדתות הבנות של היהדות. לפי התורה, החוק צריך להתאים למוסר! עבור הרומאים, המוסר צריך להיות חוקי! בדיוק ההיפך!!אם לא היתה ההתגלות, אם היינו מסורים אך ורק לידי השכל הטבעי, לא היתה תשובה כי החוק היה מונע אותה כי המוסר היה משועבד לחוק. התורה מחייבת החוק להיות מוסרי!! ולכן התשובה אפשרית. אצל הגוים, במיוחד הנוצרים, החוק קובע הכל. אצל התורה, המוסר הוא העיקר.רצון ה' הוא העיקר. והחוק בא כדי לסדר דברים מסביב!
  2. יש עוד קושי עבור השכל הטבעי: כדי שתהיה תשובה, צריך שהזמן יהיה הפיך! וזה בלתי הפיך. והתורה מאפשרת זאת. בעברית גם כן ניתן להפוך עבר לעתיד והעתיד לעבר!! זה אחת הסיבות שהגויים לא קיבלו את התורה. למה ה' בכל זאת הציע להם? כדי שבאחרית הימים לא יאמרו למה לא הצעת אותה לנו! (עבודה זרה 3)

(למה כפה עליהם הר בגיגית. הרי כבר קבלו אותה לפני כן!?  המהר"ל: רק מאורסים מתחתנים! כופים כללים רק למי שמוכן לקבל החוזה! רק עבור אלה שבחרו להתחתן כופים עליהם כתובה וכללים! התורה היתה צריכה להיות כפויה אחרי שהם הסכימו לקבלה!)

מהרגע שהחטא נעשה, הזכרון של החטא לא יכול להימחק לעולם! אפילו אם הזמן הפיך, איך הזכרון יכול להשתנות? "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך"(ירמיהו) כשהיית נערה, ארוסה, אז, הסכמת. אני זוכר לך את החסד ההוא.

 

"אל תשליכני מלפניך (דוד חטא) ורוח קודשיך אל תיקח ממני השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני…

"אלמדה פושעים דרכיך…."

החטא של דוד התפרסם כדי שנדע שהפרט יכול להתכפר. דוד מבקש שה' יסלח לו כדי שדוד יוכל ללמד שהתשובה אפשרית.( דבר דומה עבור הכלל ממה שקרה בעגל. התורה מלמדת את חטא הגעל ? כדי ללמד שהתשובה של הכלל אפשרית)

 

וכל זה נלמד מהמילה "והתוודה"!!

 

"כי לא הקדשתם אותי במי מריבה" לא בגלל שמשה הכה את הסלע לא נכנס לארץ!! "ידבר עמים תחתינו" =יכה העמים! זאת אומרת ש"דבר" משמעו גם כן להכות!

הרמב"ם: החטא של משה הוא שמשה כעס. אבל יש כעסים טובים!

אלא : כל פעם שהעם חטא, משה התפלל עבורם. ועכשיו, משה לא מתפלל עבורם! הוא אומר "שמעו נא המורים"! אין לו יותר את הסבלנות כדי להנהיג אותם! מהרגע שהוא לא יכול להתפלל עבורם!!

 

"ומות בהר .." יש וויכוח בית מלאך המוות ונשמת משה שלא רוצה למות! וה' עונה: אתה הרגת מצרי! משה ענה אבל אתה הרגת את כולם! ה' עונה: נכון אבל אני יכול להחיות אותם ואתה לא! ואז פרחה נשמת משה!

מכאן, לומדים שלא טען ה' שמשה חטא במי מריבה! הוא הזכיר לו מיתת המצרי!

 

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם. לפני ה' תטהרו"

מה קרה ב10 תשרי? מסירת לוחות שניים. יש עדות שהכפרה אפשרית עבור הכלל.

מה ההבדל בין הלוחות הראשונות והשניים?

  • לוחות הראשונות= הנה החוק. מי שעובר על החוק חילל את זהותו והוא כבר איננו ישראל!
  • לוחות השניים= הנה החוק ואם עוברים על החוק , יכולים לחזור אל כלל ישראל על ידי התשובה. התשובה יכולה להיעשות כל יום אבל באותו יום, יש כללות ישראל שמקבלת כפרה וטהרה . התשובה הכללית שנעשתה על ידי משה עבור כלל ישראל, חוזרת על עצמה על ידי הכהן הגדול בכל שנה!

היום ההוא , בעצמו, עצם היום מכפר!! רק הקשר עם הכלל מספיק כדי לקבל הטהרה של הכלל.

 

שני השעירים

שניהם נהרגים. אבל בצורות שונות מאוד. אחד בלי כבוד בכלל והשני בכבוד גדול!

(ישראל אלדד: הווידוי הוא כללי. משהוא חסר אחרי אלפיים שנות גלות: ברגע מסוים, הגלות הופך להיות עבירה ולא עונש! צריכים להתוודות שאנו לא רצינו מספיק לחזור! כי כשאי אפשר היה לחזור, אי אפשר היה לוודא אם רוצים לחזור. אבל אם ברגע שזה אפשרי לא חוזרים, אז זה אומר שבאמת לא רצינו! ואז הגלות היתה חטא !!ולא רק עונש!!)

הגמרא משווה פורים וכיפורים:

שניהם יישארו באחרית הימים.

(המילה פור היא לא עברית!)מוצאים "גורל" בשני המקרים!

הגורל בפורים: המן בחר היום להשמדת ישראל.

מאז חורבן הבית, הגלות היא במקום הכפרה של החטאים במקום בית המקדש!

יש שני סוגי גלות

  • הגלות בצורה של שעיר לעזאזל :ישראל לא יודעים מי הם
  • הגלות בצורה של שעיר לה': ישראל שומרי התורה בגלות

בזמן השואה, כל היהודים היו נרדפים. אבל היהודים שעשו כאילו הם לא יהודים הרגישו עוד יותר כואב! "כמובן שהיהודים הדתיים זכאים לאנטישמיות, אבל אני שלא עושה כלום כדי להיות יהודי, למה מתנפלים עלי ??" זה  כאב להם  עוד יותר משאר היהודים.

המן לא מצא יום בלי זכות. ביום 14 אדר, יום ירח מלא של החודש שמשה נפטר. ולא ידע שזה החודש שבו הוא נולד!. מרדכי שמע שני תלמידי חכמים משוחחים על אורך העומר שצריכים להביא, בזמן הפורענות ואז הוא נרגע: אין סוף לישראל בזכות התורה.

איזה גורל בוחר בין ישראל שנשמר כישראל בגלות וישראל שלא מחשיב עצמו כישראל בגלות???

 

אנו ,בזמן של קיבוץ גלויות של שתי האפשרויות להיות יהודי.

הזכות של התשובה של היהודים שהתבוללו גדול מזכות התשובה של היהודים שהשתמרו כיהודים!

אלה שחזרו לארץ בלי לדעת מאיפה באו ולאן הם באים ובכל זאת הם באים!! זה מפליא!!

 

פעם , "בעל תשובה" היה מי שחטא וחזר על חטאו, באפן הקלאסי של המושג.

אבל היום, "בעל תשובה" הוא זה שחוזר לארץ או חוזר ליהדותו אחרי שהוא איבד כל זיקה.

 

הגורל הוא לא משחק מזל. אלא "גורל" במובן :מה שצריך להיות עבור האדם הזה.

פעם , הכהן הגדול היה יכול להבחין על ידי הגורל.אבל מעט מאוד רבנים יכולים ,היום,לענות לשאלות לפי הגורל! לפי תאריכים או כל דבר אחר (וזה לא לפי המזל)!!  יש חסידים מסוימים שפותחים ספר ומוצאים שם מילה אחת ועונים כך על השאלה הגורלית ששאלו אותו. זה על יד הגורל!

 

 

 

 

 

 

קדושה של שחרית (רבי יהודה הלוי) 1986

—–(כמה רעיונות בודדים)

  • עשיר עניו הוא באמת עניו -אבל עני עניו, אי אפשר לדעת אם הוא עני או עניו!
  • המלכים היו צריכים להשתחוות יותר מהכוהן כי יש לו יותר כוח ושליו להראות יותר ענווה!
  • במקדש היו כורעים ומשתחווים. אבל בגלל הפחד להידמות למוסלמים שמתפללים או לעבודה זרה, בוטלו ההשתחוויות. וגם הרמת ידיים

—–

כיפור לעד

29-09-09

מישל בן שושן

כיפור לעד

  1. באיזו הרגשה אנו נכנסים לכיפור?

-בשמחה שנתנת לנו ההזדמנות לפגוש את רצון ה' הרוצה בהתחדשות החיובית שלנו! זה יום מתן תורה! זה יום שבו ה' סלח לעם ישראל מחטא העגל! אנו ממשיכים את שמחת האוכל של הסעודה המפסקת, שבה הושלם תיקון הגוף (אחרי תיקון השכל בראש השנה ותיקון הנפש בעשרת ימי התשובה)

– הרגשת הסליחה: כדי שבקשת הסליחה מה' תהיה כינה, עלינו להרגיש מה היא סליחה כלפי הזולת. כדי להסביר זאת לישראלי ממוצע, ניתן להשתמש במילה: "להיות פרייר" לרגע! לתת לשני את מקום החניה, לא לעמוד על שלי, להיות וותרן, להרגיש שיש דברים חשובים יותר, ואז נתן להרגיש מצב של סליחה. ורק אז יהיה אפשרי באמת לבקש סליחה מה'!

– הווידוי: להפסיק לרגע לחשוב שכל הבעיות נובעות מהאחרים. לקחת את המגרעות של כולם על חשבוננו אנו! לא להכות על החזה של האחר אלא להכות על החזה שלי!

– הרגשה של שייכות לעם ישראל. זה העיקר: ה' סולח לעם ישראל באשר הוא עם ישראל. הוא סולח ליחיד באשר הוא מכליל את עצמו לתוך הכלל. ה' סלח לעם ישראל בעגל , כי הם היו "עם ישראל" ולא בגלל יחיד זה או אחר. אפילו אם משה התפלל, זה היה בגלל שהוא מייצג את כלל העם.

כי ביום הזה יכפר עליכם, בכלל. לכן, עיקר ההרגשה ביום זה היא להיחשב כחלק מהכלל.  הביאה לבית הכנסת חשובה . אבל אם זה דורש מאמצים שימנעו את הצום, עדיף להישאר בבית, אבל גם שם, להרגיש חלק מהעם כולו.

  1. תפילת הנעילה:
  • יש אנשים שיחשבו שהחלק הקשה של הצום מאחוריהם, נשארו רק שעתיים וזה הוא!, השיא של קושי הצום עבר!

אבל באמת, השיא הוא עכשיו, בשעה האחרונה. כי זו שעת רצון.

  • ספר החיים הוא בעצם האדם עצמו!

האדם מחליט מה יכתוב בספרו מאז שהוא נולד, ועד מותו. האדם קובע את דרכו.

  • מצד שני, לא האדם לבד קובע אלא הבורא מאוד קשור בזה. ה' יכול לעזור לאדם , הוא יכול להנחות אותו.
  • הימים הנוראים הם הזדמנות למפגש רצונות: בין הבורא שמתקרב יותר לרחשי לב האדם לבין האדם שמתבקש לשים לב במיוחד למה הוא רוצה לחתור בחייו.

בחלון ההזדמנות המיוחד הזה, יש קרשנדו. זמן הנעילה הוא אחד השיאים של הזדמנות המפגש. כדאי להשתמש בו .

  • אילו היו מודיעים בעיתון שביום הזה, ה' מכפר לכל עם ישראל!

אז אולי היו מתרגשים בערב, קצת בבוקר. אבל זה הוא!

העובדה שכולם צמים, זה נותן הרגשה חזקה שיש קרשנדו במשך היום הזה! הגוף, העייפות, החולשה, הציפייה לסוף הצום, זו חוויה שמקבילה למה שמתרחש באמת בפנימיות שלנו, למה שמתרחש בשמים, למה שמתרחש מצד הבורא שבא לפגוש אותנו ברגעים האלה, יותר ויותר במשך היום עד לרגע האחרון שהוא השיא!

טוב שאנו צמים, לפחות כדי שנרגיש את ההתרחשות הפנימית האמיתית, בזמן אמת! כי היא מקבילה למה שהצום נותן לנו להרגיש בגופנו!

הרב שרקי כיפור

בע"ה 9 תשרי התשע"ג

מישל בן שושן

 

איני כדאי

הרב אורי שרקי (אתר שלו)

 

  • "עד שלא נוצרתי איני כדאי":

כל הזמן הארוך מאוד שעבר מאד שחר ההיסטוריה עד שנולדתי , לא היתה סיבה כדי שאיוולד! זאת אומרת, שברגע שנולדתי, כן היתה הסיבה שאני (ואני בלבד) אמלא תפקיד ייחודי בעולם! לכן אני מאוד חשוב! במיוחד התפקוד שלי בעולם מאוד חשוב! אין אף אחד שיכול למלא את התפקיד שלי מלבד אני! בשבילי נברא העולם שלי!

"קול ה' בכוח,= קול ה' נמצא בכוח של כל אחד ואחד! כלומר שההתגלות בהר סיני לא באה כדי להמעיט בחשיבות שלי אלא להיפך, ההתגלות באה להבליט את האני של כל אחד ואחד. ההתגלות מעצימה את הפרט!!

  • "ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי"

אבל מה עשיתי עם האחריות העצומה שנתנה לי? אני היום מזכיר רק את הדברים שלא הספקתי לעשות או שקלקלתי. ואני רואה כמה הם רבים יחסית למה שהיה לי לעשות! לכן, אני מרגיש אשם בכל מה שלא עשיתי בתור "אני"! עדיין לא התחלתי התפקיד שלי! אני מרגיש כאילו לא נוצרתי!

  • "עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי"

אחרי מותי, במידה ואמשיך בדרך המקולקלת הזאת, החשיבות העצומה שעבורה נוצרתי לא התמלאה ואהיה בטל כאילו אני עפר ואפר! חומר בלבד!

 

  • לכן,אני מבקש מחילה וכפרה על העבר כדי שאוכל להתחיל להיות "אני" כמו שמצפים ממני!

 

יש שני ווידוים בתורה:

  • ווידוי על החטאים: אני מזכיר רק את הדברים הרעים שעשיתי
  • ווידוי מעשרות: אני מזכיר להיפך, את כל הדברים הטובים שעשיתי!

בכיפור אנו מזכירים החטאים אבל אין לשכוח את הצדדים האחרים ואין ליפול בדיכאון!

 

כיפור הוא עבור היחיד

בניגוד לשלוש רגלים, שבהם יש מצווה לעלות כולם לירושלים, אין חיוב כזה ביום כיפור. כי זו עבודה של היחיד. מטרת טיהור היחיד היא שהוא יוכל להיכלל בסוכות לתוך הכלל.

  • בכיפור הכהן הגדול קורא בתורה. הכהן הוא אמון על הבעיות הפרטיות של כל אחד. כשהוא מתוודה הוא מתוודה על כל החטאים הפרטיים של כל אחד. והוא מתחיל בווידוי האישי שלו!
  • אבל בסוכות, בהקהל, מי שקורא בתורה הוא המלך. המלך הוא זה שאחראי על ענייני הכלל.

 

שבעה ימים לפני יום הכיפורים   מפרישים את הכהן הגדול …ומשביעים אותו….

  • הגמרא לומדת את ההפרשה שבעה ימים מהפרשת הכוהנים שבעה ימים לפני חנוכת המשכן. המשכן הוא סמל ליום השמיני. המשכן בעצמו הוא עולם השמיני! כשנכנסים לתוך המשכן או המקדש,ובמיוחד לתוך קודש הקדשים, אנו רוצים להישאר שם כל הזמן ולא לחזור לעולם השביעי שבו אנו נמצאים בחוץ!
  • לכן, הזוהר (ורק הזוהר) אומר שהיו קושרים לכהן חבל כדי למשוך אותו בחזרה אל מחוץ לקודש הקדשים. כי הוא היה מאוד רוצה להישאר שם! כמו שנדב ואביהו רצו להיכנס וכנראה, שמאוד שמחו אפילו להישרף ולהתקרב אל השכינה כל כך!!
  • "משביעים" מלשון "שבע": מזכירים לו שהוא חייב לחזור לעולם השבע!!
  • לכן אנו כל כך שמחים "בצאתו מן ההיכל"!! כי הוא הצליח להיכנס (שזה לא קשה כל כך9 אבל בעיקר הוא הצליח לצאת בשלום! ולהביא לנו משם את הכפרה!!
  • כל פעם שיש להתחיל מחזור חדש,יש עניין של עבודה במשך שבעה ימים. הכניסה למשכן, בריאת העולם, לפני ברית המילה. לפני הקרבת קורבן (שור או עז..והיה שבעת ימים תחת אמו וביום השמיני..) , תהליך הטהרה שבעת ימי טהרה. הכהן ששוחט את הפרה האדומה…וכן,הכהן לפני הכניסה לק"הק.

כיפור אה

בע"ה יא אייר התשע"ב

מישל בן שושן

 

כיפור אה

מתוך פרשת אמור

 

 

אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'. (כג-כז)

 

  1. למה לתרגם "ועיניתם" בצום? כי הצום מאפשר לכל חלקי הגוף להתענות כי הדם הוא הנפש והצום מרעיב את הדם שנמצא בכל חלקי הגוף!
  2. יש שלוש מצוות לעשות באותו יום:
    1. מקרא קודש: כלומר לקדש את היום על ידי ברכת "המקדש את עמו ישראל ויום הכיפורים" שעושים באמצע העמידה בבית הכנסת.
    2. ועיניתם את נפשותיכם: שהוא הצום
    3. והקרבתם אשה לה': הקרבנות שעשו בבית המקדש באותו יום.
  3. אבל הא"ה מחדש: "יום כיפורים הוא": אפילו אם אתם לא עושים את שלושת המצוות הנאמרות אחר כך, היום הזה יישאר יום כיפורים!"כי יום כיפורים הוא"!! כלומר יש ליום הזה כוח שאיננו קשור למה שאתם תעשו בו!! אותו יום מכפר!! עיצומו של יום מכפר!! מה נפקא מנא?? הרי כל מי שלא צם, עובר בכרת!. הא"ה לא רוצה להפחית בחשיבות המצוות האלה, אלא הוא רוצה שנבין מה משמעות יום הכיפורים: כשנכנסים ביום כיפור, אנו צריכים להיות "פאסיביים", מוכנים לקבל. אין אנו "עושים את היום הזה" כמו שאנו עושים סוכות בבניית סוכות ולקיחת ארבע מינים. כאן, אנו נכנסים בתוך יום מיוחד שיש בו מאורע שהוא גדול מכל מה שאנו יכולים "לעשות"!

למשל, כשאנו נכנסים לתוך אולם גדול שיש בו אווירה מיוחדת (אולם ספורט – אולם ספריה ..) האווירה של האולם משפיעה עלינו בלי שאנו נעשה שום דבר. אנו רק צריכים להיות קשובים למה שקורה ולא יותר. ,כך הוא יום כיפור: יש בו כוח שאיננו תלוי במעשינו. עיצומו של יום מכפר.

 

 

וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלוהיכם.

למה אסור לעבוד ביום כיפור?? הפסוק עצמו נותן לנו את הטעם: "כי יום כיפורים הוא" זאת אומרת, זהו יום שמכפר על החטאים שלנו. מה שיש לנו לעשות , זה רק להיות קשובים. אבל כדי להיות קשובים, אין לעשות שום מלאכה בעצם היום הזה!! כמו שאסור לדבר בשעת ברכת כוהנים כדי לקבל את הברכה!

 

 

כיפור הרב עמיטל

בע"ה ח תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

כיפור

הרב עמיטל מתוך ספרו "עת רצון"

 

התשובה המיוחדת של יום כיפור

הרמב"ם קובע שתשובה חייבת להיות מלווה בקבלה על העתיד. אבל בסדר הווידוי שלו הוא לא מכניס את המשפט הזה. כי בעצם יש שני סוגי תשובות

  1. התשובה הרגילה שעושים בכל יום, והיא חייבת לכלול עזיבת החטא, נחמה על מה שעשה בעבר וקבלה על העתיד.
  2. התשובה ביום כיפור מחייבת רק ההכללה בתוך ציבור "השבים".(ראה למטה). ואיך אפשר להיכלל בתוך ציבור זה? על ידי הווידוי, על ידי אמירת "חטאנו". זה מספיק כדי לקבל הטהרה מאת ה' ביום זה!

אכן, יש מחלוקת בגמרא (שבועות יג-א):

  • אי דלא עבד תשובה, +משלי כ"א+ זבח רשעים תועבה!
  • אי דעבד תשובה, כל יומא נמי! דתניא: עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו!

 אמר רבי זירא: בעומד במרדו, ורבי היא; דתניא: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה – יום הכפורים מכפר

  • חוץ מפורק עול
  • ומגלה פנים בתורה
  • ומפר ברית בבשר,

 שאם עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, ואם לאו – אין יום הכפורים מכפר……

יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים? ודין הוא: הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים, אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים.. (כדעת) ר' יהודה שאמר: שבים אין, לא שבים לא…

: יכול לא יהא יוה"כ מכפר אא"כ

  • התענה בו
  • וקראו מקרא קדש
  • ולא עשה בו מלאכה,

 לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה מנין? ת"ל: +ויקרא כ"ג+ יום כפורים הוא, מ"מ!

 אמר אביי, לא קשיא: הא רבי, והא רבי יהודה….

רבי יהודה הנשיא טוען שיום כיפור מכפר אפילו למי שלא עשה תשובה

רבי יהודה סובר שלא, הוא חייב לעשות תשובה כדי שיום כיפור יכפר.

הרמב"ם פסק כרבי יהודה שצריך שיעשה תשובה!  אם כן, למה הרמב"ם איננו מסדר בווידוי שלו ביום כיפור את הקבלה לעתיד שהיא חלק בלתי נפרד מהתשובה.

הוידוי שנהגו בו כל ישראל ה אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי

 (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ח )

אלא שחייבים להסיק מזה שיש שני סוגי תשובה, התשובה הרגילה והתשובה של יום כיפור.

יש עוד תנאי לקבלת התשובה של יום כיפור: האדם צריך להיות רציני וכנה עם עצמו. אסור להגיד דברי מרמה. כמו שכתוב:" האזינה רינתי, האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה (תהילים יז-א)" רק אז "מלפנך משפטי יצא"!

לסיכום, מה עלינו לעשות ביום כיפור?:

  1. להתענות
  2. לקרוא לו יום מקראי קודש
  3. לא לעשות בו מלאכה
  4. להגיד את הווידוי "חטאנו" וכך להיכלל בתוך ה"שבים",להגיד זאת באמת, כלומר:
  5. לא לשקר לעצמנו, לא להגיד שפתי ממרמה,להיות כן.
  6. במידה והוא "פורק עול", או "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה" או שהוא "הפר את ברית הבשר", אז הוא חייב לעשות תשובה גמורה (כולל קבלה על העתיד)

 

יום של הטהרה

  • עוד שוני יש בתשובה של יום כיפור, שהיא באה בבת אחת ולא אחרי כל חטא וחטא, בצורה הדרגתית. אלא ביום כיפור, זה דומה לאדם הטובל במקווה וכל הטומאות שלו פגות.
  • כל מי שבא "לפני ה'", ה' מטהר אותו. כמקווה.
  • ביום זה אין יצר הרע. "השטן"= 364. כל ימות השנה השטן פועל חוץ מיום אחד, יום כיפור!
  • ביום כיפור מתחילה שנת היובל שבה גם הנרצע יוצא לחירות.
  • ביום כיפור ניתנה התורה והתכפר עוונם של ישראל

 

שייכות לכלל

אלישע בן אבוייה שמע, ביום כיפור בת קול שאמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה"(ירושלמי- חגיגה-ב-א). אין כמו תשובה שבאה אחרי שרצו להוציא אותי מהכלל! תשובה חזקה היא זו שמשברת את החומות. המסרבת לקבל את ההוצאה אל מחוץ לגדר!

"כל מה שאומר לך בעל הבית עשה, חוץ מ"צא"!". אפילו אם הבת קול אומרת לך לצאת, אל תשמע לה! אלא אדרבה,היכנס בתשובה!(השלה הקדוש- שער האותיות עמק ברכה אות כג))

אם לבו של אדם פתוח באותו יום, הרי זו הבת קול כבר מדברת מתוכו

אבל מי שמרגיש שליבו איננו פתוח. משהוא שלא מרגיש עוצמת היום וזה מעציב אותו. שברון הלב הזה הוא בא מהבת קול הרחוקה! יש להתאמץ ולהתחזק ולא לקבל היציאה לחוץ!

 

הווידוי של יום כיפור

זה עיקר עבודת היום לדעת הרמב"ם.

יש בווידוי לשון וודאות. כמו "שמכים אותו עד שאומר אני"(הרמב"ם-הלכות גירושין ב כ), מפורש על יד זה שהמגלים בעצם את הרצון הפנימי שיש בו, כך צריכים בווידוי להגיע לטוב שיש בנו אחרי שמתישים את היצר הרע ואז מגלים את הטוב!

"כי אין לנו מלך מוחל וסולח"= רק אתה יכול לרדת לעמקי נפשנו ולהוציא משם את הטוב האמיתי שיש בנו!

כך ה' עוזר לאדם לרדת לעומק ליבו ולדעת שחלקו בין השבים ובכך הוא זכאי לכפרה ולטהרה מאת ה'!!

 

ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה

פסוק זה מתחיל את תפילות כיפור (כל נדרי הוא הקדמה מבעוד יום).

מדובר, במקורו על בית דין שטעה בהוראה על מצוות עבודה זרה. צריך להביא קרבן חטאת (פר).

על זה מפרש הרמב"ן במקום:

והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל. ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם… או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני.

(רמב"ן במדבר פרק טו פסוק כב )

 

גם היום יש בנו יהודים שנראים חושבים "שכבר עבר זמן התורה"! מצד החילונים וגם "שכחת התורה" על ידי העולים מרוסיה! ובכל זאת, הם חיים ומכריזים על עצמם שהם יהודים! וחזרו לארץ ישראל!!

והרי הפסוק בעצמו מדבר על ה"גר הגר בתוככם"!!

 

עיקר היהדות- בקריאת שם ישראל, כמו שנאמר "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה"(ישעיהו מד-ה). שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל- די…ועל זה נאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו"(הושע ד-יז). שהם בחיבור אומה אחת ולא נתפרדו להתחבר עם הגויים להיות בכללם.

(רבי צדוק הכהן מלובלין-צדקת הצדיק אות נ"ד)

 

עצם ההכרזה על היהודי שהוא יהודי, יש בה כדי ללמד לכל העולם כולו!

ביום כיפור אנו מצרפים את כל היהודים האלה כשוגגים.וגם לנו אנו מזכירים שאנו כמותם! מי יודע מי צדיק! כולנו כמו הגר וכולנו בשגגה! וכולנו פותחים את היום בזכות הזו שאנו כאן ומכריזים על יהדותנו!

נזכיר כאן שאנו אומרים "אנו מתירין להתפלל את-(עם)-(כ) העבריינים"

 

הפטרת יונה

שהאדם ילמד שהוא לא יכול לברוח מייעודו ( אבודרהם- סדר תפילת יום הכיפורים)

 

יום חרדה ושמחה

יש כפילות רגשות ביום כיפור.

  1. מצד אחד הוא יום שמחה גדולה. כי ה' מכפר אותנו.
  • אמר רבי עקיבא אשרכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם (יומא משנה אחרונה) אשריכם=מלשון אושר!
  • יום הכיפורים הוא שמחה גדולה (אליהו רבה א)
  • לא היו ימים טובים כטו באב ויום הכיפורים(תענית פרק ד משנה ח)
  • כי גדול יום ה' ונורא מאוד (יואל ב יא)
  1. מצד שני הוא יום נורא
  • לא אומרים בו הלל למרות שהיה מקום לעשות זאת (לפי שהם ימי תפילה והכנעה לםני ה' ויראה ממנו – הרמב"ם פירוש למשנה ראש השנה ד ז)
  • כי גדול יום ה' ונורא מאוד(יואל ב יא)

 

עבודה בלב:

העיקר בתשובה היא לפעמים הפתיחה לתשובה!"

  • יהודה הלוי:"יצאתי לקראתך,לקראתי מצאתיך". רק אחרי היציאה שלי, הנה ה' בא לקראתי!
  • הכהן הגדול איננו מתוודה לפני הכניסה לקה"ק אלא רק אחרי הכניסה!! היינו חושבים שהסדר הפוך! אלא שהכניסה לקה"ק מאפשרת התשובה!! מכוח הטהרה הפנימית זוכים לכפרת השעיר
  • יום הכיפורים משנה את המצב הקשה שבו עוונותינו היו מבדילים בינו לבין אלוהינו (ישעיה נט-ב)
  • השעיר הפמיני קודם לשעיר החיצוני לעזאזל. הארי זל אמר שעיקר העבודה בכיפור היא הפנימיות. נפשו של האדם היא קודש הקדשים. נכנסים אליו ,מטפלים ברצונות, בשאיפות לפי שמתחילים לטפל בחיצוניות של האדם ובמעשיו

יצר הרע נמצא בשגרה.לכן הכהן הגדול מטפל ביום כיפור גם בכל העבודות הרגילות של היום כמו קרבן התמיד והדלקת הנרות

השטן גורם לנו שלא להכיר ב"אני" שלנו(ואני בתוך הגולה) השגרה כובלת אותנו ויום כיפור מנסה להוציא אותנו מהכלא הזה

הווידויים מתחילים בפרט ואחר כך עוברים אל הכלל. מהפנים אל החוץ, מהפרט אל הכלל.החוזר בתשובה צריך להרגיש בכאב של הכלל כמו שעושה הכהן הגדול

 

הטהרה

מטרת כיפור היא לא רק לכפר על העוונות,להציל מהעונש אלא בעיקר :לטהר אותנו!

כי אם המחיצה של החטא נפלה, בכל זאת נשאר הפער בינו ובין ה'!  הטהרה מקרבת אותנו אל ה'. להגביר היראה והאהבה כלפי ה'.

הטהרה היא נקיון הלב ללא חציצה. החטא יצר בנו "מלאכים רעים". הטהרה מוציאה המלאכים האלה מקרבנו

"לטהר אתכם מכל חטואתכם" הטהרה מקרבת אותנו.

המטרה היא לחדש הקשר שיהיה קשר יותר זך ונקי

 

 

תפילת הנעילה

קול דודי דופק: זה הקב"ה שרוצה להיכנס ללב שלנו! עלינו לפתוח את הלב.

 

"קמתי לפתוח לדודי"- זו תפילת שחרית. (מכין את נפשי)

"וידי נטפו מור,- זו תפילת מוסף-( עבודת הכהן עם הידים- תשובה במעשים)

ואצבעותי מור עובר- זו תפילת מנחה – (לרדת לפרטי האצבעות של המעשים)

על כפות המנעול- זו תפילת נעילה-

(כד הקמח- ערך כיפורים ב)

הנעילה היא ריבוי תפילה. (צלותא יתירא היא –יומא פז-ב)   כל המרבה בתפילה נענה.

כי מתפללים לא רק על הצרכים שלנו אלא בעיקר על בקשה לקרבה אל ה'.

 

המתפלל בנעילה הוא לא המתפלל בשחרית. הוא מתפלל ממקום אחר. ממצב של שברון הלב. הנעילה היא תפילה של תשובה בקשה כנה לקרבה אל ה'.

 

עלינו לפתוח את הלב שלנו כדי לתת לה' להיכנס.

הרבי מקוצק:" כל הדברים שלמדנו ושמענו במשך השנה , מונחים על הלב(והי הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך). כדי שבעת רצון, יוכלו להיכנס  ללב. שעת הנעילה היא שעת רצון כזו שיש לפתוח את הלב.

אם נפתח את עשרי הלב אז יפתחו שערי שמים.

 

יש ללמוד להתפלל כמו שתינוק צועק: אין לו מילים, אבל יש בו בקשה כנה והוא יודע שיש מי שיכול לענות לו!

כשחנה הפצירה להתפלל, קולה כבר לא נשמע. תפילה מעומק ליבה.כי בתפילה הסדורה, מתקשה האדם לשמוע את קול הלב הצפון! ויש תפילות שהאדם עצמו איינו יודע לבטא או אפילו לפרש. תפילת הנעילה היא שקולה לתפילת התינוק שאינה מסוגלת לבטא במילים את תחושת המתפלל ומה שמציק לו.

כמו הספור החסידי של היהודי שנענה בתפילתו כשהוא ידע רק לדקלם את אותיות הא"ב אבל בכוונה כנה. יש לדעת לפני מי אנו עומדים. לכן תמחילים באשרי יושבי בתך שהוא אלף בית.

יש להסיר מאיתנו אתלב האבן ולרכך אותו ללב בשר

להסיר הקשיחות, לדעת לקבל תוכחות ומוסר, לקלוט דעת ויראת ה'.

אפילו אם אנו אומרים תפילה סדורה ולא ספונטנית, הכוונות שבהם אנו עומדים ובאים איתם הו שפיכת השיח לפני ה'

 

קורב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת- יש כאן תנאי: האמת! וזה קשה!

אבל יש פסוק אחר:

"קרוב ה' לנשברי לב". כאו שבירת הלב מספיקה!!

 

בדרך כלל, אומרים שבעמידה יש שני חלקים:

השבח

בקשת הצרכים

אבל ייתכן שהשבח עצמו הוא בקשת קירבה אל ה' והיא לא מנותקת מבקשת הצרכים כי הצורך העיקרי, במיוחד בנעילה היא הקרבה אל ה'!

 

משמעות תשעה באב לע"ד

בע"ה י אב התשע"ב

מישל בן שושן

משמעות תשעה באב לע"ד

לדעתי, אין להגדיר את תשעה באב כ"אבל על חורבן הבית".

  • מבחינה הלכתית:
  1. תקופת "אבל" מאופיינת על ידי הלכות שהולכות ופוחתות בחומרתם, ככל שמתרחקים מסיבת האבל. הלכות האבל של השבוע הראשון חמורות מאלו שחלות בחודש שלאחריו ופוחתות עוד יותר במשך השנה הראשונה ובהמשך.לעומת זאת, משבעה עשר בתמוז, הלכות "בין המצרים" הולכות ומחמירות! כאילו יש "להתכונן" לדבר חמור שיקרה בסוף ולא להתנחם מדבר שקרה בעבר.
  2. החכמים לא קבעו תקופת בין המצרים "אחרי" תשעה באב כמו שאר האבלים. אלא "לפני" תשעה באב. מיד אחרי העשירי באב, אין שום הלכה מיוחדת שמנסה להפחית את "כאב האבל". להיפך, אנו פוגשים את ט"ו באב!
  3. ביום תשעה באב, כמעט כל קינה, מסתיימת בפסוקי נחמה! באמצע היום , אנו פוחתים מחומרת ההלכות: ניתן לשים תפילין, לשבת על כיסא, קוראים את ההפטרה בניגון רגיל ולא בניגון של ימי בין המצרים. כל הסמנים האלה סותרים את הלכות האבל! אין בהלכות האבל הפחתת הצער באמצע היום עצמו או הבעת נחמה מצד האבל עצמו !
  • מבחינה היסטורית:
  1. 9 באב נזכר על ידי המדרש כיום שבו חטאו המרגלים. כך שחורבן הבית שייקרה יותר מאלף שנים לאחר מכן הוא לא "הסיבה"!
  2. בשבת חזון, ההפטרה של ישעיהו איננה מדברת על חורבן הבית כי ישעיה חי יותר ממאה שנה לפני החורבן! ובכל זאת, החכמים בחרו בו ולא בירמיה שניבא על החורבן ושחיווה אותו. כל התוכחות של ישעיה מציינות מצבים קשים לעם ישראל, הרבה שנים לפני החורבן.
  3. משה רבנו בעצמו, שלדעת האור החיים נמנע מלהיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים (שקרה ב9 באב) מבשר על הגלות לפני הכניסה לארץ! ואת הפרשה הזאת (כי תוליד בנים..ועשתם הרע..אבוד תאבדון..) קוראים בבוקר של תשעה באב. עדיין אין חורבן ובכל זאת משה מנבא חורבן וגלות!!
  4. אחרי בניין הבית השני, היתה דעה להמשיך ולציין את תשעה באב למרות בניית הבית!!
  5. כך שאין חורבן הבית סיבת 9 באב. הוא לא המקור. לכל הפחות הוא "סמל" בלבד.
  • מבחינה "הסברתית"

הגדרת תקופת בין המצרים ותשעה באב כ"אבל" על מאורעות שאירעו בעבר הוא טעות מהרבה סיבות:

חילוני לא רואה חשיבות בציון מאורעות של העבר, במיוחד אחרי השואה. ציון השואה הוא הרבה יותר משמעותי ואם כבר מציינים אסון, יש להכניס את יום הזכרון לשואה בתוך תשעה באב!

באופן כללי, קשה להבין איך המסורת תדרוש ממני להתאבל על דבר כל כך ישן בלי לתת לי משמעות עכשווית. יותר מזה: אחרי הקמת מדינת ישראל, התאבלות על חורבן מאבדת משמעותה. קשה להגיד שאני "אבל" כי ירושלים חרבה ובזויה. הדתיים נשענים על היות הר הבית בידי הוואקף המוסלמי ושהבית השלישי עדיין לא בנוי כדי להגיד משפטים כאלה בתפילות ובקינות. אבל כולם מרגישים שיש אנכרוניזם בולט!

לדעתי יש להגדיר את תשעה באב כ"השתתפות בצער ובקשיים להיות יהודי (ובין אדם) ובצער עם הייסורים שנכפים על היהודים בגלל הכישלון למלא את המשימות ה כמעט "בלתי אפשריות" שמוטלות עליו!":

 

אכן

  1. לפי האמונה הדתית, כל הייסורים שבאו על עם ישראל באו בגלל "החטאים" שלו כלפי האלוהים.חטאים אלה, נובעים מהקושי האדיר למלא את התפקידים שהאלוהים מטיל עליהם. הייסורים הם דרך אחת שהאלוהים בוחר לנקות בה כדי להזכיר לעם ישראל את המשימות ורצונו להרתיע אותו מלנטות יותר מדי מהדרך שהוא היה רוצה לראות אותו הולך בה!
  2. האם הייסורים הם בלי נמנעים? זו שאלת הנביא ישעיהו בהתחלת נבואתו: "על מה תוכו?" מה תועלת יש לעונשים? אולי יש להם תועלת מוגבלת מאוד: להרתיע ולמנוע התדרדרות.
  3. האם החטאים הם בלתי נמנעים? לכאורה, כן! לכתחילה, אין לראות בחטא אדם הראשון דבר בלתי נמנע! אין לראות בחטא העגל דבר בלתי נמנע. אין לראות בחטא המרגלים חטא בלתי נמנע. אם החטא הוא בלתי נמנע, אז אין מקום לעונש, אין מקום להתראה. אין מקום לציווי עצמו!! ובכל זאת!! לעניות דעתי, החטאים הגדולים שעליהם מדברת התורה הם בלתי נמנעים!! אבל, יש לעשות הכל כאילו הם נמנעים! כלומר, יש להציב בפני האדם מטרות. אפילו אם המטרות נראות בלתי אפשריות, על אנושיות, יש לגרום לאדם להתעלות מעל עצמו ,מעל להיגיון, מעל הטבע!. תיאור הכישלון כ"חטא" מאפשר לאדם לשמור על הציווי להתעלות על עצמו, כדבר אפשרי, לתת לו אידיאל שאליו הוא ישאף.לנתב לו דרך שבה הוא ילך. תיאור המצב שאחרי הכישלון כ"עונש", עוזר לאדם להרגיש דחיפה לתיקון. כלומר, יש חשיבות ענקית לתאר ציווי אפילו אם הוא "בלתי ישים" לכאורה, לתאר את הכישלון של האדם לעמוד במשימה כ"חטא" ולתאר את המצב שאחרי החטא כ"עונש" שיש לשוב ממנו ולתקן אותו.למשל, לולי תואר חטא עץ הדעת , לא היה אפשר להציב את האדם בתוך דרך של תיקון, שיפור מתמיד, שאיפה להיות יותר טוב ולפעול כדי שהעולם יהיה יותר טוב. לכן השרשרת :"צויי-חטא-עונש-תיקון" היא הכרחית אם רוצים שהאדם יגלה את צלם האלוהי שבו, כשהוא מתעלה מעבר לטבעו לכיוון האידיאל שהציב בפניו בורא העולם.
  4. חורבן בית המקדש הוא לא בהכרח דבר שלילי!! הרבה מפרשים , כולל הגמרא עצמה, רואים בחורבן הבית "טובה" שעשה איתנו ה'!
    1. אחרי שמצב העם התדרדר מאוד, הבית התרוקן מקדושתו, מתפקידו המקורי. נשארו שם רק אבנים ועצים. ועדיף להרוס אותם מאשר להשתמש בהם לרעה!
    2. עדיף ש"כעס ה' " יצא על הריסת בית מאשר על השמדת העם כולו! (האור החיים).
    3. כתוב "מזמור לאסף ..גויים באו בנחלתך…" ולא "קינה לאסף"! כלומר יש לשמוח על החורבן ולא לבכות!!
  5. אם אנו בוכים, זה לא על חורבן הבית אלא אנו בוכים על המצב של העם שהביא לחורבן הבית!! כמו כן, נראה לי שאין לנו לפעול לבניין הבית השלישי. אלא אנו חייבים לפעול בכל כוחותינו כדי לאפשר מצב בעם כזה שבניין בית שלישי יהיה אפשרי ורצוי על ידי רוב העם. כי אם העם איננו ראוי או מוכן לבניין הבית, אין מקום לבית כזה!! אני לא חושב שיש לבית המקדש תכונה מאגית שגורמת לעם להיות יותר טוב! אלא להיפך: הבית מתרגם את מצב העם. לראיה: הבית נחרב על ידי האלוהים מהרגע שהעם לא היה ראוי לו! הבית הוא מדד מצב האומה! אפילו המשכן שנבנה במדבר, היה תלוי בעם עצמו:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" השכנת השכינה תלויה במעשה בני האדם. אם הם ראויים , ובונים את המשכן מתוך אהבה ורצון טוב (עניין איכות התרומה) אז ה' שוכן בתוכם. אם היה למשכן תפקיד מאגי, ה' היה מפיל מהשמים משכן מוכן שהיה גורם לעם להיות יותר טובים!!
  6. בתקופת "בין המצרים", דורשים מאיתנו להתעורר להרגשת הקושי, הכישלון, למחיר שצריכים אנו לשלם, בתור עם שה' דורש ממנו את ה"בלתי אפשרי"! וכדי שזה יהיה בכל זאת אפשרי, עלינו לצאת מהאשליה שהכל קל, טוב ויפה. שהדרך סלולה. שאנו צריכים לסמוך על הטבע, על קיום כמה מצוות והכל ילך על מי מנוחות! אלה אשליות כל הדתות האחרות שמבטיחות אושר בגרוש! מה שאנו מתבקשים להרגיש בתקופה זו, ולכן יש הדרגה בתהליך המודעות, זה הצער שבני האדם ובני ישראל במיוחד צריכים לשלם כדי לזכות לחיות כיהודים!
  7. מהרגע שאנו מצליחים להשתתף באמת בצער הייסורים של האומה, אז אנו מייד זוכים להיות שייכים לאומה הזאת וזוכים לנחמה!!
  8. "הנחמה " היא מובנית בתוך התהליך של הפורענות!! מכיוון שאין הפורענות באה אלא כדי לאפשר את הנחמה! כלומר ה"עונש" איננו מטרה בפני עצמו. הוא בא כדי לעזור לתקן את האדם.( אם אנו יכולים לחוות את הצער הזה בלי לחוות את הייסורים עצמן, הרווחנו מכל העצדדים!)
  9. ה"שבעה השבועות דנחמתא" באים מיד אחרי ה"שלושה שבועות דפורענותא" ,מיד ובלי תנאי!!! כמו כן,ביום תשעה באב, כל קינה מסתיימת בנחמה! המטרה היא לא העצבות. המטרה היא לעורר את הרגשת ההשתייכות לעם ישראל!! ומכיוון שהיסטורית עם ישראל חייבת להכיל בתוכה צדדים של ייסורים (כמו שכל אדם באשר הוא, חייב לעבור רגעים לא נעימים בחייו כדי לגדול מתוכם), אז אנו גם משתתפים בחלק הזה של חיי עמנו. ישראל לקחו על עצמם לחיות חיים אמיתיים ללא אשליות! מהרגע שאנו משתתפים בצער הזה, אז אנו יוצאים מהאשליה שהעולם כולו טוב. היציאה מהאשליה , היא זאת שמציבה אותנו בעולם הנחמה!!
  10. מסכנות:
    1. חורבן הבית הוא סמל לכל ה"פורענויות". לבכות על חורבן הבית, זה לקבל על עצמנו את ההשתתפות בצער של החיים היהודיים הקשים מנשוא (כי עליו לחבר בין שמים וארץ, בין הגשמיות והרוחניות, בין הרצוי והמצוי, בין רצון ה' וטבע האדם!)
    2. איננו מתפללים על בנין הבית השלישי אלא על שיפור מצב האומה ששיאו יוכל להתבטא בבניין בית.
    3. עצם ההשתתפות בצער מציבה את היהודי במקום הנכון שבו ה' , בעצמו ,מנחם אותו.
    4. המטרה היא לא להיות שמח בקיצוניות או עצוב בקיצוניות, אלא להיות "מול ה'"! כמו שכתוב:"וגילו ברעדה" איפה שיש גילה שם תהיה רעדה ולהיפך!

תשעה באב השלה

בע"ה כז תמוז התשע

מישל בן שושן

 

תשעה באב השלה

 

מתוך פרשת מסעי

חלוקת המסעות לפי השלה:

 

נא לשים לב, שהוא מוסיף (בלי להוסיף בחשבון הסופי) 8 תחנות של "רגרציה", חזרה לאחור, אחרי מות אהרון. שמונה תחנות אלה, אחרי מות המנהיג האהוב, הוא גם נכלל בתהליך של התבגרות. כל מסע כזה, אירע ביום אחד, לפי המדרש. והם הפרידו בין הראשון באב (מות אהרון ) לתשעה באב הספד אהרון על ידי כל העם שחזר משמונה המסעות להור ההר, המקום שבו מת אהרון, אחרי סוף תהליך ה"אבל" של העם. 8 המסעות האלה, כאמור אינם מפורשים בפרשה שלנו, ואינם נמנים ב42 התחנות הכוללות. לשם השוואה, הבאתי את הפסוקים המדברים על המסעות עם ההפרדה שמציע השלה. (לדעתי יש טעות בשלה, בין תחנת "רתמה" לבין תחנת "חצרות"!:

 

 

המסעות מספרם כנגד
ממצרים עד הר סיני 12 12 צירופי שמות ה' בתורה שקבלו
ממדבר סיני עד לקברות התאווה 1 התחלו לקלקל
עד רתמה(חצרות!) 1 הקלקול עשה רושם עם המרגלים
מרתמה(חצרות!)

להר ההר

20 עשרת גלויות השכינה ועשר גלות הסנהדרין
חזרו מאחוריהם (8) מת אהרון באחד באב ואחרי שמונה מסעות ב8 ימים,עשו לו הספד ב9 באב
מהר ההר עד לגבול הארץ 8 כנגד ארבעת הגלויות בכפלים
סה"כ 42 שם מ"ב  בהתחלה (בראשית) ובסופה